לבכות איתך…

דבר ראשון – כדאי שתתיעצי בעניין ולא תתבשלי בעצמך ותתרחקי… יכול להיות שיש מה לדבר בנושא. 

את מדהימה!!! אישה כזו חזקה!!!!!!!!!!!!!!! מאיפה ההשקפה הבהירה?

חיזקת אותנו לשים לב שאנחנו לא גורמות כך לבעלנו…

אישה גיבורה וענקית!!! תהא משכורתך שלמה מעם ד'.. עושה את תפקידך נאמנה!

גם בין השורות ויותר ממה שלא נכתב אני לומדת ממך איך להתנהג, (גם כשהבעל אברך..)

בקשר לנושא החם של שמירת מרחק בין גברים לנשים , כמה נקודות שחשבתי לנכון להאיר:

א. יש ענין שקשה לי קצת להסביר מאמינה שיש כאלו שיתנו לזה הסבר טוב יותר אבל אני אנסה: צריך לשים לב שיש צורה מסוימת של חוסר נעימות וריחוק שיוצרים מעין קשר (כמו שאומרים ששנאה היא גם קשר – הריחוק הכי גדול שאין אהבה ואין שנאה). כך גם בין אישה לגבר צריך לתת הרגשה שאין לי איתך כלום!!! הדיבור צריך להיות ענייני, קר, מרוחק, ורשמי וזה גם בין גיסים וגיסות.

אשה צריכה להרחיק את כל הרגשות שלה ולנסות להיות קצת רובוטית ביחס לגברים זרים גם בהתרחקות עצמה, וזה דבר שצריך לעבוד עליו כי זה נוגד את האופי הנשי הטבעי, וצריך כמובן להיזהר שזה לא ישפיע כלום בבית ולשים לב שכל הרגשות הנשיות והטבעיות ישומרו בצורה הכי טובה!

ב. רוב התגובות דיברו על זהירות בדיבור ובתקשורת זה חשוב מאד אבל יש נושא לא פחות חשוב שזה שפת גוף , תנועות מסוימות , חיוכים לא רשמיים צורת ישיבה בפגישות עבודה וכמובן כמובן לבוש. אני חושבת שרוב הנשים משלנו שמכשילות גברים השם ישמור לא מעוניינות בכך בכלל ולא מודעות מספיק לחומרת העניין של בגדים צמודים או פתוחים קצת או תנועות מסוימות וכו' 

אני ממליצה בחום על ההלכות של הצניעות "משבצות זהב" הנלקחות מתוך הספר "עוז והדר לבושה", ההלכות מחדדות דברים רבים חשובים מאד ועדינים – מגיע למייל יומי ולוקח כמה שניות ביממה. זה הלינק להצטרפות:  mishbezot-zahav+subscribe@googlegroups.com   

ג. מעבר להשמעת התגובות שבהחלט מחכימות מכיון שזה נושא כל כך חשוב או הכי חשוב לנו כנשים – היה צורך להביא מקורות (ואני בטוחה שיש אין סוף מקורות) כמה חמור הענין של הכשלת גברים במיוחד באשת איש ועוד בעניין. אפשר גם שכל אחת שמכירה מקור תביא ציטוט (כמובן עם המקור עצמו) ולאגד את זה יחד – זה וודאי יתן חיזוק גדול.

שלום לכם

רציתי לבקש, אם אפשר, שידברו גם על נושא הגיבושים המשפחתיים. יושבים גיסים וגיסות בערבי לביבות ועושים תוכנית משפחתית, שולחים בדיחות לחלל וכולם צוחקים בקול רם…. בנים ובנות ביחד. למה בתוך המשפחה זה מותר? יש איזשהו היתר להתחבר עם גיסים?

האם זה נחת לד'? זה לא סוג של התיוונות? אם בעבודה צריך לשמור מרחק מגברים, בתוך המשפחה קל וחומר!

האם זה פייר שאחת הנשים נעמדת ומקריאה משהו בשיא הנחמדות והסימפטיות לכולם? למה היא מושכת תשומת לב?

תודה לכם על הכל

רק עכשיו קראתי את הסיפור משבוע שעבר והוא ממש טלטל אותי והחלטתי שאני חייבת להגיב.

אני עובדת בעבודה עם נשים בלבד. ב"ה. ובעלי לומד ועובד בישיבה. כמה אני צריכה להודות על כך! אני לא הייתי מסוגלת לכבד ולהזהר כ"כ כמו מרים, אני מעריכה אותך על העדינות והכבוד שלך ובטוחה שזה מה שיחזיק את הבית שלך.

וגרמת לי גם לחיזוק גדול שפתאום חשבתי שכשאני מספרת לבעלי על לקוחות שלי ועל חברות שלי, ואני מספרת המון, זה בעצם גורם לו להכיר אותן יותר לעומק, ואולי גם לחשוב עליהן או להעריך, אולי אפילו לחבב אותן.. תחשבו על זה.. גם אם יש מישהי שאתן ממש אוהבות ומעריכות אם אתן מספרות לבעל: ככה וככה היא אמרה, והיא מה זה חכמה, ושיא המוכשרת.. והעוגות שלה פשוט מושלמות… והיא ממש מבינה בחינוך ויודעת מה שהיא אומרת וכו'… זה גורם לו להתקרב בדעתו אל אותה אחת.. הייתן רוצות את זה?!

ולהיפך כל מילה רעה שאת אומרת על עצמך: איזה שמנה אני! והבית שלנו הכי הפוך בעולם אצל השכנה/ האחות/ החברה זה בחיים לא היה קורה.. רק אני לא משתלטת על הילדים… זה באמת מה שאת רוצה שהוא יחשוב? שאת שמנה וכולן יפות, את בלאגניסטית וכולן מוצלחות?

טוב, בלי כוונה זה כמעט נהיה שיעור בהדרכת כלות (ונשואות)..

בכל אופן תודה שחזקת אותי ושה' ישלח לך שלום ואהבה וקרבה וקשר הכי טוב עם בעלך! את גיבורה!!!!

קראתי את התגובות לסיפור מרחק את המיותר ורציתי להדגיש את אחת התגובות.

לכל גבר חילוני או דתי יש גבולות מסויימים (גם אם הם רק למען הנימוס והחוק), לעיתים הגברים החרדיים לא מודעים לזה מספיק, הם חושבים שכשהם יוצאים לעבוד אז הם צריכים להיות נחמדים ואין להם את הגבולות המינימליים שיש לגברים שאינם חרדים.

לי אישית היה קושי עם עובד שהייתי צריכה לעבוד איתו בשיתוף פעולה רצוף ולא היה לו מושגים. לי זה מאד הפריע ועשיתי סייגים כמו לא לקרא בשם פרטי (לא כל כך עזר, הוא נחמד באופן מיוחד) בשלב מסוים הוספתי החמרות בנושא פתיחת הדלת גם כשלא צריך מבחינת ייחוד, זה נתן את ההרגשה שאני מחפשת איפה להתרחק.

לצערי אין פתרון פלאים וזה עזר באופן חלקי בלבד ולא נותרה לי ברירה אלא לעשות סוג של שינוי בעבודה כדי שלא אצטרך לעבוד איתו יותר.

מאחלת לכולנו בהצלחה בכל הנסיונות וכמובן תפילה יכולה תמיד לעזור

התגובה היא על הסיפור הקודם שמירה על מרחק

אף פעם לא הגבתי קודם אבל הפעם אני מרגישה שאני חייבת, הזדעזעתי ממש מהסיפור וממה שעומד מאחוריו.

זה ממש כואב לראות סיפור כזה בציבור שלנו ואני יודעת שיש עוד הרבה. אבל סגנון המקרים האלו לדעתי נובע ממקום שנשים לא מודעות לצורה שהן מדברות וגברים נמשכים כל כך בקלות. זה היצר הרע הכי גדול שיש.

רציתי לשתף בדבר שאני רואה מהניסיון שלי במקום העבודה. אני ממעטת מאוד לדבר עם העובדים ומעדיפה לכתוב להם וגם שם בקיצור וענייני לגמרי. אפילו לפעמים אני מרגישה שאני אולי מגזימה (כולם פה חושבים שאני שקטה ולא מוציאה כמעט מילה מהפה… מישהו פעם אמר לאחת העובדות עליי: למה אף פעם לא שומעים אותה? היא דג…) 

אבל אני מעדיפה ככה מאשר פעמים שהייתי קצת נחמדה והרגשתי אח"כ רע מאוד עם זה כי זה תמיד איכשהוא נגרר. מעדיפה שיחשבו שאני קרה וחסרת רגש ושקטה מאשר שיחשבו עליי שאני חברמנית…

אני חושבת שאת החביבות והחיוך והחום שיש לנו הנשים בואו נשמור לבעלים היקרים שלנו וככה זה ישמור עלינו ועליהם. אנחנו החומה שלהם, השמירה שלהם

בהצלחה רבה לכותבת היקרה! ותודה רבה לשמורה שנותנת לנו כוח! תודה על הסיפורים, מחכה להם כל שבוע

באמת תודה רבה על הסיפור של שבוע שעבר!

לא שאני מחדשת אבל באמת פתאום העלה את המודעות לצד שכנגד כמה פשוט ככה נכון!! בתור אחות אני פתאום מבינה כמה חשוב מול גיסים וכדומה הרי זו אחותי/חברה שאני הכי רוצה בטובתה!!! (וכל אישה היא בעצם אחות) 

גאה להשתייך לשמורה ותודה רבה על הכל!!!!  אתם באמת נותנים המוןןן!!

רציתי להגיב שתוך כדי שאני קוראת את התגובות לסיפור, פתאום הרגשתי כזה רגש של וואו, תראו כמה נשים שכותבות מתמצית ליבם ורועשות וגועשות על מה? על הצניעות — כמה מדהים!!

תחשבו רק כמה מילים נשפכו ברשת על דברים שד' ישמור… ואנחנו פה, נשות ישראל רועשות וגועשות על הדבר הכי חשוב בעמ"י — על הצניעות והקדושה! רק חשבתי לעצמי ,כמה קידוש ד' וכמה נחת רוח אנחנו זוכות לעשות בשמים!!

אשרינו שאלו הם הערכים שאנחנו נלחמות עליהם!!!

קראתי את הסיפור שבוע שעבר וגיליתי כמו רבות את הזווית החדשה על העניין. גם אני עובדת במקום חרדי, העבודה מחייבת תקשורת ועיסוק יומיומי עם הגברים שבמשרד. והנושא הזה תמיד צריך חיזוק. חייבת לציין שהסיפור גרם לי לתפילה עם דמעות חמות יותר על ביתי העתידי בקרוב בעז"ה, ועל איך שאני רוצה לראות אותו [רווקה עדיין.]

אבל מה שגרם לי להגיב היו דווקא התגובות בשבוע שאחרי הסיפור. חייבת לומר שהתרגשתי. לראות את הכח האדיר של שמורה, כגנרטור עוצמתי של כח, ידע, עצות ותמיכה. עצם הידיעה שאני לא הראשונה שנתקלת במצבים כאלו, ויש כאן קבוצה של נשים איכותיות שעוברות את אותה דרך וכבר פגשו הכל….. נותן כל כך הרבה כח ושייכות. החיזוק שאני אישית קיבלתי – לדמיין את אשתו של העובד שעומד מולי, מה היא מרגישה ואיך היא מתפללת על בעלה…. במיוחד שאני מכירה את אשתו של אחד הגברים איתו אני עובדת.

מה שהייתי שמחה לשמוע – הכינו אותנו הרבה ליציאה למקומות עבודה, ודיברו על כך שחשוב לספר בבית לבעל/ להורים על הנעשה במקום העבודה. ובד"כ אני מרגישה שקשה להעביר למי שלא מכיר את עולם המשרדים ומקומות העבודה את האווירה והדקויות, ואין לי דרך להעביר את מה שבאמת היה שם. ולפעמים לא מדובר ב"סיפור" שאפשר לומר עובדות שהתרחשו, אלא הרגשים לא מוגדרים, או סתם תחושה פנימית שמטרידה…. ומסובך להסביר אותה. אשמח לשמוע תגובות מבעלות ניסיון.

סתם ככה באופן כללי אני לא טיפוס שמספר הרבה על עצמו…… אבל כאן זה מעבר, אני כן חושבת שזה חשוב כי אם תהיה לי שאלה ספציפית שתתעורר יהיה לי קשה יותר לשאול בלי שבבית יכירו את האווירה והניואנסים, אבל זה באמת די מסובך להעביר אותם, במיוחד שכמו שכתבתי – בבית לא מכירים את הסביבה המשרדית בכלל.

תודה על כל החיזוקים….

עכשיו אני רואה את הסיפור של שבוע שעבר, לא יודעת איך פספסתי.

הלב שלי דופק והעיינים דומעות. מרים, אני חושבת שאת אומנית של ממש. אפילו לפי צורת הכתיבה שלך אפשר לראות כמה את אדם שיודע להפריד בין עיקר לטפל, ולהתמקד בעיקר.

היכולת להמשיך לרצות ולהתפלל ובשטח להיות שם בשבילו, ולהעריך את כל היש, החוכמה לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק היא מיוחדת והיא שם המשחק.

רוצה לחזק את ידך, ממקום של בת להורים בסיטואציה הזאת. אכן, לא על הכל יש לך שליטה, וזה המסלול שנקבע לך אבל ההשפעה על צורת הבית, האויר והאוירה-הם שלך!! יכולה להעיד שכולנו הבנים והבנות יצאנו בסי"ד אוהבי תורה באמת, וזכו ההורים שלי בבנים וחתנים מתמידים ות"ח במיוחד. ואין לי ספק, שאותם תפילות, בימים של תחילת הדרך ובהמשך הם הגורם.

וגם, רוצה לומר לך, שהיכולת לייקר את רגעי התורה של אבי, שגם אם בימים ההם של תחילת יציאתו לעבודה לא היו רבים ,בדרך הטבע (המוח תפוס..)  הלכו ורבו מאד מאד מאד ועוד היד נטויה…

(אולי לא בסדר מצידי להתערב, כי לא ביקשת, אבל גם אם את לא רואה לנכון להעיר על ענין זה, אולי יש לך דרך עקיפה לגרום לזה להפסיק- ע"י משהו שלישי? מישהי אחרת שתעורר את תשומת לב ה"היא"? 

מעריצה ממש, מתפללת בשבילך לשלמות ושלום בית והרבה הרבה תורה ואורה!

הערת 'שמורה'-שימי לב, שזה בדיוק מה שהיא עשתה:) … 

מאוד מחזק כל התגובות, תודה!

חשבתי לעצמי רגע מה באמת יכול לעזור, אולי יש כאלה שיגידו שזה יותר מדי..

אני במשרד חילוני לא יוצרת קשר עם אף אחת מעבר לבוקר טוב ובסביבה שלו, לא אימוג'י לא צחוקים וכולי. ברגע שהן יודעות איפה אני והן ושיש הבדל ומרחק ולא כל נושא אני אמורה להגיב לו.

ולאישור הודעות אני אומרת בסדר או תודה. הם גם שומרות על מרחק והגברים רואים ולומדים… כמובן חוץ מכמה דווקאים או כאלה "ליברליים וחברותיים". וזה עובד

בגדול אנחנו קבוצה קטנה בחברה מאוד גדולה, עובדות פה עוד קבוצה גדולה של חרדיות, אבל אנחנו מנותקות מאוד מהכל. אם יש משהו חברתי מזמינים את כולם לעלות או לבוא, אלינו באות רק הבנות וגם כן, שתדעו שיש… ובואו נחמד שם.. והולכות, מבינות שלא נבוא. הגברים כמעט בכלל לא מדברים איתנו.

זה לדעתי חשוב גם בענין הרוחני אישי לא רק צניעות.

מרים היקרה, הסיפור שלך עורר הדים רבים וניכר שהנשים היקרות לא רוצות להגיע למקום של ה"היא" מהסיפור. אבל איך??? איך ניתן להיות שמורה באמת??? איך ניתן להיות יום יום במבול וגם להישאר שמורה ולא להירטב??????

ב"ה נשים רבות זוכות להתוודע לתשובה האלוקית לשאלות אלו, התשובה היא "היי צנועה". אני יכולה להעיד מניסיון שראיתי נשים עובדות הלבושות ומתנהגות בצורה שקטה, עדינה ומחושבת שאינה מעוררת תשומת לב, וכתוצאה מכך שורה עליהן הגנה עוצמתית, הן מקבלות יחס מכבד וראוי ולא נתקלות בתופעה של קירוב דעת עם גברים זרים ח"ו, שהרי הכלל הוא "העין רואה והלב חומד".

נכון, חשוב מאוד להיראות טוב, להרגיש טוב עם עצמי, יש לי רצון עז להופעה מושלמת ונעימה – אך את זה אשמור למקום המתאים לכך – בין קורות ביתי לפני בעלי, שם זה המקום הנכון ושם אקבל שכר על ההתקשטות!!

היצה"ר "מייעץ" לי: בחוץ להיות טיפ טופ ובבית ללבוש בגדי בית ברמה נמוכה. אך אם נחשוב על זה קצת נגלה ש"העצה" הזו גורמת להרבה מהסיפורים הכאובים המופיעים בשמורה.

ב"ה זכינו לפתוח פתח כחודו של מחט – עצם זה שאכפת לנו ואנו רוצות להשתפר ולהיות שמורות, אז בעז"ה נזכה להגיע להיות כפתחו של אולם, לדעת להתאים את ההופעה וההתנהגות הנכונה למקום הנכון.

לאחרונה נערכו כינוסי התעוררות בנושא הצניעות בירושלים ובני ברק, בכינוסים אלו דיברו רבותינו שליט"א דברים היוצאים מן הלב, ניתן לשמוע כינוסים אלו בקו שמספרו 0733479287 ובוודאי נזכה בעז"ה שדברים אלו יכנסו אל הלב.

קודם כל רוצה להגיד תודה על כל פעילות השמורה ועל סיפור אישי ליום שלישי במיוחד! הוא ערוך ברמה ותמיד מעורר נקודות חשובות מזוויות מפתיעות!

הסיפור של מרים מ(ר)חק את המיותר הרעיד אותי וחיזק אותי כמו את כולנו בוודאי. מרים את אישה גדולה וזכות הרבים תעמוד לך, בטוחה שתהיי מאושרת! מאחלת לך דרך הכי קצרה, יפה, מלמדת ובונה…. יש מישהו שבחר בשבילך את הטוב ביותר!

קראתי את התגובות לסיפור, רציתי להעיר (כן להעיר לא להכיל ולא להיות הומנית), נכון שאנו קבוצה וקבוצה תמיד תכלול תפיסות שונות (וואו כמה מרתק לראות כל תגובה לוקחת ומאירה כיוון אחר!!! זה מה שבסוף מעניין :)), אבל בראש ובראשונה אנו קבוצה חרדית, ודברים שהתקבלו בציבור כאסורים לכל הדעות אין מקום לתת להם במה.

אני מתכוונת לשתי תגובות ספציפיות שכללו מכללה ולימודי תואר לגברים. עם כל הכבוד לאח השמור והצדיק שלומד לתואר ראשון ומפחד לצאת לעבודה מעורבת אני מאד אשמח שתצנזרו תגובה כזאת. באותה מידה שאצפה שתעשו זאת אם אחת תספר איך אחותה הצדיקה שעושה שירות לאומי שומרת על עצמה משיחה עם גברים.

אנא השאירו לפחות את השיח שמור גם שבשטח הדברים לא ממש כך.

יישר כח!!

הסיפור מטלטל! מזעזע וכואב כאחד. אני מעריכה את האומץ לספר על במה זו, שזכות התעוררות תעמוד לך.

היה ספר שהיה אפשר לקנות מכנס שמורה בחודש אלול (נראה לי לפני כשנתיים) ממש עוזר, אם יש לשמורה את ההלכות במייל זה יהיה טוב לכולם כך לקבל באופן יומי. דוגמאות  שהיו כתובות גם בספר: לומר/להגיב בוקר טוב חזרה בלי לשאול לשלומו, אם שואל לשלומך מותר לענות בשפה רפה. (ב"ה בסדר) לא להוסיף מעבר ממילא השיחה לא תתארך)

דרך המיילים אפשר להיות אדיבים ורשמיים זה הכי טוב , אני אישית לא משתמשת בצאט לעובדים, גם אם משהו מגיב לי אני עונה לו דרך המייל. (אפשר לומר שזה פחות נוח אם את צריכה סיבה למשהו ובינינו אנחנו לא חייבות הסבר לאף אחד) 

לפעמים  צריך להתעלם והצד השני יבין שזה לא מתאים ולפעמים  צריך לקחת אומץ לענות בצורה אדיבה אבל אסרטיבית – הנה זה תכונה שכל מעביד רוצה אצל העובד שלו שיודע לעבוד טוב ולהציג את העמדות/העבודה שלו בלי להתבלבל, צריך להשתמש בזה גם ברוחניות .לפעמים זה לא נעים אבל אפשרי וזה יהיה חד פעמי ולא יגרור הלאה נסיונות מסוג זה. 

ישבתי ללמד חומר עם עובד לצוות, אחרי כמה זמן בלמידה הוא התחיל לשאול שאלות… אמר שמתעניין ביהדות וכו, התעלמתי והמשכתי בחומר ,הוא ניסה שוב ואז אמר אני רואה שאת מתעלמת, עניתי לו : "נכון, זה לא רלוונטי לעבודה" , אמר "אני רק מתעניין…" הבאתי לו מספר של ארגון ששם אפשר לקבל מענה לכל שאלה שירצה. הוא הבין השיחות בינינו זה עבודה ותו לא. 

באחת מהמיילים בשמורה הגדירו את העניין מאד יפה: "יש הבדל דק בין להיות אדיבה ל -להיות נחמדה".

אם את שומרת על העקרונות שלך בצורה נעימה = יעריכו אותך, תכלס מה שמעניין את המנהלים זה עבודה טובה ויחסי אנוש טובים – שזה לא כולל יחסי חברות ושיחות מעבר לענייני עבודה! הם קולטים את העניין ומאדדד מכבדים – מניסיון. לנסות הם תמיד ינסו.. זה היצר הרע אבל איך שאת תציגי את עצמך כך יתנהגו אליך!

"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" אנחנו עושות צעד קטן ומתפללות ויש הרבה ס"ד לדברים שיסתדרו.

קראתי את התגובות לנושא הפורומים

מחזק לקרוא את התגובות התומכות לשמורה –מעריכה מאוד את הנשים הללו-שהיה להם אכפת והן טרחו לכתוב תגובת חיזוק לשמורה על החיצים שהופנו אליה.

אני ממש נסערת מהתגובות הזועמות –שמורה היא מקום שבחרתם להיות בו –אם יש לכן כ"כ הרבה ביקורת על ההתנהלות שלה –אתן לא חייבות להיות פה !

להיות בשמורה זו זכות! מי שנכנסה לשמורה נכנסה כדי להתחזק!

ולזו שכתבה על כך שכנראה יש הרבה תגובות שמסננים ומחנכים אותנו וכו'-זו המטרה שיהיה מי שיכוון את הדרך

צוות שמורה היקרות, אל תפחדו לסנן תגובות (או להגיב ) בשביל זה אתן פה. הרבה פעמים עולות תגובות ואתם מגיבים (מגיבים יפה נכון וטוב). אבל לפעמים לקרוא תגובות של נשים שהן לא ברוח השמורה יכול לקרר אותנו אפילו אם יש תגובת מערכת בנוסף.

תמשיכו לעמוד מול הרוחות! אל תתנו לאף אחד לקרר לנו את האמבטיה!!!!!!