שלום כולן
תראו איזה דרישת שלום יפה קיבלנו מהמלבי"ם
נמשכתי לקרוא דווקא אותו , אחרי הדרך הארוכה שעשינו בעקבותיו בחודשים האחרונים…
(ולמי שלא היתה, התוכן היה מידי טוב בשביל לא לשתף את כוווולן, אני מתפללת לה' שעוד נצליח לעשות את זה…) אבל רק מספרת, שהתבססנו גם על דבריו של המלבי"ם על פרק כ"ג בתהילים, "שהוא תורה וגם תפילה על מזונותיו"
כותב המלבי"ם על "היום הזה נהיית לעם" (דברים כ"ז, ט') – ההבדל בין מעמד הר סיני, שהיה בקולות וברקים, וקיבלו את התורה 'מיראה', למעמד שהיה בערבות מואב:
אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה וע"י התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה כשישמע צווי מאוהבו הוא משתדל לדעת תכלית חפץ אוהבו המצוה ומה תועלת ימצא במעשה הזה למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו לא למען דעת אם יש טעם לחפץ הזה יעשה ואם לא יעשה.
אני חושבת שאין מתאים מהמילים האלו מלסכם את אירועי המעמדות הגדולים שזכינו להם.
במשפט אחד:
קבלת התורה מאהבה.
כל אחת והמלכת ה' האישית שלה, וההבנה והקבלה שננסה להוציא את הכי שאפשר – מכל מקום בו בורא עולם שם אותנו (ושוב מזכירה: נסיון מקבלים, לא לוקחים:)
כל אחת והנקודות האישיות שהיא רוצה להגיע איתן השנה – קרוב יותר, ומזוקק יותר לפני בורא עולם
אבל המשותף בין כולן-
קבלה מאהבה!
לראות ולשמוע את הקולות,
את השירה האדירה
את ה"התלהבה נפשם להתדבק בה'" של כל אחת ואחת, ושל כולן יחד…
זה מרגש עד דמעות…
ואין לי אלא לסיים מתגובה של ידידתי היקרה לי כל כך,
סמל ודוגמא לעוצמת הנשמה הטהורה שבקרבינו,
מי שמלווה אותנו מהיום הראשון ממש של שמורה (חושבת 'מעשרה ראשונים'…)
מי שרוממה את כולנו בכנס אלול הראשון שהיה…
וממשיכה לחזק קהל ענק של מבקשות ה'…
מיכלי לוי המופלאה!!!
שנה שעברה הצעתי לה להגיע, והבנתי שהיא עסוקה מידי בהפקות המדהימות שלה (מומלץ בחום!!)
אז השנה העזתי רק להזמין ולקוות…
והנה, הפתעה אדירה פתאום אני רואה אותה באולם!!!
אז דוגמא לעבודת ה' מאהבה והתלהבות מעבודה –
מצטטת קטע ממילים חמות שהיא כתבה לי:
החלק הראשון עם אסתי בר נתן נגע בי במיוחד –
המסר שכל אחת צריכה לעבוד את ה' במקום שהוא שם אותה, עם הכלים שהוא נתן לה.
זה היה לי חזק, כי שם – בדיוק שם – אני חיה יום-יום.
הגוף מגביל, אבל הנשמה חופשייה לעבוד אותו בכלים אחרים.
אני חושבת שאין מילים שיותר מגדירות את זה…
כי הדרור שמקבלת נשמה, כשהיא מבינה שבעצם המקום שה' שם אותה
זה כר הצמיחה הכי פורה עבורה
זאת בשורה של ממש…
אז ראשית,
אני ממליצה לכל אחת להתחבר לקבוצה של מיכלי,
עבורי היא מנת ה'חיזוק השבועי'…
ומה שעוד רציתי להוסיף
שנראה לי שאולי העוצמות של החיבור והשירה שהיו בכנס,
שהיו מחשמלים ברמות שאין שני להם…
היו כנראה בגלל הדבר הזה בדיוק.
הידיעה שאנחנו בכל רגע של נסיון, יכולים לצאת מחוזקים וגדולים עוד יותר
זה משהו כל כך ממלא בתקווה
ובשמחה!!
שמחה של 'התלהבה נפשם בדבקות בה',
כמו שכותב הפסוק אחר כניסת בני ישראל אחרי הכניסה לברית בהר עיבל:
"וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" ((דברים כ"ז, ז')
אז,
תודה גדולה לכל מי שהגיעה וחיזקה את הקהילה כולה בהשתתפותה!!
ולכל מי שלא,
כי היו לה דברים אחרים וחשובים ואילוצים שונים…
אשרי כל אחת מהמקום שלה
ובעז"ה, אנחנו בחשיבה איך אפשר לשתף גם אתכן באש הגדולה הזאת:)
והלוואי ונזכה אכן לקרבת אלוקים מתוך דבקות והתלהבות של קדושה,
שבת שלום,
לאה
