לא. לא התבלבלתי, אני יודעת שפורים בפתח ולא חנוכה, ואני גם לא אעשה סקר, כמו שעשיתי בין כמה שפגשתי באקראי: "מי אמר מי לה' אלי"?

אחת אמרה לי "יהודה המכבי" השניה היתה באמצע לחשוב והשלישית קפצה ואמרה "משואל מן הגי" (איסתרק:).

ובכן, "מי לה' אלי" זאת הקריאה המרגשת של…

משה רבינו!

וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַה' אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כׇּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

(שמות ל"ב, כ"ו)

כבר מאז, מהימים הנשגבים של מעמד הר סיני, מתהדהדת בליבנו קריאה נצחית המציינת לנו מהות ומשרטטת לנו מושגים… מי לה' אלי!

מי לה׳ אלי. אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים. שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים. אלא מי יודע בעצמו שהוא אך לה׳ למסור נפשו וכל אשר לו לאהבת ה׳ וכבודו. (העמק דבר)

היום ישבתי עם מישהי שפגשתי באיזה קורס 'פיתוח משאבים' שעשיתי. לא קרובה אלינו ברוח, אבל אחות המזהה את קולה של האמת ומתיקותה. היא הקימה עמותה להנגשת מידע ושירותים משפטיים בדגש על חוקי עבודה, והתעניינה האם ניתן יהיה לעשות שת"פ שיניב סיוע משפטי לקהילה.

סיפרתי לה קצת מה זה 'שמורה' ותארתי לה כמה אפיזודות מחיי היומיום שלנו.

הראתי לה התכתבות מאתמול, שמורה יקרה שפנתה למקום בהתלבטות האם לעבור

מקום עבודה. התנאים הרוחניים – בעייתיים יותר, אבל המשכורת גדולה

בשלוש עשרה אלף ש"ח.

בשאלות כגון אלו, דבר ראשון אנחנו עוזרות לשואלת להבין את השאלה של עצמה… להרגיש את שני הצדדים… ואכן, במקרה הזה היה ברור שמבחינת כסף, אין לה ממש עילה לעזוב (גם ככה המשכורת 'שמנה למדי':) והמסקנה המתבקשת היתה להגיד לה שאם אין לה צורך כלשהו ב'המון כסף' הזה, אז שתפרגן לעצמה להתייחס להיבטים הנוספים של הסוגיה – ותפנק את נשמתה במה שנכון עבורה…

השיחה הסתיימה מבלי שידעתי מה היא עומדת לעשות בפועל, אבל למחרת היא שלחה מייל כזה, שאותו הראיתי לאותה אחת:

… כל הזמן עומד לי בראש איזה משפט שאני לא זוכרת מי אמר אותו(אולי הרבי מקוצק? לא בטוחה..) "מטאטא מנקה את האחרים אבל הוא עצמו – מתלכלך"

ככה אני תמיד מרגישה.

הולכת לעבוד, כדי שבעלי יוכל לשבת וללמוד, וכדי לגדל בנחת את ילדינו שיהיו צדיקים ועובדי ה' באמת.

ומה איתי? אני הולכת לעבודה, מתחככת יום יום בעולם הכללי, במושגיו, בשיריו, בחדשותיו. מה יהיה על נשמתי?

נכון שאני נשמרת ונזהרת ולא מדברת אף מילה שלא לצורך. אבל מה שהעיניים רואות ומה שהאזניים שומעות – בטוח נחקק בנפש… וזה חבל לי :(

אז אתמול כשדברנו נתתן לי את הכח, שבנתונים שלי, לא לחשוב על ה'כסף', אלא באמת ללכת עם המצפון שלי לעבודה שיהיה לי ולנשמה שלי הכי טוב שם.

תודה ענקית! ישלם ה' שכרכן!

הצעירה הזאת ישבה והקשיבה, וכשסיימתי, והסתכלתי עליה, ראיתי אותה יושבת רועדת ממש… עמדו לה דמעות בעיניים, היא כמעט לא נשמה…

ואז היא אמרה לי:

אני לא מצליחה לחשוב על א-ף א-ח-ד מכל האנשים שפגשתי עד היום…

שיוותר על ש-ל-ו-ש-ה ע-ש-ר א-ל-ף ש-ק-ל בחודש, בשביל הנשמה שלו…

והיא צודקת,

זה מדהים! זה מיוחד! זה השגות גבוהות של מיעוט

מיעוט היודע לחפש בכל יום מחדש, את אותה בת קול מהר חורב, הקוראת להם בקול פנימי ועמוק:

מי יודע בעצמו שהוא אך לה׳ למסור נפשו וכל אשר לו לאהבת ה׳ וכבודו?

וכאז עד היום, קמים ונאספים 'בני שבט לוי', הם או כל מי מישראל הבוחר בדרך המופלאה הזאת, קמים ונושאים ליבם ורוחם להתקרב,

ולהגיע – עד אליו…

****

הקריאה הנצחית הזאת, היא הזדמנות מצויינת להזכיר לכל מי שרוצה גם היום, בדור של "קול ענות" להיחלץ חושים ולעבור משער לשער במחנה, ולחזק עוד ועוד אחיות שתהיינה גם הן: אך לה׳ למסור נפשן וכל אשר להן לאהבת ה׳ וכבודו.

מרגישה קול פנימי הקורא לך אל הדגל?

את מוזמנת לברר על התאמתך ל'יקיר לי' – מקומות ממש אחרונים!

כל טוב ושבת שלום,

לאה