אישי/מאת: נעמי
לתגובות הקוראות
כל הסיפורים פה מתויגים תחת הכותרת 'אישי לשלישי', אבל לי יש סיפור מאד מאד אישי לשתף. מאד. אולי אפילו תקראו לו ככה, זה הכי יגדיר.
אני חשבת שכר במקצועי, נשואה קרוב לעשור ומחצה. ו… מתנסה בניסיון לא פשוט כלל של בעל שקשה לו ללמוד. או יותר נכון, בעל שקשה לו לרצות ללמוד…
גם בתקופה זו, על כל מעלותיה הגדולות של עבודה מהבית, החלטתי שהדבר הזה לא עובר את מפתן ביתי. זה לא בריא לא לי, לא לילדי, שהגדולים מביניהם כבר מבינים דבר או שניים, וכן, גם לא לבעלי. ובטוחה אני שאין לי צורך לפרט.
קבעתי אצל אישה מבוגרת, מרחק של מספר רחובות מאיתנו, שהשכירה לי בכמה מאות שקלים לחודש כסא ושולחן וכמה סנטימטרים מרובעים צנועים.
וואו, כמה כח הייתי צריכה… בניגוד לזאת מהסיפור הקודם, לי זה הלך ממש לא בנקל.
דבר ראשון ההוצאה אצלי היתה משהו שלא יכולנו שלא לשים לב לכך, והבידודים של הילדים, והסידורים שלהם עם כל מיני בוגרות קורונה… והתנאים הלא משהו במקום ההוא… והלו"ז הצפוף, והעייפות הסדירה של אחה"צ, שכוחם רב היה לשכנע אותי בכל יום, שאם רק הייתי עובדת מהבית הכל היה נראה אחרת…
שבוע רודף שבוע, וכך כמה חודשים שריינתי כוחות גוף ונפש רבים מאוד למען המטרה הזו.
אבל משהו קרה בינתיים. עמוק עמוק…
התחלתי לפתע לראות בחוש סייעתא דשמיא פלאית ונוראה בלימוד של בעלי.
לפתע הוא מיוזמתו החל לבקש את העמל וההתמדה. את החיבור ואת ההשכמה… כן, עיני רואות וליבי כמים, כשבעלי הולך גם לסדר שלישי בכל ערב. ובמוצאי שבת. וביום שישי מוקדם. וגם כשצצים תירוצים… ואני עומדת, ודומעת, ולא מאמינה.
אני יכולה לפרט עוד כהנה וכהנה, הזדמנויות שונות שאך לפני חודשים מספר לא הייתי מעלה בקצה דעתי שיש לי את האפשרות לחלום.. אבל כן. ברוך השם, גם אני זוכה לדבר הגדול הזה, בתוך ביתי. עלו לרצון הפסיעות שביזע פסעתי. לגימות משכרות של חירות ונוחות שמנעתי. והמליצו טוב בעד ביתי.
אני ודאי משתדלת בכל החזיתות להביע את משאלתי לריבון העולמים, אך כעת חיה אני חשה כי הקב"ה ברוב טובו העניק לי במתנה את האפשרות להוכיח לו, גם כמה אני רצינית…
זכינו, אישי ואני.
תגובות השמורות לסיפור
גם אני באותה סיטואציה. הייתי שכירה ופרילאנס במקביל.
מקבלת אבטלה על העבודה כשכירה ויכולתי בהינף יד (ועכבר) לקבל את כל המענקים על העסק. רק ש… הייתי צריכה להצהיר שהעסק שלי היה פתוח, בעוד שהוא לא…
אין לי הפי-אנד, אבל מידת האמת שווה את עצמה גם בלי סיפור : )
***
חושבת שמה שיפה בסיפורים האלו, מעבר למסר המתוק, הוא היכולת לראות פה את יד ה'. הרי היצר הרע לא יושב בשקט אף פעם והוא תמיד 'ינגן' לנו על המצפון שהכסף הזה ממילא היה מתקבל כך שעדיין יש פה את ההפסד של המענקים וכו'
כל הכבוד על היושר, כל הכבוד על האמונה הברורה.
***
ממש תודה רבה! זה מאוד מחזק ורלוונטי!!
אשמח לקרוא עוד בנושא ובעיקר על הזהירות מגזל ומ"בערך" ע"י ביטחון. שוב ממש תודה רבה!!
אני מאוד נהנית לקרוא ולהתחזק ולהיות קשורה ל\ו-שמורה. גם ההערות לפני הסיפור מאוד מוסיפות ונותנות הרבה!
***
וואו. אני ממש נהנתי מהסיפור, במיוחד מאמונת החכמים שבו.
***
מרגשת, תודה רבה רבה. חיזקת אותי
***
תגובה טכנית למדי: גם אם היית מקבלת, בשקלול של סוף שנה הם היו רואים את הרווחים, והיית נאלצת להחזיר…
***
הסיפור הזה חיזק אותי מאד. תודה רבה!
***
מתי אתם קוראות את הסיפורים? על חשבון העבודה? בבית???? אין לי זמן לקרוא בעיון אפילו שמאוד מוסיף לי. יש פיתרון?
תגובת השמורה: כל עובדת מעל 6 שעות זכאית בחוק לחצי שעה הפסקה מידי יום, אפשר לקרוא תוך כדי הסנדוויץ': )
***
ואוווווו, מדהים!
אני מקווה שאת יודעת שהיה עדכון בחוק, אם יש לך ירידה של 25% בספטמבר אוקטובר, את גם יכולה להגיש מענק הוצאות קבועות. וכן בנובמבר דצמבר. (לא יודעת מתי הגיע הלקוח השמן………)
***
"אמת קנה ואל תמכור"- הלוואי כולם כמוך. זו גם זכות שהקב"ה זימן לך את הנסיון וגם עזר לעמוד בו.
***
מצמרר!!! איזה גבורה.
***
לא תמיד רואים את זה באופן כל כך מידי ומוחשי… לא תמיד יש כזה הפי אנד. וזאת העבודה שלנו!!
***
סיפר מתוק! כל הכבוד!
***
אשרייך! זכית לקבל נשיקה מהקב"ה
***
מאוד מאוד יפה! אני מעריכה את העמידה על האמת גם כשהרבה נוהגים אחרת.
***
מיוחד ומחזק!!
אבל כדאי לזכור שאנחנו לא תמיד רואים את הסוף הטוב של כל סיפור כאן בעולם הזה. לפעמים זה נגמר בקושי, בויתור שלנו (ולפעמים זה ניסיון מתמשך שלא כ"כ נגמר..) והשכר צפון לנו למעלה..
***
הסיפור הכי מתוק שקראתי. תודה על החיזוק שירה. אכן מלשמוע לדעת תורה לא מפסידים!!
מאחלת לך פרנסה ברווח ובנקל!
***
שמחה שמאדירים גם מצוות "פשוטות" כמו "מדבר שקר תרחק" (שמות כג ז)
***
תודה לכם על התזכורת לקריאת פרשת המן, שכחתי מזה לגמרי ועכשיו כמה דקות לפני השקיעה פתאום נתקלתי במייל.. התחלתי לחשוב איפה אפשר למצוא את פרשת המן, כשהגעתי לסוף המייל ראיתי שדאגתם גם לזה! תודה!
***
תודה על התזכורת לפרשת המן, אני לא מנויה לעיתונים ולא קיבלתי מייל בנושא- ובלעדיכם הייתי מפספסת…
***
חל"ת. חובה ללמוד תורה. חובה לשמוח תמיד.
בהצלחות!!! מי שחי כך, מרגיש את זה, קח!!!
***
אנחנו שתי בנות ששוכרות משרד ברחוב ירושלים בבני ברק. יש אפשרות לצרף עוד אחת.
לפרטים: peshibloy@gmail.com
***
וואוו.. פשוט כל הכבוד!! ממש מעריכה.
לפעמים זה ניסיון ממש קשה, וחושבים שמה זה כבר משנה למדינה/לנותני שירות כאלה ואחרים.. עצם זה ששאלת רב זה כבר ראוי להערכה בעיניי.
***
וואוו איזה חיזוק אדיר. יישר כח
את נותנת לי כח להמשיך לעמוד על העקרונות שלי בתור גרפיקאית עד למציאת עבודה טובה וכשרה…
***
מהמם!
אבל לא תמיד ראיתי את הרווח פה בעולם הזה, ואני בכל זאת מאמינה שד' ישלם לי שכר…. חשוב שבנות ישמעו גם את זה ולא יהיו מתוסכלות אם הם לא ראו איזה נס…
***
יישר כח על החיזוק. האמונה שיש צינור פרנסה מכוון אליך ולביתך, היא נקודה כ"כ משמעותית והדגש על ההשגחה הפרטית שהפרנסה הגיע מאותה רשת צינורות ממשלתית
תזכי הלאה לעשות ולזכות
***
סיפור מדהים. תמשיכו לכתוב על יושר זה מאוד רווחי..
***
תודה על הסיפור המחזק, יישר כח!
רציתי גם לומר בתור אחת שעובדת במשרד רו"ח- מס הכנסה ועוד איך יכול לעקוב אחרי מענקים שהגיעו שלא כדין. ואפשר שלקוח קבל מענק, ואח"כ יצטרך להחזיר
***
איזה מיוחד!!!! אין באמת הכל משמיים, וכל השתדלות לפתוח עוד ברז לחבית אחת לוקח המון אנרגיה מיותרת!
***
שירה, את גדולה מהחיים אני שמחה על הס"ד שנשלחה וזכית לראותה במו עינייך
***
רוצה להודות לכם על ששיניתם מעט את התגובה שלי ברגישות רבה, וביטאתם את מה שאני לא הצלחתי…!!!!!
***
תגובות לסיפורים קודמים
ראשית- תודה מיוחדת על המדור הנפלא והמחזק.
שנית- כל הכבוד לך, מספרת הסיפור, על העמידה על עקרונות כ"כ לא קלים ליישום, בגבורה.
בלי שום קשר לתוצאה- את ענקית! ומאחלת לך שתמשיכי ככה עד הסוף!
רציתי להעיר נקודה שצרמה לי בסיפור הזה
תפקיד האישה הוא להיות אישה טובה לבעלה. בלי שום קשר לתוצאה. ויותר מזה – היא לא צריכה לבדוק את רמתו הרוחנית. והיא גם לא תבחן בשמים לפי דרגתו אליה הגיע. אלא לפי כמה היא היתה אישה טובה, שנתנה לו בבית פינה חמה ותחושה שזה המקום שלו.
ואפילו להפך – אם הוא ירגיש שהיא "מרבנת" עליו, זה יכול להיות גרוע ביותר.
וכמובן שאני לא פונה פה למספרת הסיפור, כי אני מתארת לעצמי שעשית זאת בחכמה!
אבל השמורה שכל מטרתה לחזק נשים, לא יכולה להביא סיפור שבעצם סותר את מהות האישה…
שוב- תודה עצומה!!
שמורה מעריכה!
תגובת השמורה:
תודה לך ולמגיבות נוספות ברוח זו,
ראשית, אהבתי ממש את ההפרדה שעשיתן בין הסיפור שהוא מדהים ומיוחד לבין העובדה שאולי אנחנו, בשמורה, שגינו בפרסומו!!
ולעצם העניין: אתן בוודאי צודקות שתפקידנו כנשים להיות לעזר לבעלינו באשר הם ולא 'לרבן' עליהם.
רק מה, בסיפור הספציפי הזה בקריאה שלנו, לא חשנו תנהגות כזו, אלא רק מאמץ לשמור את הבית נקי (ובודאי שאישה שמזהה כזה מצב מותר לה להיזהר שבעתיים מהסכנה הזו…) לא אמרה 'לשם יחוד' כל בוקר בשביל בעלה וכו', וגם לא עשתה עסק שזה 'בשביל לשמור עליו'
פשוט, בחכמת נשים שלה, ובבינה היתרה שבה, זיהתה את הנקודה והקריבה מעצמה על מנת לא להכניס מכשול הביתה.
הקב"ה ברחמיו הערה רוח קדושה בבית שהשפיע על הבית כולו.
האם את חושבת שזה בעיה לספר את זה?…
בודאי שכל אחת מאיתנו צריכה לדעת שלזהירות שלנו יש משמעות עצומה בעוד הרבה דברים, גם עקיפות. הקב"ה יודע לשלם בהרבה חזיתות…
מקווה שהסיפור הביא חיזוק, ולא הובן חלילה שלא כראוי!
לאה
בעקבות הסיפור "אישי" רציתי לשתף בסיפור אישי משלי, בלי להכנס לפרטים:
אני אישה נחשבת כמוכשרת מאד בעלת תפקיד בכיר ביותר. כאן כנראה נפלתי…
אחרי מספר שנות נישואין עברתי תהליך אישי, בכלל של חינוך ילדים במקור (אצל גב' וולס מבית שמש – תלמידה של הרבנית שרמן) ומהר מאד גיליתי מהי נקודת הכשל שלי…
למדתי המון על המושג "כבוד הבעל" האמיתי שמעולם לא הבנתי אותו לעומקו, לצערי הרב…
עד אז, חשבתי שאני אישה שמאד מכבדת את בעלה: מה שאתה אומר, מה שאתה מחליט, אבא מחליט ועוד כאלה, אבל הכל מהשפה לחוץ, בליבי חשבתי ש…
למדתי שלכבד באמת = לכבד בלב, בני זוג הם נשמה אחת ומרגישים מה השני חושב עליהם, ולכן כשהמילים "המכבדות" האלו נאמרות רק מהשפה לחוץ אין להן משמעות
למדתי לכבד, לראות את החיובי ולהפסיק לבקר בלב
ושוב, בלי להכנס לפרטים כי זה באמת לא משנה, אני רוצה לומר לכן שאני נרגשת ולא מאמינה – עד כמה לשינוי אצלי – היה משמעות בבית שלנו…
דברים שהפריעו לי במשך שנים השתנו לטובה, רק בזכות שהוא הרגיש שיש לו מקום מכובד בליבה של אשתו!
חייבת להוסיף שיש נשים נפלאות ומושלמות ביחסן ועדיין… עומדות בפני נסיונות קשים.
לעולם אסור להכליל!
אני רק מביאה פה נקודה שאולי תעזור לעוד כמה נשים 'מצליחניות' מהזן שלי, (ובעצם… לכל אישה!)
ודי לחכימא…
אני קוראת ונשימתי נעתקת. רוצה לתת לך חיבוק ענק. את מדהימה. ובעיקר הרוח שנושבת בין השורות, ההבנה שאני עושה את המוטל עלי וע"י כך כל הבית מתעלה מעצמו, כמו שאכן קרה. את
לא עשית את זה בשביל 'הבטחתי ונושעתי'. עשית את זה כי רצית בית יותר קדוש. והקדושה שאת הבאת לתוך הבית רוממה את כל כולו.
אני הרבה פעמים חושבת על מה שהיו מדברים איתנו בסמינר על ששני בני הזוג הם נשמה אחת וכשחצי אחד מתעלה הוא מושך אחריו את החצי השני. אז, דברו איתנו על כך שאפילו שאת עוד לא מכירה אותו, את עדיין משפיעה עליו. והיום אני חושבת המון על כך שגם ובעיקר כשאת כן מכירה אותו, עדיין- הִתְעַלּוּת שלך בינך לבין קונך מושכות למעלה גם את נשמתו שלו. בלי לדבר איתו מילה אחת – פשוט כי אתם נשמה אחת.
חיזקת אותי מאוד. הסיפור הזה זה הגיע בזמן שהיה לי מאוד חשוב להפנים את המסר הזה גם לעצמי. ואני מודה גם לשמורה שפרסמו אותו. אפילו שהוא לא מציג את התמונה המושלמת של אישה שעובדת ע"מ לתמוך בבעל שאין לו שום דבר מחוץ לד' אמות של לימוד.
תודה לכן "השמורה"
לגבי הסיפור של היום, ריגשת אותי מאוד!! נגע לליבי הכנות והמסירות, והיזע למען טהרת הבית שלך!!
בזכותך החלטתי לחסום אתר שהתחברתי אליו מאוד, ועל אף שאין בו דבר האסור, הרגשתי מזמן שהיה עדיף בלי… ובזכות הסיפור שלך, החלטתי לעשות מעשה ויהיה מעשה זה הקטן כפתחו של מחט ויפתח ד' את לב בעלי ובני כפתחו של אולם!!
תודה לך!!! שתזכי לרוות מכל בני משפחתך הרבה נחת דקדושה!!
הסיפור זה פגע לי ישירות בלב!
במסגרת הסגרים נתנו לנו את שתי האופציות או לעבוד מהבית או להגיע לעבודה. כשמבחינתי ההבדל המשמעותי ביניהם הוא או שאני בבית עובדת וביתי בת 7 בְּמִשְׂחָקֶיהָ או שאני הולכת לעבודה איתה וּמִשְׂחָקֶיהָ. בתחילה ניסיתי להתארגן סטיק ומחשב ובינתיים המשכתי ללכת לעבודה ובינתיים
ככה זה התגלגל והמשכתי לבוא לעבודה והחלטתי שאם ככה היה עדיף שלא להכניס את הסטיק הביתה.
אבל כל הזמן היה לי זמזום… אולי אני משקיעה לשווא, אולי זה סתם "נערווען", אולי המאמץ של התנהלות של ימי עבודה שלמים עם בת לוויה מתוקה שכמה שהיא מעסיקה את עצמה, ותודה ענקית לד' שהיא באמת עושה את זה מדהים! בכל אופן היא לא חפץ היא יצור חי ומתוק עם כמה צרכים בסיסיים. ובקיצור לא צריך להסביר לאף אחת מה זה אומר לבוא יום יום עם ילדה לעבודה.
ואז הגיע הסיפור הזה ונתן לי את הכח להבין שיש שכר לפעולתי, שהיה פה מימד של ניסיון ועמדתי בו לשמור על החומות להגן עליהם להשאיר את המשכן החם שלנו חם מתמיד בחום אמיתי!
וואו איזה סיפור מרגש! ככה כל החיים להמשיך ולעודד את בעלך ללימוד כשאת המפרנסת היחידה ובלי דווקא לראות תוצאות ואיזה מרגש השינוי לאחרונה.
חיזק אותי מאוד עד כמה צריך להודות על בעל שלומד ושמח בלימוד ועד כמה הזכות הגדולה שלנו היא לאפשר לו את זה, למרות שזה הולך ונהיה לא קל עם הסגרים…
ולכם השמורה היקרה, תודה ענקית על מיזם המשרדים המשותפים שהקמתם, יודעת שקיבלתם הרבה בקשות לפני שהתחלתם עם זה, מה שמראה על העומס העצום של המתנדבות. תודה שלקחתם על עצמכם גם את זה!
הסיפורים האחרונים עושים לי הרבה מחשבות.
אני תמיד בהתלבטות, האם זה נכון שהכנסתי מחשב הביתה או לא. בכל אופן, אדרש להרבה הרבהההההה מאוד אומץ להוציא רק את הסטיק של המייל (והוא בלבד, כי אין לי אינטרנט) אפילו לכמה שעות.
הייתי שמחה אם תביאו דעת תורה ברורה, מרבנים שונים מקובלים על ציבור היראים (רבני השמורה, למשל) מתי כן להכניס מחשב הביתה, מייל, ומתי לא, כמה ואיך.
עם דעת תורה ברורה אני חושבת שיהיה לי יותר ברור ויותר כח לעשות את הנכון באמת, ולא מה שנראה לי.
תודה!
תגובת השמורה:
ראשית, אי אפשר בלי לעצור שניה ולומר "אשרי העם שככה לו"!! בכל העולם כולו אנשים נוהים אחרי אלילות האינטרנט בטרוף חושים – רק בעם הנבחר יש כאלו צעירות שעוצרות ומוכנות לעשות את השינוי הזה, לו יקבלו הוראה ברורה מרב…
זה עצמו מדהים!
אשרייך!
ולעצם התשובה: לנושא הזה אין תשובה ברורה.
מדוע? משום שכל מקרה לגופו. הרבה משתנים משפיעים על ההחלטה. המשפחה, הבית, התקופה, התנאים בעבודה ועוד הרבה פרמטרים.
יש משהו אחד שהוא כללי לכולם: הרצון להמעיט ולהגביל את השימוש ברשת. ההבנה שמדובר במוקש מסוכן, בחבית נפץ, בחומר רעיל וקטלני…
כשההבנה הזאת נר לרגלינו, נגיע לדון בעניין, רצוי מאד עם גורם מוסמך ואובייקטיבי, ולחשוב יחד כיצד לנהוג לפי התנאים האישיים שלך. במידה והדבר הנכון מבחינתך זה להכניס את האינטרנט (בסינון מהודר, כמובן!!!) חשוב שתקבעי מראש את ההגבלות והתנאים שאת רוצה לעמוד בהם (כגון: לא להתחבר שלא בשעות העבודה ו/או לא לעשות קניות וכו' מהבית ו/או לא לגלוש בשום אתר תוכן וכד')
מאחלת לך שתזכי לעשות תמיד את הישר והטוב בעיני ה'!
לאה
תודה ענקית על הככככככל!
לפעמים יש לי הרגשה של "נשארנו אחרונים", אבל השמורה דואגת להזכיר לי שיש עוד כמה שלא נכנעו!!!!
אשמח לשתף במסר מדהים שראיתי לאחרונה בספר "לקט רשימות" של הרב נתן וואכטפויגל: "יש לי קבלה איש מפי איש מרבי יהושע לייב דיסקין שבמלחמה האחרונה קודם ביאת המשיח, כל הערליכער יידן (יהודים יר"ש) ינצלו. ומה זה ערליכער – מובדל מן העמים. לא מדובר בל"ו צדיקים, אלא מובדל מחוקות הגויים, שאין לו שייכות עם תרבות שלהם…. אז אומר הקב"ה: "אתם שלי" ".
הלוואי שנזכה לנצח………
את אישה גדולה!! נפעמתי מהסיפור והרגשתי את תעצומות הנפש שלך
פעם סיפרו לנו על אמהות שמכרו תכשיטים כדי לשלם לרבה בחדר על לימוד תורה לבנם או שמכרו את האח המחמם, או נשאו את ילדם על כפיים ללימוד תורה כי היה רק זוג מגפיים אחד…
הסיפור שלך ממש משתלב באותה עוצמה ואף יותר מכך. אינני מכירה אותך אבל ממש מעריצה!!
כל הכבוד לך! את עומדת בניסיון שלצערי הרב רוב האנשים שאני מכירה- לא הצליחו לנהוג בו כמוך.
אצלינו לצערי הרב המחשב כן נכנס הביתה. אין בו שום דבר בעייתי ואין שימוש בו בלי רשות וכו'. אבל למעשה למרות הצורך אני מתגעגעת לאיכות חיים של משפחה בלי מחשב. זה עולם אחר. אני יודעת שלא כ"כ מהר אחרי הקורונה נהיה מסוגלים להוציא את המחשב מהבית.
השם יתן כח לכל עמ"י לדעת מה הנכון ביותר בשבילם.
איזה מרגש!!!! ממש מצמרר!
אני בטוחה שהיו לך כ"כ הרבה ימים של מלחמה עם עצמך וכאב על המצב. אני בטוחה שעשית עבודה עם עצמך על הנושא הזה כ"כ הרבה שנים. הרבה פעמים בחיים אנחנו יושבים, חורקים שיניים ומחכים למשהו שישתנה, לא משנה באיזה נושא, וק"ו בנושאים רוחניים שלא בשליטתנו. (כמו הרצון של הבעל ללמוד או לא) ופתאום כזו הארת פנים מהקב"ה.
סיפורים כאלה נותנים כוח להמשיך לעשות את מה שכן בשליטתנו ולמרות שלא תמיד רואים שינויים, להאמין שהקב"ה רואה הכל.
תודה!!
ממש התרגשתי מהסיפור שלך, הוא סיפור מרומם! בניגוד לסיפורים אחרים שהם יותר שיתוף בקשיים, וההתגברות שאחרי… בסיפור שלך זה התנהלות בסיסית אחרת..
סיימתי לקרוא מה שכתבת וזה נתן לי חשק להשקיע! להשקיע בבית, להשקיע בבעל ולהשקיע בתפילות על בית של תורה, חשק ומשיכה ללימוד ולהתמדה…
והכי חשוב: להשקיע בעצמי. ברוחניות של עצמי! (וגם בגשמיות… לא לשכוח:))
התרגשתי מאוד מהסיפור היום, במיוחד שהצעד שבוצע בוצע מתוך הבנה שהמעשה לא ראוי ולא נכון לבית של תורה. לא הייתה כאן כל התניה ובקשה בעקבות אותו הצעד, אלא הבנה ברורה שהמעשה לא מתאים לבית שלכם. ומתוך כך אני מאמינה שלכן גם הייתה עמידה בכל הקשיים הטכניים והכלכליים וכו'
המפעים והמרגש במיוחד שהסיעתא דשמיא במקום הכ"כ חשוב והעיקרי הגיעה במפתיע, כמו שאמרתי גם ולמרות שלא הייתה כאן בכלל התניה וציפיה לאיזשהו תגמול על המעשה הטוב.
אכן זכית את אישך וביתך. אשריכם.
את לא יודעת כמה נגעת לי בלב. תדעי לך, את אישה גדולה מהחיים . פשוט גדולה. אין מילה אחרת. השם ניסה אותך בניסיון לא קל בכלל ואת עומדת בו בגבורה, ומנצחת. עכשיו אני מבינה יותר מה הכח של נשים ולאן הוא יכול להוביל.
אשריך שזכית. מקנאה בגבורות הנפש שלך ובעולם הבא שלך.
מברכת אותך שהשם יתן לך כוחות. ושתזכי לראות רק נחת כל החיים!!!!
ווואו! ריגשת מאוד!
אני חושבת שגם מי שאין לה את הכח או היכולת להוציא את המחשב מהבית יכולה בהחלט להתקדם ולזכות גם לישועות ע"י שתחסום את האתרים הממכרים, הגבלת שעות והכי חשוב לא לתת לילדים 'לטעום' את טעם האינטרנט גם הכשר ביותר.
בהצלחה!
אולי זה גם הזמן לחשוב על חדרי מחשבים פרטיים בתשלום (פרטיות מוחלטת), סתם חדרי מחשבים לא מספקים את מרבית האנשים, אנשים אוהבים לעבוד במקום שנחמד להם. פרטיות היא א' ב'.
אשרייך! איזה כיף לחוש בזה! בסיעתא דשמיא שמלווה אותנו!
אני רק רוצה לחדד לך שלא בטוח שאם היית עובדת מהבית זה היה קל יותר.. העבודה כשסביבך חבורת ילדים שובבה לא קלה, בכלל. ניסיתי זאת בסגר הראשון- ומאז לשמחתי כעובדת חיונית צועדת יום יום לעבודה- וה' מסדר את השאר.
הלוואי שהערבות ומתיקות הלימוד ילוו את בעלך לעולמי עולמים!! בהצלחה בהמשך!
איזה סיפור מדהים, מדהים, מדהים! תודה רבה ששיתפת אותנו, כל כך מחזק, כל כך נותן כח!
גם אני עובדת ממקום אחר במקום בבית והולכת רבע שעה כל יום הלוך חזור, וחברות לא כ"כ מבינות על מה אני מתעקשת….
תצליחי בכל והלוואי שכולנו נראה כמוך הארת פנים על המאמצים העל אנושיים שאנו עושות כדי ליצור חומות של שמירה סביבנו…..
וואו! מדהים, מכל בחינה! תחזקנה ידיך. התרגשתי מאוד מאד!
לא רק הסיום המרגש הוא היפה בסיפור שלך אלא גם ההתחלה והאמצע שלו… לקרוא על מישהי כמוך שבאמת מחפשת בכל דרך לעשות את מה שד' רוצה, זה פשוט דמעות בעיניים…
וה' ימלא כל משאלותיך לטובה הלאה! תודה!
תודה על כל המדור המדהים הזה..
אבל לגבי עניין התקשורת בבית, לי היה עוד לפני הקורונה משיקולים שונים.. אני אכן מבינה שמי שבגלל הקורונה נהיה לה, זה באמת חבל לתת לגורם תורן חיצוני כמו קורונה לנהל אותנו..
אבל כמי שמחזיקה סינון מהודר, משיקולים של הבית שלה, חשוב לי להדגיש גם את המקום הזה של נשים שעושות את זה משיקולים ומחשבה ראויה! לא להגיע למצב שתרגשנה מבוקרות, נשפטות, ולא שייכות לקהילה ("שמורה")… זה נראה לי לא כ"כ הוגן לעשות את זה. זה מחבל ביכולת לקבל תכנים בכללי ככה.
גם מי שהחלטיה משיקולים ומחשבה להכניס אינטרנט מסונן וכשר למהדרין – יש לה מקום של כבוד בשמורה!
זה לא סותר את ההתפעלות שלי מהסיפור, כל אחת שמקריבה בתום לב בתחום הנראה לה, ד' רואה את זה ומתגמל.
וכן כמו ציבור הנוהג ללכת עם מטפחת, לא ראוי שיבוא לשכנע אישה כלשהיא, כשזה גם על חשבון בעלה כך, העניין הזה הוא של כל הבית בכללי.
תודה רבה!
זה מרגש ומחזק הסיפור שלך ותודה ששיתפת אותנו בו. באמת מסירות נפש פועלת הרבה בצורה על טבעית. אבל גם בדרך הטבע, בשביל מי שקשה לו ללמוד, כל דקה זה מסירות נפש ודורש כוחות שאנחנו הנשים לא יכולות לתאר ולשער. עצם זה שבעלך נשאר אברך כולל זה אומר שזו שאיפתו וזה רצונו רק שקשה לו מאוד. החיים לצידך בתקופה שהשקעת כ"כ הרבה השפיעה עליו ישירות וגרמה גם לו להתאמץ הרבה יותר.
וואו את פשוט ענקית!! גדולה מהחיים!! איזה שיתוף ומסר לחיים!!! אני קוראת, מתרגשת ומוחה דמעות!! אשריך!
מאחלת לעצמי (ולמי שעוד רוצה) לשאוב כוחות ולהיות במקום האמיתי הזה ללא פשרות. אני בדיוק הנחלתי איזשהו חיזוק אצלינו בנושא של עבודה מהבית… ואתמול לצערי הייתה לי מעידה קטנה- בטוחה שמעכשיו יהיה לי יותר כח לא למעוד!!!
תודה על השיתוף.
