ספירת העומר
משל מחזק ונותן הבנה אמיתית על ספירת העומר מר' אלימלך בידרמן: (מבאר הפרשה – שמיני פ"ו)
"מעשה בשני ידידים מנוער, אחד חכם ואחד טיפש, השנים עברו יחדיו את כל ימי נעוריהם, משבגרו נפרדו דרכיהם, החכם יצא לעולם הגדול ועשה חיל ב'עסקיו' והטיפש לא עשה מאומה ונשאר על מעמדו.
פעם נפגשו השניים, ביקש הטיפש מהחכם, ידידי מנוער, גלה נא לי סודך הכמוס עמך, במה העשרת כ"כ, אמר החכם, מפעם לפעם הנני נודד למרחקים שם הנני קונה 'סחורה' ומביאה הנה, ובכסף שאקבל כאן תמורת ה'סחורה' הנני מתפרנס ברווח. תמה הטיפש על מעשיו, וכי ל'חכם' אתה נחשב, וכי איזה רווח יש בזה – לקנות 'סחורה' במרחק תמורת מעות טבין ותקילין ולהביאה הנה למוכרה בעד מעות, הרי סוף דבר תשאר עם מה שהיה לך מעיקרא 'מעות' ללא סחורה.
החל החכם להסביר, שקונה סחורה הרבה בזול ומוכר הכל קימעא קימעא ביוקר, וממילא נשארים בידו יותר מעות ממה שהיו בידו בתחילת הדרך וזהו שכרו. ועדיין לא נרגע הלה ברוחו, בהוסיפו להקשות, הרי יש לסוחר הוצאות הדרך, ועליו לישון במלון בעת שהותו ביריד וכיו"ב, נמצא שהכסף שהוא מרוויח כלה על הוצאות אחרות, ושוב חזרה הקושיא למקומה – מה רווח יש בכל טלטולי הדרכים, כיצד תתעשר, בלית ברירה הוציא העשיר החכם את פנקסו שבו נכתבו כל הוצאותיו והכנסותיו, והראה לו בפרוטרוט, כך וכך הוצאות היו לי, כך וכך הכנסות היו לי, ונמצא בשורה התחתונה רווח בסכום כך וכך…
ויהי כאשר שמע מיודענו הטיפש את דבריו, הוסיף להקשות, אם כנים דברך, שהעיקר הוא מה שנכתב בשורה התחתונה, מדוע עליך להיטלטל בדרכים, ליסע למרחק מרחקים מביתך, קח נא את ה'פנקס' – כתוב בשורה התחתונה ככל אשר עולה ברצונך ל'הרוויח' והכל בא על מקומו בשלום, והנה אך למותר להסביר גודל טפשותו של אותו חסר דעה, שהרי מה יועיל אם ירשום בפנקסיו שרווחיו גבוהים יותר ממה שהם באמת, כי עצם הנייר אינו כי אם חפצא בעלמא, וכל תכלית עבודתו היא שלפי האמת יהיו לו הכנסות והוצאות וכו' ובזה יתרבה ממונו באמת."
ר' אלימלך בידרמן כותב שככה זה בדיוק עם ספירת העומר. לא מספיק לכתוב כל יום בפנקס – לספור ככה וככה ימים עברו בעומר.
צריך באמת להכין את עצמנו לקראת מתן תורה ואז כל יום בספירת העומר לסכם לעצמנו – ככה וככה ימים עברו בעומר, התקרבתי עוד קצת לקראת 'הר סיני'.
המצווה היא לא רק הספירה – ככה וככה ימים בעומר.
המהות היא לחכות ולהתכונן למתן תורה והספירה היא חלק מזה. אבל רק להזיז את הימים כל יום בשעה שסופרים, ולספור יום חדש עם מספר שונה לא באמת יזיז את כל המציאות, כמו ההוא במשל שחשב שלשנות את המספרים בשורת הסיכום ישנה את מצב העסקים והרווחים שלו.
הספירה מראה על זה שאנחנו מחכים, ולא מסיחים דעת, ומתקדמים. אבל לשעצמה היא לא הכל. (כמובן שיש מצווה עצומה בקיום של ספירת העומר, אבל המסר מובן…)
לתגובות: אשמח אפילו בקצרצרה: tzipwand@gmail.com
משל מחזק ונותן הבנה אמיתית על ספירת העומר מר' אלימלך בידרמן: (מבאר הפרשה – שמיני פ"ו)
"מעשה בשני ידידים מנוער, אחד חכם ואחד טיפש, השנים עברו יחדיו את כל ימי נעוריהם, משבגרו נפרדו דרכיהם, החכם יצא לעולם הגדול ועשה חיל ב'עסקיו' והטיפש לא עשה מאומה ונשאר על מעמדו.
פעם נפגשו השניים, ביקש הטיפש מהחכם, ידידי מנוער, גלה נא לי סודך הכמוס עמך, במה העשרת כ"כ, אמר החכם, מפעם לפעם הנני נודד למרחקים שם הנני קונה 'סחורה' ומביאה הנה, ובכסף שאקבל כאן תמורת ה'סחורה' הנני מתפרנס ברווח. תמה הטיפש על מעשיו, וכי ל'חכם' אתה נחשב, וכי איזה רווח יש בזה – לקנות 'סחורה' במרחק תמורת מעות טבין ותקילין ולהביאה הנה למוכרה בעד מעות, הרי סוף דבר תשאר עם מה שהיה לך מעיקרא 'מעות' ללא סחורה.
החל החכם להסביר, שקונה סחורה הרבה בזול ומוכר הכל קימעא קימעא ביוקר, וממילא נשארים בידו יותר מעות ממה שהיו בידו בתחילת הדרך וזהו שכרו. ועדיין לא נרגע הלה ברוחו, בהוסיפו להקשות, הרי יש לסוחר הוצאות הדרך, ועליו לישון במלון בעת שהותו ביריד וכיו"ב, נמצא שהכסף שהוא מרוויח כלה על הוצאות אחרות, ושוב חזרה הקושיא למקומה – מה רווח יש בכל טלטולי הדרכים, כיצד תתעשר, בלית ברירה הוציא העשיר החכם את פנקסו שבו נכתבו כל הוצאותיו והכנסותיו, והראה לו בפרוטרוט, כך וכך הוצאות היו לי, כך וכך הכנסות היו לי, ונמצא בשורה התחתונה רווח בסכום כך וכך…
ויהי כאשר שמע מיודענו הטיפש את דבריו, הוסיף להקשות, אם כנים דברך, שהעיקר הוא מה שנכתב בשורה התחתונה, מדוע עליך להיטלטל בדרכים, ליסע למרחק מרחקים מביתך, קח נא את ה'פנקס' – כתוב בשורה התחתונה ככל אשר עולה ברצונך ל'הרוויח' והכל בא על מקומו בשלום, והנה אך למותר להסביר גודל טפשותו של אותו חסר דעה, שהרי מה יועיל אם ירשום בפנקסיו שרווחיו גבוהים יותר ממה שהם באמת, כי עצם הנייר אינו כי אם חפצא בעלמא, וכל תכלית עבודתו היא שלפי האמת יהיו לו הכנסות והוצאות וכו' ובזה יתרבה ממונו באמת."
ר' אלימלך בידרמן כותב שככה זה בדיוק עם ספירת העומר. לא מספיק לכתוב כל יום בפנקס – לספור ככה וככה ימים עברו בעומר.
צריך באמת להכין את עצמנו לקראת מתן תורה ואז כל יום בספירת העומר לסכם לעצמנו – ככה וככה ימים עברו בעומר, התקרבתי עוד קצת לקראת 'הר סיני'.
המצווה היא לא רק הספירה – ככה וככה ימים בעומר.
המהות היא לחכות ולהתכונן למתן תורה והספירה היא חלק מזה. אבל רק להזיז את הימים כל יום בשעה שסופרים, ולספור יום חדש עם מספר שונה לא באמת יזיז את כל המציאות, כמו ההוא במשל שחשב שלשנות את המספרים בשורת הסיכום ישנה את מצב העסקים והרווחים שלו.
הספירה מראה על זה שאנחנו מחכים, ולא מסיחים דעת, ומתקדמים. אבל לשעצמה היא לא הכל. (כמובן שיש מצווה עצומה בקיום של ספירת העומר, אבל המסר מובן…)
לתגובות: אשמח אפילו בקצרצרה: tzipwand@gmail.com
