תגובה לזו שרושמת שלא מקובל לפנות בשלום וברכה, זה ממש לא נכון,

אני עובדת עם מגוון רחב של אנשים כעצמאית ולא בחברה, כך שאני נתקלת במיילים מהרבה מאוד גורמים שונים, ממש לא מקובל לרשום את השם הפרטי, רוב במיילים בכלל לא מתחילים בהקדמה, אלה רשומים כ: " מצו"ב קובץ. לעיונך, וכדו',

וגם אם יש מילות פתיחה זה שלום רב, או שלום, או ערב טוב, בוקר טוב וכו' שום פניה אישית.

למי שכתבה שלא מקובל לפתוח מייל במילים "שלום וברכה". אכן מסכימה לגמרי שזה לשנות משהו בחשיבה שלנו. גם אני פעם הייתי פותחת מיילים בעבודה ב"שלום X", גם כשמדובר בגברים, ואחרי שעוררתם את הנושא בשמורה לפני כמה שנים – התחלתי לפתוח את המיילים ב"שלום וברכה". 

כשאני שולחת לאישה בלבד – לפעמים זה כן עם שם פרטי, אבל כשמדובר במייל לגבר, או לקבוצה שיש בה גם גברים – זה תמיד רק "שלום וברכה". 

אף אחד לא הרים גבה, או התייחס לפתיח הזה. ומה שהם חושבים על הפתיח הזה – ממש לא מעניין אותי. מעבר לעניין ההלכתי, זה מזכיר לי תמיד להיות עניינית כמה שיותר במיילים שאני שולחת. לקח לי זמן להתרגל, אבל היום זה הכי טבעי שבעולם.

ולצוות שמורה – תודה שאתן קיימות! תודה על המפעל הזה! אני כל כך אחרת בזכותכן!

רציתי להגיב על תגובה של אחת שכתבה שקשה לה לפתוח מייל בלי שם הנמען. מאחלת לך בהצלחה עם הניסיון הזה, כל אחת והקשיים שלה,

למשל אני לא מסוגלת לפנות לגבר בעבודה בלשון רבים (אני צריכה לברר את זה, מעניין האם זה הלכה), אבל כתבת שהרוב נכשלות בעניין הפתיחה במיילים, וזה בלתי אפשרי, ובעיני זה לא נכון!

אני עובדת במשרד ממשלתי וכותבת מיילים לכל מיני גורמים חשובים יותר או פחות ופותחת ככה: שלום, ומרגישה עם זה מעולה, שמתי לב שיש כאלו שגם מחזירים לי באותו אופן. ממש לא נראה לי שזה מתקבל מוזר!!!

ואם זה יעזור למישהי להפוך את המיילים שלה ליותר רשמיים – אני גם חותמת מייל עם שם מלא, יפה כהן, ולא רק יפה. זה מרגיש יותר רשמי ולא אישי.

בהצלחה לכולם!!!

ממש הזדהיתי עם התגובה של הפניה בשמות פרטיים.

באמת בלתי אפשרי לרשום שלום בלי שם פרטי, במיוחד שרוב ההתכתובויות אצלנו הם בתוכנת התכתובויות פנימית מהירה. שממש לא לעניין לכתוב בפרטי שלום וברכה, בקושי מתאים לפנות בלי המשיך מה נשמע, מה קורה. מספיק קשה להקפיד לא לשלוח אמוג'ים ולפני כל שליחה של משפט לחשוב כמה פעמים ולחתוך החוצה ולנסח מחדש.

אני מאוד מאוד אשמח אם תוכלו לברר את ההלכה.

תגובה:

שוב ושוב הנושא הועלה בפני רבנים שענו שבודאי יש לעשות הכל על מנת להימנע מלקרוא לגברים בשמם. מעדויות חוזרות ונשנות של כאלו שניסו לכתוב "שלום וברכה" במקום פניה שמית, עולה שוב ושוב שהפעם הראשונה והשנייה קשה – אחר כך, זה נהיה טבעי ופשוט…
בהצלחה!!

אם אפשר להוסיף עוד תגובות לסיפור תשקיעו.

*צמרמורת* זה מה שרה לי שקראתי את הסיפור. אני מתארת לעצמי את הפרצוף שלך והכאב כאשר בעלך אומר לך על הקשר הזה – ואני מזדעזעת. מהזעזוע הזה אנחנו יכולות ללמוד המון ולשנות המון – גם בדברים קטנים ביום יום בתקשורת שלנו מול גברים. גם כאשר אני אדבר עם גבר בכל עניין שהוא- את תעמדי מולי ותציירי לי את הנורא מכל.

עוד דבר לעניין גברים ונשים דווקא שרציתי להעיר. לעיתים אני מוצאת את עצמי מכניסה את בעלי למצב שהוא לא רוצה להיות בו מבחינת הסתכלות על נשים- לא חלילה שיש לי כוונה. למשל יום אחד אני מסתכלת במחשב על קטלוג של שמלות – קטלוג צנוע כמובן- ובספונטניות אני מראה לבעלי שמלה באחת התמונות שיש שם דוגמנית- כדי להתייעץ איתו אם לקנות אותה- ואני רואה את בעלי מזועזע מזה.

מודה לא קלטתי תחילה את הבעיה בזה – אבל לפעמים אנחנו עלולות להכניס את הבעלים שלנו לחשיפה לנשים. כמו למשל לשלוח אותם ליפו או תחנה מרכזית – ללכת איתם לשם, להראות להם איזה תמונה איזה קליפ- אני מדברת על דברים יומיומיים לא חריגים או לא צנועים.

למשל בעיה נפוצה מאוד- טיול לרידינג (במיוחד בעונות או בשעות מסוימות) – הכי נפוץ, אבל… גרוע. לפעמים הבעלים יעשו את זה בשבילנו – אבל להם משהו נחרט בלב, משהו מפריע…

סיפור מאד כואב

אני רוצה להגיב על משפט אחד מהסיפור: (ואני שולחת את זה רק היום כי התלבטתי רבות אם לשלוח את המייל הזה או לא) "מלבד זאת, לא צריך להרחיק לסיפור דרמטי וכואב שכזה, גם גיסה קצת מידי נחמדה, שכנה שיותר מידי מתלבשת, או כל מיני נשים אחרות שגברים נפגשים איתן, והן, במתכוון או שלא, מהוות מכשול – זה ניסיונות קיימים שאי אפשר להתכחש אליהם" כשהמסר היה שהתפקיד שלנו כנשים לשמור על הבעלים שלנו.

יצא לי לשמוע בהזדמנות כלשהיא ממשהי שחוותה על בשרה תוצאות של חוסר צניעות בסביבת משפחתה, וד"ל.

פתאום כל חלקי הפאזל של הלכות צניעות הסתדרו לי להדגמה חיה וכואבת, והבנתי שהרבנים והמקורות שלנו בחז"ל על צניעות אסרו את מה שבעייתי ולא כל אשה יכולה להבין את זה (בעיקר כשלבעלה כרגע זה לא מפריע), ואם אשה גורמת למכשול ע"י דבר שהוא לא כפי התקנון שהורו חכמי ישראל ודאי תיתבע על זה בבי"ד של מעלה גם אם היא לא התכוונה בכלל – ואין לה דרך לדעת למי יש ניסיון בדברים האלו בסביבתה, שכנים וגיסים וקל וחומר בעבודה שנמצאים הרבה יותר זמן ביחד בפרט אלו שעובדות עם גברים חרדים. 

הבעיה העיקרית היא, שהרבה מאיתנו פיתחו נוגדנים (עד חיסון מוחלט…) נגד התקנונים וההלכות של הצניעות עם הרבה טיעונים או סתם כי לא נח להם. הצניעות ועוד יותר דיבור ולימוד על צניעות הפכו לדבר מאוס שמי שמדברת עליו באופן אוטומטי מקבלת תואר של רבנית.

אז אני לא רבנית אני אשה רגילה לחלוטין שמתמזגת לגמרי בכנסי שמורה, ויש לי עוד הרבה מה להתקדם בעניני צניעות, אבל מאז השיחה הזאת השתנה לי לגמרי המבט על צניעות – שלא מדובר כאן על כללים והצנעה פרטית שלי אלא מדובר במכשול הרבים ממש (אני ממשיכה ללבוש פאה אבל בלב מאד כבד ובפחד מהפקפוק שבדבר וכן שמחה ללבוש מטפחת מתי שזה אפשרי).

ואני חושבת שמישהו צריך לטלטל את הנשים של הציבור שלנו, כל אשה צריכה ללמוד ולחזק את נושא הצניעות מחדש ולא להישאר עם מה ששכלה הבין בסמינר בגיל 15, בשביל העולם הבא של עצמה והאחרים. הבעיה היא שאין מי שיעשה את זה, המקום היחיד שמעורר הוא העלונים והשלטים ברחוב שא"א לדעת מי כותב אותם ובכל מקרה כולם מתעלמים מהם.

לכן אני פונה אליכם- שמורה: אנא תעלו את זה כנושא חשוב אם לא את המייל הזה תעלו אותו בכל צורה שתראו לנכון. אמנם אני רואה ששמורה משתדלת לא לחרוג מהמהות שלה ולא להיכנס לכל מיני פינות, אבל כאן זה חלק מהמהות ולא פינה כי אם חלק מרכזי!

גלישה שלא לצורך עבודה כמו לקניות בנקסט שאכן צריך חיזוק או בעיית הפורומים הקשה עדיין הרבה הרבה פחות גרועים מהלכות צניעות חמורות שכל כך הרבה (או אולי כולנו?) צריכות חיזוק בזה, וזה קשור באופן ישיר למהות של הקהילה של שמורה – נשים שיוצאות לעבוד – מהדברים החשובים ביותר שצריך לחזק בהם, זה הצניעות.

אני בטוחה ששמורה כמו המהפיכה שהיא עשתה על דיבור והתחזקות רוחנית (שגם פעם היה דבר "רבני" למדי) יכולה למצוא את הדרך לשנות את ההסתכלות על נושא הצניעות (ובאמת אולי כדאי ע"י כינוי אחר ולא "צניעות" כדי להגיע ממקום חדש ומקבל. ואולי דרך ערוץ שיהיה מיוחד לצניעות כמו "חלקינו בתורתך" רק לאלו שרוצות ומעונינות. )

יש כאן כח עצום של אלפי נשים מהציבור שלנו שכל אחת שמתחזקת מחזקת את האחרות שרואות אותה, ולהיפך גם ח"ו. ולכל הפחות שנימנע יחד כשלים נוספים, כמו לדוגמא להתאגד יחד נגד הפאות החדשות עם הלייס שזה יהיה אסון אם הם יכנסו לציבור שלנו וכבר עכשיו רואים טיפין טיפין של כאלו שמוסיפות את זה ב3 ס"מ הראשונים של הפאה.

אנא ארגון שמורה תשקלו את זה ותשאלו דעת תורה כי אפשר יחד לחזק את הצניעות שלנו או לפחות לעצור את ההידרדרות שאנחנו נשות שמורה נהיה שמורות באמת גם ברחוב וגם בעבודה, ואולי זה לא זכות כי אם  חובה של ארגון כזה בעל יכולת השפעה.

תגובה:

יש רשימת תפוצה מקסימה בשם משבצות זהב שנשלחת ע"י עפרה ויסברגר, זה מייל יומי קצר ובו ציטוט מהספר עוז והדר/הלבוש כהלכתו, לסירוגין. ככה לאורך זמן אפשר לעבור על הספר המקסים עוז והדר במלואו. זה נותן המון מושגים ומחדד המון רגישויות, וכמובן גם הלכות שלא תמיד ידועות במלואן.

מומלץ מאד להירשם לשם וזה בהחלט יכול לתת מענה מסויים לנקודות שהעלית.

להצטרפות לרשימת התפוצה, שלחו מייל ל mishbezot-zahav+subscribe@googlegroups.com

כדקה אחרי שליחת המייל תקבלו הודעה אוטומטית. פתחו את ההודעה, לחצו השב ושלחו ואז תקבלו הודעה נוספת שצורפתם לקבוצה         

אני יודעת שזה כבר ממש מאוחר, אבל רציתי להגיב כל יום וזה פשוט לא קרה.

מאז ומעולם הרגשתי שיש בלבול בהשקפה שלנו בענין הצניעות בתחום הזה. אנחנו מתלבשות, מתאפרות ושמות פאה בשביל לצאת מהבית, ומה קורה בבית? נשארות עם נעלי בית, חלוק ומטפחת – ברגע שזה אמור להיות בדיוק להפך!!!

ביציאה מהבית צריך להראות יפה ומכובד אבל, לא צריך (לא כדאי) להראות 'בשיא', לעומת זאת הבית זה המקום (במקום ובזמן הנכון) להראות בשיא, ולהשקיע בזה!- בגדים יפים, איפור, בשמים (כל אחת במקום שלה..) 

הרצון להשקיע ולטפח צריך להיות בשביל משהו אחד בלבד! אני מרגישה שזה א-ב של שלום בית, מוסיף כ"כ הרבה ושומר מאד! (משל לבעל שחוזר אחרי יום שלם ובדרך מריח ריח של לחמניות טריות, אם הוא יודע שבבית מחכה לו אוכל חם וטרי, זה לא יענין אותו…אם בבית מחכה לו אישה יפה, הרחוב פחות קורץ!.)

אני מאמינה שרב הנשים תסכמנה עם מה שכתבתי, אבל משום מה, למעשה, אנחנו לא מספיק חיות ככה!!

לאה היקרה

ברור לי שקיבלתם תגובות קשות על איך העלתם סיפורים כמו אלו לציבור (בשבועות האחרונים). מאמינה שרב התגובות נכתבו ע"י נשים שלא נמצאות במשרדים יום יום, או כאלו שהסיפורים לחצו להם על יבלת כואבת….שהן יודעות שהם על הגבול בענין…

אני רוצה להודות דווקא על זה. ולכתוב תודה רבה. לי אישית זה עזר לשמוע על שההתמודדות בתחום הזה היא קיימת, שאנחנו לא בודדות במערכה אלא ציבור שלם של בנות טהורות שרק צריכות לשים לב עוד קצת, ולהצטנע עוד מעבר למה שנדמה לנו שצריך.

בזכותכם היתה לי שיחה רצינית מאד עם חברה שעובדת בעבודה מעורבת, והרגשתי שהיא קצת..כבר לא שמה לב לפרטים.. חידדנו רגישויות.

אני רוצה לומר שזה חשוב מאד המודעות. אל תרפינה ידיכן. תודה רבה על הכל ישר כח ותזכו למצוות

שלום לארגון שמורה,

כתבתי כבר תגובה על הסיפור של החשבת שכר. אבל תגובה נוספת על כל הסיפורים של ימי שלישי-

הם ממש מחזקים, נותנים כיווני מחשבה נוספים על מה להתפלל ואיפה להיות ערניים, על מה לשים דגש וגם אם ב"ה בעבודה אצלנו אין כאלו נסיונות, זה מלמד להעריך יותר ולהודות ולהמשיך להתפלל "אל תביאני לידי נסיון".

ובמשפט כולל "זה מחזק אותך בדרך שלך" (מדברי מנהלת התיכון שלי לפני כמה שנים טובות, כשהיו הרבה הרצאות על אינט' ואמרנו שלא קשור אלינו וכל הרצאה על אותו נושא. בזמנו לא הבנתי מה כוונתה ואחרי הסמינר התחלתי להבין…)

יישר כח!!

איך אתן לא נופלת מכל המבקרות למינהן? מחזיקה חזק גם מול כל אלה ששופכות את הכאבים שלהן עליך.

לא נופלות. שואלות. מבהירות. מחזיקות. ממשיכות.

מצדיעה. השמורה מהווה לי דמות דיוקן בכמה תחומים חשובים ממש. לא ליפול מביקורת- היא אחת מהן. תודה!

בכל פעם מתפעלת 

כיצד אתן מציגות, מאירות

בטוב טעם

בדעת

ובמינון הנכון

את מה שצריך. 

ישר כח ששברתן 

כדי לתקן

על החיזוק 

ועל ההרפיה – להידוק

ויהא אורכן 

מוסיף להאיר

ו'להחשיך', 

כשצריך.

 יישר כח

על הדרישה 

והפרישה.

תגובות לתגובות שהתפרסמו:

"וגם אשמח אם תבדקו את נושא הפניה בשם. זה כ”כ, מאד, לא מקובל לפתוח מייל ב “שלום וברכה” במקום “שלום דוד” (וזה אחרי שויתרתי על ה’הי’…) רוב הרבנים שמוסרים הלכות אומרים שאסור לפנות בשם.. ורוב מוחלט של הבנות, נראה לי, לא מקיים את זה.."

אצלינו בעבודה הבנות לא פונות לגברים בשם, אלא "שלום", בלי שום פניה. וכן בעבודות קודמות בהם הייתי מעולם הבנות לא פנו לגבים בשמותיהם. ולא מדובר בבנות צדיקות באופן מיוחד אלא בבנות סטנדרטיות שמשתדלות להיות שמורות.

"אגב, אשמח לעצות ממי שכמוני נאלצה להכניס רשת לבית, איך משתמשים ב א מ ת רק לצרכי עבודה? יש דבר כזה??????"

ודאי שיש דבר כזה. גם אני נאלצתי לאחר שאלת רב להכניס מחשב הביתה. אתן לך כמה עצות:

1) מחליטים מראש שרק את נוגעת במחשב ולא אף אחד אחר, לא הבעל ולא הילדים

2) אם את בנטפרי יש את התגיות שאת יכולה לסמן לך מה פתוח ומה סגור, ולאפשר רק מה שקשור לעניני העבודה ולא כל קופות החולים, בנקים וקניות וכו. אם את פחות סומכת על עצמך יש אפשרות להצטרף לקבוצה מסוימת או לשים סיסמא נוספת ולתת למישהיא אחרת שתהיה אחראית עליה (היא מגדירה אותה עבורך) וכך רק כשיהיה באמת צורך גדול את תפני כי לא תרצי על כל גחמה של רגע להטריח לפתוח לך את הגישה. ניתן גם להגדיר שעות בהם הפרופיל פעיל ושעות עבור פרופיל אחר, אני הגדרתי פרופיל נוסף בו הכל חסום והוא דולק בכל שעות היום מלבד שעות העבודה להן הגדרתי את הפרופיל הפתוח. בכל חברת חסימה אחרת אני בטוחה שאפשר ג"כ למצוא פתרונות בכיוון.

3) לקרוא את החיזוקים כאן

4) לדבר על זה בבית, עם אחיות, חברות, וכך יהיה לך פחות נעים מעצמך אם את בכיוון של כשלון.

5) כמובן- היה צריך להיות הראשון- תפילה גם על זה, שלא ניכשל !

רציתי רק לציין שבאמת בנוגע לווצאפ מוגן,

בעלי הלך לשאול את הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על תפקיד שהציעו לו, משהו רציני בקרוב רחוקים שבעלי יכל לתרום שם ה-מ-ו-ן ולעשות הרבה נפשות אך התנו את זה בהחזקת ווצאפ מוגן לתקשורת עם המתחזקים,

והרב שאל אותו – אתה מגדיר את עצמך בן תורה? אם כן תדע לך שמי שמחזיק מכשיר כזה מוציא את עצמו מהגדרת בן תורה…

התלבטתי מלא אם לשלוח את המייל הזה או להשאיר אצלי בטיוטה… אבל אני מרגישה שאני חייבת לשתף, לדבר על זה עם מישהו.

רק השבוע כשקראתי את התגובות לסיפור- הבנתי שפספסתי משהו חשוב, אז פתחתי לקרוא את הסיפור מבפנים.

קודם כל- אין מילים על האשה- עוצמתית!! וזה שבעלה שיתף אותה- רק מראה כמה היא מיוחדת והוא סומך עליה!!

שנית- כל מה שזה הציף אצלי. אני עובדת בשני מקומות עבודה- עם נשים- צוות מדהים, נשים שמורות, הלוואי על כל עובדת. צוות שני- גברים חרדים שמורים- אבל גברים.

כל פעם שאני קוראת סיפורים שלכם על חברה מעורבת- זה מציף אותי שוב. אז נכון שלא קוראים לי בשם הפרטי, ואפילו חלק מדברים אלי בלשון רבים. אני מאוד משתדלת. לנהוג בצניעות, גם בלבוש. יש דיסטנס. אבל- וכאן מגיע אבל הגדול- לכל אישה יש צורך בהערכה, בהרגשה שהיא טובה ומוצלחת ומקצועית ועוד… וזה כולל את העבודה. (גם אם היא מקבלת את הערכה חום ואהבה מהבעל, זה לא קשור)

וזה כל פעם מתסכל אותי מחדש. ומתוך הניסיון האישי- אני מספרת על השיחות בעבודה לבעלי, זה נותן לי הרגשה שהוא מעורב בכל, ואין משהו נסתר. כך שלנשים שהבעל משתף אותם בשיחות- אפשר לומר להם שזה מתוך הרגשה של ביטחון- יש מישהו שיודע על הכל ושומר ומגן עלי. וזה פלוס רציני לטובתן.

וחוץ מזה צריך לזכור שהמצב הזה בו עובדות נשים וגברים זה לא טבעי!! ולא אמור להיות טבעי. צריך לדעת את זה שזה ממש הפוך מהמצב של הקדושה הטבעית של עם- ישראל. גם אם זה המצב הנתון ואין לנו אפשרות לשנות.

זהו. אין לי מה להוסיף חוץ מלהגיד לכם כל הכבוד שאתם עומדים על המשמר, שומרות על עם ישראל. ואל תפסיקו לחזק, למרות התגובות של שמורות אחרות.. כנראה הם פשוט לא בניסיון הזה

לזאת ששאלה – איך משתמשים במחשב רק לצרכי עבודה?

קודם כל וודאי שיש דבר כזה! אבל אין ספק שזה ניסיון לא קל. כמוני – כמוך, מתקשה בסוגיה הזאת. אשתף אותך בתובנות שלי: מציעה לך לגדור את עצמך, ולא ללכת על 'או הכל או כלום'.

רעיונות לגדרים:

1. שימוש במחשב רק לדברים טכניים שלא גוררים שימוש נוסף, כמו בנק, ביטוח לאומי וכו' ולא לדברים כמו קניות, חיפוש מידע, וכו'
2. גם את השימוש הנ"ל – להגביל את השימוש רק לשעות העבודה. אם את צריכה לעשות העברה בנקאית בערב – חכי למחר בבוקר או דרך הטלפון (כמו שהסתדרת עד עכשיו, כשהיה לך מחשב רק בעבודה)
3. תדברי על נושא השימוש באינטרנט רק עם כאלו שיותר שומרות ממך… אחרת זה מאד מקרר ומחליש את הכח לעמוד בהחלטות. קחי לך חברה / מכרה שלא משתמשת בכלל ותראי בה מודל לחיקוי. גם אם לא באופן מעשי עכשיו – תראי אותה כסימן של הצלחה. 
4. תמיד תשאירי לך את השאיפה להגיע למקום של שימוש כמה שפחות ואף מניעה משימוש בכלל. לפעמים מרוב שמתרגלים – זה כבר נהיה לכתחילה.
5. תזכירי לעצמך מידי פעם שהקלות/ ההנאה/ החסכון שמשיגים בגלל שימוש באינטרנט – לא הופך את החיים לקלים/ מהנים/ זולים יותר. מה שנגזר – נגזר. בכל התחומים. זה בטח לא בגדר השתדלות לחסוך בצורה כזאת.
6. קחי בחשבון שהילדים שלנו לוקחים צעד אחד קדימה… אז שווה תמיד לקחת צעד אחורה… ולו רק בשביל זה. תחשבי איך את רוצה שהבית שלך יראה כמה שנים קדימה – האם את רוצה שהמוצר הזה, האינטרנט, יהיה חלק בלתי נפרד ממנו?? כשמתרגלים – קשה מאד מאד לחזור אחורה…
7. ולא רק הילדים… גם אנחנו – בשעת נסיון לפעמים מתרופפת הגדר האחרונה שהצבנו, כמה שהיא תהיה רחוקה יותר ושומרת יותר – הנפילה תהיה מסוכנת פחות. וזו המטרה של גדירת דברים המותרים – גם להתרחק כמה שיותר מהדבר האסור, וגם כדי שיאמר אדם לעצמו: אם אני מקפיד שלא לעשות דבר המותר – ודאי וודאי שלא אעשה מה שאסור (כך כותב המסילת ישרים כמדומני).
8. לשמוע מידי פעם סיפורים על נפילות שמגיעות מהמקום הנורא הזה (כמו שמתפרסם מידי פעם בשמורה). אמנם זה סיפורים רחוקים מאד משימוש שהוא קצת מעבר ל "רק לצרכי עבודה", אבל זה מחדד את חשיבות השמירה ונותן כח להיעצר כמה שיותר רחוק מהם.

בהצלחה לכולנו!! ותודה ענקית לשמורה שלא נותנת לנו להיסחף לבוץ הטובעני הזה…

אני קוראת עכשיו את הסיפור – באיחור של שבוע, וממש מרגישה השגחה פרטית, למרות שרציתם לא להרחיב בנושא, אני בכל זאת משתפת בסיפור שקרה לי השבוע – שחשבתי שאם משהי אחת תקרא ותקח איתה כצידה, זה יהוה תשובת משקל למעשה שלי.

הלכתי לבקר דודה מבוגרת חולה בבית חולים. לצד מיטתה ישב בנה – בן דודי, יהודי ירא שמים בכל המובנים. הוא שאל לשלום אימי – דודה שלו, והגבתי ב"בסדר" בטון לא כ"כ בסדר, כנראה שהתגובה שלי עוררה אותו להתעניין יותר והתחלתי ב"ראשי תיבות" לשתף אותו במשהו משפחתי שאימי עוברת. הוא בנחמדות שואל עוד שאלה ועוד שאלה.

אחרי רבע שעה נאלצתי לצאת מביה"ח ופתאום אני תופסת את עצמי, אני אישה נשואה! אשת אברך! מחוברת ל"שמורה" מיום הקמתה! שומעת כמעט כל יום שיעורים בצניעות, לומדת הרבה מאד על נושא הצניעות. ואיך גלשתי!!!!!!!!! איך לא שמתי מחסום לפי לשוחח רבע שעה שיחה אישית עם בן דוד?!!!!!!!!!!!!!!

אז גם אם יש כאלה שחושבות שלא כדאי להעלות את הנושאים- היצר הרע חזק ממנו!!!! והסיפורים של הנשים הנפלאות והתגובות שלכן מחזקות אותן ומעוררות אותנו שוב ושוב לשים לב!!! את ההתקשטות, החוכמה, היופי, הנחמדות – נשמור לבית. שלא נכשיל ושלא נכשל!

אני רוצה להגיב לסיפור האחרון, בנוגע לבעל שכשל ואמר לאשתו שלולא השלום בית המצוין שלהם- הוא לא היה עוצר.

אני עובדת במקום בו החברה שלי (הנשואה!) לעבודה מעודדת את התקשורת עם הגברים, (אומרת להם שזה שהיא מדברת איתם זה בגלל שהיא לא מצומצמת וכן הלאה).

נכון שיש לה בעיה קשה, אבל העבודה במקום כזה נהיית קשה מיום ליום- זה מבודד אותי מקצועית (חברתית מילא…). אחד הגברים בעבודה התחיל בשיחה עם חרדית נוספת ואמר לה בסוף השיחה (הקצרה) שלא חייבים לדבר רק בענייני עבודה, זה כדי שיהיה יותר נוח. מהרסייך ומחריבייך….

אבל העניין האמיתי שבגללו אני מגיבה הוא- התייעצתי בעניין- איך אמורה להיות השיח שלי עם גברים במשרד. ונתתי דוגמא- למשל, הראש צוות שלי חזר מחו"ל, ומקובל להתענין. איך והאם לעשות את זה? הוא ענה- לא להיות אטומה, אבל גם לא להיות נחמדה. להיות אדיבה להתייחס לעניין בצורה שלא מפתחת שיחה- אני מקווה שהיה לכם טוב.

אני אישית לא חושבת שיש להימנע מלברך עובדים בבוקר טוב ושלום. העניין הוא להיות אדיבים ונעימים וזהו.

תגובה:

תמיד הכלל הוא להיות אנושי ולא חברותי ונחמד!

אני מבינה שנושא כואב זה נמצא בסיומו. (תשקיעו, אל תשקיעו) קראתי את כל התגובות, וראיתי שמתוך הדברים שכתבתי לעצמי בשבוע שעבר, הרבה עדיין לא נאמרו, אז אני משתפת, ואפילו אם הם לא יתפרסמו, אני עושה טובה לעצמי ושולחת… עשו עם הדברים כטוב בעיניכם… ישלם ה' שכרכם

——————————————————-

אני לא בהלם. לצערי אני מודעת לתופעה. השכל הישר מבין שמקרים כאלו קיימים. אבל אני בטראומה. וכולי נסערת (עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת להמשיך לעבוד באותו יום). הדברים קשים מנשוא. ניסיתי להבין למה. לא הצלחתי. אבל כן הגעתי לכמה תובנות.

חשבתי שכדאי לדייק על מה לשים את הדגש. יש את הסיפור הקשה והכואב, שמעורר בנו רגשות… ואנחנו אולי נשאבים למקום רגשי שלא מביא לתכלית. ולכן חייבים יותר לפרט ולשנן את התוצאות! את הכאב! הפגיעה! הנזקים הבלתי הפיכים!

אנחנו בנות ישראל, חייבות לקחת אחריות על מעשינו! להבין את החומרה שבמעשים שהיצר דואג להציג כקטנים ו"זורמים". גם התרבות המערבית מסייעת בטשטוש הדקויות. אבל הכל מונח שם. בדקויות. עלינו להפנים את הפערים העצומים שקיימים בין ישראל לתרבות המערבית שמשתלטת על העולם וחודרת פנימה… הגסות של אומות העולם מול העדינות של עם ישראל.

מציאות הזוגיות וחיי נישואין בתרבות המערבית היא בגדר "הרוס מראש", (כמו "מכור מראש"). ולזה אנחנו חשופים כל הזמן בלא משים…. הם רחוקים מאיתנו כמרחק שנות אור.

ואנחנו, "גוי קדוש" חייבים להפנים את האחריות העצומה שבמעשים הקטנים ביותר. זה לא בגדר "יפה מצידנו"! זה חובתנו הבסיסית!

כי אנחנו מפעילות חלליות שחייבות להגיע למקומות גבוהים ונשגבים במיוחד. ואם נסטה במיקרו מיקרו מ"מ, הנזק יהיה בלתי הפיך. בדיוק בשביל זה אנחנו בנות ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ואם לא נקפיד על הדיוקים הקטנטנים, אם לא נשכיל להבין את ההבדל ביני לבין חברתי לספסל העבודה – אפילו אם היא נראית חרדית – ואבדנו! לא נשיג את המטרה המתבקשת!!!

טיפ. אם תהינו מדוע בורא עולם ברא את תכונת הדמיון, אז הנה לנו שימוש יעיל ביותר בדמיון. כאשר עומד לך על קצה האצבעות להתנהג "זורמת" בחברת גברים, להוסיף מילה מיותרת, תגלשי לעולם הדמיון, וציירי בעיני רוחך את חברתך במצב דומה. אלו תחושות יעלו לך אם תראי את חברתך "זורמת" עם גברים??? מבחוץ יותר קל לנו לזהות את חוסר הצניעות, להבין שזה צורם ולפעמים אפילו מקומם… 

דמייני איך נראית אמא בעיני ילדיה כאשר הם מרגישים בחיישניהם העדינים חוסר צניעות ליד גברים זרים. ילד בוודאי רוצה לראות אמון מלא בין הוריו. תני לו את זה. וכשאת צריכה לתקשר עם גברים, דמייני איך היית רוצה שאישה זרה תתקשר עם בעלך….

בורא עולם – עזור לנו לעמוד בניסיונות, ובזכות נשים צדקניות נגאלין ישראל

חזקי ואמצי ! כל מילה בסלע.

במיוחד חשוב לדעתי העניין שכתבת לנשים שתהיינה מטופחות כמה שיותר כלפי הבעל ולא להוריד מהערך של העניין.

מעריכה מאוד את כוחות הנפש שלך להכיל ולקבל ולהבין את הנפילה!

***

סיפור כואב. אבל הסוף והסיכום לכל אישה מאיתנו מדהים בהחלט!

ישר כח על המילים החמות והטובות שנותנות המון

***

תמשיכו לעורר. עדיף לקרוא את זה מאשר לחוות את זה… אני חושבת שכל אחת מאיתנו צריכה לקחת מזה חיזוק. (לא להיות ידידותית לגברים לאן זה גורם…..)

אולי תקימו לגברים "שמור במבול"?….

***

תודה רבה על החיזוק העצום! זה היה הכי על המקום!

אני עובדת יחידה במשרד עם גברים חרדים, באמת שזה הכל כאן רק טכני וזהו, אין פניה בשמות אין אפילו שלום, הרוב במיילים יבשים, וכו' ועדיין, זה על בסיס יומיומי ושוטף, וצריך כל הזמן את המודעות והשמירה. 

אז אולי כדאי רק מידי תקופה כן להעלות את הנושא בקצרה, כמו עכשיו…