לתגובות הקוראות
שלום כולן,
שמי אילה, מעצבת גרפית.
הגם שסדר היום שלי לא נקרע בתמרון חסר נשימה בין מטלות הבית לתפקוד בעבודה, אני בחורה עסוקה מאד. ברוך ה' יש עבודה בשפע ואני עמוסה-עמוסה-עמוסה.
מה רע? הכל טוב.
בפרט שסביבי אני שומעת זמירות בנוסח: "זה הזמן לעבוד כמה שיותר ולהתחיל את החיים בפלוס גבוה", וגם "תנצלי, אלו השנים שאין לך מחוייבות לכלום ואת יכולה להתמקצע ולכבוש קהל לקוחות מעולה".
אבל לי לא הרגיש עם זה טוב, וה"לא הרגיש" הזה נולד המון בזכות השמורה.
פתאום אי של שפיות שאומר לך סטופ להיסחפות הזו, ופשוט לרצות לחיות את החיים. לא את העבודה.
הכל טוב ויפה רעיונית, אך הסביבה משפיעה ואמירותיה מחלחלות אל הלב.
ואז באה שבת "הנבחרת" שהטעינה אותי כל כך הרבה. ראיתי במו עיני קבוצה איכותית של בחורות ששואפות גבוה, וסדר היום שלהן, וגם סדר העדיפויות, לא מלא מתחילתו עד סופו בעבודה.
החוויה המרוממת של שבת נחרטה עמוק בנשמתי, התבשלתי איתה שבוע שלם, שבסופו עשיתי את הצעד הכי חכם בחיים שלי: נכנסתי להגדרות מערכת הסינון, והגדרתי שבין השעות 3 בצהרים ועד 9 בערב המייל שלי סגור. אני לא חייבת להיות זמינה כל הזמן, זכותי גם לחיות לפעמים…
עשיתי לי עוד כמה הגבלות לכל מיני אתרים שמשמשים אותי לעבודה אך יחד עם זאת ממכרים וסוחפים (אמנם תחת המטריה של 'צרכי עבודה' אבל גם תחת מטריה ענקית עוד יותר של 'גזלני זמן'). וזהו.
ברוכה הבאה לגן עדן של החיים.
מבחורה עסוקה עד מעבר לראשה (ואני לא נמוכה: )) הפכתי לכזו שיש לה זמן!
יש לי זמן לקרוא באמצע השבוע, יש לי זמן לצאת עם האחים לסיבוב, יש לי זמן להתפלל מנחה ברוגע, ויש לי זמן אפילו… להשתעמם…
אני לא הרבה זמן בעניין הזה, די טרייה. אבל עם כל יום שעובר אני מבכה יותר ויותר על הזמן שבזבזתי בחיים.
לא הייתי עסוקה. רק חשבתי שאני כזאת. סוג של דמיון. כשאת בתוך העבודה עונה ומגיבה וקוראת ובודקת, מה שיכול להיגמר בשעתיים נמרח על 5 שעות.
וכמו עוד הרבה סיפורי ישועות של שמורה, וסליחה מראש ממי שלא חובבת את נוסח ה'הבטחתי ונושעתי', גם אני נעניתי ממש מיד:
קיבלתי חיים במתנה!!
חיים אמתיים.
שצוחקים, ומדברים, וקוראים ואוכלים ויוצאים ומשתעממים ולא בורחים למחשב לבדוק אולי חס וחלילה העולם לא מסתדר בלעדי 7 דקות.
ופלאי פלאים. לא ראיתי שהשמש הסתבכה במסלול שלה כשכיביתי את המחשב,
אנשים המשיכו לחיות, ומי שממש לא נשם בלעדי מצא פתרון ישן: את מספר הפלאפון שלי.
אני לא אזרח ותיק בגן עדן הזה. אבל כבר השתקעתי בו, ולא מוכנה לוותר עליו.
מאחלת לכל אחת לזכות לחיות גם בעולם הזה (ואשריה של מי שלא מבינה את הסיפור הזה…)
תגובות השמורות לסיפור
כל כך מכירה את הבעיה וכל כך אהבתי את הפתרון. יש לכם אולי אפשרות להסביר בקובץ לעוד הרבה כמוני שלא ממש מבינות בהגדרות מחשב איך עושים את ההגדרה בשל שעות מסוימות המייל כבוי? תודה!
בבקשה : )
קישור לדרייב להסבר + צילום מסך
קישור לתוספים בכרום לניהול זמן
כיצד להגדיר ניהול זמן בנטפרי
נטפרי נותנת לנו את האפשרות לקבוע מספר פרופילים וחלונות זמן שונים
שבהם אתרים מסוימים פתוחים או סגורים.
הנה מדריך קצר כיצד לקבוע את הפרופילים האלה:
1) יש להכנס להגדרות של נטפרי netfree.link
2) בכרטיסיה הראשית נכנסים ל פרטי משתמש
3) ואז ל "הגדרות סינון"
4) ב"פרופילי סינון" בד"כ יש רק כרטיסיה אחת "פרופיל ברירת מחדל", זוהי ההגדרה הראשית לכל הזמן
ואפשר לחסום שם אתרים (גם שפתוחים בנטפרי אך לכם לא מתאימים)
5) מוסיפים כרטיסיה בכפתור + ליד הפרופילים ונותנים לה שם
6) ניתן לבחור קבוצה של אתרים שסגורים בשעה זו (למשל צ'אט או חדשות)
7) כמו כן ניתן לחסום אתרים מסוימים.
8) ההמשך הוא לקבוע עיתוי – מתי מותר כל דבר ניתן לחלק לימים ושעות
9) שמירה – בכפתור מצד ימין למעלה
בהצלחה!
וואוו!!!!! אילה, את פשוט מדהימה מדהימה מדהימה! אני בטוחה שזה לא פשוט להציב לעצמך גבול.
את מזכירה לי שגם אני בתחילת הקורונה הייתי רשומה להמון צ'אטים, וזה סיפק לי "חברה", ו"קשר עם העולם שבחוץ" שהיה כל כך חסר באותה תקופה. וכמובן הגיעו גם מסות של סרטונים וקליפים ובדיחות ש"משמחות" ועושות טוב על הנשמה. ונסחפתי בתוך כל זה, הייתי מבלה שעות על גבי שעות על המייל במסגרת זה שאני בכלל לא על האינטרנט. הייתי בטוחה שאני "בכלל לא מכורה", אח שלי העיר לי שאני מכורה, ואני צחקתי עליו.
עד שהגיעו הימים הנוראים, ואחרי שיחת חיזוק ששמעתי אמרתי שלא עוד. חתכתי ויצאתי בבת אחת מכל הצ'אטים בלי להודיע מראש, (ידעתי שאצלי זה או עכשיו או בכלל לא). החלטתי שיותר אני לא פותחת סרטונים שאני מקבלת. וב"ה התחלתי פשוט לחיות. בהתחלה זה היה קשה למצוא תעסוקה לזמנים יותר רגועים. היה קצת קשה להתמודד מול החברות שלא הבינו לאיפה נעלמתי. בעיקר היה קשה שלא היה לי למה להתמכר ואיפה לשרוף את הזמן. הייתי צריכה להתמודד במקום לברוח.
אבל עכשיו, כמעט שנה אחרי הסיפור הזה אני מסתכלת אחורה ושמחה. שמחה שאני כבר לא מכורה למייל (למרות שתמיד יש נסיונות, גם אם קטנים יותר) שמחה שאני יותר מחוברת לתפילה, שמחה שהשאיפות שלי והרצונות שלי נמצאים במקום אחר לגמרי ממה שהיה אז. מצטרפת לאיחול של אילה: "אני לא אזרח ותיק בגן עדן הזה. אבל כבר השתקעתי בו, ולא מוכנה לוותר עליו. מאחלת לכל אחת לזכות לחיות גם בעולם הזה"
וואו. מדהים שזה בדיוק מה שהיה איתי. היינו במירון 3 אחיות, ואבא שלי שכבר מזמן הרגיש שהשימוש במייל והאינטרנט עבר את הגבולות של בית שמור כמו שלנו… החליט שלזכות עמ"י ולזכותינו שנחזור בשלום – הוא מוציא את האינטרנט מהבית.
היה לי קשה קשה קשה בהתחלה. לא רק כי אני צריכה להיות זמינה למישהו, או שהתרגלתי להיות על המחשב. גם כי יש לי אפשרות לעבוד מהבית 3 ימים ועכשיו אני אצטרך לנסוע למשרד כל השבוע. אבל החלטתי לנסות את זה. כי הבנתי שזה נכון, גם אני לא ארצה אינטרנט בבית שלי. כי כשיש – קשה לשמור על הגבולות במאה אחוז…
התחלתי לנסוע יום יום שבוע שעבר, והאמת- "וירא כי טוב…." אני מרגישה משוחררת, נטולת עול, אין משהו שתופס לי את היום, אין עבודה שאפשר לעשות לה שעות נוספות ולעבוד 10 שעות ביום. אין עבודה מהבית שאפשר לעבוד גם עד 8 בערב כי קמתי בעשר…. יש לי אחה"צ ריק שמלא בהרבה דברים שעושים סיפוק, יציאה עם חברות, שיעור התעמלות, נגינה… והיד עוד נטויה בע"ה.
האמת שאני כן מחפשת עמדה להשכרה ליומיים בבני ברק, אולי מכאן זה יבוא לי. תודה
היי, אני מסכימה שלא צריך להתמכר לזה ולהשתעבד לעבודה- גם אם את לא נשואה, אבל לדעתי, כל עוד את רווקה, את בהחלט יכולה חלק מהזמן שאנו מקדישות לילדים- להשקיע קצת בעבודה לא מתוך השתעבדות, מתוך בחירה! את הכסף הזה את בטוח תצטרכי יום אחד- לדירה, למחיה-ואולי אפילו לבייביסיטר לילדים כדי שאת תוכלי להיות רעייה ואמא רגועה יותר.
מהמקום שלי היום, כאמא לשני ילדים אני יכולה לומר לך שהכסף שתחסכי יכול לגמרי לתרום לדברים מהסוג הזה. לא להתמכר לעבודה, ולא להשתעבד-אבל אם גם ככה יש לך זמן, אז למה לא? תכלס כולנו עובדים כל היום, אני אחרי העבודה עובדת בשמרטפות, על הילדים שלי-את במשו אחר… בתשלום.
בעז"ה כשתהיי נשואה- תעבדי גם את בלהיות אישה טובה ואמא אוהבת- מקבלים על זה תשלום מסוג אחר. אבל זה לא שאסור לעבוד יותר מאישה נשואה רק כי מקבלים על זה כסף.. פשוט צריך לדעת איך להסתכל על זה.
תגובה:
מספרת הסיפור לא עבדה פחות, היא כן בילתה פחות בצ'אטים ובבזבוזי זמן, ואת השחרור הזה היא מציעה לחברותיה הבחורות!
סיפור מדהים! כמה נכון ואמיתי, ושהגיעה לתובנה הזו בזכות השמורה. גם אני אמא למספר ילדים ב"ה ועובדת כשכירה בגוף ענק בתפקיד מאד אחראי וגם כעצמאית נותנת שירות במספר גופים חשובים.
יש לי שעות עבודה מוגדרות ואני עונה למיילים בצורה מסודרת. לא הסכמתי וואטסאפ בשום פנים ואופן כדי שיהיה לי את החירות לחיות. לא רואה שיש לי מזה נזק כלכלי אלא להפך, כל מענה ניתן ביישוב הדעת. וגם אם יש לקוח שלא אוהב את זה , אז הוא מוזמן לעזוב:-) מקווה שתמיד אתמיד בכך בעז"ה …
היה לי קשה קשה קשה בהתחלה. לא רק כי אני צריכה להיות זמינה למישהו, או שהתרגלתי להיות על המחשב. גם כי יש לי אפשרות לעבוד מהבית 3 ימים ועכשיו אני אצטרך לנסוע למשרד כל השבוע. אבל החלטתי לנסות את זה. כי הבנתי שזה נכון, גם אני לא ארצה אינטרנט בבית שלי. כי כשיש – קשה לשמור על הגבולות במאה אחוז…
התחלתי לנסוע יום יום שבוע שעבר, והאמת- "וירא כי טוב…." אני מרגישה משוחררת, נטולת עול, אין משהו שתופס לי את היום, אין עבודה שאפשר לעשות לה שעות נוספות ולעבוד 10 שעות ביום. אין עבודה מהבית שאפשר לעבוד גם עד 8 בערב כי קמתי בעשר…. יש לי אחה"צ ריק שמלא בהרבה דברים שעושים סיפוק, יציאה עם חברות, שיעור התעמלות, נגינה… והיד עוד נטויה בע"ה.
האמת שאני כן מחפשת עמדה להשכרה ליומיים בבני ברק, אולי מכאן זה יבוא לי. תודה
וואו את אלופה!!! צריך המון כח לעשות צעד כזה! הלוואי עלי! אני באמת מרגישה לפעמים שזה סוג של התמכרות.
אולי באמת תשלחו טיפים איך ליישם. הבעיה שהשעות והצרכים לא ממש קבועים, כי לפעמים יש את הצורך בגמישות של מידי פעם לעבוד מחוץ לשעות המקובלות. קורה לי הרבה שאני פותחת כי יש לי משימה קטנה לבצע ואני חושבת שתוך חצי שעה אני פונה לעיסוקי, אז אני מוצאת את עצמי נמרחת איזה שעתיים:(
אשמח מאוד לשמוע מבעלות ניסיון איך להציב את הגבול וגם כשהוא מטושטש, לא לעבור אותו. תודה רבה!!!!
באמת אלו שני הנושאים שאם לא עושים עצירה מהמירוץ השוטף, עלולים להיסחף בהם- 1. עבודה 2. השימוש במחשב ובאינטרנט (כמובן מסונן),
אני רואה שאשה, כשהיא יוצאת לעבוד היא רוצה לתת את כל כולה, בעצם מוכנה להתמסר בגלל המטרה המיוחדת שלשמה היא פה, וצריך כל כך לשים לב שגם כשמתמסרים, לא נסחפים… לשעות על המחשב, לא נסחפים לעבודה על חשבון הבית והסובבים…
ממש נקודות כואבות וחשובות, יישר כוח!!
אני איתך, הרגע הזה שהבנתי שאנחנו עובדים בשביל לחיות ולא חיים בשביל לעבוד-
עברתי עבודה לעבודה פחות תובענית ואפילו אפילו פחות בשכר, אך לא ידעתי והשכר היה הרבה יותר גבוה: א. קיבלתי חיים במתנה ב. קיבלתי משפחה במתנה, ג. בסופו של דבר קיבלתי גם העלאה בשכר (אין לי הסבר איך… פשוט החיים הביאו עימם את הגשם…)
אשריך בעולם הזה וטוב לך גם פה וגם שם!
זה אחד הסיפורים שהכי אהבתי. זה פשוט האמת של החיים שלנו. שוב ושוב ושוב, העבודה כבודה במקומה מונח, נכון זה חשוב, נכון שיש לזה מטרה אמיתית וטובה, אבל יש לנו חיים ויש לנו הרבה מה לעשות עם החיים שלנו.
לא משנה אם את רווקה או אמא לשניים או 10 אפילו להשתעמם ולחשוב על החיים…. אני מאושרת בשבילך ושמחה שזכית להרגיש את החוויה הזו. מקווה בשבילך שההרגשה שלך שיש לך כעת לא תכהה עם הזמן ושתמיד תצליחי לחיות את החיים האמיתיים שלך!
כל הכבוד לך! זה כ"כ נכון, לפעמים אנחנו מאבדות את הכיוון ונסחפות קצת (הרבה)
אני פאנית, וחייבת את המייל לתקשר עם העיתונים והגפיקאיות לגבי פרסומים, וגם אני כמו כולם מוצאת את עצמי נסחפת… לפעמים יוצא שהגרפיקאית חייבת את האישור שלי לגבי מודעה כי העיתון נסגר אוטוטו, ואני מוצאת את עצמי כשהילדים כבר חזרו מהמוסדות חייבת לבדוק את העיצוב ולאשר… ושוב אני פורצת את הגדר שעשיתי לעצמי "לפחות לא ליד הילדים" ולתת לעצמי ולהם זמן שכולו שלנו בלי דברים מבחוץ שיפריעו.
אני רוצה להודות לך על התזכורת הזו ועל השיתוף שלך זה באמת גן עדן בעולם הזה.
את פשוט מתוקה!! זה המילים הראשונות שעולות לי במחשבה בסיום הסיפור הזה. ואגב רציתי להוסיף שלא רק האתרים "גוזלי זמן" – גם העבודה "נוגסת" בחיים שלנו.
היתה לי תקופה שהייתי בגירעון עם השעות – אף פעם לא הייתי 100% מהמשרה שלי בעבודה ואז היתה תקופה שהייתי עושה קצת מעבר כדי שיהיו לי שעות עודפות למקרה שאאלץ להיעדר. אחרי פרק זמן מסויים של בחינה מחודשת של הדברים החלטתי רק להשתדל לעבוד את המכסה שאני חייבת ולמשל אם אני מגיעה מאוחר יותר מהרגיל אז אני משתדלת להיות קרוב ל-8 שעות אבל אם לא מסתדר – אז לא !!!
פתאום אחרי שהפסקתי לרדוף אחרי שעון הנוכחות נהיה לי גם יותר זמן וגם יותר כוח! ותתפלאו לשמוע שגם רבע שעה או עשרים דקות ביום משפיעות על העייפות/ העירנות!! מסקנה: העבודה זה הדבר הכי פחות חשוב בחיים.
וואו. רגע, זה בטוח לא אני שם בסיפור? כנראה שלא כי אצלי אין עדיין את הסוף הטוב הזה, אין עדיין ישועה אבל חוץ מזה הכול פשוט מדבר עלי…
וזו השאלה הגדולה של חיי במצבם הנוכחי, שהוא בדיוק כמו שלך. את כ"כ אמיצה וחזקה, כמה כוחות נפש יש לך! איך עשית את זה??
אני באמת רוצה להבין – אם אני מסרבת לקבל עבודות או קצת מרשה לעצמי לנפוש מיד עולים לי ייסורי מצפון – אל תהיי עצלנית, אל תסרבי לקבל עוד עבודות גם אם הם דורשות מלא זמן והתמסרות, זה הזמן שלך להתמקצע בלי מחויבות של בית וילדים, אל תתפנקי! תשקעי בעבודה כל היום (וכל הלילה!!!!) רק ככה יש לך סיכוי להתמקצע ולגדול ולהיכנס לעולם התעסוקה! ובכלל- את אוספת כסף להכנסת כלה.. שלך:) אסור לך להפסיק בכלל! וכל הקולות מהסביבה שמעודדים – לעבוד לעבוד לעבוד, תתקדמי תגדלי, חס וחלילה לא להיות מובטלת. ויש בזה מן האמת. כי באמת זה זמן של פניות ואפשרות.
אבל מצד שני – זה לא חיים! בזכותך התחדד לי עכשיו משהו בתוך כל הבלבול הזה : פשוט צריך להפריד בין הדברים- לעבוד ולהשקיע. ועם זאת – לתחום בזמן. כמו שעשית. אבל כמה שזה קל להגיד וכ"כ קשה לבצע… זה עבודה פנימית עם הרצון ל"לסיים" עם עבודות כבר!! להיות זמינה!! לנצל את הזמן!! אין לי זמן להפסיק, מה איתך!!! עומס! הלחץ הזה – שאני לא אספיק..!!! ועבודה דחופפפה…!!! הלחץ הזה מלקוחות לחוצים..שאני רוצה לרצות…!!! וגם שלפעמים זה כ"כ טכני שקשה לתחום בזמן כי באמת עמוס! ואז זה דורש הרבה יותר כוחות נפש להפסיק ולומר: עכשיו אני לא עובדת.
איך עושים את זה? סיפרת שאת הכוחות לזה קיבלת משבת הנבחרת, אני לא זכיתי להשתתף:( אבל אשמח מאוד לשמוע ולקבל גם אני רעיונות וכוחות לעשות שינוי שיחזיק מעמד… ה' ישלם שכרכן, אין מילים להודות!!
פשוט חמודה ואוטנטית, יש בסיפור הזה משהו כל כך חמוד, לא מלא בזעזוע או אימה מ"מי שנהייתי," רק הפשטות של לחיות- לא כי חייבים, לא כי הילדים או הבעל או לא יודעת מי דורשים אותך, סתם כי זה בריא, וכיף. הסיפור הזה יותר מגרה ומחזק מהמון סיפורים דרמטיים.. תודה!
***
אהבתי אהבתי את נושעתי ב"חיים האמיתיים" מאחלת לך ולכולנו חיים שיש בהם. חיים של יראת שמיים, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיים. וימלא ה' משאלות ליבינו לטובה. מה יותר מתאים מסיפור כזה לערב ר"ח סיוון. בזמן שמבקשים על הדורות הבאים, צריך לדאוג קודם כך שיהיה להם בסיס, אותנו. —
***
קיבלתי חיים במתנה!! חיים אמתיים. שצוחקים, ומדברים, וקוראים ואוכלים ויוצאים ומשתעממים ולא בורחים למחשב לבדוק אולי חס וחלילה העולם לא מסתדר בלעדי 7 דקות. ופלאי פלאים. לא ראיתי שהשמש הסתבכה במסלול שלה כשכיביתי את המחשב, אנשים המשיכו לחיות, ומי שממש לא נשם בלעדי מצא פתרון ישן: את מספר הפלאפון שלי.
אני גם רוצה יש אפשרות לדעת איך מגדירים את זה? —
***
מדהים ומחזק! כמה צריך להיזהר ולעבוד על ההתמכרות למסכים, זה אחד הדברים שמתמודדים איתם יום יום…
***
מאוד יפה!!!! ונכון. מניסיון של אחת שעדיין לפעמים מוצאת את עצמי בסוף יום על המחשב- באכזבה שאין כדוגמתה על הזמן שאבד ולא ישוב לעולם… תודה לשמורה על הכח שאתן נותנות! "זה מה שהייתי צריכה"!
***
ואו כל כך מחזק ונכון לדעת לעשות את הסטופ תודה רבה על החיזוק המאד מאד רלונטי
***
וואו אבל לצערי בסינון נטפרי זה מסובך (לי) עניין השעות אולי הסבר איך עושים את זה בצורה טובה?
***
מדהים! נעמי אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלך:)
***
מדהים! חיזקת בגדול לדעת שיש עוד משהיא שחושבת מעבר מבינה את התכלית המטרה ושמה בגבולות את האמצעי חיזקת את ידי חשבתי שאני לבד במערכה —
***
סיפור יפה ומיוחד בפשטותו. במיוחד נהניתי מה"הבטחתי ונושעתי", שהבנת שהפעולה שעשית היתה הישועה בעצמה, מעריכה! מאחלת שימשיך לך כך, חיים מאושרים אמיתיים!
***
ממש מזדהה עם כל מילה שלך כשקראתי את הכתבה חשבתי שמישהו כתב את זה עלי…. גם אני הייתי "עסוקה" ועשיתי את אותו צעד בדיוק אני די טריה בזה ומקווה כמוך לזכות לחיים אמיתיים!
***
ייייייייוווואו!!!! אלופה!!!!!! איזה כיף לך! מעריכה המון המון את המשמעת העצמית הגבוהה, ומקנא בעוצמה שלך שהביאה אותך לצעד הזה! נשמע באמת חיים מאושרים!!!!
***
איזה סינון יש לה? של נטפרי? איך עושים את זה? אפשר לעשות את זה רק על כתובות מייל מסוימות? או שהם חוסמים את כל המיילים? תודה
***
ואוו! מזדהה מאוד!!! ואני רוצה גם…. יש מצב שאת מסבירה איך מגבילים ת'מייל לשעות מסוימות??? תודה על הכל
***
ווואוו אילה זה צעד ענק! אני נמצאת בו כבר תקופה ואני אוהבת להגדיר את זה "להתנתק כדי להתחבר" מדהים להתחבר לחיים האמיתיים ולגלות הרבה אור מצדיעה לך!
***
וואאווו! ממש כל הכבוד לך! כל הכבוד! אני מאוד מזדהה! גם כן בחורה עובדת שהעבודה בתקופות מסוימות משתלטת לי על החיים… והשנה הורדתי כמות נכבדת של שעות… אפילו שהמשכורת ירדה, זה פשוט שווה את זה! נתת לי כוח! ותודה לשמורה!!
***
וואו גם אני נמצאת במצב דומה (וגם לי נראה לפעמים שאם כמה שעות אני לא יציץ במייל וכו' מי יודע מה אני אפסיד:() והסיפור הזה ממש חיזק אותי יישר כח לשמורה על כל הסיפורים והחיזוקים הנפלאים שלכם אתם ממש מצילים נפשות ובתים בישראל אתם עוזרים לנו ונותנים לנו כח לשמור על עצמנו. יש לכם זכות עצומה וענקית במיוחד בדור המבולבל כמו שלנו —
***
אוי כ"כ נכון!! ולא קשור בחורה או נשואה…. ההתמודדות שיש לכווווולנווווווווווו בתור עובדות שצריכות להיות זמינות, ומהירות ותקתקניות ולא לפספס רגע וענות מיד ומהר ונכון. תודה על הסיפור שלך- הוא נותן לי חומר למחשבה. ואולי בזכותך, הסיפור הבא יהיה שלי?
***
הלוואי עלי……. איך מגדירים את זה בנט פרי? והייתי רוצה לשאול אותה מה היא עושה כשיש לה דד ליין והיא צריכה דחוף חומרים ששולחים לה (אני למשל עורכת וידאו הייתי רוצה גם לחסום תמייל לשעות אבל אני חוששת שלקוחות ישלחו לי קריינויות לעבוד עליהם ולא אוכל לקבל אותם)
***
מקסימה ממש!! שיתוף במקומו!! בדיוק אתמול יצאתי לירושלים, והשארתי את הטלפון של העבודה- בבית. וואו. כמו שתיארת. שווה שווה ומומלץ ממש!! כל הכבוד על העירנות והאמיתיות!
***
וואו מהממת אחת איך סגרת את המייל לשעות מסוימות? תלמדי איך עושים את זה
***
אהבתי! חיים כפשוטו איזו כתיבה משובחת ..:)
***
גדול!! :)))) אהבתי, כל כך נכון!! —
***
וואו!!!!! מהמם!! נשמע קסום…. בא לי גם…!
***
אלופה!!!!! כל כך יפה ונכון עלי והצליחי —
***
כל כך מחזק!!! ונוגע!!! תודה לכם על השליחות!
***
יפה מאוד מלמד.
***
מתוקה עשית לי חשק 🙂
***
יפה מאד והאמת- ממש מקורי…
***
משמח לשמוע, בשמחות בקרוב!
***
מתוק מתוק מתוק!!
***
כיף לך!!! "
תגובות לסיפורים קודמים
תגובה לסיפור "חרדית מקרוב "
ראשית רציתי לומר תודה רבה על העלאת הנושא החשוב הזה, של בילויים משותפים במקומות העבודה.
כהמשך לתגובות שהיו לגבי מקום עבודה חרדי רציתי להוסיף מנסיוני שלפעמים דווקא במקומות חרדיים הנסיון גדול יותר! הגבולות כבר לא כ"כ ברורים, זה לא ש"הם חילונים ואנחנו חרדים" אז ממילא אין מספיק דיסטנס, אם זה מקום מעורב- סומכים על הגברים שידעו לשים גבול לעצמם, ואפילו אם זה נפרד- משום מה נראה לנו שאנחנו בסמינר שכולן שם בנות יראות ותמימות, כשבאמת יש הרבה פעמים נשים ברמה רוחנית נמוכה (אפילו אם חיצונית הן נראות לגמרי משלנו), צניעות ירודה או חיבור לטכנולוגיה פסולה וכדו', ושלא כדאי להתחבר עם כל אחת. לפעמים אפילו זו רק האווירה שמשפיעה, זו יכולה להיות אווירה של קרירות לכל דבר שבקדושה, אווירה של המון "שואו" והערכה לחיצוניות ויופי, שימת דגש גדול מדי על קריירה ופיתוח אישי וכו' וכו'…
מנסיוני ראיתי שאפילו בבי"ס בית יעקב נחשב ושמור עם צוות ירא"ש יכולות להיות תקלות, כמו למשל בדיבור עם השומר או אב הבית וכדו', וד"ל. ותמיד צריך להיות עם יד על הדופק.
ולגבי מה ששאלו בתגובות לגבי התשובה של הרב קסלר שליט"א, ששללה בילויים שלא במסגרת העבודה, האם מדובר רק על מקומות חילוניים, רציתי להוסיף שלענ"ד גם כשעובדים במקום חרדי הכי שמור שיש, תמיד צריך להיות עם יד על הדופק האם עדיין הבית הוא המרכז אצלנו, האם הבעל והילדים במקום הראשון או שמא החברות לצוות, ומה בא על חשבון מה, בפרט כשמדובר במפגשים אחה"צ למשל. "ממרחק תביא לחמה"..
מעריכה מאוד כל אחת שמתמודדת ואכפת לה!!
תגובה לסיפור "חרדית מקרוב "
אני עובדת כמה שנים במשרד מעורב.
הסיפור הזה נשלח בדיוק משמים בזמן הנכון. גם אצלינו היה עכשיו יום גיבוש והתנדבות עם מסעדה בסופו, ואחרי הדברים היה ברור לי שבשונה מתמיד אני לא משתתפת. לשמחתי התכנון נדחה. לאחר שבוע הבוסית מעדכנת אותי בתאריך החדש של יום הגיבוש.
התחלתי להגיד לבוסית שאמנם נכנסתי לעבוד במקום מעורב אבל נודע לי לאחרונה הבעיתיות באסיפות ולא הספקתי לסיים כשהיא קטעה אותי וואי זה ביום שלישי. בימי שלישי התחלתי קורס בשעות הבוקר וזה התנגש עם המפגש.
ממש הרגשתי שאני עשיתי את שלי והקב"ה מסייע לבאה לטהר.
תזכו למצוות!
תגובה לסיפור "רבת סיכוי "
סתם עוד איזה חיזוק בעניין של החסימה, שנה שעברה כשנכנסתי לעבודה ורציתי לעשות לי נטפרי זה ממש הסתבך לי, היתה לי איזה תוכנה במחשב שממש לא הסתדרה עם הנטפרי, והחברות בעבודה עיקמו את האף וכו', אבל רציתי לספר על עוד קושי שהיה אז שלא דיברו עליו עדיין, שזה לקח לי ממש הרבה זמן. אני הייתי במשרד 8 שעות ודיווחתי מתוכן רק 5 כי בכל השאר דיברתי עם נטפרי בטלפון וכיביתי והפעלתי את המחשב וניסיתי להתחבר וכו', כי חשבתי שלא אמורים לשלם לי על זה מהעבודה. וזה היה לי קשה, שחסר לי כל כך הרבה שעות כשאני באמת עבדתי.
אז אמרתי לעצמי שבזמן הזה אני עובדת בעבודה אחרת, וזו עבודה שמכניסה יותר מ-X ש"ח בשעה… (בעולם הבא אני מתכוונת), ואני יודעת שזה גם יותר ממיליון לשעה, אבל מספיק לי לדעת שזה X ש"ח בשביל לעשות את זה בשמחה ולא לחשוב שאני מסכנה.
הערה על אחת ההערות של הסיפור של "חרדית מקרוב". לפעמים הערות ו"ירידות" על אשה על הדתיות שלה או על ההקפדות שלה (ייחוד וכד') יכולות ממש להוות עבירה פלילית. שימו לב שחוסר הנוחות הוא לגמרי במקום ואנחנו לא צריכות להתמודד עם הצקות כאלו.
