החשיכה העמוקה מפנה אט אט מקומה לבוקר כואב,
לילה מטלטל מגיע אל סיומו.
אני יושבת, דומעת ומתפללת לה' הטוב שבשמים
שישים בפי את המילים הנכונות.
כי אין מילים נכונות שיכולות להיאמר – לולי שישים הוא אותם בפי ובלבבי…
חברות יקרות עד מאד,
התחלתי את הלילה הבלתי נתפס הזה בתחושת קנאה קשה בכל אלו שזכו לחוות יחד עם רבי שמעון את היום הגדול. חוויה של ברוב עם, בהדרת מלך, בשירה, בנעימה, באהבת ה' ובדבקות הבורא.
ואז הגיעה שיחת הטלפון מפתיעה, ואני מתבקשת להתכונן, אנחנו בדרך למירון.
אני בהלם מוחלט. זה כל כך לא צפוי, כל כך לא… כאילו מודיעים שזכיתי בעשרה מליון בלוטו.
אנחנו מתארגנים בריגשה וסוף סוף יוצאים מירונה.
האוירה כמעט בלתי נתפסת, אנחנו מתרגשים בעוצמות שאני לא מצליחה לתאר. תחושה מענגת של חיבוק גדול מאבא בשמים שהאזין לקול כמיהתינו, והזמין אותי מאי שם ביציע, להתקרב ולעלות על הבמה….
בנסיעה מנסים להרגיש בלב את היום הגדול:
מישהו מעורר שאלה: מה היתה השמחה הגדולה בל"ג בעומר על כך שפסקה המגיפה, הרי אחרי הכל, כל תלמידי רבי עקיבא נפטרו!!! אז אם כך, מה המשמעות של הפסקת המגיפה? הרי העולם כולו היה שמם עד שהתחיל רבי עקיבא ללמד אצל רבותינו שבדרום תלמידים חדשים – רבי שמעון בר יוחאי ביניהם.
ואולי התשובה היא, כל צרה גשמית בעולם, מעידה על פגם רוחני כלשהו המבקש להגיע אל תיקונו. האסון קורה כאשר המגיפה הגשמית מכה בעוז, אולם לא תיקנו את המגפה הרוחנית. העובדה שנמצאו תלמידים חדשים לרבי עקיבא שהיו בבחינת 'האדם השלם' זה מוכיח שבתקופה ההיא, כן היה את התיקון על החטא שגרם למגיפה.
העולם כבר לא בגדר "שלא נהגו כבוד זה בזה" אלא תלמידי החכמים עלו לדרגת "האדם השלם"
זה נקרא "פסקה המגיפה"
מגפת העוון שגרמה למגפה בעולם.
ולא חשבתי לרגע, כמה מהר העניין הזה יגיע שוב לתודעה
בצורה הכי כואבת שאפשר…
ממשיכים.
אנחנו מנצלים את ההזדמנות ומתחברים לשמוע את שיעורו של הרב טודרוס מילר בקו 'שמועה'
שיעור מופלא על עולם ההשגות הבלתי ניתנות להשגה. באוזננו מהדהדות מילות הזהב של הרמח"ל במסילת ישרים: ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. ומתוך מארג השיעור מתקבלת המשמעות המעשית של היציאה מכבלי הטבע לחירות אמיתית של דרגות ש'סופן מתנה'.
ואז מתהפך העולם.
שיחות טלפון עם אמירות בלתי ברורות, ההולכות ומתבהרות- או ליתר דיוק מחשיכות…
אנחנו קולטים שקורה עכשיו אסון. צרה שאין לב היכול להכיל את עומקה והיקפה.
טרגדיה קשה.
וכך,
אבלים, דווים, כואבים, המומים ומזועזעים,
חוזרים לירושלים.
יד ה' היתה בנו!
ומה עניין התיאור האישי שלי לכאן?
אלא משום שההרגשה המרוממת,
שברגע אחד מתפוגגת ומפנה את מקומה לאבל העמוק והצורב הזה,
היא דוגמית.
קצה קצהו, בדל של הרגשה,
מתוך מה שבאמת קרה שם.
מאיגרא רמה לבירא עמיקתא במובן הכי עצוב של המילה.
אבא!
באנו אליך כדי לשמוח יחד איתך!
נמשכנו לזכות לטיפות שמן משחת קדש
יקדנו באור יקוד – ללמוד לימודי ה'
ביקשנו ללקוט מרקחים משדה תפוחים
לחוש בקדושת קודש הקודשים,
קלי, קלי, למה עזבתני?
מול עיננו נהפך לאבל מחולנו
איה המילים לתאר את עומק היגון והצער?
והשאלה המפלחת מהדהדת בין חללי חדרי הלב:
מה ה' אלוקינו שואל מעימנו???
מדוע פגעה יד ה' דווקא בתוככי חצר בית ה'?
אני כותבת ועדיין לא יודעת מה באמת קורה, אבל יודעת שהיום הוא יום של יגון עולמי. עשרות אנשים קדושים שחוו את רגעי חייהם האחרונים בלהט של קדושה ועלו בסערה השמימה כקרבן ציבור, ומאות אלפי אחים אבלים את האסון הנורא הזה.
פעם אחר פעם נפגענו השנה באסונות שניתן להגדירם כ'אסונות חברתיים'. אתמול היתה פה הקורונה שהכריחה אותנו לבודד עצמנו ממגע חברתי והנה שוב, פיגוע חברתי במובן הכי בסיסי ועצוב של המילה.
קשה לדבר.
אבל אסור שלא לדבר…
הרמב"ם בהלכות תעניות פ"א:
מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור… ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן–ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" … וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית–הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות.
הקדושים שהסתלקו לעולם שכולו טוב, מתוך קדושה וטהרה,
הם קרבנות ציבור.
אין לנו שום השגה בחשבונות שמים,
אבל יש לנו ציווי לפשפש במעשינו…
ובתפילה שאכן יהיו ראויים הדברים וקרובים לאמת.
בהנהגת העולם, לא תמיד אנחנו זוכים לראות קשר ישיר בין הנגע הרוחני לנגע הגשמי,
אבל במגיפת הקורונה, זה היה כל כך קשור, שאי אפשר היה שלא להקיש בין הדברים.
העולם נגוע בנגיף קטלני המאיים על האנושות כולה. נגיף הרשתות, האתרים, החדשות והנחשולים החברתיים, על כל גוניו ואופניו. אנחנו יודעים תמיד שהרשת מסוכנת עד מאד, אבל אם נבחן את הדברים נראה שאזור הסכנה הכי משמעותי, הוא האזור החברתי. יש בנגע הזה את כל סממני ההרס של האנושות.
בעיות קדושה וצניעות,
שיבושי דעות והשקפה
שחוק וקלות ראש
והתמכרות המוציאה את האדם מן העולם.
כציבור, היתה תקופה שאכן היינו מנותקים מכל זה. אולם, לאט לאט חדר אלינו הנגע.
כשיוצאים לרחוב ורואים איך נראית חברה 'נגועה', רואים אלפי אנשים שכולם ממוגנטים למסכי מכשירי הנייד שלהם. זאת צרה צרורה שגם הם מבינים שככה אי אפשר לחיות.
אבל עבורינו,
אם חלילה הנגע הזה יחדור למחנה שלנו
זה באמת סוף העולם!
זהו אסון בסדר גודל של פיגוע אטומי.
מדוע?
ומה באמת כל כך מסוכן בכך שנגע התקשורת החברתית תחדור גם אלינו?
זה פשוט,
הקב"ה השרה שכינתו בעולם.
השכינה הקדושה חייבת משכן קדוש לשכון בה.
ולכן, מצווה אותנו בורא העולם שוב ושוב ושוב: על שמירה וריחוק משערי הטומאה.
התורה הקדושה מזהירה אותנו מללכת בדרכי הגויים – ומיד אחר כך מצווה עלנו:
"קדושים תהיו"!
יש לנו משימת-על, שמירת הקדושה בעולם.
ריחוק מאומות העולם, ומכל מה שמסמל את דרכיהם הרעות.
עלינו, הציבור הקדוש, מוטלת אחריות לאומית כבדה –
להחזיק חזק חזק את המחיצה המפרידה ביננו לבינם.
לא לתת לגדר הקריטית הזאת לקרוס ולאפשר לעם גלישה אלי אבדון.
האם אנחנו למדנו את הלקח ממגפת הדור שלנו?
בשבועות האחרונים פסקה בחסדי שמים, מגיפת הקורונה בארץ הקודש.
המגיפה פסקה בהיבט הגשמי,
אבל האם יצאנו נקיים במימד הרוחני???
רק לפני שנה היה נראה לנו שהחיים עומדים להשתנות!
כולנו נהיה מזוככים יותר.
האם לא חזרנו מידי לשיגרה, במובן השלילי של המילה?
… והנה כבר פגעה בנו מידת הדין שוב.
ואי אפשר שלא לראות מול עיננו את הקללה האמורה בתורה – בפרשה הקרובה:
וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו (בחוקותי)
רש"י:
זֶה נִכְשָׁל בַּעֲוֹנוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה לָזֶה
גור אריה:
ומדרשו וכשלו איש באחיו זה נכשל בעונו של זה שכל ישראל ערבים וכו'. והא דכתיב "וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין", פירושו כמשמעו "וכשלו איש באחיו" שיפול האחד בשני, אלא שרמז לך הכתוב דבשביל כך יהיה נכשל האחד בשני, לפי שהאחד נכשל בחטא האחר, מפני שכלם ערבים זה בזה, לכך גם כן בענין הנפילה נכשל האחד בשביל השני.
רבינו בחיי:
חטא היחיד תלאו על כל ישראל. ומזה אמרו בשיר השירים רבה (ו) אל גנת אגוז ירדתי, למה נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולם מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך ישראל לקה אחד מהם כולם מרגישין שנאמר (במדבר טז) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף.
נראה שכל מילה נוספת מיותרת.
יש לנו כציבור אחריות שלא יהיו אף לא יחידים הנכשלים.
ברור שכל אחת המקדישה זמנה לקרוא דברי חיזוק, במקום לדפדף בין תמונות, סרטונים ומשפטי הבל בסגנון: מזעזעעעעעעעעעע!!!, ו'אמאלה, אח של שכן של סבתא שלי אני בההההלם'!!!!! + עשרה אימוגי'ם לקינוח זה לבד מצביע על כך שהיא עדיין ב"ה לא גולשת במדרון.
אבל בבחינת 'ערבים זה לזה' חובת ההתעוררות מוטלת עלינו, שלא נהיה חלילה בבחינת 'אכזריים':
דווקא אנחנו, שנשלחנו מתוך הבתים הכשרים והמובחרים ביותר, אל לועה הפעור של חזית התעסוקה, דווקא עלינו מוטלת החובה להקפיד שבעתיים על קיומו של הגדר השומרת על כרם בית ה'.
ומדוע?
משום שאצלנו אפשר בקלות למצוא תירוצים ל "מדוע כן".
בחסות 'צרכי עבודה' אנחנו יכולות חלילה ליפול למלכודת של שימוש במכשירים מסכני חיים, שברגע קל נסחף איתם ונפתח חור קטן שעלול בסופו של דבר להציף בזוהמת המבול את התיבה כולה.
או במילים קשות אחרות: "…מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולם מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה"
המדרון חלקלק כל כך,
וכאשר הגדר נפרצת ומתחילה הנפילה…
המראות קשים מנשוא.
עצוב למתבונן לגלות, שהצרות בשנה האחרונה היו בבחינת טיל ישיר לציבור החרדי.
היכלי הישיבות ובתי הכנסיות נסגרו,
ערביי ישראל נטפלים לבחורי חמד הצועדים אל הכותל,
ועכשיו… טרגדיה אדירה שכזו. חייהם של עשרות קדושים וטהורים פוסקים באחת, במעמד ההדלקה הקדוש בציון הרשב"י.
הקדוש ברוך הוא מנענע אותנו!
דווקא אותנו!
הם? הם כבר התבוללו בטומאת העולם,
סביבם אי אפשר להקים גדר שתפריד בין זוהמת בני הנכר לקדושת עם ישראל…
אבל מאיתנו, ה' שואל…
בורא עולם לא יכול לוותר על מציאות הקדושה בעולם,
לא יכול לוותר עלינו זקופים כ"עצי שיטים עומדים" החוסמים כל השפעה זרה סביב משכן הקדושה בעולם,
לא יכול… גם במחיר של תזכורת כואבת פעם אחר פעם….
דווקא במחוזות הקדושה, דווקא שם נמצאת מידת הדין המתחננת בפנינו שלא נאמר "דבר זה ממנהג העולם".
זה קשה, זה בלתי אפשרי, ונראה כאילו אפסו סיכויים להעמיד חומה בצורה מפני נגיף נחשול התקשורת החברתית.
קולות מחלישים סבקרבי קוראים לי להרפות…
אבל אז אני נזכרת במילים האחרונות שהדהדו באזניי לפני ששמעתי על האסון:
דברי החיזוק מבעל מסילת ישרים:
בהשגות קדושה אכן אין דרך טבעית לנצח את המערכה הטבעית,
אבל מובטחנו לקבל את הכוחות הללו מידיו הרחומות של הבורא:
"תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה"
בורא עולם לא יעזוב אותנו!
זאת שאלת הישרדותינו כעם – ומובטחו שנשרוד!
בואו נקבל על עצמנו כקהילה שמורה וקדושה
לומר "לא" לערוצים חברתיים
"לא" לשימוש בכלי הטכנולוגיה עבור תקשורת חברתית
"לא" למיטוט הגדר המגינות עלינו מפני המבול…
גם מאחורי הדברים הקשים האלו, אני עומד.
גם בתוך הכאוס והחורבן, רוחו של רבי שמעון חופפת עלינו, מגינה עלינו ומנחה אותנו:
בַּר יוֹחָאי,
נאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה,
וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה,
וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ,
שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ:
והלוואי ולא ישמע עוד שוד ושבר בקהלינו
ונזכה במהרה בימינו לבניין בית המקדש, לגאולה השלמה ולתחיית המתים.
בצער, בדמע, ובתפילה לנחמה
לאה
יש לי רק לומר תודה שהייתם בשבילי בזמן הנכון עם המילים הנכונות, כשכולם מסביבי מסתכלים בתמונות ובסרטונים ועושים בדיוק את התיאורים של מזעזעעעעע וכו', ואני אתמול התלבטתי אם כדאי לי לראות ולשמוע הלוויות והספדים שזה מעורר ומטלטל ומבכי-מה שכולם מסביבי עושים, וחשבתי לעצמי שאולי זה לא נכון לעשות את זה, ולא זה מה שד' רוצה עכשיו שאשוטט בין אתרי חדשות לפורומים, ומצד שני אולי אני לא צריכה להתעלם וכן לראות ולכאוב, ובלילה נטול דמעות החלטתי ששבוע שלם, עד שבת הבאה בלי נדר לא אכנס לשום פורום ושום אתר חדשות, ועדין התלבטתי בסתרי ליבי האם זה נכון (לצערי…) ולקום בבוקר ולקרוא את זה. זה מה שהייתי צריכה. ותודה לכם שחשבתם על לשלוח חיזוקים במהלך השבעה, כשכולם הולכים לשמוע הרצאות בסמינרים ואני נשארת עם העבודה והדמעות. אמרתי ואני אומרת תמיד. ההו"ק שלי, היא לא ממעשרות וגם לא מחומש. היא בשבילי כמו לשלם על סמינר. על מסגרת. ועל זה שהשמורה נמצאת בשבילי תמיד במקום הנכון. אז תודה 'שמורה', תודה גדולה!.
.
להחליט על "חצי שעה ארצית ללא מייל"- חצי שעה מסוימת בו לא נשתמש כלל במייל! אנו נאלצים לאכול מ"תבואת השגעון ", אך לפחות יזכיר לנו שזה אילוץ !
שכל אחת תחליט להימנע ממשהו, מייל טיפשי מיותר, תגובה מוחצת, אתר חדש ולא מוכר, קישור סתמי. כל אחת במה שברור לה בשכל שמיותר ורק האצבעות גוררות הלאה. פעם ביום להימנע בהחלטה
והכי טוב – אם אפשר להגיד לדבר אחד – לא! חד משמעי ומוחלט!.
אני מתוסכלת לראות חברות איכותיות ומיוחדות שכל העדכונים מגיעים ישר מהאתרים לסוגיהם, (באילוצי עבודה מהבית כמובן).
ושומעת מחברה אחרת שמספרת שכל המשפחה ישבה וצפתה בחגיגת לג בעומר בשידור חי עד שהחל האירוע הנורא.
אני מרגישה שאין לי עם מי לחלוק את הרגשות ! אנשים עונים בתירוצים של חסימות מהודרות !
בזכות השמורה אני לא מרגישה אחת מול כולם, תודה !
תמשיכו לחזק ! שחלילה לא נסחף בזרם הזה ! תנו לנו כח !!!
מעריכה מאד!
אני גם חושבת כמו שכתבתן שבעניין הטכנולוגיה אני הייתי במירון בזמן שזה קרה ואני יכולה להעיד על ההתלכדות המיוחדת של כל עמישראל שהייתה שם בבכי ובתפילה אבל מצד שני רואים עד איפה חדרה אלינו הטכנולוגיה-היו אנשים שעמדו והסריטו תוך כדי בפלאפון ברגעים הכי קשים ה' ישמור כדי שיהיה תיעוד של האקשן…..
אנחנו צריכות לשמור על טוהר הנפש ולא להיחשף לכל הזוועה הזאת
תודה על החיזוק!!
אני חושבת שעכשיו הרבה משרדים פתחו אומנם אפשרות לעבוד מהבית ואכן זה מגרה אך הצורך שעד היום היה אפשר לאמר בגלל הקורונה כבר בטל וכדאי לחזק אנו את עצמינו לקחת את המחשבים מהעבודה להחזירם למשרד ולפסוע כל יום את הדרך המוכרת שהייתה עד היום ולשמור על הבתים שלנו נקיים.
תשתפו בהימנעויות האישיות שלכן את החברות שלצידכן. מה חשבת ולמה החלטת שזה בעצם מיותר ואת מעדיפה לא להיגרר זה מחזק מאוד כל אחת (גם אם ההיא נראית לך כאחת שהרבה פחות נגררת זה יחזק אותה וגם אותך).
שכל אחד יבדוק מה הוא יכול לעשות בעניין פגעי הטכנולוגיה- לעשות את מקסימום המאמץ מבחינתו בעניין הזה- בלי פשרות! ומי שאין לו בעיה בזה- שיחשוב אולי במה הוא נגוע.
כל אחת מאיתנו נמצאת במקום שלה, ואף אחד לא יודע קורבנה של מי גדול יותר….
אולי אפשר לקבוע פרק זמן מסוים או שעה מסוימת ביום בה כל אחת מקבלת ע"ע להתנזר ממשהו אחד:
מהמייל, אתרי חדשות (אפילו "חרדיים"), אתרי קניות וכו וכו
אחדות. דווקא במירון שאחד הדברים המפעימים ביותר זה לראות את ה מעגלים המאוחדים רוקדים יחד..
דווקא שם זה קרה. ולא בכדי!!!!!
לראות את מודעות האבל הקשות עם התמונות המזעזעות מכל גווני הקשת, הכאב של כולם, עצום וגדול. בואו נאסוף את הכאב למעשים ונרגיש את הטלטול ונעשה איתו משהו ולא נשאיר אותו באוויר עם המשפחות השכולות, כולנו איתם ביחד!!!
תודה על החיזוק!!
להפסיק עם כל הדרכות הזום בכל הנושאים שבעולם שודאי מוסיפות על קושי של אנשים להוציא מכשירים פרוצים מהבית. מי שרוצה למכור לי מוצר לא צריך לגרום לנו להרגיש שאם לא יהיה לנו אינטרנט נגיש בבית אנחנו לא בעניינים. אם קהילה גדולה כל כך של נשים תגיד לדבר הזה לא ותעשה סוף לשימוש בכלי האלו למטרות תרבות ולא לצרכי עבודה בלבד דבר כזה יכול להשפיע על רבים שיבינו שנסחפנו.
קשה לי להיגמל לגמרי מהשימוש באינטרנט מסונן לצרכי הבית . (עד הקורונה לא היה לי חיבור בבית כלל)
ברגע ששמעתי על האסון, פתחתי את הכרטיסיה שלי בנטפרי וחסמתי את החיפוש בגוגל, כך שאוכל רק לגשת לכתובות ידועות מראש ולא לחפש ברשת עוד ועוד.
קשה לקבוע קבלה קהילתית, כל לב יודע מרת נפשו וכל אחת מאיתנו נמצאת במקום שונה לגמרי.
רק תמשיכו ותמשיכו להתריע ולחזק אותנו נגד השימוש באינטרנט, זה לא חוזר על עצמו. מחזק בכל פעם מחדש.
להשתדל להפריד בין הבית לעבודה. המחשב נכנס לאחרונה במרץ לחיינו עקב העבודה הרבה מהבית שגלשה לשעות נוספות, למקומות נוספים וגרמה לנו גם עכשיו לשהות מול המחשב גם שלא בהקשר לעבודה, וגם כשאנחנו כבר לא עובדות מהבית. זו תחושתי וגם מידע שאני יודעת על חברות. אשמח אם תתנו כוחות איך להתמודד ולהתנתק—-
תודה על הכתבה המחזקת….
חשבתי שאולי כדאי להתחזק שלא לשבת על המחשב(לא לצורכי עבודה כמובן…אלא להתכתבויות ,קריאת חדשות הזמנות מאתרים,וכו'…)
יותר מחצי שעה ביום….
התחברתי מאד לדברים שכתבת!!! לפני כשלושה חודשים הקמנו את קבוצת המייל ענן קשור- לזכרה של שרי קוט ע"ה, אשה צעירה שנקטפה מנגיף הקורונה. הנשים המשתתפות בקבוצה מקבלות מדי פעם חיזוקים קטנים ותזכורות להעלאת המודעות לנושא השימוש המופרז במדיה לסוגיה.
לנסות בכל יום להתגבר לפחות פעם אחת ולא להיכנס לאתרי חדשות.
***
להוציא את המחשב מהבית.
***
אינטרנט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
***
משהו מעשי כמו לימוד יומי של הלכות תפילה או סגירת המחשב לשעות שהם לא עבודה וכו'.
***
להמעיט שעות באתרי חדשות חרדיים שאינם קשורים לענייני עבודה.
***
צמצום שעות מול המסך.
***
התנזרות מהמדיה למינה…. כולל אפילו אתרי חדשות שונים שלא מביאים לשום תועלת.
***
לא לבזבז זמן ברדיפה אחרי חדשות ותמונות מהאסון.
***
כמו שכתבת – להתרחק מכל הקטע החברתי התקשורתי!
***
להפסיק עם התכתבויות בלי סוף של צ'אטים קבוצות העברת תמונות וכו'……..
***
כמה שזה נדוש, פגעי הטכנולוגיה נראה לי קבלות מעשיות שכולנו זקוקים להן.
***
מקבלת כל מילה במאמר החיזוק המרומם שנשלח לנשות שמורה.
***
יחס חם לשומרות על התקשרות, ואישהוא מיזם בנושא!!!!!!!!!!!!
***
שאלה טובה. אני מרגישה בסדר מהבחינה הזאת. אולי לא להסתכל באתרי חדשות. מי שהציץ שם- נפגע.
***
להוציא את האינטרנט מהבית חזרנו לעבודה במשרד אך האינטרנט נשאר כי זה נוח…
***
פגעי הטכנולוגיה זה כ"כ נכון הלוואי ונצליח.
***
לנסות להיות פחות "קשורים" לתקשורת….
***
אינטרנט, וואצ'פ וכו'
***
להתחזק עם המכשירים.
***
להתחזק עם המכשירים.
***
שהאינטרנט יצא מהבתים.
***
מה שלאה ציינה שם זה אור בעיניים.
***
בעניני טכנולוגיה/בין אדם לחברו.
***
תקשורת, אשמח לקבל חיזוק לעניין.
***
לא לכתוב/ לקרוא צ'טים למשך זמן מסויים (מוגבל… כדי שנעמוד בזה).
***
קטנה אני מלהביע דעתי והדברים ידועים כפי שכתבת.
***
אני חושבת בנושא הצ'אטים…
***
לפחות יום אחד לא להזמין מוצרים באתר כלשהו. זה ממש לא לצורך העבודה!!!
***
אולי שכל אחת במקום שהיא נמצאת תחליט על אתר ספציפי שהיתה רגילה לגלוש בו אם היא מרגישה שהוא לא ממש טוב- לא להכנס אליו יותר…
***
להתרחק מהטכנולוגיה. גם מהמייל כמה שאפשר. להתחזק בצניעות.
***
קבלה אישית של כל אחד.
***
סינון המכשירים ולהפסיק את ההתמכרות למכשירים אפילו מסוננים.
***
בתחום הטכנולוגיה.
***
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.