החדר הקטן
לתגובות הקוראות
לא הרבה הייתי נכנסת לחדר הקטן – כך פותח סיפורה של אסתי, רואת חשבון ממרכז הארץ – קצת פה ושם, לא על בסיס קבוע, ככה מידי פעם.
אני עובדת במשרד גדול של רואי חשבון. רואות חשבון, ליתר דיוק. כמעט כולן פה בנות, בוגרות מיטב סמינרי בית יעקב. כך שעם דילמת עבודה מול גברים לא נתקלתי חזיתית, ב"ה. הכרתי אותה בעיקר מהשיח בשמורה, ומזה הבנתי שיש לי הרבה על מה להודות… המוקש אצלי הוא החדר הקטן.
בזכותן של אלו הוותיקות, כשהתקבלתי לעבודה, היתה הקרקע כבר מוכשרת, תרתי משמע, ונטפרי היה לחלק בלתי נפרד מתשתיות האינטרנט. אבל היו שתי תוכנות שהעיבו על התמונה המושלמת, והותקנו אחר כבוד במחשב משותף לכולן. ולא מסונן. תוכנה אחת היתה יקרה, ומטעמי חסכון נרכש רשיון אחד עבור כולן, ועוד תוכנה שלרובן לא היתה מותקנת, ולי דווקא כן. כך שלמעשה לא הייתי צריכה הרבה לגשת למחשב ההוא.
ה"מחשב ההוא" ישב בחדר קטן ולא מאויש, כדי שיוכלו לגשת אליו באין מפריע. הבעיה, שהתרגלנו לגשת אליו גם כשיש מפריע. כלומר, כשיש מגן. כשהיינו צריכות אתר, לא פסול ח"ו, אלא כזה שנחסם בנטפרי, היה המחשב ההוא למפלט ולפתרון.
ברקע התנגן לו איזה מצפון, אבל כנגד גם מלאי של תירוצים: זה לא ממש בהישג יד (יש פה גם שכר פסיעות…), וזה לא בדיוק אתרים פסולים, ואין כאן שימוש על בסיס קבוע, ועוד כל מיני מילים מסבנות של היצר הרע, שיש להן כוח השתקה לא קטן, ויכולת הרגעה גדולה מאד.
יום אחד פסקה מלפעול התוכנה השניה שהיתה מותקנת אצלי במחשב. הייתי צריכה לקרוא לטכנאי שיטפל בה, כך שמטבע הדברים, עד שתטופל התקלה, הזדמנתי יותר אל אותו חדר קטן.
באותה תקופה כבר היינו מחוץ ל"ניילונים" של זוג צעיר, ושינוי בהרכב המשפחתי לא נראה באופק… החודשים שרדפו זה את זה ללא שינוי משמח, הביאו אותנו לדרוך על מפתנה של הזירה הרפואית. המחט הראשונה שנדקרתי בה ללקיחת דמים, כבר הדליקה נורה אדומה. תוצאות מחשידות. פנינו למוקד רפואה דחופה ב 10 בלילה, והרופא התורן הורה כי עלינו להתיצב מחר בבוקר בבית חולים לבירור מקיף…
הלחץ הרקיע שחקים, ולא ממש הצלחנו לעצום עין בלילה ההוא.
אין מתאים יותר לערוך חשבון נפש, מזמן מצוקה שכזה. ישבנו, בשעות הקטנות והמתוחות, ועשינו חושבים. הגענו לכלל החלטה שיותר אני לא פותחת מחשב שאינו מסונן. ומה עם המחשב ההוא בחדר הקטן, שעליו שתי התוכנות הנצרכות? שאלה טובה. אבל עד כמה שההחלטה ראויה בפני עצמה, ונכון לנהוג כך, שמנו מבטחינו בה' שיעזור לנו ללכת בדרך הישר.
בבוקר נשלחנו לבדיקה מקיפה יותר, ונותרנו באי וודאות עד לקבלת התוצאות. פנינו איש איש(ה) לדרכו – בעלי לכולל ואני לעבודה. כבר למחרת הגיע הנסיון… אני צריכה את התוכנה ההיא שפסקה מלעבוד ואיש המחשבים עוד לא תיקן… הבוסית אמרה בפשטות שהמחשב בחדר הקטן פנוי ובינתיים אשתמש בו. הרגשתי מצוקה אמיתית… מה עושים?? במילים פשוטות מלב נשבר ביקשתי מה' שיעזור לי, הן עליו בדיוק הסתמכתי כשהחלטתי את ההחלטה הזאת.
פתאום נזכרתי שאחת מאלו שיש להן את התוכנה – לא הגיעה היום. מצוין. ישבתי על המחשב שלה ונפתרה הבעיה. זה היה רעיון מיוחד, אבל מיו-חד פעמי. עכשיו הסתדרתי, ומה הלאה??
טוב ששאלתי, כי לא עברו כמה דקות וקיבלתי תשובה – טכנאי המחשבים שהיה "בדיוק במקרה באזור" הגיע לתקן את התוכנה אצלי במחשב. יופי! משוכה אחת עברתי בהצלחה. אבל מה עם התוכנה היקרה? אצל אף אחת היא לא מותקנת, ושום "איש מחשבים טועה בדרך" לא יוכל להיות שליח הצלה בענין. במוקדם או במאוחר אצטרך להשתמש בה, ואז מה יהיה?? לרגע נתקפתי בחרטה – אולי קיבלתי החלטה פזיזה מידי?… אבל מיד התחזקתי וחשבתי כי וודאי זה רצון ה', וכמו שעזר לי הוא גם ימשיך לעזור. נזכרתי בכל הסיפורים והחיזוקים שמגיעים משמורה וממש קיבלתי כוחות.
הישועה המפתיעה לא אחרה מלבוא. לא חלפו ימים רבים והגיעה שמועה כי נמצאה תוכנה דומה מאד לזאת היקרה אך זולה בהרבה, ומכיוון שכך – תותקן לכל אחת במחשבה האישי!! כולן שמחו לשמוע, זה יקל על העבודה, אך בשבילי המשמעות היתה גדולה בהרבה – החדר הקטן נעשה מיותר עבורי! הרגשתי בחוש כי רצויה היתה הקבלה בשמים, והבדיקות, שבס"ד יצאו תקינות לחלוטין והתבררו כחשש שווא, הבהירו לי זאת ביתר שאת.
פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אסגור לכם פתחו של חדר קטן…
תגובות הקוראות לסיפור החדר הקטן
סיפור מחזק ממש! התפעלתי נורא נורא !!!!!!!
אגב אם מדברים על מקומות עבודה, אז אני עובדת בתור מזכירה במוסד לימודים חרדי עם מורות, תלמידות וכו. אני קוראת בשקיקה את שמורה והכל רלוונטי!!!!!!!! אני מתחזקת מאדדדד!!!!!!!
אני חושבת שהיום אין כמעט חיה כזאת שקוראים לה עבודה בלי אינטרנט !!!!! (למעט גננות וכו)
מורות חייבות מיילים בבית אפילו יותר מנשות הייטק וכו… (בלי הכללות אבל רובן..) וכל סיפור כזה מחמם ומחמם ומפחיד לחשוב מה היה קורה בלי שמורה בעולם העבודה של נשות הציבור החרדי!!
כמה מאיתנו יכולות להעיד על עצמן שהיו מזהות את כל הניואנסים הדקים והרגישויות ללא התזכורות השבועיות הללו וללא כל הסיפורים המעצימים האלה?
אני מדברת בתור עובדת במקום חרדי לחלוטין, על אחת כמה וכמה מי שעובדת במקום לא חרדי, רגישות זה דבר שנשחק ונעלם אם לא שומרים עליו ומייקרים אותו. לא יודעת, אבל לי זה מזכיר קצת את תנועת בית יעקב בשעתו שבזכותה ניצלו כל הדור ההוא!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי כששומרים על נשות ישראל מצילים את כל הדור כולו. ולא סתם אומרים …"ובזכותן עתידים להיגאל". והלואי שנזכה בקרוב.
סיפור כלבבי. לגמרי. כי זה לא היה לי ניסיון וניצחתי את היצר הרע שלי בגבורה. זה לא אני גדולה מהחיים וזהו. והיה לי קשה בטרוףףףף. ויופי הצלחתי .בראבו. אלא משהו ברמה האמיתית של החיים, שאנחנו לפעמים בידיים חשופות ולב קרוע. קשה להתגבר.(כן. בחיים האמיתיים -קשה.) וכשבאה טלטלה אנחנו מתחזקות ולפעמים שוכחות או מוותרות על ההתקדמות.
היה לי קשה?- אז הקב"ה בא לשמור עלי ולקח ממני את הניסיון שלי. הרי לא היית מתפטרת בגלל חדר קטן. נכון? היית משלימה עם זה..(או שאת מהגיבורות האמיתיות? לא יודעת.)
הרבה יותר כיף לקבל חיבוק מאבא השומר שלא ניפול, מאשר להתגבר כשהמציאות לא בדיוק מאפשרת בקלות… מלא פעמים אני רואה שכשאני מאד רוצה להתגבר אלא המציאות קשה מאד, אז אלוקים בא להחזיק אותי. מחשיב את הרצון -כפיתחו של מחט-את השאיפה להיות יותר. ואז… הו. אז נפתח פתח רחב ומאיר כפתחו של אולם. כאילו כמו בתהילים. בצר- הרחבת לי .
כאילו קיבלתי על עצמי והיה לי קשה לקיים אז השם ברחמיו בא והכל בא על מקומו בשלום.
כי הקבה חפץ בלב. רחמנא ליבא בעי. ומי שפותח את הלב להשם נפתחים לו כל השערים להצלחה אמיתית.
ראשית – אני אוהבת את סיפורי שמורה ונהנית לקרוא אותם. לפעמים אני ממש מזדהה עם הדילמות. וזאת לי הפעם הראשונה שאני כותבת תגובה – אבל לא התאפקתי:)
אנחנו לא יכולים בשום אופן לדעת חשבונות שמים! ובכלל לא בטוח שהצעד הזה שלה – הוא זה שגרם לפתרון הבעיה. לעתים ברגעי מצוקה אנו נוטים לקבל על עצמנו קבלות – שלא כ"כ מתאימות לנו.
ואם נניח לא היו באים אליה פתרונות הפלא האלו- אז היא הייתה מודיע לבוסית שהיא מתפטרת? אני לא חושבת שמבחינה הלכתית היא הייתה נדרשת לזה. וכשאנחנו מקבלים קבלה – אנחנו לא יכולים לבנות על ניסים!
אני מקווה שהובנתי ומאחלת לה רק בריאות.
שימי לב שהיא ישבה עם בעלה ו'עשתה חושבים'!
ניתן להניח שהם לקחו את הצדדים בחשבון ובכל זאת רצו להדר עם עצמם ולא לגלוש באינטרנט פרוץ בשום אופן.
מי ששוקלת ומחליטה לצאת לנופש באלפים, יודעת שהיא תקבל אויר פסגות וניקוי ראש – והיא לוקחת בחשבון שיהיה לזה מחיר.
והיא עדיין בוחרת לשלם אותו!
האם נשמע לך סביר?….
ונעבור לתגובה הבאה שעונה כל כך יפה לשאלה הקודמת, ברוך שכיוונתן 🙂
וואו וואו וואו!!! פשוט מדהים!!!! אין דברים כאלו!!!
זה כ"כ מחזק לשמוע (לקרוא 🙂 ) שבסך הכל- אנחנו לא לבד, ואין שום דבר שנעלם מעיניו של ה'.
התאמצתי ונשמרתי- הכל מתועד ומתוגמל. ואם לא היום אז מחר, ואם לא בעוה"ז אז בעוה"ב.
שום טיפת זיעה של עמידה בנסיון לא נעלמת לשום מקום!!!
עוד משהו: הסיפור מזכיר לי את נס חנוכה. גם שם לא היו חייבים להדליק את המנורה בשמן טהור
אבל החליטו להדר- אז הטבע התכופף ונכנע מולם. כך גם כאן- המספרת יכלה להמשיך כרגיל ושום דבר לא היה משתנה. אבל היא החליטה להיות יותר- אז "פתאום" יש שינויים. לדעתי זה נס לא פחות (ואולי יותר) גדול מנס פך השמן.
תודה עצומה לשמורה שמחזקת ומזכירה לנו את הכיוון הנכון… המון המון יישר כוח!!!!
סיפור מרגש מאד, תודה. איך שה' מחכה להתקרבות שלנו.
רציתי להאיר על התגובה על הסיפור הקודם- כדאי בזיון וקצף?… לא יודעת למה כל כך צריך להיות נגד השקעה באוכל.
אשתף בהרגשה שלי, ותאמיני לי שאני לא מאלה שמסוגלות לעבוד שעתיים על עוגה אחת… ממש לא. אבל לפני החג או לפני "סיום" אני שואלת את עצמי- איך אראה לבעלי \ לילדים שהתורה שלהם חשובה לי? החלות או הדגים זה לכבוד החג, ומה לכבוד לומדי התורה? אני משתדלת למצוא את המאכלים האהובים עליהם.
כן כן, אוכל זה רק לא "עולם הזה", זה בפרוש יכול להיות "העולם הבא". הכל תלוי בכוונה שמאחורי. כמו שבנקיון לפסח (מה מעבר לחיוב ההלכתי ), אפשר לומר "כי פעם בשנה צריך" או "נקיון אביב", אבל מנגד אפשר לחשוב על "כבוד יום טוב" ו "גם אם זה לא חמץ יש מקום להחמיר ולנקות" הכוונה שעומדת מאחורי המעשה – הופכת את הכל.
אני גרפיקאית מהבית, והייתי צריכה חיבור לאינטרנט, אז קניתי תשתית לבזק ועשיתי סינון שהומלץ לי, שלא סיפק אותי בכלל בכלל בכלל. כשרציתי לעשות נטפרי הבנתי שהם לא עובדים עם בזק. ואז התחילו בעיות. ממש ניסיון. התחלתי להתברדק עם חברות שונות ומשונות שהיו ללא קליטה, ששלחו לי סטיקים מיושנים ומשונים שלא עבדו. זרקתי המון כסף לפח וכל אותו הזמן הייתי גרפיקאית עם חסימה בסיסית, שלא יודעת אם אפשר לקרוא לה חסימה. זה אומר שחיפוש תמונות- יהיה ממש בעיה. אז החלטתי ואתן הייתן הגב שלי, שעד שאין לי אינטרנט מסונן כראוי, אני משתמשת בג'מייל בלבד. וזה היה קשה כי "מה כבר יכול להיות אם אחפש "בלון" או "אדמה"… אבל החזקתי חזק, חדשיים של סיבוכים וניסיונות תוהו. וסוף סוף היה לי סטיק נורמלי, עם קליטה נורמלית וסינון נורמלי. (וכל מי שלקח לה יומיים לעשות סטיק עם חסימה כמו כל החברות שלי, שתודה לה' כי זה פשוט סיוט!) אז כל השמירה שלי בחודשיים הללו-בזכותכם. חזקו ואמצו! אוהבת אתכן!!!
יישר כח על הסיפור, ממש מחזק!!!
לי גם יש הרבה פעמים את ההרגשה שאני מידי קיצונית…. ויש מלא נשים צדיקות שלא חושבות שיש בזה בעיה… שמורה ממש נותן את הכח!!!
תודה גם לכל המגיבות-הרבה פעמים לקרוא את התגובות- מחזק לא פחות מהסיפורים עצמם!!!
מדהים, מדהים ומעורר!!!!
חיזק אותי מאד שכל נסיון הוא רק דמיון..
ואם רוצים באמת – יש פתרון!!
אין תירוצים, בשמים יש תשובה לכל שאלה ומענה לכל בעיה.
אם רק נרצה ונלך בדרך הנכונה היא תיפתח בפנינו.
אני רוצה להשליך את התובנה הזו על הנסיונות הפרטיים שלי. לזכור תמיד שאפשר אם רק ארצה. הלואי ואצליח. ואם רק אצליח במשהו יצטרף זה לזכויות הרבות שאתם צוברים.
ישר כח
קצת מביך אותי לשתף, אבל באמת באמת אחרי כל הסיפורים האחרונים (זה ממש כמו סיפורי צדיקים שאנחנו מספרות לילדים) והחזרה למשרד, עשינו "ניקיון כללי" מתקשורת בבית. עבודה רק בעבודה, וניתקנו כל אפשרות להתחבר.
לא ארחיב בסיעתא דשמיא שראיתי מיד, אבל ברור לכם שהתשלום של הקב"ה הוא במזומן.
תודה תודה!!!
סיפור מרגש ממש … תראו איך חשוב להקב"ה ההתגברויות שלנו והקבלות שלנו שהוא בשביל זה מזמן תוכנה אחרת וכו'.. מיוחד ממש .
תשמעי את אלופה, וגיבורה, בעז"ה שתזכי/ו לראות ברכה וימלא ה' כל משאלות ליבכם לטובה.
אני כל כך מזדהה איתך, לאו דווקא בחדר קטן, גם על כל גלישה שאינה חיונית ב"חדר הגדול" והמסונן. בשורות טובות!
וואו וואו וואו ! איזה סיפור!!
איזו השגחה וסיעתא דשמיא לעמוד בקבלה!! ממש מחזק.
***
אווו מרגש מאוד!!!! מחזק מאוד!!! אשריך!
שתזכי בקרוב לראות עוד ישועות ורק שמחות 🙂
***
איזה מרגש, מאווד חיזק אותי!! בדיוק גם אני עכשיו באיזה פרשת דרכים, וזה נותן לי כח, יישר כח!
***
ממש מחזק ונותן!! נהנתי מהצורה המיוחדת והרגישה בה הסיפור נכתב!!
***
הבא להיטהר מסייעים בידו, כל הכבוד!
***
