בדרך כלל אני לא מגיבה… כ”כ נפעמת ומתרשמת מהסיפורים – שמרגישה גמדה כזו לצידן של כל הנשים הגדולות והנפלאות שמספרות כאן.

אבל הפעם, משום מה בחרתי להגיב:

תודה!!!! ושוב תודה!!! תודה ע-נ-ק-י-ת !!!! כמה כח וחיזוק כל סיפור כזה נותן!!!

לפני כמה שבועות הראתה לי מכרה סטטוס שהעלתה: מתנה שקיבלה. (אני לא נכנסת פה לדיון על השיתוף הציבורי בכל פיפס אישי מהחיים), אלא שהמתנה היתה ספר העוסק בנושאי חינוך, והספר הוא חילוני. אמרתי לה שגם היא בוחרת לקרוא בספר כזה, לא נראה לי לעניין לשתף באופן גורף במתנה כזו.

היא התפלאה ולא הבינה מה הבעיה? – “העובדה שהספר חילוני??? – אז מה? – פרסמו אותו אפילו באחד העיתונים החרדיים הכי כשרים!” נשכתי את השפה… כמה כואב… אמרתי לה שיתכן והספר הוא טוב, אבל מרגיש לי ‘ספסנישט’ לנפנף בספר חילוני, ועוד בתור מודל לחינוך. היא פתחה איתי דיון שלם! – “מה רע??!!”, “חכמה בגויים – תאמין!” (מה הקשר?!) ועוד… אולי אני לא מצליחה להעביר פה את תחושת הצריבה שחשתי…

אני עוסקת כבר 16 שנה בקירוב! מתמודדת עם כל השאלות הכי קשות – מול נשים חילוניות. אבל… פתאום, הרגשתי שמתנפצת לי בועה בפנים! חרדית, משלנו… ואני צריכה לדבר איתה מ’א’ כדי לעורר אותה למשהו שאמור היה להיות לה מובן מאליו!! התחלתי לחשוב אולי אני צריכה לעזוב את הקירוב ולעסוק בחינוך – אצלנו! כדי לעורר את הבנות שלנו מבעוד מועד… ואין לי ספק שיש לנו מחנכות ומורות נפלאות!! אלא שאף פעם זה לא יספיק! תמיד נצטרך עוד ועוד לחזק ולעורר ולחמם את הקירור שעמלק מקרר בכל הנחשלים (ולא רק בהם…)

ואז צפה בתוכי מן משאלה כזו: לפחות, הלוואי והייתי אני זוכה להיות חלק מקבוצת ‘נבחרת’ של נשים שעוסקות כל הזמן בהתחממות הזו, שלא נותנות לשבבי הכפור לצנן אותן!

אה!!! זכיתי!!! אני כבר חלק מהן!!! תודה ה’ על הזכות הנפלאה!! תודה יקרות על שאתן, קבוצת הנבחרת של השמורה, לא שוקטות על השמרים וממשיכות לחמם ולחזק ולעודד!!

אז בחרתי להגיב הפעם, כדי לתת פידבק, שלא תפסקנה!!! בזכות כל סיפור כזה כל בנות הקבוצה זוכות להתרומם עוד כמה טפחים מעל הקרקע הבוצית – שבה אין מנוח לכף הרגל – למעלה – מתקרבות עוד לאבינו שבשמיים!

סיפור מדהים על מחוץ תמונה, נוגע ללב.

המסקנה שלמדתי מהרבה סיטואציות- אנשים נורמלים מנסים לכבד אותך במה שבאמת עקרוני אצלך, אבל זה העול שלך לדאוג ליידע אותם מה העקרונות שלך… כי הם ממש לא ינחשו את זה

היה לי פעם משימה לבדוק QA שליחת מיילים לסמארטפון, שאלתי את בעלי האם לנסות לבדוק במכשיר של מישהי מהעבודה… והשיב שלא כדאי בשופ”א. לקחתי את כל האומץ בעולם בשביל לומר לר”צ שלי – את כל המשימות אני בודקת אבל הרי אין לי סמארטפון איך אני אבדוק את המיילים? בהכי פשטות הוא אמר – “אה לא חשבתי על זה אני אבקש מ X לבדוק, יש לך מספיק משימות אחרות כרגע…”

אז רק הרווחתי. תחשבו מה היה אם הייתי מנסה להשיג ממישהי בעבודה סמארטפון בשביל לבדוק עליו, כמה בלגן ואי נעימות כפול ומכופל הייתי גורמת לעצמי, (וזה כמובן חוץ מהבעייתיות בסמארטפון בעצמו, כן ?) 

במקום שיחה הכי פשוטה, להסביר את עצמי, בצורה שמכבדת אותי, את הערכים והעקרונות שלי, בצורה עניינית. בסיעתא דשמיא זה עובד!

גם אני עובדת במקום חילוני. קרה הרבה סיטואציות דומות, שאלות מעניינות וקצת חופרות לפעמים.

אבא שלי פעם הסביר לי ואני ממש מרגישה בחוש כמה זה נכון. הם מבינים את זה הרבה, אבל הרבה יותר מאיתנו! יש מצב שמשהו חרדי שפחות שומר יבין את זה פחות מהם… אותי זה מאוד הרגיע ולכן בדר”כ ממש בסדר לי לשים דברים על השולחן.

משהו שקרה לי גם לאחרונה, יש לי מנהלת חילונית שיש לנו קשר ממש טוב, פתוח וזורם. יום אחד שמעתי אותה קוראת לי בשם חיבה. התעלמתי. אחרי כמה ימים היינו בשיחה היא, הבוס מעליה (גבר) ואני. והבוס הגבר קרא לי גם בשם חיבה. נבהלתי. אחרי יום העבודה דיברתי עם חברה וספרתי לה מה שקרה, ואמרתי לה שמחר תשאל אותי אם טיפלתי בזה, ככה אהיה חייבת 🙂

יום למחרת (הייתי צריכה קצת לאזור אומץ), התקשרתי למנהלת ובקשתי ממנה אם היא יכולה בבקשה לומר לבוס לא לקרוא לי בשם חיבה, הסברתי לה מאוד בכנות שלא נעים לי ואני לא רוצה שהוא יפגע אבל אני חושבת שזה ממש מובן. היא הסכימה איתי עם כל מילה, אמרה שתדבר איתו, ולסיום שאלה אותי: אבל אני יכולה להמשיך לקרוא לך כך?

אז זהו, אני חושבת שאם באמת נבין שהם באמת אבל באמת, מבינים את זה יותר מאיתנו יהיה לנו הרבה יותר קל!

תודה על הכל!

רציתי לציין שאני חושבת שבאמת נכון לאמץ את הגישה של כותבת הסיפור. זכותינו לסרב. לא חושבת שצריך להיבהל מכל בקשה מהבוס. הוא בוס לענייני עבודה, הוא לא בוס על החיים. וסירוב בדברים צדדיים כאלו, למעט אולי מקרים מאוד קיצוניים או בוסים מאוד מסוימים (אני לא נתקלתי) מתקבל בהבנה ובהשלמה.

לפעמים בגלל שזה עניין דתי נראה לנו כאילו זה לא בסדר ולא יקבלו את זה, אבל מה הקשר? בחוזה כתוב שאני חייבת לשתף תמונות? חייבת להשתתף בפעילות חברתית? מישהי פעם פוטרה כי סירבה להשתתף באיזה סרטון?

במקרים של בוסים שהם אנטיים במוצהר, אפשר להגיד סתם סיבות מסביב למה לא בא לי לשלוח תמונה או כל דבר אחר. ואם זה לא מישהו שהוא ממש אנטי ומחפש אותנו בפינה – אז למה צריך להיות בעיה עם התשובה – לא מעוניינת\לא מתאים לי\לא מקובל אצלינו\ ממש יביך אותי וכו??

אני חושבת שלפעמים סתם נכנס פחד כזה שאין לו שום סיבה אמיתית. אולי פשוט אין לי נסיון עם האנשים הנכונים (כלומר הלא נכונים;) )???

מעריכה אותך מאוד מאוד, על היכולת לעמוד כצור.

אבל רציתי להסב את תשומת הלב לכך שלפעמים מגיעות בקשות או נעשים מעשים, שבלי קשר בכלל לזה שאנחנו חרדיות אלו מעשים שלא ייעשו! סליחה, אבל אם הייתי לא דתית והבוס שלי היה מעז לבקש ממני תמונות שלי של החתונה (!) הייתי מסרבת מיד לבקשה, בחריפות או בעדינות, זה כבר תלוי באופי.

אבל איזו חוצפה! לבקש ממני תמונות כאלו! (זו מחמאה? ממש ממש לא! גם לא בהגדרות שלהם)

מילא כשזו בקשה כללית מכל העובדים ובקטע הומוריסטי של פורים, אבל סתם ביום בהיר הוא פונה אלייך אישית? סליחה, זה לא בעיה של אי הבנת ההבדלים בין מגזרים, זה בעיה בוטה הרבה יותר! בשביל לשמור על הכבוד האישי שלנו אנחנו לא צריכות בכלל לבוא כ”חרדיות”, במקרה כזה כל אישה היתה מגנה על עצמה!

תשמרו על עצמכן!

רציתי לשתף סיפור שלי בעקבות שני הסיפורים האחרונים על הסרטון והתמונות. 

כמו זו מהסיפור על הסרטון גם אני עובדת במשרד ממשלתי אבל כחרדית אני מיעוט שבמיעוט. אם אני לא משתפת פעולה מסתכלים עליי בעין לא יפה בכלל. ויתרה מכך הבוסית מתעקשת שאני אהיה חלק מהכלל..

לפני מספר חודשים החליטו להכין סרטון למנהל בכיר שפרש ובסרטון כל הצוותים אמורים להצטלם ולהחזיק שלט שבו מופיעות חלק ממילים של שיר ככה שבסופו של דבר אמורים להכין מכל הצוותים סרטון פרידה נחמד לאותו מנהל בכיר.

נחרדתי מהמצב ולא ידעתי מה לעשות. בדיוק ביום שבחרו לצלם נכחתי פיזית במשרד במסגרת ולא יכולתי להימלט מהדרישה הזו.

ישבתי וחשבתי מה לעשות, איך אני יוצאת מזה..

לבסוף החלטתי בלי להודיע לבוסית שלי שרק הגברים בצוות( 2 בלבד), יבצעו את הדרישה והודעתי לה שהתמונה מוכנה..

ואז הגיע השלב שהיא ביקשה לראות את התמונה.. מה עושים עכשיו??? הלב שלי החסיר פעימה.. שלחתי את התמונה וחיכיתי לתגובה.

וזו לא אחרה לבוא, הבוסית שאלה אותי וחברה נוספת שלא הצטלמה בגללי, למה אין תמונה של כולם יחד ולא ידעתי מה לענות..

מיד הרמתי טלפון ושוחחתי עם בעלי והסברתי לו את המצב ואמרתי לו “נכון שאתה לא מסכים לי לבצע זאת?” ברור שהוא ענה נכון..

במקביל לשיחה שלי איתו חברתי לצוות הסבירה שאנו לא נראות במיטבנו היום בבדיחותא ולכן לא הצטלמנו..

הבוסית פנתה אליי אישית בטלפון ושאלה למה אנחנו לא הצטלמנו נשמתי עמוק ואמרתי לה שהתקשרתי לבעלי ושיתפתי אותו בכל העניין ושהוא אסר עליי לבצע זאת..

היתה שתיקה בצד השני, ואז בלחש היא שאלה “אהה שאלת והוא לא הסכים?” הסברתי לה שיש בעיה עם תמונה של אשה שגברים אחרים יראו אבל באמת שהתמונה שצילמנו מעולה ולא צריך יותר מזה.

לשמחתי הבוסית קיבלה בהבנה את המצב וביקשה שנשלח את התמונה למי שצריך.

וברוך השם ככה הכל עבר בשלום.

סיפרת את זה כאילו זה נשלף לך ה’לא’… לא ממש נשלף… אבל נכתב במין קלות כזאת, ואז – בתחילה, כשקוראים את הסיפור פעם ראשונה, אומרים- וואי גיבורה!! איך היא הצליחה בכזאת קלות….

אבל בפעם השניה – מתעמקים עוד קצת… ואומרים, – זה בעיקרון לא צריך להיות קשה בכלל!! זה צריך לבוא אצלינו ממקום נקי, להגיע בקלות!

כשהלא מגיע ממקום שלם – קל לומר אותו!! – וזה מה שהרגשתי שחדדת- תהיו שלמות עם הסירוב שלכן!!!

תהיו שמורות!!! המון הצלחות בהמשך!!! תודה לשמורה על התכנים המפעימים כל שבוע מחדש!!!

מסכימה לגמרי עם הסיפור, אנו מספר עובדות חרדיות במשרד חילוני גדול, ודיברנו ביננו רבות איך מבקשים חסימה למחשב.

לאחר דיונים ארוכים החליטה אחת העובדות שהיא תעלה את הנושא בשיחה השנתית שלה עם המנהל. (רק לה היה באותה תקופה) ערכנו סימולציה של כל השאלות שיכולות להישאל, דנו בנוסח המדויק של התשובות.

רק לשאלתו האחת לא התכוננו למה המתנו עד לשיחה השנתית בשביל לבקש חסימה הרי הוא כל יום נמצא במשרד והסכים בלי שום בעיה.

תודה על כל דברי החיזוק

שלום לך שמורה,

ראשית אני חייבת לומר שבכל שבוע מחדש אני מתרגשת לקרוא את הסיפורים, ההחלטות, הנחישות זה נותן כח ומרגש ביותר, אשרנו!!

שנית, רציתי להעלות נקודה מסוימת. שמתי לב שרב ככל הסיפורים קשורות לעולם ההייטק, המחשבים, הטכנולוגיה. אני אישית (ואני בטוחה שיש עוד כמוני….) דווקא מורה ותתפלאו לשמוע גם בכזו עבודה (ואני עובדת בבי”ס חרדי של החינוך העצמאי) לא חסרה התמודדות ותחושה של ‘שמירה’ כן, יש מנהל, אב בית, טכנאי מחשבים(!) אבות של תלמידים/ות.

כמה כח וכמה נחישות ואמונה צריך בשביל ל‏השאר שמורה, ואני בטוחה שכל אחת שהיא גם אשת חינוך יכולה להזדהות עם הנאמר….

מחזקת כל אחת באשר היא שם….

שלום לכולם,

לא להאמין לאיזה נסיונות הזויים הגענו בעבודה!!!!

גם אני עובדת במקום חילוני, אבל פתאום אני חושבת לעצמי – לא הבנתי, ואם זאת היתה חילונית שרוצים את התמונות שלה מהחתונה. היא חייבת להסכים? לא מובן שלא כל אחת רוצה להעביר תמונות שלה לא משנה מאיפה? בלי קשר לדת בכלל. זה דבר אישי ורצון לא להראות מתקבל על הדעת סתם ברמה הכללית.

(האמת – אני תמהה על הדרישה מלכתחילה, היא אמורה לבא בנוסח של – אם בא לך תעבירי תמונות מהחתונה….)

סיפור מדהים! ומרגש!

עצוב לשמוע שזה מה שקורה במשרדים. ממש מזעזע! תחשבו שאם זה היה נופל על אישה חילוניה, מה היה שם? וזה עוד כלום לעומת מה שהולך שם באופן קבע..

סיפורים מהסוג הזה גורמים לי לחשוב קצת בכיוון של-למעלה, שם ה’ נרמס ונדרס, איזו גלות נוראה לשכינה! אנחנו רגילים לחשוב על הצרות והייסורים שלנו ולבקש מה’ שיגאל אותנו כבר מהגלות. אבל כששומעים מה שקורה מחוץ למחוזותנו פשוט מסמר שיער. ומי עומד למעלה ובשבילו זה הכי גרוע? מלך מלכי המלכים! שרוב בני עמו אפילו לא מכירים בו! על גאולתו אנו צריכים לבקש!

אשרייך שזכית לקדש שם שמים! ומאחלת לך שלא תגיעי לידי נסיונות שכאלו!

חברה שלך מהשמורה.

כל כך מרגש הסיפורים האלו.. זה פשוט דש רותח מה יתברך שמאיר פניו…

וכל סיפורי השרשרת האלה בשמורה מעידים שוב ושוב “כי רצה ה’ את מעשיך” אשריכן ואשרינו!

***

וואו! מעריכה! איזה אומץ! את ממש מהסיפורים!

***

ענק!!! כל כך נכון!!! ולגמרי מכבד!!!!

***

וואו, גיבורה!!!

***

רצון יראיו יעשה, לא מפסידים מקיום רצון ה’.

***

אשרי השמורה שמתווכת סיפורים שכאלה! ואיש לרעהו יאמר חזק

***

אבאל’ה, דמעות. כמה זכויות יש לכולכן. תמשיכו לחזק! אל תפסיקו!

***

מרגש!! גם הסיפור וגם הצירוף 🙂 מה זה השגחה פרטית אם לא זה???

***

מדהים!!! גם לי יצא לראות את זה בכל מיני מקרים. שכשאת שלמה עם עצמך ובטוחה בדרך שלך- זה מייצר רק כבוד אצל הסובבים ולא להיפך.

(וזה נכון ממש לא רק למקרים בעבודה…)

***

זה חזק!!! לפעמים אנו חוששות לעמוד על שלנו, ובעצם, לאחר שאנו חוצות את הים, ה’ קורע לנו אותו… מדהימה!

בזכותך, שמורה, לפעמים במצלמה שלי לא עובדת… ואני לא מדליקה רמקול. ה’ ישלם שכרכן!

***

מיוחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לי מילה אחרת

***

דבר ראשון תגובה לכן צוות שמורה היקרות!- תראו איזה כוח יש לכן וליוזמה שלכן!! כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים אינסופיים. אשריכן!!

ולך גיבורה יקרה, כל הכבוד!! שתזכי תמיד לבחור ולעשות טוב. בהצלחה!

***

מצדיעה- לך, ולכל עובדות המשרדים, גם על השיתוף בקושי של דברים שלכאורה ברור מה אמורים לעשות. לדעת שזה שכך צריך לעשות -לא מבטל את הקושי. בכל תחום בחיים. חזקו ואמצו

***

ואוווווווווווווו ממש ממש יפה

***

אני כבר מזמן שמתי לב שסתם לא נעים לנו לומר שלא מתאים לנו, אבל דוקא בדברים כמו שסופרו השבוע ושבוע שעבר שהם אישיים, תגובה שלא מתאים לי בדרכ עוברת די חלק

***

כמה נכון….

מיום ליום למדתי כמה אפשר ל’אלף’ את הסביבה.. מה מתאים ומה לא! חשוב לחדד את זה שוב ושוב, עד שנקלט עמוק….

***

מדהים!!

***

מרגש עד דמעות!!! אני בטוחה שהתמונה הזו יקרה מאד לרבונו של עולם!

***

מרגש מאד מאד…

מחזק לשמוע כאלו סיפורים זה נותן הרבה כוחות, אני מרגישה חלק מתוך צבא שהקב”ה מתגאה ושש בו מאד!!

***

וואו!!

זה מה שעלה לי באותו רגע. איזו השגחה פרטית מדוייקת ומושלמת!!! זו בדיוק ההוכחה למה יש את השמורה ואיך אפשר לקבל כח אחת מהשניה! המשיכו לעשות חיל!

***

כל הכבוד לכולן!!! שה’ תמיד יתן לנו כח לעשות את מה שהוא רוצה ממנו!!

***

מדהים כמה פעמים הסיפור הולך ש: “בדיוק נזכרתי בסיפור שהיה בשמורה על….” אני חושבת שקוראים לזה מגלגלים זכות על ידי זכאי.