"הוצאת" תקשורת
לתגובות הקוראות
קיבלתי היום הזמנה לחתונה בחצר של תלמוד תורה. שלא כדרכי לנתב את קרטון הנייר הישר אל הפח, חשבתי הפעם לשמור. צריך להראות לדורות הבאים מה עשתה לנו הקורונה.
במחשבה שניה, חשבתי שאולי יותר מקורי יהיה להראות הזמנה של חתונה בוולף, שנוכל לספר לאותם הדורות מה היה פעם, טרם עידן…
אז החורף של תש"פ הוא באמת היסטוריה להרבה עניינים, אבל אני רוצה לשתף בסיפור שהוא ממש מההיסטוריה. לפני הרבה-הרבה שנים, כשעוד לא הסתובבו אנשים ברחובות מחוברים לאינפוזיה שלהם, באוטובוס ישבו אנשים שהסתכלו מהחלון ולא רק במכשיר שבכף ידם, ולאצבעות היו שימושים רבים מלבד להחליק על מסכים.
לפני כעשר שנים קיבלתי הטבה משמעותית ממקום העבודה – זכות לקניית סמרטפון על חשבון החברה פלוס החזר הוצאות.
המכשיר היה חדש, "הצעקה האחרונה". ולכן בדיוק לא היתה עליו שום צעקה. אפס מודעות לסכנות, אף "קול קורא" לא נמרח על לוחות המודעות, ולא שיערתי איזה נזקים וסכנות הוא טומן בחובו.
בהתרגשות רבה נכנסתי לחנות פלאפונים ורכשתי את המוצר המדליק. פעם ראשונה שראיתי דבר כזה! הגעתי הביתה, הדלקתי את המכשיר, ו… הופ, חשכו עיני… קפצה תמונה של אישה חילונית. מיד הבנתי שלבית שלי לא יכנס דבר כזה. אני מחזירה את המכשיר.
רק שאני "שלעפרית" עם קבלות. כלומר, בלי קבלות. הן תמיד נאבדות איפשהו, ועד שמצאתי את הקבלה עברו מספר הימים שאפשר להתחרט על הקניה.
החלטתי בכל מקרה לא להשתמש בו, אפילו שהמשמעות היתה שלא אקבל החזרים מהחברה. ספגתי נזק של מעל 3,000 ₪ אבל היה שווה בהחלט, כי יש נזקים שהם מעבר לכל אומדן כספי.
במקביל לרכישת המכשיר, נוספה לי בתלוש השכר שורת "הוצאות תקשורת". מכיוון שבחרתי לא להשתמש במכשיר – קיבלתי ישירות את החזר ה"הוצאות", לעומת אלו שכן לקחו, להם החברה שילמה ישירות לספק התקשורת.
התעריף באותם ימים, טרם הרפורמה בענף התקשורת, היה גבוה מאד – 250 ₪ לחודש. מאז ירדו המחירים משמעותית, ורק לי, מכיוון שלא השתמשתי בפועל בתקשורת הזו והתשלום לא מועבר לספק, המשיכו להכניס את התעריף המקורי בלי קשר להוזלה בשוק.
מאז ועד היום אני מקבלת כל חודש תוספת של 250 ₪ * 12 חודשים בשנה * 10 שנים… לפני חודש סגרתי 30,000 ₪ רק על הסעיף הזה…
תגובות השמורות לסיפור "הוצאת" תקשורת
אני כותבת מהלב. קצת קשה לי עם ניסוח, מקווה שתבינו את רוח הדברים. השמורה הוקמה לשם שמים, ובהתייעצות עם רבנים. מי שמרגישה שזה מוריד אותה רוחנית, שפשוט תעזוב…. עצוב לי לראות אתכם ככה מצטדקים על כל הערה או ביקורת. (במחשבה שנייה, זה רק מראה את המיוחדות של צוות השמורה, שאכפת לכם באמת שיהיה לנו טוב, והכי טוב שיש)
לא יעלה על הדעת שכל מרצה לפני שמוסר הרצאה יצטרך לחשוב על כל מאות השומעים אם הדוג' והסיפורים שהוא מציג יכולים לדרדר מישהו רוחנית. הוא בא לחזק, לקרב אל ה', וה' עוזר שלא תצא תקלה תחת ידו. יותר מזה, ה' נתן לכל אדם בחירה. איך לקבל את הדברים ששמע, ומה לעשות איתם הלאה.
הסקר נתן קצת תחושה של כפירה בכח הבחירה של האדם (נכון שיש מושג לא להגיע לידי ניסיון, אבל כולם יסכימו איתי שלא זה המדובר…..) כלומר, אתם מתכוונים לטוב, ובחירה שלנו לאן יובילו אותנו הדברים.
ובהקשר לבנות השמורה היקרות,ולעצמי ביניהם—- קצת ביטחון עצמי!!!!! אז מה אם מישהי ברמה רוחנית גבוהה ממכם, תפרגנו לה ותשאפו בעצמכם!! ומנגד, קצת בגרות ובשלות לדעת שיש בנות שנמצאות במקום נמוך יותר, תשמחו שזה לא בנקודת הבחירה שלכם. זה לא אמור לפגוע ברמה הרוחנית של אף אחת.
יש לי הכרת הטוב ענקית אליכם. אתם ממש אי של שפיות במחשב שלי… ולא מתביישת להודות שמחכה ליום שלישי בשביל הסיפור…. תבורכו, ותשרה שכינה במעשה ידיכם.
כל הכבוד לכותבת, מעריכה מאוד. זהו ניסיון לא קל, בפרט שיש היתר "צרכי עבודה". אך מפליאה אותי הגושפנקא שניתנה לסופו של הסיפור. את מקבלת כל חודש החזר בגין דבר שאת לא משתמשת בו שאלת פוסק הלכתי האם זה מותר???? לדעתי זה גזל גמור!!!!
קיבלת מכשיר, איבדת קבלה, זה באחריותך. גם אם החזירו לך כסף תקחי את עלות המכשיר – 3,000 ש"ח כפי שציינת. אבל להגיע לסכום של עשרות אלפים מהיכן ההיתר? במידה וזה יתגלה עלול להיגרם עוון חילול השם שזה הרבה יותר חמור מהכל.
למערכת שמורה – נא שימו לב לסיפורים שאתם מפרסמים שלא יצא שכרו בהפסדו…
****
זה ממש שקר 30000 שח עבור דבר שלא משתמשת?? מדוע לא ניגשה להגיד זאת? לא רואה בסיפור גדולה גדולה .
***
סליחה שאני שואלת, אין כאן חשש גזל או משהו דומה? ודאי החברה לא מתכוונת לתת 250 שקל כל חודש על כלום..
תגובה:
תשובת רב: לא. אין מדובר בגזל, העובדת המקבלת סעיף תקשורת, כחלק מהסכמי שכר כלליים- יכולה לרכוש חבילות כרצונה בסכום הזה, לא מעניין את המעסיק מה היא עושה בפועל. בדיוק כמו שלא נדרש מעובדת שצועדת רגלית לעבודה, או מקבלת טרמפ מחברה, להחזיר את סעיף 'נסיעות' לחברה.
או למשל שמקבלת סעיף ביגוד והבראה לא חייבת לרכוש בגדים או לצאת לנופש עד הפרוטה האחרונה… (בדרך כלל זה נובע מרצון של המעסיק לצ'פר את העובדת בסעיפים שלא יחייבו אותו במיסים)
הסיפור האחרון מרגש מאד. ומחזק!!! יישר כח.
אני רק רוצה להוסיף, נראה כאילו כל הסיפורים הם הפי אנד. הוצאתי את המחשב מהבית – נכנס תינוק. שילמתי על הסמארטפון – קיבלתי בחזרה.
לא תמיד אנחנו רואים את ההחזר הזה. אצלי למשל. יש לי מחשב בבית, של העבודה. עם סינון של נטפרי. אני לא פותחת את המחשב . הוא נמצא שם כדי שאם יהיה סגר ולא נוכל להגיע לעבודה – העבודה תהיה זמינה לי מהבית. אני משלמת (אני. לא הבוס, כמו במקומות עבודה אחרים), גם על הסינון במחשב שבמשרד, וגם על הסינון במחשב שבבית. כשבעצם שניהם שייכים לעבודה אחת.
וואו. איזה סיפור מרגש. זה נותן המון כח.
לי דווקא יש בעיה הפוכה. הבוסים שלי נורא רוצים שאני "אתקדם" לסמארטפון. אפילו היה מצב שזה הגיע לדיבור על פיטורין (אתן יודעות שזה לא בדיוק הזמן שטוב להיות מפוטרת…)
אבל ברוך השם שמורה עוזרים לי להישאר שמורה. אלפי תודות
איזה סיפור חמוד ומחמם!!!! כיף לשמוע כוכבים כאלה… תודה על השיתוף!!
***
האמת? לא אהבתי את סיום הסיפור. כאילו מה, מי שקיבלה הטבה דומה וסרבה מראש, הפסידה את המענק הכספי הזה?
תגובה:
מי שסירבה מראש קיבלה את הסכום החודשי הזה מבלי שזרקה לפח 3,000 ש"ח…
***
שרק תוודא שהילדים או המבוגרים לא משתמשים "בגניבה" במכשיר שמוטמן במגירה-ואז יצאה שכרה בהפסדה.
***
מדהים!!! ומחזק מאוד!!! תודה רבה על סיפורים מיוחדים אלו!!
***
תגובות לסיפורים קודמים
התגובה של 'לא זו דרכינו להעלות את הנושא שוב ושוב' הוצגה בפני רב בתוספת השאלה האם לפרסם את התגובה או לא. התשובה הייתה, לפרסם. ולצרף את התגובות המעודדות את הנשים הגיבורות והצדקניות הללו.
כך קיווינו גם להביא את הנקודה שאכן זהו נושא עדין ביותר: מצד אחד, הוא קיים ולפעמים קריטי ממש. מצד שני, אף אחת לא חושבת שצריך 'לסלול דרך' בעניין הזה…
מאחר ובכל זאת התקבלו הדברים כפוגעים, אני מביאה את התגובות האוהדות שקיבלנו, על מנת לחזק את כל אותן מתמודדות יקרות…
אני לא נוהגת להגיב אבל אני כן קוראת את רוב המגיבות. בראש התגובות הופיעה תגובה שנתנה טעם רע ולא היתה ראויה להיכלל בתגובות וגרמה לי לסגור מיד את הקובץ.
אני ב"ה לא נמנית על קהל הגרושות אבל כן יש לי רגישות גדולה אליהן, אני מכירה כמה שסובלות הרבה צער ובעיקר בושה בחברה הלא מקבלת שלנו, והתגובה הזו ממש פוגעת וחסרת רגישות למצב רגיש ממילא. האם גם על נשים עקרות או ילדים מיוחדים היא היתה כותבת ככה? הרי לא התכנסנו כאן כדי לדון באוכלוסיה מסוימת או קושי מסוים מעבר להיותנו "שמורות" – וכן, יש שמורות גרושות, יחד עם שמורות ככותבת התגובה…
אשמח שאת התגובה הזו כן תפרסמו, ובראש הגיליון הבא!!
לעניות דעתי יש כאן זווית חשיבה לא נכונה. כמו שיש מצווה להתחתן ולהקים בית מצווה ראשונה במעלה, אין מצווה לסבול משפט שאמר הסטייפלר זצ"ל לאברך שבא לשאול על שלום בית… לא סתם היהדות נתנה אופציה הלכתית גם להיפרד עם כל הכאב שבדבר.
וחלק מהגדלות האישית זה להכיל את כל החברה על כל סגנונותיה ולא לנסות לייפות את מה שלא זוהר מרחוק. אינך מכירה את הכותבת, אינך יודעת את שיקוליה. לעיתים הצעד הכואב של הגירושין הוא פתרון טוב בהרבה לבעיות שנוצרות כתוצאה מזוג שלא מסתדר האחד עם השני. ההשלכות הן הרות גורל וזה לא פשוט כלל יוצר משקעים לכל החיים.
כחברה רווקה של כמה גרושות ההסתכלות השלילית של החברה על הסטטוס שלהן מאוד קשה ולעיתים מכבידה הרבה יותר מההתמודדות עצמה. אגב זו אותה הסתכלות על רווקות/זוגות שמחכים לילדים כי מה כי לנו טוב בחיים אז קשה לראות מישהו שסובל ומחסר את התמונה המושלמת. צריך לזכור שבורא עולם הכתיב את התמונה המורכבת הזו. נקודה למחשבה…
אני חושבת שכאן המקום להצדיע לשמורה על ההליכה בין הטיפות היכולת לאחד כל כך הרבה סוגים וסגנונות. הזהירות בכבוד הזולת היחס המכבד לכל תגובה או סיפור! יישר כוח לכל העוסקות במלאכת קודש זו!
את פשוט צדיקה ומיוחדת. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה להיות מפרנסת יחידה, ללא תמיכה כלכלית ועם עוד אלפי דאגות אחרות, מצליחה ככה לשמור על הרוחנית ולהשליך את יהבך על ד'! מהיכרות עם הרבה נשים גרושות, זה לא מובן מאליו ואת ראויה להערצה. בנימה אישית, רציתי לומר לך שהסיפור הזה הגיע בדיוק באמצע התמודדות אישית שלי. אני גם כן, מתמודדת עם סוגיה רוחנית בעבודה, וכשקראתי את הסיפור אמרתי, אם את יכולה, אני גם יכולה. תודה תודה!
ולאה, בגלל שאת כלכך מכילה אני מרשה לעצמי לומר דבר נוסף, כאב לי פיזית ממש לקרוא את התגובה של זו שכתבה שלא צריך לכתוב על גרושות. (אני נשואה ב"ה, ועלפ"כ) האישה הצדיקה הזו עברה כל כך הרבה דברים בחיים, כולל את הגט שמתעכב (וכנראה שהיתה לכך סיבה..), היא לא צריכה לקרוא גם את התגובה המתנשאת והמתעלמת הזו.
אני מבינה שפרסום התגובה נבע מהרצון לתת במה לכולן, אבל אני חוששת שמא המחיר הוא פגיעה ועלבון, ועוד מקבוצה שתמיד נותנת כל כך הרבה כוח!! אשמח מאד אם תסכימו לפרסם התנצלות (גם בשבילי..)
תודה גדולה על כל מה שאת וכולכם עושים למעננו.
לצערי או לשמחתי, מתוך נסיון (לא אישי שלי, אלא ליווי של מישהי קרובה מאוד שעברה תהליך של גירושין), ממש עצבן אותי לקרוא את המילים האלה. כי לי זה הרגיש קצת התנשאות כלפי "הנשים הצדקניות וכו'"
לא כל גירושין זו טרגדיה!! לפעמים זה החלק הטוב של הסיפור! כי השם ירחם מה שהיה קודם. ואני חושבת שראוי שתהיה בכל אחת מספיק פתיחות והבנה כלפי זה. ובטח לא להיבהל כשקוראים על זה… זה לא משהו שצריכים להחביא או להסתיר אותו בשום אופן. מה עוד שבמקרה הנ"ל זה חלק מאוד מהותי מהניסיון והישועה אחריו!
תודה רבה רבה על הכל, אין מילים להודות. הסיפור הזה ממש מדהים.
רוצה להגיב על התגובה "לא זו דרכנו", למרות שממש לא מתחשק לי לפתוח דיון נרחב בנושא.
אבל, למה לא זו דרכנו, אם אפשר להבין? האם מדובר במחלה או במשהו מדבק אחר? האם בגלל שבחברה המדהימה שלנו, הנושא הזה "קבור" זה אומר שזה חיובי?
בתור אחת שמכירה תיק כזה מקרוב, לצערי. ומכירה את האישה היקרה המתמודדת בציבור שלא מכיר במורכבות ובצורך בתמיכה. כואב לי לשמוע את ה"לא זו דרכנו" . זאת לא בעיה בהלכה, ולא בעיה בצניעות. זאת מציאות עגומה וכואבת שיש נשים שזה הנסיון שהן עוברות.
ותודה תודה תודה.
לזו שכתבה "לעניות דעתי לא זו דרכנו להעלות הנושא שוב ושוב ברבים". ברוך ה' אני נשואה באושר, אך מוחה על התגובה הזו. למיטב ידיעתי הנושא לא עולה "שוב ושוב" וזו הפעם הראשונה שנתקלתי בו בשמורה.
נשים גרושות הן לא סוג ב' ולא מצורעות, ולהתגרש זו לא עבירה. (בשונה מנושאים רבים אחרים שכן עולים בשמורה כמו שימוש בסמארטפון ועוד). אולי פשוט לא נדבר על כל הדברים שלא מתאימים לפרופיל "האדם המהוגן" שכותבת התגובה ציירה בדמיונה?
אני רק עכשיו מתחילה לקרוא את התגובות.. וקופצת לי התגובה של ההסתייגות מנתינת הבמה לגרושות.. אני מוחה ע"כ בתוקף!!!!!! ולא שאני גרושה, חלילה.. אבל לכל אחת לאיתנו יש, לצערי הרב, לפחות חברה אחת או קרובת משפחה שמתמודדות בהתמודדות הזו.. האם צריך להסתיר אותן? לא לתת להן מקום?
אין שום סיבה שלא לפרט שמדובר באישה גרושה!! מה, זה דבר אסור? זה פשוט כואב לי לשמוע כזאת תגובה.. גם אם יכלו להשמיט את הנתון הזה, עצם המחשבה שיש בעייתיות בנושא מחלחלת אותי.. אף אישה לא בוחרת להיות במקום הקשה מנשא הזה, ומי שנמצאת בו ראויה לתמיכה וגם להערכה, כן כן, להערכה על הצעד האמיץ והלא פשוט שהיא עשתה!! מחובתנו להעלות אותן על נס, וגם אם לא, לפחות לא להתעלם..
מאד מעצבנת התגובה של זאת שכתבה שלעניות דעתה לא צריך להציף את הנושא של נשים גרושות. אני ממש מתפלאת עליכם שנתתם לתגובה כזאת במה. האם נשים גרושות הם לא בני אדם? האם הן לא עוברות סבל נורא ואיום??? מה שלנשים אחרות מובן ובסיסי אצלם זה מקור לכאב נוראי.
אני חושבת שאשה כזאת שאין לה גב ותמיכה ועברה כזה סבל נורא בחיי הנישואין ועד שקבלה גט, ועדיין הייתה מסוגלת לעזוב עבודה ולשמור על רמתה הרוחנית בלי שמשהו יעודד אותה לזה בכלל, היא אישה שהייתי עומדת אצלה בתור לקבל ברכות.
גט זה לא מילה גסה, כשזה נצרך זאת ברכה ופתח לחיים חדשים ושפויים גם לאישה וגם לילדים. האם מי שנגזר עליו נסיון כזה ראוי להוקעה במקום להבנה ותמיכה? במקום לדבר בשיפוטיות כזאת, מותר להבין שאנו לא מבינים ולהתפלל שנמשיך להיות תמימים, ולא להכיר מקרים כאלו מקרוב.
איך אהבתי את המשפט הזה: "התשובה היתה חד משמעית – לעזוב את מקום העבודה. ווצאפ זה אש, ואש – אם לא מכבים – נשרפים. כך אמר."
הלוואי הלוואי הלוואי שהמשפטים האלה היו נשמעים ברמקולים ברחובות, נכתבים במודעות ענק בעיתונים ובכל מקום אפשרי!!!! אני רואה בעיניים שלי איך הווצאפ הוא שורף אנשים…. מוציא גברים מהלימוד… מכניס מושגים של תאוותנות הביתה… מוריד את הרמה של האנשים… רק רע יוצא מזה!!!! ואני רואה את זה בעיניים!!!
ה' ישמור על כולנו שלא נצטרך את זה לעולם וגם אם כן שנדע להילחם בכל הכח מול זה ולא ניתן לדבר הזה לחדור לעולמנו….
תגובה לסיפור במשפחות הכי טוב(ע)ות. קודם כל תודה לשמורה על הצפת הנושא.
יש לי מה להוסיף. אני בגילה של נעמה, מכירה מקרוב את נושא המייל. מי שבעניין המיילים וההתכתבויות מסתומא נתקלה גם בתופעה הרווחת של שליחת קישורים לאתרים מעניינים כמו מבחני אישיות, שאלונים, ועוד. אבל, מה שנראה לך כמו אתר תמים וחמוד שנטפרי פותח לך- אצל חברה שלך לפעמים הוא נפתח ללא נטפרי. כי אין להם בבית את החסימה המצוינת הזאת. עדיין.
והתמונות הן בד"כ לא ראויות והמושגים מיותרים לגמרי. והחברה שלך שם בעיקר בגללך, בגלל הקישור התמים ששלחת לה. ואם נשמע לך מופרך עניין החסימה, אז תדעי שזו תופעה אולי לא רווחת, אבל מנסיון- קיימת…
בואו לא נכניס את החברות שסביבנו בכח לניסיון שקשה מאוד לעמוד בו.
