שלום יקרות,

כשאנחנו מתבוננות במעשה פנחס,
ובמיוחד כשאנחנו מבינות שהיתה פה הנהגה של 'אקסטרה',
לא ממש מתבקש,
לא חובה,
'לא מורים לעשות כך',
יכולה להתעורר בנו השאלה –
"אז אולי באמת לא…"?
"מי אמר שצריך עד כדי כך"?
"מי אמר שההנהגה המהדרת – שווה את זה"?

מי אמר?
בואי נשאל אותך עצמך!
דמייני משהו שיש לך חשק גדול אליו.
אולי משרה, או מעמד, או תקן,

אולי בגד או תכשיט…
את ממש רוצה אותו – אבל לא משיגה…
והנה,
את מגלה שחברה שלך,
'קטפה את ההישג' ובגדול…
עכשיו, אנחנו יודעות,
שמתנחלת לנו בלב הרגשה קשה ומכרסמת לאט לאט ובבטחה את כל הטוב שיש לנו…
מידת הקנאה.
מי לא מרגישה את זה? שתקום…!

עכשיו בואו וניקח את המידה הזאת למקום הטוב שלה!

הרגשתי קנאה?
הבנתי עד כמה קשה ההרגשה?
מצוין!
עכשיו אני אדע ממה כדאי לי להימנע!
כדאי לי לא להגיע אחרי מאה עשרים להרגשה הזאת,
להרגשת קנאה במי שכן טרח 'בערב שבת' הזה…
קנאה קשה מהרגשה פה בעולם, שבו אני יכולה 'לענות' לעצמי תשובות להפחתת הרגש הזה…

אומר על כך ה"מסילת ישרים" (פרק ד')

והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם, שיאמרו, למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות, הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנידונים בגיהנם…
אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקלה לסבול בעולם הזה החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם … ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם?
לא, ודאי!
מעתה… איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם. וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי,… ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי.

והנה לנו תשובה מדוע לבקש את ה"עוד תוספת" בעבודת ה',
את אותם דרגות שלא מחויבות מן הדין,
שלא מצוות במפורש,
שאין מורים עליהם…

יבוא יום ואנחנו נזכה לחוש את העונג המושלם והנצחי של קרבת אלוקים.
שם כבר לא נוכל לשנות סטטוס או לקדם דרגה…
שם, יבואו לידי ביטוי רק ההשגות שהשגנו בזה העולם!!!

עכשיו זאת ההזדמנות שלנו לתוספת קדושה,
לעליה גבוהה יותר בדרגה,
לעומק ועוצמה בהרגשות של עונג וקרבת אלוקים…

שבת שלום,
לאה.