מדהים. אמיתי ונכון! גם לי קצת התבלבל המקום הזה… בעיקר היה קשה לי לדבר עם בעלי בטלפון כשאני בעבודה. אוטומטית אני מדברת יותר בענייניות וסמכותיות.

מאז שאחזתי את זה – קניתי לי הרגל לנשום כמה שניות לפני שאני מרימה לו, לעשות את הסוויצ' במוח להיות נינוחה ונשית יותר….

גם בנושאים הכספיים צריכים לזכור את זה שהבעל הוא הסמכות, אפילו שאנחנו אלה ש"מביאות" את הכסף (עושות השתדלות, ליתר דיוק), וע"פ רוב לנו יש את הגישה לבנק וכו'

זה באמת נושא חשוב מאוד!! יצא לנו לדבר על זה פעם חברות וראינו איך את כל אחת זה פוגש בנקודה שלה, אבל לכולם יש מה להתקדם בזה…

תעוררו את זה! זה חשוב!

בד"כ אני לא מגיבה, אבל הפעם אני ממש לא יכולה שלא להודות שהסיפור הזה עשה לי משהוא.

הדליק לי אלף נורות אדומות. ושאלתי את עצמי: איפה אני בכל הסיפור הזה? האם זה לא קורה גם אצלי? ודאי ובוודאי שזה קורה.. רק שאני מנסה להתעלם, לא יודעת איך לצאת מזה.

כבר באותו יום הורדתי פרופיל. כי זה הטבע האמיתי שלי. מאז אני מפנה יותר את הלב, את הראש, ומשילה את שריון העוצמה למול בעלי. כי זה התפקיד האמיתי שלי!!

תודה רבה לך, כותבת ה"סיפור". כל הזכויות שמורות לך!!!!

צריך להעריך את הבעל ולהוקיר ולייקר אותו לא בגלל שהוא לומד ונמצא במקום גבוה של בן עליה, אלא כי הוא הבעל! 

גם אם לצורך הדוגמא בעלך היה אדם עובד, עדיין את חייבת בכבוד והוקרה שלו. כמו שאת רוצה שיכבד ויוקיר אותך לא רק בשל מה ש"מרויח" מהנישואין איתך, אלא כי את מי שה' בחר בשבילו לעבור איתה את העולם הזה.

מערכת היחסים הזוגית על פי התורה מקנה זכויות וחובות לבעל ולאישה, והכל מותאם באופן מדויק לפי צרכיו של כל צד, לפי איך שה' ברא אותנו ולפי תכונות הנפש שטבע בנו. הכבוד הוא אחד הדברים הראשונים שאישה חייבת לבעלה, ולא ממקום של נחיתות! בכלל לא. זה טובת שני הצדדים. זה השלמות האמיתית.  

ממליצה לך לעשות עם עצמך עבודה בלי קשר להוקרת תורה, זה עוד פרק שלם בפני עצמו. אבל קודם חשוב שיהיה הבסיס – כבוד לבעל באשר הוא.

שמורה יקרה,

א. נוספה לך נקודה להעריך בבעלך – שידע לומר לך זאת! ממרחק של שנים תדעי להעריך את זה עוד הרבה הרבה יותר!

ב. זהו תהליך אנושי שכמעט כל זוג חווה בו עליות ומורדות.

ג. ממליצה בחום על הספר של הרבנית ולדמן 'משלום בית – לשלמות הבית'. ספר לשואפות כמוך! (בלבד… אחרות צריכות להגביה כדי להתחבר אליו. ולא כי הוא גבוה, אלא כי העולם הוריד אותנו…)

ד. ההערכה שתבני מהיום, מבטיחה לך, תהיה הרבה יותר חזקה ואיתנה. כל נקודת נסיגה כזו בעניינים הביתיים, כשלוקחים זאת למקום הנכון רק מגביהה ומרוממת. ממש כמו החוט שמחבר אותנו להקב"ה וכל איחוי במקום שנקרע – מקצר את החבל, ומקרב עוד יותר.

ה. אשרייך.

קצת קשה לי להגיב בתמצות של כמה שורות תוך כדי הפסקת קפה בעבודה. 

אני כנראה כבר כמה וכמה שנים יותר מבוגרת ממך, כבר לא זוכרת את הבחורה ושיעורי הבית היהודי. אבל זה נהיה יותר ויותר קשה עם השנים. מצאתי את עצמי סופרוומן גם בבית, ולא צריך להסביר.

דווקא לאחרונה קיבלתי במתנה את תקופת הקורונה. הבית חזר קצת לסדר העדיפויות הנכון שלו, כשחדר אחד הפך לישיבה והשני לכולל השלישי לת"ת והרביעי לבי"ס וסמינר…

ואז, ניסיתי להביע את הערכתי ללומדים דווקא בכתב, כי כך קל יותר. זה היה מכתבים אישיים לקראת שבועות, לבעלי וגם ללומדים הצעירים יותר. פתחתי בזה פתח קטן לשיחה אמיתית בינינו על מה שבאמת חשוב, מה שקורה בפועל, ואיך צועדים בין הטיפות האלו.

וזה מה שאני באמת ממליצה, לעצור מדי פעם את מרוץ היום יום, רק את והוא, ולאפס לעצמך שוב את מה שבאמת חשוב. את צריכה למצוא את מה שמדבר אליך, לי עזר ה"הספד" או "מה שנכתב על המצבה" לא על ראש צוות מוכשרת אלא על אם בישראל, זה מה שניקח איתנו למעלה….

התפקיד שלנו כנשים בדור הזה הוא אכן לצאת לעבוד. אבל מה שנוצר, היא העובדה הפשוטה, שאשה נושאת בעול של לפחות 3 משרות!! אישה, אמא ועובדת. ו3 משרות כידוע, לא נושאות בחובן רק עייפות פיזית  גדולה, אלה, עייפות נפשית וחוסר פניות בראש וחוסר מנוחת הדעת.
מה שקורה, שלא רק שאנחנו לקחנו את הקללה של "בזיעת אפיך תאכל לחם", אלא כהה גם הרגש של "ואל אישך תשוקתך"-
בעבר, האשה היתה כל היום בבית, ללא יציאות וטרדות מעבר לענייני המשפחה, כך שבמשך היום, היא הייתה מהרהרת בבעלה, וכמה היא מחכה לו ורוצה לראותו וכו'…
והיום, מצבנו הפוך, אנחנו הנשים מגיעות בסוף יום עמוס ללא דקת מחשבה מעבר למה שצריך לעשות בשניה הבאה… עייפות פיזית, עייפות שכלית , והדבר היחיד שמעניין אותנו זה לישון!
והנה, לאחר יום לימוד ארוך, מגיע הביתה מי שכל החיים והכח וההצלחה שלנו מגיעה ממנו. ולנו אין טיפה אחת של כוח, ונוצר הרבה מידי פעמים בבית ציפייה למשהו שלא קורה (כמובן שלא תמיד). וכידוע, אם כבר מדברים על נזקי טכנולוגיה, ונזקי העולם החילוני מסביבנו, כאשר הבית והשלום בתוכו לא חזקים, הכל יכול לקרות, וכאשר שם יש כוח ושם טוב לנו, קשה מאוד לרע לחדור.
לא יודעת, יש כל מיני פתרונות של תקחי בייביסיטר בצהריים וכו', אבל אני מרגישה שזה לא זה, והרבה נשים יעידו שזה לא ממש עוזר, כי חוסר הפניות הוא בראש, בעומס ובעול הרב שנמצא לנו שם, ולא רק בעייפות הפיזית, חשבתי שאולי כאן, במחשבה יצירתית יהיו חיזוקים.

הנ"ל נכון רק למי שבביתה כבר שורר השלום. מי שלא, לא תבין מה הצורך 🙂
בהצלחה לכולנו.

קודם כל בנימה אישית ממש לא הזדהיתי. גם אני נשואה כ5 שנים וגם כן מכירה עולם כעובדת בחברת הייטק גדולה, וככל שעובר הזמן הערכה שלי לבעלי והכניעה אליו רק הולכים וגדלים.

(ואגב יוצא לי לפעמים לשאול את דעתו בענייני עבודה וזה מדהים אותי כיצד כמעט ללא ידע והיכרות הוא נותן דעה ישרה ונכונה) 

ואני חושבת שככל שרואים את העולם החיצוני רואים גם שחוץ מידע וקידמה (מהסוג שלהם) גם ל"טובים" שבהם יש הרבה ריקנות ושפלות.

אני מבינה שיש אנשים שונים עם אופי אחר ונתונים אחרים ולכן לא דנה חלילה, רק כואבת לשמע הדברים, ואני מעריכה את הכאב מבין השורות ואת הרצון לשינוי ועזרה. אבל צרם לי העובדה שמתוך המייל עלתה כמו משוואה שאומרת: אברך הוא פחות יודע משופשף וחכם מכל העולם שבחוץ, דבר שלא נכון בכלל, אם מסתכלים במבט האמיתי.

ואם הכותבת או נשים כמותה מגיעות למצב שסולם הערכים של ידע וקידמה מושפע עד כדי כך מהעולם הכללי, אז אולי צריך לעשות חושבים למה זה כך, מדוע יש הרבה נשים שעובדות באותם מקומות, מצליחניות לא פחות, חכמות, יודעות ומנהלות ולא חיות את עולם המושגים האחר והשונה עד כדי כך שהם מרגישות שהם מדברות בשפה אחרת ושונה מהבעלים שלהם? 

האם אולי ההיחשפות היא מעבר ל"צורך עבודה"? או מכל מיני פורומים, רשתות או מחברה פחות שמורה, ללא קשר לעבודה? ואם כך החשיפה הזאת והמעורבות הזאת גורמים לעיוות סולם הערכים.

ה"חוסר ידע/שפשוף/תמימות" של החברה שלנו מגיעים מתוך בחירה! וכדי להעריך את הדברים האמיתיים צריך לשמור על עצמינו ולאטום כל חריץ שפותח פתח לעולם שלהם, כמו קריאה של חדשות, בשביל לא להיחשף לעולם שלהם כלל.

(לי מספיק לשמוע קטעי שיחה מהמטבחון להודות להשם שהגבולות הם כל כך ברורים, כי אפשר בקלות לדמיין היסחפות והתעסקות בהבלים שלהם אם מתחילים להיכנס לשם.)

ובעניין הנימוסים שלהם, האינטליגנציה או העברית התקנית – שזה לכאורה מפריע שזה חסר בציבור שלנו – אין לזה סתירה לחיי תורה, אבל זה מגיע גם מתוך הבחירה שלנו לא להיות מעורבים בעולם הכללי, ששם מטפחים את העקרונות והנימוסים האלו. צריך להסתכל על כך כעל שתי תרבויות שונות (כמו תרבות של שתי מדינות ישראל וסין). 

אצלם לפתוח את הדלת למישהו ולתת לו להיכנס ראשון זה תרבות בסיסית, ואצלנו לרוץ אחרי מישהו עם כסף שנפל לו כדי להחזיר לו זה התרבות שלנו! אצלנו לא לטעות בעברית זה נמצא בסוף סולם הערכים האדיר שלנו שעליו אנחנו מחנכים ואצלם שם הוא מתחיל.

בואו נזכור כמה בלי סוף יש לנו, ובזה אנחנו בוחרות (וצריך לעבוד כל כך כדי שנעשה מתוך בחירה ולא פשוט נזרום עם החיים) ומי שחי בשתי העולמות נמצא בבלבול ומאבד הרבה ואולי הכל!  

אין ספק שצריך להבעיר את אהבת תורה והערכה לבעל באשר הוא,

ודאי שהקדשת זמן לקריאת המיילים של השמורה הם הרבה יותר מעזרה לשמירה על סולם הערכים ועזרה למנוע את הקרירות שתבוא.

אבל לפני זה צריך להיכנס חזרה לחממה ולתמימות שלנו לסגור את הדלתות מההשפעה כדי שנוכל לקבל, להתרומם ולהישאר עם אותם סולם ערכים ואותה הערכה כנה לתורה ולבעל.

אווווו!! סוף סוף אני קוראת על הנושא החשוב הזה!!!! חיכיתי לו…😉 מרגש לקרוא על הפתיחות של מי שכתבה!

אני רוצה לשתף במשהו שהראה לי כמה אני כן אישה לבעלי ומנהלת בעבודה, ואפשר להיות גם וגם למרות שזה קשה!!

לאחרונה התמניתי למילוי מקום של מנהלת המחלקה שלנו שיצאה לחופשת לידה. כמובן שהעבודה נעשתה תובענית הרבה יותר, האחריות גדולה, לנהל הרבה אנשים, והראש עובד בכל שעות היום על עבודה, עבודה עבודה…

באחד מהימים הרגילים והעמוסים תוך כדי שאני מחזיקה את עצמי בתפקוד מול הכל, הופיע בעלי בפתח החדר בעבודה! באותו רגע הרגשתי (מעבר לשמחה לראות אותו) עייפות גדולה שנפלה עלי, ממש פיזית נחלשתי… והבנתי כמה תמיד הוא חזק בשבילי ואני אישה נתמכת, והוא זה שמוביל אותי ואת המשפחה לי בעוז ובעוצמה, הרגשתי כמה נכון המקום שלי מולו וכמה בעבודה זה לא באמת אני…

זוגיות זה משהו שמצריך עבודה כל החיים! והמציאות של בעל אברך ואישה בעלת תפקיד בכיר בעבודה, שלא זוכרת או לא מכירה את מקומה האמיתי ומעמדה הנכון – מובילה לדרך עקומה, פשוט הפוך מדרך התורה…. 

ברור לי שיש גברים מתוסכלים לרוב, וגם נשים מתוסכלות ממש, כמו במצרים שהחליפו עבודה של איש ואישה… באותה מידה שלבעל קשה שאשתו לוקחת את המקום המוביל שלו בבית, גם לאישה – בפנימיות נפשה ובעומק – לא טוב לה להיות במקום הזה, גם אם במבט ראשון נראה שהוא נעים לה וכיף לה להוביל.

אני מאמינה שבעזרת התבוננות פנימית אמיתית וחיבור למקום הנכון שלי כאישה אפשר להישאר שפויים בלי להיות מושפעים מהפמיניזם שהעולם מושפע ממנו. תודה לכם שמורה שהעליתם את הנושא!!!

תודה על דבריכן המחזקים כמדי שבוע. 

קראתי את סיפורה של הגב' בעניין, כמדריכת כלות העוסקת, שומעת וקוראת הרבה בתחום, רציתי לציין שאחד הדברים הבולטים בבית יהודי זהו הכבוד לבעל, שלא מתבטא ב"כבוד" שכולנו מכירות.

זה הרבה מעבר לכך, והרבה יותר עמוק. לאחרונה יצא לי לשמוע את הרצאותיה של הרבנית רות ולדמן שממש מעמיקה בעניין, ומבהירה מהו הכבוד, שחלק ניכר ממנו, אימוץ דרכו, ברוחניות, בכלכלה, בחינוך וכו'

אי אפשר להסביר על רגל אחת, וגם כאחת שעוסקת וקוראת הרבה בנושא היה לי הרבה חידוש, ומסקנתי היא, שגם כבנות סמינר אנו לא מספיק מבינות את עומק הענין, ולא מספיק מחוברות אליו. ובפרט בדורנו שהאשה לא נמצאת בבית, אלא יוצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסה וכדי שבעלה ימשיך לשקוד בתורה, עצם העניין גורם ריחוק מאד גדול מכל הנושא של הכבוד שנשים לא התמודדו איתן בעבר, כי הכל היה כל כך טבעי, והיום ישנם הרבה יותר אתגרים ומקומות שיש צורך לעבוד עליהם.

שמעתי את הרבנית רות ולדמן, ואף קניתי את ספרה "משלום בית לשלמות הבית". אני ממליצה בחום לכולם, ובמיוחד למי שחשה ומזדהה עם הכותבת הנ"ל, שתקרא ותלמד את הנושא, וממילא תרגיש יותר מחוברת לבעל באופן שיעזור לה לשמור על הקן החמים של ביתה באופן תמידי. 

נ.ב. אני עובדת ג"כ במשרד ממשלתי, ובמעמד טוב, ומרגישה שהכבוד וההערכה לבעלי זהו ה"נשק" שעוזר לי לא לשכוח את מקומי וכל הזמן להיות מחוברת אליו.

בתפילה שנזכה תמיד לשמור על שלמות ביתנו.

הסיטואציה מאד נוגעת בלב, מעוררת מחשבות ותהיות ומעמידה אמיתות על דיוקן.

ללא ספק, נקודת ההסתכלות הזו משפיעה גם על הילדים.

קודם כל, חשוב מאד להרגיל לשוננו לומר "אבא יחליט, אבא יקבע, מה שאבא יגיד, נשאל את אבא…" ממש בנימת הערצה וכניעה בלתי מוסתרת, ואחרי הפעולות… 

שתיים, כדאי שתקבעו לכם יום בשבוע שבו את אוגרת כוחות לפני כן לחברותא משותפת בנושא שאין לך שמץ ומושג בו (לא הלכה, אלא יותר מחשבה, השקפה וכדו'), משהו שיעמיד כל אחד מכם במקום הנכון והאמיתי שלו. תנסו לעשות את זה ממש חגיגי… סוג של פגישה שמחכים לה כל השבוע. 

בהערכה רבה לשמורה ולך – על גילוי הלב ועל העמדת כולנו מול מראה…

והלוואי שנזכה בקרוב לחזור לירכתי הבית, ולזכות לשתילי זיתים….

אישה יקרה וחשובה! עצם העובדה שהדבר כואב לך ובוער בך (מבקשת בדמעות) – הוא סימן שזה קיים בפנים ורק מכוסה בשכבות של קרירות ואבק. אל יאוש! את יכולה בהחלט להעיר את הענין הזה ולהסיר את כל ה"קליפות"!

לדעתי כדאי שתחפשי את עצמך לחומר רוחני, של השקפה ומוסר. לא חומר כבד ועיוני, אפילו סיפורי צדיקים שאת נהנית לקרוא, העיקר – לעורר בך את הרגשות הנעלים של "למה נברא העולם",ומי יקר לפני ה' יותר מכל, ועל כך שבעצם כל העולם החיצוני של משרה וידע מקצועי – הם טפל טפל טפל לעומת מה שחשוב באמת, וככל שתחשבי על זה, תשוחחי על זה  (אפילו עם עצמך או עם הרבונו של עולם), תראי שזה קיים בתוכך וזה יתעורר בך מחדש. כי באמת – כל ה"מקצועיות" טפלה לחלוטין מול מטרת הגעתנו לעולם – לעשות נחת רוח לה', ללמוד תורה ולגדל את הילדים בדרך התורה…

אז נכון שחלק גדול מהיום את נמצאת בחברה שמכבדת בעיקר אנשי מקצוע מחוכמים, אבל תזכירי לעצמך שזה רק בדיעבד, ולא באמת מוערך. הערכים שאנחנו אמורים לשים הכי קרוב ללב – הם יראת שמים , קדושה ותורה כנגד כולם… ככל שתעמיקי לחשוב על זה – באופן טבעי הדיבור שלך וההתנהגות ישתנו, כי אנחנו מושפעים ממה שאנחנו מרגישים.

וגם ההיפך הוא נכון – לפי "ספר החינוך" שכותב ש "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", תתחילי להקפיד לדבר בכבוד ובפניות ובחום, ותזכירי לעצמך למה את עושה את זה – וזה ישפיע עליך אט אט להעריך ולכבד באמת!!!

וכמובן -תתפללי! הקב"ה נתן לך את הנסיון הזה, ויש לו כלים לעזור לך! הוא רק מחכה שתבקשי! הרבה הצלחה בהמשך הדרך!

… אני יודעת שזה לא פשוט, אבל למה לא לשאוף ל'הכי הכי'?…

יש לי חלום שתהיה ממש אפשרות  – של עבודה בשעות הגיוניות לנשים ואמהות חרדיות, כן, שיהיה יום חופשי, ושיום העבודה יוגדר מראש כפחות שעות… ותאמינו לי שהלקוחות לומדים להכיר ולהסתדר עם זה. אז נכון שבהתחלה לא מקבלים משכורת גבוהה, אבל עם השנים המשכורת עולה. האם נמכור את גידול הילדים כמה שנים כדי להגיע לוותק?

אני התפללתי בשנים הראשונות שכשהמשכורת תעלה אני אבקש במקום זאת להוריד שעות  – וקיוויתי שאכן אעמוד בפיתוי לעבוד כמו קודם ולהרוויח יותר… בסוף הם לא הסכימו בכלל שאוריד שעות, ועברתי הרבה עד שהגעתי להפחתת שעות….

אני מחזקת את ידיך ואת ידי כל מי שיכולה ומתאפשר לה להישאר אמא גם אם היא אישה עובדת.

ולתת לילדים ולבית את מה שהיא צריכה לתת, כי אין תחליף לאמא יהודיה! ואני מקווה שבמקומות העבודה זה יהפוך להיות מקובל, כי זה חשוב כל כך!

משלום בית לשלמות הבית

אני חושבת שרבות רבות יזדהו עם מה שאכתוב כאן. סדרת "משלום הבית לשלמות הבית" של הרבנית ולדמן נותנת מענה מושלם לבעיה שהוצגה. מדובר בסדרת הרצאות בדיסק שניתן לרכוש בעלות של 30 ש"ח, בנוסף יש דיסק נפרד על "האשה בתורת בעלה" – ג"כ 30 ש"ח. היא עושה גם קורס טלפוני ב-40 ש"ח. 

ההרצאות האלה פותחות את הראש בכל הנושא של הזוגיות והכבוד לבעל. היא מסבירה הכל הכל על פי התורה ובצורה המתיישבת על הלב ופשוט הופכת את כל ההסתכלות שלנו על הנושא הזה

שמעתי הרבה הרצאות רבנים/יות בנושאים אלו, ושום דבר לא מתקרב למה שמקבלים בשמיעת הסדרה הנ"ל. רבות מחברותי ששמעו הרצאות אלו אמרו דברים דומים למה שכתבתי כאן.

תמשיכו הלאה לעורר אותנו ולהגביה אותנו בכל התחומים. יישר כח.

מפנינים מכרה

בעזרת ה' אשלח תגובה מפורטת, אבל בינתיים אני מרגישה חייבת ממש להמליץ בחום רב על הספר "מפנינים מכרה" מאת הרבנית נוישטט. אמנם השמורה היא לא במה לפרסומות אבל מדובר בספר שהוא כמה רמות מעל כל דבר אחר, ועוסק הרבה בנושא של מקום האשה.

מומלץ מאוד מאוד (אני עדיין באמצע הקריאה מכיוון שקוראת מאוד בעיון ועוצרת ליישם אחרי כל פרק. אבל כבר ממה שקראתי- זה פשוט ספר חובה שחבל שלא הודפס קודם).

שווה להקים את כל השמורה רק בשביל הנושא הזה!!!

תמשיכו ללבות את האש—

**

לנושא יש חשיבות עצומה

מזדהה מאד עם רגשות הכותבת

נשמח לחיזוק בנושא

**

נושא חשוב ממש!!! קריטי!!!!!!

אני ממש שמחה ומודה לכם שהעלתם אותו, 

ותודה לבעלת הסיפור שהעלתה ושיתפה.

**

כל מילה פנינה! תודה על העלאת הנושא!!

מחכה כבר לקרוא את התגובות שיהיו …