הלם. ברגע שהגעתי למילה “פורום” בסיפור עצמתי את העיניים ולרגע כל העולם נעצר. הקב”ה תמיד משגיח עלינו בהשגחה פרטית ומיוחדת, אבל היום היא הייתה בלי שום מסכים ומסכות, וכולי צמרמורת. אני לא יכולה להרגע… או לבטא במילים את ההרגשה.

גם אני באה מעולם העיצוב הגרפי, כל מי שחיה בעולם הזה נתקלת מלא פעמים בצורך לשאול שאלות טכניות שאין דרך לדעת את התשובות ממי שלא בתחום, להתייעץ עם מבינים ובעלי ניסיון, לשתף, לקבל השראות, להתעדכן מה הולך..  ובכלל זה תחום הומני ויצירתי שישר מחבר ויוצר הזדהות גדולה בין העמיתים למקצוע..(מאמינה שהמעצבות שכאן מסכימות איתי:)

אני באופי טיפוס שפחות משתף ונחשף וחברתי וכו’.. ולכן בהתחלה הייתי נכנסת לפורומים החרדיים המקצועיים השונים (יש כמה וכמה) כדי למצוא את התשובה הנקודתית\ החומר\ ההדרכות\ הקישורים הספציפיים שחיפשתי. בד”כ זה היה מתוך דחיפות ולחץ של עבודה, ולרוב נכנסתי אליהם תוך התוצאות של מנוע החיפוש ולא ישירות, לא נכנסתי להווי החברתי שם ולא חשתי שייכות, פשוט לא נכנסתי לזה, מה שצריך וזהו והלאה. מצב אידיאלי בעיני..:)

הרגשתי שלהיכנס יותר עמוק זה לא הכי.., אבל לאט לאט הרגשתי שיש שם ים של חומר מרתק מתוך העולם המקצועי שלי, ובתוך תוכי התחשק לי פעם לחפור שם ולקרוא, לעלות על השראה… לאט לאט תדירות הביקורים שלי באתרים כאלה גברה, הכול היה מתוך צורך אמיתי ונקודתי, אבל.. נהניתי והייתי שם הרבה זמן— ולחצתי גם על דברים שלא נוגעים ישירות לעבודה הספציפית שעסקתי בה. 

הרגשתי רע אח”כ על שריפת זמן והסגנון אבל לא הרגשתי שעברתי גבול או גדר, אתמול כן. אתמול עברתי את הגבול. נכנסתי לפורום סתם, בדלת הראשית ולא דרך שום שאלה ספציפית… סתם, לשוטט. כשסגרתי, הרגשתי שזה לא בסדר, שזה לא ראוי. הרגשתי שעולם קורץ וחדש ומעניין נפתח בפניי וקורא לי לבוא, וזיהיתי תחילת התמכרות…

ולא ידעתי מה לעשות!! זה לא בסדר, ברור לי, אבל זה מעניין אותי ברמות!!!! ויכול לתרום וכו’ וכו’

פתאום לא הבנתי איך לא מדברים על הנושא הזה של פורומים כאלה בתור נושא שמצריך שמירה והסתייגות, השהייה שם נתנה לי תחושה של רשת חברתית… במובן מסויים.

קמתי היום בבוקר בתחושה שאני לא אתן לעצמי להכנס להתמכרות הזאת! אבל… כבר טעמתי… והייתי צריכה כוח… ואז, בדיוק אז, נחת המייל של השמורה בטיסה ישירה מהשמיים, מה’ יתברך.

אתן יכולות להבין מה אני מרגישה עכשיו? צורך לבכות… קיבלתי עכשיו חיבוק כזה גדול מאבא שבשמיים. שאומר לי – אני פה איתך, עוזר ומאמין בך.

תודה שהעליתם את הנושא המתבקש הזה!!! גם בלי סיפורים של יצירות קשר כמו שקרה לרות, יש מה לחזק בנושא… מכל מיני בחינות.. של סגנון, שפה, אנונימיות, ופורומים מעורבים…

מחכה בקוצר רוח לשבוע הבא, לקרוא תגובות, עצות, חיזוקים ולקבל עוד כוח מאיתכן, שמורות צדיקות!!!!! תודה ענקית!! הזכויות שלכן אדירות!!

כמה חשוב לדבר על הנושא הזה!!! כואב כואב כואב שממקום תמים ומקצועי לכאורה, מתגלשים בקלות להוויה זולה.

בגל הקרונה הראשון זה היה מקום מפלט לכל משועמם,  וגם אני בתוכם.. נדהמתי לראות שאלות פתוחות לציבור בנושא “איזה מתנה לקנות לאשתי ללידה” ונשים וגברים עונים בערבוביה נוראית על בשמים וכו’… וכל מיני שאלות על נושאים נשיים וכמובן גם גבריים.

משום מה בנטפרי זה פתוח (??), אבל לקראת הגל השני והריתוק לבית, ביקשתי מנטפרי לחסום את האתר הנ”ל וב”ה “שבתי לביתי” תרתי משמע. (למרות שיותר קל להתייעץ שם על כל כתם שלא יורד בכביסה וכו’, אבל זה כמובן לא שיקול)

ומי שלא מבינה על מה מדובר שתעמוד…

זה כל כך נכון וחשוב! נושא חיוני וקריטי ביותר, באמת הבעייתיות הזו קיימת, כדי להתרחק ממנה חובה לשים גבולות ברורים שבעברית פשוטה קוראים להם: לא מתכתבת עם גברים שלא לצורכי עבודה.

קרה לי פעם, לפני תקופה, שגבר מפורום כזה (הגיוני שמדובר באותו פורום 🙂 ), שאל אותי שאלות לכאורה מקצועיות אבל עצם ההתכתבות איתו הציקה לי מאד ועניתי בקור, בקצרה וגם הפניתי למישהו אחר. הוא הרגיש כנראה את הניכור וענה משהו כמו ‘תגידי בפרוש שאת לא רוצה להתכתב עם גברים’. שמחתי מאד ועניתי לו בפעם האחרונה: לא מתכתבת עם גברים. הרגשתי שעכשיו אני הרבה יותר בטוחה.

(במחשבה שניה, אולי נכון יותר היה פשוט לא להגיב לו…)

תודה לך רות שהעלית את הדברים שוב לתשומת הלב!

הסיפור הנ”ל – מחריד! והגיוני כל כך.

היתה תקופה שהסתכלתי בפורום הנ”ל (מתארת לעצמי שמדובר באותו אחד, חרדי..), בלי תגובות, סתם לראות עבודות של אנשים, באמת מעניין, וכדו’.. והרגשתי שזה במקום הסקרנות של להיכנס למקומות אחרים..

ביום שהתפכחתי, אמרתי לעצמי – אם היו לוקחים את המחמאות פה של ניקים גברים לנשים, הכל במתווה ‘שיח מקצועי’ והיו רואים את זה בשיח מדרגות של שכנים – כל אחד היה מזדעק על זה.. מאיפה ההיתר?! ברור לכל אחת, שלא היתה רוצה להיות שותפה גם לא פעילה בכזה שיח, זה רדידות טהורה וחספוס לנפש.. עוד לפני איסורי צניעות..

זה לדעתי האתר הראשון שצריך להיות חסום בכל מחשב! ואני יודעת על הרבה שלא אוחזות כמה הפורומים האלו זה מכת מדינה! אין טיפת ביקורת על התייעצויות בכל נושא שהוא, אין לך מושג מי האנשים מאחורי המשתמשים האנונימיים…

אי אפשר למחוק את האינטרנט מחיינו, אז אולי במקום להתעלם מצרכים מקצועיים באמת, עדיף להתחיל להכין את אלו שזקוקים לו לסכנות האורבות ברשת?

אינשי דלא מעלי נמצאים בכל מקום, לא רק ברשת. הם גם יכולים להיות בבית הכנסת, במכולת השכונתית, בחנות הירקות או סתם ברחוב. זה עלול להיות השכן, הדוד, או סתם מכר משפחתי. למה, למה, למה למען ה’ עדיין מתעלמים מהתופעה?

תגובת ‘שמורה’:

בעולם הכללי מלמדים כל אדם, כיצד להגן על עצמו מפני דורשי רעתו. התפיסה הקלוקלת, המתירנית מאפשרת קיום שיג ושיח עם כל אחד, ורק מלמדת להדליק ‘נורות אזהרה’ במצבים ש’עוברים את הגבול’ גם לדעתם המעוותת.

אצלנו הגדרים אחרים לגמרי:

אנחנו לא נכנסים לכל שיח או קשר חברי עם אף אחד, בשום דרגה ולשום עניין – מלבד עניינים שהותרו לנו לצורך עבודה בלבד – ‘משום עסוק במלאכתו’
מי שכללים אלו נר לרגליה, מוגנת ואינה צריכה כללי הגנה נוסח דורינו.
כמובן שהחובה לעקוב ולבדוק אם חלילה יש ערעור בגדרות המתבקשים, אצלנו נורת האזהרה אמורה להבהב הרבה לפני שהיא נדלקת בעולם המתירני…

וואו! מפחיד! אם באמת אפשר להכניס קצת יותר את הנושא של הפורומים, לחזק את ידיהן של אלה שמנסות בכל הכח לא להצטרף למקום המסוכן וה’חרדי’ הזה… אני אשמח מאוד לסיפורים נוספים בנושא הזה!

ומשהו נוסף – לא תגובה, ולא מיועד ליום שלישי, סתם קפצתי על ההזדמנות… זה מיועד לצוות של השמורה:

ראיתי לאחרונה רעיון מאוד יפה, שמאוד מאוד מאוד קשור לנסיונות של השמורות, ורק רציתי להביא אותו לידיעת הצוות המדהים שמאחורי המפעל הזה, אולי תעשו איתו משהו..

אחת השאלות הכי קשות ומעצבנות שיש בעבודה עם חילונים (ולא רק, זה יכול להיות אפילו עם חרדים יותר מודרניים, ועוד כל מיני קבוצות) זה-  לא עדיף להיות נחמדה ולעניין, וככה זה אולי ישפיע עליהם? הרי אם אני מסוגרת, אני מוכיחה את דברי הבלע של התקשורת על החברה החרדית המוזרה והמסוכנת. אבל אם אני בעניינים, הם יראו שהחרדים הם דווקא אנשים לעניין, ויש מה לשמוע מהם… אם אני אספר על הילדים שלי, הם יגלו פתאום שהרבה ילדים זה לא כזה גרוע, ואפילו מוצלח… וכו’ וכו’

אז הרב שמואל פולק התייחס לשאלה הזאת, בגרסה קצת אחרת, בעלון ‘אז נדברו’ של פרשת בראשית (יש לי אותו, למקרה הצורך) והוא ענה על זה בצורה ממש יפה!!

עיקרי הדברים (שנכתבו שם באריכות):

אנחנו רואים סתירות שונות במקורות לגבי האם צריך למצוא חן בעיני הגוים או לא. את בסיס עניין הוא משווה לסיור במפעל- מפעל יכול ורוצה לעשות סיורים מודרכים באולמות העבודה כל עוד המבקרים עומדים בשקט ולא מפריעים לייצור הסדיר. ברגע שהפועל מתחיל לשוחח עם המבקרים ועוצר את העבודה – זה כבר בעיה! הפועל צריך למצוא חן בעיני הבוס, ולא בעיני המבקרים, אבל כל עוד המבקרים מתרשמים בלי להפריע לפס הייצור- מצויין…

ולמעשה- כל עוד שהחרדי עושה קידוש ה’ בהליכותיו ובהנהגותיו – מעולה, אבל ברגע שמתחילים לעגל פינות כדי ‘לעשות קידוש ה” – זה בעיה רצינית, כי המטרה הראשונה שלנו היא עבודת ה’ בשלמות, ורק אם זה לא סותר, גם קירוב רחוקים..

זה הרעיון, בקצרצרה, שלי באופן אישי ממש עשה סדר בראש! (אז אולי בעצם זה כן מתאים ליום שלישי?)

העלית נושא מאוד מאוד מורכב. רוב המידע היום נמצא האינטרנט. גם אם אני מוכנה לשלם על קורס לכל נושא לא תמיד יש בנמצא. כעצמאיות לפעמים אין לנו דרך מקצועית להתפתח.

אני עצמאית בתחום עיצוב, עובדת עם נטפרי, לכשעצמו זה מעל הטבע. אני צריכה תמונות בשוטף – התמונות שאני צריכה כשרות למהדרין, אבל כשנטפרי מסננן אחת אחת זה הופך להיות בלתי אפשרי. אני צריכה להתקדם בתוכנה ללא הפסקה – הכל חסום לי. פורומים – כמעט אין בנמצא. נלחמת כל יום מחדש על האינטרנט המסונן…

כרגע הבעיה הכי בוערת זה קידום העסק, ואשמח מאוד אם תעלו את זה לדיון מקצועי. בפעם העשירית שאני מבינה שהעסק שלי צריך קידום ברשתות החברתיות. איך אני עושה את זה באופן כשר??? יש דרך כזו??

אני ב”ה עובדת מעט עם מייל וגם בבית אין לי מחשב. אך רציתי להוסיף שגם בדברים קטנים ואפילו שלא שייכים לעבודה, צריך להיזהר במיילים שכותבים לגברים.

לדוגמא: שלחתי מייל לאיש מקצוע בקשר לאחד הילדים ולי זה אפילו צרם שכתב את שמי. בפעם הבאה רשמתי רק שלום או בוקר טוב ואכן הוא המשיך על זו הדרך ללא פניה אישית אלא בצורה עניינית נטו.

אומנם זה דברים קטנים, אך לעניות דעתי זה מה שעושה את ההבדל בין להיות שמורה או לא כ”כ. הדברים הקטנים (אולי בעיני השם הם גדולים??) הם האתגרים שבכל יום.

הלוואי והרגישות הדקה לא תחלוף אלא תתחזק!

כל הכבוד לך שכתבת. כי ככה העצירה והשינוי שלך יהיו יותר עמוקים, אמיתיים ופנימיים. כשאנחנו מדברים על משהו זה עוזר לו לחדור יותר עמוק בלב.

ודבר שני בכל תקשורת, בין אם במייל בווטסאפ או בכל מקום. לחזק את הקשרים שלנו עם החרדיות עם כאלו תואמות השקפה. ככה זה מקטין את הניסיון… ומעסיק את הלב. ושכחתם לכתוב. שכן גם עם בנות שלא מהמגזר שלנו זה מקרר לנו את האהבה לטוב. וליישר. תמיד צריך לשים לב שלא גלשנו. גם עם הבנות החילוניות!!!!!!

לא תורם לדבר מדי (קל לכתוב את זה.. קשה ליישם), על נושאים מסוימים. ותמיד לבדוק את עצמינו שם… לא להיות עם פתיחות וקבלה של כל דבר שרק יגידו… אז אני פשוט קוראת פעם שנייה תמיד לפני שאני שולחת. ככה אני בטוחה שזה מתאים ל”מי שאני רוצה להיות…”

משהו יפה שלמדתי מהעבודה שלי פה – את הבהירות והתמציתיות. מישהוא שיושב וחושב איך אני מעביר את המסר שלי עם מקסימום בהירות ומינימום מילים. זה הופך את הכל לקצר ולעניין. והעובדה שכשאני משיבה לו אני מסגלת לעצמי את השפה.

וכשאני מנסה לחקות את זה- אז זה כמו אתגר מחשבה כזה. נראה אותך. תמיד אני כותבת- ותמיד יש מילים שאפשר להוריד. וכשעסוקים בתכתובת של איזה מילים אפשר להוריד בטקסט- אין נפילות. ואין מילים מיותרות.

ממליצה, זה סייג שמוכיח את עצמו נפלא. סה”כ יגידו עליך- היא תמיד עונה קצר ולעניין. וזה מחמאה בעיני. לא?

מעריכה אותך. שמורה אהובה. קוראת אותך בשקיקה כל שבוע. זה המייל הכי חשוב של יום שלישי.

מחזקת אתכם מאוד בנושא הזה של תשומת לב וגבולות בין אישיים, יחד עם אדיבות מנומסת. אמנם יש כאלה שבגלל סיכונים כאלה נמנעים מכל עבודה שיש בה גם גברים, אבל לדעתי הדרך הנכונה היא לדעת להתמודד ולשמור על עצמנו.

מניסיון אישי, ואני עוד המומה ממה שקרה לי, שלחתי לתומי בקשת עצה במדור ייעודי בעיתון חרדי. פתחתי לשם כך מייל מיוחד. מבין האנשים האכפתיים והמיוחדים שענו לי, היו גם שני גברים שניסו לדבר איתי בנושאים לא מתאימים בלשון המעטה. כביכול בידם לעזור לבעיה באופן ש”לא חשבתי עליו”.

עוד לא נרגעתי מההלם…

מה אני רוצה להדגיש? כמה שנמנעים, תמיד יש היתקלויות שצריך לדעת להתמודד איתם בחוכמה, באסרטיביות, ולפעמים אפילו נאצלים להשתמש בחוצפה ובתוקפנות (כנראה בכל זאת יש סיבה שתכונות אלה קיימות בעולם).

כוחות!

רות היקרה! כתבת שפתאום קלטת מה קורה פה, ועכשיו ברור לך שצריך להיזהר. האמת אהבתי את הגישה שלך, את משאירה לכל אחד להסיק את המסקנות שלו בעצמו.

אני אלך קצת יותר רחוק…. ותסלחו לי מראש.

אני עוד לא עובדת, בחורה שסיימה סמינר בימי הקורונה, לא מצאה עבודה ועדיין משועממת…. ככה שאולי, ובעצם בטוח, שאין לי מושגים באתגרים שאתן עוברות. בעיקרון אין לי זכות דיבור פה, אבל פשוט העליתם נושא שעומד לי בגרון, אז אם יורשה לי:

אני לא באה להטיף או לצעוק גיוואלד, תעשו מה שנכון לכם. רק לדבר אליכם בהגיון פשוט.

יש לי קליטה טובה לשפות ואני אוהבת ללמוד. במסגרת הניסיונות שעשיתי על כל מיני שיטות ללימוד שפות, אחד הרעיונות היה צ’אט שכל מי שרוצה לשפר את השפה יכול לכתוב שם…. זה באמת יכול לשפר את הביטחון בביטוי ובדיבור. אוקי, אף אחד לא יודע מי אני ואני לא יודעת מי הם זה נטו בשביל ללמוד שפה. פתאום קלטתי כמה זה הזוי הדבר הזה.

בבקשה קחו לעצמכם כמה דקות ותחשבו על זה, הפורומים החרדים אולי נראים לאנשים כדבר נחמד, המון הדדיות ועזרה. מחפשת פיתרון למשהו? למה לא אנשים טובים יעזרו לך בחינם. וביננו יש להם הרבה יותר מה להציע מד”ר גוגל, כי הם משלנו.

כן? שימי את האמת שניה מול העינים ותנסי לומר לעצמך- אני מוכנה להחליף משפט עם יצור שאין לי מושג מי הוא  מה הוא, מה מעשיו ומאיזה חור הוא צץ. תמים תהיה עם ה’ אלוקיך,ולא עם אף אחד מלבדו, מאחורי הפרופיל החמוד יש בן אדם שאין לך מושג מי הוא/ היא  ובצד השני זה את!  אם לא אכפת לך, חופשי… רק תהיי מודעת לעצמך. אנשים לא שמים לב מה הם עושים.

תדמייני את בן אדם הכי שפל שפגשת. כעת, מי ערב לך, יקרה, שאת לא מחליפה איתו משפט או שתיים? רק שתהיו בעניין, איך שהבנתי, גם אצל הציבור הכללי לא גומרים להזהיר שאחד הדברים המסוכנים זה להתכתב עם מישהו שאת לא מכירה.

אז עכשיו אולי תחשבו הגזימה הבחורה, אחרי הכל לא מדובר בצ’אט אישי, סה”כ מדובר בפורום  מקצועי שנערך לעיני כל. אבל, ואת זה כל ילד יודע, לרוב הסיפורים אין התחלה דרמטית. לדעתי, כל בחורה ואישה שהחיים שלה חשובים לה, שהנשמה שלה חשובה לה, שווה לה לשים גבול אדום על פורומים. 

אחד הדברים שלא נתפסים לי במח זה מה שקראתי פעם בעיתון איך נתניהו וגנץ מתכתבים ביניהם ברשת החברתית לעיני כל. אני פעם הייתי בטוחה שיש כבוד. ראש ממשלה או נשיא ארה”ב יתכתב ברשת חברתית בשעות הקטנות של הלילה? אבל כן זה העולם שלנו, בו הכל חברי כביכול הכל פתוח, מזמין ודמוקרטי כל אחד יכול להביע, להציע לעזור ולשתף מעצמו. זה הטרנד היום, להיות ממלכתי, אריסטוקרטי וסנוב זה לא מה שיגרום לאנשים להעריך את הנשיא שלהם, אבל אנחנו לא נשיא ארה”ב, תאמינו לי אנחנו הרבה יותר. יש לנו נשמה, יש לנו כבוד, לא מתאים לנו  ללכלך את עצמנו ברחובות המוניים. אני מסתכלת על הדברים האלו מלמעלה, הגאווה שלי לא נותנת לי להחליף חצי מילה כתובה עם כל העולם. 

אולי אני חיה בסרט, תקראו לי נאיבית שעוד לא נכנסה לשוק הזה שכל הזמן אתן מדברות עליו. אבל תאמינו לי שהסרט הזה הוא סרט יפה מאד סרט של העוה”ז שעובר מהר. ויום אחד אף אחת לא תזכור במה היא עבדה וכמה היא הרוויחה ואיך הלך לה. אבל היא תזכור טוב מאד, כמה מאמצים היא עשתה לשמור על הנשמה שלה. 

אשמח לשמוע, האם אני קיצונית? ילדה קטנה? יש פה אולי מישהי חוץ ממני שמוכנה להרים שלט בגאון ולומר אני לא נכנסת לפורום מכל סוג שהוא אם זה לא הכרחי לי ממש?

סליחה שהארכתי.

הזוי כמה פרצות יש גם באינטרנט הכי חסום! שמעתי בעבר הרצאה של רב שאמר שאפילו למייל יכולים להיות מכורים- אבל זה לא הנושא! כל הנושא של הרשת הוא סכנה מהבחינה שכתבת. (לפחות זה הסתיים כאן)

המזעזע שאנשים שכשהיו רואים אותם ברחוב- היו בורחים מהם.. נראים ברשת כל כך מקסימים!! זה מפחיד ממש!!

מאחלת לך אישית המון הצלחה ולכל הקוראות. ותכל’ס בואו נדבר פתוח- לא הייתן רוצות שהבעל שלכן יהיה אחד כזה… (די לחכימא)

בד”כ אני נהנית מהסיפורים, הפעם… טיפה פחות…

האם לא היתה כאן אי עמידה בנסיון?…

לדעתי ממש לא מתאים לשמורה (מבחינה רוחנית). זה דבר ידוע שיש סכנה בפורומים, וגם אם רציתם לעורר את הנושא אפשר היה לעשות את זה בצורה יותר עדינה.

תגובת השמורה: 

בסיפור שנשלח היה בהחלט ניסיון שאותה אחת עמדה בו, אם כי לקח לה זמן לגלות את זה. יש כאן מקום לחיזוק גם במקרה שהיתה אולי קצה קצהו של התחלה של הדרדרות במדרון – שקשה הרבה יותר מאשר שמירת מרחק מלכתחילה… ואת זה בדיוק רוצה הכותבת להשיג – להזהיר אותנו שלא נתקרב לנקודת ההחלקה!

זה כ”כ נכון, אנחנו מתכסים במתווה “חרדי”, ובטוחות שהכל תקין, לפעמים צריך לצאת מעצמי, ולהסתכל עלי מבחוץ, בלי העטיפות של ה”חרדי” וכו’ ולהבין עד כמה צריך מהר מהר!!- לחזור להקב”ה ולאמת……

***

רות יקרה כל הכבוד שעצרת את עצמך!

דיגדג לי המילה “חסד”. שמעתי לאחרונה מהרב נויגרשל שיש מענייני הצניעות התורה קוראת לו “חסד” ועונשו כרת. אדם מרמה את עצמו שהוא גומל חסד ונותן, אבל כמובן כאשר זהו הפך רצון ה’ הוא אסור ונענש בכרת. (נזהרתי בלשוני)

***

אימהלהההה. מזדהה עם כל מילה שלך. אותו סיפור בדיוק קרה לי לפני חצי שנה בערך, אמנם במסווה הרבה פחות מקצועי, אבל ככה זה התחיל ואילולא היו אנשים טובים באמצע הדרך אני לא רוצה לדמיין איפה זה היה נגמר…

ה’ ישמור ויעזור לכולנו.

***

מזעזע ומפחיד. אין לי מילים אחרות.

יישר כח על פרסום הסיפור למרות שאינו פוטוגני. חשוב כל כך.

***

רותי כל מילה נכונה צריך לפקוח 7 עיניים ויישר כח ששמם לב בדקה הכמעט 100

***

זה מאוד עצוב. הכי עצוב זה, שעד שזה לא קורה לנו, אנחנו לא מבינים את זה. אנחנו משתמשים בכל מיני דברים, בלי לדעת לאן אנחנו נכנסים.

הלוואי שהיה אפשר להעביר את התחושה של זה שנפל, לאלו שלא נפלו.

***

עצוב לשמוע. אני ניתקתי את כל הצ’אטים. עבודה ד’ ישלח לי ממקום אחר, מקצועיות גם. לא רוצה דרך הכלי הזה… הספיק לי זמן קצר שהייתי מחוברת כדי להבין כמה זה קשה לכל אחת ואחת, יותר או עוד יותר, וכל הכבוד למי שמצליחה להתגבר ולהתנתק בכל שלב.

 זה גבורה! זה עם ישראל שיש לו כח ללכת נגד הזרם! בהצלחה לכולן בכל ניסיון שהוא! 

***

מדהיםםםםםםםםםםם וואוווווווו פשוט מחזק!!!!! הידיעה שכולן מתמודדות ומעיזות להסתכל לזה בעינים זה נדיר ומיוחד!!! אין עליך כל הכבוד!!!!

***

אז מה עשית?????????? איך יוצאים מכזה דבר?

***

זה באמת קשה. במקום הזה שתלוי ועומד בין צרכי עבודה שמותרים ובין קטע יותר אישי ומיותר.

ברגע שזה נהיה ברור יותר -קל יותר…

***

ד’ ישמור

***