יחד ננצח
לתגובות הקוראות
שלום, שמי מיכל.
אמא לשישה במשפחה הגרעינית, ועובדת הייטק במרחב הציבורי.
חוץ משפה חדשה ומושגי יסוד שהקנתה לנו הקורונה,
ומלבד מבחני האמונה ובטחון, החוסן הנפשי והתפקוד ההורי שהיא מעמידה אותנו,
היא מזמנת לפתחנו דילמות מאתגרות.
הייתי שמחה לשמוע את חוות דעתכן בנוגע לאחת מאלו –
עם פרוץ ימי ההגבלות שהובילו לסגירת הלימודים ולסגירה בבית בכלל, עברנו לעבוד מהבית.
ברוך ה', לאורך כל התקופה לא יצאנו לחל"ת, ושולחן העבודה שלי הכיל, בין היתר, צבעים ולורדים, דפי עבודה ומחברות, קליקסים ופליימוביל, וגם מחשב.
הימים היו אתגר לא קטן, והשמירה על סבלנות ומורל גבוה היו אתגר ממש גדול, אבל גם אחרי השקלול של שעמום שמביא למריבות, ועוד כל מיני תסמינים פחות נחמדים שקורים בכל מיני משפחות בהסגר – אחרי הכל היתה תקופה נפלאה.
אמא בבית, עם הילדים. השוקו של הבוקר, הארוחה של הצהרים, והתנהלות חיים בהילוך רגוע. כמעט פסטורלי, אם לא נתחשב בנסיבות.
כל זה היה מכורח המציאות.
מהיום בו הודיעו על פתיחת שערי מוסדות הלימוד והחזרת התחבורה הציבורית, היה ברור לי ולבעלי שמקומו של האינטרנט אינו בבית.
חשוב לנו לשמור על איכות חיים, וזה תנאי בסיסי מבחינתו להגיע לכך. לא מדברת על אסור-מותר-ראוי-כדאי, זה ענין של רוגע, שלווה, אוויר נקי, בית שמור יותר ומוגן. פשוט איכות חיים.
אני יודעת שהכלי הזה מושך מאד, ובפרט בימים כאלו שכל חנות שמכבדת את עצמה פותחת סניף בפורמט וירטואלי, ויש ב'זום' המון הרצאות על שלום בית וחינוך מותאמי-תקופה, וגם שיעורי התעמלות, ורעיונות לתעסוקה, ורעיונות ליצר הרע לפתות אותי להשתמש בזה… בקיצור, לא רציתי את הדבר הזה בבית. נקודה.
אז חזרתי למשרד, למרות שאישרו להמשיך מהבית.
למרות שהכי מהר להגיע לעבודה כשהיא ממוקמת בסלון ולא מרחק נסיעה בין עירוני,
וזה ממש כיף שאפשר לקום יותר מאוחר ולתמרן עם השעות איך שנח,
העדפתי לשמור על גבולות, ולא לתת לפגעי הזמן ולתהפוכות שעוברות עלינו לתעתע בהם.
אלא שעכשיו אנחנו בעיצומו של פרק מרתק בהיסטוריה, ואין לדעת אם רגעי השיא מאחורינו, או שזה רק ההתחלה… התרגלנו כבר לא לתכנן את המחר, בטח לא את חופשת הקיץ או את שנת הלימודים הבאה. לא חושבים על ברית מילה לפני שנגמר ה"קרישמע-ליינען", וגם אלו שמפרסמים הזמנות לחתונה בעיתון השכונתי, מתכוונים יותר מתמיד לשלושת המילים "אם ירצה ה'".
אבל דבר אחד חשוב לי מאד לתכנן, לא רוצה לפגוש אותו ברגע האמת ולהחליט לגביו "בשטח", לא רוצה לזרום איתו, כי יש לו סיכוי טוב להגליש אותי.
אם חלילה נאלץ לחזור שוב לסגר ולמתכונת עבודה מהבית, אני רוצה לשרטט לי גבולות ברורים של שימוש באינטרנט. כמה שהכלי הזה מסוכן בעבודה – בבית הוא יכול להיות אסון. סוחף או ממכר או סתם פשוט מרגיל ש"אפשר" ומשכיח שהוא יכול לטרוף.
באופן אישי החלטתי שגם אתרים "טכניים" שאני כן פותחת בעבודה – בבית הם מחוץ לתחום.
סייג מיוחד לבית.
אשמח מאד לשמוע עוד רעיונות ועצות, חיזוקים וכלים על זו הדרך.
כקבוצה, יש לנו כח אדיר לקבוע מסוכמות ולעזור אחת לשניה לעמוד בהם.
ואם מדברים על מלחמה בנגיף הקורונה, זו המלחמה האמיתית. יחד ננצח.
בואי לשתף בתובנות ובעצות שלך!
היכנסי ועני על שאלות הסקר המצורף (חסומה? שלחי בהשב, השאלות בקובץ מצורף)
אפשר מילה אישית?
קראתי (כמו תמיד, התגובות מגיעות אלי לבקרה אחרונה…) והתרגשתי במיוחד!
אין על הקהילה המדהימה הזו…
אתן פשוט ענקיות!!!
בואי לקרוא בעצמך, להתרגש ולשאוב כח…
לאה
תגובות הקוראות לסיפור יחד ננצח
קראתי ונהניתי מאד, זה הזכיר לי סיפור ששמעתי בתחילת הקורונה: אדם ניגש לרבו בזמן מלחמת העולם הראשונה ותינה בפניו את צערו בכך שהולכים לגיס אותו, ואין לו דרך להימלט מכך אך מה יעשה בענין המאכלות הרי הכל שם טרף לחלוטין וזהו פיקוח נפש לאכול ע"מ לקיים את הגוף במיוחד כאשר הוא אמור לצאת ולהילחם שדה הקרב…
שמע הרב, הנהן ואמר: אכן אין מנוס אתה תהיה חייב לגעל את נפשך במאכלות אלו, אך דבר אחד אני רוצה שתזכור: לא ללקק את העצמות!! כלומר, זה דבר שאתה תהיה חייב לעשות, אך אל תהנה מהמצב שנקלעת אליו כשאתה מלקק את העצמות אתה מראה הנאה בעניין ולא שאתה עושה זאת כדי קיום הגוף…
נכנסנו לתקופה שרבותינו אישרו לנו דברים שהם בגדר צו השעה שמוכרחים היו להיכנס ולא על מנת להישאר כאן. שנזכור תמיד שאל לנו "ללקק את העצמות…" , שמתי שנוכל להימלט ולהימנע מהשימושים הלא הכרחיים ברשת האינטרנט, נעשה זאת.
תודה על הכח והיכולות שהשמורה נותנת לנו!!!!!!
איזה נושא לא פשוט ודורש אחריות! אני עובדת בסמינר מצליח מאד, העבודה שלי מתרכזת יותר בסוף השנה- ודורשת אחריות מרבית! כשרוב רובה על הכתפיים שלי בלבד!
הגענו לסוף שנה ב"ה, וכעת נכנסתי לבידוד רציני של כמעט שבועיים- הייתי בהלם! מה אני עושה??
גם הבוסית מעלי אמרה לי: אין מצב, את חייבת לעבוד מהבית- זה היה ברור לכולם. אני חייבת להסביר: אני עובדת בסמינר חרדי מדרגה ראשונה! מצליח, שואף ומתקדם! כולן סביבי הן נשים מכובדות… והעבודה שלי דורשת אינטרנט פתוח, אמנם אפשר לסנן אותו, אבל יש גם גישה לכל האתרים השמורים בלבד!… (!!)
בתחילת פריצת הדרך של הקורונה חשבנו הרבה מאד על האפשרות של העבודה מהבית, ובסוף ירדנו מזה, אבל עכשיו הרגשנו שפשוט אין שום אופציה, אי אפשר לסגור את הסמינר בגללי…. כמובן עשינו גדרים : אין לפתוח את המחשב לא לצורך עבודה!! (כולל מיילים משמורה, צ'אטים וכו'….)
הודעתי להן שאכן יביאו לי את המחשב, וזה הגיע…
כמובן הודעתי שאני לא הולכת למלאות את כל השעות , אלא אעבוד רק שעה בצהרים+ שעתיים בערב, כדי שבעלי יוכל ללמוד בסדרים כרגיל! וכך היה: אנחנו גרים בדירה ממש פיצפונת (2 חדרים עם כמה ילדים קטנטנים..) התחלתי בצהרים, בעלי שמר עליהם (מה שבחיים לא קרה עד עכשיו… הוא כן עוזר אבל משהו יותר קליל, לוקח מחזיר נותן לאכול וכו') אבל פתאום זה נהיה ממש מול העבודה…… אני נכנסת לחדר האחד והם לחדר השני ואני שומעת צרחות ובלגן…. ומרגישה שזה לא אני!! אבל מצד שני ידעתי שאין שום שום ברירה.
גם אחה"צ הראש שלי לא היה פנוי מספיק לילדים כי עניתי לטלפונים מידי פעם… בקיצור כאב ראש רציני!! ושוב ידענו שאין ברירה. לפני שהתחלתי לעבוד בערב אמרתי לבעלי שישאל רב, למרות שזה היה ברור שאפשר ומה הבעיה?… אבל הרגשתי את שמורה נוקפת לי מאחור…. ובכל אופן עד היום לא העזנו לעשות את זה…. וגם המחשב היחיד שיש בבית הוא להקלדות בלבד.
בעלי התקשר לרב (ממש לא מחמיר!) והוא צעק: בשום פנים ואופן לא!! לא מכניסים אינטרנט הביתה! ה-ל-ם!!! לא ידעתי מה אני עושה! לא חלמתי שככה הוא יגיד! הייתי בטוחה שהכל בסדר. ואז הגיעה שמורה- ונתנה המון כח!!!! כל מיני משפטים ודילמות של הסיפורים של יום שלישי .. צפו ועלו ונתנו פשוט כח!!! לא עשיתי טעות ששאלתי רב! אני בסדר גמור! וד' יעזור הלאה!
הטלפון לבוסית היה גם כן לחץ. וחשבתי על כל הסיפורים שסופרו כאן, על נשים כאלה שהרימו טלפון לבוסים חילוניים (שזה הרבה יותר קשה),, וכו'. והרגשתי שאני לא לבד!! היא לא ידעה מה לומר, והיה לא נעים בכלל!!!!!!!! היא בכל אופן מאמינה בדעת תורה- כך שלא יכלה לומר לי לבוא, אבל שום נקודת זכות לא נזקפה לדמותי…
מיד אחרי הטלפון , התפללתי לד' ובקשתי כמה בקשות אישיות הרגשתי שזה איזושהי שעת רצון….. בעלי אמר שאם ברור לנו שד' יעזור ומקסימום אני אמצא עבודה הרבה יותר טובה מעכשיו, אז גם צריך להיות ברור שד' יעזור בעבודה העכשווית ואני לא אפסיד כלום!! הימים שאח"כ היו קשים, ומצד שני רגועים יותר, אפשר לאכול ארוחות בנחת, ולגדל את הילדים ברוגע עד כמה שזה ניתן מתוך הבידוד.
חזרתי לעבודה אחרי הבידוד, כל הבלגן והכאב ראש נמצא עלי והחסר של הימים מורגש היטב!!!
אין לי שום סיפור מופת לומר , רק ש: ההרגשה המתוקה הזאת- שלמרות כל הנסיונות וגם העכשווים – אנחנו לא משנים!! ומצליחים להתגבר!!
כל הכבוד לך! אני כן המשכתי לעבוד מהבית מה שנותן לי עוד שעה לפחות של נסיעות וכן הרבה יותר כח.
אני סוגרת את המחשב וכבר אני בפעילות ולא צריכה להתאושש חצי שעה על הספה.
מה שכן קבענו מיד גבולות ברורים שב"ה החזקתי בהם לאורך כל התקופה.
1.אני פשוט חסמתי לעצמי (אני חסומה דרך נתיב וביקשתי שיחסמו לי אתרים) כל אתר שאינו נצרך לצרכי עבודה כמו פרוג הידברות וכדו'.
2.העבודה אצלי מוגדרת לשעות הבוקר, כשהילדים אינם וכשאני גומרת המחשב חוזר לתיק בתוך הארון למשך כל שעות היום. בזמן שהילדים היו בבית כן עבדתי לאורך היום, אך מכיון שהייתי כ"כ לחוצה על שעות העבודה שלי, ברגע שגמרתי שמחתי ממש לסגור את המחשב ולהתפנות לשאר העניינים שהבית דרש.
תצליחי!
רציתי להגיב על הסיפור מנסיוני שלי. לי גם ניתנה האפשרות לעבוד מהבית, אך בעלי ואני החלטנו שאנחנו לא מעוניינים במחשב בבית. בתחילה עבדתי במקום שלא היה פעיל ליד הבית ומשאפשרות זו נגמרה לקחתי עם עוד שתי נשים חרדיות משרד בתשלום שהתחלק ל-3 ולא יוצא גבוה (ואם מקבלים החזר מהעבודה אז בכלל – אך אני כרגע לא מקבלת).
ואז זה פשוט מדהים: מרחק הליכה של כמה דקות ללא נסיעה, סביבה חרדית מושלמת, אינטרנט מסונן. מה לא?
כשאין בעיה (בגלל הקורונה) לנסוע לעבודה אני נדרשת לבוא פעם פעמיים לפי הצורך… וכשיש חופש לילדים (בגלל הקורונה) – יש בייביסיטר (לא הבעל…) (אם זה אפשרי מבחינה בריאותית…) אולי פתרון זה יעזור לעוד כמה נשים.
בהצלחה ובריאות לכולנו .
באמת חזק! משתפת אותך בשביל לעשות לך טוב 🙂
הגיע בדיוק בזמן הנכון. כי החלטתי לעשות אינטרנט נייח, זה לא לעניין להמשיך לעבוד עם הסטיק.
ניסיתי סימים של כמה חברות ופשוט יש לי קליטה גרועה בבית,
ואני גם עצמאית וגם מהעבודה אמורים לאשר לנו 30% עבודה מהבית, בקיצור חייבת לתקתק עבודה.
התלבטתי אם לקחת את נטפרי שבעיני זו החסימה שהכי מתאימה לשמור על גבולות בבית
או משהו פחות שמור, בגלל מערכת מסוימת שיש לי במשרד שנטפרי לא מאפשרים בשום אופן ומאד עוזר לי בעבודה. ועכשיו, באמת, אבל באמת בזכות המייל הזה החלטתי ללכת רק על נטפרי, ואת המערכת הזו להשאיר רק לעבודה במשרד, אני בשום אופן לא רוצה שיהיה לי פתח בבית לשנות רמות חסימה.
אני גם אשקיע במחשב נייח חדש (עוד בעיה שהקיים מאד ישן וגם לכן הכל עובד לי לאט..), כי זה עוזר לי לשמור על הגבולות , כי זה בחדר עבודה מוגדר ולא כמו מחשב נייד שיכול ללכת איתי לכל מקום כולל למיטה..
אז ממש תודה! תזכרו שזה מה שאתן בעיקר עושות, מלאות זכויות כרימון של מיליוני חיזוקים של נשים. בטוח לי שבמסגרת הארגון יש קשיים, אבל… זה כבר בקטנה….
לשמורה השמורה, את אלופה ואני מעריצה אותך!
אני עוד מתפללת שיאפשרו לי לעבוד תמיד מהבית, למרות שהאינטרנט נכנס ביחד אתי הביתה בתחילת התקופה… אין מה לומר – זה באמת "הישג" של היצה"ר… מסכים לתת לנו את כל הטוב שבעבודה בבית, העיקר שנכניס את הטומאה לתוכו…
היו לי ניסיונות רבים עם החסימה שנפתחה בעקבות ה VPN ועוד אתגרים לא פשוטים, אבל לוותר בכלל על התענוג של לשלוח סופסוף את הנסיכים בבוקר ועוד.. לדרגה כזאת עוד לא הגעתי… אבל לסייגים בעניין השימוש בכלי המשחית הזה, רוצה מאד להגיע…
יישר כח על העלאת הנושא!
אני מרגישה שלא שיניתי את ההתנהגות עם האינטרנט בתקופה הזאת.
ב8 שעות שאני עובדת הגדרים הם מה שתמיד אני משתדלת במשרד ובערב המחשב מכובה.
וסתם רעיון כדי להצליח לעמוד בגדרים אז המלצה של חברה שעזרה לי לייצר לעצמי את הגדרים,
תחריגי מראש את מה שאת מרגישה שאת חייבת כמו בנקים קופ"ח וכו' כדי להצליח לעמוד בקבלה.
לי זה עזר.
לי יש התלבטות דומה: לא רוצה לעבוד מהבית ממש, אך רוצה להימנע מנסיעות ארוכות ורוצה להנות מהגמישות בשעות. מהסיבות שפורטו לעיל וגם כדי להפריד בין בית לעבודה. כשאני עם הילד שלי או עם בעלי – אני לא רוצה הסחת דעת מהעבודה.
הפתרון לדעתי ומתאפשר לי ב"ה זה לשכור מחסן/משרד/עמדת מחשב סמוך לבית ולעבוד משם.
אפשר לשכור בשותפות ולהוזיל עלויות. אני חושבת שזה פתרון יעיל ונוח ואפשרי בעלות נמוכה יחסית בשכירת מחסן קטן בשותפות.
אכן היטבת לתאר תחושה שגם אני חשתי אותה בתקופה האחרונה הייתי בבידוד לכמה ימים (חדר של 2 מ"ר) שבו שהיתי כל הזמן, וגם ממנו עבדתי. הסיפוק שלי היה כשיצאתי מהבידוד וחזרתי לעבודה וב"ה הצלחתי לא לפתוח את המייל האישי (למעט פעם אחת דחופה), לא להמשיך לשמוע את השיעורים לקורס אליו אני מחוברת ועוד מלא דברים שבעבודה אין לי זמן אליהם.
מחזקת את ידייך, זה לא קל בפרט שבהמון בתים רבים וטובים יש אינטרנט מסונן ויש מייל פתוח 24 שעות. אבל בטוח לי שזה אפשרי… אשרייך!
תודה למיכל
אני עובדת "חיונית למשק " עובדת בלי הפסקה עם קורונה ובלי, אבל בעלי שהיה עובד בערבים בחדרי המחשבים הפזורים בערים, עם הקורונה והחיטוי, הפסיק להיכנס לשם והמחשב עם נטפרי נכנס הביתה.. ובאמת ממש קורץ רק להוריד שניה מתכון שהגיע או משהו אחר.
תודה למיכל על ההארה, ובעז"ה אני לוקחת על עצמי לא להיכנס לאתרים אלו בבית. יישר כח למפעל המיוחד הזה!!
ראשית – יישר כח על יראת האלוקים האמיתית.
רוצה להאיר: גם בדברים כאלו חייבים דעת תורה! כי הרי, דעת בעלי בתים הפך מדעת תלמידי חכמים. לפעמים, אולי, עדיף שיהיה אינטרנט בבית ואמא בבית מאשר שניהם לא בבית. אמא מחוץ לבית ואינטרנט בבית – שניהם אילוצים.
חשוב להדגיש שראוי להתייעץ בסוגיה איזה אילוץ בעייתי יותר?
תודה. בכל זאת- מיילים מסוג כזה משאירים לי טעם מריר וחמוץ. אני עובדת מהבית כבר שנים,
ולכן כמובן שיש לי מחשב וחיבור לרשת. וכשאני מקבלת את המיילים האלה- של 'הכנסנו כי אנחנו חייבים, וברור לנו שהיצר הרע רוצה שנשאיר וכו' וכו',
הם נותנים הרגשה של 'אנחנו סוג א', לא מכניסים מחשב, את נעבך, סוג ב', יש לך מחשב תמיד'
אני יודעת שאני עושה את המעשה הנכון, וכל אחד עושה מה שנכון לו, וגם מלווה בברכתו של מורי ורבי שליט"א, אבל יש התנסחויות במילים האלה שמציקות לי.
מקווה שתבינו
אמא לשישה ילדים כן ירבו, הרבה נחת! אשרייך שהקב"ה תמיד מול עינייך!
נראה לי כי אם את יודעת שיש לך רק אתרים מסוימים שאותם את חייבת בעקבות העבודה,
רק אותם תבקשי מהאחראים על החסימה, שישאירו אותם פתוחים, וכבר תתחילו להיות מאושרים.
דבר נוסף, אם ובמידה בכל זאת תצטרכי S.O.S , אתר נוסף כמו בנק או ביטוח לאומי, או כל אתר שבאמת תחשבי פעמים האם הוא כל כך נצרך, תבקשי מהם שיפתחו לך את אתר 'פלוני' למשך זמן מסוים (לדוגמא: לשעתיים הקרובות), וכך זה יגרום לך לעשות את מה שאת צריכה באתר הזה מיד, ולא תסחפי לאן שלא תרצי. כי הרי חוץ מבילוי ובזבוז זמן משועה ובסוף חלילה צריכים לחפש "מושיע".
כמובן אם תמיד נחשוב על ההשלכות שעלולות להיות לדורות, נדע לצעוד במתינות ובבטחה ותמיד להיוועץ עם התורה הקדושה (חכמי ישראל, תלמידי חכמים). בעז"ה שלא תצא על ידך אף תקלה, ותמיד תראי רק ברכה והצלחה.
כל הכבוד מיכל! האמת שבמקומך לא הייתי עומדת בניסיון.
על לא להכניס מחשב וק"ו אינטרנט הצלחתי לעמוד אבל ברגע שזה נכנס, קשה להתנתק מזה.
(כרגע אני בבידוד ועובדת מהבית. אני יודעת שכשיגמר הכל יצא מהבית מהסיבה הפשוטה שגם המחשב וגם החיבור הם של הבוסית שלי אבל אם זה היה תלוי בי- לצערי לא יכולה לומר תשובה ודאית בייחוד שאני טיפוס שנסחף מאד אחרי הדברים האלו)
תודה לך מיכל על השיתוף. תודה לשמורה על המקום לשתף ולחזק.
גם אני עובדת עם מחשב, ומאז שהתחתנתי קבענו כללים מאד ברורים לאינטרנט: לא פותחים שום אתר שלא לצורך עבודה. כשהכלל כל כך ברור אז אין בנקים אין קופ"ח וכמובן לא קניות – אינטרנט חסום מותר לצורך עבודה בלבד! ואם יש משהו ספציפי חד פעמי אפשר לעשות שאלת רב.
ככל שיהיו יותר בנות בעבודה שככה ישמרו האוירה תהיה יותר חזקה ויותר שמורה! אשמח למצטרפות… בהצלחה לכולן!
אני עובדת במחשבים, מאז הקורונה – עובדת מהבית במחשב. היו לי נסיונות כאילו אם נראה לילדים במחשב, הם יעסיקו את עצמם ואני אהיה פנויה בינתיים. הרגשתי שזה עצת היצר לגמרי.
ובמחשבה שניה, הרי אם אתחיל להראות להם – הם יבקשו פי 5, הם קטנים אצלי, בלי מושגים 🙂 ב"ה. עדיף לשמור על המצב הקיים שלא מכירים – לא דורשים.
למיכל היקרה, נראה שממש כתבת את ה"סיפור" שלי, רק שהסוף אצלי הוא שונה… אצלי הילדים חזרו למוסדות, ואני נשארתי (בינתיים) לעבוד מהבית—
עלתה לי מידי פעם השאלה, אולי זה לא מלכתחילה, אבל כל הפלוסים (הרוחניים) שבדבר עמדו מנגד. אשמח מאוד שתעלו את הנושא לדיון.
אני חושבת שכל דבר שלא מתחילים איתו- יהיה קל יותר לעצור אותו. אז אם יש משהו חדש ומפתה- אתר חדש או משהו- פשוט לעצור את זה עוד לפני שנכנסים אליו. כי לצאת הרבה יותר קשה…… בכל אופן לי……
באופן אישית למעט כמה אתרים שאני כן נכנסת אליהם, אני לא פותחת שום דבר נוסף. מה שחסר לי זה מאגר של שירים, אם יהיה לשמורה מאגר שיהיה אפשר לשמוע שירים – זה מאוד יתרום לי
כמובן שאפשר לסדר לפי קטגוריות… אשמח לקבל תגובה.
תגובת העורכת:
נראה לי שלשמורה זה לא כ"כ מעשי להקים מאגר כזה (כגון בגלל זכויות יוצרים ועוד סיבות), אבל אני אישית מטעינה בגלפז (אולי יש בעוד חנויות) מבחר של דיסקים לנגן, במחיר 10 שח לדיסק, כמובן מדובר על דיסקים ישנים יחסית, אבל מבחינתי זה פיתרון זול וכשר ומאפשר לי מגוון של שירים בלי צורך להשתמש באינטרנט וגם ללא חשש גזל.
מחייב!! לדעת שיש מי שהצליחה להוציא לפועל את השאיפה של רבות שנכנעו לנוחות שבעבודה מהבית
***
תודה! מדהים.
***
מדהיםםםםםםם ומחזקקקקקקק
***
תגובות נוספות לסיפור להרגיש בבית
סיפור חזק ומשמעותי. אני חושבת שנשים רבות יכולות להזדהות איתו, אכן, יש בדורנו השקפה כזו, שהתפשטה אצל רבים וטובים… אני פוגשת זאת הרבה כשמגלים אצלי כישרונות כאלו ואחרים ואומרים לי "את יכולה לעבוד בזה"… ואפילו "ממש בזבוז…"
אני מוכשרת מאד ב"ה במגוון תחומים, ומיום עומדי על דעתי ידעתי שהכשרונות ניתנו לי על מנת לשרת את הבית שאבנה משכן לשכינה. כבר כשהייתי בכיתה א' ביסודי, כשהמורה שאלה בשיעורי הבית "מה ארצה להיות כשאגדל" – עניתי בפשטות "אמא טובה לילדי"…. לא העליתי על דעתי שמקצוע כזה או אחר הם שאיפה… כשאומרים לי שיכולתי לעבוד במשהו – אני עונה שאם אעבוד בכל אחד מהכישורים שיש לי – לא יישאר לי זמן לחיות…
במה אני בכל אופן עובדת? במקצוע הרווחי ביותר מבין הכשרונות שלי…. וכשאומרים לי שזה "בזבוז" אני עונה שאני משתמשת בכל הכישורים שניתנו לי בשימוש המקורי והרצוי ביותר – בבית פנימה. כן, אני מתכננת, ומנהלת ועושה פסיכודרמה והוראה פרטית וכללית , ומנגנת ויוצרת וממציאה ועוד דברים רבים ומגוונים – עם הילדים ובשבילם, ובשביל בעלי והבית, וגם בשביל עצמי…. תנסו את זה, ותרגישו סיפוק עצום!
תחשבו על כל התכונות הטובות שיש לכן, ואיך אפשר להשתמש בהם בבית, במשפחה, ותראו שאין שום תכונה מיותרת! הכל בא לשימוש! וכמה סיפוק ואושר זה נותן!
היום כל מי שמכיר אותי מקרוב יודע שהבית והמשפחה שלי קודמים לכל, ולא כ"קדושה מעונה", אלא מלכתחילה. זה המקום המקורי שלי, שם התפקיד הראשוני שלי, ומשם רמת הסיפוק הגבוהה ביותר.
הרבה הצלחה לכולן!
אני די הרבה מסתייגת מסופו של הסיפור ומהתגובות של כן בטח סיפוק הוא רק בבית…. ואישה נועדה לגדל ילדים ומלא סיסמאות יפות. הכל טוב ויפה! אבל (ויש כאן אבל גדול) קודם כל מבחינה כלכלית לא ניתן להסתדר ללא אישה שעובדת גם כשהבעל עובד. רוב הנשים שלא עובדות הן לא מרוצות מעצמן מה שמקשה על התפקוד בבית!!! ויש משהו בזה שאישה יוצאת לעבוד מתחככת עם אנשים רואה עולם מנהלת דברים היא מ-ת-פ-ת-ח-ת רגשית ואישית מה שלא קורה לאישה שיושבת בבית. נכון שהיא מגדלת ילדים ומחנכת לתורה ולמידות אבל זה לא אותו דבר….
וכבת לאמא מסורה שבמשך כמעט 20 שנה לא יצאה לעבוד כי היא גידלה אותנו במסירות ואהבה וגם כשהיא עבדה זה היה בטיפול בילדים. ב10 שנים האחרונות אימי למדה מקצוע ויצאה לעבוד ואין לתאר את תחושת הסיפוק שיש לה כיום ושלא תבינו לא נכון הבית מתפקד ויש ארוחות צהרים חמות (בשריות ומושקעות) כולל לבת הנשואה שילדה וכו'.
לסיום לדעתי הדור של היום לא בנוי לשבת בבית, ממש לא! והיופי של הנשים בדור שלנו שהן מתנדבות (ככה מתבטא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה מי שנדבה רוחו ללמוד תורה כמו שבט לוי…) לתמוך בבעל שיושב ולומד וזה כרוך בסדרי עדיפויות שונים מגדלות ילדים יוצאות לעבוד אז כן הן מרגישות סיפוק גם מהעבודה! מה שגורם להן להרגיש טוב עם עצמן, לגדל את הילדים בשמחה, לבטא את עצמן ואת הכישורים שלהן (שלא נעלמים לאי שם ונגנזים כי את עקרת בית).
וכאחת שעובדת במקום לא דתי ורואה עוד נשים חרדיות סביבי שעושות את תפקידן בעבודה ומשלבות בית ועבודה אני מגדירה את זה בשתי מילים קידוש ה'!!!!
ותודה לארגון החשוב הזה שנותן את הבמה הראויה!
קראתי בעניין רב את הסיפור, הזדהיתי היטב עם הרגשות של המצפון והחתירה לרצות ולקבל את מירב הסיפוק מהבית וקראתי גם את התגובות – המצדדות והמתנגדות.
לדעתי, הרצון נכון ואל תכבי אותו! חפשי תמיד איך לקבל את הסיפוק מהבית, ואם הנושא הוא פידבק חיצוני- דאגי לבקש אותו!
אם לא תגידי שגיהצת היום עשרים חולצות – אף אחד לא ישים לב, אבל אם תרמזי לבעל החולצות (והבית) לפתוח את דלת הארון ולראות את המסדר – התגובה המעודדת והמעריכה בוא תבוא!
זה נשמע קטנוני, לומר כל יום ולספר מה עשיתי וכמה, (ובאמת לא צריך לספר הכל כשתפתחי הרגשה תמידית שה' רואה את כל מאמציך ומפדבק אותך בחיוך, אני מרגישה את זה בכל החלפת טיטול לילד ומדמיינת את הערימה של השכר שנשקלת כמשקלי ההחלפות שעשיתי עד היום…)
אבל הפידבק נצרך לנפש כמו אויר!
לפי הרש"ר הירש אושר – מגיע מאישור ("כי אשרוני בנות"). בעבודה את מקבלת אותו, בחברה גם כן, ובבית? בבית צריך לעורר את הנמצאים לכך, שוודאי ישמחו אם יסבו את תשומת ליבם, להודות, לפרגן, לשבח ול -אשר. שתהיי מאושרת תמיד!
נכון שרובנו המוחלט לא מקבלות מספיק סיפוק ודרייב מעבודות הבית לבדן, למרות שרובנו מכירות את הפזמון "כמו כהן את מבשלת, כמו כהן את מכבסת כמו כהן…" (ט. אברהמי)
יש לי הערה בצד, כאחת שלעיתים חוויתי תקופות לא ממש מספקות, פניתי ל"איילת השחר"- חברותות שע"י ערכים, קבעו לי קשר עם אישה מתחזקת וזה היה טוב לשתינו. אמנם אם לוקחים כזה תפקיד צריך לבדוק שאכן נוכל להתחייב לאיזשהו טווח. (כדי לא לגרום לקשר להיפסק בחדות) מפרסמים הרבה שבמיוחד בתקופה זו צריך קשר של חיזוק עם פונים רבים. מנסיון, כזה קשר יכול לבנות עולמות!!!! וכן ארגון "נפש יהודי"tehila_a@kesher-yehudi.com
בהערת אגב אוסיף, מתוך הספר "בית אמי"- פנתה אל הרבנית קנייבסקי ע"ה אשה שהתפנתה לאחר גידול הילדים ושאלה במה להשקיע עוד, אם בעוד עבודה/ קירוב רחוקים/ בבית. והרבנית ענתה שתשקיע רק בבית. למרות שזו לא אשה שהזניחה בכלל לפני כן.
הרבה זמן לא הגבתי והפעם הרגשתי שאני חייבת. בעיקר כי ממש התרגשתי לקרוא את התגובות. האמת פחדתי לפתוח את הקובץ… פחדתי לראות "מה איתך? מקומה של האישה בבית וכו…" ואני מוכרחה לציין שאני ממש מופתעת ולטובה. הרוח של הסיפורים האחרונים לא היו דרמטיים אבל נגעו לכולנו עמוק ברגש ומחדדים הדגשים לכל אחת במקום שלה….
קצת קשה לי להגיב על הסיפור כי אני כנראה צעירה מהמספרת ב20 שנה ואולי יותר… אבל אני חושבת שצברתי קצת ניסיון ששווה שיתוף…. אני מאד מזדהה עם התחושה הזאת שמהעבודה אני שואבת המון סיפוק מה שקשה לי למצוא בבית, הרגשתי שסולם הערכים שלי מעוות ואיזה מין אמא אני – עד שקראתי משפט ששינה לי את ההסתכלות – הרעיון הוא לא לשלב אמא ועבודה אלא להפריד אמא ועבודה (עכשיו בקורונה קצת יותר קשה אבל זה הרעיון) שמותר ללמוד ולהפנים שיש לנו עבודה – שממנה אנחנו שואבים את הסיפוק שלו ויש לנו את הבית שממנו אנחנו אמורות לשאוב סיפוק מסוג שונה – וזה לא סותר! זה כמו לשאול ילד מה הוא יותר אוהב – פיצה או גלידה. הם לא ברי השוואה, זה שני דברים שונים.
אנחנו נמצאות בדור שנשים רבות צריכות את העבודה לא רק בשביל הכסף, זה כבר נהיה צורך נפשי, אישה חייבת למלא את עצמה כי אם לא יש בחוץ עולם שמציע המון "סיפוקים" ולא צריך הרבה כדי ללכת לשם (נכון שפעם לא יצאו אבל גם לא היו מכונות כביסה… לא תמיד נכון להשוות לדור קודם).
מה שיכול לעזור להמון נשים שמנסות לשלב הוא לתת לעבודה לספק את הצורך שלו ולמצוא בבית את מה שנותן לך ספציפית סיפוק. אין אחת שלא תמצא. בטוחה בזה. מי שלא אוהבת עבודות בית – שתביא עוזרת זה לא בושה ולא חרפה כי היא תמצא סיפוק בבישולים ואפייה ויצירות עם הילדים… זה עבודה קשה ולפעמים מתסכל למה אנחנו לא מצליחות אבל בסוף מוצאים את נקודת הסיפוק. נכון עבודות בית לא הצד החזק שלי וגם מנועה מסיבות רפואיות שונות, אז נכון אני לא מבריקה את הבית לשבת אלא מלכלכת אותו עם המון כלים ובישולים ופינוקים….
לפעמים הסיפוק הוא התוצאה. כיף לי שבעלי יראה מטבח נקי אז אני אעבוד שעתיים לנקות אותו ולא כי יש לי סיפוק משטיפת כלים והברקה שלי שיש אלא יש לי סיפוק לראות מטבח נקי… כמו שבעבודה אנחנו לא תמיד נהנות מכל הניירת אבל נהנות לסגור תיק…. זה סתם דוגמאות ואני בטוחה שכל אחת תמצא…. תמצאי את ההנאה היומית עם הילדים – מה שאת לא מוותרת עליו שהוא רק שלך ושלו… הילד גם ילמד לקבל ממך מה שאת יודעת לתת ולא מה שכתוב בספרי תאוריה לאמהות את מה שאת אמורה לתת לו….
תודה רבה לכל הנשים היקרות על השיתופים המדהימים אתן לא מבינות כמה כח אתן נותנות!!! במיוחד סיפורים שמחדדים את הרגש! אני תופסת את עצמי מלא פעמים מתלבטת על דברים שלא הייתי חולמת שיעלו אפילו לתודעה שלי….
ישר כח ובהצלחה לכולן!!!
תגובות לסיפורים קודמים
שלום לצוות שמורה היקר,
ישר כח גדול על הארגון הגדול שעוזר, תומך, מחזק ונותן המון תמיכה וגב לעובדות החרדיות.
אני רוצה להעיר את תשומת לבכן ואשמח אם תפרסמו את דברי.
הסיפורים שנשלחים בימי שלישי יפים ומרגשים מאד, וכל הכבוד לנשים הצדקניות גיבורות הסיפור.
פורסם לפני כמה שבועות סיפור על מישהי שיצאה מעצמה לחל"ת למרות שהוגדרה כעובדת חיונית כדי להיות עם הילדים וגם היה סיפור שמישהי קיבלה על עצמה לא להשתמש באינטרנט לא מסונן בעבודה גם לתוכנה הנצרכת לעבודתה וכן סיפורים על הפחתה בשעות העבודה.
כאחת שחיפשה עבודה מעל שנה נועצתי בהרבה סיטואציות ברבנים גדולים ומאד הופתעתי לשמוע את תשובותיהם, היו מצבים שאמרו לא לפסול עבודה על 9 שעות ולא על סביבה מעורבת (כמובן להתייעץ על הפרטים המדויקים)
בכל מקרה לבוא ולשאול כמובן, רק מה שזה חידד לי שפרנסה זה דבר שבא בקושי ויש להתייעץ לפני שיוצאים לחל"ת מרצון (בטח בתקופה הזו שלא בטוח שיחזירו את כל עובדי החל"ת ואפשר ח"ו להפסיד מקום עבודה) וכן לגבי האינטרנט.
וספציפית לגבי היקף המשרה- נדיר מאד למצוא היום משרה של פחות מ9 שעות (יש חברות בודדות של 8/8.5) אני שמחה בשמחתה של זאת שהצליחה לרדת ל7, אבל יש הרבה שהיו רוצות לרדת בשעות למרות הפגיעה בשכר ולא מאפשרים במקומות העבודה.
יש לזכור שיש לנו אחריות גדולה ואנחנו עובדות כדי שהבעלים יוכלו ללמוד, יש לנהוג ברצינות ובאחריות לגבי מקום העבודה ולשקול ולהתייעץ עם רב שסומכים עליו כשחושבים לבצע שינוי.
אני כותבת את הדברים לתועלת הציבור, כי הסיפורים שלכם מתפרסמים ומגיעים להמון בנות ובוודאי לא תרצו שעל סמך הסיפורים נשים אחרות גם יתנהגו כך ויכולות ח"ו להפסיד את העבודה והבעל יאלץ לצאת לעבוד, ויצא שכרנו בהפסדנו.
כל הכבוד על פועלכם!!
תגובה להורדה באחוזי משרה:
טיפ לנשים המחפשות משרה של 7-8 שעות: לא לציין זאת בשיחה הראשונה של הצעת המשרה ולא בראיון הראשון!!
אלא לחכות להתקדמות והתרשמות ממך ואז לבקש, ולהבהיר שההספק של 8 שעות שלך הוא קרוב ל 9 של אחר, בגלל: היעילות והחריצות וכדו' וכן בגלל שאת לא מאריכה בהפסקות. וכן להבהיר שאם יהיה צורך יוצא דופן – את תתאמצי יותר. אני עשיתי כך וב"ה מצאתי משרה של 8 שעות (בזמן ששאר העובדים – עובדים 9 ויותר!).
רציתי להעיר את תשומת לבכן לתגובה פוגעת במיוחד שנכתבה. מאז שנולדו ילדיי אני מחפשת בנרות משרה חלקית, ב"ה חלק מהזמן מצאתי עבודה מהבית כך שלפחות אני הייתי זו ששלחה את הילדים ללימודים והחזירה אותם. מסכימה להתפשר על משכורת, אבל לא על עבודה – אין לי אפשרות להתחיל מילויי מקום, כשהמשכנתא ושאר החובות דורשים את שלהם.
ובאה מישהי וכותבת שהנושא לא במודעות שלנו?? שיותר קל לנו להיות במשרד??? מסכימה הרגע להחליף איתה, רק שתביא לי את המשרה בת ה5-6 שעות שלה. מכירה כמוני עוד רבות.
באמת נפגעתי.
אני רוצה להדגיש שבאופן כללי הנושא נמצא במודעות, ואולי כדי לא להיות מלאות כל היום בייסורי מצפון, מנסים לא לדבר עליו. אבל כל עוד אין פתרון מעשי, בבקשה אל תכתבו כך.
(ואם יש לכם משרה להציע לי של 5-6 שעות ביום אני יותר מאשמח!!!! [אולי מקום המגורים שלי הוא הבעייתי, אני גרה בפריפריה, אבל אני גם חלק מהשמורה])
תודה על השמורה עם המקום לקבל, לשמוע ולהשמיע. בשורות טובות.
הערה חשובה לגבי הפחתת שעות עבודה:
אני אישית חולמת על להפחית בשעות העבודה, אבל גם אם המעסיק יאפשר לי, זו לא ממש אופציה. כי הפחתת שעות = הפחתת משכורת, ומה לעשות, לא כולנו עובדות במחשבים ומרוויחות משכורת גבוהה שגם אם מפחיתים ממנו עוד נשאר מספיק עבור משכנתא ומחיה.
אני (ואני בטוחה שעוד הרבה מאוד) צריכה את המשכורת המלאה לא עבור עוד זוגות נעליים או עבור מותרות. אני מכירה נשים מהעבודה (ראיית חשבון), שלא יוצאות לחופש בקיץ (באופן רשמי המשרד מאפשר שבוע חופשה), ולו מהסיבה שימי חופשה בתשלום מנצלים עבור חול המועד ולכן חופשה נוספת משמעה הפחתה בשכר…..
נראה שחלק מהתגובות מעידות על אנשים שנמצאים בבועה מסוימת ולא מודעים למציאות.
יש הרבה נשים שעובדות משרה מלאה כי אין אופציה אחרת. לא כולנו קיבלנו סכומי עתק מההורים (וצריך לומר תודה רבה על כל שקל שמקבלים מהם), ולא כולנו מרוויחות משכורות של הייטק.
בחרתי להגיב הפעם ולא לסיפור השבוע (אם כי בעלת הסיפור ראויה הערכה עצומה ועצם זה שהיא מבקשת עצות להישאר ולהיות טוב יותר כבר מראה שהיא מבני עליה…)
אבל רציתי דווקא להעביר לכם הערכה על שתי התגובות שהבאתם לסיפור אין סוף, כי אכן התגובה בשבוע שעבר השאירה בפי טעם קצת מר…
ורציתי לחדד ולהדגיש, שימו כותבת הסיפור לא רק שלא עשתה מעשי קנאות (סגירת החנות, פגיעה בבעלים וכד') היא גם עשתה את עבודתה ביושרה והעבירה את הדיווחים לרשויות כנדרש. בסך הכל (!!!) היא רק הרגישה אכפתיות וכאב גדול על אחים טועים שמרוויחים את כספם תוך כדי רמיסת השבת והכשלת יהודי במאכלות אסורים והעובדה שלבסוף הם לא קיבלו מענק היתה במלואה מאת מסובב הסיבות…
כי אמנם מחד מי כהקב"ה קל מלא רחמים… עד יום מותו אחכה לו אם ישוב מיד אקבלנו… ולא כמידת בשר ודם מידתו… אבל מאידך יש גם מידת הדין וכבר אמרו חז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו מעיו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, ואת הכל יביא אלוקים במשפט.
מאחלת לכולנו שנמשיך לכאוב כששומעים עמיתה בעבודה מספרת על בילוי בשבת רח"ל, שימשיך לצבוט לנו בלב כשהיא מדברת על איך טיפחה את השיער (כשהיא נשואה) או בכל מקרה אחר של פגיעה בהלכה… בלי סתירה בכלל ליחס המכבד והאנושי והמתענין (בהמון תחומים אחרים) גם באותה אחות טועה
בחסדי ה' עלי, הצטרפתי לצוות העריכה של תגובות השמורות לפני כחודשיים, ומאז אני לא מפסיקה להתרגש וללמוד. לפני שהצטרפתי כמעט אף פעם לא יצא לי לקרוא את התגובות, רק את הסיפורים. פשוט לא ידעתי מה אני מפסידה! בחודשיים האחרונים, מתוקף תפקידי, אני קוראת כל תגובה, כל מילה וכל פסיק.. אתן פשוט מדהימות! אני מרגישה פתאום כ"כ מחויבת להתאים את עצמי לרף הגבוה של הקהילה המדהימה הזו, ולומדת כל הזמן כ"כ הרבה תובנות ודיוקים שלא זכיתי להגיע אליהם קודם.
אני חיה ועובדת במקומות שלא קלים לי מבחינה רוחנית, והתגובות הגבוהות וכ"כ מלמדות שלכן מהוות לי קונטרה ושומרות עלי חזק!
תודה גדולה על הזכות! תמשיכו להגיב ולהשפיע!
