רבת סיכוי

פעם ראשונה שאני מגיבה, אני רוצה לחזק את תגובתה של הבחורה על המכתב ממודיעין עילית שכתבה בכאב על בחורות בשידוכים שפשוט אין הצעות. 

אני מחזקת את דבריה ומזדהה עם כל מילה, במיוחד מאז תחילת הקורונה שהמון בנות עברו לעבודה מהבית ופחות פוגשים אנשים, באמת דממת אלחוט ואין הצעות ולנו הבחורות באמת אין מה לעשות ולא נעים לי להתקשר לנשואות ולנדנד אולי בעלך מכיר מישהו בשבילי, 

אנא!! חשובנה על זה לבד, עם קצת מאמץ ומחשבה את יכולה לעזור!! אני חושבת שזה ממש בבחינת לא תעמוד על דם רעך, אנחנו חסרות אונים, בבקשה שכל אחת תנסה לעזור! ‫

שלום לשמורות היקרות אני דווקא לא טריה מהניילונים, עובדת עם וותק מרשים, אך במשרד ענק ומרושת ומסועף. 

רוצה בהזדמנות זו להודות מאד מאד לחרדיות הוותיקות והמוברגות במערכת שכל כך הרבה מיישרות לנו את הדרך. כן, כל אלו שהנחילו הנחות בסיס לאי השתתפות בטיולים מעורבים, לשמירה על דיסטנאס ושיח מכובד ולעוד רשימה ארוכה של דברים שהפכו את מקום העבודה הזה לנח כל כך. 

כל ששלנו – שלכן!! הרבה זכויות יש לכן. יש מקומות עבודה שכל כך קשה להתנהל מול ההנהלה וצריך הרבה ידע ורגישות לדעת מה לדבר ועם מי, וכשמגיעה חרדית שיש לה מעמד מכובד היא סוללת דרך לרבות אחרות שאין להן את הנגישות לדרגים הגבוהים, או שאין להן את השפשוף של התקשורת הנכונה עם האנשים המתאימים. תבורכנה! 

הפעם הרגשתי שאני חייבת להגיב…. קודם כל- תודה רבה על התשובה של הרב קסלר. היא חותכת את כל הדיונים הפנימיים שעלו בי למקרא התגובות של- "מה עדיף על מה". 

דבר נוסף- גם אצלנו בעבודה יש מדי שנה יום גיבוש של כווווולם (+ מסעדה..;)), הודעתי בכבוד ובדרך ארץ שלא אצטרף באופן עקרוני לכל התגבשות שהיא בין גברים לנשים, גם כשניסו לשכנע שישמר מרחק ניכר. תכל'ס, תמיד לאחמ"כ שמעתי שנושא המרחק היה גבולי/בעייתי/בכלל לא… וברור לי שאם הייתי מאפשרת פעם אחת- זה כבר היה נותן פתח לפעמים האחרות והיה לי הרבה יותר קשה לסרב. 

אגב, גם אני קיבלתי ריקושטים למיניהם והיו אנשים שעיקמו אף ואפילו התרגזו, במיוחד כשיש חרדיות אחרות שכן הצטרפו (וזה באמת לא ענייני ואני לא שופטת אף אחת….) אבל לדעתי, התגובה של אנשי הצוות במשרד של הגיבורה ההיא מהסיפור- הייתה פשוט בושה. חוסר כבוד בסיסי לבחירה של הפרט, התנהגות חסרת טקט ולא מכבדת בכלל!!! התגובות המבקרות של אחיותינו ב'שמורה' היו אמורות להיות כלפי התנהגותם של העובדים האחרים במשרד ולא כלפי התנהגותה העדינה של העובדת שיש לה זכות בלעדית על ההחלטה איך, כיצד ועם מי לבלות. ולא משנה מה הם המניעים….. 

אפרופו קידוש ה'- אנחנו פה לעשות קידוש ה' ולא קידוש השם האישי שלנו:) התרגשתי והזדהתי מאד מכך שהיא ציינה את התחושה שכל חברותיה מה'שמורה' היו איתה שם, למרות שמעולם לא דרכו שם… אשריכן צוות השמורה, תזכו תמיד להמשיך להבעיר את השלהבת. ובזכות נשים צדקניות נגאל, בקרוב ממש!!!! 

שלום לכולן, רציתי להגיב על ההשתתפות באסיפות ומסעדות וכו' 

ראשית, אקדים שאין לי ב"ה ניסיון בזה היות ותמיד עבדתי במשרדים קטנים ודתיים, והדבר לא היה מקובל. כך שבאמת אני מעריכה את ההתמודדת הלא פשוטה הזו. 

נקודת מבט נוספת שחשבתי היא עניין האסרטיביות. אנו כנשים חרדיות בעלות דרך ארץ ונימוס לעיתים חשות אי נעימות ומבוכה לעמוד על שלנו, אך כשם שאם מישהי היתה מרגישה שנגרם לה עוול, למשל בקבלת מוצר פגום שקנתה וכד' בוודאי היתה עומדת על שלה (אין זה אומר שלא בצורה מכובדת), כך גם כאן עלינו לפעמים להיות לפעמים קצת "לא נחמדות", אך זה יוצר בעצם סוג של דיסטנס . 

הרי מותר לי כעובדת לסרב לאירועים חברתיים מכל מיני סיבות ולאו דווקא "דתיות". אני כעובדת מחוייבת לשעות העבודה, למסירות אך ממש לא מעבר לכך. נכון שלפעמים נראה שאם נהיה יותר גמישות הקידום שלנו יהיה גדול יותר. אך הקידום שלנו אצל בורא עולם שווה הרבה יותר!!! 

חייבת לשתף, אני עובדת בחברה גדולה עם רוב גדול של חרדיות , אבל ההרכב הצוותי הוא מגוון , גברים נשים חרדיות וחילונים, אין כמעט שיח מעבר לנושאים המקצועיים, בישיבת צוות האחרונה הר"צ -חילונית, הציעה לנצל את התקציב שיש עבור גיבוש הצוות, ולצאת למסעדה, כשרה למהדרין בסמיכות למקום העבודה, 

האמת שמלכתחילה חשבנו אני ועובדת נוספת חרדית מה הבעיה, אנחנו רוב נשים , הגברים ירגישו לא בנוח וכו'.. ואז נזכרתי בסיפור ששלחתם יום קודם עם ההרמת כוסית והיציאה למסעדה, וזה נתן לי כח! שלחתי מייל לר"צ וכתבתי לה כמובן תודה על הרצון והמחשבה לעשות לנו כיף אבל אני לא מעוניינת לצאת למסעדה עם גברים, והם יכולים בשמחה לצאת בלעדי, קיבלתי ממנה מייל מתחשב מאד עם התנצלות אם נגרמה לי אי נעימות, והאם זה בסדר שנזמין אוכל ונשב יחד בחדר ישיבות.. כמובן שכבר הייתי יותר חזקה, והגבתי, שזה לא ענין המסעדה אלא לשבת עם גברים שלא לצורך העבודה. קיבלתי מייל תגובה, "אז נתגבש תוך כדי העבודה" עם סמיילי, תודה ענקית על הכח שאתן נותנות , תמשיכו כך. 

האמת ששבוע שעבר לא היה לי צורך כ"כ להגיב, כמו שאני לא מגיבה על כל סיפור. אבל אחרי התמיהה של מס' נשים אני מוכרחה להגיב: 

עניין ישיבה במסעדה זה לא רק עניין של אסור ומותר וכמו שהרב ענה- אנחנו באים לעבודה בשביל לעבוד, לא בשביל ליצור קשרים ולחגוג. חושבת שמי שלא התנסתה בזה פשוט לא מבינה. 

אני זוכרת שנכנסתי לעבוד במקום עבודה שלי (אני עובדת תחת משרד חיצוני חרדי והמשרד בפועל בו אני נמצאת רוב הזמן הינו חילוני) זה היה בדיוק בסוף שנה אזרחית וכמובן קבעו ארוחת צהרים במסעדה בה יסכמו את השנה וידברו על הציפיות לשנה הבאה. כמובן הזמינו גם אותי ואת הבוסית שלי. האמת, הרגשתי לא נוח עם זה למרות שלא ראיתי בזה כזה משהו בעייתי. זוכרת שבאותו יום היו לי כמה דברים דחופים לגמור כך שניסיתי למרוח קצת את הזמן עם זה והגענו לארוחה אחרי כולם (לפחות זה…) 

מה שאני רק יכולה לומר לכם שאחרי זה הבטחתי לעצמי שאני יותר לא מגיע לכאלו דברים לעולם! ואל תדמיינו איזו ארוחה פרועה והללות. ממש לא. זו היתה ארוחה רשמית ומכובדת אבל פשוט לא לענין לחלוטין. אני אתחיל עם זה שישבו בערבוביה, ללא שום הפרדה. אז נכון שישבנו בקצה, אבל ליד הבוסית שלי ישב גבר. נמשיך בזה שעשו תמונה לכולם ואחד הבוסים בא ונעמד לידי. ועד לפני כן- שלב ההיכרות- 'תגידו שלום ל— (כאן אמרו את שמי) היא העובדת החדשה שלנו' וגם עצם הארוחה- האוירה יותר פתוחה וקלילה ואת יושבת ומולך גבר / אשה חילונית שאין לך שיג ושיח איתם, ומתפתחות סביבך שיחות על דא ועל הא ונזרקות בדיחות מידי פעם. 

בקיצור- חושבת שמי שהתנסתה מבינה (אלא אם כן כהתה הרגישות שלה : ( ) ומי שלא התנסתה- שגם לא תתנסה. הלוואי. תודה על הכל וסליחה על התשובה הארוכה…

שלום לאה

סיקרנת אותי מאד לפתוח את הרש"ר הירש… אז פתחתי ותרשי לי בבקשה לנצל את במת התגובות לטובת כולן:)

מדהים לראות איך התפיסה הפשטנית שלנו לגבי חילול ה' = להיות רצויים ומקובלים בעיני אלו שאינם שומרי תו"מ, אינה אלא שגגה אחת גדולה. גם הפוקוס הוא לא דווקא על התנהגות בדרך ארץ ונימוסים.

אלא חילול ה' =  "פריקת העול מראה להם שאדם יכול לקרוא לעצמו יהודי, ובה בעת לשים שם זה ללעג וקלס"

ומדהים לראות גם את גודל המחוייבות שלנו, דווקא כשומרי תורה ומצוות יותר מאלו שלצערינו לא זכו – "ככל שאדם ידוע יותר כתלמיד חכם, כאדם ששם ה' נקרא עליו, כך נעשית יותר חמורה לגביו האזהרה שלא לחלל את שם ה'"

ואלו דבריו במלואם:

ולא תחללו את שם קדשי – כאשר הוקם מקדש ה' בקִרבנו כדי "לשכן שמו שם", נקרא שמו עלינו – בכל בחינה ובחינה מחיינו כיחידים וכציבור. מאז ועד עתה, אנו וכל אשר לנו, שלו הם; תורתו שוכנת בקרבנו, ומורה לנו כיצד להוכיח עצמנו כשייכים אליו, והיאך להיות ראויים לשם הנקרא עלינו.

שם ה', הנקרא עלינו, צריך להיות "קודש", המוחלט העליון בקרבנו. במקביל עליו להיות נשמת חיינו, המחיינו והמקיימנו בעבודתו, והקושר אותנו להיות נאמנים לחובה.

אם אנו מסרבים למסור כל דחף של טבענו, כל דבר המעורר את שאיפותינו, כל נימה מהווייתנו, כל קורטוב מקניינינו, למען קיום רצון ה', הרינו מחללים את שם קדשו. אנו גורמים לשם – שהוא העליון הקדוש והמוחלט, ההצדקה היחידה לחיינו וקניינינו, האמור לשלוט בנו שליטה גמורה – להיות "חלל", קליפה חיצונית חסרת חיים וחסרת כוח. ואם פריקת העול שלנו נעשית ידועה לאחרים, הרי שהדוגמא שלנו מראה להם את חוסר האונים של שם ה' הנקרא עלינו. היא מראה להם שאדם יכול לקרוא לעצמו יהודי, ובה בעת לשים שם זה ללעג וקלס. ליהודי כזה, החובה לשמוע בקול ה' היא חסרת ערך; כל מה שחשוב הוא שיוכל לתת סיפוק לדחף כלשהו או להשיג איזה הנאה. הכל יכולים לראות, שאדם יכול לקרוא לעצמו יהודי, ועדיין לא להכיר ברצון ה' כדבר מוחלט וברצונו שלו כדבר תלוי, אלא להעמיד את רצון עצמו כאליל המוחלט אשר רצון ה' צריך לסגת מפניו לאחור.

ככל שאדם ידוע יותר כתלמיד חכם, כאדם ששם ה' נקרא עליו, כך נעשית יותר חמורה לגביו האזהרה שלא לחלל את שם ה'. לגביו, הסטייה הקטנה ביותר מדרך האמת והיושר, המוסריות והקדושה, הצדק והחסד והרחמים, או אפילו סטייה רק למראית העין מדרישות התורה, חשובות כחילול השם (עיין יומא פח.). הכלל הוא תמיד: "אדם חשוב שאני" (עיין כתובות פו.). ככל שהאדם גדול יותר, כך גדולה חובתו לדקדק בהנהגתו. כך נתפס בעיני חז"ל מעמדם כלפי התורה. הם היו רחוקים מהרעיון המגונה הפוטר אנשים בעלי שיעור קומה משמירת דיני המוסריות.

אלא ונקדשתי בתוך בני ישראל. רצון ה' צריך להיות קדוש לנו, ומרומם מעל לכל נישא. רצונו צריך להיות התנאי הבסיסי לכל דבר, וצריך לשמוע בקול דברו בכל דבר. מה שקרבן מראה באופן סמלי, צריך להיות מקוּים למעשה: את עצם דם חיינו, את כל דחפינו ושאיפותינו, את כל כוח איברינו, את כל הכוחות והיכולות העומדים לשירותנו, את עושרנו ושמחתנו בחיים – את כל אלה חייבים אנו להקריב על מזבח ה', כדי למלא את רצונו הקדוש. כך נגיע לשלמותנו ונהיה לדוגמא לחברינו בייעוד היהודי – "בתוך בני ישראל".

שכן "תוך בני ישראל" נחשב לכלל חי, אשר חלקיו המרובים קשורים זה בזה. אם בן ישראל נאמן לחובתו ומקריב בשמחה קרבנות למען תכלית זו, הרי הוא מעורר גם בנים אחרים מישראל לאותה נאמנות. ואם בן ישראל חוטא, לא רק שהוא מערער את ייעודו שלו, אלא הוא גם מסיר מן הדרך אחרים הלמדים ממעשיו.

במסכת סנהדרין (עד.–:) מבארים חז"ל את היחס שבין "וחי בהם" (לעיל יח, ה) לבין החובה למסור את הנפש, במידת הצורך, לקדש שם שמים. ואלו דבריהם:

במצבים רגילים, רק מצוות שהם בכלל עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, חשובות יותר מאשר החיים עצמם; ועליהם נאמר שבכל מצב שהוא, "יהרג ואל יעבור".

שונה הדין אם כופים אותנו לעבור עבירה בפרהסיא, "בתוך בני ישראל" (שיש שם לפחות עשרה גדולים, הקרויים "עדה" ומייצגים את הכלל); או "בשעת גזירת המלכות", בתקופות של רדיפות נגד היהודים, כאשר עובדי כוכבים מכריזים מלחמת חורמה על היהדות והיהודים. במקרים כאלה, אפילו מצווה קלה אינה נדחית מפני פיקוח נפש. אפילו אם הם דורשים מאתנו רק לשנות ממנהג ישראל לגבי קשירת שרוך הנעל – "לשנויי ערקתא דמסאנא" – הדין הוא ייהרג ואל יעבור; צריך למסור את הנפש על קידוש השם, כדי לקיים את הנאמנות היהודית לתורה.

מסירת הנפש הזאת, מסירת החיים על כל שאיפותיהם ומטרותיהם – המסומלת במקדש על ידי הקורבנות, והנדרשת מאתנו כאן כמצוות קידוש שם ה', הנקרא עלינו – הפכה לכוחו ההיסטורי של העם היהודי, והגיעה לקיומה המזהיר בדפיו המפוארים של דברי ימי העם היהודי בתפוצות. כל החסידים והתמימים והישרים, כל קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו – תשוקתם היחידה במהלך חייהם הייתה לאהוב את ה' ולחזות בנועם דרכיו. גם במותם לא נפרדו מתשוקתם זו. מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם. הם קיימו את רעיון הקרבנות בפסגתו האידיאלית; הם הקריבו על מזבח ה' את חייהם ושאיפותיהם, כל כוחות פעולתם, כל אמצעי קיומם, רווחתם ושמחתם. הם העידו על כוחה המוחלט של התורה, המושלת בלב היהודי. הם מסרו לכל הדורות העתידים כיצד יהודי צריך להבין ולקיים את מצוות "ולא תחללו את שם קדשי"…

תגובה לתגובות של חרדית מקרוב.

את האמת שקצת נדהמתי מהתגובות על הסיפור שלא הבינו בכלל מה הבעיה ולמה היא עשתה עסק מלהצטרף לטקס הרמת כוסית… היה ברור לי שכל אחת לפחות יודעת (ואני מקוה שאולי בסתר לבה כן) גם אם לא נוהגת כך אבל יודעת שיש בעיה בדבר הזה. ועכשיו יותר מתמיד הבנתי עד כמה השמורה נחוצה בדור כמו שלנו אשריכן זוכות להעמיד את ההנהגה הנכונה ולחדד רגישויות שקצת קהו בתקופה האחרונה לצערנו. 

איך העולם היה נראה בלי שמורה???? ‫

תודה על כל הסיפורים והחיזוקים, וכל הכבוד לשמורות שעומדות בגבורה בנסיונות הקטנים והגדולים. 

קראתי את תשובת הרב קסלר: מקום העבודה אצלנו הוא אך ורק הדרך להביא הביתה פרנסה. מקום העבודה עבורינו הוא לא מקום בילוי, לא מקום הווי חברתי, ולא מקום יצירת קשרים אחרים.

יש לי שאלה: האם הוא מתייחס בדבריו רק למקומות עבודה חילונים/ מעורבים? לכאורה אין בעיה בחיי הווי עם נשים שכולן משלנו, אם כך- כדאי שתבהירו את הנקודה הזו. שוב תודה על הכל! 

***

שלום וברכה, אני טריה בעולם העבודה (שנה ראשונה בחוץ) ועובדת במקום שכולו נשים. תודה רבה על הסיפורים מהחיי היום יום הם מחזקים מאוד! ובאופן אישי אני מרגישה שזה הגביר בתוכי את הרגישות הזאת לצניעות וליראת שמיים… 

שאלה פרטית- ראיתי בתגובות על הסיפור "חרדית מקרוב" שיש שמה תשובה של הרב גנס (מצטטת)- "שכל התאספות שגולשת מענייני עבודה יש להימנע מלהשתתף בה" ואני רוצה להבין האם הרב גנס מתכוון בהתאספות כאשר זה צוות שהוא מעורב או שהוא גם מתכוון כשהצוות זה רק נשים? האם זה עניין עקרוני שלא להשתתף בהתאספויות? או שזה פשוט בגלל שזה בעיה של צניעות? (אם זה עקרוני אני לא מבינה כי אנחנו נפגשות ויוצאות עם חברות וידידות למקומות אז מה הבעיה לצאת עם הצוות כולו נשי?) שוב תודה!!! 

תגובה:

שאלה יפה:)

אכן השאלה היתה במקורה אודות מקום עבודה מאתגר רוחנית (זוהי מטרתה העיקרית של השמורה…)

בכל מקרה, אם כבר שאלת, אז ראוי לשים לב שברוב מקומות העבודה הרמה הרוחנית היא לא הפרמטר סביבו מתקבלים או לא מתקבלים לעבודה, ולכן ראוי שכל אחת תבדוק את הסגנון לפני שהיא נפתחת חברתית לחברות המקום

ראשית תודה על הכל!! אתן מדהימות ממש!!! ועכשיו – בקשה קטנה גדולה: אולי אפשר לדבר גם על עבודה במקום חרדי? 

לפעמים דווקא שם יש גבולות שיותר קשה לשים… יש גברים חרדים שלעיתים ממש מלגלגים או כועסים כשמנסים לדוג' לפנות אליהם בגוף שלישי או להציב גבולות אחרים, וגם לא כל העובדות החרדיות מודעות לחשיבות של זה אז זה נהיה עוד יותר "מצחיק" כביכול… בקיצור, בהחלט יש נסיונות במקומות חרדיים… 

אודה לכם ממש אם תוכלו לתת כח גם במקומות האלה… ישר כח על הכל ותזכו למצוות:)

תגובה:

אנחנו לא רוצות חלילה לקטרג ולכן מדברות על העניינים הללו ברמז.
אם יש למשהו עניין ספציפי – שתשלח,
בעז"ה נשתדל להעלות למודעות.

תודה שהבאתם "דעת תורה" שהלכתם לרב קסלר לכל מה שתלוי בזה, מילה שלו בעיני הציבור שווה אלף מילים שלכם, כל הכבוד ‫

***

בהמשך לדיון על חילול ה': שמעתי פעם הרצאה של רב (אני לא זוכרת מי, וחבל) 'שעשתה לי שכל' בכל הנושא הזה של 'חילול ה' / קידוש ה' – הכלל הוא, שאין מצב שכדי להימנע מחילול ה' נצטרך לעבור על עבירה כלשהי. מצוות קידוש ה' תעשה רק על ידי קיום מצוות ולא להיפך. מקווה שהועלתי. 

***

לאלו שלא הבינו מה הבעיה לצאת למסעדה- לא יודעת אם זה מותר או אסור מבחינה הלכתית אבל מה שכן, היהדות היא איננה ספר חוקים יש דברים שקשורים לרגשות עדינים ועמוקים שאומרים "זה לא מתאים" או כמו משפט חזק ששמעתי פעם – יהודי לא עושה מה שמותר לעשות, יהודי עושה מה שקדוש לעשות!!

***

קראתי עכשיו את התגובות לסיפור הקודם ואת תשובתו של הרב קסלר, ואני פשוט מרגישה – אשרינו, זכינו! יש לנו תורה תמימה ונקייה… נקייה מנגיעות אישיות, משיקולים זרים עם דרך כל כך סלולה ברורה ובטוחה תודה לכם שהבאתם לפנינו את דעת התורה הזו מפיו של הרב קסלר.. 

***

תודה על הדברים המחזקים של הרב קסלר, הבאת דברים בשם דעת תורה, מחזקת ונותנת המון!!! 

***

מדהים!! במיוחד הזדהיתי עם "דמיינתי לעצמי את ילד החיידר הטהור שלי מחזיק מכשיר כזה ביד ומצלם… כל כך לא הסתדר לי" נתת לי כח!! 

***

אני חושבת שה-דבר של שמורה זה החוזרת בתגובה!!! מדור מדהים ומיוחד ומרגש!!!! 

***