לתגובות הקוראות

יש שכר

מאת: נעמי

זה קרה ביום של חופש, כזה שהותיר לי מספיק פניות נפשית להקשיב לילדים ולא רק לשמוע אותם…

 

הבן הגדול יצא ל’חברותא’ שארגן בעצמו עם חבר. דווקא בגלל שהוא רק בן 8 ושמדובר ביוזמה אישית שלו, זה כל כך מרחיב את הלב לראות אותו עוזב הכל ורץ לבית הכנסת בקביעות.

אני מצידי, מנסה לעשות הכל כדי שירגיש כמה הלימוד הזה יקר לנו.

לא משנה אם זו גלידה או קולה קרה, העיקר שירגישו שזה יקר ומתוק לכולנו.

 

הקטן שלי (4 וחצי) התעניין מה אני שמה בשקית ואני ניצלתי את הזמן להסביר לו שהלימוד כל כך יקר לנו, ואנחנו מכינים לאיציק ‘משהו מתוק’…

הקטן מסתכל עלי בעיניים גדולות ולא מבינות ואומר לי:

מאמי, למה הוא צריך משהו מתוק? הלימוד בעצמו זה מספיק מתוק… לא!?…

 

לא יודעת מה נשאר מהסיפור הזה, ‘בכלי שלישי’…

אבל אותי הוא מציף בטעם מתוק כל פעם מחדש.

 

ולמה שלחתי אותו ל’שמורה’?

כי זאת ההזדמנות שלי להודות לגיבורות מהסיפורים הקודמים, שמחזקות אותי לא לעשות ‘קיצורי דרך’ בעבודת ה’. יש הרבה דברים שיכולתי להקל על עצמי ואני מוותרת.

פעמים רבות למען חינוך הילדים.

 

המשפט הזה והחום שהציף את ליבי בעקבות זאת מזכירים לי… שהכל שווה!

 

תגובות הקוראות לסיפור יש שכר

מרגש ומפעים!

 אשרייך אמא יהודיה יקרה שיודעת לתת את הטון הנכון לדבר הנכון, ואכן זכית!

ותודה ששיתפת את כולנו, זה באמת נותן לנו כח וגם תזכורת למה אנחנו בעצם בתוך תוכינו שואפות ורוצות .

ומה מתאים יותר מזה לפתוח לנו את חודש אלול?!

איזה מדהים לשמוע את הטון האמיתי ממי שעדין לא התחספס בעולם המבול(בל) שלנו…

הילדים שלא הרסו את חוש הטעם האנין שלהם על הזבל שבחוצות…

כי באמת, זה הכי מתוק!!! וגם אנחנו יכולות להרגיש את זה מידי פעם…

בשביל זה יש לנו אלול, לא?

להתחבר מחדש ולחזור לטוהר…

 

בדיוק קראתי שיר מימות נערותי שנגע לליבי… משתפת, אולי תתחברו גם-

 

שוב איני אותה ילדונת

נתן הזמן את אותותיו

ומשיר ישן ששרתי

נעלמה רכות של תיו

מתוך עולם של חול אחת שאלת ממני

טוהר לחנים לך לשמור

על אף הערפילים שאומר רק: הנני

ולך אשירה שיר מזמור

ואני לך תפילה

על כינור שבי נתת

לו יותיר עולם של תוהו

למיתר עוד לנגן

אז תשיר הרוח

ניגוני ללא מילים

ואתה לבד תקשוב

למיטב שבצלילים—

ממש מרגש ומשמח לשמוע

שתיזכו לנחת יהודית ממנו

מתוק מדבש.

תודה רבה רבה.