כל הברכות שבעולם
לתגובות הקוראות
שלום שמורה,
ראשית תודה על הסיפורים המקסימים, הם נותנים כל כך הרבה כח. מעודד לשמוע שיש עוד כמוך, ומחזק לראות חברות שמצליחות להתמודד במגוון תחומים. תודה לכל מי שמשתפת ומגיבה!
הסיפור שלי לקוח מעולם שלא קשור דווקא לקורונה, לסגר או כל ההשלכות הנגזרות מהם, סתם סיפור מתוק, ולא רק בגלל השוקולדים שבו:)
אני עובדת במוקד רפואי (אופס, קורונה:)). הצוות כולו נשי, אך בפילוח מגזרי אני החרדית הכמעט יחידה שם. לפני כמה חודשים זכיתי לחבוק אוצרית קטנטנה וחדשה במשפחה, שעם היוולדה הוציאה אותי לחופשה משמחת.
ביום האחרון לחופשה, ערב החזרה לעבודה, בחרתי בכלי נאה עליו שטחתי חבילת שוקולדים בצירוף פתק לבבי, כפי שמקובל במקום העבודה ההוא. הי, רגע, איך אפשר להביא דבר מאכל לכאלו שלא יברכו עליו? יש פה מכשול רציני. בעלי ברר את ההלכה, ומצא כי אם אכתוב בצורה בולטת את נוסח הברכה – אין פה "לפני עיוור".
נו, מה הבעיה? פתק כבר יש, רק להוסיף לו כמה מילים. "רק".
אולי זה נשמע מוזר, אבל לי זה היה קשה מאד. הצוות שם אמנם מאד מכבד, ואף פעם לא היו לי איתם היתקלויות או פלונטרים, אבל מכאן ועד לדמיין אותן מברכות??… ארוכה הדרך… הברכה היחידה ששמעתי שם זה "בוקר טוב", אז איך אני אפול עליהן עם "שהכל"?? זה כל כך רחוק מהעולם שלהן, למרבה הצער.
אך הלכה זו הלכה. וכך, יחד עם הסרט המסולסל ארזתי גם מנה של אומץ, ובלב פועם רשמתי בכתב נאה וברור: "הברכה: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו"
הנחתי את המארז החגיגי על שולחן המנהלת ושלחתי הודעה לכולן, דרך הפלאפון של המוקד.
חיכיתי במתח לתגובה שתבוא.
אחרי כמה דקות המנהלת הכריזה בקול: "אפרת? מה נראה לך, שאני לא יודעת מה מברכים?", היא בחרה לה שוקולד מהצלחת, וברכה את הברכה בקול, לאוזני כולן, שענו אחריה: "אמן!"…
הרגשתי כל כך נפלא, כמה כח יש אפילו למעשה קטן, איזו השפעה!
ותודה לכן, שמורות מיוחדות, שבזכות הסיפורים והשיתופים שלכן, נתתן לי את הכח להתגבר ולפעול כנדרש. תבורכו בכל הברכות שבעולם!
תגובות השמורות לסיפור
רק מציינת שהתקבלו הערות על הסיפור הנ"ל.
אני מודה למגיבות שהאירו את עיננו וחדדו נושאים חשובים.
העברנו את ההערות לעיונה של הרבנית ולדמן,
עדיין לא הספקנו לקבל ממנה אישור על הניסוח הסופי של התשובות החשובות שקיבלנו ממנה-
מקוות בעזרת ה' לפרסם כבר בשבוע הבא.
תודה לכותבת,
ולכל המגיבות!
לאה
ריגשת אותי באמת, עברה לי צמרמורת כשקראתי את הסיפור שלך. את גיבורה אמיתית!!!
כל כך בקלות יכולת להתעלם, למצוא תרוצים, אבל בכל זאת שאלת וכשקיבלת תשובה לא היו מבחינתך שתי אופציות איך לפעול, הייתה רק דרך אחת: הלכה זו הלכה, בלי לדעת מה יהיו ההשלכות של זה. מקנאה בגבורה שלך!
ועוד משהו שרציתי להוסיף, שמעתי אותו מאחת המורות בסמינר שלנו היא אמרה אותו בשם אחד הגדולים:
כאשר אדם יעלה לבית דין של מעלה אחת השאלות שישאלו אותו זה מי אתה, יענה אותו אדם: אני פלוני עבדתי כפקיד בבנק, הרווחתי כך וכך, יאמרו לו: לא שאלנו מה עשית, שאלנו מי אתה, הוא יענה: הייתי כשרוני, ידעתי לעשות כך וכך, יענו לו: לא שאלנו באילו כישרונות חנן אותך הבורא, אלא מי אתה.
אז מי זה באמת אני? אני זה מה שהיה לי קשה והתגברתי. כל פעם שאדם מתגבר ועומד בניסיון ה"אני" שלו גדל.
לעיתים קשה לאנשים במשהו אז הם פשוט מדלגים על אותו משהו, קשה להם בכיבוד הורים, אז הולכים להקפיד על הלכות ברכות, קשה להם במלאכת בורר אז מחליטים להקפיד על מלאכה אחרת, אנשים אלה נשארים עם "אני" קטן, אנשים אמיתיים לוקחים ניסיון, אתגר והופכים אותו לדבר מקדם, הניסיונות הם אלה שבונים אותנו. מהם אנחנו גדלים.
אשריך שזכית!
אפרת את מיוחדת! איזה זכות אדירה! תחשבי שאולי בפעם הבאה שהמנהלת תאכל שוקולד אולי היא תיזכר שוב שהיא יודעת את הברכה…
כל הזמן יש כאן סיפורים של נשים שעשו מעשה אמיץ ובסוף הכל היה בסדר. הייתי שמחה לשמוע על ההתמודדות של אלו שלא כ"כ היה בסדר אצלן… שכולן אולי צחקו והיה לא נעים… אולי זה לא נשמע סיפור מהסיפורים אבל בהחלט סיפור מהחיים… כי הרבה פעמים זה מה שקורה.
הייתי שמחה לשמוע על מישהי שביקשה שהבוס לא יקרא לה בשם פרטי כלל אבל מה לעשות ויש לו זיכרון לא אי אי אי…מה היא עשתה אז?! כי זה הסיפור של הבוס שלי עם עובדת יותר ותיקה ממני וזה לקח לי את כל האומץ אפילו לבקש ממנו לא לקרוא לי בשם פרטי- כי זה לא יועיל….
זה קורה רק אצלי?
וואווווו!!
שאלתן מה מחזק את החוסן האישי – ניסיתי לענות ולא ידעתי להגדיר את העוצמות שאני מרגישה – שמחזקות ומונעות ערעורים,
עכשיו יש לי תשובה – דברים כאלה בדיוק!!!! הראייה עד כמה האמת נהדרת:) ומציצה אם רק מסתכלים עליה:)
ההרגשות האלה שהרגישה השמורה היקרה שבסיפור נותנות כ"כ המון כח שכמה שנתחזק יותר נרגיש אותו יותר:) והלוואי ותמצאו את הדרך להעביר את הראיה הנכונה למי שלא חווה את הרגשות האלה אולי כי הוא לא מסתכל עליהם נכון…
תודה רבה!!!
וואו איזה סיפור מרגש!!
לפעמים אנחנו מסתכלים שאם הם חילונים הם יהיו נגדנו ויתעצבנו (למרות שזה בצדק כדי להשקיט את נקיפות המצפון שיש להם…..) אבל באמת לא רק שהם לא כועסים ומסתכלים מוזר אלא הם מכבדים ואף נהנים…..
פשוט עשית קידוש ה', אשריך!!
(לא שההתנהגות וההסתכלות שלהם תגרום לנו ותוביל אותנו איך להתנהג, איך אנחנו בכל זאת בנ"א ורוצים להיות אהובים ומקובלים…..)
יישר כח!! נתת לנו הרבה כח!
כל הכבוד שבעולם! הפעם התפעלתי באמת. מתוך הרבה סיפורי גבורה ואומץ יהודי שנשלחו לכאן אני חושבת שכאן נדרשה גבורה אמיתית
בדורנו הדמוקרטי כ"כ לא נעים וכ"כ לא מקובל "להכתיב" כביכול לאחרים איך להתנהג. ובמיוחד בנושאים של דת.
אני עצמי כשנקלעתי למצבים דומים התחמקתי מלהיות זו שהגישה, אבל ממש לא מצאתי את הכוח לעשות את הדבר הנכון, מה שאת עשית!
כל הכבוד לך!
האמת שגם אני עמדתי פעם במצב שלך ונורא התלבטתי מה לעשות כי באמת היה לי לא נעים לכתב לברך ופחדתי שאולי יצחקו על זה קצת, ממש הזדהתי עם הקושי. בסוף במקום שוקולדים הבאתי קפה, נס קפה ותה (הרב ששאלנו אמר שזה בסדר כי זה לא אוכל מוכן וממילא ישתו את הקפה…)
אבל כל הכבוד לך שלמרות הבושה התגברת ופעלת לפי ההלכה ובסוף באמת הרווחת ברכות ואמנים!
כ-ל ה-כ-ב-ו-ד!!!
גם אני אף פעם לא הבאתי כיבוד, לא כשהתארסתי ולא אחרי לידות, בדיוק בגלל הנקודה הזו. לא מצליחה לדמיין את עצמי עושה את המעשה הזה, כל מי שעובדת במקום מעורב מבינה את גודל הגבורה.
מעריצה בכל ליבי וגאה להיות חלק מהקהילה האדירה הזו! תודה על השיתוף, תמשיכו לתת לנו מושגים! תמשיכו לתת לנו שאיפות!
מקסים!!!!!!!! איזה אומץ!!! אשרייך!!!!! פשוט קידוש ה' גדול!
סיפור מרגש עד דמעות! סיפור שמחזק את הכוח שלנו על השפעת הסביבה.
לקלוט כמה אין לנו מה להתבייש, להיפך, הם אלו שצריכים להתבייש.. רואים הרבה פעמים שכשאת שואלת מישהיא האם היא למשל שומרת שבת, את היא עונה לך:ברורררר! כשהם רואים שלנו חשובים ערכי היהדות, אז הם רוצים להראות לנו שגם להם יש חלק.
אין לי מילה אחרת מ'ואוו'.. זה פשוט סיפור מתוק ומחמם את הלב. איזה כיף לקבל כאלו דשי"ם מתוקים מלמעלה.
כל הכבוד לך שעשית את מה שצריך, והעלית נקודה למחשבה:)..
שיהיה המון מזל"ט על התינוקת. ותודה על הסיפור השוקולדי שלך, מתוק מדבש!
נותן כח, תודה רבה על השיתוף. לפעמים קשה לנו כל כך לנהוג עפ"י ההלכה בסביבה שלא מעריכה זאת עדיין לצערנו.
זה מזכיר לי את התפילה שמתפללים בימים הנוראים- ""ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך". אנחנו מתפללים ומצפים להתגשמות של התפילה הזו, אבל יש כמובן חלק שנמצא בידינו ובאחריותנו, כמו שעשתה כותבת הסיפור. "ויגבה ליבו בדרכי השם"
תודה רבה על החיזוק!
ממש נהניתי מהסיפור! עמ"י קדוש וזה מדהים לגלות את זה כל פעם מחדש… איך יש בכל יהודי נשמה חמה פועמת, רק לעיתים היא מכוסה בהרבה שכבות… או אולי השכבות שעל עינינו מונעות מאיתנו לראות אותה אצלם??
הייתי עדה לסיפור דומה – עמדתי עם חברה בפינת קפה במשרד, וכשהיא באה להחזיר את החלב למקרר – אחת שעמדה לידה ביקשה ממנה להשאיר אותו בחוץ בשבילה. חברה שלי נענתה באדיבות, אבל רגע אחרי התלבטה – אולי היא "סייעה" לה להכין קפה שלא יזכה לברכה… אני מיד רמזתי לה שלדעתי זה בסדר ושתעזוב ו"בלי נערוים מיותרים"… אבל היא יותר אמיצה ממני, וכנראה יותר אכפת לה – ולא מההרגשה שלה עצמה – כי היא לא ויתרה ופנתה לההיא שכבר סיימה להכין את הקפה ואמרה לה: "תקשיבי, לא נעים לי אבל יש לי בקשה ממך… בגלל שעזרתי לך אולי את יכולה לברך על הקפה?"… ולהפתעתי הרבה, ה"היא" (שלא היתה נראית כמי שיודעת ברכה מה היא… בושתי ונכלמתי מעצמי באותו רגע) נענתה בחיוך: "בטח! שהכל נהיה בדברו, נכון?"…
סתם מזכיר לי אפיזודה משעשעת על אחת שעבדה איתי כשהיתה רגע לפני לידה… בקושי זזה… תל-אביבית שלא יודעת כ-ל-ו-ם מיהדות:(
היא הגיע לפגישה מהמרכז (אני בירושלים) וכל שניה אמרה לי כמה היא צמאה.
הרגשתי שאני חייבת להגיש לה שתיה, ולא ידעתי איך אני עושה את זה בלי הכשלה בעניין ברכות (בעלי אמר לי שהגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מאד הקפיד בעניין)
יצאתי, הבאתי שתי כוסות ואמרתי לה: "אני אברך ואת תצאי"
היא מסתכלת עלי המומה ואומרת:
אני לא יכולה לזוז… עד שהבאת לי שתיה לכאן – למה שאצא????
בקיצור, פתאום קלטתי ש'לצאת בברכות' זה קוד פנימי שלנו:))
איזה סיפור מתוק!!!! סיפור שלא רק עושה מצפון:(:(
את גיבורה אמיתית ואמיצה אמיתית ורק השם ישלם שכרך….. תדעי לך! היכולת להיות הצדיקה שכותבת איזו ברכה לברך -גיבורה אמיתית!!!
***
את פשוט מתוקה!!!! מעשים "קטנים" שכאלה הם הכי גדולים שרק יש דווקא בגלל שהם כאלה ולא עטופים במסביב. אשריך!!!
אין על שמורה אתם עושים כ"כ הרבה טוב!!!
***
גם אני נתקלת מדי יום ביומו עם ההתלבטות הזו. מצד אחד, אי אפשר לתת למישהו שלא יברך דבר מאכל/שתיה, מצד שני, לא נעים להיות "קמצנית" ולא להציע.
תודה על הרעיון!
***
זה סיפור מדהים! זה אומץ, וכל כך כיף שרואים את זה גם בעוה"ז, זה נותן כח.
זה סיפור ראשון שאני מגיבה עליו, וכולם כבר כתבו את זה לפני;) אבל מגיע לך לדעת שלא יכולתי להתאפק. התלהבתי!
***
שמעתי פעם ששאלו רב גדול האם מותר להביא משלוח מנות למשל לשכנים חילונים (משפחה הגרה בבניין מעורב) אם השכנים לא יברכו על המאכלים, ענה הרב-בוודאי שמותר, ושימו שם כמה שיותר מאכלים, כדי שלפחות כמה שיותר הם יאכלו כשר…
***
איזה סיפור מרגש! דמעתי ממש.
איזה לימוד זכות זה על עם ישראל. אם רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה כאן ועכשיו, איזה מטעמים נפלאים הוא היה עושה מזה!
***
תודה לאפרת שולחת הסיפור, חיזקת!
האמת היא שהיה לי קצת קשה להתרגש מהסיפור ולא כי הוא לא מרגש… אלא בגלל שכבר ראיתי אותו מתגשם כל כך הרבה פעמים בווריאציות שונות ומגוונות… כשיהודי עושה את המעשה הנכון מתוך הרצון הנכון, הוא מקבל בחזרה הערכה והצלחה.
***
איך זיכית אותן! אשרייך! בזכותך יהודיות, בנות של אבא נתנו לו אולי לראשונה בחייהן ברכה!
מקנא בכך על הזכות ועל האומץ!
***
כל הכבוד! אשריך!
תודה לך שאת מחזקת אותנו ונותנת גם לנו אומץ לעשות כאלה מעשים גדולים, לעשות את רצון ד' בלי להתבייש מפני המלעיגים עלינו (או העלולים להלעיג עלינו…).
***
יישר כח כל הכבוד לך על האומץ וההתגברות! אשריך! מחזק מאד
***
מרגשששש! וואוו! אני עם דמעותתת
***
איזה סיפור מתוק…. מביא רוח רעננה ומשמחת!
***
יישר כח ! מרגש ומתוק במיוחד!!!!!!
***
סיפור מרגש ומקסים. מי כעמך ישראל!
***
ממש התרגשתי! אשרייך!!
***
סיפור יפה ומשמח! יישר כח!
***
באמת סיפור מתוק שמשאיר טעם טוב בפה…
***
להגיד לך? ?!!! איזה אומץ!!! גיבורה ממש!!! הלוואי שגם אני אגיע לדרגה שלך!
אשריך בעולם הזה ובעולם הבא! אמן
***
מחזק ביותר!!! איזה אומץ! יישר כח! ה' ישלם שכרך!
***
ועכשיו הסיפור של השבוע – אני עם דמעות – איזה עוצמה.
***
צמרמורות!!! אם היינו יודעים כמה מעשים שיכולנו לעשות לא נעשו והיו יכולים לגרום לכאלה דברים טובים!!!
***
מיוחד! מרגש מאד
***
איזה סיפור מתוק, התרגשתי.
***
מרגש מאד! תודה
***
מיוחד!! אשריך שזכית וזיכית!
***
מרגש!! אשריך
***
מתוקה ומקסימה! סיפור מרענן
***
סיפור מרגש! נפלא לראות את המגוון שלכן!!!
***
יוו, סיפור מתוק מדבש!
***
תודה רבה! כאלו סיפורים אני אוהבת, שיש בהם התגברות, והליכה עם התורה בלי פשרות, ואפילו זוכים לראות את הפירות המתוקים
***
איזו אישה מתוקה שאת!!! עושה טוב לשמוע כאלו סיפורים.
***
סיפור אכן מתוק ומלמד הרבה, גם על המנהלת שנראית רחוקה והיא כנראה לא כל כך…
***
אומץץץ!! זה מה שיש לי לומר. כל הכבוד!!! גאוות יחידה ולעשות את זה בדרך יפה…
***
חזק!!!
***
איזו גדולה!!! כל הכבוד!! אשרייך!
***
יפה מאד מאד! חיזקי ואימצי! לא קל לקבל אומץ, אשריך שזכית ושזכית גם למשוב
***
מתוק! מתוק! הרבה יותר משוקולד. הרבה נחת מהמתוקונת שלך
***
סיפור מבורך!
***
סיפור מתוק ויפה! תודה לשולחת ולעורכת:)
***
איזה אומץ! רק מי שנמצא בכאלו מקומות מבינה שזה באמת אומץ! כל הכבוד!!!
***
וואו, אני גם עובדת בצוות מעורב, משתדלת מאד שלא להיתקל בעניני דינים, מדהים לראות שאולי הן פשוט יודעות במה מדובר! תודה
***
איזה אומץ מיוחד כל הכבוד! קיבלת ממש שוקולד מהשמים. התרגשתי
***
וואו וואו! כל הכבוד על האומץ! וכ"כ יפה לראות את עמ"י במיטבו
***
איזה סיפור מתוק!!!!!!!
***
סתם בקשר למי ששאלה מתי אפשר לקרוא- בדקתי שלוקח לי טיפה יותר מ10 דקות בקריאה מהירה.. (אני קוראת ממש מהר) שווה לי גם לעצור את ה"טיימר" של העבודה, בשביל לקרוא את שמורה, זה ממש משיב נפש!
***
תגובות לסיפורים קודמים
אני יושבת מול המחשב, קוראת את כל התגובות של הנשים המדהימות ובוכה………. אז כן: נשארנו אחרונים!!
תחזיקו חזק חזק ותמשיכו לשמור על עצמכן ועל הבתים שלכן כי כל הנשים הצדיקות שעומדות בגבורה כל אחת בניסיון שלה- ואי אפשר להשוות בין המקום שבו כל אחת עומדת, בזכותן אנחנו נגאל!!! אתן תהיינה הראשונות עם המשפחות שלכן!
גם כשקשה להישמר ואנשים לא מבינים מה הסיפור, תהיינה גאות שאתן חלק מהאנשים האחרונים שלא נכנעו, כמו בכל הדורות! זה כל כך מרגש לראות איך שבדור שלנו, דור אחרון, מול ההתמכרות המטורפת לאינטרנט (לצערנו גם נטפרי הכי חסום יכול למכר לשעות….וכמה קשה לשים גבולות…)
אני יצאתי שנה שעברה מהסמינר, עדיין בחורה, ותדעו לכם שכל תגובה כזאת וסיפור שאתם מביאים זה כ"כ מחזק!!
עד לפני כמה חודשים ב"ה מעולם לא נגעתי באינטרנט, אני עובדת בתחום שקשור לאדריכלות גם באופן פרטי, וב"ה בבית יש לי רק מייל. בעבר הייתי יכולה להציץ בו פעם ביום היום כשאני מסתכלת על עצמי אני רואה שאני לא מסוגלת בלי לבדוק כל כמה זמן אם הגיעה הודעה חדשה…….. וזה אכפת לי כי אני מרגישה נשלטת, לא בת חורין, וגם בזמן האחרון שיצאתי לעמדה של מחשבים רק בשביל חיפוש עבודה באתרים…כמה זה ממכר!!! רק להציץ פה ושם…..
השאיפה שלי בעז"ה כשאני אבנה את הבית שלי שעד שאני לא אהיה חייבת חייבת מחשב-לא להכניס. פעם אמרה לי מישהי משפט נכון מאד: מחשב בבית=עוד מישהו בבית, ובתור זוג צעיר, זה וודאי מחבל באווירה……
וכשאני קוראת את התגובות שלכן זה כ"כ מרגש לראות שיש עוד אנשים שאכפת להם! שגם כשקשה להן הן רוצות מכל הלב להתחזק! אתן נותנות לי המוןןןןןן כח ואני כ"כ שמחה שהצטרפתי לשמורה. יש לכן זכות ענקית של חיזוק הרבים!!
ועוד משהו קטן-היתה כאן תגובה של מישהי על זה שילדים צריכים לדעת שהמחשב הוא רק של אמא, לעבודה, ולהם אסור לגעת. שזה ודאי חשוב ונכון. אבל חייב להיות שגם האמא תשמור על עצמה מכל משמר וזה באמת קשה כשהכל נגיש וקורץ, שבאמת המחשב יהיה רק לעבודה ולא סתם לקניות, גלישות וכו' כי אז זה משפיע על כל הבית, ובעצם מה הועלנו?
שוב תודה ענקית ותמשיכו לרגש ולחזק!! ה' יברך אתכן!
קודם כל תודה עצומה – ללאה ולכל הצוות, ולנשים היקרות שמשתפות ומגיבות.
תגובה לתגובה: לזו שכתבה, שלמי שלא היה עד הקורונה מחשב – אז היא מבינה שלא נכון לתת לדבר חיצוני לנהל אותנו אבל למי שהיה עוד קודם….
רציתי להעיר:
גם לי, יש מחשב בבית, וכן, עוד לפני הקורונה – ב"ה עם החסימה הכי מהודרת שיש. אך אין ספק שקריאת כל התגובות והסיפורים, על נשים שעושות ככל יכולתן כדי להימנע מכך, ולפעמים אפילו מעל יכולתן – מחדדת לי מאד מאד את ברירת המחדל הגרועה בה אני נמצאת.
אין ספק שבית יהודי- נקי וטהור יותר – כשהוא ללא מחשב, בטח לא עם אינטרנט, גם המסונן ביותר.
וכשאני קוראת את כל הסיפורים האלה, אני מודה לה' שיש עוד אנשים שיכולים להחזיר אותי למציאות האמיתית של החיים, למה שהיינו רוצים באמת, וגורמים לי להבהל קצת (כי במשך הזמן אפילו כבר לא מרגישים עם זה לא בנח) ולקבל על עצמי כל מיני קבלות והגבלות (לפתוח את הג'ימייל רק פעם ביומיים – ולסגור מייד, לא לעשות באינטרנט שום דבר שיש דרך חלופית לעשות אותו וכו' – כל פעם מה שה' נותן בראש)
אני חושבת שזה חשוב מאד מאד!!!
גם מי שהיה לה מחשב מחשב בבית עוד לפני הקורונה – שימי לב!!! זה עדיין משהו חיצוני שמנהל לך את החיים!! אמנם כנראה סיבה אישית, ולא כלל עולמית חוץ מהקורונה אבל עדיין חשוב מאד לזכור שזה לא משנה את העובדה שלהכניס מחשב הביתה זו ברירת מחדל לא מוצלחת בכלל!!!
שלום לכולן,
אני קוראת בשקיקה את כל הסיפורים המרגשים ובעיקר את התגובות. אין מה לומר חוץ מ"מי כעמך ישראל" נשים כשרות הרוצות להיטיב, להתחזק ולהשתפר.
בענין האינטרנט רציתי להביא כאן חיזוק מיוחד שהביאה אישה יקרה בקו הצניעות של גור, ממליצה לכל בת ישראל, בשלוחה 1 ואח"כ 3 ישנה שלוחה של מאזינות משתפות והכל בענייני השקפה בצניעות, דילמות ותשובות, בקיצור אחת הביאה שם בשם אחד מגדולי המקובלים בדורנו המנהל ישיבה בראש העין כי בדור האחרון יצטרכו האנשים לתקן את כל הפשעים שהיו בכל הדורות, וכיצד ניתן לעשות זאת? זהו קושי לא רגיל!
ע"כ מה עשה הקב"ה? הכניס את כל הטומאות שבעולם לכלי אחד שאינו עולה על טפח על טפח (האינטרנט כמובן) וכל אדם מישראל שיתגבר ויתחזק ויפרוש מכלי זה נמצא שתיקן את כל הפשעים שבעולם. וכמו שכתוב :"ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" מתי יבוא הגואל? כשיתוקנו כל פשעי הדורות.
בהערכה עצומה לכל אישה שמתגברת ומתחזקת, גם אם זה לדקה אחת, והבא ליטהר מסייעין בידו.
"ועוד משהו, שבעיני זו שאלת המיליון: לכל הנשים שמשתמשות במחשב רק לצורך עבודה, ולנשים שמאד מקפידות על גזל ו'מדבר שקר תרחק', מתי, למען ה', אמורים לקרוא את השמורה ואת כל התגובות? על חשבון מה אתן עושות את זה??"
לאלו שדואגות מתי קוראים את התגובות, אז שתי תשובות:
דבר ראשון זה העיתון שלי של יום שלישי, אני מורידה אותו, כדי שאוכל לקרוא אותו בערב כאשר האינטרנט כבוי. הוא שווה כל רגע של קריאה, עוצמתי עוד יותר מכל הסיפורים.
בשיחה במשפחה בין האחיות, גילינו שאנחנו כולנו שואבות, עוז ותעצומות מהתגובות!!! מקבלות רעיונות איך להתחזק, רגישויות שונות, לרצות הוציא את המחשב מהבית ועוד… (כמו לא להשתמש ברגשונים, אותיות כפולות, שלוש נקודות ועוד.)
דבר שני, יש לפחות פעם בשבוע ישיבה משמימה, או אולי אפילו על בסיס יומי, דיילי ארוך, אפשר להשאיר את הקובץ פתוח ולקרוא בהמשכים.
ממליצה בחום לא לפספס!!!
לכל מי ששאלה מתי מספיקים לקרוא את הסיפור והתגובות…
לי אין מספיק זמן בעבודה לזה למרות ההפסקה שיש לי שמוקדשת לעוד דברים. אך יותר מזה, אין לי שם מספיק פניות. אצלי הסיפור והתגובות זה הפינוק שלי בסוף (או באמצע) היום בבית. ואם ב"ה אין לך מייל בבית- אפשר להדפיס בעבודה (בתשלום אם צריך) ולהביא לך הביתה חומר איכותי וכיף יחד עם כוס הקפה בערב.
תהננה!
תודה! אני כל כך נהנת.. אפילו שאין לי זמן תמיד לקרוא את כל התגובות.. אבל מאז שהתחלתי א"א להפסיק.. כל כך הרבה תובנות יש בתגובות לסיפורים – תודה לכל אחת ואחת שטורחת להגיב!
רק עוד משהו להוסיף כתגובה לתגובות ששני בני הזוג הם נשמה אחת:
ב"ה וכל מי שזכתה לבעל שיושב ולומד בחשק ובטהרה שתזכור שיש לה אחריות לשמר את המתנה העצומה הזו, והיא צריכה להתאמץ ולשמור על עצמה נקיה ומרוממת בשבילה ובשבילו…. תמיד זה שני צדדים, יש למשוך כלפי מעלה וחס וחלילה להפך… רגש האחריות שלנו כלפי השמירה העצמית צריך להתרחב עם אחריות לחצי השני.. איכשהו זה תמיד מעמיד אותנו במקום יותר אחראי.
בהצלחה לכולנו!!
הסיפור של השבוע היה מיוחד, מרגש, ובהקשר לזה של שבוע שעבר- התגובה הראשונה שכתבה נגד, אני ממש לא מסכימה.
אני רואה את זה שהאישה הצדיקה הזו עשתה מסירות נפש אמיתית להקב"ה, ומרגש לראות את ההארה שהיא זכתה, לא שכר, פשוט עולם הזה!!! איזה עולם הזה יכול להיות יותר מאשר מה שקרה?
תמשיכו לחזק
דבר ראשון, תודה רבה רבה, המשיכו לעשות חיל!!!
בנוסף, רשמתם גם השבוע וגם בשבוע קודם כי כל עובד זכאי לחצי שעת הפסקה ביום, אז רק לדייק שלא יצא מכשול תחת ידיכם,
רק מי שעובדת 9 שעות ביום 5 ימים בשבוע או 8 שעות ביום במשך 6 ימים בשבוע, זכאית ל1/2 שעת הפסקה מתוך ה-9 / 8 שעות. פחות מזה אין זכאות ע"פ החוק…:(
כמובן אם המעסיק מאפשר תהני:)
(אא"כ הוא עובד בעבודת כפיים ואז מעל 6 שעות היא כבר זכאית..)
שימו לב ששוב הגבתם לאחת המגיבות שלכל עובד זכאי לחצי שעה הפסקה ביום. זה לא נכון!! עפ"י החוק זה לא ככה. אלא אם כן התחייבו לכם אחרת בחוזה.
אנא היזהרו!! אתם מכשילים נשים בגזל. לא כולם ילכו לבדוק אח"כ מה הגדרת החוק בנושא ועלולות להיכשל בגזל, זה בוודאי לא מה שהתכוונתם.
עובד בעבודה שאינה עבודת כפיים (כל העבודות המשרדיות בוודאות נכללות בכך) זכאי לחצי שעה הפסקה רק אם הוא עובד 9 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע או 8 שעות ביום 6 ימים בשבוע.
שימו לב!!
חשוב:
בשבוע הקודם הסבו את תשומת ליבי שחצי שעה הפסקה זה לא משהו שהחוק מחייב עבור העובדים כולם. אולי בגלל שמאז ומתמיד עבדתי במשרדי ממשלה – שם זאת התנהלות מקובלת – היה נראה לי שככה זה.
עדיין נראה לי שכל מעסיק מאפשר לעובדות לרפרף תוך כדי הסנדוויץ' על חומר כתוב לניקוי ראש – אבל מי שמרגישה שאצלה זה לא כך, שתשאל…
מתנצלת מאד על התשובה הלא מדוייקת,
לאה
סיפור מרגש!! תודה!!!
הצתה מאוחרת…. אבל לזאת שכתבה שבגלל שהיא לא יכולה לקנות סטים תואמים בגאולה היא חייבת לקנות בנקסט – בואו נחשוב על זה שוב…
אולי החובה לקנות בנקסט כי יש לך רצון לבגדים ממותגים לילדים, ולא כי אין כסף לקנות אותם בגאולה?…
אולי… ואני שואלת באמת, אולי זה הרצון להלביש לילדים את 'הכי הכי', ואולי אנחנו נכנסים כאן לסחרחרה שסופה מי ישורינו?
אולי לא נשים באותה שורה עבודה מהבית וצרכים נוספים, ונחשוב על כל סעיף בנפרד?…
אני לא אומרת את זה ממקום שיפוטי, מבטיחה. אני גם מתמודדת בעניין…. אבל ברגע שמסתכלים למציאות בעיניים ולא מחפים עליה – יש סיכוי להתקדם ולהשתנות… בעז"ה. מקווה שהובנתי, ואגב חוץ מהמשפט הזה הזדהיתי איתך מאד…
תודה רבה לכל מי שמגיבה ומספרת!!! זה מאד מאד מחזק!
שלום למערכת השמורה היקרה שעושה עבודת קודש!
אשמח מאד אם תוכלו לפרסם את התגובה שלי ובכך להועיל להמון בתים ונשים.
זכיתי! ובעלי אברך אבל מכירה כאלו שזכו בניסיון הפוך והבעל יצא לשוק הלימודים/עבודה. כתוצאה מכך, הן נשברו וקבלו את ההרגשה שבית של תורה- כבר לא יהיה להן והתרחקו יותר….
אני זועקת זעקה כואבת המוחה על המחשבה המעוותת הזו. בסמינרים זה מה שמחדירים, שהבעל ישב וילמד "כל החיים" בכלל לא מדברים על מצב שונה (כנראה בשביל לא לתת לגיטימציה ואני לא מתערבת בשיקולים…) ולדעתי, זה מה שגורם ויוצר את התפיסה הכ"כ מעוותת שאם הבעל לא אברך אז זה כבר לא זה….
תעלו בבקשה את הנושא, תביאו דרכים וסיפורים על מצבים כאלו שבהם הבתים נשארו בתים של תורה (וצורה) על אף העובדה השולית הזו…
תודה רבה.
רציתי לשלוח סיפור קטן, של ס"ד שהיתה לי,
הכנסנו הביתה את האינטרנט בלב כבד אחרי הרבה מאד היסוסים לפי הוראת רב- עם כמה גדרים נוספים, את האינטרנט המסונן ב"ה הכנסנו מכיון שהיה עלי לעבוד מהבית- בסגר הראשון וכן מכיו שאני צריכה להשלים שעות מהבית,
ב"ה לפני כשבועיים ילדתי, ומיד ידעתי שאני לא רוצה אינטרנט בבית, ואם אני בחל"ד אין סיבה שיהיה לי…
כשחזרתי מביה"ח הביתה קיבלתי הודעה במייל שמכיוון שתוקף האשראי של העבודה פג- האינטרנט ינותק תוך שבוע …..
תודה על הכל!!!!!
