שבועות חיכיתי ל…
לתגובות הקוראות
הסיפור שלי התרחש לפני שנתיים. הסיום שלו – לפני שנה.
ועכשיו, אני יושבת וכותבת ומרגישה שעצם הפרסום הוא מעין סגירת מעגל…
לשבועות יש ניחוח יחודי. במיוחד אצלנו – אלו שקשורים לתורה.
זאת ההזדמנות שלנו כנשים לייקר ולשמוח בחלקנו הגדול.
מלבד היותי אוהבת להכין (ולאכול) מאכלי חלב מושקעים, יש כאן ביטוי לשמחה ולחביבות התורה בעיננו.
ערב חג השבועות, ואני מוצאת זמנים לא זמנים כדי להכין פשטידות מושקעות, עוגת גבינה משובחת וכהנה וכהנה. שבעלי עומד מאחורי וכל המשפחה רואה את המעדנים המיוחדים לכבוד חג קבלת התורה.
חג השבועות מגיע.
שולחן ערוך לתפארה בחד פעמי מהודר.
פשטידות מתחממות על הפלטה,
ובמקרר, עוגות, מעדנים וכל טוב כיד המלך.
זה היה מוצאי שבת, וכולנו, גם האורח שהזמנו. הרגשנו שמחת חג אמיתית.
"אשר בחר בנו… ורוממתנו מכל העמים"
"אשרינו מה טוב חלקנו"
ואז…….. כבה החשמל.
בשבתות, אנחנו משתמשים במצבר פרטי ולא בחשמל הרגיל. במצבר כמות החשמל מוגבלת.
לא חישבנו נכון את כמויות המכשירים שהפעלנו. והמצבר כבה.
טוב, חבל,
העברנו אש והדלקנו נרות, (מדובר ביום טוב).
המשכנו את הסעודה לאור הנרות – אבל האוכל היה כבר קצת חיוור.
לא ראו את הפשטידות ה'מושלמות',
לא ראו את צבעוניות הירקות שהכנתי.
הילדים לא היו רגועים,
הם ניסו לגעת בנרות והיו צריכים שמירה מיוחדת,
לא נעים מהאורח.
המזגן כבה, החום גבר
החשכה הקשתה…
אבל הסתדרנו…
הקושי האמיתי היה ביום.
זה היה שבועות חם במיוחד! שרב של ממש.
זוכרות?
ובבית פשוט נדבקנו לבגדים.
תנסו לדמיין את עצמכם ביום חם שכזה בלי מזגן…. בלי מאוורר, ובלי שתיה קרה….
איזה טעם יש למאכלים (משובחים ככל שיהיו) כשחם כל כך….
וניסינו לשמוח במה שאפשר.
אחרי הסעודה, נשברתי…
חם לי!
הילדים עצבניים וחם להם גם,
אני משוועת לאויר קר של מזגן או אפילו מאוורר כלשהוא.
חייבת דחוף מקלחת.
לא נעים ללכת לשכנים בשביל כוס מים קרים (או קולה)
וכל זה, אחרי שדמיינתי את עצמי יושבת רגל על רגל לצד עוגת גבינה משובחת וקוראת ומתענגת על החג.
מה עושים?
דיברנו על זה יחד – כל המשפחה.
מצד אחד, כולנו משוועים רק לדבר אחד – להתקלח ולאוויר קר של מזגן.
מצד שני,
אנחנו ביום מיוחד שחיכנו לו כבר 50 יום.
שבועות הוא יום נשגב וגדול.
הכנו וטרחנו לכבודו, אנו מייקרים את לימוד התורה וקבלתה.
האם ניתן לו ככה לעבור?
ואז-
נפלה בי התובנה.
גם לכלה, חם עם שמלת הכלה.
גם היא היתה רוצה אולי להפסיק את החתונה וללכת להתקלח.
אבל –
אף כלה לא עושה זאת.
לכל זמן ועת.
לא מאבדים זמנים גדולים בשביל דברים קטנים.
שבועות הוא יום אדיר בפני עצמו
לא ניתן לחום לטשטש אותנו.
החלטתי.
מנצלים את החג במה שאפשר.
מנסים לקבל, לשמוח ולהבין את המשמעות והרוממות.
זאת היתה התמודדות לא קלה, ניסיון.
אבל הפנמנו שזה התפקיד עכשיו. ועשינו כל מה שאפשר.
נגמר החג,
וזהו….
לא סיפרתי, אבל היינו באמצע תהליך ארוך ומייגע של קבלת היתר בניה.
הדירה שלנו ב"ה כבר קטנה לנו. וכבר שנתיים שאנחנו בתהליכים לקבלת ההיתר המיוחל.
ידענו שקבלת ההיתר, הוא רק התחלה של מסכת בניה ארוכה בצירוף כל השכנים, שיפוצים וגם מעבר דירה זמנית.
אבל אין ברירה.
באזור שלנו אין דירות גדולות במחיר שיכולנו לעמוד בו.
ולא רצינו לעזוב את השכונה.
כמה ימים אחרי שבועות, בעודנו מצטופפים בדירתנו הקטנה,
עלתה לי מחשבה לנסות לחפש כן לקנות דירה גדולה ולעזוב את תהליך הבניה….
החלטתי לנסות.
ביום הראשון הלכנו לראות 4 דירות.
לכולן היו הרבה חסרונות מלבד היותן יקרות מאוד.
ביום השני, אני שומעת על פרסום חדש של דירה – באותו רחוב שלנו.
אני מתקשרת ושומעת שהמחיר נמוך מאוד יחסית כי זאת דירה ישנה.
אנחנו הולכים לראות.
ואיך שאני נכנסת לדירה אני יודעת שזאת הדירה שלנו!
עונה לכל הצרכים שלנו ובמחיר מצוין.
מתברר שהדירה עומדת ריקה כבר 7 חודשים…
בעלי הדירה המבוגרים קיבלו אותה בירושה והם לא הצליחו להחליט מה לעשות בה.
הדירה פשוט עמדה וחיכתה… לנו!
היינו הראשונים שהגענו לראות וסגרנו.
האם זה קשור לניסיון של שבועות?
אני בטוחה שכן.
שבוע אחרי הניסיון הקשה קיבלנו את הדירה הנחשקת….
ולא עוד,
קיבלנו עוד מתנה מבורא עולם.
לאחר שנה – באזור שבועות, נולד לנו תינוק מתוק ויקר.
אנחנו לא יודעים חשבונות שמים…
אבל אני מרגישה שביום הקדוש הזה הרגשנו מחדש שאנחנו 'מתחתנים' עם קודשא בריך הוא ואורייתא…
והנה, 'החתן' שלח לנו גם בית וגם תינוק…
זהו,
שבועות זה הרבה מעבר לעוגת גבינה ומחשבות מתוקות על תורה.
שבועות זה יום חתונתנו!!
תגובות הקוראות לסיפור שבועות חיכיתי ל…
קודם כל יישר כוח על כל מעשיכן ופועליכן.
אני כבר 7 שנים נודדת בין משרדים ומשתדלת להיות שמורה הכי שאפשר, ולפעמים הייתה לי תחושה כזו אחרי שאני משוחחת עם כל מיני עובדות אחרות, שאולי אולי אני מידי סגורה או מצומצמת כביכול אך מאז שהצטרפתי לשמורה אני מבינה שזו ממש הלכה ושיש כאלו לצערינו שקצת מתרחקות.
לפני כשנה חיפשתי עבודה בראיית חשבון, אך הייתה לי מאד חשוב האווירה במשרד ולכן התעקשתי עד שמצאתי מעסיקה דתיה נחמדה שמכבדת את כל אורחות החיים החרדיים ושמחתי ממש.
(לפעמים לקוחות מתלוננים אצלה שאני לא "נחמדה" אבל היא אומרת להם העיקר שהיא מקצועית)
רציתי לומר משהו – במהלך חיפוש עבודה עברתי הרבה ראיונות והרבה משרדים והיו לי המון פיתויים של קידום אך מקומות לא חלקים, והיה לי ברור שאני לשם לא הולכת וויתרתי – נשמע פשוט אך בכלל לא…
ולא- לא קרה שום נס ולא קיבלתי כביכול שום סכום מפתיע. אבל קיבלתי גם קיבלתי – שלוות נפש וידיעה שאני עושה רצונו של מקום ועוד דבר הכי חשוב –
אנחנו אמנם בדורינו יוצאות לעבוד אך הברכה בכסף היא ממהעובדה שאנחנו עושות רצון ה' יתברך, כל אחת בדרכה: מתוספת תורה בעולם, תוספת קדושה ומעשים טובים שבאים מכח הכסף שלנו. ההרגשה האישית שלי, שאנחנו 'הולכות' עם הבית כולו למקום העבודה, וככל שהוא נקי יותר 'הבית' כולו במקום נעלה יותר…
ולמי שזוכה ותורת הבית באה מכח המאמץ וההשתדלות שלה, אין ספק ואני אומרת זאת מעדות של אשת אברך, – ד' הטוב מחזיר לנו בהנהגה של אברכים. ויותר מזה לא צריך כלום!!! כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!!!!
ועוד משהו רציתי לחדד – לזו שעובדת לפרנסתה, החכמה הכי גדולה היא לא להכניס את העגלה לבוץ, כל מי שלא נכנסת לניסיון זוכה לטוהר וטוב.
עדיין בתגובה לתגובה בקשר לבקשה לספר סיפורים יותר עממיים:
א. נכון שרוב השמורה בהייטק (הערת המערכת: ממש לא נכון… זה היה פעם, כשהיינו 1,000 או 4,000… רוצות לראות התפלגות סטטיסטית מעודכנת? בבקשה!)
מה עם אלה שלא נשות הייטק? צריך לספר סיפורים גם מהעולם שמחוץ להייטק (והוא עולם גדול, רחב ונעים…)
ב. כמובן גם ברגע שהסיפור ערוך אז הוא הופך לפחות אותנטי ולא בטוח שמי שכתבה אותו אכן כ"כ "מצליחנית" בפועל…
ג. אכן אולי כדאי לשקול למתן את התיאורים בסיפורים של יום שלישי.
מי לי ומה לי במה עוסקת שולחת הסיפור, לפני אבא שבשמיים הכל אותו דבר.
היא התגברה? היא עבדה את ה'? זה העיקר. תנו להתמקד בעיקר ולא להרגיש רע בגלל הפרטים הטפלים.
בקשת המערכת:
בבקשה… שתפו אותנו בעוד סיפורים מעוד תחומים:) זאת האופציה היחידה שלנו לגוון… אנחנו כידוע לא ממציאות סיפורים!!!
ההתפלגות הסטטיסטית לפי מקצועות (על פי נתוני רישום):
רציתי להודות מאד על הסיפורים המחזקים כל שבוע!, וכן תודה ענקית על קו השמורה!!!
רציתי להגיב על התגובה שפרסמתם: קראו לתגובה: התאכזבתי
הרבה פעמים אתם מפרסמים גם תגובות מבקרות על השמורה או על התכנים שלה. מצד אחד- זה יפה, אתם לא מטייחים דברים ומספיק חזקים להתמודד עם ביקורת בקול. מצד שני- תקחו בחשבון שכשאתם מפרסמים תגובות פוגעות אתם פוגעים גם בקוראות שלוקחות את זה אישי.
אני מחוברת לשמורה מאד, אוהבת ומעריכה, ופוגע בי אישית ביקורת עליה. השבוע כשקראתי את הביקורת הקרה הזו , ת'אמת? ממש היה קשה לי לקרוא…
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!!!! תחזקנה ידיכן!
תגובת מערכת:
תודה, מחמם את הלב.
ספציפית הבאנו את התגובה הזו לעיונה של לאה, שכתבה את התגובה המקורית. היא כבר אמרה לנו קודם שחשה לא נח עם התגובה שפורסמה, וסבורה שמוטלת עליה חובת ההתנצלות. לכן הרגישה שנכון לפרסם את הביקורת ב'מלוא צליפתה'.
בכל מקרה, כולנו עונות ומגיבות מתוך רצון להזדכך ולדייק את ההתנהגות שלנו. כולנו טועות לפעמים ואשרי מי שמעירים לו כשהכתם עדיין טרי ואפשר לתקן…
בכל מקרה, אנחנו קוראות לעצמנו ולכולן, לכתוב בצורה מכבדת ועניינית ולדעת שיש נשמה פועמת וטהורה מאחורי כל מילה… (מי שלא בעניין של התקרבות לה', לא קוראת אותנו… מן הסתם, ברור לכולן:))
בהזדמנות הזו, חשוב לנו לשתף אתכן שצוות של כ-5 חברות עומד מאחורי כל פרסום תגובה. המון שיחות וטיובים ודיוקים… והרבה הרבה תפילה שנזכה תמיד לקרב עוד ועוד אליו יתברך… ולא חלילה חלילה להחליש…
לא יודעת אם מגיבים דרך המייל הזה, וגם לא בטוחה שנכון להגיב.
אני משתתפת בשיעור שבועי לנשים, של רבנים מתחלפים. שנים רבות לקראת חג השבועות מרצה רב מסוים, וכל המשפחה שלי כבר שמעה ממני ויודעת את מה שהוא אומר (בין היתר) לקראת חג השבועות: "וכדאי בזיון וקצף". החג הזה הוא לא חג של קצפות ופשטידות. הוא חג של קבלת התורה!!
נכון שיש מנהג לאכול מאכלי חלב, ונכון ש"חציו לה' וחציו לכם". אבל בכל זאת – זהו חג מתן תורה!!
לכן אני שמחה לראות את המסר העמוק והנכון שהובלתם אליו, החשיבות בגודל המעמד שזינו לו: מעמד הר סיני ומתן תורה.
לא יודעת מה בדיוק אני רוצה להגיד, אבל אני חושבת שכמו בכל חג – אנחנו בהחלט צריכות להכין את מאכלי החג, אבל האובססיה של פשטידות, מתכונים חדשים ומיוחדים וכל זה – נראה לי קצת מוגזם יחסית ל"חציו לכם" שאנו נדרשים לו בחג זה.
ביתי אכלה בערב חג השבועות נקניקיה בשרית (כדי להציל אותה מ"בל תשחית …) בשעה 17.30. כאשר היא קלטה שהיא הולכת להיות בשרית בסעודת שבועות, היא הצטערה מאוד שהיא הולכת להיות יוצאת דופן (היו אורחים) ושלא תוכל לאכול מרוב המאכלים שיוגשו בסעודה בערב. סיפרתי לה את הסיפור. הדגשתי בפניה ששבועות זה לא רק עוגת גבינה. וברגע ששמים את הפוקוס על השמחה האמתית, הקב"ה מיישר לנו את הדרך במקומות שצריך.
תודה רבה על השיתוף והתזכורת….
סיפור מנצח!!!! אהבתי מאד! המסר אדיר!
ובאמת הלוואי שנזכה בכל תחום בחיים שלנו (בעולם הרוחני) להבין עד כמה שווה ההשקעה! כי בסוף אנחנו עם נכס לחיים!
שוב, מושלם! (וגם… א"א לברוח— כתוב מדהים!)
כזה סיפור פשוט. אז למה אני בוכה?
הלואי שאזכה השנה לחוש את המתיקות!
***
תודה רבה. ריגשת אותי! אני מקווה שאוכל להפנים את התחושות שניסית להעביר.
גם אני רוצה להיות כלה!
***
וואו
תודה על הסיפור המיוחד!
***
מדהים פשוט! הצטמררתי והתרגשתי! איזה נשיקה מהקב"ה!
***
מדהים!!!!
לא התוצאה והמתנות. התובנות, החיבור , העבודה!
יישר כח!
***
תודהההההה
תודה ענקית על החיזוק!
***
תודה רבה, מאוד יפה!
***
סיפור מתוק מדבש
***
האם פיספסתי את ההזדמנות?…
אני קוראת את הסיפור… מרגישה את החיזוק שקיבלתי ממנו ומקבלת מידי יום שלישי, ובשמורה בכלל – ומרגישה צביטה בלב.
דיברתם לאחרונה על שותפות ולקיחת חלק וכו' ואני משום מה השתהיתי… לקח לי זמן עד שהגענו לדבר על זה בעלי ואני ותכל'ס עדיין לא תרמתי. האם פספסתי?
גם רציתי להעיר, ששמעתי מחברות שדסקסו את העניין של סיפורים על עובדות מצליחניות וכאלה… שאם יש עשירות גדולות כל כך, מדוע צריך את כספן של הנשים מן השורה… מה הייתם עונים להם?
תגובה
האם פספסת? ממש לא!
עדיין ניתן לקנות מנייה באחד העסקים הכי משתלמים בדור🙂
בתרומה יחסית קטנה, את לוקחת שותפות אדירה בארגון הכי מחזק היום את הנושא הכי בוער ומאתגר: הגנה במקומות עבודה…
ותשובה לחברותייך שחושבות שניתן להסתדר רק עם ה'מצלחניות' שבחבורה, פשוט הדבר, וגם את בוודאי יודעת ש'לא לחכמים לחם'. לאו דווקא המוצלחות הן אלו שמסתדרות יותר, שרואות יותר ברכה בכספן…מהכרות אישית אני יכולה להעיד שהתרומות הגיעו מכל סוגי החברות, כל אחת שחשה רצון להעניק לעוד את העוצמה והיכולת לשרוד ולהעצים את עצמה רוחנית – השתדלה לתרום ולו משהו…
