פרשת חקת
כשאני רואה את המילים המחייבות הללו של "וזאת התורה אדם כי ימות באוהל" – ונזכרת בגמרא המתנגת לנו תמיד בראש בסמיכותן של המילים: אמר ריש-לקיש (ברכות סג): מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל".
איני יכולה שלא להיזכר בש.
ש. התקשרה, עוד כשמוקד הייעוץ היה בחיתוליו.
היא היתה נסערת מאד וביקשה להתייעץ – אס או אס.
לקח לה כמה דקות להירגע ולסדר את הדברים,
אבל אז זה הגיע:
ש. עובדת חרדית יחידה במשרד תל-אביבי חילוני. כולם שם מכבדים מאד את המקום הייחודי שהיא הרגילה אותם אליו, וההתנהלות עניינית ומקצועית לגמרי.
יום אחד זה קרה.
נושא כלשהו בחדשות הסעיר את המדינה, אולי זה היה תקופת מבצע מלחמתי, או ימים בהם משנאינו נשאו ראש (מוכר עד כאב וגם רלוונטי…) ואולי משהו אחר. כך או כך, ש. הותקפה פתאום בהתרסה המוכרת של: איך אתם מעיזים להגיד 'ממיתים עצמכם'?… צאו וראו את בתי הקברות של חללי צה"ל…!!!!
ש. חזרה נסערת לביתה, ובאופן טבעי הרימה טלפון אלינו בשמורה.
לא הכרתי אותה אישית, אבל כן הכרתי את משפחתה המורחבת.
אני יודעת שמדובר באחת המשפחות המפוארות,
באשת אברך תלמיד חכם יקר,
באם יהודיה המגדלת משפחה לתפארת,
בוגרת מוסדות לימוד מהשורה הראשונה, שודאי כל סדרות שיעורי ההשקפה והיהדות היו טמונים בליבה.
ובכל זאת,
ברגע האמת,
זה היה קשה…
ברמה האישית אני יכולה להעיד שקיימתי עשרות רבות של שיחות אולי אפילו מאות.
אבל השיחה הזאת צרובה בליבי וגרמה לי להרגיש דברים שלא הבנתי עד אז.
לפעמים, ברגע סוער אחד במבול התעסוקתי שלנו-
זה מה שאנחנו צריכים.
תמיכה.
משהו שיזכיר לנו שכן!
הכל בסדר!
יש לנו גב יציב, זקוף, מושתת על בסיס הכי חסון שבעולם…
אגב, במפגשים המדוברים שאנחנו עורכים בשבועיים האחרונים (שלא מפסיקים… כל ערב והדינמיקה העצומה שלו:)) זה עולה שוב ושוב-
הכח שמקבלת הבת הפרטית כשהיא יודעת שיש מאחוריה גב ענק עם יסודות איתנים.
וזאת במילה היתה התשובה:
כן! אנחנו ממיתים עצמינו עליה!
מוכנים למסור הכל למען המטרה הזאת.
מוכנים ואף מוסרים.
הבעלים / אבות והילדים שלנו נולדו עם תכונות של שאיפה לעולם החומר – בדיוק כמו כל אחד אחר. ובכל זאת, למען המטרה הנעלית הזאת של החזקת תורה בעולמו של ה' יתברך, אנחנו מתמסרים, כולנו, מי כליל ומי חלקית, ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים את דברי התורה הזאת.
באהבה.
יש לנו ערכים יקרים,
ואנחנו מוכנים לשלם עבורם!
וכן… למען התורה הזאת, אנחנו מוכנים גם למסור נפשינו כפשוטו.
מוכנים והוכחנו זאת במהלך כל הדורות….
ואם התעניינתן, האם זה דיבר אל ליבה של ש.?
כנראה שכן… משום שבסוף השיחה היא שאלה מה היא יכולה להתנדב ב'שמורה', וכששאלתי אותה מה המקצוע שלה, היא נקבה בשם עיסוק שבדיוק היינו זקוקים לו נואשות.
ש. ליוותה אותנו שנתיים במסירות, עד שגודלו של הארגון הכריע אותה והיא הרימה ידיים ומסרה את הטיפול להתנהלות מסודרת.
כך או כך,
העקרון ודאי חשוב:
ההבנה שאנחנו בצד הנושא את העגלה המלאה,
אנחנו אלו עם המטען היקר,
אנחנו אלו האמורות להרגיש הכי טוב בעולם עם מה שאנחנו מייצגות!
בעז"ה בשבוע הקרוב נתאסף יחד,
כדי לחוש את מה שלעיתים מהמורות התקופה משכיחים מאיתנו,
יש לנו כח!
יש לנו עוצמה!
יש לנו חיבור-
ובעיקר –
יש לנו אל מי להתחבר!!!
עדיין לא נרשמת?
את יכולה להזין את שמך ברשימת ההמתנה,
אנחנו עוברות ובודקות נרשמות כפולות ומוסיפות עוד ועוד נרשמות…
כמו כן, אנחנו מטפלות בהעברה של הכנס בשידור חי טלפוני!!!
פרטים בעזרת ה' ביום ראשון!
שתהיה לכולכן שבת שלום,
מחכה מאד מאד להתראות!!!
לאה
כשאני רואה את המילים המחייבות הללו של "וזאת התורה אדם כי ימות באוהל" – ונזכרת בגמרא המתנגת לנו תמיד בראש בסמיכותן של המילים: אמר ריש-לקיש (ברכות סג): מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל".
איני יכולה שלא להיזכר בש.
ש. התקשרה, עוד כשמוקד הייעוץ היה בחיתוליו.
היא היתה נסערת מאד וביקשה להתייעץ – אס או אס.
לקח לה כמה דקות להירגע ולסדר את הדברים,
אבל אז זה הגיע:
ש. עובדת חרדית יחידה במשרד תל-אביבי חילוני. כולם שם מכבדים מאד את המקום הייחודי שהיא הרגילה אותם אליו, וההתנהלות עניינית ומקצועית לגמרי.
יום אחד זה קרה.
נושא כלשהו בחדשות הסעיר את המדינה, אולי זה היה תקופת מבצע מלחמתי, או ימים בהם משנאינו נשאו ראש (מוכר עד כאב וגם רלוונטי…) ואולי משהו אחר. כך או כך, ש. הותקפה פתאום בהתרסה המוכרת של: איך אתם מעיזים להגיד 'ממיתים עצמכם'?… צאו וראו את בתי הקברות של חללי צה"ל…!!!!
ש. חזרה נסערת לביתה, ובאופן טבעי הרימה טלפון אלינו בשמורה.
לא הכרתי אותה אישית, אבל כן הכרתי את משפחתה המורחבת.
אני יודעת שמדובר באחת המשפחות המפוארות,
באשת אברך תלמיד חכם יקר,
באם יהודיה המגדלת משפחה לתפארת,
בוגרת מוסדות לימוד מהשורה הראשונה, שודאי כל סדרות שיעורי ההשקפה והיהדות היו טמונים בליבה.
ובכל זאת,
ברגע האמת,
זה היה קשה…
ברמה האישית אני יכולה להעיד שקיימתי עשרות רבות של שיחות אולי אפילו מאות.
אבל השיחה הזאת צרובה בליבי וגרמה לי להרגיש דברים שלא הבנתי עד אז.
לפעמים, ברגע סוער אחד במבול התעסוקתי שלנו-
זה מה שאנחנו צריכים.
תמיכה.
משהו שיזכיר לנו שכן!
הכל בסדר!
יש לנו גב יציב, זקוף, מושתת על בסיס הכי חסון שבעולם…
אגב, במפגשים המדוברים שאנחנו עורכים בשבועיים האחרונים (שלא מפסיקים… כל ערב והדינמיקה העצומה שלו:)) זה עולה שוב ושוב-
הכח שמקבלת הבת הפרטית כשהיא יודעת שיש מאחוריה גב ענק עם יסודות איתנים.
וזאת במילה היתה התשובה:
כן! אנחנו ממיתים עצמינו עליה!
מוכנים למסור הכל למען המטרה הזאת.
מוכנים ואף מוסרים.
הבעלים / אבות והילדים שלנו נולדו עם תכונות של שאיפה לעולם החומר – בדיוק כמו כל אחד אחר. ובכל זאת, למען המטרה הנעלית הזאת של החזקת תורה בעולמו של ה' יתברך, אנחנו מתמסרים, כולנו, מי כליל ומי חלקית, ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים את דברי התורה הזאת.
באהבה.
יש לנו ערכים יקרים,
ואנחנו מוכנים לשלם עבורם!
וכן… למען התורה הזאת, אנחנו מוכנים גם למסור נפשינו כפשוטו.
מוכנים והוכחנו זאת במהלך כל הדורות….
ואם התעניינתן, האם זה דיבר אל ליבה של ש.?
כנראה שכן… משום שבסוף השיחה היא שאלה מה היא יכולה להתנדב ב'שמורה', וכששאלתי אותה מה המקצוע שלה, היא נקבה בשם עיסוק שבדיוק היינו זקוקים לו נואשות.
ש. ליוותה אותנו שנתיים במסירות, עד שגודלו של הארגון הכריע אותה והיא הרימה ידיים ומסרה את הטיפול להתנהלות מסודרת.
כך או כך,
העקרון ודאי חשוב:
ההבנה שאנחנו בצד הנושא את העגלה המלאה,
אנחנו אלו עם המטען היקר,
אנחנו אלו האמורות להרגיש הכי טוב בעולם עם מה שאנחנו מייצגות!
בעז"ה בשבוע הקרוב נתאסף יחד,
כדי לחוש את מה שלעיתים מהמורות התקופה משכיחים מאיתנו,
יש לנו כח!
יש לנו עוצמה!
יש לנו חיבור-
ובעיקר –
יש לנו אל מי להתחבר!!!
עדיין לא נרשמת?
את יכולה להזין את שמך ברשימת ההמתנה,
אנחנו עוברות ובודקות נרשמות כפולות ומוסיפות עוד ועוד נרשמות…
כמו כן, אנחנו מטפלות בהעברה של הכנס בשידור חי טלפוני!!!
פרטים בעזרת ה' ביום ראשון!
שתהיה לכולכן שבת שלום,
מחכה מאד מאד להתראות!!!
לאה
