מי אמר
לתגובות הקוראות
חזרתי מחתונה, מציצה בשעון ושמחה לראות שאני רק ברבע שעה של איחור… התקדמתי בשביל הכניסה לבניין ואז – נעמדתי בהלם מול המראה שנגלה לפני בלובי הבניין:
עמדו שם גב' ברנר, שהיא גם אחת מהמורות הכבודות מהסמינר, שייע פורוש, השכן החסידי בלבוש מלא, סימי כהן השכנה העדינונת שסיימה השנה את הלימודים, עדיין עם הקליפס מאחורה… הבן של לוי (חשבתי שהוא עזב את הבית לגמרי?…) בחור עם בלורית וכיפה קטנה, שולמן, מקומה אחרונה שלא האמנתי שיש לה זמן לדיבורים, יעקובי – אברך, וגיטי, הבייביסיטר שלי, שמשום מה זנחה את הילדים ושהתה שם גם היא.
הם היו שם כולם: חלקם מצאו עמדת ישיבה נוחה על המדרגות. לוי ישב על המעקה, כמו ליד הקיוסק השכונתי. יעקובי נראה שרק עבר לרגע – אבל נשאב פנימה… בקיצור, דיון משמעותי רציני רוחש לו בחדר המדרגות, הם מתדיינים ומתווכחים בעניין כלשהו כשכל אחד יש הרבה מה לומר וכולם נראים 'מעורבבים' טוב אחד עם השני.
טוב. זה ב"ה לא קורה במחוזותינו,
אבל זה מה שהציל את החיים של רותי. וכך היה המעשה:
בתור מכורה לשעבר, שאכן הוא התחיל עבור מטרות מקצועיות, אבל התפשט בצעדים מפחידים לכמויות של זמן שהייתי מבזבזת שם, והשתתפות בשיח לא ענייני בין הניקים לניקיות.
העידוד הקבוע של בעלי, סייע לי בסוף לעזוב. הכל היה בצורה הדרגתית: בהתחלה רק לא הגבתי, שום תגובה, רק קראתי כי היה לי מעניין, אבל יצאתי מהעניינים. כבר לא הייתי מחויבת להגיב. אח"כ כבר ירד הצורך וההתמכרות, בהמשך חסמתי אותו ברשימה אישית בנטפרי, כשהסיסמא חצי אצלי, חצי אצל בעלי.
מה שתפס אותי מאד וזיעזע אותי, היה המחשבה והדמיון על "מי מתכתב פה עם מי". הרי ברשת זה יכול להיות כל אחד.
דמיינתי לעצמי, ממש מול העיניים, איך בחדר מדרגות, או ברחוב, היו נעצרים לשוחח – המורה הכבודה שלי מהסמינר, עם אברך חסידי ופאות מסולסלות, נערה צעירה בוגרת סמינר, עדיין עם הקליפס מאחורה.. ובחור עם בלורית וכיפה קטנה, לצידם שכנתי הגננת, וכן הלאה… והם מתדיינים ומתווכחים בעניינים אישיים , או פוליטיים, או העומדים ברומו של עולם… איך אני יכולה להיות שותפה בשיח כזה?
וגם- כמו שכתבה מספרת הסיפור השבוע: "כמה מהניקים שאת הגיגיהם אני קוראת, מנסים לערער על כל מוסכמה חרדית? " זה כל כך נכון!! אנשים שאין לי שום חיבור מנטלי לסגנון שלהם, מה לי להתדיין ולקרוא את דעתם?
בקיצור, הבנתי שאם דעתי חשובה לי… חשוב לי גם לדעת מי אמר מה,
ולמי אני – לא מקשיבה…
מי אמר 'אני' ולא קיבל?
אוהו… הרבה מאיתנו!
קיצצנו את התגובות לחצי, וריכזנו כאן תגובות בעניינם:
עבור המבקשות לדעת דעת תורה, ואלו המתעניינות האם אנחנו פועלות לפיה:
אני מדגישה שבכל עניין שיש לי ספק או מעצמי או בעקבות פניות נפלאות מצד הבנות-
אני שואלת את רבני ה'שמורה' שליט"א.
בעניין הפורומים קיבלתי הוראה: להתריע ולהעלות את הסכנה!
הפסו נושאים לדיון?
נראה שיש כאן בעיה מהותית של נתח יקר מהעובדות.
הבאנו כאן הדברים שנכתבו בהשראת גל התכתובות שהתפתח.
ד"ש מד"ש הבא… (הקובץ מצורף למעוניינות)
לאלו המציינות את חשיבות הפורומים המקצועיים, דווקא לציבור ה'שמורות':
נעשית פעילות מאחורי הקלעים למצוא דרכים ראויות וכשרות שיאפשרו לעובדות מקצועות העיצוב להיעזר בפורומים מקצועיים – נטו, לנשים בלבד.
ולמקצועות אחרים?
ריכזנו את כל בעלות הפורומים המקצועיים השמורים, ההמלצות עליהן והבקשות לגביהן וכן כמה עצות מעשיות מצויינות – אנחנו בודקות את כל האופציות, ומקוות בעז"ה להציג בפניכם את התוצאות.
למבקשות פורומים פתוחים משום צרכים נוספים כמו בדידות, עזרה הדדית וכו'
הדיונים שלנו עוסקים במתן מענה לעובדות – איננו עוסקים עכשיו בצורך/בסכנה שבפורומים כלליים. כל אחת תנהג כפי דעת רבותיה. הכאב המובע כאן עוסק בנשים שנכנסות לצורך מקצועי ויוצאות… יוצאות:(
מה הקריטריונים שלכם לפרסום תגובות?
- המדד המשמעותי ביותר הוא: האם התגובה מקרבת לה' יתברך? האם היא בבחינת 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו'? האם היא 'מחזקת ידי עושי מצווה'?
- כל התגובות עוברות בקרה וסינון טרם פרסומם
- בכל מקום שמעירים לנו על טעות שעשינו או על משהו שהשתמע לא ראוי, ואכן יש צדק בדברים (לעיתים אנחנו נדרשים לשאלת רב מיוחדת)
- נעשה מאמץ להביא גם תקציר, כדי לחסוך זמן למי שאין לה מיותר
מדוע קיצצתם את שלי?
לפעמים זה דווקא בגלל שזה מידי שנון… או עלול לפגוע…
זה לא בגלל שזה לא נכון או בגלל שזה לא כתוב היטב:)
הזמנה אישית:
לכל מי שחשה שלא קיבלה תגובה הולמת, לצערינו אין לי את המשאבים להתכתבות אישית עם כל אחת, אבל כן אשמח לקיים שיחה ייעודית בנושא. מי שמעוניינת להצטרף לשיח הזה (כועידה בקו השמועה) שתשלח מייל חוזר עם מספר הטלפון שלה. מספר המקומות מוגבל.
בתפילה שיעלו הדיונים לרצון,
לאה
תגובות השמורות לסיפור מי אמר
בנוגע לתגובה שחושבת שבעייתי להתנגד ולצאת נגד פורום מסויים.
לא הבנתי, לאיזה מגזר אנחנו משתייכים? במה אנחנו חרדים? לא שמענו אף פעם שכן, יוצאים נגד מי שמקרר אותנו ביר"ש?
אם לא כאן, אז איפה?
יישר כוח על העלאת הנושא הכאוב הזה. כשנחשפתי לתופעה, לצורכי עבודה בהתחלה, לא האמנתי להיקפים שלה! כמובן שזה ממכר ונחמד, במיוחד לי שתמיד שמחה להביע את דעותי לכל המעוניין לשמוע…
אבל פתאום קלטתי, כמו שמתואר בסיפור, שאין לי מושג עם מי אני מתכתבת, ומי קורא את הגיגי… אפילו לא רק מבחינת שיח ראוי, אלא אפילו ייתכן שאלו נערים ונערות צעירים העומדים מאחורי שם מרשים ומשלחים את דעותיהם בקול רעש גדול, וכולם לוקחים אותם ברצינות… יש סיכון גדול בכך שאין צורך להזדהות, וזה יכול להיות כל אחד בעולם… כמו שאף אחד לא יודע מי אני- איך אדע מי עומד מאחורי המקלדת?
שלא לדבר על הבעיות הרבות שצצות שם… שיח מזלזל באופן מחפיר בכל הקדוש והיקר לנו, וכלה במכשולות נוראים שעלולים לקרות מהתכתבויות בלתי מזוהות, וד"ל.שלא לדבר על בזבוז זמן ושטחיות מחרידה.
סליחה על החריפות, אבל במה זה יותר טוב מהרשתות החברתיות שאנו כה מתנגדים אליהן??
כמה נכון וכמה עצוב. לצערי מאמינה שאני לא היחידה שמעידה עדות "מקרוב"…
דוקא התחום המקצוע שלי אין מה לחפש שם, אבל יש שם בהחלט הרבה דברים שמעניינים אותי (לא ענייני דעות ופוליטיקה) ומה לעשות שהרבה פעמים בחיפוש בגוגל, התוצאה מובילה לאתרים האלה, מאחר והוא שימושי כ"כ והרבה נושאים עלו שם (לטוב והרבה למוטב…) בקיצור, הצצתי ולרוב גם נתקעתי…
ובזמנים "חמים" כמו בחירות או תחילת הקורונה, לא הייתי רוצה להתעדכן דרך אתרי החדשות הרגשתי שזה ממכר אותי לפתוח כל יום אז התעדכנתי דרך שם… יחי ההבדל…. פתאום שמתי לב כ-מ-ה ז-מ-ן ב-ז-ב-ז-ת-י ש-ם!!!! ולרוב על הגיגים מטופשים של אנשים שרמתם מי ידע… או דיווחים שבכלל לא מוסמכים…
ומכיוון שמציצים אז בהחלט נפגעים! גם מעניין לראות דיונים בעניינים העומדים ברומו של עולם, ומכיון שכך לכאורה יפה להם השתיקה, אך כל אחד ותגובתו ה"חכמה" מעולמו הוא… וזה בהחלט מעניין לקרוא דעות של שלל גווני אנשים.. אך עושה טוב ללב ולנשמה????
מי שכבר היתה שם מבינה את התשובה… ומי שלא, שלא תנסה לטעום!!!! חבל עליה…
(בהחלט חשוב להעלות את הנושא דוקא כי זה חרדי ויש שם סוג של גבולות אז מלמעלה זה נראה ממש כשר וכמעט גלאט…)
תזכו למצוות!!!!
נ.ב. ומגיע לכן גם לשמוח חסמתי את עצמי בהגדרות של נטפרי להיות חסומה שם. זה נכון שאני גם יכולה לפתוח אבל הנפש שהרגישה כמה לה רע לה עם זה חזקה מספיק בשביל לא לפתוח. אבל לא רוצה שיצא מכשול תחת ידי, ברור שעדיף לחסום לחלוטין, זה מה שהתאים לצרכים שלי.
באופן אישי מכירה חברה (מסמינר מעולה והכל) שהתדרדרה מפורום כזה למקומות נוראיים ואין צורך להאריך. בסוף התפרק מזה בית, פשוטו כמשמעו. זה עצוב לי עד היום :(.
לא שצריך להגיע עד סיפורים כאלו עם סוף כ"כ מוחשי, ותוצאה כואבת, ונפל לי הלב כי ראיתי את ההתחלה של כמה שנים קודם לכן, התחלה תמימה למהדרין – רק לעורר מה השפעה של דיבור מיותר ולא רק יבש ענייני ומקצועי נטו, כמה זה קריטי הסגנון דיבור שלנו, ואפילו בכתיבה רחוקה.
אני זוכרת מהמורה בסמינר, אישה מיוחדת שאמרה: "שיש הבדל דק מאוד בין להיות אנושי לבין להיות נחמד והעבודה שלנו זה לא לחצות את הגבול הזה, להיות אנושית ולא נחמדה". וזה ההבדל בין צניעות – להגיד מה שצריך, להיות בן אדם, להגיד תודה ובנימוס וכו', לבין להיפך – כשמתחילים להתנחמד.
לפני כשנה בעבודה שלי הייתי צריכה קובץ מסויים שגוגל שלח אותי לאחד הפורומים שם, אבל מי שלא רשום לא יכול להוריד את הקובץ. ככה נרשמתי עם המייל של החברה בה אני עובדת, ומנסחת את כל הודעותי עם שפה לא מגדרית (בגוף ראשון ובפעלים – כמו החברה מפעם). הייתי צריכה לקבל עזרה בתוכנה מסויימת שלא קיימת – ושלחתי הודעה, עבר הרבה זמן עד שחזרו, כנראה אני לא מעניינת – עד שמשהו פנה חזרה שהוא יכול לעזור ושאשלח אליו קבצים- האתר לא נתן לי לשלוח אליו כי אני משתמש חדש:)
הרגשתי דפוק כי אני 12 שנה בתחום סופר מקצועית, שמה את כל המשתמשים המקצוענים בכיס הקטן, ואני משתמש חדש, מתחיל, עושה רושם חסר נסיון, אנונימי יבש וכו'. רציתי לקדם את שם המשתמש שלי, שיגדיר קצת את הרמה ולא יסמן אותי כמישהו מתחיל חדש כזה שלא מבין מהחיים, – אפשר ע"י שעונים על שאלות של אחרים ומקבלים תודות – להתקדם.
הלכתי וחיפשתי פורומים ששואלים שאלות בתחום המקצועי שלי – ומתוך כ-20 מצאתי פורום אחד בנושא מקצועי אמיתי (כל השאר בלה בלה למשועממים) – השבתי עליו וקיבלתי כמה תודות, הרגשתי טוב. חשבתי להמשיך בכיוון לפעמים כשיהיה לי זמן
ההודעה הזאת הגיעה בדיוק בזמן, לפני שאני מנסה לקדם את המשתמש, ולהישאר ולשמוח בהגדרה הזאת של חדש האנונימי ולא מעניין. מקווה שפה זה יעצר ומה שהיה עד עכשיו לא יעשה לי נזק.
נתתם לי כח, והחזרת הפוקוס לטובה והשמורה שהייתי, ושאשאר בס"ד. הרבה כח לכולם- ותמשיכו (המשכנה:) להחזיק חזק, לחזק ולהתחזק
לפורום נכנסתי עוד כבחורה, כדי להעשיר את מקצועיותי. עם הזמן הפכתי לחלק ממנו, והוא לחלק ממני. מוצאת את עצמי מצטטת בלהט דעות של נשים שאין לי מושג איך נראות… נכנסת לתתי פורומים שהטייטל "מקצועי" רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב. הכל תחת הכותרת המרגיעה "פורום חרדי מקצועי".
יש לציין שבעלי מהתחלה הציב סימן שאלה גדול על כל הפורום. אולם עם הזמן ראיתי גם אני, את הבעייתיות שבפורום. דעות פסולות/בעייתיות נישאות בריש גלי. לייקים מגברים לנשים (גם נשים מזוהות בשמן המלא!!!) ולהפך
הלוואי והיה דרך להפוך פורום מקצועי וענייני בלבד.
יישר כוח גדול על העלאת הנושא!!!!
וואו כמה שזה נכון הדבר הזה.
בתחילה כששמעתי שקיים כזה פורום במתכונת "חרדית" הודהמתי. את האמת- ממש הודהמתי. מה ההבדל בין כל פורום או רשת חברתית שאסורה כלל ועיקר.
אני גם נפלתי לזה לצערי, הייתי מבזבזת שעות ע"ג שעות לריק, לחידלון ולדעות (פעמים כוזבות) של אחרים. ופעמים גם הגבתי תגובות שאני מתחרטת עליהן.. זה סוחףף מאד, ולא שמים לב ..
לא חושבת שיש איזה היתר לדבר הנוראי הזה. זה רשת חברתית לכל דבר ואי אפשר לדעת מאיזה אנשים היא מורכבת. חבל על נשמות כ"כ טהורות שמטרתן לעשות רק טוב ונחת ליוצרן שלא יפלו חלילה בדבר הזה.
בואו נעשה משהו בעניין ולא ניתן לשטף החיים לזלזל בציפור הנפש של עמ"י.
עניתי כבר בקצרה על הסקר אבל יש עוד משהו שרציתי להגיד –
סיפרתי שם שפתאום מצאתי את עצמי בעקבות לידה שקטה, עם בקרים פנויים בבית והדרך לבלות שעות מול הפורומים היתה קלה.
ומה שרציתי להדגיש זה שהניסיון יכול להגיע לכל אחת, אנחנו אף פעם לא יודעים איפה נמצא את עצמנו בעוד חודש, שבוע ואפילו מחר… ולכן כל כך חשוב לדאוג מראש שמי שלא צריך שלא תהיה לו גישה לאתרים ממכרים והניסיון ממילא כבר לא יהיה רלוונטי.
עד לא מזמן הייתי האישה הכי עסוקה בעולם (כמו רוב רובן של נשות "שמורה"), חוזרת ב4 טרופת נשימה לחמישה קטנטנים שצריכים את כל כולי ובאמת לא היתה לי שניה לנשום.
לא חלמתי שיום אחד לא כל כך רחוק פתאום יהיה לי את כל הזמן שבעולם, הילדים כולם במוסדות (מי היה מאמין???) פתאום אני מגלה שהקטנים כבר לא כל כך קטנים, אני ישנה ברצף בלילה, ואפילו הטיטולים הם כבר לא חלק מסך הקניה השבועית…
ולכן ההלם של השקט היה כל כך זר ומוזר וחיפשתי איך למלא אותו..
אני לא כל כך טובה בכתיבה, מקווה שהבנתן את המסר שרציתי להעביר
רציתי להודות לכם על העלאת הנושא ולחזק את ידיכם…
חזרתי עכשיו מחופשת לידה, במהלך התקופה שלפני הלידה היה לי משעמם מאוד בעבודה והייתי מעבירה המון שעות בשיטוטים…
אמנם היה לי קו אדום – לא להגיב שום מילה, לא לגבר ולא לאישה, אבל התוכן המעניין והסוחף קרץ לי, למרות שידעתי והבנתי מצוין את הבעייתיות…
מכיון שעבדתי מהבית מצאתי את עצמי יושבת עוד ועוד שעות וקוראת וקוראת, היה לי ברור שאני צריכה לחסום לעצמי את האופציה להיכנס לשם, אבל מצד שני – בתוך הוויכוחים והדיונים הפסולים היה גם המון חומר לא פסול בכלל – בכל נושא שבו רציתי מידע יכולתי לחפש ולמצוא – החל במקומות טיול מומלצים / מתכונים / טיפים להורדת כתמים וכו' וכו'
ב"ה במהלך חופשת הלידה הוצאתי את האינטרנט מהבית וממילא הפסקתי לחלוטין את ה"בילוי", ועכשיו כשחזרתי – חסמתי לי גישה לתוכן ממכר, והאתר הזה בפירוש נכנס להגדרה הזאת… במקרים ספציפיים בהם כן חשוב לי לחפש מידע בפורום הנ"ל אני הולכת לחדר מחשבים בשכונה ושם מחפשת באופן ממוקד. אמנם ההליכה לוקחת זמן אבל השיטוטים האלה לוקחים בלי ספק הרבה יותר זמן….
פעם שמעתי הרצאה של הרב בן צור, סיפר על קבוצת נשים חרדיות שהדרדרו מאד בעקבות אינטרנט בלי חסימה שהיה במקום העבודה שלהן. השאלה הגדולה שלו היתה- לא איך קרה שהדרדרו מהאינטרנט הפרוץ, כי זה ברור שיקרה, אלא השאלה איך קורה שקבוצה שלמה של נשים שהגיעו מבית יעקב עובדות עם אינטרנט בלי חסימה??.
הבעיה כאן היא הבסיס, העקרון. כששמעתי מחברה שהתכתבה בפורום והוצע לה להמשיך בקשר- צפה לי מיד השאלה הזו: העקרון!! איך קורה שנשים מתכתבות עם גברים בקלילות כזאת?? צריך לדעת לקראת מה זה הולך, והלך הדברים כאן ברור מאד.
מצד שני- לא נראה שיש פתרון אידיאלי אחר באופק. מה עושים?
מכירה את הנושא הזה ממש מקרוב, מצוין שאתם כותבים עליו- זה בהחלט עושה משהו!!
אל תרפו, תחזקו עוד ועוד, כדי שיכנס למודעות שזה לא משהו אפור, אלא שחור ברור- שזה בידור ופנאי.
ואם זה נשמע שאני מדברת רק ממקום גבוה, אז לא, אני מכירה טוב מאוד לעומק העניין- לצערי : (
יישר כח! חושבת שכמו לכל תקופה בהיסטוריה המלחמה היא ממש לעורר על הפורומים. וכולנו יודעות שאינטרנט, פייסבוק וסמארטפון זה טריפה! אבל נושא ה"כשרות" של הסינונים למיניהם נותנת אשליה פסולה כאילו יש כאן היתר. צריך לזכור שכל גלישה היא בבחינת "טריפה" ואולי היד לא תהיה כ"כ קלה על ה"גוגל".
אני זוכרת שפעם התדיינו קבוצת בנות על חידות שפורסמו באחד מהעיתונים ולצערי רוב הבנות פשוט חיפשו שם תשובות… מפחיד כמה שהתרגלנו.
תודה רבה על החיזוקים, תמשכנה לעורר!
אני בטוחה שהרבה בנות עלולות להיתקל במשהו דומה בהמשך הדרך אם עדיין לא נחשפו לבעיה הזו. שווה שכבר מראש תידלק נורת הביקורת ותהבהב כשמשהו "לא מריח".
אין צורך לפרסם מה שכתבתי 🙂 אני ממש לא רבנית ולא מחנכת רק אשמח שתמשכנה להתריע ולהזהיר על בעיות השעה שהנשים שעובדות מחוץ לבית (אהמ.. וגם כשעובדות מהבית) תשמנה לב.
לא הייתי מאשימה את הנשים החכמות שלנו ב"תמימות" יתר אלא מדייקת שיש חוסר ידע או חוסר תשומת לב וכאן "השמורה" המדהימה נכנסת לתמונה. המון תודה!
אגב אציין עובדה כי אתרי המידע המכילים גם מקום להתכתבות שורפים הרבה זמן גם מבחינת העבודה גם אם את לא נשאבת לדינוי סרק אלא באמת לדיון בו את צריכה למצוא קוד או פיתרון לבעיה (לאו דווקא מבחינת גזל זמן- כי ככה עובדים אלא מציאות בשטח)
רוצה מאוד להגיב בתור אחת שלא שייכת לאף פורום כזה או אחר.
דבר ראשון אני רוצה להביע את הערכתי העצומה לכל הנשים שמשתפות אותנו בנסיונות שלהן ובנצחונות הלא רגילים שהן מנצחות! נכון, אני לא במקום הזה, אבל גם לי יש ניסיונות, ולכל אחת הניסיונות שלה. וכשאני קוראת על נשים שמצליחות לעמוד בניסיונות, ועוד יותר מזה, ליפול ולקום ולנצח, זה נותן לי המון כח להאמין שגם אני מסוגלת!!
בעקבות הנ"ל אני ממשיכה ומבקשת: אל תרפו משום נושא שעולה. גם אם לא כולן שייכות לכל נושא שהוא. עצם הדיבור והשיח, שומר עלי ועל שכמותי לא להתפתות ולהתחיל. ונותן כח ותעצומות לעמוד בנסיונות שלנו. גם אני הייתי על סף התמכרות (לא לפורום, אבל יש כל כך הרבה למה להתמכר….) והשיח הזה בשבועות האחרונים עצר אותי.
אז תודה ענקית לכל הנשים שבזכותן אני לא נמצאת במקום שכמעט הייתי שם……
תזכו למצוות ותמשיכו להחזיק את הבתים שלנו טהורים! מעריצה את כולן!
שלום – כותבת לכן בקיצור:
אני מאלו שלא יודעות מה זה ניקים וניקיות… יכול להיות שלולי הסיפורים האחרונים כבר הייתי עמוק בפנים.
אכתוב במילים פשוטות, אני עובדת בתחום שונה לחלוטין! תחום שמח מאוד, תחום האירועים שכידוע חלקו נמצא בהקפאה מוחלטת. עד לקורונה הייתי שכירה שנים רבות באולמות אירועים והתמקצעתי בתחום. כשהתחילו חתונות הקורונה, פנו אלי קרובי משפחה בבקשת עזרה להפקת חתונה, שמחתי לתרום מניסיוני הרב, הכרתי את כל הספקים וכו והרמתי אירוע יפה ומוצלח.
מאז הכל היסטוריה.. נכנסתי לתחום ההפקה עם הרגשת שליחות להקמת בתים בישראל, וברוך ה יש סיעתא דשמיא גדולה.
אבל יש לי ניסיון תמידי, יש פורומים של מפיקים ומעצבות, וכולם שואלים אותי איך את לא שם??? לקוחות רוצים תמונות בוואצאפ ואני אין לי… לפעמים עולה לי מחשבה את לא in, את מפסידה קליינטים וכו..
אבל אז ראיתי את הסיפורים האחרונים של שמורה, והתחזקתי מהם מאוד. הקב"ה ישלח את הקלינטים בדרך שלו בדרך כשרה. וזה משהו קטן שאני יכולה להכיר טובה לה' על החסד שעושה עימי.
תודה, מקווה שאני מובנת.
תודה על הסיפורים והחיזוקים! אין לכן מושג כמה שזה מגן ושומר! חזק המשל של הכולם האלה ואיך שהיו מעורבבים!!! ומפחיד כמה שזה הזוי ויכול להיות נכון…..
אני ב"ה לא נמצאת בפורומים ועכשיו אני יודעת להיזהר שזה גם לא יקרה סתם בלא סיבה, ובאמת תוך כדי שקראתי את התגובות על הסיפור של שבוע שעבר, רציתי להגיב ואמרתי לעצמי בעצם אם אני אגיב זה לא סוג של פורום? תגובות ותגובות על התגובות…?? וקצת התבלבלתי עם עצמי… ואז הגיעה התגובה של אחת שכתבה על זה ששמורה בעצמה היא פורום ואחריה תגובת השמורה על שאלת הרב ולפי הכללים ולא האונליין וכו' וכך זה בסדר… אז נרגעתי, ותודה כי זה באמת כ"כ מחזק וחשוב!!!!!!
כל פעם עולות כאן עוד נקודות ולפעמים אני תופסת את עצמי במצב של: "אמאלה מה איתי בנושא הזה??"
אני עדיין בחורה, נחתתי אל עולם התכנות ישר מהסמינר ואני כבר עובדת כמעט שנה וחצי (זאת אומרת שזו השנה השניה מחוץ החממה)
ועולם אחר— זה ההגדרה
אני עובדת בקבוצה חרדית במקום חילוני, אנחנו קבוצה ממש גדולה של חרדיות בחברה וגם איתי בצוות יש כמה חברות וזה ממש מקל, אבל בכל אופן לא כל החרדיות באותה רמה, וזה גם לפעמים מבלבל, יש כאלה שלא רואות בעיה לפתח שיחה איתם וכו'… אני משתדלת להישמר, מאד.
מתחילת הקורונה אנחנו מהבית שזה אומר 8 חודשים! לא הגעתי למסקנה עם עצמי מה יותר טוב כשעבדנו במשרד או מהבית, כי במשרד היינו ב"חדר של החרדיות" והיו פה ושם ישיבות אבל היינו שם ככ אחרות, אבל היום אנחנו מהבית, וכל היום זומים, נכון שזה לא כמו לפגוש באמיתי אבל בכל אופן כמות הפגישות…. (ואולי אולי יש משהו יותר משוחרר בלדבר דרך זום?)
לפעמים אני פתאום מוצאת את עצמי שוב אומרת משהו שלא צריך להאמר, ונזכרת עכשיו באסיפת צוות הראשונה, המעורבת! זה היה סוג של הלם בשבילי, אני יושבת כך עם קבוצה של נשים וגברים חילוניים?? ואיך היום באסיפות עומדים לי משפטים בקצה הלשון, ולצערי לא תמיד הם נשארים שם… ????
בהתכתבות אני מרגישה שיש לי יותר שליטה, לא פעם קורה שאני מתחילה לכתוב משהו לאחד העובדים ושברירון שניה לפני שאני שולחת אני מוחקת את זה, וכך במקום תגובה ספונטנית וזורמת בהתאם למה שההוא כתב לי, הוא מקבל "טוב" קפוא….
כל יום שלישי באה שמורה ומזכירה לי עוד נקודה ועוד נקודה, מספרת על נשים מדהימות שמתמודדות בנסיונות אדירים! מי שמבחוץ לא יכול להביןןןןן. איך יש כאן נשים שמצליחות לא לקרוא בשם של הראש צוות או עובד חילוני אחר?? זוכרת שדברו על זה בסמינר, אבל איך אפשר?
מעריצה אתכן באמת!!!!!!!!!! זה מדהים ונותן מלאא כח! בזכותכן אני הרבה יותר שמורה!!!
אשמח שיעלו פה שוב נושאים מהסוג הכללי של עבודה במקומות חילוניים ומול גברים, ושימוש באינטרנט וכו..
לצוות שמורה המדהים ולכל החברות המדהימות של הקהילה הזו.
אני חושבת שהנושא הזה חשוב מאוד! בסיפורים האחרונים הרגשתי שזה לא המקום שלי, כי ב"ה אני לא מנויה לפורומים כאלו ואחרים. אבל אני אוהבת לשמוע מוזיקה, בפרט בעבודה ותפסתי את עצמי (לפני כמה חודשים) מגיבה כמה פעמים באתר של מוזיקה. זה לא היה ממכר ממש לא וזה היה פעם בכמה זמן (ממש לספור על האצבע… אחת או שתיים!)
יום אחד אמרתי לעצמי: הרי השיח פה הוא רדוד וקטנוני, ולכי תדעי מי עומד מאחורי כל השמות הבדויים האלה. מה לי ולהם???
אני כבר לא נכנסת ללשוה"ר שזה אסור בהחלט, מבחינת רמה זה לא הרמה שלי נקודה. והפסקתי ב"ה עכשיו אני נמנעת מלקרא את התגובות רק שמה את השיר הרצוי ברקע ויוצאת מיד, ומשתדלת למצוא אלטרנטיבות של מוזיקה ברצף ללא תגובות כלל.
אני חושבת שזה חשוב להעלות את הנושא וכל אחת תבדוק איפה זה עומד אצלה.
אני גם מודה על האפשרות להגיב לסיפורים ככה זה מספק (אותי) כאחת שאוהבת לדון בנושאים
תודה על הכל
זה כ"כ נכון מה שהיא כותבת!! כל מילה!! לפעמים לא חושבים על זה שמאחורי כל המילים והתכתבות עומד לו משהו שאם היינו רואים אותו ברחוב לא היינו משפיצים לעברו מבט… ופתאום זה מעניין לשמוע מה הוא אמור…
מי הם בכלל? בטוחים שיש להם את הסמכות התורנית והרוחנית להביע דעה בענייני חינוך, קדושה וכל משהו רוחני אחר בעוד שהם רחוקים להיות אנשים "רוחניים"….
גם אני מזועזעת מלחשוב על זה….
אני פחות מזדהה עם הקטע של הפורומים אבל הרעיון לחשוב : "האם הייתי מדברת עם כזה בן אדם ברחוב? " מאוד דיבר אלי.
מישהי כתבה פעם באישי לשלישי שהיא התכתבה עם מישהי מהעבודה, עד שהיא קלטה שבחיים היא לא הייתה מדברת איתה ברחוב, אז למה כן להתכתב?
אצלנו בעבודה, לא עובדים עם גברים באופן ישיר אבל הרבה יוצא לנו לדבר איתם בטלפון (הם לא נמצאים במשרד, כך שלרוב לא פוגשים אותם בכלל) בעיקרון זה אמור להיות שיחות קצרות וענייניות, שאלה – תשובה ולהתראות.
לאחרונה שמתי לב שאחת מהעובדות החרדיות מתחילה ממש שיחות עם אחד מהגברים, כמה ילדים יש לך, ובאיזה גיל מתחתנים וכו' וכו'. הייתי בהלם שככה זה נהיה, כל פעם חשבתי על המשפט הזה, "האם היית מדברת איתו ברחוב?" , אבל לא העזתי להגיד אותו.
עד שיום אחד ראיתי את אותו בן אדם, חילוני לגמרי, שער כמעט ארוך… פתאום רואים שזה לא שייך, אנחנו לא קשורים אחד לשני, אז למה לא לחשוב על זה לפני? גם בטלפון או בצ'ט זה לא שייך…
לא שאם זה היה משהו דתי היה מתאים לדבר איתו, ממש לו! קל וחומר לא חרדי…
אבל בכל זאת, זה מציף את האבסורד…
בהמשך לתגובות בנושא פורום, אציין שברוך השם מעולם לא ידעתי שקיימת תופעה כזו ברוך השם!! אין לי מושג איך נקרא האתר הזה. מבקשת מאוד בכל לשון של בקשה שלא לדעת את שמו…
לעניות דעתי – רצוי ואולי הכרחי לפנות לנטפרי ולחסימות המהודרות / לוועדת הרבנים לעניני טכנולוגיה עם כל שלל התגובות שקראנו… נראה מה יאמרו הרבנים אחרי כאלו תגובות, והאם מותר לפתוח כזה אתר בסינון.
תודה על הכל.
וואו, התעוררתי לנושא הזה ממקום אחר,
ב"ה אני לא מנויה על פורמים (פרט לפורום מקצועי חרדי ולבנות בלבד שמנהלת הפורום מקפידה!!! לשמור עליו מקצועי וענייני)
בעלי מתכתב לפעמים בצאט-מייל עם אחיו, ויצא כמה פעמים שאחיו כתב לו משהו כשבעלי לא היה בבית, והיה לי כמה עקיצות לענות לו בחזרה, גיסי לא היה יודע שזה אני ולא בעלי, כך שאין כאן את הבעיה של צניעות, אבל במחשבה שניה אני חושבת שזה לא משנה – עצם זה שאני כותבת לו בצורה שלא הייתי מדברת איתו מקררת את הריחוק בינינו – לפחות מכיווני (וכמים פנים לפנים…). המחשבים והתקשורת יצרו מצב הזוי שאנחנו לא יכולים לדעת בברור מי נמצא בצד השני….
אני מודעת היטב לתופעה הכאובה, אך מצד שני אין תחליף אחר במקומנו לכמויות הידע והייעוץ האנונימי שאפשר לקבל לגבי בעיות שלא נעים להחשף בעניני: בריאות, חינוך ועוד.
אז אדרבא אולי תיקחו אתם את היוזמה ותקימו משהו לנשות השמורה בלבד! כך נדע בטוח שזה פורום שמור ומה המטרה שלו- עזרה. ולא סתם שיתוף הגיגים ודיונים המכלים את הזמן.
בתודה גדולה ובהערכה עצומה!
תגובה:
מודות לך על האמון,
לכולנו ברור שכשהזכויות החוקיות על הבית שלנו מונחות על כף המאזניים, נתייעץ עם עו"ד מומחה ולא ב'פורום עורכי הדין'… ככה זה בנושאים היקרים לנו.
האם חשבנו פעם מה המשמעות המסוכנת של עצות אנונימיות בענייני חינוך, בריאות, הבית היהודי ועוד…???
יש היום הרבה מקורות יעוץ (גם ללא חשיפה שמית) בפיקוח רבנים ידועים, לא נראה לנו שהקב"ה רוצה שניעזר בנושאים חשובים כל כך בקרנות הרחוב הללו…
אמנם אינני מכורה לאף פורום. אני חברה בשני פורומים שבאחד מהם אני רק קוראת מהצד כדי לקבל מידע על הקורה באיזור מגורי/איגוד רוכשים וכו' והשני מקצועי נטו ופעם ב… אני שואלת/עונה על שאלה.
אבל מכל הסיפורים האחרונים אני חוששת שהסוף של הפורומים האלו עלול להיות רע…
אשמח שתפרטו מתי יש לעצור… ומתי באמת נחוץ ומועיל (יש כזה דבר?), ההמלצה היא לא להיות חברה באף פורום? או שהעניין זה האנשים שבפנים, הגבולות… אשמח להרחבה בנושא ממי שמבינה ונוסתה…
יישר כוח על השמירה וההתרעה עוד לפני המדרון…
חייבת לומר שגם בפורומים החרדיים שבאמת עושים הכל כדי להישמר, (נטו מקצועי, רק נשים, ביקורת על הרשומות, תגובות מתערבות בשיח שגולש מענייני מקצוע וכו'), יש גם בעיה של התמכרות, בפרט ככל שמספר המשתתפות עולה.
ההתעדכנות התמידית, הזמינות שיש (מתוך קבוצה של שמונים, תמיד יהיו לך שתיים…). הייתי חברה בשתי פורומים כאלה, שמורים ומסוננים, ותממממיד כשפתחתי את המייל היו לי איזה שבעים הודעות חדשות. זה כ"כ מציף ומסיט ושורף זמן. ומנגד, מקצר באיזשהו מקום.
הפורום היחיד שאני מכירה שלא מנוהל כך, הוא פורום נשות הבמה, שבו אי אפשר להגיב לכולם אלא יש מי שמסננת את התוכן
בזכותכם…. אחרי התגובה שכתבתי שבוע שעבר, ניסיתי לתת לעצמי פתח, ולומר שאשאל רב וכו'
במציאות: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"
רק כתבתי שאנסה להתנתק, ואז ניתחתי לעצמי במחשבה, שאולי העובדה שכבר שלושה ארבעה חודשים שאני שולחת דרך הפורום הנ"ל קו"ח ותיקי עבודות לכל עבודה רלוונטית, ולא הגיע אלי משם שום כלום, אמורה ללמד אותי שזו לא הדרך… הקב"ה יכול לדאוג לי לפרנסה גם בדרכים כשרות
ומאז יום שלישי בערב – לא נגעתי בפורום! היום כבר אין לי פיתוי…… הלוואי הלאה.
ולענין פתיחת פורום מוגן ושמור לגרפיקאיות ומעצבות, אשמח להתגייס, אבל לא לבד…. צריך לחשוב איך עושים את זה שבאמת יהיה רק נשים, רק חרדיות ורק מקצועי. וגם איך למנוע בזבוז זמן מצד אחד, מצד שני שבאמת יתן מענה, אולי לגייס גרפיקאיות גדולות לתרום פעם פעמיים בשבוע שעה של ייעוץ…
תמשיכו לעורר על התופעה. ברור שיש הרבה צעירות טריות, שיצאו מהסמינר ובאמת לא מודעות להרסנות שבזה.. זה פורום חרדי ופתוח כמעט בכל חסימה..
אין מה להאשים את מי ששם.. זה פורום שנותן מענה בהרבה תחומים חשובים ונצרכים, ועד שקולטים את הסכנה וההתמכרות (אם בכלל) אז כבר יכולים להיות עמוק בפנים וכשנמצאים עמוק בפנים מאד קשה לצאת.
התיאור של הסיפור השבוע היה מאד מוחשי. זה בדיוק מה שצריך לעמוד לנו מול העיניים.
תודה!
בקשר לטענות על הפורומים הפתוחים בנטפרי. נטפרי פתחו עכשיו אפשרות של מסלולים מצומצמים, ביניהם מסלול 3 – מסלול מופחת סיכונים. במסלול זה פתוחים כל האתרים הפתוחים במערכת של נטפרי למעט שלוש תגיות: אתרים ממכרים, דעות חיצוניות, ותרבות חיצונית.
עלות חודשית 10 ש"ח במקום העלות הרגילה.
מעבר מנטפרי רגיל למסלול מצומצם או מעבר ממסלול פתוח יותר למסלול מצומצם יותר, לא כרוך בעלות באף שלב. מעבר ממסלול מצומצם למסלול פתוח יותר כרוך בקנס סמלי לפי הפירוט בכל מסלול. מכיוון שהפורום הבעייתי מוגדר בנטפרי "אתר ממכר" הוא כנראה חסום במסלול זה.
ממליצה לכולן לעבור ולחסוך כסף וזמן.
שלום לכל חברות "שמורה" היקרות!
רציתי להגיב בנושא הפורומים. ב"ה זכיתי ואני לא משתמשת בפורומים… אבל רציתי להוסיף כמה נקודות חשובות:
- יש אפשרות לבקש מחברת החסימה חסימה בשעות מסויימות – מכירה כמה חברות שביקשו חסימה מוחלטת של הרשת בשעות הצהריים כשהן עם הילדים או אחרי שעה מסוימת בלילה – איכות חיים!!!
2.לגבי התכתבות עם גברים – זכיתי לעבוד במקום שמור במיוחד (מוסד חינוכי) ועם כל זאת, אי אפשר להימלט – יש גברים שצריך מטבע הדברים לכתוב להם או לבקש או להודות על משהו ובד"כ בכתב יותר קל שזה יהיה ענייני. יש כמה גדרים שאני משתדלת להקפיד עליהם:
א. כמובן ללא שמות פרטיים בלשון רבים או בגוף שלישי
ב. ללא שימוש בפרצופים וכו'
ג. מיעוט בסימני פיסוק מדגישים – לדוגמה אם צריך לרשום תודה. לאישה ארשום תודה רבה לבבית עם סימן קריאה ולגבר – ארשום תודה ללא סימן קריאה. – (אני לא יודעת כמה זה מורגש, אבל העיקר אני מרגישה את הדיסטנס וזה העיקר!)
אני חושבת שבהחלט יש בפורום הנ"ל תופעות לא כל כך מתאימות, אבל כמובן שזה תלוי באיזה נושא. לדוגמא בעיצוב עצמו וכו בבנית אתרים התוכן ענייני כמעט לגמרי.
הבעיה הגדולה היא: תערובת, נושאים לא מקצועיים, פוליטיקות, התייעצויות חינוכיות, הבעת דעות בסתם נושאים וכולי.
הפתרון לדעתי חייב לענות לצרכים הנ"ל, שיהיה פורום מקצועי וענייני בלבד לנשים בלבד. אבל חייב פתרון כי נשים שעובדות במקצועות הללו (כמוני) חייבות פורום מתאים לשאלות טכניות וכן להתייעצויות על עבודות והשראה.
מקווה מאד שמישהו ירים את הכפפה בנושא חשוב זה. יישר כוחכם.
עניתי על הסקר הקצר, חשוב לי להדגיש-
יש פורום לנשים בלבד. אפשר לומר שאני משתתפת כמעט כמעט רק בו. אשמח שתעלו לדיון גם את הנושא הזה. כי אני בעצמי מאד מתלבטת לגביו.
וכן נושא נוסף שלא הועלה – לשון הרע. הרבה פעמים עולות ביקורות על מקומות שונים, ולא יכול להיות שכל אחד לפני שפרסם את הביקורת למד את כל התנאים ללשון הרע לתועלת…
אני רק רוצה לשתף – הצ'אט היה פתוח ולא רציתי, אף פעם לא הייתי בעד, רק שהוא היה פתוח ואני השתמשתי. שלא תבינו לא נכון, הייתי מחוברת ל 2 קבוצות בקושי, אחת מהם הייתה סגורה כל הזמן והשניה הייתה יותר טיפים למקצוע עם קצת הודעות שכמו כל צ'אט…
בקיצור יום אחד אמרתי לעצמי שאי אפשר, שאני יגיד שזה לא טוב, וכל פעם שאני אפתח אותו תהיה לי הרגשה רעה ובכל זאת להמשיך. אז סגרתי ויצאתי מהראשי, אבל נשארה האופציה לפתוח מחדש וכו', לא פתחתי.
אחרי קצת זמן סידרו לי מטעם העבודה חסימה פנימית של החברה לעובדים חרדיים, ואפילו לא בדקתי, היום בדקתי את החיבור לרשת וגיליתי-חסום! איזה כיף! כמו הארה משמיים,
תודה לכם, כל הבנות שמשתפות אין מה לומר, זה מחזק!
בנוגע לתגובה שחושבת שבעייתי להתנגד ולצאת נגד פורום מסויים.
לא הבנתי, לאיזה מגזר אנחנו משתייכים? במה אנחנו חרדים? לא שמענו אף פעם שכן, יוצאים נגד מי שמקרר אותנו ביר"ש?
אם לא כאן, אז איפה?
אני ב"ה לא משתתפת בפורומים מהסוג המדובר (כנראה בגלל שאני גם מתכנתת והפורומים משמשים יותר את העוסקות במקצועות המדיה) אבל בצ'אט בעבודה, הסיפורים עומדים לי מול העיניים ומדריכים אותי איך לענות בצורה עניינית ולא אישית. הצ'אטים הרבה יותר אישיים וספונטניים מאימיילים כך שאני צריכה להיות כל הזמן על הדופק.
חותמת עם הרבה הערכה לכל העוסקות במלאכה.
***
ב"ה אני לא מכירה את הפורומים , אין לי צורך בהם ואני לא מבינה בזה כלום, אבל הדוגמא שלכם הבהילה אותי כהוגן. לא הבנתי מה קרה לשמורה ומה זה הסגנון הזה עד שגמרתי את העמוד והבנתי. אני אשמח אם תוכלו להעביר את המסר בדרך יותר נקיה.
תודה רבה ויישר כח !!
***
תמשיכו לעורר על הנושא הנ"ל, רואה מקרוב איך זה משפיע על החברה סביבי. אני ברוך השם לא חברה שם. זה ממש שלילי ורחוק מלהיות מקצועי נטו, התיאורים מדויקים וכואבים מאד.
***
כל הכבוד על העלאת הנושא. כשמסתכלים על זה כמו שמסתכלים על חבורת פטפטנים מעורבת בחדר המדרגות, זה באמת נראה גרוע.
יישר כח!!
***
כל כך נכון הדימוי הזה… בכלל נראה כאילו כל מה שנוגע לעבודה נהיה הרבה יותר מותר… שדוקא במקום הזה ההגבלות צריכות להיות הרבה יותר חזקות.
***
לא הכרתי פורומים כמעט בכל אופן לא כפעילה, אבל לולא המיילים האחרונים הייתי יכולה להשאב לשם מחוסר ידע אמיתי.
תודה על כל החיזוק!!!
***
שיקראו את הספר לדון לכף זכות. סייג לחוכמה שתיקה. לא מזמן יצאתי לקניות בחנות הירקות השכונתית. כמובן שגם שם רחש ובחש על עניינים אקטואליים כאלה ואחרים…. ואז באה השאלה מה את חושבת, מי צריך להיות בשלטון בראשות הממשלה? עניתי חד וחלק הקב"ה ישתבח שמו וברחתי כמה שיותר מהר.
***
רק פורומים? גם המייל עצמו יוצר המון בעיות של התמכרות לצאטים וכו, גורם לגזל זמן פיזור הדעת חוסר ריכוז ועוד.
***
איך פותרים את זה??? לפורום מקצועי (מקצועי!!) יש מעלות שאי אפשר למצוא במקום אחר. אבל יש גם סכנות שלא כל כך מוצאים במקום אחר…
האם יש פתרון? האם יש דרך ליצור פורום מקצועי, נקי, כשר, שנותן את המעלות בלי לחשוף לסיכונים?
***
איך אומרים התימנים:( תדמיינו עם מבטא): לא נהגו כך במקומותינו!!!
ב"ה!!!:-)
***
יישר כח!!!
ברוך ה' אני לא מתנסה בזה, אבל אני רואה אחרות שכן וזה קשה…. ברמה שאי אפשר לתאר.
מחזקת את ידיכם!!!!
***
חשוב מאוד, חיזק את דעתי וביסס אותה.
תודה רבה ויישר כוח!
***
וואי איזה נכון זה!! ממש התחברתי לדרך שהיא הפסיקה …. גיבורה ב"ה
תמשכנה לחזק!!!
***
וואו כמה נכון. כאחת שמתחרטת על הרבה רגעים מבוזבזים על כלום. ועכשיו חסומה לגמרי. ב"ה.
***
כשיש ידיעה הרבה פעמים לא מתקרבים למקום הסכנה ואפילו יהיו כאלו שיעדיפו מקצועות אחרים על פני הניסיון שבחיי היום יום.
***
בקשר לפורומים בכלל, אם רוצים באמת לפתוח פורום שמור לנשים שכולן שייכות לשמורה, הייתי מציעה לעשות מידי פעם מפגשים אמיתיים ולא וירטואליים, פעם בתקופה בכמה אזורים, כדי שיכירו אחת את השניה גם באמת, ויראו בדיוק מי זו מי.
תודה על הכל
***
אני באמת רחוקה מהניסיון הזה ולא כ"כ מבינה על מה מדובר, ולכן גם פחות מתחברת ומזדהה (כמו שקורה ברוב הסיפורים)
אבל דעתי ברורה שאם יש שמורות שמרגישות שזה מחזק ומציל אותן בודאי שתמשיכו והזכויות העצומות יהיו של כולנו – לעזור לבנות ישראל להינצל מהתמכרות בכלל והתמכרות שלילית כזו בפרט.
***
גם אני הייתי כמעט מכורה, זה חשוב מאוד מאוד מאוד!
לא דמיינתי אי פעם שזה יקרה לי והנה גם אני נכנסתי עמוק עמוק….
***
הרגשה שלי שפה עומד הניסיון של הדור הזה, וכמו שמדברים על צניעות לבנות, זה נושא לבנים ולבנות שאסור להרפות ממנו כלל!
***
אני חושבת שזה כ"כ נכון ומזעזע,
כמו שהיא אמרה אני לא אעמוד לדבר ברחוב עם כל אחת וקל וחומר לא עם גברים- שזה עצמו מחרידדדדדדדדדדדדד
צדיקים אומרים שכל דבר שקוראים או שומעים משהו, הרוחניות של הכותב או משורר עובר למי שקורא או שומע את התוכן.
***
אני ממש לא מכירה את עניין הפורומים, לא יצא לי להתעסק כלל בנושא, אבל מה שתפס אותי ונהנתי זה עניין הסיסמא: חצי אני חצי בעלי!!
***
שלום לכן, אני לא קשורה לשום פורום ב"ה!!!!!!!!! אשמח לשמוע על עוד נושאים והתמודדויות, ישר כחכן!!!!
***
חזק! אהבתי את הרעיון ממש
***
תגובות לסיפורים קודמים
את האמת קצת הופתעתי שבוע שעבר לגלות שהתגובה שלי הפכה לסיפור בעצמו…
לתומי חשבתי שאני היחידה שנלחמת בעצמי כל פעם מחדש שלא להיכנס לשם. שמבינה שזה לא ראוי ולא טוב ובכל זאת… איכשהוא גולשת פנימה…
אני קוראת את התגובות ומבינה שכמוני יש עוד הרבה בנות שנרשמו לשם בתמימות כי הן חיפשו משהו בגוגל והתוצאה הכי מתאימה הובילה אותן לשם. כי החברות במשרד התדיינו על אשכול שעלה שם והתפתח לשיח מורחב. כי מישהי העבירה להן במייל איזו בדיחה מגלגלת והן רק התעניינו מאיפה זה הגיע…
אם כשאותה נערה צעירה שהרגע סיימה לימודי גרפיקה ועיצוב, היתה מנסה להיכנס לאותו פורום מחיפוש גוגל תמים, והפורום היה חסום לה- היא לא היתה מתמכרת אליו. היא לא היתה שוקעת בו לאט לאט בלי להבין לאן היא נכנסת.
נכון, צריך זהירות גם עם החסימה הכי מהודרת ובכל זאת, צריך גם חסימה. אני רואה שהיו לא מעט שהסבירו למה חשוב שהפורום ישאר פתוח.
אין ספק שיש רבות וטובות שנעזרות בו באופן תדיר לצרכי פרנסה ולשאלות קריטיות. אז מה הבעיה שמלכתחילה הוא יהיה חסום ומי שזקוק לו יקבל אישור מיוחד לפתוח? יש היום לא מעט אתרים בעיתיים שמי שמש חייב אותם פותחים לו אחרי אישור מרב. ככה יחסכו מהרבה נשמות טובות להחליק למקומות שבכלל לא מגיע להן להיות שם. והכל בתמימות…
יישר כח גדול ותודה ענקית על הכח שאתם נותנים להמשיך להתגבר!
רציתי להגיב הרבה זמן על כל המבול תגובות בנושא רגישות מורות וכו'….. אגב, אני מורה, אבל בחינוך מיוחד וזה לא אותו דבר….
בזמן האחרון יש הרבה פולמוס בשמורה הנפלאה על רגישות של סיפורים ורמה רוחנית. קטונתי ובוודאי הרבה מהמגיבות יכולות להיות המורות שלי או האמהות שלי….. אבל יש לי משהו להגיד או בעצם לזעוק…
מגיבות יקרות, אתן סומכות על שמורה ועל הצוות הנפלא שלה שבאמת עושים עבודת קודש נפלאה?
אם כן, אז מה ההתפלספות על סגנון דיבור בסיפור או על אילו נושאים לכתוב? תסמכו עליהם בעיניים עצומות!!!!!!!!!!!!!
ואם לא, באיזו רשות אתן מתירות לעצמכן לקרוא חומר (רוחני) שנכתב על ידי מי שאתן אינכן סומכות עליו במאה אחוזים? אם אתן מחפשות תמיכה רוחנית ושמורה נראית לכן פתוחה מדי, במחילה אין לכן שום רשות להשתמש בכלי התקשורת הזה – המייל לצורך כך… תוכלנה להקים לעצמכן ווצאפ טלפוני….
כבר כמה שבועות אני מתאפקת מלהגיב, אבל לצערי נימת ההתנשאות בכמה תגובות האחרונות פגעה בנשים יקרות שיצאו למקומות כאלה בברכת רבותיהם, עם כל הקושי.
אני בעצמי לא במקום של פורומים וצ'אטים בכלל. אין לי ברוך ד' כמעט נסיונות של לדבר עם גברים במקום עבודה ובכל זאת אני מרגישה את ההתנשאות הזאת שנושבת מהתגובות לאחרונה…
בתקווה להבנה, אחת שמתחזקת מהשמורה בכל שבוע מחדש…
מאד נהנתי מהתגובה של מי שכתבה שכל אחת אחראית על עצמה! כל כך נכון…
היא כתבה "קצת שכל ישר" וזה מזכיר לי שהרב שך היה אומר שהמצווה הראשונה זה לא להיות טיפש. צריך לפתוח עיניים, לשים לב, לא ללכת בעדריות כמו כולם, לא לחכות שגדר מסויים ייכנס (או שלא) להיות נורמה. פשוט להתבונן. יש דברים שצריך להבין לבד.
ותמיד להתפלל שתהיה לנו את הס"ד להצליח לראות כל דבר במבט האמיתי.
