לצוות השמורה היקר,

ראשית יישר כח, תמשיכו לעשות חייל!

בעקבות מעבר דירה התחלתי עבודה חדשה, בה אני יחידה חרדית במקום מאוד חילוני בישוב חילוני. נראה לי שלא פגשו מאודם יצור כמוני כנראה רק בתקשורת

הסיפורים והתגובות מחזקים מאוד ונותנים כח להמשיך, הדהים אותי שנטיית הלב שלי איך להגיב ואיך להתנהג במצבים מורכבים, קולעת לנטיית הלב של עוד נשים שמתמודדות כמוני והגיעו לתובנות זהות, ההתמודדויות שלי כל כך דומות, כמעט אין הבדלים. 

גם אני נדרשת לישיבות זום משותפות למסיבות והרמת כוסית, מאוד חשוב לרו”צ שאהיה חלק מכולם, אך אני משדרת ריחוק וקרירות, אני גם מסגננת מיילים בצורה רשמית, השיח עם הגברים ענייני ללא קריאת שם, (לא מנסה לחשוב מה הם חושבים עלי בעינין יכולותי התקשורתיות) גם נדרשתי להתחבר לקבוצת הוואטסאפ של המחלקה וסירבתי. הם קלטו אותי ואכן נוצר הריחוק שרציתי להשיג.

אך אף אחת לא התייחסה לקושי העיקרי שלי, והוא הרגשת הניכור והבדידות הגדולה, קשה לי להרגיש כ”כ שונה ומוזרה, האם אני יחידה שמתמודדת עם קושי מסוג זה? אשמח אם תשתפו גם בעניין הזה.

תודה רבה

סיפור מקסים! גם אני עמדתי בניסיון דומה. אשמח לשתף אתכן בכמה תובנות:

א. עצה טובה להישאר שמורה היא- כשמתחילים לגלוש לכיוון מדי חביב וחברי- להיזכר בדמויות ההורים ולצייר אותם בדמיון. כמו יוסף הצדיק שדמות דיוקנו של יעקב אבינו שמרה עליו.

ב. יוסף הצדיק קיבל ס”ד מיוחדת בשעת הניסיון המכריע. הוא זכה לס”ד המיוחדת הזו- מכיוון שבכל הניסיונות והפיתויים ה”מקדימים” הוא התגבר על היצר, וכך ברגע המכריע ה’ סייע לו. זה ממחיש שלכל התגברות ולו הכי קטנה יש משמעות עצומה. (על משקל גן נעול- אולי זה עוד סיבוב במנעול…)

ג. רוב הבעיות בעניין זה הן מול המנהל הישיר, גם בעולם הניהול והמש”א מקובל והוכח במחקרים: רוב שביעות הרצון של העובד מהעבודה, נובעת מהמנהל הישיר שלו. למנהל הישיר יש השפעה מאוד עמוקה על העובדים הכפופים לו והוא מסוגל להשפיע על עמדות וערכים שלהם. זהירות!

ד. מה שעזר לי בסוף זה רק תפילות. עברו עליי שנתיים. שנתיים שבהן לא הצלחתי למצוא איזון נכון מול מנהל מסויים. (למרות שהתייעצתי ודיברתי וחיפשתי פתרון וניסיתי…) בסוף הגעתי לנקודת שבר. נקודה שבה פשוט התפללתי לה’ שייקח ממני את הניסיון. זה עזר! למחרת הגעתי לעבודה. פתאום הכל היה יבש וענייני! מרגישה שזה מה שהייתי צריכה לעשות.

מזדהה מאד בעניין כל השמירה עם עבודה עם גברים. למרות שאני עובדת בצוות נשים חרדי, אנחנו מצוותות מרחוק לחברה חילונית.

אצלנו זה שקוף וברור- מי ששומרת מאד- מתייחסים אליה בהתאם, מי שיותר חברית- קולטים מאד מהר איך אפשר לדבר איתה. יש אצלנו אחת שפונה לכולם אך ורק בשמות משפחה- מר כהן. וכך גם קוראים לה- לוי. וכמובן שאף אחד לא ישאל אותה- איך הילדים…? היא פשוט לא פרטנר וכולם התרגלו לזה.

אני לא מצליחה לעמוד ברמה הגבוהה הזו, אבל אני רוצה לומר לכל מי שמתלבטת, שלא נעים לה, ש”מדגדג לה”-כל תגובה/ אי תגובה שלך עכשיו- מלמדת את הצד מולך לפעמים הבאות. אני רואה את זה ממש בחוש.

השבוע למשל קרו כמה תקלות ממש מעצבנות, והר”צ שלי הוא אדם מא—ד ידידותי (מה שמקשה מאד לפעמים על התקשורת…) פתאום הוא כתב לי: אוף!!! איזה עצבים!! זה שוב קרה!!! נכון מתבקש ואנושי להגיב: “וואי באמת מעצבן…”?? אבל ידעתי שזה רק פתח.. ולכן למרות אי-הנעימות פשוט לא הגבתי וחיכיתי מספיק זמן בשביל שיהיה לענין לשאול עניינית מה קורה עם התקלה.

בהצלחה לכולן ותמשכנה לעמוד על המשמר!!

גן נעול – איזו גיבורה!! גיבורה!! אני דומעת…. ולא מפסיקה…. אתן אמיתיות, כולכן? 

אני עובדת כמורה, וכביכול לא בעניין המסובך הזה. אבל ההורים חילונים, והבנות בגיל תיכון – מתמודדות עם כל הרחוב והכל. חשבתי שהנסיונות שלהן אדירים, ולשמוע אותן ולהתרגש זה הכי שיש… חשבתי שבסמינרים – ובציבור – הנשים והבנות ברמה גבוהה, אבל הניסיון הזה של “בעלות תשובה” לא קיים. 

ועכשיו עם הסיפורים הבלתי יאמנו של השמורות כאן – אני רואה שאני בתוך עם קדוש!! כן את קדושה בעיני!! אתן כולכן העומדות בחוד החנית ונשארות צדיקות כל כך!! 

תמשיכו, תמשיכו!! בזכותכן עתידים להיגאל!!

חזק! המסר ממש חזק ונכון ונוגע! (לכל תחומי החיים, גם בהצבת גבולות לילדים/ אסרטיביות וכו’- ברגע שאת יודעת שיש גבול, והוא פשוט נעול, את מרגישה הרבה יותר בנוח להציב אותו…) אבל זה חזק ומחזק מאד בהקשר הזה.

אהבתי במיוחד את הנושא של התפילות, כמה הכנסת את זה, זה כל כך מחזק כל אחת במקום שלה. גם אם יש סיפור שמספר על ניסיון שלא במיוחד נוגע אליך- זה כל כך נכון ומתאים תמיד- פשוט להתפלל, בכל מקום או נסיון שאת נמצאת. במיוחד המילים שתפילה על רוחניות הכי מתקבלת- נותנות כח והרבה אמונה

תודה רבה על הכל! לכל שולחות הסיפורים שולחות התגובות, והעורכת המדהימה, שמצליחה להביא אותנו להרגיש כל אחת. עם כל ההתלבטויות, ההתחבטויות… זה מאד מחבר ונותן כח לזמנים שגם אני מרגישה התחבטויות כאלה…

תודה רבה!

כל הכבוד לשמורה שעומדת בניסיונות לא קלים בכלל מדי יום! זה באמת לא פשוט ולא מובן מאליו (אני גם עובדת בחברה כמו שתיארת אבל כן יש עוד קצת כמוני…) מגיע לך צל”ש על זה שאת מנסה לעשות את ההכי טוב ולא להתפשר!

רק רציתי להוסיף, שיש עוד דרכים, אני למשל לא הייתי מתייחסת בכלל למייל. כשהבן אדם בעבודה עדיין יש לי מחויבות מסוימת לנימוס, אבל כשהוא לא – מה הקשר שלי איתו?? עוד אחד מהעולם שמחוץ לתיבה….

ושוב מעריכה אותך מאד על האומץ. חברתך להתמודדות…

אתן מדהימות – פשוט אין לי מילה אחרת. כל אחת וההתגברות שלה, מהמקום שלה – זה רק מחזק אותי שאנחנו בסירה אחת… אין לכן מושג כמה הסיפורים מחזקים.

באמת הנושא של היחס לגברים בעבודה – זה נושא מאוד בעייתי ומבלבל, מעולם לא דיברו איתנו איך להתייחס לגבר זר כי פשוט בעיקרון לא צריך להתייחס – אין תקשורת, אבל מה לעשות ואיך כשצריך תקשורת לדוג’ העניין של להסתכל בעיניים, להסתכל בעיניים זה דבר מאוד מחבר – זה מאוד מאוד קשה לכאן ולכאן, לא להיות חולמנית מדי ולא חברית מדי. יש הרבה מאוד שלא מודעות לזה. לדוגמא בשיחת הערכה, חצי שעה – שעה לשבת מול הר”צ והוא מפרט מעלות חסרונות ממה הוא מרוצה וממה פחות (בתפוקת העבודה), וזה עוד כשאנחנו קבוצה חרדית במקום (כ- 10 בנות) 

כל העניין הזה לא פשוט ובכלל לא אידיאלי – אבל מה לעשות – זה רק מזכיר לנו שאנחנו בגלות ושנזעק יותר למשיח.

ועוד ראיתי שמישהי כתבה עד כמה צריך להודות לד’ שאנחנו עובדות מהבית – אמא מלבישה בבוקר, אמא מקבלת עם חיוך וארוחה חמה בצהריים – זה רק מזכיר לנו את המקום הטבעי של האישה וב”ה עד כמה אנחנו נהנות ומתגעגעות למקום הטבעי הזה! (אני לפחות…) 

וואו. כל כך אמיתי וקרוב….

אני ברוך השם כבר לא עובדת עם גברים, אבל חוויתי הרבה התקלויות כאלה בעבודה הקודמת שלי. לא מדברים פה כל כך על גיזרת המתנסים החרדיים, שנשמעת מאד חרדית ונשית מבחינת הצוות, אבל בפועל כוללת המון מפגשים אחד על אחד עם גברים ונשים לא חרדים. כל פעם הקונפליקט הזה של להיות נחמדה כי זה מביא לקשרים והתקדמות של המתנס – ומנגד כמה לא מתאים ולא רצוי.

ברוך השם אני כבר לא שם. עובדת כמזכירה בלי הרבה צלצולים ושומרת על העבודה האיכותית שלי בשתי ידיים.

שמחה בשביל דינה שידעה לענות כמו שנכון, ומתפללת בשבילך שתצליחי הלאה…

תודה רבה על המייל השבועי, הוא נותן חיזוק להרבה יותר משבוע.

אני גם מצאתי את עצמי יחידה במשרד שכולם גברים, ושאלתי רב כמה פעמים, ובמקרה שלי, אמרו לי לא לעזוב. כל יום היה התמודדות חדשה עד שבא הסגר, ואיתו העבודה מהבית, עם ניסיונות אחרים. 

אני מודה להקב”ה על כל יום שאני לא צריכה לנסוע למשרד, אבל אני חייבת כבר להוציא את המחשב מהבית, הבוס רוצה שאני ישים תשתית מסודרת (הוא ישלם), והגבול שלי היה נטסטיק, לא רוצה יותר. 

אני מנסה למצוא מחסן/משרד להשכרה בתל ציון, אם מישהו רוצה להצטרף אלי או שמכירה מקום מתאים, שתתקשר ל0527167927. כמובן שמדובר על תשתית עם סינון איכותי (כנראה נטפרי), ונשות בית יעקב שרוצות לשמור על הבית שלהם.

אין לכן מושגים עד כמה הסיפורים שלכן נותנים לי כח ועוצמה לעמוד על המשמר. נכון, אני ברוך ה’ לא עומדת בניסיונות הזויים כאלו. אבל לפעמים, דווקא הנסיונות הקטנים, והלא חד משמעיים, קשים כל כך בגלל האפרוריות שלהם. אין לי ספק, שהמקום שאני עומדת היום הוא בזכות כל הסיפורים שעוזרים לי להעמיד את הגבול במקום הנכון.

הרבה כח לכולן! תזכו למצוות

אולי אני לא נמצאת בתחום הזה, אני מורה, אבל עבדתי מס’ פעמים בעבודות חופש כגננת בגנים חילוניים, עבדתי גם עם גברים כצוות בגן או כבוסים, ואני חושבת שהנושא של קירבה הוא קו אדום מבחינתנו, למרות הקושי שבדבר. זה ברור שאנחנו משלמות מחיר על הריחוק הזה, פחות נחמד בעבודה ועם הצוות, ואת לא נתפסת כנחמדה או משעמם קצת יותר (לעבוד עם צוות במשך שעות ארוכות כשהעובדים הם גבר ואישה חילונים, לא מאפשר נחמדות וזה גובל בשיעמום גדול אפילו) ובכ”ז, מרגישה שלאישה חרדית לא אמור להיות ספק כיצד לנהוג. שאלות אישיות על חיי הבית, המשפחה והציבור החרדי בכלל אינן משהו שאני צריכה לענות עליהם. ברורים לי העקרונות שלי, ואפשר מקסימום לשתף את הבעל אח”כ ב”איך רציתי לספר אבל ברור שלא, וכו'”

לא יודעת אם הבהרתי את עצמי כמו שצריך, ח”ו אין כוונתי להביע זלזול במישהי, אבל אני חושבת שהנושא של שיתוף בחיים הפרטיים שלך, עם כל הקושי, לא אמור להיות issue.

תודה על כל המיילים, נהנית לקרוא את הסיפורים כל שבוע.

וואוו! אני מצומררת… מדהימה את! זה שלא חתמת את השם שלך בסוף המייל החוזר-פשוט מדהים בעיני!

וסתם כך, רציתי להוסיף שתדענה-שיש במיילים תוכנה יחסית חדשה שאולי לא כולן מכירות אותה-יש מעקב על המיילים שלכן. כך שלפעמים את יכולה לקבל מייל ממישהי/ו.. ובעצם הוא צופה בכמות הפעמים בה פתחת את ההודעה, מתי ראית אותה וכו’.. זה נראה לי דבר שכדאי לשים לב אליו-לא כדאי לפתוח את המיילים הבעייתיים פעמים רבות מדי.. 

אז.. ממש ממש חיזקת אותי וזה סיפור מדהים ממש! תודה!

הגן הנעול- הוא הגן הפותח, את שערי התפילה.

בדור אחרון של טלטול ובדיקה, עולה ונראית הגדוּלה

בעוצמת המאמץ, עוררת במרומים חמלה.

על התגברות, מעצור ודומיה – לך תהילה!

***

וואו איזה עוצמות! חזק!!!!! חיזקת אותי!!!!

מי כמוני יודעת כמה זה קשההה. אני גם בדילמה הזאת הרבה פעמים על כל (אי) מילה, אשמח מאוד לשמוע תמצית הלכתית, מה מותר מגדר הנימוס המחייב ומה אסור. וכן- טיפים מה לענות במקום… איך לצאת מהמבוכה הזאת…

תודות!!!!!!!!!

***

לקראת שמחה משפחתית ב”ה, ערכנו כל הגיסות שיחה טלפונית ארוכה ונחמדה. הרגשתי איזה כיף זה ככה לזרום עם כולן… ואז הבנתי כמה אני מאופקת כל יום בישיבת צוות בעבודה! כמה זה בניגוד לטבעי שאני לא זורמת ככה עם הצוות!

טפיחת שכם חזקה לשמורה! שאני זוכה להיות חלק ממנה ובזכותה להישמר ולשמור על עצמי! תודה

***

רציתי לומר לך שחיזקת אותי.. הייתי צריכה להיפגש עם מיישם אחת התוכנות של הנהלת חשבונות.  ברגע שקראתי את הסיפור שלך אמרתי לעצמי רגע.. אולי אפשר לעשות את הפגישה דרך המחשב? אכן כך היה …בזכותך הפגישה נעשתה דרך המחשב ולא פנים מול פנים 

***

מדהיםםםםםםםםם! מחזק ומרגש כמה אנחנו הנשים נלחמות לשמר את הצניעות הטבעית הראויה!!

תודה תודה על הסיפורים המדהימים!!!

***

המשפט: “הגן הנעול ירגיש אי נעימות אם ינסה אי מי לפתוח את שעריו? הוא נעול ודי.” – מכיל חיזוק נפלא ביותר! לא צריך להרגיש לא נעים בשום מצב של הקפדה על ערכי היהדות. הם גן מדהים של שושנים נפלאות, שחייב לשם שמירה – מנעול. 

מצדיעה לך!

***

מרגש!! לא יאומן, איזו התמודדות, איזו גבורה!! כזו- “שמורה”!!! מעריצה אותך מאד!!!! מיוחד!!!!!

אף פעם לא הגבתי, הפעם כ”כ התרגשתי!!!!

***

תודה רבה! בזכות הסיפור והתגובות לסיפור הקודם, פתאום קלטתי שבלי לשים לב נהייתי קצת יותר פתוחה איתם. אני ממש משתדלת תמיד, כמה שיותר להיות רשמית ופחות נחמדה, אבל עכשיו זה התחדד לי יותר.

***

כל כך יפה עם הפסוק. סיפור מושלם, וגם ערוך מקצועית נהדר. אין כמוכן !!!

אגב, הייתי שמחה מאד אם היה עולה שוב נושא הצניעות בבגדים, עם כל הכבוד לצניעות בדיבור ומחשבה, יש גם מקום לחיזוק הזה (אצלי בכל אופן)

תודה רבה רבה !

***

ממש התרגשתי מהסיפור!!! אהבתי שהתפללת על כל דבר – זה כ”כ חשוב ונכון! מאוד נהנתי מהפירוש על “גן נעול” (גם של הילדים…:)

תודה רבה לשמורה על כל הסיפורים והחיזוקים!!!!

***

רציתי לשתף אותך, בזכותך היה לי אומץ לצאת משיחת ועידה של העבודה היום, ברגע שהיא עברה לנימה יותר אישית, נתת לי את האומץ לומר: טוב, אז אני יורדת משיחה, שלום!

תודה, ומקווה שההרגשה הטובה מהניצחון הקטן הזה תתן כוח לפעמים הבאות.

***

חזק!!!! חושבת שזה אחד הסיפורים הטובים ששלחתם בשנה האחרונה. ריגשת אותי מאדדדד!!

כולנו עם הדבר הזה, של נשים וגברים ומציאת חן. חותם בתוך חותם 

***

סיפור מיוחד ומרגש!

אהבתי מאוד את ההתייחסות למצב- הרצון להישאר שמורה לגמרי ואם זאת להיות אנושית ונורמטיבית. נגע בי! ישר כח!

***

וואו איזה סיפור מיוחד!!! מיוחדת התפילה, מיוחדת החשיבה. וכשהגן נעול – הכל פורח…

***

וואו זה פשוט אחד הסיפורים המרגשים שקראתי! ממש עולות לי דמעות בעיניים.

גן נעול 🙂

***

מאמצת בחום את הסיסמה!!! “גן נעול אחותי כלה! גל נעול מעיין חתום!!!!!”

***

תודה רבה מאד מאד !! אני כמורה בו’ סמינר, נעזרת בזה הרבה מאד, לחזק בנות שיוצאות לעבודה.

תזכו למצוות, ותהי משכורתכן שלמה מעם ה’!

***

מרגש מאד, אבל מאד! וכתוב בצורה כ”כ מיוחדת

איזו אשה גדולה! אשרייך! צדיקה אמיתית!!!

***

היי דינה, מהממת!!! חיזקת אותי בצורה לא רגילה, אשרייך!!!

***

תודה לך דינה. תודה על הגן נעול שלך ששיתפת אותנו בו…

***

פשוט מרגש, כמה שאנחנו יודעים שה’ שומע תפילה, זה מרגש כל פעם מחדש לראות את זה בעיניים. תודה על השיתוף!

***

מדהים ומיוחד! מחזק מאוד הדקויות המרגשות האלה! יישר כח גדול!

***

תודה רבה על השיתוף. את מיטיבה לתאר, והעלית דמעות בעיני. תזכי לזכות!

***

מצמרר!!!!!! איזה אישה גיבורה!!!!!. ואיזה ניסוח עדין של הסיפור. מאד מחזק.

***

אחד הסיפורים הכי מרגשים! אני מעריצה שלך, מחזק לשמוע!!!!!

***

אשריך! תזכי להמשיך תמיד להיות גן נעול! תודה על השיתוף והחיזוק!

***

סיפור מדהים ושנווון! העלתם חיוך 🙂

***

וואו! כל כך חזק ומחזק!!

***

וואו! סיפור כלבבי. איזה אישה מתוקה וצדיקה. תודה על החיזוק!

***

מהמם!! ממש מרגש!

***

וואווווווו גיבורה!!!!!!!!!!!!!!

***

סיפור מאלף

***