רשע, הוא ודאי. אבל, טיפש – הוא לא!
יש הרבה מה להגיד על בלעם הרשע, אבל טיפש, כאמור, הוא לא!
אז בואו ונראה מה אנחנו יכולות ללמוד ממנו, סוג של "מאויבי תחכמיני"
ובכן,
בלק מגיע וצופה בעינו הרעה על מחנה ישראל.
מה הוא רואה שם?
הוא רואה שהוא לא רואה…
הוא רואה שהוא לא רואה נשים שמסתובבות שם!
הנשים, באוהל.
ופתחי האוהלים אינם מכוונים זה אל זה.
אח! איזה מחזה!!!
"מה טובו אהליך ישראל" (במדבר כ"ד ה')
רש"י: על שראה פתחיהם שאין מכוונין זה מול זה
הוא פתאום קולט איזה יופי זה כשעם מתנהל נכון. איש איש לאוהלו…
אבל בלעם, כידוע, ראה צעד קדימה.
הוא לא ראה את 'נשים בתוך האוהל',
הוא ראה עוצמה של עם! חוסן אמיתי!
כי מחנה ישראל הבנוי מ'אהלי יעקב' שכאלה,
הוא מחנה חזק! יציב! מחנה של 'בתי יעקב'…
~~~~
בלעם חוזר הביתה,
אבל הוא ממשיך לחשוב,
לראות את הדברים במבט נוסף.
הוא אומר: רגע… כשיש מחנה כזה, אין סיכוי להצליח!
זה עם שלא נוכל לשבור אותו…
וכאן – הוא מכניס לתמונה את בנות מדיין.
הוא עושה תחבולות שלמות איך לקעקע את אותו אוהל יעקב…
תכנן.
ניסה.
ולצערינו כמעט והצליח…
לולי פנחס הכהן שאזר עוז ועשה מה שעשה
***
בחודש האחרון השמורה יצאה מ'החדרים המבודדים'
בין אם למפגשים אזוריים מחממי לב,
ובין אם למעמד ההסטורי בבניייני האומה.
מה ראינו שם?
בנות?
נשים?
עובדות?
לא!!!
ראינו שם עוצמה של עם!
ראינו שם חוסן יהודי אמיתי!!!
ראינו קהילה שלמה שמודעת לגודל התפקיד:
מודעת לכך שהאחריות על העם כולו מונחת על כתפינו!
נשלחנו לחזית בהיבט הפיזי – להביא את הקמח.
אבל אנחנו אלו הנושאות גם את האחריות לחוסן הרוחני שלנו.
קהילה שחשה היטב
שהיא זאת השומרת על הגדרות שלא ימוטו,
ובעצם נושאת מתוך האוהל – את מחנה ישראל כולו!
~~~~
חזרנו הביתה.
מה אנחנו רואות עכשיו?
קמפיין?
מספרים רצים באתר?
כסף?
לא! לא! לא!
אנחנו רואים נשים צדקניות שנשאן ליבן והן מבינות את גודל השעה!
נשים היודעות שעכשיו אנחנו מקימות שכינה לבורא עולם!
נשים המסירות את עדיהן מעליהן
(ואל תתפסו אותי על המילה,
ממש לא רוצות שאף אחת תוותר על שום תכשיט!!!
מקסימום על קשת נוספת לילדה…)
ולמרות הקושי והיציאה מאזור הנוחות-
הן יוצאות מהרצון והטבע,
ומלקטות עוד ועוד הוראת קבע…
ואפשר עוד מילה בהיבט אישי?
מה אני רואה כאן בחפ"ק?
רואה מחזות מרגשים!
רואה נשים ובנות מתוקות שיודעות לחזק גם בהירתמות וגם במילים הטובות!
רואה משתתפות שלמרות שחוו עוגמות נפש
(ובאירועים ענקיים כאלו, לצערי הרב… זה קורה…)
ובכל זאת מעירות ברגישות ובהבנה!!! ומבינות שה'שמורה' חייבת להצליח, גם אם היא עושה טעויות פה ושם…
רואה את ההירתמות ורואה את ההתלהבות…
חוזרת הביתה,
ומה אני באמת רואה?…
רואה כבר בעיני רוחי את המפגשים המקומיים שלא נבין איך הסתדרנו בלעדיהם…
את ה'זיצים' המדהימים (הלוואי עם אסתי בר נתן:))
את מוקד הייעוץ המורחב
את המערכת הדיגיטלית לשיתוף משרות חברתית
את כנסי אלול שנוכל להיערך אליהם בזמן וכראוי
את…. ואת… ואת…
אחרי הכנס שאלו אותי איך היה.
אמרתי להם שאני עכשיו ב'איך יהיה'
אנחנו יותר 'לפני קמפיין' מאשר 'אחרי כנס'
עכשיו,
מסתמן לי…
שאחרי הקמפיין זה גם לא יהיה 'איך היה'
אלא 'איך יהיה'…
כי בעצם אז רק מתחילה העבודה:)
מבקשת מכולן להוסיף עוד פרק תהילים,
עוד תחינה לה' יתברך,
עוד בקשה חמה בהדלקת נרות-
והאר נרינו שלא יכבה לעולם!!!
עת ענית,
ואת עלית
ואת בעז"ה תעלי עוד מעלה אחר מעלה!!!
אוהבת, מעריכה ומתרגשת לקראת השבוע המכונן שממתין לנו!!!
לאה
יש הרבה מה להגיד על בלעם הרשע, אבל טיפש, כאמור, הוא לא!
אז בואו ונראה מה אנחנו יכולות ללמוד ממנו, סוג של "מאויבי תחכמיני"
ובכן,
בלק מגיע וצופה בעינו הרעה על מחנה ישראל.
מה הוא רואה שם?
הוא רואה שהוא לא רואה…
הוא רואה שהוא לא רואה נשים שמסתובבות שם!
הנשים, באוהל.
ופתחי האוהלים אינם מכוונים זה אל זה.
אח! איזה מחזה!!!
"מה טובו אהליך ישראל" (במדבר כ"ד ה')
רש"י: על שראה פתחיהם שאין מכוונין זה מול זה
הוא פתאום קולט איזה יופי זה כשעם מתנהל נכון. איש איש לאוהלו…
אבל בלעם, כידוע, ראה צעד קדימה.
הוא לא ראה את 'נשים בתוך האוהל',
הוא ראה עוצמה של עם! חוסן אמיתי!
כי מחנה ישראל הבנוי מ'אהלי יעקב' שכאלה,
הוא מחנה חזק! יציב! מחנה של 'בתי יעקב'…
~~~~
בלעם חוזר הביתה,
אבל הוא ממשיך לחשוב,
לראות את הדברים במבט נוסף.
הוא אומר: רגע… כשיש מחנה כזה, אין סיכוי להצליח!
זה עם שלא נוכל לשבור אותו…
וכאן – הוא מכניס לתמונה את בנות מדיין.
הוא עושה תחבולות שלמות איך לקעקע את אותו אוהל יעקב…
תכנן.
ניסה.
ולצערינו כמעט והצליח…
לולי פנחס הכהן שאזר עוז ועשה מה שעשה
***
בחודש האחרון השמורה יצאה מ'החדרים המבודדים'
בין אם למפגשים אזוריים מחממי לב,
ובין אם למעמד ההסטורי בבניייני האומה.
מה ראינו שם?
בנות?
נשים?
עובדות?
לא!!!
ראינו שם עוצמה של עם!
ראינו שם חוסן יהודי אמיתי!!!
ראינו קהילה שלמה שמודעת לגודל התפקיד:
מודעת לכך שהאחריות על העם כולו מונחת על כתפינו!
נשלחנו לחזית בהיבט הפיזי – להביא את הקמח.
אבל אנחנו אלו הנושאות גם את האחריות לחוסן הרוחני שלנו.
קהילה שחשה היטב
שהיא זאת השומרת על הגדרות שלא ימוטו,
ובעצם נושאת מתוך האוהל – את מחנה ישראל כולו!
~~~~
חזרנו הביתה.
מה אנחנו רואות עכשיו?
קמפיין?
מספרים רצים באתר?
כסף?
לא! לא! לא!
אנחנו רואים נשים צדקניות שנשאן ליבן והן מבינות את גודל השעה!
נשים היודעות שעכשיו אנחנו מקימות שכינה לבורא עולם!
נשים המסירות את עדיהן מעליהן
(ואל תתפסו אותי על המילה,
ממש לא רוצות שאף אחת תוותר על שום תכשיט!!!
מקסימום על קשת נוספת לילדה…)
ולמרות הקושי והיציאה מאזור הנוחות-
הן יוצאות מהרצון והטבע,
ומלקטות עוד ועוד הוראת קבע…
ואפשר עוד מילה בהיבט אישי?
מה אני רואה כאן בחפ"ק?
רואה מחזות מרגשים!
רואה נשים ובנות מתוקות שיודעות לחזק גם בהירתמות וגם במילים הטובות!
רואה משתתפות שלמרות שחוו עוגמות נפש
(ובאירועים ענקיים כאלו, לצערי הרב… זה קורה…)
ובכל זאת מעירות ברגישות ובהבנה!!! ומבינות שה'שמורה' חייבת להצליח, גם אם היא עושה טעויות פה ושם…
רואה את ההירתמות ורואה את ההתלהבות…
חוזרת הביתה,
ומה אני באמת רואה?…
רואה כבר בעיני רוחי את המפגשים המקומיים שלא נבין איך הסתדרנו בלעדיהם…
את ה'זיצים' המדהימים (הלוואי עם אסתי בר נתן:))
את מוקד הייעוץ המורחב
את המערכת הדיגיטלית לשיתוף משרות חברתית
את כנסי אלול שנוכל להיערך אליהם בזמן וכראוי
את…. ואת… ואת…
אחרי הכנס שאלו אותי איך היה.
אמרתי להם שאני עכשיו ב'איך יהיה'
אנחנו יותר 'לפני קמפיין' מאשר 'אחרי כנס'
עכשיו,
מסתמן לי…
שאחרי הקמפיין זה גם לא יהיה 'איך היה'
אלא 'איך יהיה'…
כי בעצם אז רק מתחילה העבודה:)
מבקשת מכולן להוסיף עוד פרק תהילים,
עוד תחינה לה' יתברך,
עוד בקשה חמה בהדלקת נרות-
והאר נרינו שלא יכבה לעולם!!!
עת ענית,
ואת עלית
ואת בעז"ה תעלי עוד מעלה אחר מעלה!!!
אוהבת, מעריכה ומתרגשת לקראת השבוע המכונן שממתין לנו!!!
לאה
