לתגובות הקוראות

החופש הגדול

שלום,

אני אפרת. בת גילה של נעמה משבוע שעבר. אולי אפילו מאותו סמינר, גם אני לומדת באחד מהגדולים. מרשה לעצמי לספר את הסיפור שלי בפורום כזה, כי אני בטוחה שאף אחת לא תזהה אותי, ושום חברה לא תעלה בדמיון הכי מופרע שזה קרה לי…

אני בת טובה, אפילו טובה מאד, כמו שכתבתן שבוע שעבר – במשפחות הכי טובות. אני משם.

לא רק החברות לא יאמינו, גם לי זרות המילים כשאני כותבת אותן על בת בית יעקב שהיא עצמי. ולמה אני כותבת? קודם כל לומר תודה ענקית (אני בת טובה מבית טוב, כן?) בזכותכן יצאתי מהבוץ הזה. וחוץ מזה, להודיע ולפרסם – לא לעולם חוסן. היצר אורב לפתחו של כל אחד, היו זהירין.

סליחה על ההתמרחות בהקדמה, קשה לי להתחיל לספר… מתביישת מעצמי…

טוב, אז מה שקרה זה ככה:

יש לנו בבית מחשב. תמונות, הקלדות וכאלה, בלי רשת.

בתקופת הסגר, כשננעלו שערי הסמינר, והרבה מהתקשורת החברתית עברה למייל, רציתי גם לקבל כמה מיילים מעניינים. ביקשתי משכנים שיש להם אינטרנט את הסיסמה שלהם, והתחברתי דרך הWi-Fi . רק מה, שלשכנים הנחמדים ההם יש סינון מסוג חסימה מקומית על המחשב, ולא על הרשת עצמה. בטוחה שהם לא לקחו בחשבון מה זה אומר לתת לי את הסיסמה… רועדות לי הידיים כשאני על המקלדת – התחברתי לאינטרנט בלי חסימה…

אני.

בת בית יעקב.

בת טובה, ואפילו מאד, ממשפחה טובה.

 

לא מתאים לכתוב פה, ולא מתאים לכתוב בכלל, מה היה בשבועיים שאחרי…

אל תדון את חברך, ואל תגיעו למקום שלי בחיים.

יום אחד, כשעמדתי לפני כניסה לאתר 'זבל', פתאום בהארה של רגע, כמו גלגל הצלה בתהומות הביוב, נזכרתי בשמורה.

בסיפורים החזקים. בכח שאתם נותנים. בכתף שאתם מגישים גם לאלו שנפלו…

ידעתי שאני חייבת לצאת מהשאול הזה, ויפה שניה אחת קודם.

פזיזות הנעורים שלי עמדה לי לטובה, ובכמה קליקים של העכבר הוסר הדפדפן מהמחשב שלי לצמיתות.

השבוע קיבלנו תעודות, אבל רק עם הdelete הזה יצאתי לחופש הגדול…

 

תגובת חברת נתיב:

א. ברירת המחדל של נתיב היא הגנה כפולה, על המחשב וגם על הספק וחבל לנו שאותם שכנים בחרו לבטל את החסימה על השרת (כנראה משיקולים פרטיים…).

ב. נתיב היא החברה היחידה שנותנת אפשרות להתקין סינון ע"ג המחשב האישי גם ללא סינון ברשת, אופציה זו מתאימה גם לעובדים במקומות עבודה ציבוריים או במקומות שבהם יש רשת מרכזית לכל העובדים והיא אינה ניתנת להסרה בקלות ברגע של חולשה. 

אנו ממליצים לאפרת ולכל אחד שמשתמש בחיבור wifi להתקין נתיב על המחשב האישי, כדי ליהנות מרשת מסוננת בכל מקום בעולם. 

יובהר כי ׳נתיב׳ כעקרון מתנגדת לתרבות הבילוי ברשת גם כשהיא מסוננת, אנחנו משתדלים לספק ללקוחותינו רק את מה שהם צריכים לצורך העבודה (כל אחד כמובן לפי רמת הצורך שלו) ולא יותר מזה.

 

תקציר מנהלות ונשים שזמנן יקר…

לנוחותכן, העברנו לכותרת את המסר העיקרי מכל תגובה.
מי שאין עיתותיה בידיה, יכולה לרפרף מלמעלה.

מקוות שתצלחנה להפיק תועלת!!!

תגובות השמורות לסיפור החופש הגדול

רק רציתי לציין נקודה לחזק את הבנות היקרות מהבתים הטובים, נכון יש יצר הרע והוא מושך, אבל אני רוצה לדבר איתכן רגע במושגים של עולם הזה, אמנם קל לי לדבר בתור בעלת תשובה, אבל יהי רצון שיהיו הדברים בגדר קבלו את האמת ממי שאמרה, העולם החברתי החילוני ממממ…. מגעיל (וסליחה על הביטוי, אבל ביחס למציאות, זאת מילה עדינה…), עולם הזה, אין שם!!! אפילו חברויות בין בנות מלאות (בדרך כלל) בתככים, רכילויות שלא לדבר על קשרים אחרים, הבנות החילוניות יוצאות כל כך נפגעות מקשרי ה"חברות" השונים והמשונים שהן מנהלות, אין לכן מושג איזה אומללות הן וכמה דמעות נשפכות שם, עולם הזה, אין להן!!!!

כשנחשפתי לעולם האנושי החרדי הייתי בהלם! איזה בין אדם לחברו איזה כבוד ורגישות לזולת, החברות שלי מלפני, זה היה משהו אחר לגמרי. וקשרים עם בנים שברוך ד' לא נחשפתי בגילאים מתבגרים, אבל אני מספיק מכירה מחברות, שד' ישמור, לא רוצים מחויבות ולא כלום, אין מה להשוות לבית היהודי שמוקם בעקבות שידוך.

כמה חיפשתי את הדרך להיכנס לעולם המדהים הזה, וכמה מאושרות אתן שזכיתן להיוולד בו!! היצר הרע שמתואר כאן הוא ממש רמאי, אין שם כלום, עולם הזה, אין שם!!!!

מחריד. והמחריד הוא שבכל העיתונים ובכל העלונים, ומעל כל במה ותחת כל עץ רענן וכו' וכו', גדולי ישראל זועקים! ואנשי המקצוע בוכים! וכל מי שרק יכול היה לדבר דיבר, וכל מה שיכלו לומר נאמר- על ה WI FI , שאפשר להתחבר ממנו לכל מקום!!!! וזה אינטרנט פרוץ לכל דבר!!! איך אפשר להגדיר משפחה טובה – משפחה שהתעלמה באלגנטיות מכל זה. המינימום היום בדורינו- זה אאוטנט, שעושים עבודת קודש, ואין אחד שלא נתקל בהם. במצלמה, בנגן וכמובן מחשב.

הסיפור הקודם- על המיילים הוא קריטי לדעתי, כי רוב מוחלט של הבתים נגוע בזה. אבל על מחשב שלא מנותק מקליטה אלחוטית?????? אי אפשר להגדיר 'משפחה טובה'. אני ממש לא רוצה לפגוע ולא להחליש, אלא מעריכה את אלו שיוצאים מהבוץ הזה בכוחות עצמם, הטענה היא לא על הבחורה.

בכל אופן- סומכת על השמורה שיסננו מה שצריך….. תודה רבה על הכל.

מה שאותי מזעזע בסיפור, זה לא מה שקרה לאפרת המדהימה, שב"ה תפסה את עצמה בזמן! יש כאן שתי נקודות חמורות אחרות: 1. השכנים שהביאו לנערה סיסמה לגלישה באינטרנט. 2. ההורים שלה החזיקו בבית מחשב לא מנותק!! וזה הכי חמור כאן בכל הסיפור.

אנשים צריכים לדעת שלא מביאים נתוני אינטרנט לאף אחד, אלא אם יושב אצלם בבית לזמן מוגבל ולמטרה מוגדרת. ולא מכניסים הביתה מחשב שלא עבר ניתוק מ WIFI !!!!

עם כל התחושות הקשות בקריאת הסיפור, והזדהות ברמת של- גם לי יש אחים/ אחיות שנמצאים בבית כבר קרוב לחצי שנה ובטלה מביאה לידי שיעמום ושעמום מביא לידי חטא וכו',

לפחות האור היחיד שיש בזה זה ההסבר על המושג חבלי משיח, לא יודעת לצטט, רק זוכרת מהמורות בשיעורים, שלפני שיבוא משיח הקב"ה ינדנד חזק חזק את חבל האמונה, ורק החזקים ביותר ישרדו. אז בואו ננסה להיות מהחזקים, אמן ונראה את פני משיח צדקינו בקרוב.

אני נהנית מאוד מהסיפורים השבועיים.

א. הסיפור של השבוע הוא סיפור ממש עצוב, הוא יכל להימנע מראש אילו היו מנתקים את המחשב מוויפי/מתקינים תוכנת חסימה, שזו הוראת הרבנים, שלא מכניסים הביתה מכשיר עם וויפי פרוץ.

ב. לגבי השאלה בסקר על סיפורים שהם לא בחזית של כולם: כידוע כל שמיעה וכל ראיה מקררת, אני לא חושבת שלפי היהדות קיים מצב שפרוט סיפורים על בנות שנפלו גם במעשים הנוגדים את ההלכה לא גורמת לירידה רוחנית כלשהיא, אולי זו ירידה קטנה, אבל לא יכול להיות שזה לא מקרר.

מעריצה אותך. הכח לחתוך כי זה לא מתאים לי. ואני לא מ'שם'. את גדולה מהחיים. באמת. אני בגילך. יכולה להבין את הלהט של הגיל, והתחושה (השקרית!) הזאת שהכל לכאורה על כף היד שלי…

מתביישת לספר, אבל, גם אני הייתי שם פחות או יותר. עם המון תרוצים והצדקה עצמית מטופשת

והחופש, וחוסר הוודאות, ואין מסגרת פתאום…- כל אלה לא נתנו לי לחשוב. ב"ה, עם הכוונה נכונה ועם המוון שמורה- התגברתי על זה. לא חשבתי שיש עוד כמוני, שהתמודדו עם כזה נושא שברור ב"ה לכולם שאין מצב.

שמורה- תודה ענקית לכן, אתן עושות עבודת קודש אמיתית

תודה רבה לאפרת על השיתוף זה כ"כ לא מובן. עוד יותר לא מובן זה איך הסיפור הזה הגיע אלי בדיוק בשבוע שבו נחשפתי לזוועה מסוג כזה וכמעט נפלתיי לתהום..

חיזקתם אותי שבא לי לבכות תודה לכם.

סיפור מיוחד על נערה שהצליחה לצאת מהבוץ בזמן בס"ד, בזכות השמורה!

אבל צריך לתת תשומת לב לזה שהמחשב שהיה בבית, נכון שלא היה בו חיבור לאינטרנט אך לא היה חסום לקליטה אלחוטית, שזה דבר ידוע ומפורסם שזה מכשול גדול (ומי יודע אם בבית זה רק הנערה הזו מעדה….) (זה לא ההתמודדות הרגילה של השמורה, מדובר במחשב פרוץ לכל דבר!!) אני לא רוצה להוריד מערך הסיפור וההתגברות של הנערה, אך מציק לי העובדה הזו..

תודה רבה על הסיפורים והתובנות- הם מחזקים מאד…

אני בחורה שעכשיו סיימתי י"ד, למדתי באחד הסמינרים הכי טובים. בתקופת הקורונה הכנסנו לראשונה את המחשב לבית לצורך קבלת חומר לימודי וכו. (המחשב הפך להיות פרטי שלי) הכנסנו את המייל כולל אינטרנט- כמובן עם חסימה של נטפרי, שבה הרגשנו שמורים וחסרי נקיפות מצפון…. לאחר תקופה הרגשתי שמשהו קרה לי…. הרגשתי מחוברת לא יכולה להתנתק- ממוכרת…. ודווקא ללא ביקורים באתרי קניות וכו' אלא במידע כללי שעניין אותי….

ביררתי את הנושא לעומק- קראתי שאלתי התיעצתי ולאחר הרבה לבטים ומחשבות החלטתי שזהו אני מנתקת….. מתוך רצון בחירה וחיבור…. הרגשתי שממש ניתקתי חלק ממני… זה היה קשה וכואב, אבל שווה מאד!! אני לא מתחרטת לשניה וכואב לי לראות אנשים שעוד שם… כך כשאני ללא שום אינטרנט ח"ו אלא במייל בלבד הרגשתי גיבורה וחזקה, אני לא מחוברת חלילה לשום מקום, אפילו צ'אטים כבר אין לי- עשיתי משהו גדול….

בזמן האחרון הרגשתי שוב שזה לא זה, אני מרגישה מנותקת- מנותקת מהעולם, מהמשפחה, מנותקת מעצמי ומנותקת מהקב"ה ח"ו. מה שנכון לי לעשות כרגע- נראה לי לסגור את המייל לחלוטין וזהו- אבל זה קשה. אני מקבלת למייל הרבה חומרים עיוניים שמחזקים אותי- חלק נכבד מהם זה שמורה, זה קשה שמדברים נגד המחשב והמיילים והדרך להעביר זאת זה דרך המייל בעצמו… זה ממש מבלבל.

אשמח לדעת אם יש אפשרות לקבל את החומר בצורה אחרת ולא במייל, כי אני מקווה שבימים הקרובים זה כבר לא יהיה בבית…  וסתם איך אפשר לא להתבלבל שכ"כ הרבה מדברים נגד חיבור למיילים וכו' וזה נעשה דרך זה. אשמח לקבל תשובות.

תודה על הכל!!!

תגובת המערכת,

אכן, יש אפשרות לקבל תכני שמורה דרך הקו הטלפוני ולקבל את המגזין המודפס הביתה (בהצטרפות למועדון השותפות)

אשרייך על החיזוק שאת נוקטת בו!!!

שאלה: לאור הסיפורים האחרונים ולאור שיעורים שנמסרים (עכשיו לאחרונה) "בקו שלך" על פגעי הטכנולוגיה, וכן עלון שיצא מהוועדה לתקשורת לגבי הסכנה בשימוש במייל.

אני רוצה להגביל את עצמי בכניסה לאינטרנט שלא לצרכי עבודה. אני משתמשת באינטרנט חסום רק לצורכי עבודה למעט אתר כללית שהתחדש אצלי לאחרונה בעקבות הקורונה ואני רוצה למגר אותו. וכן הכניסה למייל הפרטי ששם בעיקר אני מקבלת את ההודעות של השמורה בשלישי סיפורים ובחמישי -את הרעיון של הפרשה . שנותנים לי המון צורה של הסתכלות על החיים בקו הישר  בתוך הבלבול מסביב. ובמהלך היום אני נכנסת לבדוק כמה פעמים אם קיבלתי את המייל שלכם.

קשה לי לוותר על זה כי אני מרגישה שזה נותן לי המון אבל אולי זה חלק מעצת היצר ויש דרכים נוספים לקבל את החיזוק בעבודת ה'. האם אכן אני צריכה לוותר על זה? האם גם זה בעייתי?.

תגובת המערכת,

אכן, יש אפשרות לקבל תכני שמורה דרך הקו הטלפוני ולקבל את המגזין המודפס הביתה (בהצטרפות למועדון השותפות)

אשרייך על החיזוק שאת נוקטת בו!!!

הסיפור הזה חמור מאד. חבל שהפרסומת נגד האינטרנט לא מתמקדת בנושא זה גם, ובהמון רעש, כמו שעשו למשל – לזה שצריך להוציא את הוויפי מהמחשב. (במחשבה שניה- אם הנ"ל היתה ממושמעת, לא היתה לה בכלל קליטה אלחוטית..)

אבל אני חושבת שאנשים לא מודעים לזה שהספק שלהן אינו כשר, ורק המחשב עם חסימה, זה יכול גם לקרות כשיש מודם אפילו לצרכי טלפון בלבד. נראה לי חובה לעורר ולעשות משהו בנידון

אכן חשוב המסר כי לא לעולם חוסן! אל יאמין בעצמו עד יום מותו…

אבל לא חכמה לבכות ולהתחזק לאחר מעשה אם יכלו לשים גדר ולא שמו… עם כל השכר על הפרישה מהעבירה יש עדיין תביעה איך לא מנעו את האופציה להגיע לשם??!!! קרי: איך יש מחשב עם אפשרות גלישה חופשית????? אסור להחזיק מחשב שאין עליו בעצמו חסימה לגלישה חופשית!!!! (חסימת נטפרי על המחשב כדוגמא)

עם כל הכבוד והערכה למחיקת תוכנת הדפדפן ולא מזלזלת בכלל בעוצמת המעשה!!! גדול וקשה!!! אבל למה שלא תותקן התוכנה שוב בעתיד? היצר אורב תמיד בפינה… לדעתי אחרי כזה סיפור חייב לצאת קריאת החובה! להתקנת חסימה על המחשב עצמו למניעת בני דודים לסיפור הזה….

תמשיכו לחזק ולזכות! ישר כח!

מדהים כמה מהר אפשר ליפול, כל פעם שאני רואה דברים כאלה אני מחזקת את עצמי להיזהר יותר כי אני מאוד תמימה ולא מחפשת וחופרת בכל דבר. אני צריכה לשלוח מייל? הסבירו לי את הפרוצדורה הטכנית וזהו! עם הזמן שהיו לי כמה בעיות גיליתי שאפשר לשחזר מייל שנמחק ושיש ספאם שאפשר להעביר לשם מה שאני לא רוצה לקבל, בקיצור אתם בטח מבינים עם מי יש עסק… בכל אופן לא ידעתי שיש בעיה בצ'אט וגם לא היה לי וניסיתי לראות איך אפשר לסדר את זה וזה ברוך ד' לא הלך אז הרפיתי והבנתי מאבא שלי שיש בזה בעיה.

גם מייל רגיל היתה תקופה שבער לי יותר לראות אם הגיע משהו ותמיד יש תקופות יותר ופחות… בגדול אני לא מקבלת כל דבר אבל בהחלט יש מיילים שאם הייתי יודעת מה התוכן שלהם לא הייתי פותחת אלא מוחקת מייד, ולומדים עם הזמן, אבל כל כך חבל לי אם הייתי יודעת מראש הייתי מדלגת על השלב הזה.

התגובות לסיפור הקודם חזקות ממש צריך לפרסם את זה אצל כל מי שיש לה מייל אצל כל הבנות בסמינרים. אני תמימה לא ידעתי שלרוב הבנות יש מייל. הלכתי ללמוד מולטימדיה בלי לדעת בכלל שאני אצטרך להכניס מחשב הביתה, זה היה הלם בשבילי לגלות שכל הבנות האחרות נמצאות במקום אחר עם חסימה שרק אחר כך הבנתי שחסימה זה אומר אינטרנט ואתרים… מקווה מאוד להישאר תמימה לא להכניס אינטרנט ושהמייל ימשיך לא להיות על המחשב שלי וחסום וכמה שזה מכביד הייתי רוצה שגם המייל הפשוט הזה לא יהיה לי.

אולי, אם יהיה לי אומץ, הרבה מהתקשורת בין הלקוחות עוברת במייל, אבל אני עדיין רוצה לחזור לעולם התמים שלי לפני שהגעתי לסמינר בב"ב עד אז חשבתי שמייל זה סוף העולם:( עצוב לי שזו המציאות.

אבל זה מאוד חשוב אני לא מדברת על אף אחד ומקווה שלעולם לא אבין את הניסיון הזה אבל אני מתפללת ומחזקת את כל מי שמתנתקת מכל סוג של בעיה ברשת יש המון בעיות אפילו במייל רגיל פשוט ו'תמים' וכל הזמן אני עולה על עוד בעיות שזה עושה.

תודה על כל הפעילות שלכם, ואולי אם יש צורך באיזו עריכה אני אשמח לעזור כי בינתיים אין לי אפשרות לתרום, אז לפחות מהזמן והידע שלי (אני אפטריסטית ועורכת וידאו) אני מאוד רוצה לתרום.

אני קוראת הרבה את שמורה ודי בגיל שלך יחסית…. הסיפור שלך ריגש מאוד איזה עוצמה שיש לך, לא קל להיחשף לתכנים ואחר כך לחזור, כי מהר מאוד נמשכים, טובעים, רוצים עוד קצת ממש עוד טיפה ומהר מאוד מגיעים לתהום. האינטרנט הפתוח הוא פסיעה משמה ולצערנו כל כך הרבה באמת נופלים!!

מצדיעה לך, את חזקה ומיוחדת!! מקווה שברגעים הקשים הללו התפללת על עצמך זה זמן מסוגל:) מחזיקה לך אצבעות!! ומעריכה ממש

לנערה המדהימה שהצליחה לצאת מהבוץ הזה בכוחות עצמה, וזה לא יאומן, ולא מובטח בכלל לפעם הבאה. להתקין דפדפן קל יותר מלבקש סיסמא מהשכנים. רוצי לטכנאי של אאוטנט, יש בכל רחוב חרדי אחד כזה, שיוציא לך מהמחשב את הוואי-פאי. המספר של אאוט-נט, ניתוק חינם: 0722-613-613

תעבירו לבחורה הזאת שכדאי לה לבקש (או לשלוח מישהו שיבקש) מהשכנים שיחליפו את הסיסמה. כי ברגע של משבר – היא עלולה לנסות להיכנס לשם שוב (בינינו, לא כ"כ קשה להחזיר דפדפן או להחזיר את המחשב אחורה כדי שיהיה דפדפן וכו' וכו'). יש גם אופציה לחסום את הwifi הספציפי מלהופיע ברשימת הרשתות שבסביבה (ויש גם פקודה להחזיר את זה שוב): 

מריצים מcmd כadministrator:

netsh wlan add filter permission=block ssid=<name of wifi> networktype=infrastructure

לא נעים לומר אבל זה קורה הרבה הרבה יותר ממה שחושבים.. לי בעבודה פעם נפל הסינון 3 ימים, עברו מאז שנתיים ולא נמחק לי מהראש מה שראיתי אז. מאז למדתי- לא יושבים על מחשב בחדר סגור!!! באינטרנט מסונן – חוסכים זמן, באינטרנט לא מסונן- לא אמורים לשבת עליו בכלל, אבל זה ממש מקטין את הנזק.

מצמרר.. פשוט לא מודעים לגודל הסכנה, ההורים חושבים שרק הכניסו מחשב תמים בלי כלום (שאגב תמיד אפשר להכניס דיסק און קי עם סרטים וכדו'..)

וכל הכבוד לבחורה הזאת שפשוט קנתה את עולמה ברגע אחד.. רק תחשבו על כל הדורות שיצאו ממנה.. הרי ברגע היא יכלה להכיר איזה בחור שה' ישמור..

***

קראתי חלק מהתגובות והבנות האלה ממש מתוקות! מדהימות! איזה לב יהודי טהור! נהנית לקרוא את הרצונות המתוקים האלה!

***

את פשוט מיוחדת. תתפללי על העתיד שלך בזכות המעשה, חיזקת אותי מאד.

***

קשה לקרוא דברים כאלו! כמה צודקים הרבנים שמחשב עם קליטה אלחוטית בבית זה שטן בבית, זה גיהנום בבית…

***

נכון שאני סיימתי הרגע את הסמינר, אבל עדיין פוחדת מאוד מאוד על עצמי! תנו עצות איך אפשר להישמר- כשאין לי אפשרות במצב הנוכחי לא להכניס מחשב (מסונן) הביתה ולעבוד—

תודה לשמורה על השמירה והחברה המעולה והמועילה שמספקת!

***

ירדו לי דמעות! אני מאושרת בשביל הבחורה הצדיקה הזו שתפסה את עצמה בזמן!!!! היא באמת גיבורה!  כל הכבוד לה!! מפחדת על חלשות יותר!!!!!!!

***

מדהים!!! כל הכבוד!!! איזה כח יש לרבים וואווו

***

טיפ קטן- אחרי הסיפורים והתגובות על הצאטים ביקשתי מנתיב שיחסמו לי את הצאט ותוך כמה דקות הצאט היה חסום ונשארו המיילים. אני בכל מקרה לא אוהבת את הרעיון, המריחה ובזבוז הזמן של הצאט אבל כך זה חסום לחלוטין (אפילו בלי להרגיש לא נעים אם לא עונים)

***

תגובות נוספות לסיפור במשפחות הכי טוב(ע)ות

קודם כל – תודה תודה תודה שהעליתם את הנושא הכאוב והחשוב הזה בסיפור של יום שלישי, ותודה עוד יותר  על התגובות המורחבות (שערוכות כ"כ יפה ונעים), כל מגיבה תרמה לי בצורה שאני לא יכולה לתאר! כמה זכויות יש לכן… מה שלא עשו לי אלף מילים קודמות בעניין, התגובות של השמורות עשו ועוד איך.

גם אני מסיימת י"ד כמו רבות מהמגיבות (ויש כמונו עוד המון), גם אני בחורה טובה שנחשבת אפילו איכותית וגם לי יש מייל בבית לצורך הלימודים שחייבו זאת. נכנס המייל ולאט לאט הלכה האיכות. התמכרתי, התרדדתי, הרגישות שלי התחספסה מאוד וכמה שניסיתי בהתחלה לשמור ולהגביל קשה להיות דרוכים כל הזמן כמו בקרב. השתניתי – וזה כואב.

אני חושבת שזה המסלול הטבעי של המייל והרשת – הם הרבה יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים, וגורמים להרס וחורבן כי זה טבעם! אם לא קמים בעצמנו, בדעת ובשליטה עצמית – המסלול הטבעי הוא ליפול ולהשתנות… ולא להכיר את עצמנו… גם אני שקועה עמוק בבוץ, זה חלק ממני לגמרי לצערי הגדול. אני רוצה כ"כ לקחת כמה צעדים אחורה! להתאפס, לשלוט ולא להישלט… הייתי שמחה שנקום ביחד ונתחזק ביחד, באמת, עם החלטות מעשיות, עם עצות מעשיות, איך אפשר לחזור לעצמנו, לחזור למקור. זה לא כ"כ פשוט לצאת, זאת גמילה לכל דבר. משום שזו התמכרות לכל דבר. הלוואי שמישהו יגיד לי איך…

חוץ מהתכנים הגרועים והסכנות שעלולות לקרות, יש עניין נוסף. אני רוצה להאיר את הפינה של ה"תרבות הזרה" שהמלך הזקן השחיל בשקט בשקט דרך האצבעות שלנו למקלדות וללב ולאישיות. תגובה מדהימה של אחת השמורות עזרה לי לחדד את הנקודות האלה, עם הרגישות הדקה שלה היא הבחינה מה הופך שימוש כשר ונורמלי במייל לביצה עכורה של התמכרות ורדידות. זה דברים קטנים, אולי תצחקו עלי שירדתי לכאלו רזולוציות, אבל זה משמעותי, ועושה את ההבדל בין להישאר אנחנו לבין להפוך למישהו אחר-

אני מדברת על צורת הכתיבה של המייל והצ'אט – שהופכים אותנו לאט אבל שטוח…:

*ההקלדה הקלילה והמורגלת, "אנטר"- בלי שהיות, יד קלה על ההדק. זורקים לצ'אט מה שבא, ובכיף…

*השפה המיילית והצ'אטית-  הכול זורם, חברתי , מתכתב, מילים מיופייפות, טון מקסים וקורץ:) ממתי ככה אנחנו מדברים?!

* מילים חוזרות על עצמן, סימני קריאה ושאלה בכפולות של עשרים (!!!!!!!! ?????)

* "מדברים, צוחקים וחושבים" בכתב – (חחח, אהה, אהמממ..)

* חזרה על אותיות – (ממששש, הזוייי, תודהההה, יווווווווווו, שקרניתת!!!!)

*  שגיאות כתיב של הקלדה מהירה ותיקונם על פי קוד ידוע… (*)

*  אימוגים מפורצפים שאמורים לבטא את ההבעה שלנו….

כמובן שזה לא נגמר פה ויש הרבה על מה לעבוד, התדירות , זמן השהות, מהירות התגובה ותגובות שלא נצרכות בכלל אלא סתם דחפים… אבל יש ב"פכים הקטנים" האלה דווקא, הרס גדול. בואו נהיה מודעים, יש אויב ויש חזית מלחמה. ויש לנו כוח גדול לנצח. לא אנחנו יצרנו את המצב, זה ניסיון מתוכנן ומדוקדק מלמעלה שנשלח בדיוק עבורנו, בני הדור הזה. אנחנו יכולות לעמוד בו ולהחזיק חזק בחבל שמיטלטל, עד בוא גואל במהרה בימינו אמן!

אני מודה מאוד מאוד מאוד לכותבת התגובה החכמה ולשאר המגיבות שחיזקו אותי מאוד ודחפו אותי להתחיל לעשות ולהאמין שזה אפשרי! תודה לכן!

שלום לכן אחיות יקרות, בנות משפחת השמורה,

לא, אני לא מורה, אני עובדת במשרד ממשלתי מעורב, שומרי מצוות וכאלה שלמרבה הצער לא, חרדים יותר או פחות, וגם אברכיות חזקות יותר או פחות. אני כבר לא במטריקס כמה שנים טובות, אין לי "משגיח" שמגיח מאחורי ושואל אם עברתי לפרויקט של בנק לאומי, ובכל זאת, אני מאד משתדלת להיכנס לאתרים של תכנות ולא מעבר. כמו שהרבה מאיתנו יודעות שיותר קל לצום מלעשות דיאטה, אז כן, יותר קל להחליט שיש לי רשימה "לבנה" וזהו, וגם לספר על זה לאנשים שסביבי, כי ככה זה יותר מחייב.

למי שמסוגלת (ואולי לפי הוראת הרבנים גם למי שחושבת שלא), אפשר להתקשר לבנק, לעירייה ולחברת החשמל גם בטלפון, מניסיון, לפעמים זה הולך יותר מהר… וגם אם אפשר לקנות באינטרנט יותר בזול, כמו שאנחנו שמחים להוציא כסף על אתרוג, תפילין או מצות מהודרים, למי שזכה (בעז"ה לכולן) לשלם שכר לימוד לחיידר, וכו'. אולי גם אפשר לשלם יותר כסף וזמן בשביל לקנות בגדים בחנות, ורהיטים ביד 1.

ועוד משהו, כתוב על יוסף הצדיק שדמות דיוקנו של אביו נראה לו וכך עמד בניסיון, קחו לעצמכן דמות שאתן מעריכות, שאתן מתביישות ממנה, אמא, מורה ואפילו חברה. וכשמגיע היצר, תשימו אותה מול העיניים, ותלחצו חזק על האיקס למעלה בצד שמאל.

ובקשה אחרונה, לכל החברות ששולחות דואר "זבל", תמונות, סרטונים וכו', מישהי כבר כתבה פה בעבר "בואו נגדל", אז בואו נקבל את עצתה, בואו נהיה ראויות לתואר הזה של "בוגרות בית יעקב"!

איך אמרה הרבנית מנוחה לוי בכנס של השמורה, בשם אביה הרב פינקוס זצ"ל, לא רק בשביל הילדים, גם בשביל עצמנו, היום זה מאד אופנתי להגיד שאישה צריכה לדאוג גם לעצמה, בואו נדאג גם לנשמה שלנו, מגיע לה, מגיע לנו!

בעבר, כמו כל בוגרת סמינר טריה, גם אני קיבלתי מיילים של סרטונים, בדיחות וקלות ראש. זה היה עוד בטרם הפציעה לעולם בשורת ה"שמורה" אבל המפנה שלי קרה דווקא בזכות הראש צוות הלא-חרדית שלי. יום אחד צפינו כמה צעירות בסרטון קצר… הר"צ הפטירה בשקט – אה, זה מהטלוויזיה…

זהו, הספיק לי, "אני לא מתבזבזת" על הזבל הזה. גדרתי לעצמי גדר (הוא לא היה קל אבל הוכיח שהוא משתלם) שאני יותר לא פותחת קבצי סרטונים ששולחים לי במייל גם אם זה החוכמות של הבן של החברה… דבר נוסף, באותו שבוע שלחתי מייל מכובד לכל החברות שלי המפיצות מיילים מסוג זה ובה ביקשתי שיסירו אותי מהרשימה…

אני סיימתי סמינר לפני 3 שנים. ב"ה התחתנתי בסמינר, מה שהשאיר אותי רותחת לגבי כל מה שקשור לאינטרנט ואפילו למייל!! הייתי מחנכת מיד אחרי הסמינר ולא כ"כ מיציתי את עצמי, ב"ה אחרי לידת ביתי השניה הקמתי עסק עצמאי גדול ומצליח.

אין לי אינטרנט בבית רק מסלול של מייל בלבד ואני מנהלת מערך של עובדות, של מכירות ועוד.. והכל דרך המייל והטלפון בלבד, כל מי שבקשר איתי חברות גדולות, קופות חולים וכו… כולם מסתדרים עם זה שיש לי רק מייל ולא וואצאפ או קישורים לכל מיני דברים. גם ככה המייל גונב הרבה זמן.

עשיתי לעצמי כלל שביום שישי אני לא פותחת את המייל. ממליצה בחום לאמץ את הרעיון, אני ככה מצליחה לקבל שבת מוקדם ורגוע. לא באתי להשוויץ באתי לחזק שיש אפשרות זה לא סוף העולם, אני אישית מאוד מתחזקת מכל התכנים שהשמורה שולחת מרגישה חלק מכל כלל הנשים שמתמודדות, כי זה ניסיון!! מקווה שחיזקתי.

כן הייתי חופשת לידה בלי מייל!!! בכלל!!!!!! וגם בלי שמורה! והייתי הכי שמורה בעולם שיש! ומי שלא עובדת על המחשב ולא צריכה מחשב ומיילים שתתנתק גם מהשמורה עם כל האהבה שלי לשמורה היא נועדה למי שכבר בבוץ…….. בחיים לא הייתי אומרת לאף אחד לעשות מייל בשביל השמורה אפשר לבוא לכנסים וכאלה….

לגבי כל ה"תתפללו על… אל תשברו …. מצוה גדולה", אני מתחננת ומבקשת מכל חברותי אל תשלחו לי את כל המיילים האלה תורידו אותי מהרשימות תפוצה אני תמיד מחזירה ככה לחברות בניסוח עדין בגלל שאני רוצה לחסוך מקום….. אז תפסיקו לשלוח לי. וזה עובד היום אני יכולה כמה חודשים…. לא לקבל מייל….

ועוד בקשה קטנה לשמורה: תקצרו את המיילים של התגובות תערכו ותסננו למסמך קצר ומתומצת עד 3 עמודים. הרבה פעמים יש תגובות שחוזרות על עצמם אנחנו סומכים עליכם! גם את המייל שלי אפשר לסכם את הנקודות מכל מייל בכמה משפטים זה לא פורום…..

תגובת המערכת:

השתדלנו אכן למקד את הנקודה המרכזית ולהעלות אותה לכותרת.

אני שמורה טריה מאד (מסיימת י"ד). ומודה על הזכות להצטרף אל הקהילה המדהימה והמחבקת הזו. נכון, אני חיה וגדלה בדור מבולבל ומלא בניסיונות שלא היו בדורות הקודמים. אבל דווקא בגלל הקושי והניסיון, ד' שלח את קהילת שמורה במבול כתשובת המשקל. כרגע "שמורה" מיועדת לקהילת העובדות החרדיות במקצועות הטכנולוגיים. אבל יש עוד קהילה טרייה וצעירה מדי שלצערנו נמצאת עמוק במבול—

נערות הסמינר —למה אנחנו חושבים שבת בגיל 14-20 שמתמכרת לצ'אטים עד לפנות בוקר, ונחשפת למיילים חסרי רמה, וקליפים רדודים, יהיה כח להפסיק את הכל, לעצור את עצמה, ועוד לבד….? זו התמכרות לכל דבר! אני מדברת מהמקום הכל כך כואב הזה. ואני מבקשת מכם, מתחננת… תעזרו לנו!!! גם אנחנו צריכות תמיכה ועזרה! הגענו למצב הזוי שבו לכל נערת ט' יש כתובת מייל אישית וכמובן צ'אט באותה החבילה. אני לא צריכה לספר לכם מה זה אומר… מה זה קבוצות צ'אט כיתתיות, חברתיות, וארציות. אתם ודאי יודעים טוב ממני מה קורה בשטח—

חשבתי אולי להציע לכם לפתוח מיזם חדש בשם "השמורה הצעירה". שיהיה מיועד לנערות תיכון וסמינר שיש בבעלותן כתובת מייל. המיזם הזה יעודד את הבנות לסגור את הצ'אטים, יתן עזרה בהתמודדות מול ההתמכרות הזו. יעזור להימנע מצפייה בקליפים ובמיילים הרדודים, יעודד יותר שיחות טלפון עם החברות ופחות תכתובות, יתן מענה לבעיות וייעוץ אישי, ובעיקר ימצא פתרונות תעסוקה שלא כוללים בתוכם את המחשב. וכמובן שהכל יהיה בשיתוף ההורים. אני בטוחה שהחברות בקהילה הזו יגיעו עוד כמה שנים לשוק העבודה שהן שמורות יותר ובטוחות בעצמן ובדרכן.

בתודה ובהערכה על הכל! מ. שמורה מעריכה. אשמח לעזור בכל מה שיידרש

תגובה:

אדרבא, אם יש מישהי שמרגישה מתאימה להוביל כזאת יוזמה, ויש לה זמן להשקיע (הרבה זמן… הרבה הרבה הרבה זמן…) אשמח לשמוע ממנה למייל שלי leah@shmura.org (חייבת קורות חיים + המלצה מאישיות חינוכית מוכרת)

תודה רבה על כל השמורה ובמיוחד על אישי בשלישי.

שמחתי לראות שהעלו למודעות את נושא המיילים, היום עדיין הרבה הורים לא רואים במייל בעיה ונותנים לילדים לפתוח חופשי מיילים פרטיים אפילו שאין בהם צורך (תבדקו לכמה בנות בט' יש היום מיילים פרטיים ולא רק להורים בבית). צריך שמישהו יעורר את הנושא לפני שיהיה מאוחר. מייל הוא דבר ממכר מאוד מלבד כל השטויות שמעבירים בו.

תגובות לתגובות קודמות

נורא מרגש כל התגובות לסיפורים! אני מקדישה לזה כל שבוע זמן (מחוץ לשעות העבודה) ויושבת לקרוא בעיון!

כמה שאני לא אוהבת להעיר לאנשים, אבל כששולחים לי איזה תמונה לא ראויה אני מיד מגיבה – "בטח בטעות אבל שלחת לי תמונה לא ראויה… אנשים בד"כ מיד מתנצלים ואני מקווה שבזכותי לא יעבירו הלאה..:) 

יש לי טיפ נהדר למי שממש רוצה להגביל את עצמה עם המייל וקשה להגיד לחברות לא… אני יצרתי מסננים בג'ימייל ששולחים לי את החומר לתיקייה בתוך המייל (זה נקרא label), או ישר לזבל , דואר שאת מקבלת ממישהי מסוימת, אם יש לך חברה ששולחת לך שטויות ולא נעים לבקש שתפסיק, או ששולחים לך למייל של העבודה ואת לא רוצה להציף אותו בשטויות. או שהתחברת בטעות לרשימת תפוצה וא"א לצאת ממנה כי חסום לך האתר של "הסר"…

אז ככה: עושים חיפוש בג'ימייל , לוחצים על החץ בשדה החיפוש, ואז "מסנן חדש". לסמן: דילוג על תיבת הדואר הנכנס (העבר לארכיון), (אפשר לסמן גם "סמן כנקרא" כדי שיהיה לי פחות פיתוי לקרוא כי אני לא רואה את ההודעה), החל את התווית: – > עכשיו תצרי תווית או שתבחרי שזה יגיע ישר לדואר זבל. ושוב: "מסנן חדש". עכשיו הכי חשוב: ברשימת התוויות בצד ימין (או שמאל) איפה שהתיקיות של המייל, לסמן על התווית: הסתר, או "הצג אם יש פריטים שלא נקראו".

סליחה משמורה היקרה שאני מאריכה בהסבר, אבל אני סבורה שזה ממש יכול בס"ד לעזור בהתמודדות!!!

נ.ב. אני באופן אישי כבר 5 פעמים אולי קיבלתי ע"ע שלא לפתוח בל"נ קליפים שנשלחים לי שהם לא הסרטה של אחיינים וכו'. מדי כמה שנים שמתי לב ששכחתי מהקבלה והפתיתי.. אז אני שוב משתדלת לקבל ע"ע. כן אפילו היתה לי פעם הרצאה מאד חשובה לי ששלחו לי — הורדתי, המרתי לקובץ MP3 ומחקתי את הוידאו  ואז שמעתי! בלי צפיה.

אני רוצה להגיב על התגובות של כל השבועות האחרונים והטענות העולות מכאן ומשם לגבי עניין הסיפורים שלדעתן של בנות מסוימות לא כאן המקום שלהם… אני חושבת שאין שום רע מלשמוע על מקרים של אחרים, גם אם הם לא שייכים אלייך באופן ישיר- מה כבר יכול לקרות לך אם תקראי על מורה צדיקה ויראה שכל הניסיונות שלה מסתכמים ברבע ניסיון יומי אחד שלך? ומה יקרה לך אם תקראי על מישהי שהתגברה ושמרה על עצמה מפני משהו שאצלך הוא אפילו לא היה קיים באופציה? הראשון לא אמור להחליש אותך והשני לא אמור לקלקל אותך- כל עוד את מספיק בטוחה במקום של עצמך..

כמובן שאם את מבינה ויכולה ומסוגלת לעשות שינוי בעצמך בעקבות הסיפור זה מצוין אבל זה ממש לא אמור לערער אותך!!!

שמורה היא במה לכל אישה עובדת באשר היא, יש כאן מקום לכולן, כל אחת והנסיונות שלה, אין סטנדרט בעולם! כל אדם רואה את עצמו כסטנדרטי וצריך להבין את זה! למורה יש נסיונות בדיוק כמו לעובדת הייטק- לכל אחת עפ"י הרמה שלה. אם ניתן לכולן את האפשרות להביע את עצמן זה רק יעשה טוב לכולנו ויפתח בנו משהו. אומנם במקור שמורה הוא מקום לחממה עבור עובדות משרדים וכדומה אשר להן נסיונות מעולם אחר, אבל הנה- בעינינו ראינו שלא רק בעולם המשרדים והמחשבים הנסיונות יושבים, בכל בית שמונח בו מחשב היצר הרע יושב יחד איתו… ולא רק…

אם הסיפור כמו של המורה ההיא היה דבר רציף שחוזר על עצמו מדי שבוע אולי היה מקום להתקוממות הגדולה שהייתה פה.. כשסיפור כזה מגיע מדי פעם אני חושבת שלהיפך- זה אמור לתת לנו עידוד, לראות איך אנחנו גדולות מהחיים שבאמת שוחות נגד הזרם העכור שבו אנו נאלצות לחיות. תנו מקום לאלה שסביבכן אתן רק תרויחו מזה!

לדעתי אם תתקבל החלטה במערכת שמורה לפצל את כל ה'שמורות' עפ"י רמה רוחנית, תחום עיסוק וכו' –  התוכן שכל אחת ממנו תקבל יהיה דליל באופן משמעותי, חסר עניין והתפתחות ולא יצליח להקפיץ אותנו קדימה כמו עכשיו. הרבה מהתועלת המתקבלת היא דווקא מלראות מול מה אחרים מתמודדים, ומתוך זה לקחת את מה ששייך אלייך. מניסיון…

ותודה לכולן! לכל חברה פה יש זכויות מכל התקדמות של אחת אחרת- כי קבוצה זה משהו אחד! תמשיכו ככה!

תגובה על התגובות שהרמה הרוחנית שלהן לא תואמת את הרמה בסיפורים.

כשאני הצטרפתי לשמורה, המוטו היה "לא יורדים לדקויות אלא רק הרוח והאוירה, הסיפור הראשון ששבר את זה, היה כשאחת שפירטה כמה זמן בעלה מקדיש לה בכל יום, ואכן היו על זה תגובות נגד… עם הקורונה וההתכנסות הביתה, נפתחה הדלת לשיתוף הדקויות האלה, וכולנו בני אדם, אז זה חייב להשפיע לטוב ולרע…

*אני לא רוצה לדעת כמה זמן והאם את גולשת באינטרנט וגם לא איך, אבל מאוד שמחה שהנושא הזה במודעות!!

*לא רוצה לדעת כמה זמן בעלך לומד כל יום ואם זה בזכותך שאת לא עובדת או בזכותו שהוא מטפל בילדים בזמן שאת עובדת

*גם לא רוצה לדעת לכמה שעות הורדת את המשרה שלך, למרות שזה חלום שלא פרגנתי לעצמי – תסכימו איתי שלהוריד מ6 ל4 זה שונה מ9 ל8, ויש גם את כל התנאים מסביב, נגיד דעתו של בעלי, המשכנתא שמשלמים, וכו

וכן על זו הדרך בשאר התחומים…

 

תגובה:

צודקת! תודה שהזכרת לנו:)

קראתי בשקיקה את התגובות. העברתי זאת למחנכת בסמינר כלשהי לתשומת לב. אני בת 30,  דור הביניים  ככה— רואה את אחיותי בגילאי תיכון קצת אחרות ממני-טובות , טובות מאוד!!  אבל סגנון התמודדות אחר. ולקרוא את התגובות של חברותיהן על המיילים והצאטים זעזע אותי!

צריך להקים קול צעקה!!!  להעביר את התגובות הנ"ל לכל צוות חינוכי שמכירים!!! להראות גם לרבנים!! ולפני שמחליטים על סגר בבין הזמנים, לחשוב איך נותנים לבנות בגילאי תיכון תעסוקה הולמת. כל שנה הם היו מדריכות בקייטנות בבוקר ובפעילויות קיץ ותמריצים למחנה- אחה"צ, והשנה????

אולי עדיף עוד כמה "חיוביים" בקורונה  ולא ח"ו  שיצר הרע יעשה עלהם "חיובי" ברשימה שלו…. מי אנחנו שנחליט, אבל כל הנתונים צריכים להיות פרוסים מול מקבלי ההחלטות!

החזקנה חזק בחבל! היום הזה קרוב יותר מתמיד, ונזכה להיות מאותן שיעידו עליהן- "בזכותן נגאלו"

תודה רבה על הכל !!!!!!!!!! עבודה מושלמת!! מחזק מאד!!!!

רציתי להעיר לגבי התגובות שמייל זה לא אסור ורבנים לא יצאו נגדו זה ממש לא נכון לאחרונה קיבלנו בדואר עלונים של ועדת התקשורת מגדולי הרבנים (הרב משה שאול קליין הרב פילץ הרב קסלר ועוד), שיצאו בצורה חריפה מאוד!! נגד המיילים ה'תמימים' והצ'אטים והם כתבו בלי להיות בתוכו את הבעיה הענקית הזו שמייל מכיל את כל בעיות האינטרנט! הם כתבו גם הגבלת שלא להשתמש לצורכי בילוי וכו' מלבד זאת שהשימוש במייל הוא שימוש ברשת שלא הותר אלא לצורך ולא לבילויים וכו'.

כאן המקום להעיר שהתורה מגינה עלינו. כי הם טענו שזה לא אסור אך ממכר ואין כזה דבר כי התורה נותנת לכל דבר מקום וזמן ואיך וכו'. והרי בדברים של דורנו כאן המקום של גדו"י של הדור שכמו שהתריעו נגד האינטרנט ככה אמרו גם נגד המייל. רק אולי חסר מודעות ולכן אני חושבת שכדאי להפיץ את המכתב שכתבו גדו"י על "תמימות" המייל ….

תזכו למצוות גדולות ותמשיכו לקרוא על ציפורי הנפש של היהדות.

אני מגיבה לתגובה כואבת שדיברה על קוצר הזמן שלנו הנשים, להשקיע בקשר עם הבעל. אני כואבת איתך ביחד, אנחנו משקיעות כל כך הרבה בכל דבר, ואיפה השקעה בדבר הכי חשוב????

מה שלפעמים אנחנו עושים, אבל זה יכול להגיע כמובן רק מתוך רצון משותף, זה לצאת בערב נגיד , ממש ערב שלם עם בייביסיטר והכל, או באותו מבנה של הפגישות (כל מגזר איך שנוהגים) או סתם לפארק, בלי הילדים! פעם ראשונה שבעלי הציע לי זה היה נראה לי הזוי מאיפה יש לי זמן??? החלטתי להסתכל על זה כאילו את מפנה ערב כשיש לך חתונה מחוץ לעיר? אז אני מפנה ערב בשביל זה. כמובן ב"ה זה נותן המון המון. אבל להראות במיטבך…  לא בבגד הכי מסכן שלך…

מומלץ בחום מניסיון. ותודה לשמורה הנפלאה !!! יחזק ה' ידכם.

תגובה לתגובה שהגבתם לתגובה שלי,

אגב, במאמר מוסגר, אני עובדת יחסית לדור – רגוע יותר…

אבל אם היה צד שאני כותבת מקנאה או משהו, אז לא, במובן הרעיוני של שמורה אני כאילו הזן המועדף, (כאילו שיש כזה, עבודת ה' זה עבודה אינדיבידואלית מתאימה לכל בנ"א ע"פ מליון ואחת נתונים שה' שם אותו בהם, איך אפשר להחליט על דרך אחת לעבוד את ה'?, )

אבל אני מכירה ממש לא מעט נשים עובדות בחוץ – אפילו הרבה מאוד, ולדעתי אתם טועים, רובן ככולן, עם השנים נהיות פחות קרייריסטיות, ומנסות רק לנסות לצמצם! לא מכירה כמעט אמא לילדים ואשה בבית של תורה שהיא קרייריסטית, רוב הקרייריסטיות הן כאלו שבתיהן אחר…, או שהם כבר לא ממש עמוק בציבור החרדי. הציבור האברכי הסטנדרטי, בכל אופן אלו שגרות בא"י ממש לא כזה, רוב הנשים נקרעות בין הרצון להיות בבית- ועם כל הכבוד שיהיה להם עוד שעה לנשום ביום- תגידו, למי כיף לעבוד?  לבין הכסף , ברור שככל שהאמונה חזקה יותר מבינים שלא תמיד ההשתדלות זה הדבר הנכון,

אבל זה כבר עבודה של כל זוג בפני עצמו בעניני אמונה ובטחון, וזה צריך להגיע בהחלטה ובדעה משותפת וכמובן כמובן בהתייעצות רב.

תגובה לתגובה לתגובה:

… לא מספיק מחזיקה ראש מה היה התגובה. בכל אופן, ודאי אף אחד לא חשב שאת מקנאה:) נכון… מסכימות עם כל מילה… רוב מוחלט של נשות שמורה ממש לא קריריסטיות!!!

בכל אופן תודה על תגובתך וסליחה אם פגענו…

אשרינו!!!

תגובה לתגובה ״גבול לעבודה מהבית״

– ציינת שאת הדברים הפרטיים צריך לעשות בשעות העבודה כדי לא לפתוח מחשב בשעות אחרות. אני חושבת שזו בעיה. אם את הולכת למשרד ואין לך ברירה אלא לעשות את הדברים ההכרחיים בשעות העבודה, מילא. אבל מלכתחילה לדחות אותם דווקא בשעות העבודה?? אני מסכימה ומזדהה עם הצורך של לא לפתוח מחשב שלא בשעות העבודה, אך יש אפשרויות אחרות לפתרון:

  1. ללכת לעמדות מחשבים לפי שעה, בשעות הערב לסידור עניינים פרטיים. 2. לעסוק בעניינים הפרטיים בשעת ההפסקה בלבד.

צריך לשים לב לזה, כדי שנוכל לענות בחיוב לשאלה בעולם האמת: ״נשאת ונתת באמונה״

אני גם עובדת הייטק במקום עבודה חילוני ועומדת בסיטואציות מאתגרות, אך לא הזדהיתי כלל וכלל עם הביקורת על הסיפור של המורה. דבר ראשון, היחס למורה הנ״ל לדעתי היה לא מכבד מספיק בלשון המעטה, ללא כל סיבה!! האם לא מגיעה לה אמפטיה אך ורק בגלל שאינה שייכת לקבוצה הסגורה של עובדות המשרדים ??

שנית, לכל אחת יש את הניסיונות המיוחדים לה. אמנם רוב האתגרים שונים: לעובדת הייטק – יש את הקושי עם האווירה החילונית, חשיפה לתכנים, יחס לגברים, חוסר הבנה מצד הציבור החילוני בתחומים רבים, שעות עבודה ארוכות, עבודה לחוצה ואינטרנט ועוד. לעומת זאת, למורה ישנם קשיים אחרים: קושי במציאת עבודה, משכורת נמוכה, חוסר הבנה בתוך הציבור החרדי (לפעמים קשה יותר מאשר היחס מהציבור החילוני!!), ניסיונות ביחס לתלמידות קשות, עבודה שוחקת מאוד ועוד.

[במאמר מוסגר: עובדות המשרדים רק מסתכלות על היתרונות שיש למורות ולא לחסרונות. ולכן בכל שנה, לדוגמא, יש כעס על המורות המקבלות חופשה ארוכה. האם הנשים הכועסות היו מוכנות להתחלף גם עם החסרונות ??]

אך ישנם אתגרים זהים: ניהול יחסי גומלין בין בית ועבודה, טיפוח הרוחניות במירוץ היומיום, פניות לבעל ולילדים ועוד. האם אנחנו אמורות לחיות בקהילות נפרדות אך ורק כיון שאנחנו עוסקת במקצועות שונים ?? איך ניתן לומר שהמורות ודומותיהן אינן שייכות לקבוצה רק בגלל שהאתגרים שלהן לא זהים לשלנו? האם לא מעורב פה שנאת חינם ??? שנאת השונה ממני והרחוק ????

יש הרבה סוגי מבול בדור שלנו, וזה לא שייך רק לעובדות הייטק.

אני מרגישה שהדיון בנושא שייכות לקהילה היא מוטעית. כל אחת שמרגישה קשורה לערכים של השמורה והן חשובים לה – היא חלק בלתי נפרד משמורה!!!

אומנם, אני לגמרי מזדהה עם הרצון לשמוע סיפורים מותאמים, אך הבקשה הנכונה היא לתוכן מגוון, שיכלול אתגרים המקיפים את כלל הנשים. אך זה לא סותר שניתן בהחלט לשמוע סיפורים ותגובות מנשים מתחומים שונים.

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

רחל קירשבוים
יועצת מס

הגשת דוח שנתי

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.