מציאה
מי לא רוצה להרגיש את ה'אש' הבוערת עוד ועוד…
בין אם זכינו להיות בציון התנא קדישא, בהדלקה שכונתית מרוממת או סתם הרגשנו 'יותר'
בספירת העומר המרגשת של אתמול "היום שלושה ושלושים יום… בעומר"
בכל צורת הרגשה, תמיד יש לנו את התחושה המלווה:
איך משמרים את הדרגה?
איך ממשיכים את המיית הלב גם לחיי היומיום השוטפים שלנו.
"אם בחוקותי תלכו" (ויקרא כ"ו, ג') רש"י … שתהיו עמלים בתורה.
שמעתי השבוע רעיון נפלא: בחוקותי – מלשון חיקוק, חקוק באבן. הדרך לוודא שהתורה
תהיה חקוקה בנו, חלק מאיתנו, צרובה בליבנו – היא על ידי 'עמל'!
אנחנו לא מבקשים את החיים הקלים – משום שהעמל הוא זה שיוצר את המציאות שלנו
כ'בני תורה', וממילא – הדרך להשגת כל ההבטחות הנפלאות הכתובות בתורה.
השתדלנו כולנו לצאת אתמול ולשמוח בשמחה המיוחדת של הילולת רבי שמעון בר יוחאי.
דרך מה זכה התנא האלוקי להיות זה שדרכו עברה כל תורת הסוד בעולם?
דווקא דרך השהייה במערה, בתנאים כל כך קשים ובלתי אפשריים – במציאות שכל כך היה
קל ליפול להרגשה של 'יש לי פטור', ובכל זאת – ישב יחד עם אלעזר בנו במשך שלוש
עשרה שנה החול מכסה את גופם הטהור וצורב ומעיק, אין שום דבר חיצוני שיכול לסייע
ולהקל על החיים, מלבד עץ החרוב והמעיין… ובכל זאת – שקיעות אדירה בעמלה של
תורה…
זה הדרך לזכות להביא לעולם את 'הזוהר הקדוש'
עמל!
היום, בעולם שכולם מחפשים קלות והנאה ו'נוחות' זה שם המשחק,
מוטל עלינו להתחזק שבעתיים ולהזכיר לעצמנו שלא. אנחנו לא צרכני הקלות והנוחות…
'עמל' זה מציאות שהיא לטובתינו! ההקלה והנוחות אינם מטרה בפני עצמה. אלו רק כלים
כדי לאפשר לנו לעסוק בתורה, במצוות, בגידול המשפחה ובשאר התפקידים המוטלים עלינו בעולם.
והעיסוק במצוות צריך דווקא להיות מתוך מיצוי כוחות רב ככל שיהיה – בעמל.
הרב דסלר עונה על השאלה המפורסמת "יגעת ומצאת תאמין" –
וכי מי ערב לנו שהיגיעה תוביל למציאה?
אלא: היגיעה היא המציאה!!!
היא המציאה, והיא זאת ההופכת את הדבר להיות קניין בישותינו.
*****
יצא לי השבוע לבקר במחלקת יולדות.
אי אפשר להתעלם מהצער והסבל הנסוך על כל ה'אוטוטו אמהות'… או מעיניהן טרוטות
השינה ופניהן החיוורות בעת שהן מסיעות את העריסות המתוקות במסדרונות.
א-ב-ל
האור הקורן מבפנים מספר את הסיפור האמיתי.
נכון, יש לי צער, סבל וקושי… אבל – אני זוכה לאוצר הגדול מכולם! נבחרתי להביא לעולם
עוד נשמה יהודית חדשה… איזה אושר!!!
אמנם מחלקה עם כל כך הרבה כאב… אבל יש בה כל כך הרבה אושר…
וזה עוד דוגמא מצויינת להבנה שקושי, עמל, סבל וצער – הם פעמים רבות מחיר שאנחנו
שמחים לשלם. התמורה עבורם יכולה להיות שווה עשרת מונים…
בהזדמנות הזאת, אני מבקשת להודות בשער בת רבים לה' הטוב על החסדים אשר
גומל עימנו, ולבשר לכן שב"ה זכינו השבוע ונכד חדש נוסף למשפחתינו! בן לבני שיח'
אני מאחלת לכולנו לזכות לשפע ברכה ושמחה משמים,
ולהרגיש תמיד את ה-
"אשרי אדם שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"
שבת שלום וכל טוב,
לאה
מי לא רוצה להרגיש את ה'אש' הבוערת עוד ועוד…
בין אם זכינו להיות בציון התנא קדישא, בהדלקה שכונתית מרוממת או סתם הרגשנו 'יותר'
בספירת העומר המרגשת של אתמול "היום שלושה ושלושים יום… בעומר"
בכל צורת הרגשה, תמיד יש לנו את התחושה המלווה:
איך משמרים את הדרגה?
איך ממשיכים את המיית הלב גם לחיי היומיום השוטפים שלנו.
"אם בחוקותי תלכו" (ויקרא כ"ו, ג') רש"י … שתהיו עמלים בתורה.
שמעתי השבוע רעיון נפלא: בחוקותי – מלשון חיקוק, חקוק באבן. הדרך לוודא שהתורה
תהיה חקוקה בנו, חלק מאיתנו, צרובה בליבנו – היא על ידי 'עמל'!
אנחנו לא מבקשים את החיים הקלים – משום שהעמל הוא זה שיוצר את המציאות שלנו
כ'בני תורה', וממילא – הדרך להשגת כל ההבטחות הנפלאות הכתובות בתורה.
השתדלנו כולנו לצאת אתמול ולשמוח בשמחה המיוחדת של הילולת רבי שמעון בר יוחאי.
דרך מה זכה התנא האלוקי להיות זה שדרכו עברה כל תורת הסוד בעולם?
דווקא דרך השהייה במערה, בתנאים כל כך קשים ובלתי אפשריים – במציאות שכל כך היה
קל ליפול להרגשה של 'יש לי פטור', ובכל זאת – ישב יחד עם אלעזר בנו במשך שלוש
עשרה שנה החול מכסה את גופם הטהור וצורב ומעיק, אין שום דבר חיצוני שיכול לסייע
ולהקל על החיים, מלבד עץ החרוב והמעיין… ובכל זאת – שקיעות אדירה בעמלה של
תורה…
זה הדרך לזכות להביא לעולם את 'הזוהר הקדוש'
עמל!
היום, בעולם שכולם מחפשים קלות והנאה ו'נוחות' זה שם המשחק,
מוטל עלינו להתחזק שבעתיים ולהזכיר לעצמנו שלא. אנחנו לא צרכני הקלות והנוחות…
'עמל' זה מציאות שהיא לטובתינו! ההקלה והנוחות אינם מטרה בפני עצמה. אלו רק כלים
כדי לאפשר לנו לעסוק בתורה, במצוות, בגידול המשפחה ובשאר התפקידים המוטלים עלינו בעולם.
והעיסוק במצוות צריך דווקא להיות מתוך מיצוי כוחות רב ככל שיהיה – בעמל.
הרב דסלר עונה על השאלה המפורסמת "יגעת ומצאת תאמין" –
וכי מי ערב לנו שהיגיעה תוביל למציאה?
אלא: היגיעה היא המציאה!!!
היא המציאה, והיא זאת ההופכת את הדבר להיות קניין בישותינו.
*****
יצא לי השבוע לבקר במחלקת יולדות.
אי אפשר להתעלם מהצער והסבל הנסוך על כל ה'אוטוטו אמהות'… או מעיניהן טרוטות
השינה ופניהן החיוורות בעת שהן מסיעות את העריסות המתוקות במסדרונות.
א-ב-ל
האור הקורן מבפנים מספר את הסיפור האמיתי.
נכון, יש לי צער, סבל וקושי… אבל – אני זוכה לאוצר הגדול מכולם! נבחרתי להביא לעולם
עוד נשמה יהודית חדשה… איזה אושר!!!
אמנם מחלקה עם כל כך הרבה כאב… אבל יש בה כל כך הרבה אושר…
וזה עוד דוגמא מצויינת להבנה שקושי, עמל, סבל וצער – הם פעמים רבות מחיר שאנחנו
שמחים לשלם. התמורה עבורם יכולה להיות שווה עשרת מונים…
בהזדמנות הזאת, אני מבקשת להודות בשער בת רבים לה' הטוב על החסדים אשר
גומל עימנו, ולבשר לכן שב"ה זכינו השבוע ונכד חדש נוסף למשפחתינו! בן לבני שיח'
אני מאחלת לכולנו לזכות לשפע ברכה ושמחה משמים,
ולהרגיש תמיד את ה-
"אשרי אדם שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"
שבת שלום וכל טוב,
לאה
