מס והכנסה
לתגובות הקוראות
אני כותבת את הסיפור ועדיין לא מאמינה שזה אמיתי… מרגישה שאני חולמת… כותבת לכן את הסיפור כדי לחזק את עצמי ואת הקהילה, ולהודות לה' יתברך על חיי עולם שנטע בנו.
הנה הסיפור כמות שהוא… לקרוא וכן להאמין:)
למרות שגרת נורמה שמתחילה לחדור אט אט, עדיין לא שכחנו את הבלבול וההלם כשהמשבר החל. את הדאגות, הלחצים והמלחמה על חיי יום יום ועל העבודה.
היו לחשושים, דבורים ונסיונות ניחוש. מי ישאר? ומי יחל"ת? מי חיונית? ומי תעבוד מהבית?
המון אי וודאות, חשש ותקווה ששימשו בערבוביה…
אט אט החלה התמונה במשרד להתבהר. הודיעו לרוב העובדות שהן מתכבדות להישאר בבית, ולחלק קטן- שהן 'זכו' להימנות בין המעט ה'חיוני' שמתאפשר לו להמשיך לעבוד.
אני הייתי ביניהן.
את האמת? שמחתי! זה נתן לי תחושה טובה וגם הרגיע אותי שהמשכורת תמשיך להיכנס כסדר, מה שממש לא מיותר לנו אף פעם, וודאי לא בחודש של פסח.
חזרתי הביתה 'מבסוטה' וחיכיתי לבעלי שישוב הביתה כדי לבשר לו את הבשורה הטובה.
בצהריים, כשישבתי עם הילדים והשמועות המשיכו לזרום, קלטתי נקודה מאד משמעותית שמשום מה הדחקתי ולא חשבתי עליה עד עכשיו. לא רק המשרד שלי סוגר שערים… גם גני הילדים ובתי הספר…
איך לא חשבתי על זה קודם???
רגע! יש לי חמישה ילדים שיצטרכו טיפול. יצטרכו מסגרת. יצטרכו תעסוקה.
ומי תהיה הגננת? המטפלת והמורה המסורה?
טוב… התשובה פשוטה.
אם אין אני להם, בעלי להם…
וזה משהו שממש לא נראה לי…
לא יכולה לחשוב על זה שהוא יעזוב את הגמרא בשביל שאני אשאר בעבודה…
אני יודעת שהרבה פעמים אין ברירה, ובשקלול המלא נאלצים לנהוג הנהגת 'ביטולה זהו קיומה' – חצי שעה של בעל בבוקר, מאפשר לאישה להיות בעבודה ובכך הוא קונה יום מלא של לימוד.
אבל הפעם… זה ממש לא היה הסיפור.
אין פה שאלה לטווח ארוך. אין לי מחויבות לעבודה (הרבה תשמחנה להחליף אותי). אנחנו לא נגיע לפת לחם, גם חל"ת מספיק לתקופה הזו…
בקיצור, לא ראיתי סיבה אמיתית לנתק את בעלי ממקור חיותינו, ובשיחה כנה עם עצמי היה ברור לי שבמצב שלי, ובנסיבות חיי – אני זאת שאמורה להיות בבית עכשיו.
חלפו כמה ימים, קיבלתי חל"ת והבנו שסכום החל"ת לא ממש מספיק. בעלי ואני שקלנו שוב מה לעשות. שנינו ידענו שיש מעטפה שממתינה ושנינו לא העזנו לחשוב עליה… ידענו שיש לנו סכום שנאגר פרוטה לפרוטה וממתין לנו בצד. זה היה סכום שחסכנו להוצאת מרפסת… כל כך הרבה חלמתי על המרפסת שנבנה, על הישיבה הנינוחה עם כוס קפה, ועל הילדים שנוסעים בבימבה מסביב… ועל… ועל…
ובכל זאת, בשיחה ביננו בה הרגשתי מחדש כמה תועלת ועליה רוחנית אנחנו זוכים לה מהימים הללו שבעלי מתמסר יום ולילה ללימוד (ועוד שקול התורה מתנגן בבית!!!) ונפלה שוב ההחלטה – פותחים את המעטפה… אני לא מוותרת ולא חוזרת לעבודה על חשבון לימוד התורה של בעלי.
זה לא היה הכי קל… אבל מרגע שהחלטתי חשתי בנעימותה של ההחלטה הנכונה מתפשטת בי. הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון והרגשתי שהעובדה שאני מסוגלת לקבל את ההחלטה האמיצה הזו מעידה, שלא נמכרתי לעבודה…
עד כאן פרק א' – שהוא מבחינתי נפלא כמות שהוא.
בכל זאת… היה לזה המשך…
כשניסיתי לחשוב מה אני יכולה לעשות, נזכרתי שכבר תקופה של שנים אני דוחה את הנושא של תיאומי מס שלכאורה מגיע לי החזרים כספיים. היתה לי הרגשה שיש איזו טעות ואני משלמת יותר מדי מס. כבר שנים אני דוחה את התאום הזה. הוספתי כמה קבלות ויצאתי באחד מימי בין הזמנים לסניף. הפקידים לא היו. אך לאחר שהסברתי במודיעין את המצב שלי, שהקורונה פגעה לנו בהכנסות ואני חייבת קצת כסף, הם ריחמו עלי, אספו את המסמכים למעטפה והבטיחו להעביר לפקידים.
חלף חודש… המצב התייצב, מצאתי סידור לילדים ואני שוב בעבודה.
הבוקר אני בודקת את חשבון הבנק.
13 אלף ₪ ממס הכנסה!!!
איך???
מה???
אני לא מאמינה… זה לא יכול להיות!!!
דומעת, מתרגשת, ד' כמה אתה רחום ואוהב אותנו!
ושולחת לשמורה.
תגובות הקוראות לסיפור מס הכנסה
אני חדשה ב"שמורה". אולי לא בקבלת המיילים, אלא בכך שהתחלתי לקרוא אותם… (הקורונה פתחה לי אפשרויות רבות יותר של זמן ושל פניות מחשבתית).
ראשית – ממה שהתרשמתי, המפעל שלכם אדיר! אתן מחזקות בעצם היותכן בעולם, חוץ מהתוכן עצמו…
שנית – לעצם התגובה לתגובה, קצת צרם לי חוסר רגישות לזו שכאבה את חוסר ההתקדמות שלה. אני מבינה אתכן. הספינה שלכן נושאת את דגל השמירה מאסונות מודרניים מול פיתויי הטכנולוגיה והמפגש החדשני עם דמויות פחות אידיאליות מאשר משב"קיות אצל גדולות ישראל… אבל מישהי חושפת כאן כאב פנימי, של חוסר התקדמות בעבודה ותולה את זה בכך (אמיתי או לא) שהיא נשארת שם, במקום העבודה שלה, עקב צרכי פרנסה המותאמים לבית של תורה, או לפחות לבית חרדי אמיתי.
נא תשומת לבכם לעניין. במקום להתגונן ולהפנות זרקור לחוסר מידותיה התרומיות, ניתן היה לעודד אותה על מה שהיא, להגיד שאהבת השם אותה עולה על הכל, שמוטב שיהא אדם שוטה כל ימיו וכו', כמו שלא תגידי לאחת שמתמודדת עם פגעי טכנולוגיה או פגעי בני אדם – יותר נעים להתנהג כמו שהשם רוצה, לא? או לחילופין – נשתדל כולנו להתנהג במידת הצניעות ולהתנקות מכל בדל של ניסיון…
אגב, בנוגע לעניין הקודם של שאלת הרב- אני דווקא נהנית מאוד מכך שאינכן הולכות בקיצוניות. הכי קל להגיד 'אסור', והרב אמר ש'אין שום היתר'. צורה כזו פוגעת בציבור הנשים שמפעיל שיקול דעת גם בנוגע מה לשאול, וגם את מי לשאול, ומכיר בכך שגם לרבנים דעות שונות ויתכן ויתקבלו פסקים שונים אצל רבנים שונים ומחלוקת לשם שמים חיה וקיימת. הציבור שמתנגד להיות ניזון מפשקוילים ומכל מיני וועדות כשרות למיניהם החתומות ע"י רבנים עלומי שם… כשיש היתר מביאים אותו, כשאסור, מביאים גם, ולא מחמירים על חשבון אחרים…
ושוב – יישר כוח על הכל, יהא פועלכם ברוך, ותהי משכורתכן שלימה.
אני מפרסמת את התגובה במלואה, לא רק בגלל שהיא אמיתית ונכונה אלא גם משום שבכל מקרה, ליבי נקפני על התגובה ותכננתי לפרסם התנצלות…
אז הנה, אני מבקשת את מחילתה של המכותבת. הייתי אמורה פשוט לצנן את משפט הביקורת שלה ולפרסמו מעט יותר מתחשב, אבל עצם הביקורת היא נכונה! זה בסדר להביע את הכאב!!!
התנצלותי הכנה!!!
תגובה לתגובה
אולי דברי לא הובנו כראוי. הנקודה היא לא הקנאה של העובדת ה"פשוטה" בעובדת "המבריקה", אלא ההתיחסות של "השמורה" שמתימרת להיות סולת מנופה, וההאדרה של העובדות המוצלחות, הכל כמובן באופן עקיף ועדין, ועדיין. האמת התאכזבתי.
תרמתי לכם סכום סמלי, לא ממש יודעת למה, כנראה בגלל השכנוע המסיבי עד בלתי אפשרי להתנגדות. זו יכולה להיות מתנת פרידה
צודקת גם כאן.
אולי הייתי צריכה לקבל את דברייך כמות-שהם בלי לציין את סוף הדברים. זה לא היה דחוף להעלות את הנקודה הזאת עכשיו דווקא…
אין ספק שאת צודקת בכך שראוי לא לשדר מידי אווירת קריריסטיות ומצליחנות חיצונית.
תודה בכל מקרה על הסכום שתרמת, אכן הוא היה קריטי להמשך הפעילות.. לא סתם שידרנו זאת…
ואני מקווה שאת עדיין איתנו כדי לקרוא את ההתנצלות, ואשמח שתמשיכי להיות איתנו, ולו בשביל להשמיע את הקול 'מראש ההר' זה שלא נסחף למערבולת.
עם זאת, אני חייבת להוסיף שאנחנו בהחלט כן קהילה שיש בה המון נשים עובדות במקצועות כאלו, וזה בהחלט חלק מהשיח. אם את מרגישה ברמה האישית שה'שמורה' פוגעת בעבודת ה' שלך, זה מצער אותי לשמוע שתעזבי… אבל יותר יצער אותי אם חלילה אחרי 120, איווכח שהיו שדרגתן הרוחנית נפגעה…
לאה
אני נהנית מאד מהסיפורים של יום שלישי ולא מפספסת אותם. זה ה-מדור של השמורה!
הערה קטנה על הסיפור מס והכנסה: לפני שמגישים דוח למס הכנסה כדאי מאד להפעיל סימולטור כדי לבדוק אם אכן מגיע החזר, כי יש שנים שחישוב מחדש שלהן יוציא חוב למס הכנסה ולא זכות. במיוחד אם היית בחופשת לידה שהתחלקה ע"פ 2 שנות מס (לדוגמא: מי שילדה בסוף שנת 2019 לא שווה לה להגיש דוח על השנים 2019 ו2020)
יש לי חברה שהגישה קבלות ויצא לה חוב של 7,000 ש"ח על שנה שהיתה בחופשת לידה.
מה שמדהים אותי בהרבה מהסיפורים של שמורה, זה הרף הרוחני הגבוה שאתן מעמידות. מרגש אותי לקרוא על כאלה לבטים ובחירות של נשים. היא בקלות יכלה לבחור אחרת ולהרגיש מצוין עם עצמה, הרי כל סדרי בראשית השתבשו והרבה אברכים הוצאו מלימודם.. לבחור לצאת לחל"ת מרצונה החופשי ולא לוותר על הלימוד של בעלה?! מדהימה!
ומדהים הארגון הזה שנותן לי כל הזמן תזכורות איך נראים חיים אמיתיים!
את גדולה! ואני מקנאה בך, כי אני לא הייתי מצליחה לוותר על חיסכון כזה.
אחרי שקראתי את הסיפור שלך – אולי כבר כן.
תודה על השיתוף. תזכי שישמע בביתך קול התורה ברווח ובנחת!
מאד התפעלתי מהסיפור. במיוחד שכביכול זה הרגשה שלה זה לא הלכה ברורה ופסוקה והיא הייתה יכולה להגיד לעצמה פרנסה וכו' או לעבוד מהבית אבל לא. זה מראה על אהבת תורה אמיתית!!!!! מעריכה מאד!
וואוו.. סיפור מהמם ומחזק!!!
מראה לנו שה' משגיח עלינו כל רגע ורגע
ואף פעם לא מפסידים מהתמסרות לתורה ולרצון ה'…
יפה מאוד מאוד! כל חלק וחלק בנפרד, ושני החלקים ביחד
שתזכי תמיד לראות עין בעין את ההבטחה לאוכלי המן בהתגשמותה
וואו!! כל הכבוד לך !!
ומניסיון, רואים את הניסים הללו כל הזמן כל הזמן
***
מצמרר, חיזקת אותי, באמת לא יאומן
***
אמאלה איזה צמרמורתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מדהים!!!
***
וואו,
סיפור מחזק ומלא בעוצמות שנותנות כח להמשיך הלאה!!!
***
מדהים, מרומם, מושלם!!!!!!!!
איזו אמיצה.
***
אהבתי את הסיפור, ממש אהבתי! חיוך ענק 😀
***
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
***
הסיפור מטורף!!!!!
***
וואו, איזה חיבוק מאבא שבשמיים!
***
איזה יפה
