במשפחות הכי טוב(ע)ות
לתגובות הקוראות
שלום, שמי טובי.
אני שמורה בעצמי, ואוטוטו ה"יוד-גימלית" שלי נכנסת תחת כנפי הסטטוס המגן הזה. תפוס לה המקום שלידי:)
אותה יוד-גימלית יקרה שלי, נעמה שמה, עוד לא "על המדף" ולא "יצאה לשוק" והיא "עדיין לא שומעת", בקיצור – לא בשידוכים. כלומר, רק תבינו שאני לא באה לדבר בשבחה לצורך הנ"ל, אלא רק להבהיר טרם הסיפור כי מדובר בבחורה איכותית וברמה, בוגרת ובעלת שכל ישר, ערכית ועקרונית, עם הרבה תוכן ועומק ופנימיות, ועמוד שדרה וגב חזק. עד כאן הרקע.
זהו. עידן חדש בא לעולם.
רבות נכתב, ויוסיפו וימשיכו נהרות של דיו להימרח על גבי עיתונים וספרים, על התהפוכות הרבות מספור שעבר ועובר הגלובוס על יושביו, בעיצומם של ימים אלו. גם בבית שלי קרתה תהפוכה. שקטה. לא גלים סוערים, דווקא ברדודים. יותר מידי ברדודים.
עם ההתקפלות מהכסאות המשרדיים ומעבר העבודה הביתה, רכשתי נטפרי. עוד לפני שאמרתי נטסטיק היה ברור לי שהוא יהיה חסום הרמטית, וכך היה.
העבודה התנהלה על מי מנוחות, עם כל היתרונות של עבודה מהבית, ועם הרוגע שהכל מסונן כהלכה וחסום הכי שיכול להיות. לכן לא היתה לי שום התנגדות לכך שנעמה רצתה לפתוח חשבון ג'ימייל ולהתכתב עם חברות. למה לא? זה רק מייל.
מאותו פרק מר שלמדתי בימים שחלפו מאז האישור האומלל שנתתי לה, אני לא מסוגלת לשמוע את המילים "זה רק מייל". לא מסוגלת. זה "רק"??? זה רקוב. זה רדידות, זה שעות של שריפת זמן, זה כותרות של "חובת צפיה!!!!!!!!!!!" ו":Fwd אל תפספסססססי!!!!", זה סרטונים אומללים וקליפים מדובללים, וכל מיני תמונות של "דברים הזויים". באמת הזוי שאת כל הזבל הזה הבת שלי מקבלת
מחברות מהסמינר, והיא לומדת באחד מהמובילים, וכל זה תחת הכותרת התמימה "זה רק מייל".
אני מסתכלת על הבת שלי ותמהה: הזאת נעמה? לא מכירה אותה ככה, לא מתאים לה. איך היא נסחפת לשטויות האלו? איך היא מרותקת שעות לצ'אטים ולהתכתבויות? ויום אחד כשהיתה נפילה אזורית של הרשת, היא הסתובבה כמו חסרת חמצן…
זה לא שהיא מנסה להסתיר ממני משהו, "להתגנב" אל מקומות אפלים, להיחשף לחומרים שלא הייתי מרשה לה, זה סך הכל התכתבות עם חברות. בחורות נפלאות מבתים מצויינים.
אני בשיח עם בעלי איך לעזור לה לצאת מההתמכרות הרדודה הזאת, בפרט כש"כלללל החברות" שמה. אבל עוד יותר חשוב מזה – להחדיר לה שלעשות כמו כולם, גם כמו כל אלו הטובים, זה לא חותמת גומי לכשרות של שום דבר. הנה, זה קורה במשפחות הכי טוב(ע)ות.
תקציר מנהלות ונשים שזמנן יקר…
לנוחותכן, העברנו לכותרת את המסר העיקרי מכל תגובה.
מי שאין עיתותיה בידיה, יכולה לרפרף מלמעלה.
מקוות שתצלחנה להפיק תועלת!!!
דבר הבנות
אני שמורה טריה טריה, מסיימת ו' סמינר, מבית טוב מאוד ושמור. אני מזדהה עם הסיפור הזה של זה רק מייל מאוד מאוד… מעולם לא היה לי נסיון עם האינטרנט והמייל. האינטרנט שלנו בבית חסום הרמטית. ומייל בקושי ידעתי לשלוח…. עד שהגיע הקורנה בסמינר שלנו עברו ללמידה מרחוק והחומרים ללמידה נשלחו למייל. פתאום מצאתי את עצמי יושבת על המייל יותר ויותר ושולחת מייל לחברות… סתם…
אני רוצה לתת טיפ לכל מי שמרגישה שהיא נסחפת עם זה… כשאני שולחת מייל ולא מצרפת קובץ אני יודעת שזה בעיה… כי יכולתי להרים טלפון!!!!
ומי שרוצה באמת ד' עוזר! כמה ימים אחרי שדיברתי עם הרב שלי ובקשתי עצה קיבלתי הצעת עבודה הרחק מאזור מגורי (לא באופן קבוע), עברתי להתגורר לפסק זמן מסוים אצל סבא וסבתא שלי, אין להם מייל ולא אינטרנט ולא כלום… ופתאום הסתדרתי בלי… וזה עזר לי להתנתק ולמדתי שאם מאוד רוצים אפשר להסתפק (בעבודה כמו שלי, חנ"מ) בגיחה פעמים בשבוע (כשאני חוזרת הביתה) למייל למה שצריך באמת.
המון בהצלחה לכולן…
אני ממש חדשה ב'שמורה'. עכשיו מסיימת סמינר ומתחילה להכיר את העולם הזה… אני לא כ"כ בקיאה עדיין איך זה הולך, מתלבטת אם לבקש לא לפרסם את מה שאני הולכת לכתוב – שבוער לי בלב.. עדיין טרי לי מדי מכדי לפרסם לכולן….. או שמא זה מועיל הפרסום לאחרות, וכדאי? מתלבטת… לא חשבתי שאני מסוג אלה שמגיבות, או שיהיה לי מה להוסיף… אבל עכשו קראתי את הסיפור, וזה בוער לי באצבעות…..
אני כ"כ מבינה ומזדהה במה שכתוב שם, דווקא מהצד שלי, של בחורת סמינר שנמצאת בתוך זה… למדתי בסמינר מקצוע שהצריך אותנו להכניס מייל הביתה. (שליחת עבודות למורות, השראות וכו'..) גם מבחינתי וגם מבחינת הורי החלטנו על מייל בלבד. בלי אינטרנט. כבר כמה שנים שזה פעיל בבית על תקן נצרך בלבד.
בתקופה האחרונה, ובמיוחד עם פרוץ הקורונה, נהיה המייל בבית לתעסוקה סביב השעון. זה התחיל בסרטונים / בדיחות / ידיעות / תמונות וכו' על הקורונה ועל כל מה שקורה.. המשיך בצ'אטים קבוצתיים שכל שניה בת אחרת מעלה לשם ידיעה חדשותית/ בדיחה שנונה על המצב.. בהתחלה זה היה נחמד, להיות מעודכנים, להרגיש שייכת.. אבל תוכ"ד התחיל לנקר בי מחשבות אחרות.. מה זה בעצם אומר אם יש לי מייל בלבד? שכל מה שאנשים מעלים לאתרים שונים ורשתות אחרות פשוט מורידים את זה ושולחים בתפוצות מיילים – וזה מגיע אלי ישר לפה?? מה זה עוזר שאני לא מחוברת לאינטרנט ולמדיה – אם שולחים לי הכל בהודעת מייל 'תמימה' כקובץ מצורף..?! מה מבדיל אותי מכל האנשים הכ"כ רדודים בעיני – שמתעסקים כל היום עם התכנים האלו, אם גם אני מתעסקת איתם – רק דרך מייל 'כשר' לכאורה?!
ממש התחיל להפריע לי, רק שלא היה לי מספיק אומץ וכח לעשות צעדים דרמטיים בעניין. התחלתי לאט לאט… היו בנות שלחו לי באופן קבוע מדי יום עשרות (!) מיילים מפוצצים שטויות – סיגלתי לעצמי למחוק אותם בלי להציץ אפילו. לא להתפתות.. אז קצת השקטתי לעצמי את המצפון שהנה, אני שומרת ואני מובדלת מהרדודים… אבל תכלס נשאר לי הבילוי וההתכתבות בצ'אטים שהעסיקה אותי שעות על גבי שעות, בלי ששמתי לב אפילו. והרגעתי את עצמי שזה מותר לגמרי.. 'רק' להתכתב עם חברות. לשאול שאלה 'קריטית' בצאט של המסלול. להתעדכן בשמחות בצ'אט של הכיתה.. מה כבר יכול להיות? לא נכנסתי סתם לצאטים קבוצתיים שנפתחו נטו לשם פטפוטים סתמיים של בנות מכל הארץ… (ויש כ"כ הרבה כאלו, מאות מהתקופה האחרונה…!)
אבל עדיין, כל הזמן הייתי עסוקה בלהרגיע את המצפון שלי.. להסביר למה זה מותר. אז נכון שזה לא 'אסור'. זה לא צפיה בתכנים גרועים. זה 'רק' התכתבות. אבל כ"כ לא 'רק' התכתבות! הרגשתי את זה בלב, ולא היה לי כח לעשות משהו.. גם כשהיה כנס טלפוני בסמינר נגד הסכנות של המייל והאינטרנט, אמרתי לעצמי – שבנות ממסלולים אחרים שבאמת לא צריכות מחשב ומייל – שהם יתנתקו מהצאטים. אבל אני – שחייבת את זה לצורך הלימודים – אני לא יכולה להתנתק מזה. אין מצב בעולם… רציתי מאד לעשות משהו, אבל לא היה לי אומץ, ואפס כח….
אבל מה שקרה ממש באותם ימים, ואני ממש מרגישה השגחה מיוחדת משמים, הרגשתי במוחש שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.. ורק לפתוח פתח קטן – וה' פותח פתח ענק. התפרץ סיפור נוראי שקרה בהרבה צ'אטים קבוצתיים של בנות מכל הארץ, שהתערבבו שם כמה טיפוסים בתוך הצאט, ונוצרו קשרים וסיפורים ממש נוראיים… זה עשה סערה נורא גדולה. וזה רק חידד לי כמה מסוכן המייל. ממש כמו אינטרנט. מייל הוא פרוץ לכולם, הכתובת שלי גלויה לכל אדם באשר הוא אם רק ירצה, אפשר להתכתב עם כל אחד בלי לדעת מי עומד מאחורי כתובת אנונימית כזאת או אחרת.. באותו רגע שהתפרץ הסיפור (ב"ה לא הייתי מעורבת בכלום. אבל זה חידד לי מאד את הנקודה) הרגשתי דחיפה והתנתקתי מהצאטים הקבוצתיים שהייתי בהם.
שמחתי שהצלחתי להיות שלמה עם עצמי ולצאת מהם. אך מהצאטים הפרטיים – עם חברות, משפחה וכו' – לא הייתי מסוגלת. אמרתי לעצמי – זה לא נורא.. זה בסדר. אני לא מסוגלת לנתק לגמרי.. ואז באופן מדהים, אחרי מס' ימים, קיבלתי הודעה מנטפרי – שכל המשתמשים במייל בלבד – בעקבות הסיפורים האחרונים, בהוראת הרבנים נחסמים הצ'אטים לחלוטין! הרגשתי חיבוק משמים. אמנם בתחילה חששתי, יהיה לי קשה.. פתאום א"א לשאול שאלות דחופות, א"א להתכתב סתם להנאה… אבל החלטתי שאם כך כיוונו לי משמים – אני מרגישה שזה במיוחד בשבילי. ה' יתן לי כח הלאה, ואני נשארת כך. בלי צ'אטים. עכשיו אני כבר כמה חודשים בלי צ'אטים. מעולם לא חשבתי שככה אהיה מרוצה מהעניין!! התרגלתי לכתוב שאלות נצרכות בהודעת מייל. זה חוסך מאות דקות מיותרות של התכתבות סרק. זה נטו דברים לצורך, לא סתם להתכתב על דא והא עם כל החברות..
ואם ישאלו אותי עכשו אם אני רוצה להחזיר את הצ'אטים – חד משמעי לא! ב"ה אני מרגישה שקיבלתי מתנה מיוחדת מהקב"ה, שכיוון אותי ונתן לי כח לעשות את מה שבאמת רציתי. אז אמנם אני עדיין צעירה, הרבה מהחברות שלי עמוק עמוק בתוך ההתכתבויות – כמו נעמה מהסיפור…. אבל אני מאמינה שבעזרת תפילות ורצון אמיתי – גם זה יכול להסתדר בעז"ה…
תודה על הבמה והזכות להיות שייכת. רק השבוע שמעתי בכנס הטלפוני שדיברו על כך שלהיות בשמורה – זה להרגיש שייכת, ולהכיר עוד רבות שמרגישות כמוני… והנה כ"כ מהר אני כבר מרגישה ככה:) תודה רבה!!
זה כל כך נכון. ואני בתור בחורה יכולה להעיד על הכמויות ההזויות והסרטונים והתמונות שנשלחות מדי יום, לכל מייל של בחורת סמינר רגילה וממוצעת. פשוט כל אחת צריכה לדעת ולשים לעצמה את הסינון מה לפתוח ומה לא ואם בכלל לפתוח… אולי באמת הגיע הזמן לעשות סטופ לכל השטויות האלה, ולהתחיל להתעסק בדברים יותר מועילים.
אגב לדעתי הבנות שמעבירות את הדברים האלה, רואים שזה דברים שהועברו מסמארטפונים או של אמא או של אחות. כי אני רואה שזה כל מיני סטטוסים של אנשים, שהוסרטו והועברו למייל, ומשם לרשימת תפוצה של כל העולם והסמינר. ואת מי זה מעניין?? זה מה שנשאר לנו לעשות בימים כאלה?
בכלל לא מתאים. ולזה נועד שמורה, אני חושבת שממש מתאים לכם להרים את הכפפה בנושא, ולחשוב מה עושים עם זה.
וואו. וואו. וואו. רק מלקרוא את זה הכל עולה לי.
נעים מאוד, אני בחורת י"ד, לא ממש, אבל מבחינה כרונולוגית. עזבתי את הסמינר אחרי י"ב, אחרי כמה חודשים תפסתי את עצמי וקלטתי שאין לי שום הגנה מהעולם, ככה הגעתי לשמורה… ולכן יש לי לומר על הסיפור הזה המון, כ"כ המון!
אני כבר מחוץ לסמינר קרוב לשנתיים, מה שנותן לי זוית ראיה קצת יותר בוגרת ו"משופשפת" מחברותי שעכשיו רק כמעט מסיימות (לפחות לפי דעתי…:) החברות שלי הן בחורות י"ד לכל דבר, ואני בקבוצת המייל שלהן, ובאנשי הקשר, ובצ'אט. אני מקבלת את כל מה שעובר שם, ואני יודעת טוב, יותר מדי טוב, על מה מדובר.
את הצעקה הזו אני צועקת עכשיו! יש גם דברים גרועים ממש, המון, גם זה הגיע אלי ולקח לי הזמן עד שבא השכל ומחקתי, אבל יותר מזה זה הרדידות. המוני מיילים של ספאם, כיתובים מטופשים, בדיחות עלובות, סרטונים שהם "אחד הדברים!!!!!", קליפים ש"יקרעו אותכם מצחוק"… המוני שעות שרופות, דקות נעלמות, לילות לבנים, הודעות צ'אט מס' 1583 של "עוד שעתיים שבע בבוקר, אתם לא נורמליות!"… ואין מה לעשות אם זה, ממש כלום, כי זה כבר בחורות בגילאי 18-19-20, וכבר פחות אפשר לעקוב אחרי התחלופה ואנשי הקשר…
והן הבחורות מהסמינרים הכי טובים שיש! הבחורות שהכי נחשבות כאיכותיות ושמורות! האמת הכי שאני חושבת שהן אכן כאלו, לא התחלתי לזלזל בהן כשקלטתי את הדברים האלו (ולא ביום אחד..), כי מי כמוני יודעת כמה זה קשה לא להיסחף, הן אכן בחורות טובות מאוד, אבל אין להן הכוונה. אף אחד לא מלמד בחורת סמינר כמה שעות היא יכולה לשבת מול המסך, ועד איזה שעה זה לא מוגזם, ולבחורה שכל חייה תמיד אמרו לה מה לעשות אין כמעט אפשרות לדעת את זה לבד בזמן!
אתן שואלות מה לעשות? יש תשובה אחת. אל תתנו להן להשתעמם, בחורה משועממת זה בחורה שמוצאת לבד מה לעשות, תעסיקו אותה, תתנו לה גם תעסוקה ומפגשים עם חברות פנים מול פנים, ככל שתיפגש יותר עם החברות יתמעטו ההתכתבויות, ומפגשים חזותיים הם הרבה פחות ריקים מתוכן, הן בכל זאת בנות יעקב…
ואל תחשבו שיהיה אפשר לעשות את זה מאחורי הגב, היא כבר לא תינוקת. אבל כן תבינו שאם הרבה הבנה היא תשתף פעולה באופן מלא, דוקה בגלל שהיא לא תינוקת ומבינה מה קורה לה פתאום…
ואל תוותרו! מרק מייל אפשר להגיע להרבה מאוד מקומות, מניסיון עצוב שלי. אני ב"ה כבר לא שם. אבל מי סומך על ניסים?
וכל הכבוד, אבל ממש כל הכבוד, לשמורה… הם הראשונים שהעלו את הנושא!
אני מכירה את הניסיון הזה מקרוב. אני מסיימת יד ואת המייל פתחתי לצורכי עבודה מכיון שאני עורכת מצגות ואלבומים דיגיטליים וזה דורש מייל זמין לשליחת חומרים ועבודות מוכנות. אז פתחתי כבר מזמן והכל היה בסדר, עד שהתחילה הקורונה. הקורונה התחילה ואין לי מושג איך אבל חברותי חיברו אותי לצ'אט של הכיתה ושל המסלול. בתחילה החלטתי שאני רק רואה הודעות ולא כותבת, אח"כ החלטתי שאני כותבת רק טכני כדי לא להיכנס לזה יותר מידי, אבל בסוף מצאתי את עצמי מסתכלת שוב ושוב. אני בטוחה שהייתי פחות ביחס לבנות אחרות, אבל מבחינתי זה היה יותר מידי.
לא האמנתי על עצמי, אני כ"כ שומרת על עצמי, ובגלל זה גם קבעתי לעצמי שלא לכתוב וכד' אבל בסוף נכנסתי לזה מהר מאוד. ואז הרגשתי שזה לא טוב לי, שזה רדוד, ממכר, נכון שאין בזה רע מצד עצמו, אבל לא כך אני רוצה לראות את עצמי. חשבתי לעצמי: וכי הייתי רוצה שהבת שלי תהיה בכזה מצב?! התשובה הנחרצת היתה ודאי שלא. אבל לא מצאתי את האומץ להתנתק. גם מבחינת עצמי – כי אולי אני אפסיד הודעות חשובות ובשורות שרצות בצ'אט, וגם מבחינת החברה – מה יגידו, ויחשבו שאני סתם מחשיבה את עצמי לצדיקה גדולה שמתנתקת, ומה רע….. התחבטתי בזה הרבה זמן ולא הצלחתי לאזור אומץ ולהחליט שזהו..
עד שהגיע לג בעומר של השנה הזו, היינו בבית ולא נסענו למירון כהרגלינו בכל שנה ושנה. אני הרבה זמן מתפללת לזכות בזיווג הגון, מתמיד עם יר"ש ומידות טובות, ועומק וכו' והתפללתי בליל לג בעומר שאזכה. התפללתי וזכיתי לסיים את ספר התהילים וכבר היה מאוד מאוחר והחלטתי שזהו, אני מתנתקת עכשיו. המחשב היה סגור ואמרתי: טוב, אעשה זאת מחר, ואז החלטתי שאם לא עכשיו זה לא יקרה, פתחתי את המחשב, העברתי את העכבר נעל האפשרות של 'התנתקות' וחשבתי שוב ושוב- להתנתק או לא, הרגשתי שאני ממש צריכה לחתוך חלק מעצמי, מי שלא בפנים לא יכול להבין את זה, גם אני לא הבנתי עד כמה זה מושך עד שהייתי בפנים בעצמי. בסוף, בקושי רב החלטתי שזהו, אני עושה את זה ולחצתי על ניתוק מ2 הצ'אטים, של הכיתה ושל המסלול. הייתי מלאת סיפוק אבל היה לי מאוד קשה, כי הייתי כ"כ מחוברת, והרגשתי שמי יודע מה הולך שם ומה כותבים שם וכו.. החלטתי שאני מתנתקת והתפללתי שאזכה בזכות זה לזיווג בקלות ובקרוב.
וב"ה אתמול – יום שני סגרתי וורט עם בחור מדהים שכל מילה עליו מיותרת, זכיתי ב"ה באוצר גדול הרבה יותר ממה שביקשתי (וביקשתי הרבה…..) אז מה שבאתי לומר זה לפני הכל להימנע כמה שיותר מלהחשף ולהתחיל עם זה, כי אח"כ זה כבר מצב הרבה יותר קשה.
דבר שני להבין שלא ניתן להבין את מי שנמצא בפנים. אני יכולה להגיד לטובי שאני מאמינה לכל מילה שלה על הבת שלה, אני בטוחה שיש לה בת מדהימה ועמוקה, וזה לא נעלם, זה רק התכסה במשהו אטום ושחור ואני בטוחה שגם לבת שלה זה לא טוב בפנים, רק שהיא לא מסוגלת להודות בזה גם בינה לבין עצמה, כי זה באמת ניסיון קשה מאוד, וזה לא סותר את הכוחות והרמה של האדם, זה פשוט ניסיון שלא ניתן להבין עד שלא נכנסים אליו.
אני בטוחה שרבות יחשבו, אפשר לחשוב מה זה?! אבל קודם כל הדור של היום שונה וגם אם את עדיין צעירה מאוד הבת שלך נתקלת בניסיונות שונים, עם כוחות שונים, ואין לך סיכוי להבין את הקושי שלה באמת. גם אם נראה לך שכן. אז לבוא ממקום שיודע שהוא לא מבין לגמרי את הקושי. אני חושבת שהבת עצמה צריכה הרבה מודעות למצב, וגם הרבה אומץ כדי לעשות את השינוי הזה, כי הוא קשה. זה באמת לא דברים אסורים, אבל זה ממש כמו התמכרות.
והכי חשוב זה להתפלל ולהתפלל ועוד פעם להתפלל שאנחנו וצאצאינו עד סוף כל הדורות נצליח להשאר שמורים ומוגנים ולא להחשף לכל הדברים שיש גם אם מותרים לגמרי. שישארו העומק והמחשבה, הרצון והשאיפה, ושנצליח לעשות את הדבר הנכון גם אם הוא לא מוצא חן בעיני הסביבה. שנזכה!!!!!
אני פונה אליכם ממש מתוך הלב…… קראתי את הסיפור משפחות טוב(ע)ות וכ"כ הזדהיתי עם נעמה……. גם אני עוד לא נשואה…סיימתי עכשיו את הסמינר….. בתור אחת שלומדת תכנות יש לי מחשב מחובר לאינטרנט מסונן כמובן! אבל עם צאטים ומייל…….ואני יכולה להעיד על עצמי… לא צריך אינטרנט בשביל להתמכר למחשב…! מספיק צאט..ומייל בשביל לרוץ כל רגע למחשב לבדוק מה חדש—
וזה כ"כ עצוב……כי את לא מרגישה שיש בזה באמת באמת בעיה…זה לא הלכה, וזה לא משהו שהרבנים יצאו נגדו.. זה סוג של שטח אפור שהיצר הרע מנסה אותך בו… וממש קל ליפול לשם, כי את יכולה להגיד לעצמך: "מה עדיף שאני אעבוד על עצמי בהלכות, לא יותר חשוב לקיים הלכה מאשר משהו של שטח אפור שהוא לא חובה? לא עדיף לעבוד על עצמי נגיד בלשוה"ר מאשר להתגבר לא להתכתב בצאטים…?!"
גם עד תקופת הקורונה באמת לא יצאו כ"כ נגד רק היום בתקופה הזאת אני פתאום שומעת שמדברים נגד.. וזה כ"כ הפריע לי!!!!!!! כי בסמינר כמובן מביאים רבנים שידברו נגד התקשורת אבל הם מדברים נגד סרטים, נגד אינטרנט פרוץ, נגד אתרי בילוי וכדומה.. אבל על צאט לא שמעתי כמעט…ואת לא מחברת בין השניים… את אומרת לעצמך, "טוב זה ממש לא אינטרנט פרוץ………"
אם הייתי יכולה הייתי מתחננת למורות שביננו תדברו על זה! תסבירו כמה זה גרוע! כמה זה מכניס אותך למרדף אחרי דברים קלי דעת..כמה זה מבזבז את הזמן! כמה זה משנה את החיים! ואני רוצה גם לפנות לאמהות שביננו שימו לב.. תפתחו את העינים…….. ובאמת תדאגו שזה לא יגיע לכזה מצב! כי אח"כ ממש קשה לצאת מזה!!!!!!!!!
אני חדשה כאן, עכשיו סיימתי י"ד ואין לי מושג איך זה עובד, אבל אני רוצה לומר למספרת הסיפור האישי. אני מאד קרובה למצב הזה שהיא מתארת על הבת שלה ולא מזמן הייתי במקום מאד דומה. הדרך שיצאתי מזה (ונראה לי הדרך היחידה) זה פשוט להציב גבולות, קיבלתי על עצמי לא לפתוח את המייל יותר מפעם ביום (זה לא צריך להיות כזה קיצוני על ההתחלה…) וכשפותחים מיילים וצ'אטים אחרי שעות, וקוראים אח"כ את כל השיחות הרדודות והטיפשיות קולטים איזה בזבוז זמן זה…
בכל בית זה עובד אחרת, ובגיל כזה לא בטוח שכ"כ טוב שהאמא תציב גבולות, אבל הייתי ממליצה שתדבר עם הבת על האופציה הזאת, לנסות רק לשבוע ולראות מה זה עושה בשבילה או משהו כזה, להסביר לה שלפעמים כשאנחנו בתוך משהו אנחנו לא קולטים מה אנחנו עושים.
בהצלחה!
אגב, לפעמים הורים/ אנשים מ"הדור הקודם" לא קולטים איזה נסיון ענק זה בשבילנו וגם שזה התמכרות לכל דבר!
איזה נושא אומלל!! אני עצמי יוד-דל"תית. אישית- אני צריכה את המייל, את סוף השנה למדנו דרך המייל- חומרים, קבצים הסרטות. אנחנו גם עושות פרוייקט סיום והמנחה זמינה במייל לכל בעיה או טעות.
הלוואי!! הלוואי! שאוכל להגביל לי את הזמן על המייל/צ'אט, מעבר לצורך הלימודי! כדאי לעשות מין סטופר כזה, של מקסימום הזמן ליום שיושבים על המייל, וכל פעם מתקזז… הלוואי ויהיה לי האומץ והחכמה לעשות את זה!
אני מאוד מזדהה עם הסיפור… אני י"ד' תית שהרגע סיימה לימודים בסמינר איכותי מאוד. יש לי מייל אישי עם התכתבות ברמה סבירה עם חברות, תכנים שהסמינר שולח לנו וכו. אך על דבר אחד אני עומדת בכל תוקף – אני לא פותחת צ'אט עם אף- אחד!!! משיחות שאני שומעת עם חברות – גם האיכותיות ביותר- שהדבר הזה גוזל המונמון זמן!!!! ובעצם- הן לא צריכות לספר… הייתי שם ולכן הפסקתי.
תמשיכו לחזק ולהעלות נקודות חשובות!! (ואם יש עצה איך להיפטר מההצצה כל רגע למחשב ול"הידבקות" הזו (גם ללא צ'אט), אני אשמח לשמוע. ולצערי לא נראה לי שהפיתרון הוא לסגור את המייל כי ה-כ-ל הולך היום על המייל… תודה רבה!!
דבר ההורים
חושך מגרשים באמצעות אור. כשרוצים להוציא מישהו מהתמכרות, צריך למלא לו את הזמן במשהו אחר. כגון לספק לילדה כמה שיותר חוויות בעולם האמיתי- קניות, יציאה עם חברות, טיולים וכו', העיקר שתיהנה מחוץ לאינטרנט כמה שיותר. יש לה תחביב מסויים? אפייה, תפירה, אומנות, מוסיקה, קריאה, כתיבה, מה שלא יהיה. להשקיע בתחביב שלה בצורה שתספק לה חדוות יצירה. לקנות לה ציוד ואביזרים כמה שהיא צריכה (מתוך תכנון אבל לפרגן), דברים אמיתיים ולא קורסים וירטואליים וכו' .
ואגב לא בטוח שכל ההתכתבויות הן עם החברות. באימייל מאוד קל להתחזות. יש להיכנס ולקרוא התכתבויות כדי לזהות את החשודים (המתחזים לחברות) לפני שהם תופסים קשר חזק.
והסיפור הזה מציב תמרור אזהרה לכל אמא יהודייה. תקופת הקורונה מאלצת אותנו לשנס מותניים ולהיחלץ חושים. ההורים צריכים ללבן בינם לבין עצמם את הנושאים הללו, להיכנס לנעלי הילדים ולמצוא את הדרך הנכונה לחנוך לכל נער/ה ע"פ דרכו/ה, זו ממש חובת השעה. אין מה לצפות ממערכת החינוך או מגורם כלשהו שיחנך את הילדים במקומנו.
לשמורה היקרה!!! אני מאד שמחה שהעלית את הנושא הזה!
כ"כ כואב לי שהיום הנושא של המייל נפרץ, ואף אחד לא מבין מה הבעיה, והבעיה באמת שזה נכנס בבתים טובים, כ"כ טובים שהם לא מודעים לבעייתיות של המייל.. וכבר מרגישים טיפשים שרק בבית שלי אין מייל..
תדברו על זה!! בוא נחזק את הקול של מי שנשמר!!!
קצת מאוד קשה לי עם הקטע הזה של הורה וילד, כי חשוב לי מאוד שתדעו שברגע שהורה חוסם ילד מלעשות משהו שהוא רוצה וזה לא משהו שהוא ממש עבירה, זה יכול לבוא אח"כ בהפוכה להורה בפי כמה וכמה ממה שהיה יכול להיות אם היה מרשה לו. לפעמים ההורים חוסמים ילד מלעשות משו ואח"כ כשהוא יוצא לרשות עצמו הוא יעשה את זה בהרבה יותר גרוע. הדור של היום זה לא הדור של פעם וקשה מאוד להורים להבין את זה.
וואו!! תודה ששיתפת! כ"כ חשוב לשמוע את זה!
אני התייעצתי עם רב יש לו ניסיון רב בייעוץ חינוכי, לגבי נתינת המחשב לילדים לצורך ראיית תמונות וסרטונים של המשפחה, עריכת מצגות וציור בצייר (מדובר במחשב חסום לחלוטין). הוא אמר לי שאפשר, אבל בתנאי אחד: שיהיו גבולות ברורים והחלטיים על זמן השימוש במחשב. כל ילד מקבל חצי שעה (גם אם כולם צופים באחרים שמשתמשים במחשב) וזהו. וגם זה – מדי פעם. לא כל יום ולא כל יומיים. שימוש במחשב, גם בדברים הכי פשוטים ונקיים – חייב להיות תחום בגבולות ברורים.
מסכימה עם כל מילה. גם אני חשבתי ככה, רק מייל. כי אנחנו כנשים עובדות חסות על כל דקה שלנו ובד"כ לא נסחפות במייל… לי אף אחד לא שולח כל מיני סרטונים טיפשיים לצפיה אבל לבת שלי בגיל העשרה בהחלט שולחות חברות והרבה. והן מתכתבות בלי סוף… וכן, יש פה מימד של התמכרות. שלקח לנו זמן לקלוט אותו וגם אנחנו החלטנו לשים לזה סוף. מעוררת את כולן לשים לב לתופעה הזאת אצל בחורות צעירות.
המצב הזה של הקורונה, שאין סמינר ואין פעילויות חברתיות הוא מסוכן לבנות שלנו גם נפשית וגם רוחנית. הבת שלי כבר חצי שנה בלי סמינר וזה מזמין את התופעה הנ"ל, השאלה איך אפשר לתת לבנות שלנו פלטפורמה חברתית ותעסוקתית במקום המייל הממכר? חייבים להציף את הבעיה הזאת לגורמים חינוכיים בסמינרים. לא רק לדבר נגד אלא גם למצוא פתרונות שימלאו את החסר הגדול שנוצר, ולהתפלל לה' שתסור המגפה הזאת מאיתנו כבר.
זה רק התמכרות? או גם תעסוקה? למה מתבגרות שמשוחחות כל היום בטלפון עם חברות, זוהי תעסוקה לגיטימית, ומייל לא? מה תעשינה המתבגרות שלנו, כל היום, בפרט שאמא עובדת, ולא פנויה אליהן? מה הן תעשינה בזמן שכל יציאה מהבית היא סיכון?
כנראה הולך להיות סגר כל בין הזמנים, אשמח לעצות איך לנפוש עם כל הילדים בבית בצורה איכותית כשאמא כ"כ מעט פנויה.
מצער מאוד לשמוע! מניסיון מר אני כותבת לך, תלחמו על זה עכשיו, אל תהססו! אל תחכו רגע!!! פשוט תוציאו אותה מזה בכל אצמעי שרק תוכלו. החיים לפניה, אל תוותרו עליה! סליחה שאני מתערבת, אבל אני עושה את זה עם דמעות בעיניים, אני מנוסה בכך בעצמי.
שלום לך יקרה,
גם אני הייתי בניסיון הזה לפני מספר שבועות. הילדים שלי הגדולים והבוגרים היו צמודים למחשב מדי הרבה שעות. זה היה משגע. לריב איתם כל הזמן או לנסות לדבר בהיגיון. זה פשוט לא עבד. רק מייל. כמו שאמרת. רק…
יום אחד, ריחם עלי בעל הבירה והמחשב נפל. הוא מת לגמרי. לא היה שווה לתקן אותו. לא ביימתי את זה. זה היה אמיתי. בינתיים קיבלתי מחשב נייד מהעבודה, וכולם יודעים שהמחשב הוא ררררררררק של העבודה. אין לצפות במיילים, א"א להכניס סטיק להוריד שירים. כלום. בינתיים שורדים ככה. מתפללת שגם ימשיך. אולי תביימי איזו נפילה משהו?
המון הצלחה….
תגובות נוספות
הייתי שמחה אם תוכלו להעלות את הנושא הבא שמאד בוער בי כבר ימים רבים, אני בטוחה שישנן עוד רבות כמוני שחושבות כך.. בעידן הנטסטיקים והעבודה מהבית בעקבות מצב קורונה, אני מרגישה שרפו כל הגבולות והקווים האדומים שהיו עד כה. ואפרט את דברי: הרבה דשנו בנושא האינטרנט הבעייתי וכולנו מבינות את נזקו, אך האם יש מישהי שחשבה שיש בעיה במיילים???
אני מזועזעת לקבל מבנות חרדיות, שלמדו בסמינרים הכי מעולים, מבתים הכי טובים, כל מיני סרטונים והבלים שטוב לעין שלא ראתה כדוגמתם, ודי למבין… לאן הגענו? והתגובה שאני שומעת, מה הבעיה בזה? האם צריך להסביר מה הבעיה בסרטונים שכולם לקוחים מעולם אחר? ואפשר להבין מדוע זה מגיע עם כותרת תמימה שלא מגלה את מה שהולכים לראות בסרטון או בתמונה?
למה בנות תמימות שיצאו הרגע מהסמינר צריכות ליפול בפח הזה ועוד על ידי חברותיהן הגדולות והמנוסות שלמדו כמה שנתונים מעליהן בסמינר? אולי ניקח אחריות לתוכן שאנחנו מעבירות ונחשוב שניה לפני לחיצה על שלח אם זה ראוי לשלוח? איך אפשר לנקות את הרושם שהעין קלטה מסרטון/בדיחה/תמונה/אמירה/משפט לא לרוחינו? הרי זה חודר מיד למח וללב, לא אחת שמענו כמה כח יש לראיה אחת, כמה זה יכול להשפיע. ולא פחות ולא יותר זה נשלח לבנות איכותיות ביותר, לנשות אברכים ואימהות קדושות לילדי חיידר צדיקים…
לא אחת קיבלתי תמונות וסרטונים שנפש עדינה וקדושה סולדת מהן… האם כך מפיגים שיעמום? מתאווררים? נהנים? אבוי להנאה שכזו… וחסימה מהודרת ככל שתהיה לא חוסמת את האפשרות לראות את מה שנשלח ע"י גיסתך/חברתך/אחותך/שכנתך הטובה שהיא בדיוק כמוך…ואת בתמימותך מאמינה לה וסומכת עליה שהיא שלחה משהו בסדר…הרי כתוב שם העבר…מה כבר יכול להיות?
אנחנו חברה ברמה! אנחנו חרדיות אמיתיות. אנחנו שונות, ורוצות להיות שונות. השאיפות והמטרות שלנו שונות משלהם… לא מתאים לנו לראות ולשמוע כל דבר. הנשמה שלנו גבוהה יותר, קדושה, נהנית מדברים אחרים. הסיפוק שלה ממקום הרבה יותר גבוה, רוחני. אם ניתן לנשמה שלנו תזונה רוחנית לא נצטרך לכל ההבלים הללו שיאווררו אותנו.
איך כתבה השמורה בסיפור יחד ננצח, כקבוצה יש לנו כח אדיר לקבוע מוסכמות ולעזור אחת לשניה, אם נשים לדבר סוף ונפסיק להעביר בשרשרת את "החובה לראות" הזה, זה הניצחון שלנו במלחמת היצר וגם בתקופה קשה זו במצב הקורונה שד' שם אותנו בו, מייל לא מתאים קרעו נא והעבירו לאשפה… ואם את מאלו שבכלל לא פותחת סרטונים/תמונות ששולחים לך, אשריך ואשרי ביתך!
תודה על כל החיזוקים והשיתופים!
שלום, תודה על הסיפורים השבועיים, מאד מחזק ומעורר. לגבי הסיפור האחרון על המייל -התופעה של התמכרות לצ'אט וכו' היא בדר"כ יותר של גיל הנעורים או של אנשים משועממים. בדר"כ נשים עובדות ועסוקות כ"כ לא מרותקות למייל.
מה שכן, לפעמים נרשמים לרשימת תפוצה כלשהי, באיזה נושא מעניין, או אפילו מקבלים מייל כזה בלי להירשם, ופתאום אני מוצאת את עצמי קוראת חומר, מעניין אמנם ומחכים, אבל של אנשים שבחיים לא הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתם. לפתח ביתי אני לא מכניסה שבועונים וכמובן אין רדיו וכו' ופתאום -דרך המייל אני נחשפת לחומרים מבית היוצר הזה…
בדיוק אחרי הסיפור שנשלח קיבלתי מייל של מגזין חדש שנפתח, דווקא היה נראה מעניין וקורץ. אבל בזכות שהערתם את הנושא, שמתי לב שבעצם בעלת המגזין ההיא, כך כתבה על עצמה, משדרת ברדיו וכותבת בעיתון שאני לא מכניסה הביתה, אז מה, במייל אני כן רוצה לקרוא את הגיגיה? גללתי לתחתית המייל ההוא וביצעתי "הסר".
תודה לכם על הכל! הלוואי ותצליחו להשפיע גם בעניין החשוב הזה…!!
תודה על כל הסיפורים המחזקים.
רציתי להגיב בקשר למיילים, אולי באמת כדאי לפתוח את הנושא הזה. כיום יש הרבה שעושים קבוצה במייל: משפחה, כיתה, עובדות במשרד וכו', וכל מייל שמקבלים מעבירים לכל הקבוצות / אנשי קשר. זה טוב בשביל להודיע משהו לכולם, או לשאול ואפילו בשביל לשלוח משהו מעניין. אבל, פעמים רבות שולחים כל מיני שטויות, או דברים לא נכונים או לא רלוונטיים, וכותבים בכותרת או למעלה – 'להעביר לכמה שיותר', 'לא לשבור' וכו'. הרבה פעמים אחרי כמה דקות אפילו מקבלים מייל חוזר שזה לא נכון, לא רלוונטי, לפעמים איזה מייל ישן שכנראה מישהו פתאום מצא והחליט להעביר. כמו: לא לענות למספר טלפון X . ובסוף את מגלה שאת המייל הזה הפיצו כבר ב- 2002.
אני חושבת שצריך להכניס למודעות של אנשים, שלא כל מייל שמקבלים, גם אם זה נראה 'סופר' חשוב, מיד חייבים להעביר לכל אנשי הקשר. בד"כ בכאלה קבוצות, תוך כמה דקות כבר תקבלו הודעה למה זה לא נכון וכד', ואז צריך להעביר את שוב…. מעגל שלא נגמר.
ואם כבר על מיילים שמעבירים, לפעמים מעבירים דברים שלא בטוח שאנשים מסכימים שיעבירו (ואולי בטוח שלא…) כמו תמונות ממצלמה שנמצאה, שולחים כמה תמונות של ילדים, משפחה וכד' וכותבים 'השבת אבידה- להעביר לכמה שיותר' מי אמר שהמשפחה הזאת רוצה שהתמונות שלהם יעברו לכל עם ישראל? אני חושבת שזה ממש אסור!! וגם לא לעניין
שוב תודה, אשמח שתעלו את המודעות לעניין הזה.
הפעם הסיפור באמת נכנס לי ללב, ולמה? כי זה פשוט ההתמודדות שלי, מהכיוון השני. סיימתי סמינר לפני שנה, ואחרי מספר חודשים נכנסתי לעבוד במקום שנשמע פסגת החלומות (בתחום ההייטק): נכנסנו יחד קבוצה של כמעט 20 בנות סמינר, כולן מסמינרים מהשורה הראשונה ממש, עם אינטרנט חסום לגמרי. זה היה נשמע פשוט מושלם. חוץ מהצאט. עד שהתחלתי לעבוד בקושי ידעתי מה זה, אבל כבר ביום הראשון קלטתי מצוין איך להשתמש, ואחרי עוד כמה ימים גיליתי שיש שם כמה בנות, שממש מכורות לזה, ראיתי שהן ממשיכות להתכתב הרבה אחרי שעות העבודה, ממש עד 2-3 ולפעמים אפילו 4 לפנות בוקר.
השיא היה במוצש"ק אחרי פורים, מי שזוכרת (מי לא?), ראש הממשלה נשא באותו יום 'נאום לאומה' עם הנחיות לגבי הסגר: ממתי, עד כמה, למה מותר לצאת וכו'. זה היה חדשות מסעירות ביותר וכשפתחתי את המחשב לצורך כלשהו גיליתי את חברותי בעיצומה של התכתבות סוערת, שנמשכה עד 4 לפנות בוקר. (לא שנשארתי על המחשב רק ראיתי למחרת). ביום ראשון החלטתי שאני מוכרחה לעשות משהו, אמנם ב"ה הצלחתי לשמור על עצמי לא לענות אף פעם לדברים שאינם ענייניים. אבל הרגשתי שהעמידה העיקשת הזאת מתחילה להתפורר, כבר מגרה לי באצבעות לענות לכל מיני שטויות, אני כבר צריכה לעצור את עצמי לא להוסיף אימוג'ים במקום לענות במילים.
דיברתי עם חברה אחת שידעתי שגם לה העניין הזה מאוד מפריע, והחלטנו יחד כמה החלטות מעשיות – לא לחזור על אותיות/משפטים ללא צורך וכו'. מלבד זה הצטרפתי לשמורה. שמעתי עליה מחברה כבר כמה חודשים לפני, אבל לא הרגשתי שיש לי צורך, הרי העבודה שלי שמורה ממש כמו הסמינר. אבל אחרי הערב ההוא הבנתי שלא ממש, הצטרפתי, ולגמרי לא התאכזבתי…
באותו יום גם כתבתי קטע שיחדד מה בדיוק מפריע לי: "אני מרגישה שזה מוביל לתרבות אחרת. אפשר לזהות בברור לפי סגנון ההתכתבות אם זו מישהי שכבר תקופה ארוכה עם צ'אטים, מישהי שהתחילה עכשיו או מישהי שאמנם כבר הרבה זמן אבל מודעת לבעייתיות ונזהרת. משהו בלהאריך את המילים, בלחזור על אותו משפט 10 פעמים עד שהשנייה תענה, אפילו בשגיאות כתיב ותיקונם. הסגנון הזה שייך לרחוב, לאנשים שאינם יראי שמיים. יראי שמיים לא מוציאים סתם מילים, הם שומרים על קדושת הפה והדיבור, הם זוכרים ש"ברוב דברים לא יחדל פשע" וכו". אליהם אני רוצה להשתייך, לא רוצה להבין מה טוב וכיף בלשבת שעות להתקשקש שטויות עם חברות, ואני לא רוצה להיות שייכת ברוחי לחברה כזאת. שכל הזמן מתכתבת."
ורק בשביל הסוף הטוב, ראיתי שאחרי שהחלטתי הבנות קלטו שזה הסגנון שלי – לכתוב ענייני לחלוטין, והתחילו לענות לי באותה מטבע, בצאטים אישיים אני כבר בקושי צריכה להתמודד כי אני לא מקבלת דברים שאינם קשורים באופן ישיר לעבודה.
לסיכום, אני רוצה להודות לשמורה שבאמת מחזקת ומעודדת גם בדברים שאינם איסורים ממש אלא רק רגישויות ודקויות, ובפרט לכותבת הסיפור הנוכחי שחיזקה אצלי שוב את הזהירות מלגלוש להתכתבויות מיותרות ומסוכנות. ואם יש לכם עוד חומר שמדבר על הסכנה שבצאט עם חרדיות, אשמח מאוד לקבל כי אני חושבת שכל הזמן צריך לחזק את העניין הזה.
נ.ב
בקשר לפרסום התגובה: אתן שם בשמורה, הרבה יותר מנוסות ממני מה כדאי לפרסם ומה לא, אז אני משאירה לכן את ההחלטה,אפשר את כולה או רק חלקים, רק מה שאתן חושבות שיכול לחזק. בבקשה בלי שום פרט מזהה, כי חברות שלי עלולות לזהות את עצמן ולהיפגע, וזה ממש לא הכוונה שלי.
אין על שמורה במבול !!!! אין עליכן אחיות יקרות , כל שבוע מחדש אני פותחת את המייל ומזדהה כ"כ אמנם יש יותר ויש פחות אבל בגדול .. זה נותן כזה הרבה כח .
ועכשיו לענין הסיפור השבועי , תעלו את המודעות לזה יש איזה שהוא הבנה שמייל זה בסדר ומותר ולא בעייתי אבל זה כ"כ לא נכון , במייל יכולים להעביר את כל הזבל של האינטרנט!!!!!!!!! אני עובדת במשרד חרדי וכ"כ כואב לי שחברות מעבירות מאחת לשניה סרטונים שבחיים הם לא היו פותחות באתר, אז מה בגלל שזה עובר במייל זה הופך למותר ?? ואני ח"ו לא באה ממקום של הוכחה כולי הערכה לנשות הדור אבל פשוט תכניסו את המודעות .. כל העולם הוירטואלי …
וואו איך שזה נכון….. מצער כמה שזה נכון….
אנשים יכולים להעביר שעות(!!!) ליד ה"רק מייל". (מנסיון מר) ואפילו לראות את אותם דברים לעוסים ומטופשים בפעם העשרים. והמלחמה מול זה היא (כמעט) בלתי אפשרית, כמעט כמו להילחם מול הרוח בידיים חשופות.
אשרי מי שזוכה ומצליח (אני מקנאה…) כשתמצאי את השיטה – שתפי אותנו גם.
אני לא מצליחה שלא להגיב, כי… לצערנו כמעט כל מי שמחזיקה מייל כשר, עלולה להיגרר לבדיחות וכו. יש לי ידידה שבגלל נסיבות חיים עצובות, יש לה המון זמן פנוי…. והמייל הוא החמצן שלה.. כמות השטויות של הדבלולים שהיא שלחה לי היה קטסטרופה! ולא ידעתי מה לעשות. כמה שרמזתי. כמה שביקשתי. זה פשוט לא היה קל.
בתחילה נהנתי ורציתי להחכים אותה חזרה, אז ירדתי למשרד מחשב, על מנת למצוא משהו 'מדליק'…. ו… ו… הרגשתי ריקנות אמיתית. עד ששאלתי חברה: נו, תכלס, מה עושים? איך מתגוננים? איך להגיב? היא גם שלחה סרטים מכל מיני…. הרגשתי גרוע, עצובה ומתוסכלת. והיא אמרה לי, דבר ראשון תזרקי לפח את ההודעות ההזויות הללו. ו… פשוט אל תגיבי. וכשלא מגיבים זה מקומם.
היא תמיד שאלה בשיא ההתלהבות: "ראית מה ששלחתי?" ואני הגבתי לה בשפה רפה. "אל תשאלי אני עסוקה, ואפילו לא היה פנאי לקרוא"…. ובעניין הזה, פשוט אין נושא לויכוח. כי אם הייתי אומרת לה שזה תת רמה, שזה לא לענין… וכו'. היא היתה או מנסה להלהיב אותי, או היתה צוחקת עלי, מה את לא מבינה עניין? לאחר תקופה ארוכה, היא פשוט התייאשה משלוח לי.
אני מרגישה שצריך תחליף… צריך לעזור לה, להיות איתה, להביא לה תעסוקה…
אבל מה???
לגבי בחורות, פשוט הייתי אומרת בשיא הכנות. "למה שלא תדברי בטלפון שברשותך (או ברשות ההורים)? לא חבל על כל שריפת הזמן האיכותי הזה. אם היא מוכשרת בכתיבה הייתי מציעה לה לשלוח מייל עם תכנים. היא זה להיות מידי קיצוני. פשוט הייתי מדברת בפתיחות, שגם בכתיבה צריכים לחשוב מה כותבים… וכו'.
פעם ערכתי מצגת עם דו שיח בין מתכתבות בפורום של בחורות, הכנסתי תמונות להמחשה, והן פשוט הרגישו לא נעים… ואז אמרתי להן שלאחר 120 שנה, יראו לאדם את הסרט של מה חשב/ מה כתב/ מה עשה. איך זה נראה לכן? המסקנה היתה שווה פי אלף תוכחות…. (יש לציין כי בקשתי מהן רשות לראות ולקרוא)
עם המון תפילה, חברה לכאב.
מסכימה עם כל מילה! כמי שעובדת במשרד די גדול ומדי פעם מגיעות מ"מ צעירות, רוצות להוכיח את עצמן, מסורות והכי חשוב- איכותיות!!! כמות השטויות שעוברת אצלן במייל, היא הזויה. אבל הן מרגישות גדולות! בוגרות! יודעות לסנן! בואו נעזור להן לעצור את השטף… לא מעבירים מיילים מהסוג המדובר בשום פנים ואופן! דרך אגב, מי שלא מעבירה, בסופו של דבר גם מפסיקה לקבל, מניסיון
אני יושבת כאן ומצחקקת באירוניה על המחדל שנעשה כאן… הארגון שלכם פועל ומופץ באמצעות המייל, אז איך יש לכם את הרשות להטיף על הבעייתיות שבו?? (אלא אם כן תקימו שלוחה של מייל ובה מקבלים רק הודעות של שמורה….😉)
לא שאני בעד השטויות שעוברות במיילים.הסף רגישות שהרבה בנות טובות וטהורות איבדו בעקבות החשיפה למייל ושלא נדבר על ההתמכרות וההסחפות!!!! אבל לדעתי יש כאן משהו מגוחך, אתם נותנים גושפנקא להשתמש בדבר הזה כל עוד אתם שולחים הודעות. תחשבו על זה….
בכל אופן תודה על התכנים המעניינים והמאלפים. תמשיכו לזכות את הרבים!
תגובה:
תודה שאת טורחת להגיב בכתב! אני מקווה שלאור כל האמור,קיבלת את התשובות והדברים מדברים בעד עצמם. בכל זאת מן הראוי לציין שבהכוונת רבני ומאורי ה'שמורה' – אנחנו אמנם כן משתמשים בערוץ הדיגיטלי – דואר אלקטרוני – אבל לא פורצים גדר לערוצים אחרים.
כמו כן, עושים מאמץ לאפשר אופציה הדפסה / קבלה בדואר.
והכי חשוב: כל התכנים עוברים בקרה כפולה, ערוכים בקפידה, ובתפילה שתמיד נזכה ולעולם לא ניכשל… גם ערכיים ומקרבים לב כולנו לאבינו שבשמים.
בנימה אישית:
ישנם קהילות חשובות בהם המייל מותר לצרכי עבודה בלבד. חלק מבנות אותה קהילה הגישו בפני המו"ץ את התכנים וקיבלו היתר להתחבר לשמורה ככלי עזר לעבודה כשרה.
ויש גם כאלו המבקשות להפסיק בגלל הגבלה זו. כשזה קורה והן מדווחות על כך, הן מקבלת חיזוק ועידוד שאכן, המכפיפות עצמן לגדר זה – ודאי צריכות פחות את ה'שמורה'…
אני בחורה, 5 שנים מחוץ לסמינר עובדת בעבודה שהיא לא הייטק יכולתי אולי להסתדר בחיים בלי מייל זמין (אולי) אבל משתמשת המון במייל גם לדברים מועילים ונחוצים בעבודה וגם-לחברות ושטויות. אני מרגישה שכל מה שאמרת הוא נכון מאד והלוואי שהיינו במקום הסולד מכל השטויות האלו, ומרגישה שהמייל קיבל כאילו הכשר גלאט שזה בסדר לגמרי לשרוף עליו שעות-על כלום.
כשהייתי בסמינר בכתה י"ג אמרו לנו שאסור להשתמש במייל שלא לצורך עבודה ואז הרגשתי כבר שאני לא אעמוד בזה. חבל שלא נתנו לנו את הכלים ושיקול דעת איך כן להשתמש בכלי הזה ולסלוד מכל השטויות שבתוכו.
יואו איך שאני מבינה אותך – ויותר מזה אני מבינה את הבת שלך, איך פשוט הייתי שם לא מזמן… (וגם כיום בתור נשים במשרד…האם אנחנו באמת לא מבזבזות זמן עבודה יקר על מיילים וצאטים?) למדתי מחשבים וכן ההורים שלי קנו לי מחשב אישי ללימודים וכמובן שהיה בו מייל, באמת רק מייל, אולי אצלי זה כבר היה צורך אולי לא, בתכלס זה מאד עזר לי. רק מה? מצאתי את עצמי מהר מאד מבלה הרבה מאד זמן על הרק מייל הזה, מה שנגס לי בשעות השינה ובלימודים… ברוך השם הייתי מספיק פקחית להבין את זה ולעצור את זה בעצמי ועוד לא שמעתי על השמורה אפילו…
איך עוצרים דבר כזה? דבר ראשון תביני אותה, בהתחלה היא מרגישה גדולה ותחושה שלא תביני לעולם כי את לא בדור שלה, כשהיא אומרת "ללככווולם", זה באמת כמעט כולם – לא מצדיק אבל מציאות. דבר שני אני יכולה להרגיע אותך שזה זמני – בנות בגיל הזה מטבע הדברים משועממות יותר – וזה לא דברים גרועים – אולי רדודים אולי בזבוז זמן – אבל גרועים לא, זה ייפסק. קשה לי לזכור מתי הפעם האחרונה שקיבלתי קליפ מחברה – כמה שנים ואני ממש לא רחוקה מהגיל הזה, בנות גדלות, מתחתנות ויוצאות לעבודה וכמו שהגיל לקפוץ בגומי עובר – גם זה. בדוק.
מה שברור הוא שצריך גבולות – כי זה ממכר וזה כשלעצמו גרוע. מה שהצעתי לעצמי (כן לבד, בתור בחורה בת 19) היה א. להגביל שאני פותחת את המייל רק פעם אחת ביום (ובתור בת במסלול מחשבים הייתי כל היום על המחשב לעבודות)אם היא בבית משועממת עם חופשת קורונה אז פעם בבוקר ופעם בערב, רק לא כל פעם שהמחשב פנוי ב. להגביל את הזמן שאני נמצאת עליו ועם הזמן גם כמות הזמן הזאת תלך ותפחת…
בהצלחה רבה! וזה נושא חשוב וחיזוק לכולנו!!!
מקווה בשבילך כל כך שתצליחי - ואיתך כל בנות ישראל. תשמרו על האיכות! אם לא אנחנו - מי יביא את הגאולה??
מחריד ומוכר עד כאב!!! ברור שזו בעיקר ההתחלה, כי זה חדש ומרגש ופותח אופקים, והיא מרגישה בעניינים וגדולה וחכמה ושכולם מחכים רק לתגובה שלה… אבל עצם הדבר הזה – להיות מקושר לכולם כל הזמן, שמצב הרוח ינוע כמטוטלת לפי כמות ה"לייקים" והתגובות לכל שטות… להעביר את החיים הממשיים ל"חיים" (?) וירטואליים -כאן טמון שורש הבעיה!!
אנא, תשמרו על עצמכם, לא רוצה לראות את עצמנו אחרי המשבר, עם ילדים מכורים אפילו קצת למכשירים שכל כך הרחקנו מהם תמיד!!!
לעצם ההתמודדות – אני חושבת שאפשר להראות לה מהצד כמה זה נבזי וטיפשי, כל התכתובות הללו, לעשות ליצנות מעבודה זרה זו ולהעצים בה את ההרגשה שהיא לא נסחפת, יש לה חיים עשירים במיוחד, ולכן היא לא מכלה אותם על הזבל הזה.
מקווה בשבילך כל כך שתצליחי – ואיתך כל בנות ישראל. תשמרו על האיכות! אם לא אנחנו – מי יביא את הגאולה??
כן, בדיוק ככה זה מתחיל. את האמת, גם בגיל 40 לבינה זה יכול לקרות. אם לא עושים גדרים וסייגים עצמיים, זה לא הולך. גם אני מצאתי את עצמי כל כך הרבה שעות (ועוד בעבודה…) מול שורף הזמן הזה. עד שלמדתי לחסום שולחים וגם לנסח מייל חוזר תואם בסגנון: המייל שלי הוא לצורך עבודה בלבד. נורא צדקני, נורא חניוקי, ממש מוגזם. אבל זו הדרך היחידה.
ואגב, שמורה הוא היחיד שאינו ממש קשור לעבודה ובכל זאת נכנס. תודה על כל מילה!!!
מעניין אם מדובר במייל או בצ'אט. יש הבדל גדול ביניהם, כידוע לכם, במשיכה ובהיסחפות. הצ'אט באמת ממכר, הרבה יותר מהמייל!
***
כל כך נכון! אני מזדהה עם המילים! רואה את אחותי יושבת שעות כך וליבי נקרע!
והכל בבית שלנו על טהרת הקודש, והמחשב נכנס בכלל מסיבה שונה, אבל את המייל קשה לנתק ממנה… מה אפשר לעשות???
***
עצוב לשמוע! כמה חשוב להרחיק את המחשב והמייל מהילדים!
***
כמה אני מזדהה… אמנם התחיל אצלי לפני הקורונה… אבל אני גאה בבת שלי שהצליחה להגיד לא לחברות ששלחו דברים רדודים. גאה שהיא הצליחה לסגור את הצ'טים גם אחרי שכבר התחברה לזה מאוד. גאה שהיא מודעת ומשתדל לשחות נגד הזרם… אשריה! שירבו כמותה!!!
***
אין לי מה להוסיף חוץ ממה שהתפלאתי לראות, שגם אחי, בחור ישיבה אמיתי, "מהטובות" היה לומד חברותא בזום… לאן הגענו? ה' ירחם על עמו ישראל וישיבנו ברחמים. באנה נתפלל שהישיבות תחזקנה מעמד ותחזקנה את הבחורים טהורים ושמורים.
***
אואוו. חזק ביותר! זה פתיחה לנושא קריטי בפני עצמו. כל כך נכון!!
לא כל מה שעם הכשר אנו חייבים הרגע לקנות /לאכול. מעבר להלכה יש ערך מוסרי, שריפת זמן ועוד ועוד הנובע מכך , והכל בכשרות מהודרת! תרחיבו על זה- זה נוגע בימים אלו כמעט לכל עמ"י
***
לאמא היקרה של נעמה, בהחלט צודקת והמצב נוראי. אם יש פיתרון יעזור לכולנו.
***
זה מזעזע אותי לגמרי. אני הייתי רגע אחד לפני פתיחת מייל לי"ג' לית שלי, ברגע האחרון ביקשתי ממנה לחכות עוד תקופה. כל הכבוד למי שמשתפת!!!
נראה שיש כאן תופעה של דור שני של שמורות, צריך לתת על זה את הדעת זה כבר אמהות לשמורות. זה משהו חדש …
***
סיפרתם סיפור על כמה שמייל זה לא טוב , אבל כל הדברים שאתם שולחים זה דרך המייל!?
***
צודקת בכל מילה, יש עצות? כי גם אנחנו לא נקיות מזה לצערי….. תודה רבה
***
אני לא מאמינה שמישהי כותבת בדיוק אחד לאחד את התחושות שלי כלפי היוד גימלית שלי. אני מזדהה וכואבת עם הכותבת. יום ולילה בתקופה הנוכחית נמצאת כולה במייל. כבר אין עניין בבית. העיניים דבוקות למחשב. אולי זה תחליף לשיחות הארוכות עם חברות? לא יודעת איך להתייחס לתופעה הזו.
***
תגובות נוספות לסיפורים קודמים
לאשה "אני מקנאה" שהגיבה בשבוע שעבר. את צעירה ואיכותית ברמותתתתת! לפי התיאור שלך את חיה בסביבה יחסית שמתירה אינטרנט וגם שניכם גדלתם במשפחות מהסוג הזה, ואילו את(ם) החלטת(ם) להתעלות יותר מהסביבה הקרובה ביותר! קודם כל אני מעריצה אותך. כן פשוט מעריצה! הרי ברור שאת השכר אנחנו מקבלות על המאמץ ועל השינוי שעשינו וזה העיקר! הצעדים שכבר הספקת לעשות הם עצומים ואת ממש לא אמורה להרגיש "קטנה" על זה שאין בך כוח לסגור אתרים (כרגע), ובמיוחד אם בן הזוג לא דוחף לכיוון הזה.
לכולן ברור שמי שחותרת "במשוט" לבד בלי עזרת בן הזוג- צריכה הרבה יותר סיעתא דשמיא. ואכן, תתפללי על זה, אבל חזזזק. כי יש בך כזה רצון אמיתי, אבל אם אין הקב"ה עוזרנו- איננו יכולות. וכמובן נשים שיושבות מאילוצי העבודה ליד המחשב כל יום- ברור שמקומן בסולם הניסיונות במקום אחר ממי שמפונקת אין לה את זה.
גם אני נסחפתי בגלל הסביבה המשפחתית, (קניתי נטסטיק וכו' למרות שידעתי מראש שאני טיפוס שמתמכר בקלות) לי אין גבולות עצמיים חזקים לסגור ב12:30 בדיוק וכו', אבל בכל אופן, כשראיתי שהתחלתי להיסחף ביקשתי מנטפרי לחסום אותי! וגם במה שבעלי לא הבין או שלא תמך לחסום, אמרתי לו שזה פוגע בתפקוד שלי בבית. שהבית מפסיד מזה שאני יכולה לגלוש. בקיצור- כדאי לו שאני אחסם ואהיה יותר שמורה. ואני ממשיכה להתפלל שד' יאיר עיני ויגלה בי כוחותיי וממשיכה לנדנד לנטפרי שיחסמו את זה ואת זה… תברכו אותי שאסלק כבר את היצר הרע הזה מהבית ויבוא משיח צדקנו. כי אצלי זה לא צורך עבודה טהור.
ואגב, שאלתי את אמי תחי'- הפסיקו הלימודים, הפסיקה השיגרה.. מתי כבר ייפסק האינטרנט? היא ענתה בחוכמתה: זה לא ייפסק עד שלא תבוא הגאולה, כי זו המלחמה האמיתית של היצר עלינו.
הסיפור אכן יפה מאד, רק רציתי להעיר- אם הכותבת אכן עובדת במקום כ"כ רגיש מבחינה בטחונית, האם היא קיבלה אישור לנטפרי? כך מתאפשרת גישה לצד שלישי לכל התכנים שאותם היא מחפשת.. במקרה כזה הרבה יותר בטוח להשתמש ברשימה לבנה של אתרים מטעם העבודה, ודאי שלא במייל אישי.
לא באה להחליש או להתקטנן, אפשר להביא את התגובה לידיעת הכותבת בלבד, כי זה באמת לא נשמע לי מאובטח- וחבל אם זה כך.
חייבת להגיב על כלל הסיפורים והתגובות בזמן האחרון, אני חושבת ש"אובר" ההלקאות העצמיות בדורנו לא נכון.
רוב הנשים החרדיות העובדות בדורנו הן נשים מדהימות, שעושות הרבה הרבה הרבה מעבר ליכולת אדם ואשה בצורה טבעית, והכל בשמחה בצורה יוצאת דופן. תראו איך נראות נשים בדורנו שלא עובדות…. מבזבזות את הזמן ונמרחות פי 10 מרגישות מסכנות ומתוסכלות, מבזבזות כסף, ומרבות לבלות, ועם כל הכבוד, הרבה הרבה פחות שמורות רוחנית,
נכון צריך להתחזק כל אחת בתחומה, אבל אם תחשבו רגע , מה נותן לכם יותר כח וחשק ומרץ ושמחה ויכולת לתפקד בכל המערכות, כשאומרים לכם כמה זה לא בסדר, וכמה צריך להשתפר וכו',,,,,,,, או כשאומרים לכם כמה אתן מיוחדות, נשים צדקניות שעושות את הנדרש מהם בדור כזה עם כל הקושי הגדול? די, למה לשמוע רק ביקורות? אהבתי את מה שרשמה כאן אשה מבוגרת שרואה את בנותיה. מה עוד רוצים מהנשים בדור הז, שגם ירגישו כל היום נקיפות מצפון?
אם הייתה בעיה עקרונית עם העובדה שנשים תצאנה לעבודה גם עד 4:00 גדולי ישראל היו יוצאים נגד זה, בינתיים הם לא, כנראה זה התיקון והנדרש בדור הזה, לא נכון לדבר במילים של דור הקודם ולפניו , לדור הזה, זה כמו לדבר צרפתית לדוברי עברית, זה פשוט לא מתאים, בשביל מה , מה זה מוסיף? אולי יהיו כאן כמה שבועות בשמורה של עידוד וצמיחה, במקום רק ביקורת?
תגובה:
הסיפור נבחר להתפרסם בגלל שתי סיבות:
מציאות רעיה+אם+עקרת בית העובדת 9-10 שעות מחוץ לבית, היא אילוץ ודיעבד. נכון שיש לנו סיבות טובות לעשות זאת – אבל מותר לנו להכיר בכך שזה לא מלכתחילה. לא תמיד צריך את ההכנסה של 9 שעות עבודה, אבל מאחר ובשוק העבודה נהוג שזה היקף מקובל, ו'זה מה יש'… נאלצות נשים רבות לעשות זאת, גם אם הן מאמינות באמונה שלמה ש'הגזרה אמת והחריצות שקר' ואנחנו יוצאות לעבוד רק לקיים את חובת ההשתדלות ההגיוני.
ומה שעלול חלילה לקרות זה שני סוגי שני סוגים של נסיגה סמויה:
- לפעמים, בלי לשים לב, מתרגלים למציאות ולאט לאט מתחברים אליה, אחר כך מרגישים שהיא בעצם די בסדר, ולבסוף היא נהיית 'חוב קדוש'…
בתקופה הזו, הרבה מעסיקים לחוצים, ומנסים להפחית עלויות בכל מיני דרכים, וה'8-9 שעות עבודה' כבר לא כזה מושג קדוש… ויש הרבה מעסיקים שדרשו / ביקשו / הציעו לעובדות להפחית שעות. היה חשוב לנו להאיר את הנקודה, שמי שיכולה ומתאפשר לה להוריד שעות – שתעשה זאת, ולא תשאר במשרה מלאה כל כך… רק בגלל כח האינרציה. - לפעמים, בלי לשים לב, מתרגלים למציאות ולאט לאט מוסיפים עוד קצת ועוד קצת…
אם פעם עבור אם לחזור ב15:00 היה נקרא 'מאוחר', אח"כ 16:00 זה כבר ממש בסדר. והיום לצערינו… יש מצב של מעונות עוד יותר מאוחרים ואמהות שחוזרות ב…. לא רוצה אפילו לכתוב:(
ולכן, לא קורה שום אסון, עם מפעם לפעם מביאים גם סיפורים מאזנים….
חברות, השמורה כאן בשביל שכל הנשים שנמצאות במבול, במקום הלא הגיוני הזה של אמהות העובדות משרה מלאה, תרגשנה שזה עבורן פלטפורמה וחממה מבינה ואוהבת. . אבל כדי שחלילה לא נשקע עמוק יותר בבוץ, וגם כדי שאם יש לנו אפשרות לצאת ממנו – לא נגיד "תקשיבו, חמים לי פה, שווה להישאר…) אנחנו חייבות להזכיר שאומנם הקהילה הזו באה לשדר את ה'מבינה ואוהבת' אבל גם… 'אוהבת וכואבת'…
ועוד משהו, וממש ממש לא בציניות, וכמובן לא ממוען אישית לאף אחת, (גם לא לכותבת התגובה!): מי שמרגישה שקריאת סיפור על משהי שיוצאת מוקדם וטוב לה עם זה, או קריאה של משהו בסגנון התגובה הבאה, עושה לה 'רעש פנימי' חזק, אולי כדאי שתנסה לברר מדוע זה מציק לה… לפעמים קשה לנו, כי 'קשה לנו' – ובטוח לא זה מה שה' רוצה מאיתנו! שנחיה חיי לחץ וחיי 'על הקצה'…
יש דרכים גם לעבוד, וגם להישאר משוחררות ושפויות ל(בריאות) נפשינו:)
תגובה לתגובה "ניתוק מהפינה החמה נותן חשק לעזור"
תודה גדולה לשמורה על העבודה המדהימה שאתן עושות!!!! תצליחו תמיד! אני קוראת קבועה שתמיד נהנית לקרוא אבל לא מגיבה מפאת חוסר הזמן בעבודה… אך הפעם לא יכולתי שלא להגיב….
מורה יקרה, כתבת כך: "שימו לב שהקורסים והחידושים לנשים, כמו "מח אחד" ועוד דברים שנויים במחלוקת, ותוכניות לנשים וסרטים לציבור החרדי, מלאים בנשים לא מספיק עסוקות במרוץ התמידי הזה של עבודה + בית… זה לא פשוט להיות רק בבית, ואז לסחוב את הבעל להליכה בערב (יש לזה יתרון בפני עצמו כשזה מתאים לשניהם ורצוי וראוי – אבל לא שיפנה מזמנו כי אשתו נובלת משעמום!)"
בנוגע לקורס מח אחד- האם את יודעת ש"מח אחד" הינו תחום של אחד הלימודים האינטנסיביים שישנם היום! וכן גם אחרי שמסיימים ללמוד סוף סוף ומקבלים תעודה, אז במשך כל תקופת העבודה בתחום יש ללמוד ולהתחדש כיון שזו התעסקות עם הנפש היקרה שלנו! זה סתם לידיעה עבורך בלי קשר כי נשמע שאת קצת מזלזלת בתחום.
אבל תכלס מה שרציתי לומר לך זה שמדוע לפני 20 שנה לא היה צורך בתחום הזה בכלל כיון שאז כל האמהות היו בבית, ובתור מישהי שמכירה את התחום ממש מקרוב, האם את יודעת שדווקא רובן של אלו שמגיעות לטיפול הן כל אותם נשים שכן עסוקות במירוץ התמידי של בית ועבודה, כי הנפש שלהן כבר לא מסוגלת להכיל את המירוץ המטורף הזה???????? ולכן הם מחפשות כל הזמן קורסי מודעות, או לשבת קצת אצל מישהי שטיפ טיפה תהיה איתן ותקשיב להן והן יוכלו לספר לה קצת מה הן עוברות!!!!!! הא, וגם הילדים של הנשים האלו שכן עסוקות במירוץ מגיעים לטיפול, כי לאמא כבר אין סבלנות נפשית וכח אליהם, כי היא כן עסוקה במירוץ… את חושבת אולי שלהגביר עבודה ולהיות במירוץ זה פתרון כדי לשתק את הנפש אבל כולנו יודעות שזה רק הכחשה והדחקה שמתפרצת בסוף בצורה קשה. (כמו לדוגמא אצל חמותי שבגיל 60 הפסיקה לתפקד לגמרי, ורק בעזרת מח אחד היא חזרה לעצמה!!)
ובעניין השני- גם אם האשה נובלת משעמום, וגם אם לא וסתם מתחשק לה הליכה עם בעלה למרות שחבל שיפסיד מהלימוד או ממשהו אחר, למה זה כל כך ברור לך שזה לא בסדר לבקש ממנו???? הוא בעלה ובטח רוצה לשמח אותה, ומגיע לה גם אם לא הייתה במירוץ…. מקווה שהבנת את הרעיון.
ובנוגע לתגובה להראות לבעל איך החולצות מגוהצות יפה בארון – יש הרבה נשים שחושבות שאם יגידו לבעל שלהן "כן זה כיף לי שאתה מחמיא לי כי אני עובדת קשה, תאמר את זה הרבה וכמה שיותר"….. זה יוריד מהן משהו, הרי כל החיים את הולכת לחיות איתו, אז למה שזה לא יהיה בשמחה ובשקיפות גם בעניין הזה? תאמינו לי מנסיון שתרגישו הרבה יותר טוב ככה, רק אם תסכימו לקבל את זה, ולא להרגיש כאילו אני ילדה קטנה שמתחננת למחמאות, ולשחק אותה שאני לא צריכה את זה… אצלי כבר בתחילת הנישואין (אני נשואה 10 שנים) אמרתי לבעלי שכשהוא מחמיא על כל דבר זה מעלה אותי ואת הדימוי העצמי החיובי שלי, ושיעשה את זה הרבה, וברוך ה' הוא עושה את זה….. ואני נהנית!
תגובתי לסיפור-סיפור חיים.
זה ממש עורר בי נקודה חשובה לזכור באמת מי החשוב והמחליט בבית, ולא להרגיש בגלל העבודה שאני מבינה ויודעת …. ונראה לי שלפעמים בלי לשים לב היחס בהתאם………. אשמח לחיזוקים נוספים בנושא……
חייבת להגיב על התגובה חוסר פניות בראש של סיפור חיים. הערכתי מאוד שהכנסתם אותה למרות רגישות הנושא!
הזדהיתי מאוד מאוד עם דברי הכותבת, גם אני, ברוך השם חיה עם שלום בית מצוין ממש, עובדת במשרה מלאה וחוזרת הביתה ממוטטת, כשבעלי חוזר, יש את הריטואל הקבוע של ארוחת ערב, אמבטיות, השכבות וכו – אין ממש זמן לדבר. בקושי מצליחה לחכות בערבים לבעלי שחוזר מסדר ג' עם עיניים פתוחות. מרגישה כל כך כאילו אין לנו זמן להשקיע בקשר שלנו, תמיד יש ברקע את הלחץ ללכת לישון מוקדם כי סדר היום של שנינו מתחיל כמעט לפנות בוקר.
הלוואי שתוכלו להכניס עוד חומר על הנושא החשוב הזה. ניסיתי לחשוב על חיזוק או על טיפ כמו שהכותבת רשמה ופשוט אין לי. לא יודעת עד כמה הנושא קשור לשמורה, אבל אחרי הכל מדובר על שילוב בית – עבודה שמדובר עליו הרבה, רק מזווית קצת אחרת…
תגובות נוספות לתגובות הסיפור יחד ננצח
הרבה תגובות ותגובות על תגובות התקבלו לסיפור יחד ננצח. אני קוראת מהצד, ומרגישה שאני צריכה לשתף במקום נוסף , שלא הועלה פה. נכון, כולן היו רוצות לעבוד פחות ולהרוויח יותר, לא תמיד זה אפשרי . (דעתי האישית, כשאת משדרת שמחה ולא נקיפות מצפון , הילדים שלך לא יחושו ב"קיפוח"… אני גדלתי בכזה בית ומעולם לא הרגשתי שאמא שלי לא שווה או לא נותנת מספיק בגלל שהיא חוזרת אחרי ארבע…) מורות, רק להזכיר , הרבה מאוד עובדות גם עד שעות יותר מאוחרות (באיזו שעה הבנות חוזרות מהסמינר???) ולא תמיד עם חיוך וארוחת צהרים חמה.
אני דווקא מגיעה מהמקום של עצמאית. עובדת מהבית, בעבודה שאפילו לא מצריכה מחשב ("רק למיילים ושיווק שהם חצי מהעבודה, אבל לא היא בעצמה…) יכולה להחליט מתי נח לי ומתי לא , להכין את האוכל טרי טרי לארוחה, לשבת עם הבעל לארוחת בוקר וצהרים וערב… לכאורה, גן עדן. (ואל תטעו, אני לא מתלוננת.)
אבל, וזה האבל הגדול . כשאת עובדת במשרד, שכירה, את עובדת את שמונה השעות שלך (או יותר או פחות) מקבלת את הכסף שלך בעשירי לחודש (בס"ד) ואת חוזרת הביתה ושוכחת מהעבודה. לא צריכה לקדם , לעשות , לדבר עם קולגות , מקסימום איזושהיא בעיה יושבת לך בראש ואת מנסה לפתור אותה. מעשית, אין עבודה, ניתוק מוחלט. וכאן אני מקנאה. וכל מי שהכניסה הביתה מחשב בתקופה האחרונה תבין.
כשאת צריכה להחליט מתי כן ומתי לא , שהעסק קם איתך בבוקר הולך איתך כל היום והולך לישון איתך בלילה. כשהוא ובעיותיו מטרידים את בעלך ומעניינים אותו לא רק כסיפור בעלמא אלא כי אם נעשה כך או אחרת זה יקבע כמה לקוחות יהיו. (כמובן שהכל חובת ההשתדלות, ושום דבר לא תוצאה של מעשים, אבל נדרשים לעשות את הצעדים הנכונים כדי שהקב"ה יפתח את הברז, כי כך נגזר.) כשאין שעות מוגדרות של התחלה וסיום אני מקנאה, מקנאה בך שעובדת ושוכחת מהעבודה אחרי הצהרים מקנאה שכשאת עובדת את שם עושה את ההשתדלות שלך ואין אפשרות לדחות או להזיז או לזיף כי יש בוס… שיש שעות מוגדרות , שכר מוגדר וכל השאר בית. (ודרך אגב, גם מורות סוחבות את העבודה איתן הביתה ועוד עסוקות בה שעות רבות מעבר לשעות שהן "בעבודה")
וכן , לפעמים יש לי את החשק לחזור להיות שכירה , עם עומס, ושעות מאוחרות ולילות מקוצרים ובלי לנוח צהרים… מקווה שהצלחתי להעביר את ההרגשה. והמקום מעריכה ומעריצה , וכן גם מקנאה בכן…
שלום וברכה לצוות שמורה המדהים!
אני רוצה להגיב לתלונות על הרכזת החברתית.. אני מורה בתיכון, נכון, תגידו שאני מפונקת ומה זה לדבר עם בוסית חרדית… מבינה את התסכול שלכן לחלוטין!!! אבל, כנראה סיימתן די מזמן את הסמינר ואתן לא מודעות לתהפוכות שקרו בתחום..
דבר ראשון, בעידן העוז לתמורה אני עובדת כמעט כל יום עד 4 ולפני הגשת פרויקטים גם הרבה אחרי.יש לי נסיון גדול מאד כמה שעות לקחת, ומתי לעשות סטופ. דבר שני, בעידן הבגרויות הטכנולוגיות אני חייבת גישה לאינטרנט, ובעידן קורונה אני חייבת את המחשב בבית. אז נכון, הבוסית חרדית, אבל את המפקחת והמנחה שלי לא מעניין שאין לי גישה לקישורים או אופציה לזום.
אני מנויה לשמורה ושואבת המון כח מהסיפורים והתגובות. זה לא משנה המעטפת החיצונית, כולנו מתמודדות עם אותן אתגרים של בית- עבודה, סוגיית המחשב וכו.. אז יכול להיות שמההסתכלות שלך זה נורא מפונק לחיות בחממה החרדית (ואת צודקת!!! אני מודה לה' על זה כל יום כי במקור למדתי ייעוץ מס..) אבל בהרגשה, שתינו מרגישות חוסר נעימות ומתמודדות איתה.
תגידו, האם לנצח עולם המורות מול עולם המשרדים יהיו שני עולמות שתהום של קנאה וחוסר הבנה פעורה ביניהם???
האמת שאני לא שייכת למגיבות, אבל הפעם הייתי חייבת… ולמה?? כי באמת הייתי קצת בהלם מ- התגובות….. אני קוראת עוד תגובה ועוד אחת כולן מלאות קצת כעס ולא מצליחה להבין….
כי מה ממש לא בעניין שאני איזו צדיקה גדולה והלוואי שהנסיונות שלי יגיעו יום אחד לחלק מהתיאורים פה, ולכן מה???? חדש לי שיש כל מיני רמות של התמודדות בעולם?? שהקב"ה משלם לכל אחת ואחת על הדרך שהיא עושה???
וכמו שיצא לי לשמוע מרצה שדברה מאוד יפה על עניין כיסוי הראש(מטפחת וכו') אז נכון שהכיוון שלי עכשיו הוא לא מטפחת, אבל בהחלט היתה לי את הבחירה לקחת את הדברים לעניין של פאה צנועה יותר….
הרי ברור שקבוצה של 15000 נשים היא לא יכולה להיות הומגנית, אז באמת העבודה שלנו היא לא להגיד, זה לא קשור אלי ולא מחייב אותי, אלא להפך לראות איפה הדברים האלה פוגשים אותי, לא באופן מדויק, לא באופן חופף, אבל בטח שרוח הדברים מתאימה לכולנו….
המון הצלחה לכולן!!!
רציתי להגיב על אחת התגובות של מי שביקשה רק 'התמודדויות משלנו'
וואו! כאילו אני כתבתי! (אני רק זוכרת שקראו לזה בהתחלה "לא מורה אך שמורה", חבל קצת שהיום גם מורות מנויות ומשפיעות על הרף…)
אני ותיקה מאד בשמורה שנתנה לי המון, רוצה להמשיך להרגיש שזה מתאים לי!! שזה מחזק אותי!! לפעמים זה כ"כ מחליש, ומרגיש כאילו אני הרחק הרחק מאחור… וזה כ"כ איפכא מסתברא, דווקא אני ושכמותי צריכות חיזוקים ואוזן קשבת! הסיפורים לפעמים מנותקים מהבעיות האמיתיות…
אני "שמורה" טריה – סיימתי י"ד השנה. נהניתי מהכנס אתמול, ואפשר לומר שדי השתכנעתי, למרות שלמדתי גננות ואני לא עומדת להתעסק עם מחשבים, אבל הבנתי ששמורה במבול פונה לכל סוגי העבודות, ובאמת זו שדיברה אתמול על ההוראה העלתה כמה נקודות חשובות.
קראתי את התגובות על הסיפור "יחד ננצח" שטוענות שאלו שלא במבול לא יכולות לדון את אלו שבמבול, ומעלות נקודות שרחוקות מההתמודדות של רוב ה"שמורות". אני חושבת, שאם אתן רוצות באמת להגיע לקהל יעד גדול ככל האפשר, כן כדאי להעלות מידי פעם – לא כל שבוע, אבל כן כל כמה זמן – נקודות שמתאימות לאלה שלא עובדות באופן תמידי עם מחשבים. בכל זאת – יש הרבה מאוד כאלה. נכון שחשוב מאוד לחזק ולהישמר מהאינטרנט, אבל יש הרבה נקודות חשובות נוספות הקשורות ליציאה לעבודה.
בכל אופן – אני לא מתלוננת, רק מעלה נקודה למחשבה, שיכול מאוד להיות שכבר חשבתן עליה. אם כן – תראו את המייל הזה כמבוטל. תודה רבה, חזקו ואמצו, אתן עושות עבודה נפלאה!
למרבה האירוניה – הצטרפתי לשמורה לפני שבוע וקצת בדיוק עם הסיפור על הרכזת החברתית ותהיתי מבול מהו? אני עובדת ה' הע/אובדת במשרד חילוני – כ"כ רחוק מהסמינר המכובד והידוע בשמו הטוב עליו דיברה הכותבת …בדומה להוא בו למדתי בהיותי נערה תמימה… הייתי קרובה לבקש הסרה –
כי אני כ"כ שואפת ורוצה להיות שמורה שאני צריכה מילים שנותנות כוח ולא מילים שלוקחות לי אותו… ואני ממש סוג א' על אף ולמרות עבודתי והתמודדויותיי שאין שום סיבה שבעולם שאחוש קטנה או אפקפק בעצמי , מתוך מסקנה שכנראה קהל היעד הוא ממש לא אני ושכמותי …. ואז נזכרתי שחברותיי שהמליצו לי להרשם הם נשים קדושות וצדיקות כמוני שנגזר עליהם :ורחוק מפנינים מכרה / ממרחק תביא לחמה (ריחוק מהבית והחממה הטובה ופרנסה ממקום עבודה מרוחק רוחנית כ"כ) והן כן אהבו את התכנים…
השבוע כשראיתי את התגובות הבנתי שהפלטפורמה כנראה רחבה יותר משנדמה לי וכדאי לי להישאר מנויה כי יש לי מה ללמוד… ראשית תודה על הקמת ארגון כ"כ חשוב – מיזם מבורך שהופך פגעי זמן וטכנולוגיה לפלאי הבריאה. שנית ישר כוח גדול על האפשרות להגיב ועל הגשתכן את שלל התגובות במינימום פילטורים. בהצלחה לנו!
בקובץ התגובות ששלחתם היתה סוג של ביקורת על כך שנותנים במה ל"מורות" ותחושה שהשמורה שינתה סגנון למקום שלא מדבר לנשים שעובדות במקומות פחות שמורים. קצת הפריעה לי התחושה שעלתה מבין השורות כאילו רק עובדות המשרדים מתמודדות ולשאר אין מושג, ואנא אל תשתפנה אותנו בניסיונות של "פרומרים".
אני גם מורה, ובביה"ס ממ"ד שבו יש גם מורים בצוות ואינטרנט שאינו חסום בכלל, בכל הכיתות וגם בחדר העבודה האישי שלי, שלא פשוט היה לחסום אותו בגלל האנטי וירוס. שם הכל צריך להיות מעודכן ב"סמארט סקול" להיכנס כל יום, למלא בלי סוף דוחו"ת והשתלמויות מקוונות. וגם שם הניסיונות לא פשוטים וההתקררות בירא"ש מחכה בפינה. אני מאוד נהנית ומתחזקת מלשמוע סיפורים מכל הסוגים (וזה גם מה שגרם לי להתעקש על חסימה בחדר העבודה שלי) גם אם לא תמיד נוגעים ממש אלי. החכמה להבין את העיקרון ולהחזיק את עצמך מחוברת… וכן, לא הכל חייב לבוא מהמשרד…
לגבי הדיון בעקבות התגובות של הסיפור "יחד ננצח".
אותה מורה או עובדת בסמינר שתיארה את הנסיון וההתלבטות שלה, העלתה בי שאלה. קודם כל, אני רוצה לומר לה כל הכבוד, וכל אחד בניסיון שלו וברמה שלו, צריך להתגבר ולעשות מה שד' דורש ממנו. כי יש דרכים רבות בעבודת ד', ולכל אחד השליחות שלו בעולם.
אבל אח"כ אני רוצה לשאול אותה ואת שכמותה – אתן הרי בתוך החממה הסמינרית. נכון, עובדות עם אינטרנט, ומבחינה מסוימת זה יותר קשה כי זה "בפיקוח הסמינר" אז זה כביכול יותר מותר מאשר אלה שהולכות לעבוד במקומות חילוניים וברור להן הגבולות. אבל עדיין, אתן מתחככות כל הזמן במורות שנואמות נגד האינטרנט ונגד המייל, אתן נחשפות לתקנון ולמה שאסור ומותר לתלמידות, אתן שומעות מקרוב סיפורים על בת שסולקה או לא התקבלה וכדו' בגלל מצב רוחני שבגלל האינטרנט ושות'.
ז"א אמור להיות לכן מאד ברור שאינטרנט זה שטן! שטן שמותר בלית ברירה וכו'… אבל צריך מאד להיזהר. ולא אמורה להיות שום סיבה שהרגישות הזו תקהה. ואז המורה נכנסת לשבועיים בידוד ושוקלת להכניס אינטרנט הביתה. של נטפרי, כמובן, ולא על חשבון שעות הלימוד של הבעל. אבל ברור לה שזה מותר! והיא הולכת לשאול רק ליתר ביטחון! והיא בהלם שהרב אסר! אז מאיפה בדיוק זה ברור לה כ"כ שזה מותר להכניס את זה הביתה לצרכי עבודה? ולמה היא כ"כ בהלם שהרב אסר?
אה? אולי, רק אולי, בגלל שהיא נחשפת לכאלה שנאלצות לעבוד במקומות חילוניים ושם הנסיונות הם אחרים? אני לא מתכוונת אליה באופן אישי, ומחזקת את ידיה, אבל כן רוצה להעלות נקודה מסוימת למודעות:
פרה אדומה – מטהרת את הטמאים, אך מטמאת את הטהורים. וסמרטפון מוגן – הרסני בשביל מי שיש לו פלאפון כשר, אבל מצוין בתור מעבר למי שיש לו אייפון לא חסום.
ושמורה? אולי, רק אולי, שמורה לא הוקמה בשביל אלה שנמצאות בתיבה ויש להן מי שיחזק אותן? אולי, רק אולי, שמורה נועדה לאלה שנמצאות במבול ומכירות אותו, וזה לא חושף אותן ולא מוריד אותן מהרמה הרוחנית? אולי, רק אולי, חלק מהמנויות לשמורה לא באמת מתאימות לה?
רק העליתי שאלות, ושכל אחת תעשה את חשבון הנפש שלה. כי המטרה של כולנו היא להתקרב לה' ויש הרבה דרכים והרבה מסלולים. מחזקת כל אחת!
