שלום כולן,
שבוע שעבר, כמה דקות אחרי שהפרשה נשלחה (מאוחר…) הגעתי לתכתובת הזאת.
פניה שהגיע למוקד, אבל בבירור של המשיבה היא דאגה לחדד:
לא התכוונת למוקד הייעוץ. אני ב"ה לא משתמשת ב- AI. רציתי רק להבין מה קורה כאן איתכם- אתם מצד אחד בעד ומצד שני נגד… אם הגעתי למקום הלא נכון- העבירו למי שצריך, אך לא לייעוץ.
זו שאלה אליכם, עליכם.
והרי לפניכם תוכן הפניה, או ליתר דיוק הטענה:
אני מחוברת לשמורה ורציתי לשאול-
מצד אחד אתם מכניסים חומרים נגד הבינה מלאכותית ומביאים את ההשלכות שלה. הבאתם בשבוע שעבר סיפור על מישהי שהפסיקה לחשוב אפילו בדברים הפשוטים בעקבות השימוש בזה. ומצד שני אתם מקיימים כנס למתכנתות ב- AI?-
לפי המובן מהפרסומים שלכם בנושא נראה שהכנס הוא בעד ה- AI ומה שאפשר לעשות איתו.
כאחת שמחוברת אליכם לא הצלחתי להבין- אתם בעד או נגד?
חושבת שהדבר יוצר בלבול אצל הרבה מהמחוברות לשמורה וגורם להן להשתמש בזה בעקבות כך.
אשמח לקבל ממכם תשובה בקרוב מהי עמדתכם בנושא.
אז אמנם הגבתי לטוענת באישי, אבל אני חושבת שהטענה כל כך חזקה,
שחייבים לתת לה במה של כבוד.
מה אנחנו, בעד? או נגד?

הנושא הזה, של להגדיר את עצמנו בצורה בהירה, כל כך בוער בי, שאני מודה לכותבת ולה' שיש לי את ההזדמנות לחדד את הדברים בתפוצה הזאת.
יצא ל לשמוע לא פעם, מכאלו שמתעסקים עם תלמידות, שהן מצירות על כך שאיכשהו בסמינר מביאים בפני הבנות "שני קולות". יש קול צלול וברור של מחנכות מופלאות, של 'קול ה' בהדר'. קולה של הנשמה, של כיסופי הקדש, של יופיה של התורה, של נצחיותה של האמת, של ה'ואני קרבת אלוקים טוב' ו'אין עוד מלבדו'!
אין.
אין עוד מלבדו.
והדברים מאירים ומתיישבים על לב. מנשאים את הלבבות ומטעינים כוחות לימים שיבואו.
וגם לימים שכאן. ועכשיו.
כי 5 דקות אחר כך נכנסת המורה מהמסלול.
צעירה, נמרצת, סוחפת, עדכנית, חביבה ו… שווה.
"תקשיבו בנות, אתן חייבות להשתמש ב… ולעשות… ולהתקדם ל…"
אני לא מרבה בתיאורים, כי באיזה שהוא מקום כולנו יודעות את האמת. שאכן, העולם קורה לנו בשני קולות.
או כמו ששמעתי בשם הרב הוטנר (ואולי אני לא מדייקת, ברוח הדברים הללו) כלל ישראל נוסע על רכבת עם 2 קטרים, קטר אחד שמושך כל הזמן ל'ירידת הדורות' וקטר נגדי שמטפס מעלה במסלול של  "כי לא תשכח מפי זרעו".
התפקיד שלנו הוא לזקק קול אחד מכל הקולות הללו
ומהו הקול הזה?
הקול של השאיפה, הטהרה המוחלטת, ההינזרות מכל דבר שמרחיק אותי מדרך האמת – זה הקול האמיתי והנכון. שם אני אמורה להיות, ולרצות להישאר.
אבל מנגד, יש את מציאות החיים.
זה לא משהו שאנחנו קובעים אותה,
זה משהו שבורא עולם מזמן עבורינו.
הנושא הזה של מציאת המיקום העדין של "מקסימום קדושה בהתחשב במציאות החיים שלי"
הוא נושא מאד מורכב, ברמה האישית, אני מרגישה שזו ה-עבודה של החיים…
כי אם אני חושבת על נטיית הלב שלי,בוודאי שהייתי מעדיפה ליזום סמינרים של עיון, העמקה ביהדות, יקיר לי וכל מיני נושאים
שבאמת עושים הכי טוב לנשמה ולנפש…
דא עקא,
שבורא עולם שם אותי בפוזיציה, שזה לא מה שאני צריכה חעשות.
הגעתי לגדולי ישראל מתוך הרגשה חזקה מאד שאולי נבצע מהלך משותף,
ונרתום את כל הכוחות שיש לנו
כדי להשאיר אותנו מחוץ למערבולת הקשה של עולם הAI.
לצערי הרב, לי אין את הזכות להיות שם.
קיבלתי הוראה חד משמעית שהאמירה הציבורית בשמורה צריכה להיות "לעבודה – הותר"
בהזדמנות אחרת קיבלתי הנחיה, שקיום הסמינר של לימודי AI
משלב ערכים ותכני חיזוק, ודיבור ברור לקהילה – שעל סכנותיו הגדולות של הדבר הזה
הוא לא מותר שאעשה אותו – אלא חשוב שנעשה אותו.

מתוך קנאה גדולה בכל מי שכן יכולה לשמור על עצמה מחוץ לעולמות הללו
ומתוך תפילה מעומק הלב לבורא עולם שיעזור לנו לראות תמיד את אור האמת בלי בלבולים
ומתוך רצון גדול לא להגרר יותר ממה שהמציאות מחייבת אותנו-
אני קוראת בקול גדול ואומרת
"צדקה ממני"!
מי שיכולה להיות בעולם ללא הAI – ודאי שזה עדיף וראוי וכדאי
אבל אנחנו כאן לכל מי שיודעת שאין לה ברירה, ומסביבה 'יהום הסער'
נשתדל, בעז"ה,  לעשות ככל שנוכל לעורר בלבבות ולחזק את הרוח המתאימה
נשתדל לראות, יחד עם הקבוצה המדהימה, של עובדות איכותיות מאד שנרשמות ללימודים בגישה הראויה-
איך אפשר לצמצם את הנזקים של הדבר הזה…
והלוואי ונזכה
מהר
מהר מהר
לפני שמתדרדר…
לראות את משיח צדקינו בגאולה השלמה במהרה בימינו!!!
מצרפת לכן כאן את הדברים שכתבתי שנה שעברה,בדיוק על הנושא הזה
כוחן יפה גם עכשיו…
כל טוב ושבת שלום
לאה