מ(ר)חק את המיותר
לתגובות הקוראות
בבקשה תכתבו את המילים שלי בצבע אדום, כי אני כותבת אותם בדם ליבי.
שמי מרים. תרשו לי לדלג על הרקע לסיפור ולהציג אותו בשתי מילים:
בעלי יצא לעבוד.
לא כאן המקום ולא זו הבמה לשתף בקושי שבדבר, רק חשוב לי לסכם את המהפך הזה בשורה התחתונה – למדתי לקבל את המצב, להבין שזהו תפקידי, ולהפריד בין שאיפתי להיות אשת אברך לבין המציאות המחייבת אותי להיות אישה טובה לבעלי באשר הוא. לעמוד מאחוריו, להיות שם בשבילו, להיות אשתו. את הדמעות אני משאירה לתפילות, שם זה תמיד פועל לטובה. (וביננו, גם לאשת אברך לא חסר על מה להתפלל)
לשמחתי בעלי מצא עבודה במשרד חרדי.
אך השמחה התבררה כמוקדמת מידי, כשגיליתי להפתעתי שאולי פה טמון המוקש.
העובדת שמונתה כאחראית להכניס את בעלי לענייני העבודה היתה חרדית משלנו ממש, וה"משלנו" הזה גרם למחיצות להתמוסס… בעלי הוא טיפוס מאד חבורתי, וכנראה שגם ההיא… והם יושבים יחד שעות כל יום…
פתאום אני שומעת פרטים על ה"היא", איפה הם גרים, כמה ילדים, היכן לומדים… וגם מחמאות – איזו תפיסה מהירה יש לך…
ואני שומעת וליבי נקרע. איך יתכן? להיכן נעלמה הצניעות??? בעלה אברך חשוב, היא יוצאת לפרנס בית של תורה, איפה הקווים האדומים? איך היא לא שמה לב שהיא הורסת בית אחר בדרך??? וגם את הבית שלה עצמה…
אני לא רואה לנכון לומר לבעלי דבר בעניין הזה, אני רק זועקת בכאב, אולי הדברים שלי יגיעו לנשים כאלו, שמחוסר שימת לב הן מרשות לעצמן לזרום. לפעמים, דווקא כשהחברה הסובבת היא משלנו, חובת המרחק גדולה בהרבה, וזהירות כפולה להימנע מכל קשר שלא נצרך. מ(ר)חק את המיותר.
ועוד בנושא:
הייתי שמחה לשמוע חיזוק/ רעיונות איך לשמור על מרחק מגברים בעבודה מרחוק
אני מרגישה שהעבודה מהבית מעט רופפה אצלי את זה כי במשרד הייתי הרבה יתר בכוננות להישמר ולשמור על מרחק, כל שפת הגוף שלי שדרה את זה
ועכשיו בבית כשאני יכולה להרשות לעצמי להיות משוחררת יותר מבחינת לבוש וצורת ישיבה לדעתי זה מורגש גם בדיבור.
תגובות השמורות לסיפור מ(ר)חק את המיותר
אישה יקרה מאוד מאוד!!
הסיפור שלך מאוד נגע לליבי! וכואבת את כאבך!
חושבת שהזווית של הכאב האישי של מה (חוסר) צניעות יכול לגרום לצד השני יכולה להשפיע על בנות רבות לרצות לשמור יותר . אהבתי את ההפרדה והרגישות שלך כלפי בעלך בין הרצונות שלך למקום שהוא נמצא בו כרגע. מאמינה, שממקום מקבל ומכבד כזה, הוא גם יקבל את רצונך.
(חושבת שאפילו אם את מדברת על הכאב הזה שלך בגלוי ולא כביקורת , הדברים יכנסו ללב .
והארה קטנה אולי כדאי לספר סיפורים כאלו לבעלים, כסיפור 'משיח לפי תומו'. לא קשור רק ליציאה לעבודה, אלא כי ביום יום נתקלים באלפי מצבים.. ואם למישהו הכאב הזה יכנס ללב ולראש מראש .. אולי זה ימנע ממנו להגיע בכלל לפתח מצבים כאלו )
לגבי השאלה של זאת שרוצה לדעת איך לשמור על עצמה, לדעתי התשובה בגוף השאלה, כתבת שנמצאת בבית בלבוש וצורת ישיבה משוחררת יותר, פשוט לי שאם את תתלבשי / תשיבי בצורה מכובדת יותר , את עצמך תרגישי אחרת וזה ישפיע לך על הדיבור וממילא על אחרים.
מאחלת לך ובטוחה שמתוך החיזוק הזה שלך, מידה כנגד מידה וממילא, ה' ישמע תפילתך וזה ישפיע על כל הבית הסובב אותך! בהצלחה רבה!! ובשורות טובות!
… דווקא בגלל שהם כל כך רחוקים, ואין סיכוי שניפגש אי פעם קשה להפנים את החשיבות של שמירת המרחק גם איתם
מרים היקרה, הסיפור שלך נוגע ללב ומעורר דמעות. מעריכה מאוד את הכוח והיכולת להשלים עם המציאות ולהמשיך הלאה לעמוד מאחורי בעלך מכל הלב. זאת נשמעת סיטואציה כל כך לא פשוטה ומורכבת, מאחלת לך שתצליחי להמשיך להיות כזאת גיבורה ושד' יתן לך כוחות להתמודד עם המצב.
בקשר לבעייתיות של עבודה עם גברים, אני גם מרגישה שבעבודה מהבית הקשר בין העובדים דווקא מתחזק. לפני הקורונה עבדנו במשרד נפרד, קבוצת נשים חרדיות בתוך צוות חילוני, מאז הקורונה העבודה היא מהבית, הישיבות סטטוס היומיות שבה שומעים באונליין מכל אחד בצוות במה הוא עוסק ועוזרים לפתור את הדילמות שצצות תוך כדי עבודה גורמות לקרבה וקשר הרבה יותר מפעם.
קשה מאוד להצליח לשדר סטטוס של שמורה ומרוחקת בהתכתבויות ובפגישות זום.
קושי נוסף ששמתי לב אליו, בהתכתבות עם הצוות בישראל הרבה יותר ברור לי הצורך בכתיבה מאופקת, רשמית וקרה אבל בהתכתבות ובפגישות באנגלית מול הצוות בחו"ל אני לצערי יותר מרגישה חופשי. קשה לכתוב רשמי בין שלל הקיצורים המקובלים באנגלית, קשה לא להגיב לכל ה hahaha וה lol או להתחבר לפגישות, בלי להתערב בסמול טאק לפני שמתחילים… דווקא בגלל שהם כל כך רחוקים, ואין סיכוי שניפגש אי פעם קשה להפנים את החשיבות של שמירת המרחק גם איתם. הם מצידם בקושי שמעו על יהודים ובטח שלא על חרדים ולגמרי לא מבינים את זה, בניגוד לצוות בישראל שעוד מודע לעניין מזמני טרום קורונה.
מצמרר, פשוט מצמרר ונכון כל כך!!!
פשוט גרמת לי לעצור את העבודה לכמה שניות ולהתפלל מעומק הלב ובכוונה רבה לזכות בבן תורה שיושב ולומד כל ימי חייו (אני עדיין רווקה..) ושאני אזכה לשמור על עצמי מכל הניסיונות האלה… תמיד נזהרתי מגברים בגלל צניעות ובגלל שרציתי לשמור על עצמי (ואגב, זה מדהים לראות איך זה שהתורה נותנת לנו מצוות וכללים שרק שומרים עלינו)
אבל אף פעם לא חשבתי על הצד השני, מה אישה של אותו גבר שאליו אני מתנחמדת מרגישה… ואפילו לא רק בעבודות, אני חושבת שגם במשפחה זה אותו דבר, כשגיסות זורמות עם הבעלים של האחיות ומרשימות אותם… איך הבעל מרגיש אח"כ עם אישתו שהיא פחות מוצלחת… וגם אם אשתו הכי מוצלחת שיש, שום אישה או בת בעולם לא אמורה להעסיק את הראש שלו חוץ מאישתו!! ואישה או בת שגורמת לזה יכולה לגרום הרבה נזקים בבית… אני עדיין לא נשואה בשביל לדעת איך זה מרגיש מבפנים אבל אני רואה בעיניים שלי איך זה נראה מבחוץ, זה עושה רק רע, אני בטוחה בעצמי כי אני רואה את זה בעיניים שלי… והסיפור הזה הוא עוד הוכחה לזה…
מאחלת לך רק אושר בחיים!! שבעלך יהיה בן תורה אמיתי עם כל משרה שתהיה לו… ושאת תהיי תמיד מאושרת בו!!
תודה על ההתעוררות שגרמת לי מהסיפור שלך… (גם בתפילה על בעל וילדים בני תורה וגם בהתחזקות שלי בנושא הזה)
בהצלחה רבה!!
פשוט מהצד השני: אני עובדת בחברה משרדית גדולה, שמורכבת רובה ככולה מבנות בית יעקב. אני לא נוקטת שום פרט כי ידוע לי שחברותי יקראו ויזהו .
בחברתנו עובדים מספר גברים כמובן תוך כדי הפרדה ושמירה על כל כללי ההלכה והצניעות. באיזשהו שלב יצא לי ולאחד מהעובדים לבצע ביחד פרויקט מסוים שאינו קשור ישירות לעבודה. נזהרתי, נשמרתי, והייתי רשמית ככל האפשר – אפילו הלקתי את עצמי שאיני נחמדה כל כך, כן התחלתי להיות חביבה יותר, להתעניין קצת מעבר, והתגובות והפידבק החיובי עודד אותי להמשיך. עכשיו שקראתי, אני מכה על חטא. תודה לך…
אני כל כך מבינה אותך, ומעריכה מאוד את השיתוף, קודם כל, על כך שאת מכבדת את בעלך שיצא לעבוד, למרות שהיית רוצה אחרת.
שנית, על המצב הזה, שהוא כל כך בדיעבד היום בחברה שלנו, אבל באמת הוא מצד הדין הישר, בעלך מחויב על כך בכתובה.
ככל הנראה, רוב חברותיך לא מתמודדות עם זה, אבל אולי חלילה גורמות למשהיא אחרת, להתמודד. נשים יקרות, תשמרו על בתיכן ועל בתי החברות שלכן!!! אתן המגן, אתן אלו שצריכות להיזהר ולשמור! להגן גם על הבית שנמצא ממש פה מעבר לחדר שלך…
ולך שמורה יקרה, תמשיכי להתפלל, ותדעי, שבית של תורה, זה לאו דווקא בית שבו האבא יושב ולומד, זה בית של אמא שמתפללת על תורה, ומייקרת את ערכה. בית של אמא ששותקת כשאין טעם לומר, שמכבדת למרות ובגלל.
את עוד תראי הרבה הרבה נחת יהודית בעז"ה!
דבר ראשון – זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה!! זה בדיוק הבעיה!
עצה שלי למרחק מעבודה מרחוק – התחלתי לעבוד כרווקה במשרד שהיו בו גם גברים ובאתי עם שיער פזור, כמובן עם כל כללי הצניעות ( עד הכתף וכו…) אבל אחרי כשלושה ימים הרגשתי שאני צריכה לעזור לעצמי להישמר כי אני לא רוצה למצוא את עצמי במקום שאני לא רוצה למצוא את עצמי…. ולכן החלטתי לבא רק עם שיער אסוף לעבודה. ככה שכל פעם שאני אחשוב למה אני עם קוקו… – אזכור שיש לי גבולות וזה יעזור בכל הגבולות…
את רוב העבודה אני עושה מול הלקוח מרחוק אז עשיתי לעצמי עוד כללים כאלו- שהם לא מותר אסור, אבל הם תזכורות בשבילי שלי יש גבולות! ואם אני שמה לב שבגבולות הרחוקים הנ"ל אני מתפשרת ומתנדנדת – זה סימן בשבילי שטיפונת התקררתי וככה אני תופסת את עצמי עוד לפני ח"ו נפילה על הלכה אמיתית!
אני אתן כמה דוגמאות ל"כללים שעשיתי לעצמי" :
לא לפנות בע"פ או בכתב בשם פרטי – רק להגיד "שלום, צהריים טובים, לגבי….." לא לשים סימן קריאה (זה לפעמים מראה על רגשות יותר מידי… או התלהבות לצד השני יותר מדי…) לא לכתוב שלוש נקודות אחרי משפט, זה גם יותר חברי … ומזרים את המשפט. => אני מנסה להישאר כמה שיותר רשמית.
וגם כשאני נופלת – אז לא עברתי עבירה ב"ה, אבל יש לי תמרור שאומר לי לבדוק את עצמי.. זה ב"ה מצליח לי!
עלי והצליחי!!!
מרים יקרה,
כאישה שעובדת במשרד חרדי בו מסתובבים גברים בכל שעות עבודתי, אני מבינה ויודעת לומר- בקלות ניתן להיסחף… אם אין כללים ברורים- הירידה חדה ומהירה !!
יש הרבה טיפים וכללים כיצד לשמור ולהישמר, אצלנו במשרד ממש מקפידים לא לקרוא בשם הפרטי אלא גב'… וכן, מקפידים ממש על דיבור בגוף שלישי. שני הטיפים הללו מצילים נפשות ממש ויוצרים את המרחק הרצוי והמחייב.
בהצלחה בניסיון היומיומי והמאתגר…
זו תגובה כללית לכל הנושאים שעולים בשמורה, לאו דווקא לסיפור האחרון.
אני עובדת בכלל בחינוך מיוחד אבל באתי לחזק את ידייך ואת ידי כל העוזרות והעוסקות בדבר המדהים הזה שנקרא שמורה!
אז נכון שזה נראה שבתור אחת שלא עובדת בתחום המחשבים \ העיצוב וכו' אז אין לה בכלל נסיונות, אבל זה כ"כ לא נכון!
אצלנו בבית הספר (בית ספר חרדי לחלוטין!) עובדים גם צוותים פרא רפואיים חלקם חילוניים , חלקם דתיים וחלקם אף חרדים. בקלות! ממש בקלות אפשר להגיע איתם לדיבורים שאינם מקצועיים נטו, לחיוך, להומור ולסתם דיבורים קלילים שאינם במקומם. בעיניי ראיתי מורה מהצוות שמתבדחת עם הקלינאי תקשורת… מה שבאתי לומר זה שבזכות ששמורה מעלה כל הזמן למודעות את הנושא של שמירת הריחוק, אני שמה לב שהחושים שלי הרבה יותר מחודדים וערניים ואני לא אפול כ"כ בקלות למצב כזה…
דבר נוסף שזיכתה אותי השמורה- לאחרונה הכנסתי מחשב עם אינטרנט הביתה (כמובן עם סינון מהודר) ובזכות כל הדיבורים על הפורומים וכו' הדבר הראשון שחסמתי היה פורומים! למעשה חסמתי כמעט הכל למעט מה שאני צריכה לעבודתי. את כל הכוחות להשמר אני זוקפת לזכותכם! חזקו ואמצו והמשכנה לזכות את הרבים!
לגבי פנייתך לנשים- אנא שימרו על שלמות המשפחה שלכן ושל חברותיכן, גם אני שמתי לב שנושא השיחות עם גברים חרדים לעיתים קצת מתמוסס לו… פעם הייתי עם בעלי ברחוב והוא שאל אותי משהו, ואישה שעברה שם- חרדית משלינו- לא היססה לפנות לבעלי ולענות תשובה במקומי. זה ממש לא מצא חן בעיני…
חברות שמנה לב, זה לא אמור להיות ככה!!! מה הזרימה הטבעית הזו עם גברים זרים?? בגינה, בגן של הילדים, שכנים בבניין, במכולת, שמרו מרחק!!!
אני נהנית מאוד מאוד ומתחזקת, תודה!!!!
בעקבות הסיפור האחרון, רציתי לספר סיפור הפוך לחלוטין… דוגמא אישית של ממש.
לפני כשנה הלכתי לקורס הכנה ללידה, מכיוון שזוהי לידה ראשונה היה לי חשוב מאוד שגם בעלי ישמע וידע… שמעתי על קבוצות רבות אבל לא הרגיש לי מתאים להשתתף בקורס לידה עם גברים נוספים. חברה הפנתה אותי לאישה מהממת שעושה קורס הכנה אישי ביחד עם הבעל. רק לנו. הגענו נהננו מאוד!!!! היא אישה מדהימה וכיפית!!! אפילו שלחתי אליה כמה,
ממש עכשיו אני חוזרת מאירוע, היא דודה של החתן והוא אחיין ראשון… שיא ההתרגשות… בקושי זיהיתי אותה, פאה מהממת, שמלה, עקבים איפור, ולקורס שמסרה, הגיע עם בגדי בית… דיברנו צחקנו אפילו הראתי לה תמונות, אמרתי לה גם בקורס את צריכה לבוא מטופטפת… והיא ענתה לי: ממש לא!!! זה עם בעלים!! בכוונה אני לא מתאפרת, שמה בגד פשוט ומטפחת, בשביל שאת תהיי בשבילו!!!!
מעריכה ומעריצה אותה פי כמה!!! הלוואי שנלמד כולנו…
בכיתי. הסיפור שלך כל כך כואב, מעריכה על האומץ לשתף.
חייבת לציין שהבאת כאן נקודה קריטית למודעות. כל כך הרבה ניסיונות יש במקומות עבודה, לא משנה אם חרדים, מעורבים, אינטימיים, גדולים או עבודה מרחוק. ומרבית הנושאים כבר עלו לתודעת הציבור בבמה מיוחדת זו. אולם את מדברת דווקא על הצד השני בנושא עבודה מעורבת של גברים ונשים- הצד שלו, שלהם.
קודם כל, יש להם הרבה פחות מודעות לבעייתיות שבעבודה מעורבת. הם לא שמעו הרצאות חוצבות להבות, לא דמעו בכנסים מרטיטים ולא החדירו בהם שוב ושוב את החשיבות שבשמירה, במרחק ובדיסטנס. צריך לשמור גם עליהם! על הבתים שמאחוריהם, על הנשים היקרות שלהם.
מתפללת בשבילך, מרים. תודה על החשיפה! הלוואי ויעמוד לך לזכות.
לגבי העבודה והמרחק בין גברים לנשים אני מסכימה עם כל מילה, הייתי שמחה אם יהיה התייחסות לכך. כשעבדתי בחברה חילונית ההפרדה הייתה ברורה וקלה הרבה יותר, אבל דווקא היום כשאני עובדת בחברה חרדית הגבולות מיטשטשים ודי לחכימה ברמיזה.
יש כמה גבולות שאני משתדלת לשים לעצמי בלי נדר, ורב אמר לי על כך שזאת הנהגה יפה, לא לקרוא לגבר בשמו הפרטי, (אני מוצאת רעיונות יצירתיים להימנע מכך) וכן לא להקדים שלום.
כמה טיפים מעשיים לשמירת מרחק-
א. לפנות בלשון רבים ולא בלשון יחיד, לא יאומן עד כמה זה עוזר לשמירה על מרחק!
ב. שבן/בת הזוג יבואו לבקר מדי פעם, שווה לעשות דרך של שעה לכל כיוון בשביל ביקור של שלוש דקות. זה ממחיש לעובדים האחרים ש"בעלי" או "אשתי" זה מישהו מוחשי.
ג. אי פעם בשנות הסמינר קיבלתי באחת הפעילויות פתק ששמור איתי בסידור עד היום, זה נוסח תפילה שמובא בגמרא (סוטה כב.) מאישה שהיתה מתפללת כך:
"רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהינום, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון שלא ייכשלו בי בני אדם ויפסידו חלקם בגן עדן וירשו גיהינום"
תפילה מאוד נחמדה לפתוח איתה את היום כי היא מהווה תזכורת להיות צנועה.
ד. לא משנה איזו תפילה ובאיזה נוסח ובאיזו לשון- להתפלל, להתפלל, להתפלל!!!!
מזעזע, פשוט מזעזע. לא יכולתי להרגע אחרי שקראתי, למרות שהייתי מודעת לבעיה הזו…
בטח רבות יגיבו על בעל עובד/לא עובד וכו' בבקשה על תתנו להם לסטות מהנושא… צריך להתייחס לגוף הדברים
ובכל חברה מעורבת יש מקום לשיפור גם אם לא הגיעו למצב קיצוני… מספיק שעובדת ב'חכמת הנשים' שלה קלטה איזה סגנון לבוש/דיבור/כתיבה/חשיבה/וכו' הוא אוהב ואז מתחת לפני השטח היא גורמת לקרבה כלשהיא ביניהם… גם אם לא מתוך מודעות של שני הצדדים…
ובקשר לעבודה מהבית שרופפה הרבה חסימות, פתאום נהיינו שווים עם הצוות החילוני, מתמודדים עם אותם בעיות, עובדים מהבית, מתמודדים עם הסגר והילדים שבבית…. והשוני- אין לו כ"כ איפה לבוא לידי ביטוי…. מה שלדעתי יכול לעזור – זה ליצור חברה בסביבת עבודה- או לנסות לחזור לצוות הקודם או לנסות להרכיב צוות חדש מכמה שעובדות ביחד…לשכור משרד, להפגש כמה ביחד ולעבוד וכו'
בהצלחה! תודה על מה שאתם!! אין כמותכם!!!!
אני מעברו השני של המתרס, מתמודדת עם מ(ר)חק את המיותר… אני בפירוש משתדלת לא לומר מה שמדגדג על הלשון, ולא להשתמש במילה אחת מיותרת, או באימוג כזה או אחר.
אני עובדת מהבית ומרבית העבודה היא עם אנשים הממוקמים באתר אחר של החברה, כך שגם טרם עידן הקורונה הם לא ראו אותי ולא ראיתי אותם. ובכ"ז – חייבת להסכים ולומר הבו עצות איך לשמור על קו מחשבה. גם עם עבודה אבסולוטית מהבית, גם עם דיבור נכון ומינימלי, אני רוצה לשמור על איפה שהראש נמצא!!
שלא יהיה מחק את המרחק… בטח כאישה נשואה.
באותו הקשר – שמעתי שיחה (מזהבי אברמוביץ, נראה לי מקו הצניעות של גור) והזכירו שם בשם אשה שבעלה עובד בחנות רהיטים, נשים, אנא הזהרו, בחנות עובדים גברים, 'אברכים' שיצאו לעבוד, מכל סיבה שהיא. שמרו עלינו ועליכן,
אין עניין להגיע מאופרת/מבושמת לחנות כזו, או לכל מקום ציבורי בו אנחנו הולכים לעסוק עם גברים זרים. וכן, לשים לב בכל רמת וסגנון השיחה, לשמור על מרחק ואיפוק. (המוכר צריך להיות שירותי ואדיב, אנחנו לא צריכות להיות סופר נחמדות אליו…)
חייבת לסייג שאני העברתי את רוח הדברים כפי שאני תפסתי אותם, לא בטוח שזה בדיוק מה שהתכוונה
חשוב ביותר. כותבת השורות אינה היחידה שמתמודדת עם כאב עמוק וענק זה ולכן הנושא כ"כ חשוב להעלותו לדיון/ תגובות/ התייחסות דעת תורה! כדאי להביא דעת תורה איך ראוי ונכון להתייחס לבעל / למקרה !!
כותבת את הנ"ל בתור אחת שעבדה באחד ממשרדי רו"ח הגדולים בארץ וראתה מה יכול לקרות לגברים בעבודה… חרדי אחד היה יושב כל הזמן עם אחת החילוניות (אותה אחת, קבועה.. בבוקר – בקפה, בצהרים – בארוחת צהרים, בהפסקת עישון וכיו"ב). עברתי מקום עבודה וגם כאן ראיתי חרדי (בלבוש כמובן… שיוצא כמה פעמים עם אותה אחת.. באמת לא יודעת מה מצא בה אבל לצערנו…..)
תודה ענקית על מיילים חשובים אלו !!!!!
טוב, אז כמו כולן אני אתחיל – שאני כמעט שנה בשמורה ואף פעם לא הגבתי לסיפורים, אני לא כ"כ טיפוס כזה שימהר להגיב והפעם פשוט בלי להתכונן – אני מוצאת את עצמי כמעט לוחצת על "שליחה" כתגובה על הסיפור…
אמאלההה. קודם כל – סיפור שממש קשה "לשמוע" (לקרוא)…
בנוסף – גם בסקר שהיה לאחרונה בשמורה- אני כתבתי שזה הנושא שאני מרגישה שאני צריכה חיזוק בו. באמת בעבודה מהבית – כבר אין את החברה החרדית האיכותית שאת יכולה רק ללמוד ממנה ולהתחזק. וגם אם את עובדת בצות חרדי- קורה הרבה התקלויות של שיחות והתכתבויות נצרכות עם גברים… אשמח מאד לשמוע על חיזוקים ודברים שחיזקו עוד בנות בתקופה זו
בתקוה שנחזור מהר לשגרה ובע"ה בקרוב בירושלים הבנויה… אחת נסערת ומזדהה…
חשוב ומאד מחזק שבאמת העלת את זה כאן בקהילת שמורה ואולי באמת היא אחת מכל אותן אלפי קוראות.
אבל בהנחה שאנחנו בד"כ לא מצליחים לתקן את העולם. ובהתייחס למה ששאלת בסוף המייל איך להשמר מגברים בעבודה כי את מרגישה שהעבודה מהבית רופפה את זה אצלך, הייתי מציעה לך לנסות לעבוד על הנושא ביחד עם בעלך, תציפי את זה מהכיוון שלך, שאת מרגישה שאת לא מספיק שומרת מרחק, ואת מרגישה שזה לא בסדר.. תציפי את הנושא מהכיוון שלך ותתני לו לזרום עם זה, לקלוט שיש פה נושא.
תחשבי עליו בתור אברך – הוא לא למד בסמינר, הוא לא שמע כמונו את ההרצאות הרבות בנושא והוא פשוט לא מודע אליו. הוא צריך להבין שיש כאן נושא, שצריך להזהר, וכמו שאומרים: ידיעת הבעיה היא חצי מהפתרון!
הרבה הצלחה! ושה' יתן לך את המילים הנכונות.
אני שייכת לאנשים שבד"כ לא מגיבים אבל הפעם זה בער לי.
אצלינו מחלקה של נשים הוכנס גבר ע"י משרד חיצוני עמ"נ לפקח על פגישות מסוימות… גבר, חרדי, עם כל הלבוש. לצערי הרב ההתנהגות שלו, ביחס לנשים, היתה מתחת לכל ביקורת, עד שגם נשים מסגנונות פתוחים יותר שמתקשרות עם גברים על בסיס קבוע, נחרדו…
הסטופ לדבר הזה היה, הערה ע"י מנהלת המחלקה והרחקתו למשרד מרוחק יותר, עם כל הכבוד. לעיתים הפתרון הוא הידברות, כי אם לאישה יש את החינוך והמודעות וההכנה לשוק העבודה, לגברים כנראה פחות…
אין לי רעיונות פרקטיים לשיפור וייעול המצב, רק כואבת מאוד. ממש כואב לי הלב, בשביל אשה כשרה שזה מה שהיא עוברת.
מתפללת עליך שה' יעשה לה טוב בדרכים הטובות האינסופיות שלו. וכמו שהיא כותבת- התפילות תמיד מועילות, ובטח כשהן ספוגות בכאב ובדמעות, כי שערי דמעה ושערי אונאה לא ננעלו.
מתפללת עליך , עלינו, ועל המצב ההזוי הזה שיסתיים מהר אמן!.
חשוב להעלות את הנושא, אין לי רעיון לפתרון.
יש בצוות שלנו עובד חרדי, אנחנו מדברים רק בענייני עבודה, ולא חברותיים במיוחד. לא יודעת כמה ילדים יש לו… הוא לא יודע איפה אני גרה.
ועדיין, הוא רואה את היכולות שלי בתחום בו אנחנו עובדים, אני יכולה לומר מילה טובה על משהו שהוא עשה (מתבקש שאחרי שנתתי הנחיה והיא בוצעה אומר משהו, לא?), שיחה יכולה לארוך שעה שלמה.
הבעיה מודגשת לי יותר מאז שאני משמשת כר"צ (באופן זמני, לשמחתי. יש עוד שמורות שמרגישות שזה לא לעניין לנהל צוות מעורב?), מול מנהלים גברים המרחק היה מאוד מאוד ברור. אני מאוד אשמח לקבל טיפים בעניין
לאלמונית היקרה ואשת הבעל העובד, קודם כל קבלי את הערכתי, את מקסימה!
רעיונות לשמירת מרחק יש לי הרבה:
– באלפון הטלפון שלי כתובים כל שמות הגברים בשם המשפחה ורק אחר כך השם הפרטי, בשונה מהנשים: רבינוביץ שמעון, ולא שמעון רבינוביץ….
– אני בודקת כל מייל שנשלח לגבר, שהוא לא כולל פניה אישית, איחולים חמים, אימוג'ים, משפטים שנונים והתעניינות שאינה לצרכי עבודה.
– בשיחות טלפון אני מתאמצת מאד לדבר בקרירות ובמקצועיות. לא שואלת מה נשמע. (נשמע פשוט אבל לפעמים מחליק מחוסר שימת לב או מנחמדות יתר של המשוחח)
– לא משתפת בחיי הפרטיים, כולל לא: אנחנו באמצע בניה עכשיו וקשה לי להתרכז. כי זה יכול להזמין שיחת התעניינות מיותרת.
– משתדלת לשמור על מתינות גם כשמשהו מצחיק אותי. לא להיגרר לצחוק משותף.
בתפילה שלא נכשל!
מרים יקרה, נתת לי אגרוף בבטן הרכה! כל כך נכון וחשוב להביא את הזווית הזו שמזכירה לי-
- אני אשת אברך, איך אני מתנהגת???
- במידה ונוצר קשר מקצועי בעבודה יש לשמור עליו מקצועי נטו. זה קשה בפרט שהטיפוסים נחמדים וזורמים…
לחשוב שמי שמחכה בבית לאותו עובד היא כמוני, אולי חברה שלי… אולי למדה איתי בסמינר או היתה שכנה מהרחוב, האם הייתי רוצה להרע או להפריע לה???
אני חושבת שזה יכול לעזור. לפום צערא אגרא
המון הצלחה
וואו. כואב לי הלב עליך, זה ממש נורא. בכל אופן אותי חיזקת – וזה יעמוד לזכותך!
אני עובדת במשרד רק עם גברים חרדים (מזכירה בישיבה), וכל הזמן מזכירה לעצמי להישמר. אבל בזמן האחרון הרגשתי שנהייתה יותר מדי "רגילות" ודברים שפעם לא היו קורים יכלו לקרות. ממש ביקשתי מה' שיעזור לי לדעת איך בדיוק להציב את הגבול.
הסיפור שלך פתאום פתח לי זוית שלא חשבתי עליה. אני חייבת לשמור על עצמי לא רק לעצמי אלא גם שחס ושלום לא להרוס שום בית אחר בדרך!!!
ה' יעזור לך בקרוב!! תזכי למצוות
אני רואה את זה לפעמים שבעבודה וירטואלית אנשים פחות שמים לב למחיצות. בטעות צוחקים על משהו או מחמיאים.
אני חושבת שלשים לב שהעבודה תהיה עניינית, להגיב בענייניות לגבר בענייני העבודה, לא להחמיא, ולא להתעניין בכל מיני דברים.
וכל הכבוד לך שאת שמה לב להתרופפות ורוצה להמשיך לעמוד על המשמר
אני מזמן חשבתי שצריך ליזום משהו כמו "שמור במבול" בשביל הגברים. אנחנו רואים יותר ויותר חרדים במשרדים ולהם אין שום גב כמו שלנו יש. אותם לא הנחו איך להיכנס לעולם הגדול בסמינר וגם אין להם את השמורה מאחוריהם. זה לא פשוט. שוחחתי על זה עם אחי שלומד לתואר ראשון ואמר שאכן הוא מאד חושש מהרגע הזה של לצאת מהלימודים (בסביבה של גברים בלבד) לעולם הגדול.
עלו והצליחו!!! והלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויעזור לגברים שמכל סיבה שהיא מחליטים לצאת לעבוד.
תודה על הסיפור הזה. לאורך זמן הרגש מתכהה בעבודה עם גברים וכל כך חשוב לזכור ולא להניח לזה .
אגב מבחינה הלכתית יש גדר של "ליבו גס בה" שצריך להיזהר ולהחמיר יותר מאישה אחרת. לדוגמא גיסות. חמות…. קולגות לעבודה.
אני משתדלת מאוד לצייר בעיני רוחי את אשתו של אותו עובד ולחשוב איך היא היתה רוצה שאתנהג.
מזכיר לי שהייתי בברית של חברה לעבודה והמזכירות של בעלה הגיעו לברית כולן צנועות. כולן משלנו…. וחברתי לחשה לי "למה הן באו? לא רוצה לראות אותן…"
אכן יפה מאוד ומרענן את הראש שהשמורה מביאה לפעמים סיפורים מנושאים נוספים, אבל אני חושבת שעיקר השכר של השמורה הם בנושאים אלו, תצרחו את הדברים האלו עד שימאס לנו לשמוע אותם!
אני בוכה על האישה המקסימה הזו ועל כולנו, כמה בינינו יש שיכולות לקום ולומר בפה מלא ובגאון ידינו לא שפכו את הדם הזה ??
העליתן נושא חשוב, שעד כמה שזכור לי, לא עלה לדיון עד כה במסגרת השמורה.
אני מתארת לעצמי שתקבלו הרבה תגובות עם רעיונות והמלצות כיצד עלינו, הבנות והנשים, לנהוג במקומות עבודה מעורבים. עלה לי רעיון למשהו קצת שונה, מכיוון אחר. יתכן שהמציאות של גברים, בני תורה במהותם, בני ישיבות לשעבר, שיוצאים לעבודה שלא במסגרת תורנית, הולכת ונהיית נפוצה יותר מבעבר.
בעוד אנו הבנות מקבלות כלים עוד במסגרת הסמינר וחיזוקים לאורך הדרך (במיוחד בעזרתה של ה"שמורה") כיצד עלינו לנהוג במקומות העבודה, הגברים במסגרת הישיבה/הכולל לא מקבלים זאת וגם בתי הספר המקצועיים (מכללות וכו') מספקים נטו הכשרה מקצועית.
הרעיון שלי (ובשלב שלי בחיים בינתיים אין לי כלים כיצד לממש זאת) הוא להקים שמורה ("שמור"?) עבור גברים. מעין מסגרת תומכת ומחזקת שתהווה עבורם חממה בה יוכלו להעלות נושאים והתמודדויות השמורים להם (כמובן שזה צריך להיות מנוהל על ידי גברים).
אם יש לכן את האפשרות לקדם זאת, שאו ברכה! יישר כוח על הפעילות המבורכת!
תגובה
איתך בתפילה:)
אמר פעם משהו חכם, שאם נזכה והנשים הצדקניות תקרנה את הצניעות והשמירה – זה כבר יעשה הרבה יותר מחצי עבודה…
תודה לכם צוות שמורה יקרה הסיפורים שלכם פשוט נותנים כח!!!! אני עובדת במקום חילוני עם גבר, כמובן שע"פ הוראת רב!!!!!! והסיפורים שלכם נותנים כח ושימת לב.
במיוחד הסיפור הזה, ברגע שעובדים עם גבר כל הזמן קצת נשחק המנגנון הפנימי של ההרחקה בין גברים לנשים ושלא לדבר אפילו מילה מיותרת שאינה לצורך
ופתאום קולטים גם את הפן השני וזה פשוט נותן כח לדעת עד כמה זה נושא קריטי.
אז תודה גדולה מאד מאד לכן.
אכן נושא כואב וכאוב במיוחד.
גם אני עובדת במשרד חרדי ומזדעזעת בכל פעם מחדש !! לדג' קריאה לעובד בשמו הפרטי, שאלות לבביות וקולניות: מה שלומך X, צחוק משותף ועוד …
יחסית אני חדשה שם. והתחלתי את משרתי לאחר שכבר הייתי מחוברת לשמורה ואכן כאן המקום להביע את הערכתי שלמרות החינוך המעולה שקיבלתי והידיעה שלי שאני בחיים לא אנהג כמותן, הנסיון הוא עצום והרבה בזכות שמורה ,אני מצליחה להישמר ולהימנע מכל שיג ושיח שלא בענייני עבודה. נקודה.
בתפילה שלא ניכשל ולא נכשיל.
קודם כל – כל הכבוד על מה שציינת בדרך אגב ואותי תפס מאוד – שלמדת לכבד ולהיות בשבילו, אשרייך!
ובנוגע לשמירת מרחק מגברים – רציתי להביא כאן משהו שגיליתי לצערי שהוא פחות במודע, ענין השם הפרטי. הבאתי כאן ציטוט שהועתק מאוצר החוכמה –
).וכן לא יהא הדיבור בצורה של חיבה [כגון קריאה בשמו הפרטי[ט]] או קירוב הדעת, ובכלל זה אמירת מחמאות [כגון לומר למלצר : אתה משרת מאוד באדיבות] והבעת רגשות [כגון: התרגשתי לשמוע שאתם באים לבקר].
ח. המדבר עם האשה לצורך מותר לראותה כרגע כדי לדעת עם מי הוא מדבר, ובלבד שלא יתכוין להכיר את צורת פניה. ובכלל זה הסתכלות ממושכת. ולכן אם נצרך לדבר עימה יותר משיעור זה, יטה עיניו לצד אחד, ניתן לעשות פעולה זו גם בלא שהאישה תשים לב לכך [י].
ט. מדרך המוסר יש להרבות בגדרים וסייגים וגם בדיבור לצורך יש להשתדל לקצר ככל האפשר.
וכה מסופר בגמרא (עירובין נג:): מעשה בר' יוסי הגלילי שהלך בדרך, ובדרכו שאל את ברוריה אשת רבי מאיר 'באיזה דרך נלך ללוד' ? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים 'אל תרבה שיחה עם האישה' היה לך לומר 'באיזה ללוד'.
[ט] מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד. לפי שבזמנינו קריאה בשם הפרטי מיוחדת לקרובי משפחה או חברים וידידים.
[י] ראה פרק ה סעיף ה שם
מרים, אני יכולה להבין למה את רוצה שיכתבו בדם ליבך. מהיכרות אישית ועצובה מאוד עם כל מיני בחורים וגברים טובים משלנו, שאני נפגשת איתם במקום העבודה שלי, אני רואה את מה שאת מדברת עליו יום יום. הם לא יודעים לשמור על עצמם. אף אחד לא לימד אותם. הטבע שלהם מושך אותם לכיוון מסויים, והנשים החרדיות מצידן לא תמיד שמות גבול. זה כל כך עצוב.
אחרי שראיתי את זה עוד ועוד החלטתי בליבי- גם אם נחנק עם המשכורת שלי- אני לעולם לא אבקש מבעלי לצאת לעבוד. עדיף עשרות מונים לשבת לערבב כוסות תה בכולל, ואפילו אם לא תמיד מגיעים בזמן, ואפילו אם הוא צריך להשאר עם הילדים כשהם חולים, ואפילו אם הוא לא המתמיד הכי גדול שם- עדיין— הוא בתוך התיבה.
מה יותר מזה שאחד מבני המשפחה שלי בשולחן שבת מספר לתומו על "חברתו" (!) מהעבודה שנתנה לו מתכון לעוגיות. תגידו זה הגיוני? זה אמיתי? בחור טוב שלמד בישיבה ואשתו למדה בסמינר, והיא יושבת ומסמיקה עד תנוכי אוזניה מרוב בושה ועצב.
אני לא יודעת איך אפשר לשמור על הגברים שלנו, כי כמו שאת כותבת לא זה תפקידנו, וגם זה לא תמיד מגיע רק מהצד של הגבר… אולי באמת אנחנו- בתור נשים ששואפות גבוה, נשמור על עצמנו ועל סביבתנו ואולי נוכל בעדינות להסב את תשומת הלב של חברותינו לעבודה.
בוכה איתך ביחד. מאחלת לך שלום בית בקדושה וטהרה, ואת כל הטוב שבעולם.
יש ארגון השולח "שתי הלכות בכל יום" שמגיע למיילים בנושאים שונים, די לאחרונה נוסף הנושא: הלכות שבין הבית לעבודה, דברים חשובים מאד!!! מצרפת קישור baavoda@2halachot.org
אולי כדאי לבקש להצטרף ואז באיזו צורה הוא גם יוכל לראות את זה, זה יכול לעורר את תשומת לבו, כי אם יש קושי לומר בפירוש, ואני מבינה שהוא היה אברך שמור, ולומד, סביר שאם יפנו את תשומת ליבו זה 'ינער' אותו…
רציתי לעניין את ציבור הקוראות בקו תוכן מיוחד במינו – קו השיעורים של הרבנית ר. שמש.
בנותי, נערות בגיל העשרה, קבלו על עצמן להקשיב לשיעור היומי שבקו זה.
הן בנות עדכניות, והשתדלו תמיד שלבושן יהיה על פי גדרי ההלכה, אבל זה היה טכני בלבד – בלי חיבור פנימי, משהו שאין להן ברירה.
מאז שהן שומעות את הקו הן עברו שינוי מהותי. אחת מבנותי, שהיא יותר שכלית, אמרה לי – אמא, זה פתח לי את הלב ואת הרגש. אני מרגישה מה מתאים לי ומה לא, אני יותר שמחה ומחוברת לעצמי.
השיעורים הנפלאים גורמים לך לרצות מבפנים להתלבש בצורה הראויה לבתו של המלך, מקשרים אותך לרבונו של עולם, שזוהי בקשתו ממך – "מה…דורש ממך… והצנע לכת".
מתאים לנערות ונשים בכל רמה רוחנית.
הצניעות מחזירה לנו את המקום הטבעי שלנו.
מחבר אותנו לטוב שבנו, לפנימיות שלנו. אנחנו הופכות להיות שמחות ומחוברות וגם זוכות לרוגע פנימי.
מס' הקו 03-6171121 שלוחה 2 ואח"כ 1.
סיפור חזק מאוד!!! וגם עצוב מאוד!
האמת שזה מה שעוזר לי (ברב הפעמים) להתאפק ולא לדבר יותר מידי עם גברים, אני חושבת לעצמי: "ואם הגבר הזה היה בעלי? איך הייתי מצפה שאנשים מסביב יתנהגו כלפיו?"
הרבה כוח, את עוברת ניסיון לא פשוט, ואני בטוחה שכדאי לך להתייעץ לגבי לשתף את בעלך בנושא, כמה תוכלי לשאת את זה?
***
נורא. מצוין שהבאתם את הצד הזה. צובט כמו שצריך ואולי יעזור למי שיש לה הניסיון הזה.
תזכו להמשיך לעשות מצוות גדולות!
***
כשקוראים סיפורים מצמררים כאלו, מבינים עד כמה כל הלכה בהלכות שמירת מרחק במקומות עבודה היא "קריטית". זה לא רק הנהגות, אלו הלכות!!! בדיוק במו כל הלכה אחרת בשו"ע ואולי אפילו חמור יותר …..
***
ממש מצער לשמוע כזה מקרה… עצוב שאשה משלנו כנראה בקלות ראש ובלי הרבה מחשבה גורמת להרס של בית אחר…
מה באמת אפשר לעשות שנשים משלנו תלמדנה שלא מדברים עם גבר אחר שיחות בטלות, שזה דבר חמור מאד, גם אם זה רק נשמע ידידותי…
***
סוף סוף נגעתם בנקודה העיקרית – לא משנה היכן עובדים, לא משנה עם מי עובדים, יצה"ר תמיד מחפש ומוצא. צריך להתפלל הרבה לס"ד, ללמוד את ההלכות ולהשתדל להקפיד עליהן עד קוצו של יוד. כי בלי לדעת מה מותר / אסור לא יודעים אפילו שנכשלים.
כותבת כאחת שעובדת במקום סופר חרדי מעל 20 שנה. תמיד צריך לחזק יסודות.
***
כ"כ מסכימה איתך!! אני עבדתי עם חרדים ודוקא שם הדיסטנס הרבה פחות מאשר גברים חילונים כי הם כאלו "משלנו" .
אני איתך בצעקה שנשים צריכות לשים קווים אדומים ודיסטנסים, בפרט עם חרדים ולהגיד להן שככה תכלס יתיחסו אליהן הרבה יותר בכבוד והמעמד שלהן בעבודה רק יעלה!! ולא להפך…
***
הזדעזעתי. דווקא כי זה נוגע גם לי, ולזהירות עם העובד החרדי שבצוות שלי. מקבלת על עצמי בלנ"ד לנהוג בזהירות יתירה מהיום והלאה.
תודה! שתשרה בביתכם השכינה, התורה, האהבה והאחווה תמיד.
***
עצה לגבי שמירת מרחק מגברים בעבודה מרחוק: אני אישית לקחתי את הנושא של תגובות דרך הצאט/סקייפ וכד'. אני מנסה לשים לב שלפני שאני שולחת תגובה אני חושבת שניה אחת לוודא עם עצמי שאין משהו שאני אתחרט עליו…
עוד נקודה קיבלתי ע"ע בלי נדר לא לשלוח בכלל אייקונים כדוגמת חיוכים, כפיים וכו'. ואם יש מצב שמחכים לתגובה שלי שמביאה לי באופן ספונטני להניח איזה אימוג'י אני ממירה לטקסט עדין ומכבד.
***
איזה עצוב!!!! אני לא מאמינה. לאן הגענו???!!!
***
מסכימה לחלוטין, גם מנסיוני האישי, הרבה יותר קשה לשמור מרחק כאשר מדובר בחרדים!!
לכן החיזוק צריך להיות על כל עבודה עם גברים, בכלל לא רק אם הם חילונים!
***
נהניתי מהכותרת היא פשוט חזקה.
גם לי בעבודה יש כזה מקרה (לא אני, עובדת אחרת), וזה גם מאד צורם לי. זה אשה שגם ככה כל היום עם גברים, ואני לא דנה אותה כי זאת העבודה שלה, אבל מנסה להתפלל עליה.
***
אני חושבת שיש בסיפור הנוראי הזה טיפ שכולנו מחפשות איך להמנע מהסחפות בעבודה. פשוט לחשוב על אשתו של הגבר הזה… האם אנו רוצות לגרום לה לנזק ולצער כזה אפילו בלא ידיעתה?…
***
וואו! זה רק מראה כמה הנושא הזה באמת חשוב!!!
איזה ניסיון קשה, מתפללת שד' יעזור לך ולכל מי שנמצא בכזה ניסיון,
***
כואב כואב כואב! האמת שנראה שהרבה דם צובע את המילים….
***
אני מזדהה איתך בצורה הכי עמוקה שיתכן ומאחלת לך שתזכי להגיע רחוק בזכות התפילות וההשתדלות הנדרשת.
אני גם שואלת את עצמי לגבי עובדות שונות, איך הן מעבר למצב הרוחני שלהן ,לא חוששות להכשיל בצורה חמורה אחרים. ברור שגם זה יעמוד להן ביום פקודה חוץ ממצבן האישי כאמור. אולי מחוסר שימת לב, אך באמת צריך להעלות הדברים למחשבה .
***
אני מגיבה היום פעם ראשונה – איזה נושא חשוב!!!!!!!!! יפה שהבאתם את זה מהזווית של האישה.
תמשיכו לחזק ואל תרפו זה כנגד כל הקרירות שמזדחלת לאט לאט!
***
כ"כ כואב לשמוע.
גם אצלינו במשרד, יש 2 נשים חרדיות משלנו, שאני פשוט לא מצליחה להבין לאיפה נעלמה להן הרגישות והדיסטנס. אני ממש ממש נבוכה בשבילן על הצורה שבה מדברים עם גברים. וגם עם גברים חרדיים. זו ממש בעיה
***
מזעזע…. כל אישה צריכה להיות אחת ויחידה מול בעלה ופתאום חוסר הצניעות הזה…
חשוב שהארתם את זה, שנדע בתור נשים שעובדות עם גברים איך להקפיד יותר ולשמור על המרחק, כן, גם בשביל הנשים שלהם!!
נב. מה קרה לסיפור ליום שלישי? פתאום רק לקראת סוף היום הוא מגיע….ואני מחכה לו מהבוקר!
***
תודה על תשומת הלב,
עד עכשיו לא שמתי לב שחוץ מהשמירה על עצמי, עלי לחשוב שיש גם צד שכנגד שאולי מילה מיותרת שלי עלולה להזיק לבית שלו.
***
הסיפור הזה מטלטל יותר מכל הסיפורים שהיו עד כה. זה תפס אותי חזק במחשבה: אם בעלי היה עובד ולא אני, איך הייתי רוצה שינהג…
שלא נבוא לידי נסיון ובזיון. ישר כח על הכל!!
***
אמאלה… מזדהה עם כל מילה. וגם רוצה לשמוע עצות. למרות שאני בחורה עדיין, אלו דברים כ"כ עדינים וכ"כ אפשר לעבור אותם בקלות.
מחכה לשבוע הבא, לתגובות ועצות…
***
קורע לב
תודה על ההמחשה המזעזעת של התוצאות הנוראיות של "גלישה".
***
את גיבורת רוח, יש לי דמעות בעיניים מהסיפור שלך, מתפללת עלייך שהמצב יחזור לקדמותו…
***
אני מודה על העלאת הנושא. כאחת שעובדת במקום כזה אני חווה בהחלט קשיים בנושא. לעיתים אכן דווקא המעטה החרדי גורם לסביבה פחות להלחץ ולהזהר ויש בזה הרבה מכשולים. נשמח אם תנסו לתת לנו כלים להתמודד….
ואולי יש לכם עצות איך להתמודד עם כללים שהתרופפו (כמו צורת הפניה וכדו') בשעה שמדובר בחרדים הנמנים על הציבור החזק יחסית, זה גורם לאי נעימות לדבר על זה ולבקש לשנות כי אז כביכול את חושבת אותי ל"לא בסדר" ואני חרדי ירא ד'…
***
"אולי הדברים שלי יגיעו לנשים כאלו, שמחוסר שימת לב הן מרשות לעצמן לזרום. לפעמים, דווקא כשהחברה הסובבת היא משלנו, חובת המרחק גדולה בהרבה, וזהירות כפולה להימנע מכל קשר שלא נצרך. מ(ר)חק את המיותר."
כן, הם הגיעו..
***
חייבת להגיב על הסיפור הזה, שצימרר אותי מאוד מאוד והכאיב לי לקרוא אותו.
קבלי את הערכתי הכנה! כל מה שנכתב שם הראה על מידות טובות ועל אשת חיל אמיתית. חזקי ואמצי! את השראה אמיתית! ואני בטוחה שעם שאיפות ותפילות כמו שלך- בסוף הכל יהיה טוב בע"ה!
***
טוב, אז יש סיפורים שמוציאים אותי מדעתי כמו הסיפור הזה.
אני רווקה בגיל 30 (ז"א 10 שנים אני בשוק העבודה) לצערי הרב ולא מעט פעמים נתקלתי בתופעה שדווקא נשים (כן, נשואות פלוס) הן יוצרות את הקשר ולא הגברים בעבודה!!! דוג'- "איפה קנית כובע לבר מצוה של הבן שלך? כדאי לך לקנות בפרקאש" מדהים שאותן נשים הילדים שלהן בחיידרים הכי טובים ואם הן ישמעו על אישה שהילדים שלה בחיידר "לא הכי" יעקמו פרצוף.
חבל מאוד.
***
לשמורה המיוחדת!
דבר ראשון נהנתי מההבנה והידיעה שלך איך לכתוב את הסיפור, בצורה שתחזק! נגעת לי בלב ממש!
אתמול הייתי בכותל והרגשתי שאני חייבת להתפלל עליך ועל כל מי שמתמודדת פה בשמורה! כי אנחנו באמת קהילה עם כוחות שצריכה תפילות!
בהצלחה!
***
מאוד התרגשתי מהגבורה! מחזקת את ידי כל הנשים החזקות שמתמודדות…
מאוד אשמח לשמוע עוד על נושא כאוב זה ואם אפשר גם טיפים מנשים גיבורות איך להיות במקום התומך והמכיל ולא במקום ה"משגיח" והמבקר.
אשריכן!!
***
חזק ביותר.
טוב שמביאים פה סיפורי מציאות, ולא תמיד- אידיאליה של הבעל אברך אשרי מי שזכה, אבל יש גם שלא.
***
דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב!!! סיפור חזק מאוד, ממש גרם לי לדמעות.
מצד שני, רק מי שנמצא בעבודה מעורבת, מבין את הקושי ואכן עבודה מרחוק מקשה יותר, מסכימה לחלוטין. אין שום חברה, מלבד החברה (ח – בסגול :)) שעובדים איתך! והם נראים (נשמעים!!) מצחיקים, חכמים, חדים ואתם על אותו קוד, ובאותו עניין
ממש – חשוב להיזהר! – שוב תודה על הסיפור!!
***
כואב כואב כואב! מרגישה את הכאב השותת בין המילים… כל הכבוד לך על האומץ להעלות את הדברים על הכתב!!
זו תזכורת חדה מאד מה קורה כשהגבולות ל-א ברורים.., תזכורת חשובה בעיניי גם למי שב"ה לא נמצאת שם.
מאחלת לך שה' יאיר את עיני הנוגעים בדבר, ושתזכו לחיים מאושרים כל הימים.
***
מזדהה מאד, במשרד החרדי אצלינו הנסיונות מאד דומים. אנחנו צוות בוגר, כמעט כולם בשלב של לחתן ילדים, ועדיין, הניסיון לא פשוט. לשמור מרחק זה ממש האתגר היומיומי.
בהצלחה לכולן, ולא לשכוח שמשיח יצביע עלינו, דווקא עלינו….
***
סיפור מזעזע ממש שקורה כ"כ הרבה…פשוט עצוב. לדעתי גם אם אותה אחת לא רוצה להעיר לבעלה היא צריכה להתייעץ מה לעשות.
אני עובדת בבי"ס עם גברים ונשים דתיים כולם אך ברמות שונות ויוצא לי לראות מורות ומורים מתרועעים ביחד גם הרבה מעבר לנצרך. אני מאוד משתדלת להיות עניינית תמיד מה ששומר עלי זה המחשבה הזו שיש לי בעל אברך ב"ה שלא היה רוצה לראות את אישתו במצב כזה, הרי לידו לא הייתי מתנהגת ככה… יוצרת יותר מידי קשר עם גבר אחר.. אף בעל לא היה מרוצה מזה, חושבת גם שמי שטוב לה עם עם בעלה מרגישה לבד שזה לא לענין איפה האמון?
***
אשמח לשמוע אם יש לכם אולי דברים ברורים איך באמת כדאי להתנהל מול עבודה עם גברים, ובמיוחד עם חרדים…. איך אפשר לתקשר בלי להיקשר רגשית…
אני עובדת בת"ת ונחשפת להמון.. כל הצוות שם חרדים וחרדיות טובים!!! ועם כל זה….
***
כבר כמה דקות אני יושבת ולא מצליחה להקליד, זווית הראיה הנגדית שנתנה בסיפור השבוע, החרידה ועוררה אותי מאוד,
בבקשה,תמשיכו לכתוב על הנושא, הוא לא נחלש אפילו שעובדים מרחוק,
***
מאוד כאב לי, ונגע לליבי, ובזכות הפרסום/שיתוף הזה, יקל עלי עוד יותר להקפיד, לא להחמיא וכד' כשמבינים את ההשלכות.
תודה רבה על המדור המדהים הזה
***
ירחם ד'
