המחדש בטובו..
אשמח לשתף את חברות הקהילה במה שעבר עלי.
וגם לשמוע חוות דעתן…
שלום,
נעים להכיר, גם מבעד למסיכה.
שירה. עובדת רגילה מאד, אשת אברך, אם לחמישה ועובדת לפרנסתי במשרד המספק שירותי גרפיקה. בדרך כלל עסוקה עד למעלה מראשי בעבודה, כך שהרבה פעמים דיוני הכן/לא גלישה באינטרנט ריחפו מעלי ולא היה לי אפילו זמן לחשוב באיזה צד של הדיון אני. פשוט לא היה לי זמן לזה וזהו.
עד…
עד שהמאבק עלה דרגה ויחד עם הכפפות שאנחנו התחלנו לשים, 'הוא' דווקא הסיר אותם והחל להלחם בי חזיתית ממש ממש.
לצורך עבודה… הוכרחתי להכניס תקשורת הביתה.
עשיתי את זה באופן סולידי ובחסימה מהודרת והרגשתי די טוב עם עצמי.
האמת. לא הכי נעים לי לכתוב, אבל כשקראתי משפטים ב'שמורה': "בואו לא נברח הביתה עם הנגיף בכיס" (או משהו כזה) הרגשתי שזה קצת מוגזם, והיה נראה לי שמשהו קצת עושה עסק מיותר.
תכל'ס… חזרתי הביתה, ארגנו 'פינה' והתחלתי לעבוד.
חזרתי הביתה?… מממ… יותר נכון לכתוב שדווקא אז – עזבתי את הבית.
זה התחיל עם זה שלא היה לי המון עומס ותעסוקה, ובוסים על הראש ואנשים מסביב, וחשבתי לעצמי אולי הגיע הזמן להתעניין קצת במה שקורה אצל חברותי למקצוע. אמנם בתחילה, הדיונים היו מקצועיים, אבל לאט לאט למדתי שהחיים הם לא רק עבודה… ויש דברים מעניינים נוספים.
לא רוצה להאריך ולפרט, אבל פתאום מצאתי עצמי בשעות הקטנות של הלילה מנהלת שיחות (של סרק!) עם נשים (?) שאני לא בטוחה שברחוב הייתי מחליפה איתם משפט…
אח"כ, באיזה שהוא שלב, גיליתי את עולם החדשות. זה התחיל עם סקרנות טבעית לכמה חולי קורונה חדשים יש (אז עוד היה כ 30…) והמשיך בשרשרת לא נשלטת של חולי קורונה – קורונה וחרדים – חרדים ופוליטיקה – פוליטיקה ומסחר – מסחר ואופנה אופנה ו….
כך ישבתי מידי יום… הילדים, לא נעים, היוו לי סוג של מטרד, ואני בחסות ה'עבודה' עבדתי על כולם ובעיקר על עצמי…
לא ארחיב לכן מידי הרבה ואני מניחה שזה לא מעניין את כולן, רק רוצה לשתף ב'זבנג' שקיבלתי אתמול שמישהו קרוב מאד לאחת מחברותי הכי קרובות… הלך לעולמו…
נשלחו הרבה משפטים בצ'אט, חלקם סתמיים חלקם עם הרבה מסר, והיה משפט אחד שמאד תפס אותי. מישהי כתבה "דווקא הכאב הקרוב כל כך, מחדד לי את החסד שזכינו שפה בארץ הקודש המצב הרבה יותר טוב מריכוזים אחרים בעולם"
ופתאום, כמו חץ… נכנסה בליבי ההרגשה הזו:
רגע… יש פה משהו לא טבעי…
זה אומר שגם המנגנון שמפעיל את הקורונה הוא לא מהלך טבעי…
יש פה הנהגת ה' ברורה…
ואם כך… מה ה' דורש מאיתי?
זה החיזוק שהייתי אמורה לצאת איתו? חיזוק בגלישה לפורומים? לחדשות?….
החלטתי בזה הרגע שאני חוזרת לקווים האדומים הרגילים ולהנחיות גדולי הדור על השימוש באינטרנט, וגם קיבלתי על עצמי לכתוב לכן, כדי לקבע את זה בעצמי… ואולי גם לפתוח את העיניים לעוד אחת או שתיים…
שבחסות המסיכה… נהייתה פתאום 'לא היא'…
תגובות הקוראות לסיפור המחדש בטובו…
כל כך יפה לכתוב מציאות אמיתית. אשת אברך, שבאמת רק רוצה פורום מקצועי, וזה מתגלגל רק לחדשות נטו, וזה ממשיך…
לשון הרע, רכילות וכפירה הינם איסורי דאוריתא. לכן, יש להתרחק עם קווים אדומים. פורומים הם סוג של מושב ליצים…
מי שרוצה קדושה, זה לא בדיוק מגיע מתוך האינטרנט.
כאשר הייתי חייבת אינטרנט לצורך עבודה, לאחר מאמצים רבים שלא הצלחתי בדרך אחרת לקבל את המידע שרציתי, שאלתי פוסק גדול.
לאחר כל הפרטים, שלא אפרט שאלתי: האם מהודר אכן להכניס אינטרנט? לא רק מותר. אז הוא ענה: בתנאים שאמרת, כן.
אחד התנאים היה שאני לא פותחת שום דבר מעבר למה שקבעתי אז.
מילוי רב קו? לא היה בהגדרות לצורכי עבודה, ואין לנו אפשרות מילוי רב קו במקום קרוב אלא הליכה של 10 דקות בערך…
והרבה פעמים לילדים אין רב קו מלא וזה מסבך ומרגיז אבל אין על מה לדבר.
בנק? נלך 10 דקות הליכה להדפיס פירוט.
ולמה? לא שזה לא בסדר האתר ספציפי. אלא זה חוצה את הקווים האדומים. לכל אחת יש קווים אדומים, והקווים ייקבעו עם שאלת רב. אבל לחצות אותם זה אסון!!!
אסון כי אם הוא זז ממקומו, הוא זז לאט לאט לאט עד שמגיעים ל… וזה כל כך בהדרגה שלא שמים לב!!!
אז באמת, חשוב!!!
שווה מעט מאמץ לשמור על הקווים האדומים שאותם בשום אופן לא חוצים!!! אפשר ללכת לשומר מסך או פיזית למשרד ממשלתי וכו', וזה בשביל לשמור!!!
הקב"ה לא צריך שנשתדל בדרך אסורה!!! אם מגיע לנו בגדים יפים לבית, והוחלט שלא פותחים בבית אתרי קניות – אז הקטלוג יגיע ישר למייל, או הקב"ה יחליט
בכל דרך אחרת לשלוח בגדים יפים. לא צריך לתת רעיונות לבורא עולם… אם נגזר שיהיה שפע בגדים לילדים זה יגיע. לא לדאוג. אבל כן לעמוד בניסיון שלא
לפתוח אתרים שחוצים את הקווים האדומים. ושוב, קווים אדומים – לכל אחת הם קווים מותאמים לפי רב/בעל/החלטה וכו'. לא חוצים ויהי מה!!!
גם קורונה זה לא תירוץ לפרק גבול חזק ויציב. איך אומרים? "שערי תירוצים לעולם לא ננעלים…"
וואו, הסיפור כל כך רלוונטי לכל העובדות מהבית!!!
אין עומס- כי יש מיתון, אין עובדות נוספות מסביב ואף אחד לא באמת מסתכל מה אני עושה על המחשב…
במיוחד שעכשיו אין איך לעשות קניות בחוץ, העיתונים ממש "צורחים" וקוראים לכולם להכנס לאתר המקוון ולקנות, צריך כל כך הרבה כח להשאר בקווים הרגילים, ואפילו לא להציץ מה מספר חולי הקורונה בישראל/בעולם, גם אני קיבלתי על עצמי ברגע שהתחלתי לעבוד מהבית- שלא לחרוג מהגבולות גלישה של העבודה,
זה לא פשוט, השפתיים כבר כחולות מרוב נשיכות….
היו לי רגעים שחשבתי "מה הלחץ? מה יקרה אם אכנס רק לשם… כולם גולשים לשם"
עכשיו אני מבינה ששמורה זה לא כל כך בדרך של כולם, זה פשוט בדרך הנכונה,
הסיפור חיזק אותי מאוד!!!
יישר כוח!!! תודה רבה!!!
חברות,
בואו נסכים שמי שזה לא קורה לה- פלאי פלאי פלאות. נס גלוי. ברור שהרשת סוחפת נוראות. ואכן, גם לי קרה תהליך כזה, שהתחלתי ממש לכעוס ואפילו, בעדינות אומר- החלתי לא לאהוב את עצמי.
אמנם טרם מצאתי בי את העוז לסגור לגמרי את האינטרנט, אבל כשקלטתי מה קורה איתי, יצרתי קשר עם נטפרי שזו החסימה שהתקנו איתה את האינטרנט, וביקשתי כמה דברים: א. לחסום לי את הגלישה אחרי 23:40 בלילה. עד הבוקר. (אח"כ הפחתתי ל23:00) וכל המפחיתה שעות גלישה- עושה לעצמה ולמשפחתה אך טוב. ב. ביקשתי לחסום עבורי גלישה ל: אתרים ממכרים, אתרי חדשות, ועוד מיני דברים רעים. ג. עם הזמן כששמתי לב ששוב אני נסחפת לכיוון של התמכרות, ביקשתי לחסום, לדוגמא- את אליאקספרס (ועוד) עדיין האינטרנט מגרה, ועדיין הוא עלול להיות מקום מפלט מהמציאות. ד. חוצמזה ותבדקי מה מתאים לסגנון שלך, אני רציתי לשמור על עצמי מההסתתרות שלי, ולכן המחשב, הנייח! נמצא בסלון וח"ו לא איפה שאפשר להתחבא…
יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים שיתן לנו חכמה וכח להינצל מפגעי הטכנולוגיה
חחחחחחזזזזזקקקק!
צמרמורת עוברת בכל גופי!!
נכון שבגלל הקורונה יש הרבה יותר צניעות לא מסתובבים בחוץ ומדברים פחות לשון הרע עם אנשים… כי אנחנו בבית..
אבל מה שנכנס להרבה בתים זה האינטרנט.
בשקט בשקט מתחת לחריץ של הדלת.
נכון, יש לי נטפרי. ומקווה שגם לך…
וברגע זה ממש אני מתפללת לה' שברגע שאחזור לעבודה במשרד
אני מוציאה את המחשב מהבית!!
אנא ה' תעזור לי!!!
יודעת שיהיה קשה…
מצטרפת אלי??
,אולי נעשה עצומה של קבלות של נשים שלא היה להם מחשב והכניסו בגלל העבודה
ומבטיחות שכשיחזרו לעבודה במשרד הן מחזירות את המצב לקדמותו…
שמעתי שחנויות המחשבים קורסות מעבודה…:(
טאטא תרחם!!
תודה לשמורה שעובדות בלי חל"ת העיקר שנשאר מחוברות אל הקב"ה!!
הוא כבר ישלם גמולכם! בטוח!! אשריכן!
אנא
תודה רבה
גם הסיפור הנוסף ששלחתם על החסימה של הילדה היה מאד חשוב
לצערי גמני התחלתי את הימים רק בהקלדה של המילה קורונה בגוגל… רק מהכותרות קיבלתי
מידע…
בזכותכם הפסקתי עם זה
יישר כח לוכתבות הספורים.
וואו ממש מחזק אותי בימים אלו,
בקשו ממני מהעבודה לקחת מחשב הבית עם אינטרנט, למרות שהאינטרנט חסום לגמרי…
אבל בדיוק אתמול החלטתי שאני לא לוקחת את המחשב הביתה, כי אני רוצה לשמור על הבית,
למרות שזה מאלץ אותי לנסוע לעבודה כמה פעמים בשבוע במונית על חשבוני…
אבל זה שווה בשביל לשמור על הבית שלנו מפני המגפה:)
תודה רבה על כל החיזוקים…
אולי מוזר אבל מחזק אותי מאד,
דווקא בנקודה של להודות שלא נותנים לי לעבוד מהבית ואני חייבת להגיע לעבודה(עובדת במשרה חיונית)
כי נראה לי שהנסיון שהיא מתארת הוא ניסיון אמיתי ומפתה מאד! בפרט כשזה בבית בנגיעת יד…
תודה על החיזוק!
ה' יתן לך כוח להחזיק מעמד, וגם לכולנו
וגם לאלה שמפסידות הרבה שעות עבודה מהבית למען הילדים.
מדהים מחזק אמיתי כל כך!! זה הסיפורים הכי מחזקים שצריך לשמוע כאן בשמורה.
תזכו למצות!!
מחזק מאוד. ישר כח לכן בשמורה. יש לכן זכויות גדולות!
—-
כתוב יפה
עממי
ונכון
—
חיזקת מאוד!!!
—
תודה!!
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.