שלום לנשות השמורה היקרות…

אני מעריכה מאד את המספרת על השיתוף והחיזוק.

לא באתי למעט בכוחה של תפילה אלא רק להגדילה ולהאדירה. רק להשמיע את קולן של כל מי שהעלה בה הסיפור הזה, דמעות של כאב וגעגוע.

לשלוח חיבוק וחיזוק, לכל מי שעלה בה זכרם של פורימים והושענות רבות ופסחים ולילות חנוכה ומה לא, שניצלה אותם כמיטב יכולתה’ שמילאה אותם בתפילות כמנין ואתחנ”ן.

ואז לימדה את עצמה בדם וביזע

להאמין בטוב השם האינסופי, להאמין בקדושתו של הקשר הזה, להבין שהוא אינו נמדד בלבוש החיצוני של המציאות, ושגם לה מושיט המלך השנה ובכל שנה, את השרביט.

***

וזה מה שהיא הגיבה אחרי שמתנדבת ‘שמורה’ שלחה לה תודה אישית על החיזוק:) (ולא לתפוס אותנו על המילה… המון פעמים המתנדבות מתפעלות מאאאאד מהתגובות, ואין להן הפנאי להגיב:)

היה חשוב לי להגיב כי הקדשתי הרבה זמן וכוחות בבירור הסוגיה הזאת, נקודה חשובה שהתבררה לי:

אמנם ידוע שהתפילה נמשלה לזריעה, “הזורעים בדמעה ברינה יקצורו”…

אך התפילה אינה דומה לזריעה מכיוון שמשקיעים וקוצרים… התפילה דומה לזריעה מסיבה הרבה יותר עמוקה. האדם התהווה ממקור עליון, וכאן בעולם הזה הוא חווה חיסרון וצמצום, אך הנקודה הפנימית לעולם אינה נחסרת. כשם הפרי הולך ונחסר עד שלא נותר בו מאומה, ובצר לו הוא שב למקורו ונכלל באדמה שממנה בא. והזריעה הזו משיבה אותו למקור חיותו וממילא גם מולידה בו כוחות וחיים חדשים.

כך הנשמה כשהיא חשה את חסרונה, היא שבה לשורשה ולמקור שממנו נוצר הכל, וכך היא נקשרת ומתאחדת מחדש עמו יתברך. על ידי כך היא מתחדשת חידוש מופלא ומקבלת כוחות אדירים של חיים וצמיחה.

זהו עניין הזריעה שבתפילה: שהיא זורעת את גרעין הרצון האנושי, ומשיבה אותו אל מקור חיותו.

סיפור מרגש מאד.

מזכיר לי משהו שסיפרה לי אשה שהיא ובעלה חברים קרובים של אחי ואשתו. לאחי לא היו ילדים הרבה מאד שנים (מעל עשר) ובשנה אחת הם השתתפו בסעודת פורים משותפת של קהילת בית הכנסת שלהם. אותה אשה (שסיפרה לי) הסתכלה עליהם מהצד, ודווקא זה שהם היו כל כך שמחים עם כולם וראו עליהם את ‘מנוחת נפש הבוטח’! וכל כך התעניינו בכולם עם הילדים שלהם והתחפושות והמשלוחי ממתקים, שהיא הרגישה איך הלב שלה מוצף בהערכה ואהבה אליה, שהיא פשוט קמה והלכה לעזרת גברים נעמדה מול ארון הקודש ופשוט התחילה לבכות ולהתחנן על אחי ואשתו שה’ ייתן להם ילדים. בשנה אח”כ נולד להם בן.

שנזכה לנצל את היום הגדול.

וואי אני יושבת, קוראת, דומעת!!

כל אחת בתוך הלב שלה יודעת כמה פורים הוא יום גדול, כמה זה מרעיד את השמים למעלה. כמה צריך לנצל את היום הקדוש הזה לתפילה, לבקשה. 

אבל כשאני קוראת את הסיפור זה עוד יותר מחלחל בי ומרגיש לי רעד בגוף. אני גם מחכה לישועה גדולה, שנה שעברה התפללתי, שפכתי את ליבי לשמיים ועוד לא נעניתי! אך אני יודעת שתפילות לא שבות ריקם, יש לנו אבאלה ששומר לנו כל דמעה ותפילה לעת שעה. וגמאני השנה הולכת לבקוע רקיעים!

אז תודה לך על הסיפור המדהים, שעורר אותי עוד יותר לענין ופתח לי עוד טיפה את הלב, שמחה בשמחתך כל כך והמון נחת מהקטנה. פורים שמח!!!!

אני פשוט עם דמעות בעיניים!

נהניתי שהפואנטה של הסיפור זה לא סגולות, צדקות וברכות… אלא משהו הרבה יותר עוצמתי – תפילה. זה כל כך חשוב עם כל הבלבול שעוטף אותנו.

תפסת אותי בנקודה רגישה כבר שנים שאני מתפללת על זיווג כל השנה ובפרט בפורים… השנה חשבתי להרפות (לא במובן הטוב של ‘הרפו ודעו כי אני ה’… גבול דק אבל משמעותי – שלא סותר בכלל תפילה, אבל מוציא אותו ממקום רגוע ובוטח בישועה! ההשתדלות שלנו לרצות, לקוות ולהתפלל מכל הלב – אבל ממש במקביל להאמין שהישועה תבוא בזמן הנכון ולפי רצון ה’ שהוא הכי טוב בשבילי! (ואז, גם אם התפילה לא נענתה עדין – לא מביא למצב של חוסר אונים…)) 

התגנבה לי לחלוחית של יאוש ללב… אבל אני יודעת שזה לא יקרה בזכות הסיפור שלך והחיזוק שקיבלתי ממנו.

מי יודע אולי יש פה עוד סיפור לשמורה….

אף פעם לא הגבתי אבל הפעם חרגתי ממנהגי כי אני חייבת לצרף גם את “המכתב מאלעד”. באמיתי לגמרי לפני 4 שנים ממש כמוך אחרי שנה וחצי המתנה וכבר בדיקות ולחץ ודאגות.. הגיע פורים ואיתו “כל הפושט יד נותנים לו” אז פשטתי את ידי.. וצעקתי ובכיתי והתחננתי מול ארון הקודש בבית כנסת ריק לחלוטין בו ישבנו אני ובעלי כשכולם נהנים עם ילדיהם במשתה היין וליבנו -בארון הקודש, וממש כמוך-אחרי חודש בליל בדיקת חמץ.. התבשרנו על הריון ובנינו המקסים כבר בן 3 ורבע ועדיין מחכה לעוד ניסים כאלה, אבל כן, פורים זה “החג” שלנו כי באמת פורים הוא יום ענק של תפילות אז תנצלנה כל אחת במה שצריך..

ואם אתן קוראות את זה אחרי פורים-אז כמובן, בכל זמן יש את הרעיון של ריכוז תפילות מעומק הלב, לאו דווקא בתאריך מסוגל כזה או אחר, אולי התאריך עוזר להתעוררות או משהו

לפני שנתיים, הרגשתי שאני לא מצליחה לנצל את היום לתפילות וכאב לי ע”כ. הייתי אחרי אכזבה קשה שגם היא הגיעה אחרי מספר שנות ציפייה.

לקראת השקיעה התקשר אלי אחי הגדול ואמר לי: כל הפושט יד… ובכח היום אני מברך אותך מעומק ליבי.

הוא היה נשמע מבושם מעט אך דיבר דברי טעם והמשיך לברך מעומק ליבו עד שהתחלתי לבכות מהתרגשות. הוא סיים ממש בשקיעה ואמר: אני מרגיש שזה שעה של קבלה.

שנה אח”כ הוא התקשר שוב. לאחל לי מזל טוב ולברר האם הצלחתי לשמוע מגילה בבית חולים..

מדהים!

אני יכולה להוסיף עוד סיפורי ישועות על תפילות רותחות של פורים, וכמובן בתענית אסתר. זה פשוט פועל ישועות!

מרגישה שזו לא רק התפילה בימי מיוחדים אלו, אלא התלות בהקב”ה- הבכי הרותח הזה והידיעה שאין מישהו אחר שיכול לעזור. לצערי, מגיעים לזה רק כשממש זקוקים לישועה, בשנים אחרות שגם כ”כ רציתי, אבל פחות הרגשתי תלויה- ד’ לפעמים נתן לי לחכות לפורים של שנה הבאה.

ו-כן, גם אנחנו זכינו בשנה שעברה להתפלל מעומק הלב, ואחרי 9 חודשים חבקנו בן בכור! ג”כ שנתיים+ אחרי…

לפני זה, בשנה אחרת, כשהיינו בבית שניים זקוקים לשידוך כבר הרבה זמן…, סעודת פורים נראתה כמו נעילה של יום כיפור, ואולי יותר מזה- עם שירי נשמה, בכיות ובקשות, פשוט בכינו את מילות השירים- ועד פסח היינו אני ואחי מאורסים!

אשמח שתפרסמו כי אכן, הכוח של פורים הוא עצום. והלוואי שנזכה גם השנה, יש לי עוד שני אחים שזקוקים…

דמעתי, התרגשתי מאוד מאוד ושמחה איתך!! תודה רבה שנתת לנו הזדמנות לחזות מקרוב בהשפעות של יום הפורים.

במיוחד נהניתי מכך שהכל נעשה באופן אישי, בלי “לשגע” את שמחת הפורים ואת סדר הפורים של כל הסביבה. הלכתם להורים והתנהלתם כאילו רגיל, ובתוך כל זה יצרתם לעצמכם יום כיפורים.

אני חושבת שזה גם יכול ללמד אותנו, חברות ה”שמורה”, לגבי אופן ההתנהלות האישי שלנו במשרדים שהם לא משלנו. לא צריך לעשות רעש גדול מהסינון שלא לגמרי עבד, מכך שהושיבו אותי במקום לא מוגן עם סביבה גברית ועוד… אלא לעשות הכל, וכל מה שאפשר במלוא המאמצים, אבל בצנעה. אפשר לדבר עם הגורם האחראי ולא עם כל העובדים האחרים על כך, ולשמור על אווירה טובה בסביבה.

ולוואי ונזכה כולם שיתקבלו תפילותינו ביום נשגב וגדול זה.

ווואו! איזה מרגש! אני עם דמעות בעיניים! אני באופיי לא מתרגשת כל כך, אבל הסיפור שלך נגע לליבי!

יישר כוחך שחיזקת אותנו ויהי רצון שתזכו לגדל את התינוקת לתורה לחופה ולמעשי”ט, ותרוו ממנה נחת יהודית אמיתית, ומעוד ילדים וילדות מתוקים ומתוקות בעזרת ה’!

גם אני צריכה ישועות בכמה עניינים ואני הולכת ליישם את העניין הזה בס”ד בזכותך יעלי! כל כך מדהים איך ששילבת בין התפילות החשובות והתהילים מעומק הלב, לבין שמחת הפורים האמיתית.

תזכי למצוות ויישר כח ענק! פורים שמח!

האמת שאפילו לא חשבתי שזה שווה סיפור… אבל אני נוהגת כבר שנים לקום אחר חצות הלילה בליל פורים ולקרוא את כל ספר התהילים ברצף.

כל, אבל כל, התפילות, מתקבלות באופן ישיר ומושלם! גם בקשות שנראות הכי היפך הטבע האנושי!!

וכן, זה קשה מאד! היצה”ר מנסה לעשות הכל כדי להפריע. אני משתדלת לארגן כל מה שניתן לפני כדי לא ללכת לישון מאוחר, וזה ממש שווה!

וואו! ריגשת אותי!!! אני לא נוטה להגיב לסיפורים אבל הפעם חייבת לכתוב לך שפשוט התרגשתי וכולי צמרמורת.

גם לי יש ניסיון עם ישועות (שלא אפרט) שהרגשתי כי נושעתי לאחר שהתפללתי בפורים מתוך תחושה של לנצל את היום הגדול הזה, שהוא “כ פורים”.

תודה על שעוררת אותי לחשוב עוד על מעלת יום הפורים בענין התפילה ובעז”ה שנזכה כולנו בפורים שמח, להתפלל כראוי ולהיפקד בפקודת ישועה ורחמים.

תודה.

יצאתי עם דמעות מהעיניים מהסיפור, אולי גם כי סתם אני במצב רגיש קצת (ברוך ה’…)

התחתנתי לפני פחות משנה וחצי, פחות מעשרה חודשים אחרי החתונה חיבקתי את בני הראשון בחדר לידה והנה, כחודש אחרי יום הנישואין הראשון אני שוב מצפה לתינוק.

אבל… השמחה שלי מלווה בכל כך הרבה כאב…

ואחותי עדיין מחכה. התחתנה שנה לפני ועדיין ביתם ריק מילדים. כל הדלקת נרות הם מושא לתפילה נרגשת ממני ועדיין לא נפקדו.

אני יודעת שלעולם לא אוכל להרגיש את הכאב האמיתי של מי שעדיין מחכה… אבל יש כאב חזק חזק בלב לכל מי שקרוביו מצפים לישועה! לכל מיני סוגי ישועות!
זה אולי לא נשמע מספיק אמיתי… אבל בתור ‘אחות של’ אני מרגישה שעד שלא אזכה שלאחותי תבוא הרווחה שלה, לעולם לא ארגיש שמחה מושלמת… זה משהו שיושב כל כך עמוק בלב… הדאגה והאהבה לקרובים שלנו השרויים בצער…

תודה על הסיפור המזכיר ודוחף לקחת את ימי הפורים האלו לתשומת לב…

מצטרפת בהתרגשות לנס שאירע ורוצה להוסיף:

גם אני הרגשתי שימי הפורים המיוחדים הללו נמוגים בתוך הבלאגן והטרדות שהיום הזה מזמן ותמיד הייתי בתסכול של חוסר ניצול מעלת היום, עד שבעלי הבריק רעיון ומידי פורים אנחנו נוסעים לפנות בוקר לתפילת וותיקין במירון+ קריאת מגילה ותהילים (אנחנו צפוניים, אבל אפשר כותל או כל מקום תפילה אחר..) החזרה הביתה היא סביב השעה שהילדים מתחילים לקום כך שזה בסדר, כמו”כ מנסיון העייפות עוברת..

מאז הרעיון הזה כל הפורים השתנה לחלוטין וקיבל משמעות אחרת לגמרי.. מומלץ מאד!!

וואו, מרגש מאוד!! אני חושבת שקראתי משהו דומה ב”מרווה לצמא” של לפני 2 או 3 שנים. היה כתוב שאפשר לבקש בקשה כלשהי ולנסות להשחיל אותה שוב ושוב במהלך היום, בין לבין. העיקר לבקש מעומק הלב ובשמחה, זכור לי שהיה כתוב שאנשים שעשו זאת נושעו מעל הטבע

אז תודה על החיזוק – ורציתי למנף את העצה הזאת – אולי נבקש השנה שיבוא משיח ויגאל אותנו כבר מהגלות הנוראה הזאת, ובזכות נשים צדקניות נגאל?

אני פשוט בוכה. סיפור מדהים. ולכולנו יש על מה להתפלל, על מה לבקש. על שלום בית, ונחת מהילדים, ועל עוד ועוד כי גם אם ברוך השם הראשון והשני הגיעו בקלות, לא מובטח לנו שום שום שום דבר!! ואם יש ליום הגדול הזה כזה כח עצום של תפילה (שאגב גם אני ראיתי אותו בשנים עברו) אז כמה כדאי לנצל, ולא רק כשיש משהו כל כך גדול וברור.

תודה רבה

צמרמורתתתתת. נשמע שמישהו סיפר את הסיפור שלי אחד על אחד

פורים זה יום ענק שנזכור לנצל!!!!!!!!!! שמעתי מרב שבפורים יש בכוונה כ”כ הרבה בלאגן ושיכורים- בדומה למלך שמזמין אדם פשוט לארמונו שיקח ככל העולה על רוחו

ועל מנת להסיח את דעתו שלא יקח ללא הגבלה המלך מעמיד בארמונו דוכני מזון מיוחד, יצירות מרהיבות וכו’… כך ביום הפורים ניתן להיכנס לארמונו של מלך ולקבל כל העולה על דעתינו-

הלוואי שנזכה!!

שלום לך חברה!

שימחת וריגשת אותי כאחד. אין מקרה בעולם. לא סתם פתחת את הספר וראית את שכתוב. הפור נפל על כוחה של תפילה והיטבת לעשות. להתפלל ולהזיל דמעות … דמעות מלוחות הפכו לדמעות שמחה, דמעות של אושר.

ידעתם מה עליכם לעשות. מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם ותמשיכו להתפלל וכל תפילותיכם יעלו מעלה מעלה וה’ הטוב והרחום ייתן לך את כל משאלותיכם ובקשותיכם

איזה סיפור מתוק..

אני מתרגשת מצד אחד לקרוא אותו, את התום והאמונה וההתמסרות, ומצד שני נאנחת.. אין לי כבר כח למסעי תפילות הרואים,ללנצל את כל היום וכל הזמן להרבות בתפילות.. כ”כ הרבה פעמים ניסינו.. שכבר קשה לגייס כח.. (אולי היה לה כזה הרבה מרץ כי זה רק שנתיים)

אז זה טוב לשמוע כאלו סיפורים, אבל תו”כ מזכירה לעצמי, שגם תפילה קטנה מכל הלב שווה, וגם אם אני כן ארדם, זה העניין של השכרות, הקב”ה עושה הכככל. והלוואי וכבר נפקד

אני נהנית לקרוא מידי שבוע את האישי בשלישי. הפעם הסיפור גרם לי לדמוע. ולא. לא בגלל שהתרגשתי.

אולי רקע קצר-אני בת 26 ועדיין ב”ממתינה”. את הפורים של שנה שעברה העברתי בהרבה תפילה ותחנונים שלצערי עדיין רלוונטיים לפורים הבעל”ט.

לא באתי להחליש ואני יודעת את כוחו של יום פורים, אבל באמת אשמח לשמוע איך אני אמורה להרגיש אחרי קריאת המכתב הזה? כשאני גם לא רשמתי למעון, כשאפילו לרבנות לקבלת תעודת נישואין, לא נרשמתי. כששנות הציפייה שלי הן פי 3 מהילדונת מהסיפור, וכשהיא חולקת את הקושי עם היקר לה ואני מתמודדת עם עצמי והקב”ה.

מה ירגישו אנשים שנאבקים על חייהם ומסובב הסיבות בחר יעד אחר לתפילות שזעקו אליו? מה ירגישו זוגות עם פי כמה וכמה יותר שנות המתנה???

אני לא מדברת פה רק על הרעיון שלא כל תפילה נענית בדרך בה חשבנו. יש פה נושא עמוק בהרבה. רגישות. ביטויים כמו “שנתיים תמימות מאז החתונה”, “הציפייה קשה וקורעת עד כאב. מי שלא חווה – לא יבין זאת לעולם”, פשוט נשמעים לי מגוחכים עד כאב כשהקושי הוא שנתיים של המתנה… (שיש שאומרים שזה אפילו לא מדאיג עדיין)

מאחלת לכל עם ישראל פורים שמח באמת וקיבול תפילות לטובה ולברכה!!

תגובת הכותבת:

קראתי את דבריך הכואבים ואני חייבת לך התנצלות כנה! מצטערת מעומק הלב שהסיפור פגע בך

האמת, שהמזכירה רחלי היקרה אמרה לי מראש- תורידי את השנתיים, אולי זה יכאיב למי שמחכה יותר. אבל אני חשבתי שזה שיש כאב גדול יותר, ואין חולק על כך שלא היתה פה טרגדיה-סוף-העולם, לא מוריד מהכאב של מספרת הסיפור, ולא אמור לפגוע במי שמתמודדת יותר.

אבל לאחר שקראתי את דבריך אני מבינה שטעיתי. סליחה ממש, מתנצלת מאד!!

אני מתארת לעצמי שהסיפור הזה יכול אולי להקפיץ כאלה שהוותק שלהן בהמתנה הוא קצת יותר ארוך משל בעלת הסיפור ולכן את התגובה הזאת תפרסמו רק אם יהיה מי שיעיר לכם על ההמתנה של שנתיים…

אז רציתי להגיב בתוך אחת עם ותק יחסית ארוך בהמתנה, נכון שאולי בעיניים שלי שנתיים זה קצת זמן יחסית לעשור שאני ממתינה, ואולי גם נדמה לי שלפעמים להמתין בזוג יותר קל מאשר להמתין לבד.

אבל עדיין אני חושבת של אחד עם הכאב שלו ועם כל מכלול הנתונים שלו, ואין באמת מקום להשוואה בין כאב לכאב. 

מי החליט כמה זמן זה נקרא זמן ארוך וכמה גודל הכאב? מי אמר שלחכות שנתיים זה קצת זמן ולא לגיטימי הכאב ולחכות יותר שנים זה כן לגיטימי? אם אני בשידוכים כמעט 10 שנים ולמשל בחורה אחרת 5 שנים, וב5 שנים האחרונות עברתי הרבה יותר התמודדויות ממה שעוברת בד”כ בחורה בגילאי ה20 המוקדמים, זה אומר שהכאב שלה לא לגיטימי כי הכאב שלי נראה לי יותר גדול? יש כאב-מטר? משהו שמודד את רמת הכאב והחל מרמה מסוימת הוא לגיטימי ופחות מזה לא?

אני מאד חושבת שכאב והמתנה וכל הדברים האלה הם מאד אינדיבידואלים ולא נמדדים בכמות או במשהו מדיד אחר, לא חושבת שאפשר להשוות בין כאבים של אחרים, כאב הוא כאב הוא כאב. בהחלט יש זוגות שגם שנה-שנתיים נראה להם כמו נצח נצחים ויש כאלה שגם 3-4 עוברים בקלילות. (מהיכרות עם כל הסוגים) אגב בקטע של המתנה לילדים יש פשוט גם כאלה שיודעים מהר מאד על בעיה מסוימת ומשם מגיע הלחץ, לא בגלל אורך ההמתנה.

הרי חוץ מסוג ההתמודדות שיש לו מכנה משותף ברובד החיצוני כגון המתנה לשידוך/המתנה לילדים/התמודדויות אחרות, כל אחד עובר את המסלול שלו אחרת לגמרי עם המהמורות והאתגרים הייחודיים שלו, ככה שאף פעם לדעתי אי אפשר להשוות ולהקיש מאחד לשני, גם אם מלמעלה זה נראה לפעמים דומה.

כמובן שאני יותר מזדהה ומתחברת לכאלה ששורדים אתגרים לזמן ארוך בשמחה ופחות מזדהה עם כאלה שזמן קצר נראה להם קושי משמעותי, אבל זה לא במקום שאמור להיות קשור אלי, זה שלהם כואב לא אומר שלי פחות כואב או שזה קשור איכשהו לכאב שלי, אין קשר בין השניים. המסלול שלי עם כל האתגרים שבו הוא ייחודי שלי וזכותי לכאוב כמה שנראה לי, בלי להשוות את עצמי לאחרים משום כיוון, לא לטוב ולא למוטב.

מצטערת להגיד אבל אישית, לא בטוחה שיש מקום לפרסם כזה סיפור…

1- לא רוצה להקטין ולגמד את הכאב הספציפי של המספרת, אבל המילים ‘שנתיים תמימות’ קצת מוגזמות… לאיפה הגענו?…  מי אמר שכולם יולדות שנה אחרי החתונה?? ובמיוחד בקבוצה גדולה שיש כאלו שמחכות הרבה יותר שנים… אני אישית  התחתנתי קרוב לגיל 30 ולא ילדתי שנה אחרי החתונה… הלחץ הזה של ‘שנתיים אחרי החתונה’ קצת מוגזם בעיני…

2- לצערינו כשהתפילה לא מתקבלת בדרך אותה ביקשנו אז מתחילים לשאול שאלות- אבל התפללנו… כאילו חלילה אנחנו מנהלים את העולם. כשאחותי נפטרה (אישה צעירה אחרי מחלה קשה) שמענו בלי סוף “אבל התפללנו”… התפילות וודאי התקבלו כולן, אך לא תמיד בצורה בה רצינו. יש מנהיג לבירה והכל זה רצונו יעשה.

ותאמינו לי שאני מכירה אישית לצערי רווקות ונשים שמחכות לילדים (הרבה מעל גיל 30) וקרעו את השמים בתפילות שאין לאף אחד מושגים, דמעות ספרי תהילים ולא רק בפורים. ואיך חברה רווקה שלי בת 32 שדיברתי איתה אמרה, שהיא פשוט מאמינה כשה’ ירצה זה יקרה (והיא מתפללת יותר מכולם וצדיקה בכל קנה מידה!!), כמו יוסף הצדיק וירצו מהבור ברגע שה’ רצה הוא לא נשאר עוד רגע אחד עבד וכשה’ יודע שזה לא הזמן אז לא יעזור שום דבר בעולם!!!!

(אגב מי החליט גם את הסדר של החתונה והילדים ב”ה אחותי אחי ואחיינים הקימו בתים לפני וב”ה שנולדו להם ילדים) ומספיק שיש צער להורים על אחד שנתקע בשידוכים ילדים או דבר אחר שלא נדע אז ב”ה שיש גם נחת. ושוב אני מדברת גם זה מתוך ניסיון.

תודה על הכל! פורים שמח!

התרגשתי ממש, אם כי בתור אחת שמחכה כבר 4+ וניסתה כבר פעמיים את הסגולה הנ”ל, אין תפילה ששבה ריקם, אבל… האמת – כאב לי לקרוא כי שנתיים כבר נחשבים להרבה מאד, וכו’.

שנדע ונזכור שה’ טוב ומיטיב, ומטרת התפילות הם קשר לאבא הטוב, ולא רק אמצעי להשיג מטרות.

וכנראה שכל מי שחוותה התמודדות מבינה, וכל מי שלא פותחת עכשיו עיניים ענקיות. אבל אנא, למען המתמודדות 4,5 ואפילו עשר שנים, להמתין שנתיים זה הרבה בהרגשה, אבל כלום במציאות. אל תתמסכנו, כי אפילו אני עם ותק ההמתנה שלי, שה’ שלח אלי באהבה ובהשגחה אישית, לא מסכנה כלל. אל תגרמו לנו להרגיש גרוע!

ולא סותר את הכח המופלא של פורים לפתוח שערי שמים!

הסיפור מאוד יפה.

רק לא הבנתי למה ציפיה של שנתיים לילד כ”כ מזעזעת ומחרידה! חיכיתי 3 שנים וזה לא היה כ”כ טרגדיה… אנשים מחכים שנים לילדים ואז זה באמת אסון.

שנתיים זה בסה”כ לא הרבה. זמן שניתן לכם לבנות את הזוגיות שלכם ולהנות מעצם היותכם זוג בפני עצמכם.

אישה שמחכה באמת, עלולה לקרוא את מה שכתבת ולהרגיש אומללה הרבה יותר. גם כי היא מחכה שנים רבות בהרבה! וגם לראות שיש כאלה שמקטרים על משהו שהיא היתה חולמת עליו (לחכות רק שנתיים).

שמחה בשמחתכם. תגדלו אותה באהבה ושלווה. תודה.

יעלי, חיזקת אותי מאד מאד. התרשמתי במיוחד מהחיבור שלך לכאב יחד עם התקווה והאמונה החזקה. זה בדיוק מה שה’ רוצה ממנו וזה גדול!

אני גם נמצאת במקום של המתנה, למשהו אחר אמנם. שאבתי הרבה כח מהחיבור לחסד ה’ והתקווה האמיתית בביטחון גמור שהטוב יגיע, ומתוך שמחה. תודה!

וואו. ממש תודה. עד עכשיו שום דבר לא תפס אותי על פורים. עכשיו הבנתי את המשמעות ובעז”ה אדע לנצל אותו. והכל בזכותכם!! תודה!!!

***

הצלחת לרגשת אתי מאוד!!!!!!!

כנראה שהיצר הרע יודע קצת יותר מאיתנו את מהות היום וגדלותה של כל דקה ורגע… אמן שנצליח לזכור את זה ולא להיסחף… תודה! התרגשתי!

***

המכתב ממודיעין הלב מרגששש משהו לא נורמלי-עד דמעות. זה נותן הרבה -איך להתכונן לפורים ואיך לנצל אותם. אשריהם שככה זכו לנצל, ואשריהם שזכו לאושר הכי יקר-ילד

שיהיה המשך בשורות טובות

***

וואו מדהים!!!!

***

סיפור מיוחד במינו!!!!!!!!!! אני מתכוונת לאמץ אותו השנה, ובעזר”ה לזכות גם לבשר בשורות טובות:)

***

איזה חיזוק לפני פורים!! תודה רבה!!! ממש בכיתי משמחה והתרגשות. והלוואי שנזכה לקיים את יום הפורים מתוך שמחה התרוממות הנפש.

***

ריגשת… אני עם דמעות

***

מחזק ממש!!! זה נותן כוח להמשיך ולהאמין… יישר כוח על הכללל!!!

***

העלית לי דמעות! תודה ענקית על החיזוק—

השנה סיימתי סמינר, ומרגישה את החסר הזה בלי כל ההרצאות והחיזוקים כ”כ חזק!! והמכתב הזה- היה יותר מכל הרצאה הכי טובה שיש!!!! להיזכר, להתחבר, אין מילים!!!

***

צמרמורתתתתת. דמעותתתת. האמת שאין לי מושג למה, אולי כי זה נגע לי במקום שלי? הציפייה למשהו—–

חזקת!!!!!!!!!!!!!

***

אמאלה… אני כולי מצומררת נתת לי חשק עז, הלוואי ונזכה גם אנחנו להתחזק בפורים השנה ולנצל אותו. בע”ה, הלוואי…

***

איזה מרגש! מזל טוב על התינוקת! שתזכי להרבה נחת ממנה ומאוד אחריה בעז”ה.

טוב שכתבת את זה בדיוק בזמן! גם אני מצפה לישועה ואשתדל באמת לנצל את יום הפורים לתפילה….. תכננתי כבר מזמן לעשות את זה. טוב שהזכרת לי!

***

תגובתי:

אני תולה על המקרר שלי בע”ה “המכתב מירושלים”…. נתת המוןןןן כח! אני אדבוק בשיטה הזאת ובע”ה אני אראה ישועה בקרוב! אמן

***

מרגש באמת! פורים שעבר התפללתי על השידוך שלי ואני נשואה ב”ה 4 חודשים. כח של תפילה!!

***

מ-י-ו-ח-ד!!!!!

***

וואוו מצמרר. הלוואי שבאמת נצליח לנצל את היום הזה כמו שצריך

***

אני קוראת ודומעת… תזכו לרוות נחת ולעוד ילדים וילדות.

***

תודה רבה על השיתוף! מאוד במקום, מאוד נגע בי ומאוד מעודד ומעורר השראה.

***

וואו, איך אהבתי! איזה סיפור מרגש!!!! אני גם נמצאת בשלב ההמתנה לילדים … והצלחת לתאר את ההרגשה והעיקר את הישועה שמגיעה בסוף.

תמשיכו להעביר סיפורים מחזקים. יישר כח גדול!

***

דמעות בעיניים!!!!!!! מרגש! מדהים!! ומחזק כל כך!! תודה רבה, הלוואי שנזכה גם….

***

מרגש!!פשוט לקרוא ולבכות … כל הכבוד והרבה נחת. היה לי סיפור דומה עם שידוך, הכח של פורים הוא גדול!!

***

יישר כח. חיזקת אותי בנושא, למרות שידוע. אך עוררת בצורה מפורטת ומרגשת. יישר כח גדול ושתפילות כל עמ”י יתקבלו לרצון, אמן

***

אוו, הסיפור חיזק אותי מאד, להבין את מעלת הימים הגדולים שעומדים לבוא אלינו, קצת להתנתק מהיום יום שכ”כ סוחף אותנו אליו ולהגיע למקומות גבוהים יותר מחוברים יותר. אז תודה.

***

מזל טוב חם. מרגש מאד. שנזכה כולנו לכל הישעות בפורים השנה.

***

וואו וואאווו אווואו!! נתת לנו כח ודחיפה להשקיע בתפילות ביום המסוגל! אשריך!

***

ואוווווו איזה סיפור מדהים!!!! ממש מרגש ומעביר צמרמורת!! הולכת בעז”ה לנסות גם…..

תודה על השיתוף. פורים מועיל ושמח 🙂

***

סיפור מרגש ונותן הרבה תקווה!!! לנצל את יום הפורים לדבר האמיתי!

***

מדהים ומרגש!!

***

מדהים!! וכל הכבוד – לא יכול להיות קל לנצל ככה את הזמן, ועוד בפורים. אולי גם אני אפקד השנה…

***

מרגש! כל כך יפה ואמיתי, הפורים שלי יראה אחרת בזכותך! שתגדלו אותה בשמחה ושתהיה לכם רק נחת תמיד.

***

מרגש ממש דמעתי..

***

מרגש!!!!!!!!! וואו.

***

דמעות בעיניים!! חיזקת אותי מאד!!נשיקה לתינוקת!!!!

***

וואוו איזה מרגש!! יש לי דמעות בעיניים באמת! איזה כיף להתפלל בכזו דביקות ולזכות לנס פרטי גדול כ”כ!! תודה על התזכורת!

***

איך אפשר למלא את הדף בדמעות?? מרגש ממש ממש!!

***

ליעלי המיוחדת!!

הסיפור שלך הוריד לי דמעות!, התרגשתי מאד מאד, יש לי אח נשוי שמחכה לילדים ואני יעשה את זה בשבילו, תודה על השיתוף

***

לשמורה היקרה!

תודה רבה רבה על השיתוף בסיפור המיוחד הזה. נותן כוח, אמונה ותזכורת לנצל את “כל הפושט יד” וממלא ברצון אמיתי לתלות דף עם הכותרת “הסיפור מירושלים” על המקרר, על הדלת ובעיקר בעיקר על לוח הלב.

פורים שמח

***

סיפור מרגש מאוד! ותודה גדולה על התזכורת שבפורים “כל הפושט יד נותנים לו”. ישר כח!!!

***

תודה! אני בוכה מרב שזה מרגש ומחזק

***

מחזק מאוד ואני מקווה להצליח לתפוס הרבה יותר רגעים בזכות השראה כאן

***

תודה על הסיפור היפה ומחמם הלב הזה. תזכורת מתוקה ומשמחת שכל הפושט יד נותנים לו!

***

אני פשוט בוכה. תודה על התזכורת!

***

מרגש ומחזק! תודה רבה! הרבה נחת!

***

וואו איזה סיפור יפה ממש מה מעלה של ימי הפורים והתפילה.. יישר כח!!

***

אני עם דמעות בעיניים!! ממש! תודה רבה לך על החיזוק!! כ”כ במקום!

שנזכה באמת לנצל את היום הגדול הזה כמו שצריך..ונפשוט כולנו את ידינו אליו יתב’ ונצעק אליו- שיוציא אותנו כבר מהחושך הזה, מהגלות האינסופית הזאת, כי אין לנו עוד אבא אחר!!!

פורים שמח!

***

מדהים!! תודה על השיתוף והכח שהוא נותן!

***

מחזק מאוד מאוד!! אנשים חושבים ששנתיים זה לא נקרא לחכות בכלל…. אבל כל יום זה המוןןןן

מזכיר לנצל את העוצמות של היום לכל דבר שרוצים כמו שנא’ כל הפושט יד וכו’