אישי/מאת: נעמי
לתגובות הקוראות
שלום רב לעוסקות במלאכת הקודש!
כל הסיפורים פה מתויגים תחת הכותרת 'אישי לשלישי', אבל לי יש סיפור מאד מאד אישי לשתף. מאד. אולי אפילו תקראו לו ככה, זה הכי יגדיר.
אני חשבת שכר במקצועי, נשואה קרוב לעשור ומחצה. ו… מתנסה בניסיון לא פשוט כלל של בעל שקשה לו ללמוד. או יותר נכון, בעל שקשה לו לרצות ללמוד…
גם בתקופה זו, על כל מעלותיה הגדולות של עבודה מהבית, החלטתי שהדבר הזה לא עובר את מפתן ביתי. זה לא בריא לא לי, לא לילדי, שהגדולים מביניהם כבר מבינים דבר או שניים, וכן, גם לא לבעלי. ובטוחה אני שאין לי צורך לפרט.
קבעתי אצל אישה מבוגרת, מרחק של מספר רחובות מאיתנו, שהשכירה לי בכמה מאות שקלים לחודש כסא ושולחן וכמה סנטימטרים מרובעים צנועים.
וואו, כמה כח הייתי צריכה… בניגוד לזאת מהסיפור הקודם, לי זה הלך ממש לא בנקל.
דבר ראשון ההוצאה אצלי היתה משהו שלא יכולנו שלא לשים לב לכך, והבידודים של הילדים, והסידורים שלהם עם כל מיני בוגרות קורונה… והתנאים הלא משהו במקום ההוא… והלו"ז הצפוף, והעייפות הסדירה של אחה"צ, שכוחם רב היה לשכנע אותי בכל יום, שאם רק הייתי עובדת מהבית הכל היה נראה אחרת…
שבוע רודף שבוע, וכך כמה חודשים שריינתי כוחות גוף ונפש רבים מאוד למען המטרה הזו.
אבל משהו קרה בינתיים. עמוק עמוק…
התחלתי לפתע לראות בחוש סייעתא דשמיא פלאית ונוראה בלימוד של בעלי.
לפתע הוא מיוזמתו החל לבקש את העמל וההתמדה. את החיבור ואת ההשכמה… כן, עיני רואות וליבי כמים, כשבעלי הולך גם לסדר שלישי בכל ערב. ובמוצאי שבת. וביום שישי מוקדם. וגם כשצצים תירוצים… ואני עומדת, ודומעת, ולא מאמינה.
אני יכולה לפרט עוד כהנה וכהנה, הזדמנויות שונות שאך לפני חודשים מספר לא הייתי מעלה בקצה דעתי שיש לי את האפשרות לחלום.. אבל כן. ברוך השם, גם אני זוכה לדבר הגדול הזה, בתוך ביתי. עלו לרצון הפסיעות שביזע פסעתי. לגימות משכרות של חירות ונוחות שמנעתי. והמליצו טוב בעד ביתי.
אני ודאי משתדלת בכל החזיתות להביע את משאלתי לריבון העולמים, אך כעת חיה אני חשה כי הקב"ה ברוב טובו העניק לי במתנה את האפשרות להוכיח לו, גם כמה אני רצינית…
זכינו, אישי ואני.
תגובות השמורות לסיפור
ראשית- תודה מיוחדת על המדור הנפלא והמחזק.
שנית- כל הכבוד לך, מספרת הסיפור, על העמידה על עקרונות כ"כ לא קלים ליישום, בגבורה.
בלי שום קשר לתוצאה- את ענקית! ומאחלת לך שתמשיכי ככה עד הסוף!
רציתי להעיר נקודה שצרמה לי בסיפור הזה
תפקיד האישה הוא להיות אישה טובה לבעלה. בלי שום קשר לתוצאה. ויותר מזה – היא לא צריכה לבדוק את רמתו הרוחנית. והיא גם לא תבחן בשמים לפי דרגתו אליה הגיע. אלא לפי כמה היא היתה אישה טובה, שנתנה לו בבית פינה חמה ותחושה שזה המקום שלו.
ואפילו להפך – אם הוא ירגיש שהיא "מרבנת" עליו, זה יכול להיות גרוע ביותר.
וכמובן שאני לא פונה פה למספרת הסיפור, כי אני מתארת לעצמי שעשית זאת בחכמה!
אבל השמורה שכל מטרתה לחזק נשים, לא יכולה להביא סיפור שבעצם סותר את מהות האישה…
שוב- תודה עצומה!!
שמורה מעריכה!
תגובת השמורה:
תודה לך ולמגיבות נוספות ברוח זו,
ראשית, אהבתי ממש את ההפרדה שעשיתן בין הסיפור שהוא מדהים ומיוחד לבין העובדה שאולי אנחנו, בשמורה, שגינו בפרסומו!!
ולעצם העניין: אתן בוודאי צודקות שתפקידנו כנשים להיות לעזר לבעלינו באשר הם ולא 'לרבן' עליהם.
רק מה, בסיפור הספציפי הזה בקריאה שלנו, לא חשנו התנהגות כזו, אלא רק מאמץ לשמור את הבית נקי (ובודאי שאישה שמזהה כזה מצב מותר לה להיזהר שבעתיים מהסכנה הזו…) לא אמרה 'לשם יחוד' כל בוקר בשביל בעלה וכו', וגם לא עשתה עסק שזה 'בשביל לשמור עליו'
פשוט, בחכמת נשים שלה, ובבינה היתרה שבה, זיהתה את הנקודה והקריבה מעצמה על מנת לא להכניס מכשול הביתה.
הקב"ה ברחמיו הערה רוח קדושה בבית שהשפיע על הבית כולו.
האם את חושבת שזה בעיה לספר את זה?…
בודאי שכל אחת מאיתנו צריכה לדעת שלזהירות שלנו יש משמעות עצומה בעוד הרבה דברים, גם עקיפות. הקב"ה יודע לשלם בהרבה חזיתות…
מקווה שהסיפור הביא חיזוק, ולא הובן חלילה שלא כראוי!
לאה
בעקבות הסיפור "אישי" רציתי לשתף בסיפור אישי משלי, בלי להיכנס לפרטים:
אני אישה נחשבת כמוכשרת מאד בעלת תפקיד בכיר ביותר. כאן כנראה נפלתי…
אחרי מספר שנות נישואין עברתי תהליך אישי, בכלל של חינוך ילדים במקור (אצל גב' וולס מבית שמש – תלמידה של הרבנית שרמן) ומהר מאד גיליתי מהי נקודת הכשל שלי…
למדתי המון על המושג "כבוד הבעל" האמיתי שמעולם לא הבנתי אותו לעומקו, לצערי הרב… עד אז, חשבתי שאני אישה שמאד מכבדת את בעלה: מה שאתה אומר, מה שאתה מחליט, אבא מחליט ועוד כאלה, אבל הכל מהשפה לחוץ, בליבי חשבתי ש…
למדתי שלכבד באמת = לכבד בלב, בני זוג הם נשמה אחת ומרגישים מה השני חושב עליהם, ולכן כשהמילים "המכבדות" האלו נאמרות רק מהשפה לחוץ אין להן משמעות. למדתי לכבד, לראות את החיובי ולהפסיק לבקר בלב.
ושוב, בלי להכנס לפרטים כי זה באמת לא משנה, אני רוצה לומר לכן שאני נרגשת ולא מאמינה – עד כמה לשינוי אצלי – היה משמעות בבית שלנו…
דברים שהפריעו לי במשך שנים השתנו לטובה, רק בזכות שהוא הרגיש שיש לו מקום מכובד בליבה של אשתו!
חייבת להוסיף שיש נשים נפלאות ומושלמות ביחסן ועדיין… עומדות בפני נסיונות קשים.
לעולם אסור להכליל!
אני רק מביאה פה נקודה שאולי תעזור לעוד כמה נשים 'מצליחניות' מהזן שלי, (ובעצם… לכל אישה!)
ודי לחכימא…
אני קוראת ונשימתי נעתקת. רוצה לתת לך חיבוק ענק. את מדהימה. ובעיקר הרוח שנושבת בין השורות, ההבנה שאני עושה את המוטל עלי וע"י כך כל הבית מתעלה מעצמו, כמו שאכן קרה. את לא עשית את זה בשביל 'הבטחתי ונושעתי'. עשית את זה כי רצית בית יותר קדוש. והקדושה שאת הבאת לתוך הבית רוממה את כל כולו.
אני הרבה פעמים חושבת על מה שהיו מדברים איתנו בסמינר על ששני בני הזוג הם נשמה אחת וכשחצי אחד מתעלה הוא מושך אחריו את החצי השני. אז, דברו איתנו על כך שאפילו שאת עוד לא מכירה אותו, את עדיין משפיעה עליו. והיום אני חושבת המון על כך שגם ובעיקר כשאת כן מכירה אותו, עדיין- הִתְעַלּוּת שלך בינך לבין קונך מושכות למעלה גם את נשמתו שלו. בלי לדבר איתו מילה אחת – פשוט כי אתם נשמה אחת.
חיזקת אותי מאוד. הסיפור הזה זה הגיע בזמן שהיה לי מאוד חשוב להפנים את המסר הזה גם לעצמי. ואני מודה גם לשמורה שפרסמו אותו. אפילו שהוא לא מציג את התמונה המושלמת של אישה שעובדת ע"מ לתמוך בבעל שאין לו שום דבר מחוץ לד' אמות של לימוד.
תודה לכן "השמורה"
לגבי הסיפור של היום, ריגשת אותי מאוד!! נגע לליבי הכנות והמסירות, והיזע למען טהרת הבית שלך!!
בזכותך החלטתי לחסום אתר שהתחברתי אליו מאוד, ועל אף שאין בו דבר האסור, הרגשתי מזמן שהיה עדיף בלי… ובזכות הסיפור שלך, החלטתי לעשות מעשה ויהיה מעשה זה הקטן כפתחו של מחט ויפתח ד' את לב בעלי ובני כפתחו של אולם!!
תודה לך!!! שתזכי לרוות מכל בני משפחתך הרבה נחת דקדושה!!
הסיפור זה פגע לי ישירות בלב!
במסגרת הסגרים נתנו לנו את שתי האופציות או לעבוד מהבית או להגיע לעבודה. כשמבחינתי ההבדל המשמעותי ביניהם הוא או שאני בבית עובדת וביתי בת 7 בְּמִשְׂחָקֶיהָ או שאני הולכת לעבודה איתה וּמִשְׂחָקֶיהָ. בתחילה ניסיתי להתארגן סטיק ומחשב ובינתיים המשכתי ללכת לעבודה ובינתיים ככה זה התגלגל והמשכתי לבוא לעבודה והחלטתי שאם ככה היה עדיף שלא להכניס את הסטיק הביתה.
אבל כל הזמן היה לי זמזום… אולי אני משקיעה לשווא, אולי זה סתם "נערווען", אולי המאמץ של התנהלות של ימי עבודה שלמים עם בת לוויה מתוקה שכמה שהיא מעסיקה את עצמה, ותודה ענקית לד' שהיא באמת עושה את זה מדהים! בכל אופן היא לא חפץ היא יצור חי ומתוק עם כמה צרכים בסיסיים. ובקיצור לא צריך להסביר לאף אחת מה זה אומר לבוא יום יום עם ילדה לעבודה.
ואז הגיע הסיפור הזה ונתן לי את הכח להבין שיש שכר לפעולתי, שהיה פה מימד של ניסיון ועמדתי בו לשמור על החומות להגן עליהם להשאיר את המשכן החם שלנו חם מתמיד בחום אמיתי!
וואו איזה סיפור מרגש! ככה כל החיים להמשיך ולעודד את בעלך ללימוד כשאת המפרנסת היחידה ובלי דווקא לראות תוצאות ואיזה מרגש השינוי לאחרונה.
חיזק אותי מאוד עד כמה צריך להודות על בעל שלומד ושמח בלימוד ועד כמה הזכות הגדולה שלנו היא לאפשר לו את זה, למרות שזה הולך ונהיה לא קל עם הסגרים…
ולכם השמורה היקרה, תודה ענקית על מיזם המשרדים המשותפים שהקמתם, יודעת שקיבלתם הרבה בקשות לפני שהתחלתם עם זה, מה שמראה על העומס העצום של המתנדבות. תודה שלקחתם על עצמכם גם את זה!
הסיפורים האחרונים עושים לי הרבה מחשבות.
אני תמיד בהתלבטות, האם זה נכון שהכנסתי מחשב הביתה או לא. בכל אופן, אדרש להרבה הרבהההההה מאוד אומץ להוציא רק את הסטיק של המייל (והוא בלבד, כי אין לי אינטרנט) אפילו לכמה שעות.
הייתי שמחה אם תביאו דעת תורה ברורה, מרבנים שונים מקובלים על ציבור היראים (רבני השמורה, למשל) מתי כן להכניס מחשב הביתה, מייל, ומתי לא, כמה ואיך.
עם דעת תורה ברורה אני חושבת שיהיה לי יותר ברור ויותר כח לעשות את הנכון באמת, ולא מה שנראה לי.
תודה!
תגובת השמורה:
ראשית, אי אפשר בלי לעצור שניה ולומר "אשרי העם שככה לו"!! בכל העולם כולו אנשים נוהים אחרי אלילות האינטרנט בטרוף חושים – רק בעם הנבחר יש כאלו צעירות שעוצרות ומוכנות לעשות את השינוי הזה, לו יקבלו הוראה ברורה מרב…
זה עצמו מדהים!
אשרייך!
ולעצם התשובה: לנושא הזה אין תשובה ברורה.
מדוע? משום שכל מקרה לגופו. הרבה משתנים משפיעים על ההחלטה. המשפחה, הבית, התקופה, התנאים בעבודה ועוד הרבה פרמטרים.
יש משהו אחד שהוא כללי לכולם: הרצון להמעיט ולהגביל את השימוש ברשת. ההבנה שמדובר במוקש מסוכן, בחבית נפץ, בחומר רעיל וקטלני…
כשההבנה הזאת נר לרגלינו, נגיע לדון בעניין, רצוי מאד עם גורם מוסמך ואובייקטיבי, ולחשוב יחד כיצד לנהוג לפי התנאים האישיים שלך. במידה והדבר הנכון מבחינתך זה להכניס את האינטרנט (בסינון מהודר, כמובן!!!) חשוב שתקבעי מראש את ההגבלות והתנאים שאת רוצה לעמוד בהם (כגון: לא להתחבר שלא בשעות העבודה ו/או לא לעשות קניות וכו' מהבית ו/או לא לגלוש בשום אתר תוכן וכד')
מאחלת לך שתזכי לעשות תמיד את הישר והטוב בעיני ה'!
לאה
תודה ענקית על הככככככל!
לפעמים יש לי הרגשה של "נשארנו אחרונים", אבל השמורה דואגת להזכיר לי שיש עוד כמה שלא נכנעו!!!!
אשמח לשתף במסר מדהים שראיתי לאחרונה בספר "לקט רשימות" של הרב נתן וואכטפויגל: "יש לי קבלה איש מפי איש מרבי יהושע לייב דיסקין שבמלחמה האחרונה קודם ביאת המשיח, כל הערליכער יידן (יהודים יר"ש) ינצלו. ומה זה ערליכער – מובדל מן העמים. לא מדובר בל"ו צדיקים, אלא מובדל מחוקות הגויים, שאין לו שייכות עם תרבות שלהם…. אז אומר הקב"ה: "אתם שלי" ".
הלוואי שנזכה לנצח………
את אישה גדולה!! נפעמתי מהסיפור והרגשתי את תעצומות הנפש שלך
פעם סיפרו לנו על אמהות שמכרו תכשיטים כדי לשלם לרבה בחדר על לימוד תורה לבנם או שמכרו את האח המחמם, או נשאו את ילדם על כפיים ללימוד תורה כי היה רק זוג מגפיים אחד…
הסיפור שלך ממש משתלב באותה עוצמה ואף יותר מכך. אינני מכירה אותך אבל ממש מעריצה!!
כל הכבוד לך! את עומדת בניסיון שלצערי הרב רוב האנשים שאני מכירה- לא הצליחו לנהוג בו כמוך.
אצלינו לצערי הרב המחשב כן נכנס הביתה. אין בו שום דבר בעייתי ואין שימוש בו בלי רשות וכו'. אבל למעשה למרות הצורך אני מתגעגעת לאיכות חיים של משפחה בלי מחשב. זה עולם אחר. אני יודעת שלא כ"כ מהר אחרי הקורונה נהיה מסוגלים להוציא את המחשב מהבית.
השם יתן כח לכל עמ"י לדעת מה הנכון ביותר בשבילם.
איזה מרגש!!!! ממש מצמרר!
אני בטוחה שהיו לך כ"כ הרבה ימים של מלחמה עם עצמך וכאב על המצב. אני בטוחה שעשית עבודה עם עצמך על הנושא הזה כ"כ הרבה שנים. הרבה פעמים בחיים אנחנו יושבים, חורקים שיניים ומחכים למשהו שישתנה, לא משנה באיזה נושא, וק"ו בנושאים רוחניים שלא בשליטתנו. (כמו הרצון של הבעל ללמוד או לא) ופתאום כזו הארת פנים מהקב"ה.
סיפורים כאלה נותנים כוח להמשיך לעשות את מה שכן בשליטתנו ולמרות שלא תמיד רואים שינויים, להאמין שהקב"ה רואה הכל.
תודה!!
ממש התרגשתי מהסיפור שלך, הוא סיפור מרומם! בניגוד לסיפורים אחרים שהם יותר שיתוף בקשיים, וההתגברות שאחרי… בסיפור שלך זה התנהלות בסיסית אחרת..
סיימתי לקרוא מה שכתבת וזה נתן לי חשק להשקיע! להשקיע בבית, להשקיע בבעל ולהשקיע בתפילות על בית של תורה, חשק ומשיכה ללימוד ולהתמדה…
והכי חשוב: להשקיע בעצמי. ברוחניות של עצמי! (וגם בגשמיות… לא לשכוח:))
התרגשתי מאוד מהסיפור היום, במיוחד שהצעד שבוצע בוצע מתוך הבנה שהמעשה לא ראוי ולא נכון לבית של תורה. לא הייתה כאן כל התניה ובקשה בעקבות אותו הצעד, אלא הבנה ברורה שהמעשה לא מתאים לבית שלכם. ומתוך כך אני מאמינה שלכן גם הייתה עמידה בכל הקשיים הטכניים והכלכליים וכו'
המפעים והמרגש במיוחד שהסיעתא דשמיא במקום הכ"כ חשוב והעיקרי הגיעה במפתיע, כמו שאמרתי גם ולמרות שלא הייתה כאן בכלל התניה וציפיה לאיזשהו תגמול על המעשה הטוב.
אכן זכית את אישך וביתך. אשריכם.
את לא יודעת כמה נגעת לי בלב. תדעי לך, את אישה גדולה מהחיים . פשוט גדולה. אין מילה אחרת. השם ניסה אותך בניסיון לא קל בכלל ואת עומדת בו בגבורה, ומנצחת. עכשיו אני מבינה יותר מה הכח של נשים ולאן הוא יכול להוביל.
אשריך שזכית. מקנאה בגבורות הנפש שלך ובעולם הבא שלך.
מברכת אותך שהשם יתן לך כוחות. ושתזכי לראות רק נחת כל החיים!!!!
ווואו! ריגשת מאוד!
אני חושבת שגם מי שאין לה את הכח או היכולת להוציא את המחשב מהבית יכולה בהחלט להתקדם ולזכות גם לישועות ע"י שתחסום את האתרים הממכרים, הגבלת שעות והכי חשוב לא לתת לילדים 'לטעום' את טעם האינטרנט גם הכשר ביותר.
בהצלחה!
אולי זה גם הזמן לחשוב על חדרי מחשבים פרטיים בתשלום (פרטיות מוחלטת), סתם חדרי מחשבים לא מספקים את מרבית האנשים, אנשים אוהבים לעבוד במקום שנחמד להם. פרטיות היא א' ב'.
אשריך! איזה כיף לחוש בזה! בסיעתא דשמיא שמלווה אותנו!
אני רק רוצה לחדד לך שלא בטוח שאם היית עובדת מהבית זה היה קל יותר.. העבודה כשסביבך חבורת ילדים שובבה לא קלה, בכלל. ניסיתי זאת בסגר הראשון- ומאז לשמחתי כעובדת חיונית צועדת יום יום לעבודה- וה' מסדר את השאר.
הלוואי שהערבות ומתיקות הלימוד ילוו את בעלך לעולמי עולמים!! בהצלחה בהמשך!
איזה סיפור מדהים, מדהים, מדהים! תודה רבה ששיתפת אותנו, כל כך מחזק, כל כך נותן כח!
גם אני עובדת ממקום אחר במקום בבית והולכת רבע שעה כל יום הלוך חזור, וחברות לא כ"כ מבינות על מה אני מתעקשת….
תצליחי בכל והלוואי שכולנו נראה כמוך הארת פנים על המאמצים העל אנושיים שאנו עושות כדי ליצור חומות של שמירה סביבנו…..
וואו! מדהים, מכל בחינה! תחזקנה ידיך. התרגשתי מאוד מאד!
לא רק הסיום המרגש הוא היפה בסיפור שלך אלא גם ההתחלה והאמצע שלו… לקרוא על מישהי כמוך שבאמת מחפשת בכל דרך לעשות את מה שד' רוצה, זה פשוט דמעות בעיניים…
וה' ימלא כל משאלותיך לטובה הלאה! תודה!
תודה על כל המדור המדהים הזה..
אבל לגבי עניין התקשורת בבית, לי היה עוד לפני הקורונה משיקולים שונים.. אני אכן מבינה שמי שבגלל הקורונה נהיה לה, זה באמת חבל לתת לגורם תורן חיצוני כמו קורונה לנהל אותנו..
אבל כמי שמחזיקה סינון מהודר, משיקולים של הבית שלה, חשוב לי להדגיש גם את המקום הזה של נשים שעושות את זה משיקולים ומחשבה ראויה! לא להגיע למצב שתרגשנה מבוקרות, נשפטות, ולא שייכות לקהילה ("שמורה")… זה נראה לי לא כ"כ הוגן לעשות את זה. זה מחבל ביכולת לקבל תכנים בכללי ככה.
גם מי שהחליטה משיקולים ומחשבה להכניס אינטרנט מסונן וכשר למהדרין – יש לה מקום של כבוד בשמורה!
זה לא סותר את ההתפעלות שלי מהסיפור, כל אחת שמקריבה בתום לב בתחום הנראה לה, ד' רואה את זה ומתגמל.
וכן כמו ציבור הנוהג ללכת עם מטפחת, לא ראוי שיבוא לשכנע אישה כלשהיא, כשזה גם על חשבון בעלה כך, העניין הזה הוא של כל הבית בכללי.
תודה רבה!
זה מרגש ומחזק הסיפור שלך ותודה ששיתפת אותנו בו. באמת מסירות נפש פועלת הרבה בצורה על טבעית. אבל גם בדרך הטבע, בשביל מי שקשה לו ללמוד, כל דקה זה מסירות נפש ודורש כוחות שאנחנו הנשים לא יכולות לתאר ולשער. עצם זה שבעלך נשאר אברך כולל זה אומר שזו שאיפתו וזה רצונו רק שקשה לו מאוד. החיים לצידך בתקופה שהשקעת כ"כ הרבה השפיעה עליו ישירות וגרמה גם לו להתאמץ הרבה יותר.
וואו את פשוט ענקית!! גדולה מהחיים!! איזה שיתוף ומסר לחיים!!! אני קוראת, מתרגשת ומוחה דמעות!! אשריך!
מאחלת לעצמי (ולמי שעוד רוצה) לשאוב כוחות ולהיות במקום האמיתי הזה ללא פשרות. אני בדיוק הנחלתי איזשהו חיזוק אצלינו בנושא של עבודה מהבית… ואתמול לצערי הייתה לי מעידה קטנה- בטוחה שמעכשיו יהיה לי יותר כח לא למעוד!!!
תודה על השיתוף.
אני בוכה!!! איזו גדלות! איזו ראיה של מעבר…! איזו עוצמה והבנה – זה בידיים שלי!!
לך מגיעה הכתר – מאחורי איש גדול עומדת אישה גדולה!! קיבלתי המון מהסיפור שלך! מתפללת להצליח גם אני בניסיונות הקטנים והיומיומיים בבית שלי.
תבורכי!
***
ריגשת אותי כל כך, עד כדי דמעות. יכול להיות שמעבר לכח הסגולי של המאמצים שלך ולמתנה שנתן לך בורא העולם, יש גם את התרומה של כמה שבעלך רואה שאת מתאמצת ומוותרת וזה משפיע. את מדהימה.
ותודה רבה על שגרמת לי להודות על בעלי שברוך השם נהנה ללמוד ומתמיד גדול, זה כל כך לא מובן מאליו, ורק להודות להשם. תודה רבה!
***
אשריך!! הורדת לי דמעות בעינים!!! נותן כח להמשיך להשקיע!! ולהתאמץ!!!!
כיף לשמוע כאלו סיפורים מחזקים מתוך ככ הרבה סיפורים קשים שלאחרונה עם ישראל שומע.
ישר כח ענק לשמורה!!!
***
וואו, אני קוראת כל סיפור שלכם וזה חיזק אותי ברמותתת.
איך כל מעשה קטן או גדול משפיע על כל הבית, ועל הבעל!! ה' רואה הכל ומשלם טבין ותקילין
***
וואו, דמעות בעיניים וצמרמורת, איזה סיפור מדהים ומחזק!!!!
אשריך שזכית לראות בחוש את חיוך הקב"ה אליך בנושא שכ"כ חשוב לך!! תודה רבה על השיתוף!
***
דמעות. זה מה שקרה לי אחרי שקראתי. איזה סיפור!
תודה רבה !! אשריכם ישראל!!!!!!!!!
***
אין מילים! אשריך ואשרי חלקך!
הסיפורים האלה נותנים את האומץ והמחשבה שאפשר הכל. אם רק רוצים.. תודה!
***
חיזקת מאד מאד! תודה
***
ריגשת במיוחד! אשריך ואשרי חלקך!
***
מדהים!!!!!!!!!!!! כ"כ מחזק! רואים מה זה כוח של אמא ושל אישה!!!!
ריגשת אותי מאד!!!!!!!!! והלוואי ונזכה כולנו!!!!!!!
***
פשוט מרגששש יש שכר לעמלך!
***
וואו סיפור מחזק מאוד, אולי בזכותך נגאל….
***
אשרייך!!! את נותנת כוחות, גם כשאין כוחות…!
מעריכה ומאחלת שתמשיכי לראות את הנחת!
***
לא הרבה פעמים דמעתי כשקראתי סיפור, בגללך זה קרה. אחד הסיפורים המחזקים!
וגם אני בהתמודדות יומיומית על לצאת לעבודה בלילה ובקושי להרוויח, חיזקת אותי המון! תודה
***
איזה סיפור מרגש!! איזה מיוחדת שאת!!
כ"כ מרגש לראות את התמודדות עם הניסיון הלא קל של בעל שקשה לו ללמוד, ואת הזהירות, המאמץ והויתור על נוחות כדי לא להכניס את העבודה הביתה.
אשרייך!! הלוואי שתמיד תזכי להארת פנים ולאושר רב בעז"ה!
***
וואו וואו וואו!! אני לא מהטיפוסים שמגיבים, אבל זה העלה לי דמעות לעיניים! חזק וברוך!
***
תודה על הסיפור המרגש! ממש סיפור עם ניחוח יהודי אמיתי
***
מאוד מאוד מחזק העברתי למתמודדות דומות
***
וואו! אני פשוט קוראת ודומעת… קוראת ושוב דומעת… מרגש מאד מאד מאד!
יודעת עד כמה שזה קשה, מעריכה ומתרגשת שזכית לראות בעיניך, עד כמה שה' שמח עם כל מאמץ
***
אשריך ואשרי חלקך! חיזקת אותי מאוד מאוד, מעורר לראות לפעמים בעיניים הארה משמים שהמאמצים נושאים פירות
***
סיפור יפה מאוד!! תמשיכו גם עם כאלו סיפורים… גם אם תקבלו (ובטח שתקבלו) תגובות נגד:)
***
תודה לך! גרמת לי לדמעות בעיניים, להרגשה חזקה, הרגשה של רצון לעשות מה שהקב"ה רוצה ממני במדויק. מרגש גם לראות את אהבת התורה שלך. תצליחי להצליח הלאה
ולצוות שמורה – בקשה, תמשיכו ואל תפסיקו, אתם נותנים כוח!
***
איזה אישה מדהימה, כמה כוח שזה!!!
כשכ"כ הרבה נשים כן מכניסות ובסוף העבודה מתקפלות … וכ"אילו" (הלוואי) נגמר סיפור במחשב בבית, זה חיזוק עצום וממש מסירות נפש!
***
קראתי את הסיפור המיוחד שלך וממש התרגשתי עד דמעות!!! חזקי ואמצי!
כל מאמץ קטן שלנו נספר ונאסף!! מחזקת את כולנו.
***
אני קוראת את מה שכתבת כאן, כולי מצומררת!!
אשריך!! אני עוד רווקה לא יודעת מהו הניסיון הזה בכלל, אבל אני יודעת שאת והגבורה אותה אמצת גדולים מהבנתי. מעריצה אותך ועוד המון כמוך!!
***
יואוווווו! מדהים ומרגש!!!!!! הלוואי על כולנו, אשרייך
***
תודה רבה רבה שפרסמתם!!!
ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד! זכויות הציבור שלכן גדולה ונוראה! המשיכו לעשות חיל גדול!
***
אשרייך!!! יהי רצון שיעמדו לך הזכויות ותזכי לדורות ישרים ומבורכים לבנין עדי עד. והשכר- ודאי מובטח לך לעולם הבא!
חזקי ואמצי, את באמת מהנשים היהודיות הגיבורות האמיתיות!!
***
גרמת לי להתרגש באמת! תודה על הסיפור.
***
מדהים!!!!!!!! את צדיקה וגיבורה אמיתית!!!!!!!!!!!
***
מרגש!!! דמעות בעיניים! אין מה להוסיף…
***
בוכה, מרגש ממש!!!!
***
רק להגיד לך כל הכבוד!!!!!! שה' יתן לך תמיד כוח רק לראות נחת!
כל הכבוד על עצם ההתמודדות הקבועה והנחישות! מעריכה
***
הסיפור על ה"אישי" מתוק מדבש! כשאנחנו עושים צעד אחד לכיוון התורה וקיום מצוותיה, איך הקב"ה מחזיר לנו בענק!
***
מרגש נורא!
***
מרגש, איך ד' משלם במטבעות של מסירות נפש!
***
וואו וואו וואו! את פשוט מהממת! נתת לי כוחות עצומים! תודה
***
מרגש באופן שגרם לי לחרוג מקריאתי הפסיבית תדיר ולהודות. ריגשת מאד! שתזכי תמיד לנחת ולאור.
***
סיפור מרגש מאד!!!!!!!!!! וכמה שזה מחזק!!!
תודה על השיתוף!
***
וואו ממש ממש מרגש. ירדו לי דמעות מהעיינים באמת!!!
***
מדהים. גם אצלי היה פיתוי קטן לעבוד מהבית, למען עצמי לא התפתיתי ונסעתי למשרד.
***
מדהים! אין מילים לומר על זה, רק לקנא בזכויות
***
ווואו! זה ממש מחזק! תודה עלי והצליחי!
***
אישה מיוחדת! ללא ספק! נשמע שאת סופר חזקה, כי צריך לדברים האלו הרבה עידוד וכח ואת זאת שנתת את זה לעצמך! אשריך!
***
מרגש מאד מאד מאד, עד דמעות. קרוב השם לכ—ל קוראיו… באמת!
***
אין לי מה לומר חוץ מכל הכבוד!!! "חוכמת נשים בנתה ביתה…"
***
מהממת!!!!! ריגשת עד אין סוף. הכי יפה שהלימוד של בעלך הוא כזה מתנה בשבילך… אשרייך!!
***
אין כמו התורה הקדושה! חסדי ה'!
***
סיפור מרגש עד דמעות. אין מילים, אין מילים!!
***
כולי מלאה דמעות מהסיפור
***
וואו מרגש!!!! חזקת אותי
***
וואוווו!!! כולי צמרמורת! אלופת האלופות!! נתת לי המון כח! תודה ענקיתתתתת
***
מצמרר!!! מרגש. אפילו בלי הסוף הטוב, כל שכן איתו. אישה גיבורה.
***
מרגש מאד מאד!!!
***
התרגשתי… יש למשיח בשביל מי לבוא!!
***
מאוד מאוד התרגשתי. תודה
***
מרגש עד דמעות!!!
***
מחזק מאוד!
***
אישה גדולה.
***
דמעות בעיני!!!!
***
מרגש!!!
***
מדהים!
***
דמעות!
***
תגובות לסיפורים קודמים
תודה על הבמה הכל כך חשובה הזו. זה ממש מחזק. במיוחד בימים טרופים הללו.
הניסיון שלנו דומה עם טוויסט שונה. אנחנו משפחה 'מתחזקת'. בעלי ואני גדלנו בבתים מסורתיים המבוססים על טכנולוגיה וקידמה. (אפילו יש לי תואר ראשון בטכנולוגיה!)
כשהחלטנו לעשות 'עקדת יצחק' פרטית ולהוציא את המחשב מהבית, זה היה לפני כ5 שנים. וביטלנו את קו בזק, כלומר, את האינטרנט. צעד לא פשוט. זה לעקור הרגל. פתאום חסר משהו בחיים. בבית. אבל היה את הטלפון החכם. מיני מחשב בכף היד. פיצוי.
הפעם השניה שבחרנו בצעד דומה היה לעבור למכשירים כשרים. הניסיון האחרון גדול מהראשון.
לכי תסבירי לאחותך למה את לא יכולה לראות את הסרטון של הילד שלה בפייסבוק ולעשות לה לייק או את הקישור הכל כך חשוב שהלקוח שלח ליוטיוב. שלא נדבר על לעמוד מול אבא שנוזף בך "מה הבעיה בטלפון שהיה לך עד היום? אני לא מבין אותך! קיבלת חינוך טוב. יצאת פרח. אנחנו לא חינכנו אותך לחיים כאלה של סיגופים מוזרים".
אני משתפת את זה כי אתם הפכתם להיות קהילת החיזוק שלי. ממכם אני שואבת כוחות והשראה להתמודדות שהיא חריגה לי.
אני חושבת שיש הבדל קטן בין מי שלא היה 'שם' לבין מי שהיה 'שם' ובחר בחיים אחרים. דווקא עכשיו בסגר, שגבולות העבודה והבית החלו להיטשטש, אנו מוצאים את עצמנו כל הזמן בשיחות עד כמה המכשיר הכשר ממש מגביל אותנו. ומתחילים לעלות געגועים….
ואולי באופן זמני בגלל המצב נחזור למכשיר הקודם? אולי חד פעמי נכניס מחשב הביתה? אולי טאבלט יחסוך את הבעיה? הרי בחרנו אחרת. ראינו עולם. אנחנו מכירים את הסכנה. זה נטו למטרת עבודה. אנו יודעים ממה להיזהר. היינו שם. אוי, כמה תירוצים יש ליצר… כמה…
לא פשוט ללמד יום שלם דרך הטלפון, או לעבוד כגרפיקאית כשאין לך אינטרנט. לכי תסבירי ללקוח… אומנם יש לי עמדת עבודה במרחק רחוב וחצי, אבל כל פעם לקפוץ לשם בשביל שינוי קטן?! שאלתי רב. את המחשב אמר לי להכניס הביתה. כמובן שלא ליד הילדים. הגזל זמן של ללכת לשם כל פעם לא מוצדק. אינטרנט, בעלי עמד על כך שלא משנה מה, לא יכנס.
והנה הגיע הניסיון. לקוח שלח לי 2 קבצים. ללכת עכשיו עד לשם בשביל 2 קבצים ולחזור?
סבב מהיר אצל השכנות המקסימות שלי, מי בבית שיכולות להעביר לי 2 קבצים מהמייל לדיסק און קי? אף אחת לא בבית. אחת נידבה את הסיסמא לאינטרנט. באופן חד פעמי כמובן. יש חיבור ברוך השם. תודה, חסכת לי. אה? יש חיבור. אין גלישה. המחשב ממאן לגלוש באינטרנט של השכנה שלי. אמרתי לה תודה ובעיקר תודה לה'. הלכתי לעמדה ובזבזתי רבע שעה על הורדת 2 קבצים.
סיפרתי בערב לבעלי על זה. החלטנו שבבית שלנו לא יהיה אינטרנט, אז קיבלנו סיעתא דשמיא מיוחדת. אינטרנט לא נכנס לפה. גם לא באופן חד פעמי.
תגובה לסיפורים קודמים בענין עבודה מהבית:
ראשית יישר כח עצום. הסיפורים והדיונים אחריהם מפרים מחזקים ומעוררים. גם אני עובדת מהבית ובהחלט הדברים חיזקו אותי לשני הצדדים גם להיות יותר סבלנית ורגועה יותר לילדים וגם להזהר יותר מגזל וגם בעניין הזהירות מההכנסה של אינטרנט הביתה.
גם אני כמו רבות מגיבה פעם ראשונה. היו כמה פעמים שממש רציתי להגיב ולא יצא לפועל. הפעם מאד צרמו לי שתי נקודות וזה המריץ אותי.
לשמורה הנהדרת שחשבה וחיכתה לפני התגובה – מעריכה ומעריצה. ששאלה רב ואמרו לבעלה להישאר בבית.
רוצה לשמח אותך שאת לא יחידה יש לי חברות לא מעטות שגם הן נאלצות להסתדר כך באין ברירה אחרת. אין ספק ששכרך גדול בשמים עד מאד!!! כמובן שכל פעם בו את כן יכולה לאפשר לבעלך ללמוד נמדד בפני עצמו ושווה מיליונים. זה לא או הכל או לא כלום. ניכר הכאב מבין השורות ואני רוצה לחזק את ידיך בתקופה מאתגרת כ"כ.
בכל אופן עם כל הערכה אני מוכרחה להעיר ולהאיר שתי נקודות קטנות.
- מי שבגלל בעיה כלכליות לא עושה סינון מהודר אני מוכנה לשלם לה עד שירחיב ה' גבולה. תפרסמו בשמחה והשמורה הנהדרת תוכל לתווך בינינו.
ולגופו של עניין לדעתי זה קודם ללחם ולחלב אבל את זה צריך לשאול רב, לכל מה שמעבר אין ספק שזה קודם (ודאי שלבגדים מנקסט). עוד יותר אין היתר לעשות השתדלות לפרנסה באינטרנט לא מסונן כהלכה. אין כסף לסינון זה כמו שאין כסף לנסיעות לעבודה…
- לגבי קניות בנקסט לא נכנסת לגופו /של דיון רק רציתי להאיר, יש סקאלה מאד מאד רחבה בין לקנות סטים תואמים בגאולה ובין לקנות בנקסט… (שגם הוא יקר לטעמי)….
תמשיכו לעשות מלאכת קודש! תודה עצומה על הכל
אני כבר לא יודעת תגובה לאיזה סיפור זה או תגובה לתגובה אבל לא משנה, העיקר הרעיון…
"אני רוצה להבין – אני היחידה שבעלה נשאר בבית כדי לעזור עם הילדים בסגר? אני היחידה שלא לקחה חל"ת או קיצצה שעות לא כי לא אפשרו לה אלא כי אני צריכה כל שקל מהמשכורת בשביל שכירות ומחיה בסיסית"
אז גם אני בסירה הזאת, את ממש לא היחידה…. אשמח מאוד אם תביאו עוד תגובות כאלו כי גם אני חשבתי שאני היחידה….
וקצת עידוד…, אחרי הרבה חיפושים ותפילות וכמעט ייאוש מצאתי בייביסיטר (לא סרולוגית…) אל ייאוש! זה רק עניין של תקציב ושווה כל שקל. מאמינה שמי שמאוד רוצה יכולה למצוא (עם הרבה תפילות) נערה לשמור על ילדים אלא אם כן היא גרה באי בודד.
ועוד משהו בעניין האינטרנט בבית, אפשר להחליט (לפני שמכניסים, אחרי זה כבר קשה….) לא לפתוח את האינטרנט מחוץ לשעות העבודה, אני באופן אישי מכבה את הראוטר כשאני מסיימת לעבוד ואז להדליק שוב ולחכות שיתחיל לעבוד זה כבר פחות זמין….(חוץ מזה שחבל על קרינה מיותרת….))
אז גם אני, פעם ראשונה בחיי שאני מגיבה לאיזשהו משהו, ויש לי הרבה מה להגיב כל שבוע:)
עדיין בנושא של 'עיקרונה'. גם אני הכנסתי מחשב עם אינטרנט מסונן הביתה, אחרי שלא היה לי מחשב בכלל! וזה היה ממש עיקרון גם אצלי וגם אצל בעלי! בהתחלה בגלל הכורח, הבהילות, האנדרלמוסיה ששלטה וההרגשה שאוטוטו שוכחים מה זה קורונה וחוזרים לשגרה הרגילה. אחרי זה, היה כמובן שאלת רב, שהציב כמה תנאים. אבל הבעיה של הצ'אטים, גם מעבר לשעות העבודה היא הניסיון הקשה ביותר שלי (שלצערי אני עדיין מתקשה לעמוד בו.)
כן, גם אותי החליש קצת הסיפור הזה, ולצערי לא היה לי את הביטחון והאומץ להגיד את כל התגובות שנשמעו פה אפילו לעצמי, לכן, דווקא מתוך המקום המוחלש, החלטתי להתחזק, בניסיון הפרטי שלי. אז נכון ששבוע הסתובבתי בבית עם הרגשה של 'אני לא עמדתי על העקרונות שלי', ואחרי שבוע התרוממתי מהתגובות, והבנתי שזה היה הדבר הנכון בשביל הבית, הילדים והבעל. ואין שום אופציה אחרת. אבל מכל מקום!!! אפשר לקחת חיזוקים! עדיף ממקום של עוצמה, אבל אפשר גם ממקום של חולשה.
אז תדעי לך כותבת יקרה, שגם אם לא כולם באותה סיטואציה ולא כולן קיבלו את אותה החלטה, עדיין כל אחת בוחרת אם להתחזק מהסיפור (גם אם היא לא מסכימה איתו), או להתרעם עליו.
נקודה נוספת (מי שבתכלס הצליחה לגרום לי להגיב) זו התגובה על זו שבעלה נשאר בבית לעזור, התרגשתי מכל מילה!! את כ"כ צודקת! איך אפשר להשוות בין משפחה למשפחה? איך אפשר להסיק מסקנות? לקבוע עובדות? מאד התחברתי למקבלי פני משיח! חברות, זה טוב וחשוב להתחזק, להתעורר, אבל בואו לא נאבד ונסלף את הדברים היסודיים שהם א'-ב' ביהדות!
מי שנשמרת מפגעי הטכנולוגיה תקבל שכר בע"ה ותגיע לרמות קדושה גבוהות יותר שישפיעו עליה בכל החיים הרוחניים וישירות גם בשכר. בע"ה היא גם תזכה לקבל פני משיח. אבל לא נשכח שכן, מי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה! לא כל משפט הרואי שנראה טוב ומעורר יכול להיכתב ככה, אנחנו לא מנהלי חשבונות שמים.
וואו, זה היה ארוך! בלי כוונה:)
תמשיכו להצליח! מאד נהנית איך שאתם נותנים מקום לכולם.
ועוד משהו, שבעיני זו שאלת המיליון: לכל הנשים שמשתמשות במחשב רק לצורך עבודה, ולנשים שמאד מקפידות על גזל ו'מדבר שקר תרחק', מתי, למען ה', אמורים לקרוא את השמורה ואת כל התגובות? על חשבון מה אתן עושות את זה??
תגובת שמורה:
בכל יום עבודה יש חצי שעה של הפסקה:)
תגובה לתגובה-עם המחשב נייד שלי אני אבוא לקבל פני משיח!!! כי זה המסירות נפש שלי לתורה של בעלי
רוצה להודות לך על תגובתך, סוף סוף תגובה שיש לי איתה הזדהות עמוקה. וכמו שחיכית שבועיים, אני חיכיתי שלושה:)
עושה הרגשה טובה שיש עוד מישהי שמרגישה / עושה בדומה לך במציאות שנכפתה עלינו.
למרות שבבית אנחנו אומרים לעצמנו כמה פעמים בשבוע, אם שקלנו וחשבנו שזה מה שנכון כרגע (שבעלי בבית) מה אכפת מה כל העולם חושב?! עדיין עושה טוב לשמוע את זה (כנראה קרוצי חומר אנחנו…)
בתקווה ובתפילה לימים של שגרה עם כל הכח
תגובה לתגובה:) לשמורה היקרה ששאלה האם היא היחידה שבעלה שומר על הילדים בבית,
אני רוצה לענות לך: את לא היחידה! גם בעלי שומר על הילדים בבית. בדיוק כמו שכתבת- לא כי אני עובדת בשביל הכיף… גם אנחנו ניסינו המון אופציות שונות ומשונות והתוצאה היתה לא רק אמא סמרטוט אלא זוג סמרטוטים ובית משוגעים. בעלי לא רצה שאוריד שעות כי אין לנו אפשרות כלכלית, והוא שומר על הילדים למרות שהוא רוצה מאד לחזור לבית המדרש.
גם לי כמוך כוחות מוגבלים, וגם אני כאבתי את התמונה שהצטיירה לי פה בין השורות- את לא מספיק משקיעה בתורת בעלך! את לא מספיק סופרמנית ומושלמת! וכו' וכו'..
ואחרי שחשבתי על זה, חיזקתי את עצמי שאני עושה מה שנכון לנו ולבית שלנו, ולא לאף אחד אחר. לכל אחד הנתונים שלו, והם רבים מספור, ואם אנחנו מכוונים לשם שמים ועושים את מה שהכי נכון במצב הנתון שלנו- אז זה לא משנה שבבתים אחרים הבעל מצליח ללמוד 3 סדרים והאמא ממלאה את כל השעות בעבודה ויש להם ארוחה חמה כל יום והילדים עסוקים סביב השעון. או שהיא יכולה להוריד שעות או לצאת לחלת למען תורת בעלה.
שלא יובן לא נכון- אני מעריכה מאד את כל מי שהצליח להגיע לפתרון שכזה! אבל זה לא אומר שאני חייבת להעתיק, כי אני עושה מה שה' רוצה ממני במצב הנתון.
תודה רבה לך שהעלית את הנושא כי גם אני חשבתי שאני היחידה.. והתביישתי להגיד בקול… אז שוב תודה!
רוצה להוסיף עוד נקודה קטנה- קשורה ולא קשורה, תחליטו אתן אם להוסיף…
בבית יהודי תקין המחליט הסופי הוא הבעל. ולכן גם אם למשל- מישהי ממש רוצה לוותר למען התורה ולהוריד מהעבודה – אם בעלה החליט אחרת- הוא המילה האחרונה! היא יכולה להגיד "אני מוכנה לוותר" "מבחינתי זה אפשרי", אפשר לדון כמובן, אבל היא לא יכולה להחליט!
זו כמובן רק דוגמא וזה רלוונטי בכל נושא אחר. מקווה שהובנתי.
אני כבר שבועיים הולכת עם הדבר הזה, מאז שנכתב כאן על נשים שלא מוכנות להכניס מחשב הביתה..
אני רק רוצה להזכיר שהסגר לא קשור לאף גורם הוא הכי קשור אלינו, אחוזי ההדבקה כ"כ גבוהים!!! ילדים קטנים מחכים לאמהות שנמצאות במצב קשה, אלפי יתומים מהתקופה האחרונה. תתעוררו!!!
זה שאת שולחת את הילדים שלך לשכנה / בייביסיטר / חברה ואחת יכולה להדביק את השניה והמעגלים רק גדלים…. ממש רציתי לצעוק בקול על אחת שכתבה שהיא לא מאמינה שיש נשים כנועות.. ושלא התקשרו אליה, אולי את הכנועה?? מה עם פיקוח נפש??????
בסגר הראשון הייתי בחל"ת עכשיו אני בבית עם מחשב של עבודה בלי שום כניסה למכירות נקסט וכו' נטו עבודה!! (ואף פעם לא)
נראה לכן שמישהי שעובדת בקונדיטוריה והיא אופה עוגות, הילדים יודעים שבזה לא נוגעים!! זה נכנס להם בעצמות!! כמו בדיוק הילדים שלי שלמחשב לא מתקרבים כי זה לא שלנו! וזה העבודה של אמא.
אני רואה שהמילה קיצוני שכתבתי צרמה ורוצה להסביר.
אני לא סובלת כמו שאבחנו אותי, אבל בפירוש מתמודדת. לא תמיד קל להתקדש במותר- מותר ובמהודר. לא תמיד קל להתרחק כשחברות מספרות ומעוררות, ואלו לא רצונות פסולים!!!!
לא שאלו אותי מראש, לא ידעתי קודם את ההבדלים, אין לי טענות או תלונות, כן לפעמים כמה צביטות ורגעי חולשה, והרבה הרבה חיזוק כשאני מקבלת הוכחה לכמה משתלמת הדרך. כמה היא שווה ונותנת גם בעולם הזה, וכמה הדרך הזאת היא כל כך משתלמת…..
מקווה שהייתי מובנת. התכוונתי סה"כ שהתחזקתי בהתמודדות שלי. וכן, זו התמודדות!!!!!
שלום לארגון השמורה היקר מאוד,
אף פעם לא הגבתי אבל תמיד קראתי בשקיקה את כל החומר ששלחתם. כמובן שהתחזקתי מאוד. אני מרגישה שמסביב כולם מאפשרים ומתירים מה שרק אפשר ודווקא אתם הקול שמחזיר לפרופורציה הנכונה.
הייתי מאוד רוצה שתדברו גם על מקרים של נשים שהכניסו מחשב ואינטרנט הביתה (מכורח המציאות) ויש להם ילדים גדולים שיודעים ומבינים ואפילו מבקשים כל מיני (לשלוח מייל לחברה, לראות סרט וכו' ) כאשר חלק מהחברות שלהן (מדובר בבנות בכיתות ו,ז,ח) חשופות לזה וההורים שלהם מאפשרים להם גישה לכל הנ"ל ואנחנו לא. זה מאוד ברור לי שאני לא רוצה לאפשר להם אבל אני מרגישה בודדה במערכה….:(
עד עכשיו דיברתם על נשים צעירות עם ילדים קטנים ואיך הן מסתדרות מול בית ועבודה וילדים בבית, אשמח שתתנו במה גם לאמהות עם ילדים/בנות גדולות כמו שתיארתי.
תודה! תזכו למצוות! על כל הטוב שאתן עושות!!!
כתבתן למישהי בתגובה שכל עובד מעל 6 שעות זכאי לחצי שעה הפסקה, אז זה לא מדויק… החוק אומר:
עובד בעבודת כפיים זכאי להפסקה בת 45 דקות ביום עבודה של 6 שעות ויותר. עובד בעבודה שאינה עבודה כפיים זכאי להפסקה אם הוא מועסק מעל 8 שעות ביום בשבוע עבודה של 6 ימים, או אם הוא מועסק מעל 9 שעות ביום בשבוע עבודה של 5 ימים
מה שאומר שרובינו שמועסקות פחות מ9 שעות בעבודה משרדית, לא זכאיות להפסקה כלל!!!! אלא אם כן כתוב אחרת בחוזה. אני באופן אישי שאלתי את המעסיק והוא אמר שזמן אכילה/שיחות טלפון קצרות וכו זה בסדר, מעבר לזה אסור.
קראתי ואני קוראת מדי שבוע את התגובות, ואני כרגיל משתאה ומתפלאה מהמומחיות של צוות "השמורה" להלך בין הטיפות של כל "סגנונות הדעות" בצורה כל כך נעימה!
***
תגובה על תגובת השמורה לסיפור רווח נקי-
לתשומת לב, בעניין הפסקה בעבודה ביום עבודה הכולל למעלה מ-6 שעות, העובדת זכאית לחצי שעת הפסקה על חשבונה. מה שאומר שהעובדת יכולה לקחת בהחלט חצי שעה הפסקה, אבל היא תצטרך להשלים אותה….
***
תגובה למי ששאלה אם היא יחידה שבעלה נשאר לעזור בבית: לא. את לא היחידה. זה כואב נורא, אבל לפעמים אין ברירה. ולפעמים ביטולה זהו קיומה.
***
(תגובה לסיפור פרנסה ברווח) גם אני הייתי, כבעלת עסק, בניסיון הזה. הציעו לי גם כמה "עצות" שאפשר לשנות קצת. אני ובעלי החלטנו – לא לשקר! אם מצהירים שירדה ההכנסה באותה חודשיים ב-25% מקבלים מענק. ואם זה שקר? חסר לקב"ה איך לפרנס? ב"ה כל חודשיים בודקים ופעמיים יצא באמת לקבל את הכסף, ושאר החדשים שלא.
***
