אין לי מה לומר, את פשוט אישה גיבורה. בשביל לעשות דבר כזה צריך פשוט גבורה, אחרת אין אפשרות לעמוד בזה. 

הצלחת להוזיל לי דמעות מסיפורך. על זה שעד כמה אנחנו שקועות ולא שמות לב לנזק שאנחנו גורמות לדורי דורות. אותי בכל אופן ממש חיזקת ועוררת אותי חזק לנושא

פשוט לא יאומן איך הקורונה גרמה לכ”כ הרבה משפחות של אברכים ונשות אברכים צדיקות וטהורות, להכניס מחשב הביתה בדרך כ”כ חלקלקה ובלי שבקושי נרגיש שיש כאן איזה בעיה. מה יש נטפרי? מה הבעיה? זהו אז שלא. כל הבעייה שיש מחשב בבית 

ברור שחשוב חסימה טובה אבל שורש הבעיה הוא שהילדים מתרגלים לחיות בצל המחשב וזה ממש מסוכן כך דעתי!

תודה רבה לך ששיתפת אותנו אני בטוחה שעוד הרבה התחזקו בזכותך! ואת האנשים שה’ אוהב- להם הוא נותן ניסיון כדי להתעורר. זכית!!!!!!!!

תודה על הסיפור.

תמשיכו לכתוב שבית יהודי אותנטי הוא בלי מחשב. דווקא בגלל שזה הבית שלי…

שזה יכאב, שלא נתרגל, שנשאף כל הזמן להסתדר בלי. כן!!! זו ברירת מחדל. גם מאחורי הדלת הסגורה. גם כשזה רק רק לצורכי עבודה, כי זה אסון בבית.

אוי אוי! כמה חזק! כ”כ מזדההה לצערי, גם אני נסחפתי. בהתחלה זה היה רק לעבודה ורק בשעות הערב, ועכשיו, טיפין טיפין זה גולש ליותר מזה.

ואני רוצה כ”כ לעשות שינוי, ולהוציא אותו מהבית, ואין לי את האומץ. אולי הסיפור הזה יתן לי את הכוח לפחות לשים יותר גבולות ולדעת להיות יותר עם הדופק, שלא נגלוש מידי.

תודה על הסיפור המחזק! אשרייך!!! שה’ יתן לנו כוח להמשיך להיות אמהות ורעיות אמיתיות ועם כל הלב!

מרגש מאד. תודה רבה. חזקת אותי.

אני אישית תוהה אם כדאי אכן לצאת לעבודה במקום לעבוד מהבית, מעלה:- החלוקה של בית עבודה, העירוב בין שניהם מתיש אותי. מביא אותי למצב של סחרחורת גם כשנמצאים בעבודה, יש מטלות של הבית וכו וכו, חסרון: מאבדים את הנוחות של עבודה מהבית.

השאלה שלי, שמעסיקה אותי בעניין הזה של עבודה מהבית היא כזאת: 

אם אכן מתנהגים בצורה הנכונה, ומקדישים לעבודה זמן מוגדר ולא סביב כל היום (חשוב מאד מאד מכל הבחינות רוחנית נפשית ביתית וכו), ומתנהגים נכון עם הצוות והפגישות וכו, ומשאירים את המחשב דלוק רק בשעות אותן הקצבנו לעבודה – 

האם סוף סוף אנחנו אכן יותר בסדר? אשמח לדעתכם.

אני מעריכה מאד!!

אנחנו צריכות להזכיר לעצמינו כל הזמן שהמחשב הוא כלי עבודה זרה, ושזה בעצם הניסיון של הדור.

יש לי שאלה. אם את מראה לילדיך סרטים במחשב, מחר הם יבואו לחברה, או יסעו באוטובוס ויראו מסך כלשהוא, ואין לך מושג מה הם יכולים לראות לא כמו בבית שיש לך שליטה.

אם הילד מורגל שמסתכלים על מסך, זה יכול להיות גרוע שבגרועים. מסך מחשב אמור בדור המבלבל שלנו להיות מוקצה מחמת מיאוס!!!!!!!!!!!

לא בבית ולא באוטובוס ולא בשום מקום. יש מסך? עוצמים עיניים! מחשב לצרכי עבודה בלבד

גיסתי שעובדת מהבית כגרפיקאית, סיפרה לי השבוע סיפור מרגש, היא רצתה להראות לבעלה עיצוב שעיצבה, היא פשוט צילמה לו במצלמה…… אני חושבת שזו הדרך היחידה להינצל. כמובן הכל בסיעתא דשמיא.

כי תזכרו מה היה לפני 10 שנים הנסיונות? מה יהיה עוד 10 שנים? אנחנו חייבים להיות חזקים

ובתקווה שבעז”ה המשיח יבוא עוד הרבה הרבה הרבה קודם. אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מדהים, מדהים!!!! כל הכבוד ששמת לב לרגש הדק הזה!! אשריך!!! שתמשיכו להיות בריאים תמיד!!!

בגלל המצב יש את ההרגשה כאילו אפשר להסתדר עם המחשב בבית, וזה לא על חשבון שום דבר, וכולן עובדות ככה….

ואתם כל כך מחדדים את הרגש הדק דק הזה שלא יאבד חלילה. אנחנו חייבות לשים לב כל הזמן: האם זה מתאים לבית שלנו?? איך? כמה? כיצד? שלא נשכח את התפקיד האמיתי האמיתי!!!!

מה ישאלו כל אחת מאיתנו אחרי ה- 120??? לא- כמה שעות עבודה עבדתי כל יום!!!!

אני ב”ה יוצאת מהבית לעבודה, אבל באמת לא מצליחה להבין: לפעמים אני מקבלת מיילים (מכאלה שעובדות מהבית) בשעות לא שעות: בשעה 17.00 / 20.00 או אפילו 00.00.

ואני מתפלאת, איך אישה סטנדרטית שמנהלת בית עם ילדים, ב”ה, ויחד עם כביסות, אוכל וכו’- מצליחה להגיע למחשב בשעות שכאלו???

לפני כשנה הכריחו אותי (בגלל בידוד) לעבוד מהבית- וזה היה פשוט סיוט!!!! לא הצלחתי להרגיש את הרוגע והשלווה של אישה ואמא בבית. כל הזמן העבודה נושפת בעורף, ובכל זמן פנוי – ניתן להשלים שעות, הבעל מודיע שהוא מאחר בחצי שעה’ לארוחת ערב,- אז אני רצה למחשב, הילדים הלכו לישון יותר מוקדם- אני יושבת על המחשב. וכו’ וכו’…

כששאלנו רב- הוא הורה חד משמעית להוציא את המחשב (זה היה תלוי בנתונים ובזמן ההוא). היה לי מאד לא נעים איך להודיע בעבודה, אבל ברגע ששמעתי את התשובה, ירדה לי אבן ענקית מהלב, זהו אני משוחררת, אני רק אמא ואישה בבית, ולא עובדת!! וברגע פנוי שיש לי אני מנסה לשדרג את הארוחת צהרים של מחר….. או יושבת בנחת ומסתכלת על הילדים שמשחקים,

אני בטוחה שיש כאלו שכן מסתדרות עם המחשב בתוך הבית, אבל צריך לזכור שלא בטוח שזה אכן מתאים לכולנו,- שלא יהיה על חשבון הדברים החשובים באמת!! אלו שיש להם השפעה לטווח ארוך ארוך!! וגם מכריע!!!

בקשר לזמן של קריאת המיילים, תודה שהעליתם את הנושא. זה באמת מאד בעיה, אצלי בעבודה אין כ”כ אישור להתעסקות של דברים מהצד, ואם זה לוקח לי הרבה זמן אני מורידה מהשעות. נכון שזה לא בכל המשרדים כך, ויש כאלה שמאשרים את זה ב’כיף’, אבל חשוב מאד שכל אחת תשים לב! שלא יהיה חלילה ‘מצוה הבאה בעבירה’!

תמשיכו לעשות חיל!! ישר כח על כל עבודת הקודש שלכן!!

חייבת להגיב דבר שכואב מאד מאד, שקשור בגדול לגבי כל המיילים בנושא וכל התקופה הקשה הזאת שאם כל אחת תסתכל על זה בצורה כזאת, אז כבר כל מהלך המחשבה שלה ילך אחרת.

כל הזמן מדברים לגבי הוראות גדולי ישראל על כמה צריך להיזהר בבן אדם לחברו, פיקוח נפש בכל ענייני הקורונה/החיסונים בואו לא נשכח אותם גדולי עולם, שאמרו את זה גם, זועקים כל הזמן על ההרס והחורבן שהאינטרנט וכל המסתעפים אליו עושה, הפיקוח נפש שבדבר!! הרס לדורות!!

אז בואו נהיה כנים עם עצמנו ואותה שמירה שנעשה כדי להמנע מהדבקות הקורונה והשתדלות לקבל את החיסונים נעשה להימנע מההרס של כלי משחית זה!!

רק בהחלט זה קשה!! ומאד!! להתנתק מהדבר הזה, אבל לא נולדנו בעולם כדי לנוח אלא כדי לעמול, בואו נתפוס את עצמנו בזמן נשקיע במה שצריך ובע”ה ובא לציון גואל………

שלום לשמורה היקרה,

אמנם בד”כ אני מתרגשת ומקבלת הרבה מהסיפורים אבל לא מגיבה. הפעם הרגשתי שא”א יותר. חייבת להגיב.

קודם כל להודות על כל הסיפורים של כל שבוע, מיוחדים אחד אחד!! וכמובן על הסיפור האחרון, של השבוע, שריגש אותי מאוד!!!! אהבתי מאוד את המשפט “לא עברתי עבירה, עברתי אווירה”

נותן הרבה כוח לכל מה שצריך להתמודד איתו בפרט בתקופה הזאת.

תודה רבה!!

הסיפור שלי קרה בזכותכם,

הכנסתי לבית סטיק של נטפרי, נכנסתי לתכנית שבו סגרתי את כל האתרים ופתחתי את המייל והזום, כל זאת בעקבות הקורונה והדרישה לעבוד מהבית, וליבי בל עימי.

כל שבוע אני קוראת בעיון את הסיפורים והתגובות מחפשת חיזוקים ורעיונות ודרכים להמלט מהדבר הזה. מצטערת שנגזר עלי להכניס ולא משלימה עם זה. משהו מבפנים מרגיש לי שזה בא על חשבון הרמה הרוחנית של הבית, למרות שאין לי ברירה.

אני רואה שזה מתחיל להיטמע בעלי מצא 2 חברים נשכחים והחל להתכתב איתם, הקטנים כבר מתעניינים לגבי תפקידו של הסטיק בבית ומה הוא מסוגל לבצע, ביתי הגדולה בי”ד לומדת מרחוק וחייבת מייל זמין (דרישה מ”הסמינר”). כל הזמן אני מקוה ומתפללת ובעיקר לא משלימה לרגע.

יום בהיר, השמים פתוחים, אני מחפשת את הסטיק ומגלה אותו בשמש אחרי כביסה נח בכיס בגדי. כמובן שהוא לא עובד ואין אחריות ואני לא קונה חדש ויהי מה, מרגישה שהכח ממכם! מתפללת ומקבלת קבלות ומבטיחה הבטחות, צריך נס שלא יהיה עוד סגר!!! ושלא יהיה לחץ מכיוונה של ביתי שהיא צריכה מיד ועכשיו חומרים, ולא יכולה לחכות עד שאחזור מהעבודה עם החומרים שלה. מודה ומתפללת מקוה וכל יום שעובר זה רווח רוחני.

משתפת כדי להודות ברבים ולזכות לעוד ימים טובים עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן!

שלום לשמורה.

מעולם לא הגבתי בפועל אבל תמיד תמיד אני קוראת את אישי בשלישי, בדרך כלל מזדהה, תמיד מהנהנת בתגובה:-) וכל פעם מחדש מרגישה שייכת לבית עם עוצמה – שמורה.

בסיעתא דשמיא גדולה ועם הרבה רצון לשמור על הבית – בית. החלטנו בלי נדר לא להכניס מחשב הביתה. החלטה שדורשת נחישות והכרה ברורה בתועלת שבדבר לכולנו.

לפני הסגר האחרון ביקשתי מחשב נייד מהעבודה, ענתיקה מינימלית שתאפשר התחברות למחשב מרוחק בעבודה, מתוך תקווה למצוא קרוב לבית מקום שבו אוכל לעבוד בימי הסגר. ב”ה היתה לי אפשרות לעבוד מהמשרד הקרוב לביתי שהיה פתוח בכל ימי הסגר, עם מחשב מחובר לרשת וכל מה שצריך, כך שהמחשב הנייד נשאר במשרד בתרמיל נסיעות ושימש אותי רק פעמים בודדות בהן נסעתי לבקר את הורי מחוץ לעיר ויכולתי לעבוד בדרכים.

אני זוכרת את המתח שהיה לי בימים שבהם ניסיתי למצוא עמדת-משרד בקרבת הבית, קיוויתי מאד שאמצא אישה מבוגרת שתשמח להקצות פינה בביתה אישה עובדת שדי בנוכחותה כדי להפיג הרגשה של בדידות. על בסיס יומיומי או בתיאום מראש בעת הצורך, בתשלום סמלי או ללא תשלום.

 עלה בדעתי ש”מאגר שידוכים” כזה יכול להביא תועלת לשני הצדדים. מפקידה בידכן את הרעיון כמות שהוא ובטוחה שעם הניסיון והחשיפה שלכן לצרכים ולאפשרויות תדעו אם וכיצד ניתן לקדם אותו לתועלת השמורות.

יישר כח!

תגובה:

שימי לב, השמורה מציעה לכן את השירות הזה – עקבי אחר הפרסומים:)

אנא אל תפרסמו את תגובתי כמו שהיא. לא מתכוונת כמובן להיות צינית כלפי אף אחד באופן אישי, רק לחדד את ההרגשה שלי:)

קשה לי עם הסיפורים הגבוהים האלו.. ממש מבקשת, תחזקו גם אותנו, הקטנות. שהכנסנו מחשב הביתה, ואינטרנט, מסונן כמובן. שמשתדלות שזה לא יבלע את כולנו ולפעמים מצליחות יותר / פחות. שאיו לנו ברירה ולא מסוגלות לאופציה הכי קשה של לצאת למשרד שכור..

כשקוראים את השמורה נראה שאני היחידה שעוד לא הוציאה את העבודה מחוץ לבית. רק שהמציאות סביבי אומרת אחרת. מעריכה בענק את אלה שעשו את זה, אתן גדולות מהחיים.

אבל מצד שני לגמרי לא בטוחה שזה הצעד הנכון לי, (בעל לומד, נוכחות של אמא בבית, יותר נינוחות ויותר זמן אמא.. ועוד..) ועוד פחות בטוחה שאני מסוגלת לכזו הקרבה..

אבל, לאחרונה הסיפורים נורא מגמדים אותי, ומפחידים, איזה קלקול אני גורמת למשפחה שלי.. בדרך כלל אני לא נבהלת מלקרוא על דרגות גבוהות יותר ממני. אבל הפעם אני מרגישה שמילאתם את הבמה, ולא השארתם לנו, הפשוטות, מקום..

אולי הנופך האסוני שמגיע בסיפורים, בכל הסיפורים שהבאתם, תמיד זו מישהי שהבינה שביתה עומד ללכת לאבדון..

תגובה:

פרסמנו את תגובתך במלואה דווקא עבור כל האלפים מתוכינו שכן בוחרות במסלול הביתי!!!
המגמה היא להציף את הנקודות הבעיייתיות ולעורר עליהם – כדי שכל אחת תעשה את מה שמתאים לתנאים האישיים שלה מתוך שיקול דעת ומחשבה!

השתדלנו לא לכתוב בשום מקום שעבודה מהבית היא בעייתית, אלא להתריע על הסיכונים היחסיים לכל אחת לפי התנאים, המשפחה, והאופי האישי שלה…

הפרסום שלך ושל קולות דומים בא להדגיש בדיוק את זה!

ותודה לך שנתת לנו ההזדמנות לחדד את הדברים:)

ראשית תודה על הסיפורים המעוררים. אני נהנית ומתחזקת כל שבוע מחדש.

השבוע התחזקתי על דרך השלילה.

בשבועות האחרונים נראה שאתם מנסים לעודד להוציא את המחשב החוצה. כל שבוע אחרי שאני קוראת את הסיפור, אני דנה עם בעלי אם אכן יש יתרון להוציא את המחשב מהבית. (רק כדי להבהיר, עד הקורונה לא היה לי מחשב בכלל, היה מחשב מנותק של חידושי תורה שאפילו סרטים מהמצלמה לא הראינו בו לילדים)

לבעלי ברור שבמצב הנוכחי עם הבידודים והסגרים, טוב יותר בשבילנו צורת העבודה מהבית. בעלי הולך לכולל כרגיל. אני עובדת כמה שעות בבוקר כשהילדים אצל ביבסיטר וזהו. וחיים עם המשכורת המקוצצת. לילדים שלי ברור שהמחשב שייך לעבודה ואסור להשתמש בו לדברים אחרים. בעלי לא יודע איך מדליקים אותו.

המעסיק שלי מאפשר עכשיו להגיע למשרד, אבל השעות שילכו על הנסיעות, לא יותירו לי זמן לעבוד או יהיו על חשבון הכולל. 

הסיפורים בשבועות האחרונים גרמו לי לתהות אולי אנחנו טועים. והבית שלנו היה יכול להיות שמור וטהור יותר, אבל הסיפור האחרון עזר לי להבין שזה ממש לא שחור לבן. אני כל כך רחוקה מהתמכרות לעבודה. שאין לי סיכוי להגיע לשם. ואם כך בענין הזה, אז גם לגבי הנקודות האחרות שהעליתם יש עוד צדדים.

לא יודעת אם תסכימו, אבל כמו בכל דבר. השיקול אם להכניס מחשב או לא תלוי בהמון פרטים, וממש אי אפשר להוציא פסק אחיד לכולן שהדרך הטובה והכשרה יותר היא אחת. 

ואולי יש אנשים כמוני שה’ רוצה מהם עכשיו להתאמץ ולעבוד מהבית במשרה חלקית ולוותר על חיי החברה במשרד, ועל הכתר של העובד המצטיין. וקשה להם לשמוע שוב ושוב שהבית שלהם עם האינטרנט לא מספיק טהור.

תגובת השמורה: 

תודה על תגובתך ותודה שטרחת לשתף אותנו בריגשותיך,
ואכן, את צודקת בכל מילה!

השמורה נותנת במה להרבה נשים בכל מיני מצבים, לכן אנו משתדלים לתת רקע לכל סיפור כדי להראות את המכלול והתמונה השלמה ואת הגבורה לבחור עם דעת תורה במה שמתאים לאותה סיטואציה ולשמור על קדושת הבית.

כואב לשמוע את מה שאת כותבת… כי באמת זה לא או הכל או כלום… ובאנו לתת כח, לא להכאיב…
איך מחזקים בהתמודדות בתוך המציאות של רובנו??
מה שיפה בסיפורים זו  ההתמודדות – כמה העבודה או השימוש במחשב ישלוט עלינו – או שאנחנו נשלוט עליו… והכי קל כשאין את ההתמודדות והמחשב מחוץ לבית. הרבה מאיתנו מתמודדות עם זה כל יום מחדש… וסיפורי הגבורה הם אולי קטנים, אבל בעינינו (וכנראה גם בעיניו) ענקיים

המטרה של כולנו היא להתחזק במצב שנוצר, שחיינו יהיו בשליטתינו ולא בשליטת המחשב.

ל”שמורה” הנפלאה!

תודה על הסיפור המחזק, המעלה על הבמה את הנושא החשוב שגונב לנו את הבית, את הקשר למשפחה היקרה ויותר מכל את הקשר לבורא עולם!

אני מרגישה שכל הסגרים והבידודים מצביעים על כך שבורא עולם מחכה שנבין את המסר ונחזור לקשר הבריא והישיר איתו יתברך ועם בני הבית.

שנזכה במהרה לחדש ימינו כקדם!

ווואו סיפור מרגש!!! 

ב”ה שקיבלת את המסר והבנת על מה הניסיון ואיך שתיקנת הכל הסתדר.

אני אמנם לא נשואה אבל עובדת בעבודה תובענית. מתקשרים אלי בשעות מאוחרות או בימי שישי (שזה היום החופשי שלי) והרגלתי את כולם כולל כולם! (החל מפקיד זוטר ועד הבכיר שבהם) שאני לא עונה. פשוט למדתי להשאיר את העבודה במשרד ולחזור לבית עם ראש נקי. שלא תחשבו, קיבלתי תלונות למה את לא עונה? התקשרנו אליך אתמול בערב וזה היה באמצע החופש שלקחתי על חשבוני בקיץ… 

בלי קשר לאינטרנט ומיילים וסדרי עדיפויות… אני חושבת שזה הרגל טוב להפריד בכל דבר בחיים. כמה פעמים הילד מספר משהו ואנחנו חושבות על הבעל, וכשאנחנו מדברות עם הבעל אנחנו חושבות על הילד…. זו עבודה אבל כשהיא נרכשת היא שווה! 

ואם אני כרווקה מרגישה את הצורך החיוני הזה מה תאמר נשואה…. 

תודה על הסיפורים המחזקים.

בעקבות הסיפור “פשוט חיים”: אני עובדת בתפקיד ניהולי, הדורש אחריות רחבה יותר מאשר להגיע למשרד, לעשות מה שצריך, לכבות אורות ומחשב, ולצאת הביתה. העבודה כוללת טלפונים של פונים, שאלות של עובדים בצוות, קשר עם מנהלים נוספים, וכמובן, הרבה עבודה ניהולית מול המחשב. הקושי שאני מתמודדת איתו הוא הגבולות בין הבית לעבודה. בין הצרכים של הילדים לצרכי העבודה. ואפילו, בין הצרכים האישיים שלי (עד לרזולוציה של ארוחות ושינה) לצרכי העבודה.

אציין שאנו עובדים עם אנשים שזקוקים לנו. לא עבודה שאפשר לצאת ממנה לחופש ארוך. עבודה חיונית, גם לפי כללי הקורונה (עבדנו בכל הסגרים) ואפילו עם השלכות הלכתיות, של היתר עבודה בחוה”מ ברמה מסוימת, וכיו”ב.

העובדה שהעבודה באמת חיונית, והתפקיד הניהולי לא יכול להכנס לגבולות נוקשים מידי מפריעה לי (ולילדים שלי) מאד.

לא חשוב לי להביא את המלל הזה לבמה של שמורה, אלא השורה התחתונה: הייתי שמחה מאד לקרוא טיפים וחיזוקים להצבת גבולות, גם במצבים שאי אפשר להתנתק לשבוע מהעבודה או “להוציא את המחשב מהבית”.

שוב תודה על ה”שמורה” המדהימה. אכן: להיות מחוברת לשמורה, זה פשוט לחיות!

אני ממש מעריכה את מספרת הסיפור, לפי התיאור היא באמת הייתה מחוברת ונראה שהייתה ממש מכורה, לכן הצעד שהיא עשתה הוא ענק!! (אני מאמינה שזה לא בא ברגע אחד וכנראה שלאורך כל התקופה היו לה רגעים לא טובים עם עצמה שהרגישה שזה חונק אותה……..) להתנתק אחרי שמתרגלים זה קשה!!!

בדיוק מהסיבה הזאת אני לא מכניסה את זה הביתה, כי התיאור של הנ”ל זה מה שעומד לי כל הזמן לאורך כל התקופה, ככה ראיתי את זה ולכן היה לי ברור שבשבילי להכניס מחשב עם מייל לבית זה אסון! אני מרגישה שזה לוקח את האני שבי, את האישה שבי, את האמא שבי – הטלפון מספיק עושה את המלאכה……. גם על זה צריך לעבוד…..

וגם המייל עצמו בעבודה מספיק לי איך שהוא לוקח אותי לפעמים למקומות שאני לא רוצה (התכתבויות עם חברות/אחיות) וזה טוב שאני מרגישה עם זה לא בסדר, כך צריך להיות בבסיס אני יודעת שזה לא הדבר הטוב, אני צריכה התחזקות ושיפור. יש נשים צדיקות ממני שמצליחות גם וגם ויודעות כנראה לעשות את הגבול, אני מפחדת להכניס את עצמי לניסיון, מרגישה שזה ללכת על חבל דק, מעדיפה למנוע את האש מאשר אחרי זה לכבות…….

הלוואי ותמיד נדע מה נכון לעשות, בדור הזה זה לא פשוט בכלל……..

יקרה! הארת לי את העיניים עם המשפט: לא עברתי עברה, עברתי אווירה.

זה כל כך רלוונטי! זה פשוט לב העניין! אף אחת מאיתנו חלילה לא עוברת עבירה! 

התחנכנו בבית יעקב, גדלנו בבית יהודי מחובר, עבירה? חלילה לנו! אבל האווירה?? מה איתה? זה מה שתופס, זה מה שמשנה.

ואולי, מי יודע, איכשהו זה קשור לאוויר שחולי הקורונה נלחמים עליו….

וואו וואו ואו!!

אני בשונה מכותבת הסיפור רווקה עדיין, אבל מרגישה אותו דבר – שהעבודה שואבת, לא עושים  עבירות – סינון נטפרי וכו וכו. אבל העבודה שואבת ואומרים לי הרבה פשוט לחתוך – לצאת אחרי מילוי השעות וזהו! (בשכל אני לא מבינה איך אני נשארת יותר) לא לקחת את המחשב הביתה (למי שיכולה כמובן:)

ואני (לא) שמחה לשמוע שיש עוד כאלו ושהדרך היחידה היא לחתוך פשוט לחתוך!

תודה רבה! עזרת לי מאוד!

וואו, את מדהימה מדהימה מדהימה שהצלחת לקבל על עצמך קבלה כזו ולעמוד בה. אני סיימתי לא מזמן לימודים של שנים שמאד מאד עזר לי מחשב ומייל מהבית, ועל אף שבקורונה הכנסנו אינטרנט מחוסר ברירה, ב”ה הוצאנו, אבל על המחשב והמייל קשה לי מאד לוותר. מה גם שזה די עוזר בחיים… וחבל לי כל כך, כי בפגישות עם בעלי לפני שהתארסנו הרגשתי כמה אני לא מצליחה לדמיין פתיחת מחשב בבית שאבנה יחד איתו… ועכשיו…

יישר כוחך, והשם יתן לי כח!!

וואו את כל כך מיוחדת! אני ממש מעריכה אותך!

זה כל כך לא קל לדעת להבדיל בין חובת השעה ואין ברירה… לבין מצב שאפשר להתמודד איתו אחרת. אין פה גבולות אדומים של- זה אסור! זה מותר!

הכל צריך להיעשות עם יד על הדופק, וזה מדהים לראות איך עמ”י מסוגלים להתגבר בתקופה הקשה הזאת ולהחליט בכנות שאפשר אחרת.

אשרייך! את סנגורית טובה לעמ”י!

מיוחד במינו. מאד יפה היטבת להגדיר- עברת אוירה… מאד הזדהיתי.
למערכת-
אבל לא תמיד יש ברירה.. ולא כל הסיפורים נגמרים בהפי אנד כזה.. יהיה יפה סיפור עם הצבת גבולות, אבל לא ניתוק לגמרי, אצלי לצערי- זה לא שייך. חודש בבית, ולא יהיה עבודה- המכתב פיטורין יחכה לי מיד…

תגובה:

לולי אותה אמונה בסיסית מושרשת, שה’ יתברך לא שולח נסיונות, מבלי שיש לנו את הכוחות להתמודד – אכן, היה מקום להתקפל, להתייאש ולסגת.
אנחנו לא שם!
כל אחת מאיתנו יודעת שעמוק בפנים יש את היכולה למצוא את הנוסחה המתאימה והאיזון הנכון וההתנהלות המדוייקת המתאימה עבורה!

כולנו יחד כאן, בהפרייה הדדית מעצימה – לנסות לבחון את עצמנו, כל אחת באופן אישי, ולהתחזק ככל שניתן.
יש לנו מטרה ברורה – להישאר קרוב לריבונו של עולם,
ולסיים את הסיפורים של כולנו – בסוף טוב!
טוב? מצוין!
יש דברים שעליהם לא מוותרים…

אין לי מילים!!!! מזדהה בטירוף עם כל מילה שנכתבה..

כ”כ קשה לי להיחשף אבל יכולה להגיד שנגררתי עד שהייתי מרוב בלבול יכולה לפתוח את המחשב בשעות לא שעות… (לצערי לפעמים לפני התפילה…)

ציפי! בזכותך אני רוצה לקבל על עצמי בל”נ בנושא חיזוק רציני! נתן לי כח העובדה שהחלטת בהתחלה רק שבועיים..

לפעמים אנחנו רוצות לשנות אבל מוצאות את עצמינו מיואשות מלקבל דבר ענקקקקק ולכן כמו שעשית.. העיקר להתחיל, להראות לריבונו של עולם שאנחנו עובדות בשבילו ובאמת לפעמים נסחפות אבל העיקר לזכור את התכלית! ולא חלילה אחרת..

תודה רבה! תמשיכו להביא סיפורים עוצמתיים ומחזקים כאלו!

לצוות שמורה המדהימות

דבר ראשון, תודה על כל סיפורי הגבורה היהודית בני זמננו. אתן לא יודעות, ואלי בעצם אתן כן יודעות, כמה כוחות שואבים מהסיפורים האלו, תודה ושוב תודה.

ובקשר לסיפור מהשבוע, מקנאה בך שהצלחת לפרגן לעצמך את המתנה הכי גדולה שיכולה אישה לתת לעצמה בענייני עבודה, להבין שיש חיים אחרי, להבין שעיקר החיים זה הבית שלי, האישיות שלי, החיים באמת. כל השאר נספחים ותו לא!

אולי בהתחלה זה כיף להשקיע למצות את עצמי, אחרי זה שאין עצמי בכלל שאני רק שם – וזהו, זה משגע. מה זה מה שאני? עבודה? זה החיים שלי? רק זה? מה אין עוד דברים? אחרי מה אני רודפת? אחרי מחשבה ששם יעריכו וידעו מי אני? מה אני כל כך חסרה מבפנים? בלי זה אני לא שווה כלום? כלום?

אחת מתוסכלת שרק יצאה לשוק העבודה, ולא מצליחה להפריד. אחת שמרגישה מסורה בידי העבודה ולא מסורה לעבודה. אחת שקצת, קצת, מתחילה להתייאש ולחשוב שאם אני לא עוזבת את העבודה, אני פשוט אשאר שם לנצח ולא יהיה אני בכלל, אלא, סתם רובוט עבודה שעושה את העבודה שלו עשר והוא – אפס

ואחרי כל המלל הזה, בתחנונים, איך מפרידים? לא מצליחה לשחרר את הדבר הזה מהראש שלי, לא מצליחה. עם העבודה אני קמה בבוקר ועם העבודה אני הולכת לישון. אני אוכלת אותה וחולמת עליה, בקיצור, מתה ממנה. הצילו!

תגובה:

יש לך מילים עם כח לתת לה? מוזמנת!

תודה רבה על הסיפור המחזק!

אני רוצה רק להוסיף שגם בלי מחלות ח”ו וניסים קבלה כזו בסופו של דבר מועילה לנו!

גם אני עבדתי פעם בעבודה שקיבלתי מחשב הביתה להשלמת שעות והייתי בטוחה שזה הכי טוב בעולם. (ב”ה כשהייתי עם הילדים אחה”צ לא עבדתי אבל בערב כשהם ישנו תמיד התחברתי שוב)

אח”כ עברתי עבודה למקום אחר וגיליתי שיש עולם בערב. יש מה לעשות בבית בשעות האלו! פתאום היו לי הרבה יותר שעות פנויות ביום לתחזק את הבית וכו…

אני עם דמעות בעיניים! באת לי ממש בזמן. אני בדיוק בהתלבטות הגדולה הזו, אני מוצאת את עצמי מבזבזת מדי הרבה זמן על מיילים ומה קורה ומי כתב מה גם בשעות הערב.

אז נכון שזה לא יחד עם הילדים, אבל על חשבון שעות שינה יקרות שהן בסופו של דבר על חשבון דברים חשובים כאלה ואחרים. אבל אין מה לומר שהעבודה מהבית מקלה משמעותית גם על בעלי שלא צריך לחזור בצהרים עם סטופר לילדים כי אני כאן מקבלת אותם ומגישה להם אוכל.

אמשיך לחשוב על זה אבל בטח את הערבים על המחשב אני יכולה להוריד מסדר היום כי זה באמת לא קשור לעבודה. אז תודה שהייתן שליחות להאיר לי!!

דמעות:(

הדור שלנו עובר משהו הזוי ואין גם מישהו שיגיד מהו הנכון לעשות, אני מרגישה שהעבודה מהבית נוחה, גם חוסכת ביביסיטרים לא הגיוניים בתקופת הסגר, אבל הבית הפך למשרד!

נקודה. ואיני יודעת מה יותר נכון. לא יודעת לא. נקודה.

מחזק מאוד! וגם נכון!

בתחילה הטלפונים התחילו לגזול לנו את החיים. והיום אני מרגישה שנוצר ערוץ נוסף של תקשורת עם החוץ כשזה על חשבון הבית….

אני אישית ממליצה לקבוע שעות מסוימות שהמחשב מכובה, (וגם הטלפון על שקט) כך נוצר זמן שאת כולך בתוך הבית!

ותודה על כל החיזוקים כל שבוע!!

יהההה זה חזק אש!!!!! זה האמת!!!!!!!

אני ממש מרגישה שכל תקופת הקורונה המוזרה הזאת מקבילה אחד על אחד לעבודות הפרך של מצרים. הגזמנו חברות… אפשר לישון בלילה בלי לדמיין מה עושים מחר בעבודה ולהיכן דוחפים את הילדים בעוד יום בלי גן ומטפלת ובית ספר….. פשוט לחיות את האימהות ואת הבית!!!

ציפי את מקסימה והלוואי שכולננו נתאפס כבר, ובלי נסיונות קשים אלא באמת מתוך רצון של קרבת אלוקים.

לאה, זה גם נקרא לחזור בתשובה , לא..??.

מזדהה מאוד.

גם אני הוצאתי ב”ה את המחשב מהבית (ממש כפי שתיארה כאן אחת – סידרתי את המחסן מתחת לבית וארגנתי למשרדון נחמד) ואני רואה ממש ברכה.

גם בבית – מבחינת איכות חיים ופניות לבעל ולילדים, וגם במשרדון החדש – מבחינת יעילות ההספקים. ממליצה בחום רב!!!

וואוו מדהים! ממש עלו לי דמעות בעיניים… איזה גיבורה!!

היא ממש הזכירה לי את עצמי עם המחשב נייד וההתניידות לכל מקום…אולי אני גם צריכה להוציא אותו מהבית, אבל קשה לי לחשוב על זה להשאיר את הבעל לבד בזירה בבוקר ובצהריים… יש למישהי רעיון? אולי לפתוח משרד גם לשעה בערב? באמת מגיע לילדים שלי אמא פנויה יותר… וגם לבעל…

יישר כח על החיזוקים!

ציפי, אשריך שהבנת מה ה’ רוצה ממך, אשריך שעלית חזרה על המסלול שהכי טוב בשבילך ובשביל משפחתך!!

אהבתי את הדקות שבכל הסיפור – לא משהו רע, אבל איך אומרים – לא משהו טוב. לא עברתי עבירה – עברתי אוירה. בעז”ה אקח איתי את המשפט הזה לכל דבר בחיים הוא מתאים…

הרבה כוחות! חיזקת אותי!!

***

וואוו את נותנת כח!

אני עדיין רווקה והמחשב אצלי חובה.. לעבודה כמובן, אבל אני עצמאית אז הוא חייב להיות בבית…

באמת חייבים תפילות לא להיסחף בשטויות. מכה מכה גדולה הדבר הזה..

***

אבאל’ה, אני קניתי מחשב נייד לאחרונה. לעבודה בדרכים הארוכות שאני נוסעת (לעבודה….), והרגשתי שאני נסחפת, במיוחד היום….

פקחת לי את העיינים. בלי נדר שבועיים אני לא פותחת מחשב שלא לצורכי עבודה! ואתן לא מדמיינות כמה זה קשה לי.

***

סיפור מאוד יפה אבל רק שתדעי שלא תמיד ה’ מראה לנו בכזה אורך פלא כמו בחלומות לפעמים הנסיונות ממשיכים בלי קשר ובאמת צריך לשים דגש ולראות מה נכון לפי חשבון נפש עצמי וכנה.

תודה רבה, סיפור מאוד מחזק!!!

***

אני פשוט עם דמעות בעיניים. ציפי כתבת את הסיפור שלי- למעט עניין החיובי לקורונה.. אנחנו יותר בבידודים.. צריכה לחשוב מה מוסר ההשכל עבורי בתוך כל הנסיבות

מתפללת בשבילך שתחזיקי מעמד! ולא תצטרכי לו למחשב הזה בבית

***

מרגש! אשריך ואשרי בני ביתך

***

איך עשית את זה? את פשוט גדולה!!!!

הלוואי שזה יהיה גם אצלי. אבל אני עוד רווקה כך שאין לי עוד בעל/ילדים שתופסים את הראש…. אבל בהחלט חיזקת אותי אנחנו עסוקים כל הזמן באסור/מותר. 

וכאן חזרו הפרופורציות, שלפני האסור מותר יש רגישויות…

***

ממש שמחה שקראתי את זה. אני מתמודדת בדיוק באותה הסירה, “עבודה בבית”, נתת לי כוח להבדיל בין טוב לרע, נתת לי כוח להחליט וגם לעמוד בהחלטות שלי.

***

עצום!!!!!!!

קראתי ובכיתי מהתרגשות. ולא בגלל שהזדהיתי, אני לא בניסיון הזה….פשוט מתפעלת מהטוהר והתמימות של אישה כמוך לעשות את מה שנכון לרצון ה’.

***

סיפור יפה ומאוד מחזק, נותן כח, כן גם כשזה לכאורה במסגרת המותר, ראוי להקדיש מחשבה על מה ה’ רוצה מאיתנו מעבר..

תודה לכם על הבאת הדברים, תודה על הכתיבה המיוחדת והאיכותית. ישר כח!

***

ווווואווווו ממש מרגש!!! סיפור מדהים מדהים מדהים!!!!!

תודה לנעמי המוכשרת על הכתיבה המשובחת והמרתקת. ‘לא עברתי עבירה, עברתי אווירה’ – איך אהבתי את המשפט הזה!!! ועוד כל מיני משפטים שנונים…..

תודה ופורים שמח!

***

ואאוו מיוחד!! מעבר לזה שבעלך הבריא ב”ה- זכית בבית שלך! שזה כשלעצמו חשוב לא פחות:)

ועוד דבר- הכתיבה פשוט מיוחדת!! ממש מושך לקרוא עוד ועוד! תודה.

***

ווואוו, גדולה מהחיים! איך עשית את זה??? איזו עוצמה “פשוט” להוציא את המחשב מהבית.

סיפור חזק, עוצמתי במיוחד!

***

וואו!!!!!! התחזקתי מאוד מאוד! איזו גדלות,אשריך!! אם בישראל לתפארה!!!

***

מזדהה עם כל מילה! הבנה עמוקה ומתוקה!

***

סיפור מפעים. ההסתכלות מעוררת לחשיבה כל כך מדויקת. תודה

***

מרגש ביותר! חזקי ואמצי, תודה על הדרבון והחיזוק…

***

אדירה, זה המילה שאני יכולה להגיד!! כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

***

סיפור מ-ד-ה-י-ם! התרגשתי כ”כ

***

איזה גיבורה!!!!!!!!!!!

***

אמאלה! מדהיםםם!! אני מצומררת ממש. הלוואי עלי האומץ שלך והכוחות!

***

מלל

***

מלל

***

מלל

***

מלל

***