לתגובות הקוראות
האזעקה הראשונה שפילחה את השקט בגזרה הדרומית מצאה אותי מופתעת מאד.
אני לא שומעת חדשות, ולא עודכנתי בהצהרות הרהב של צמאי הדם מעזה. המטחים, ה'בומים' והשקט המפחיד שאחר כך, החזירו אותנו, הדרומיים, מהר מאד לארבע קירות שהיטבנו להכיר בשנים האחרונות, חדר הממ"ד.
חזרנו לשגרה מאיימת.
אבל הפעם נוספה לי התמודדות חדשה לכל המתח הזה – במשרד בו אני עובדת הממ"ד הוא לא פחות מאשר חדרו של הבוס… בשגרה – המשרד מורכב מעובדת נוספת שלא תמיד נמצאת, ומזרם אנושי שבא ויוצא, אבל מה יהיה בדיוק בזמן אמת של אזעקה?
לא כל כך הצלחתי לדמיין את עצמי מסתגרת עם הבוס בממ"ד שלו למשך כמה דקות של עצירת נשימה. זה לא לעניין משום כיוון.
אבל איך אני מסבירה לו שלא מתאים לי בכלל להיות בסיטואציה הזאת?
מאיפה להתחיל לדבר?
איך בדיוק להתנסח ולהוציא את כל הצדדים בהרגשה טובה?
מסתבר שמשגרי הטילים לא התכוונו להתחשב בי ובלבטי, ושוב אזעקה. מוצאת אותי בלתי מוכנה לאן יפנו צעדי.
אני לא הייתי מוכנה, אבל ה' הטוב כבר הכין לי את השטח.
הבוס יצא לכמה דקות ונעל את החדר. אין ממ"ד!
מה עושים? מה שעושים כשאין ממ"ד – יוצאים למקום הכי בטיחותי שיש. וכך אירח אותי בלבביות חדר המדרגות של הבניין.
כשהבוס חזר, הדבר הראשון שעשה היה להתעניין מה עשיתי אני. אמרתי לו שברחתי לחדר המדרגות. "לא היה עדיף לחכות מחוץ לממ"ד?" הוא שאל בדאגה כנה. "אמא שלי אומרת שחדר מדרגות בטוח יותר" עניתי לו, לא יודעת מאיפה שלפתי את התשובה המעניינת הזאת…
הוא אמר "טוב, עם אמא לא מתווכחים", והלך לו.
אחרי כשעה הגיע רצף של אזעקות. בפעם הראשונה הוא הזמין אותי להיכנס לחדר שלו, אבל עניתי בפשטות שאני מעדיפה את חדר המדרגות. הוא הבין בהחלט, הרי עם אמא לא מתווכחים… וזהו. שם נהיה המקלט שלי, בלי דיבורים, בלי אי הבנה או חוסר נעימות. ובכל הפעמים הבאות הריצה הבהולה היתה פשוט לשם.
בסופו של דבר הוא ריחם עלי ושלח אותי הביתה – "מהר, לפני המטח הבא"…
תודה לה' על ההשגחה המופלאה הזאת!
אני השתדלתי ורציתי מאד להיות "שמורה", כמו היונה התמה והיפה שבלוגו שלכם, והנה הקב"ה ברוב אהבתו יישר לי את הדרך, והתקיים בי "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה…"
תגובות השמורות לסיפור
לפני כמה שנים העברתי שיעורים וסדנאות בנושא הצניעות והתגובות שקבלתי מנשים היו חמות מאד, לצערי כבר תקופה ארוכה לא יצא לי לעסוק בזה.
בחודש האחרון, כשהתחושה היא שמידת הדין מתוחה וכל אחד ואחת שומעים את קול ה' קורא להם, התעוררתי לשוב לשיעורים והתחזקות בנושא. ובפרט – שלטעמי לא במקרה יש קשר בין מס' הנספים באסון במירון – 45 במניין (בלתי נתפס!) לבין פרק מ"ה בתהילים שמדבר בדיוק על נושא זה – "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה…" (ובפרק זה גם יש קשר הדוק לל"ג בעומר, בו כתוב: "שמן ששון מחברך")
השיעורים שאני מציעה הם משהו אחר, ייחודי, כשהחומר מוגש בצורה מעניינת ומלווה בשקופיות. חלק מהשיעור הוא דיון וחשיבה משותפת. שווה לנסות. לטעמי זו העצמה אישית הכי מקורית (קרי: מוסמכת בתורה ובמפרשים) שיכולה להיות!
אני מתחילה בעז"ה ביום ראשון, י"ב סיון, בשעה 21:15 ברחוב מימון 23 בני ברק. אם מישהי מעוניינת, יכולה ליצור איתי קשר – 050-4115123
תודה על הבמה החשובה הזו!
אין לי מה לומר… פשוט סיפור מתוק מדבש!! ממש "הבא להיטהר מסייעין בידו" בצורה הכי קרובה וחמה שיש!
כל שבוע מחדש אני נהנית מהסיפורים המופלאים והפשוטים. כן יומיומיים, על התמודדות פשוטה ויומיומית בה רואים את הגדולה של ה"שמורות" בצורה הכי פשוטה! מפעים.. הרבה יותר מסיפורי ניסים גדולים. כי בעצם, כששומעים סיפורי ניסים גדולים- ברור לנו שאנו לא שם. אבל סיפורים אלו- ממש נוגעים במציאות החיים של כולנו.
אשריך, שמורה! וגם… ממליצה, במצב של ניסיון, תתחברי לתחושה שליוותה אותך בניסיון הזה, (וכל אחת במצב כזה תביע תחושה אחרת…) ועם אותה תחושה תצעדי בו. בהצלחה!
… נעתקו המילים. אחד הסיפורים שהכי אהבתי…
אולי עקב הרלוונטיות של המצב ואולי פשוט מכיוון שהייתה במקום הזה אשה שמורה עם רגישות גבוהה ואבחנה דקה. יכולת לכאורה לפטור את עצמך באלף ואחד תירוצים קטנים או אפילו בתרוץ אחד גדול- פחד! חוסר אונים! איבוד עשתונות!
אבל לא…. את בחרת אחרת, את הרגשת אחרת… וזו, זו הגדרה של שמורה. לאו דווקא במקומות אסורים אלא בשטחים אפורים, בסף רגישות גבוה מהרגיל.
סיפור מיוחד וכל כך מחזק, דווקא בגלל שהוא בגובה העיניים. בחרת להיות במרחב הכי מוגן שיש….
איזה יופי של סיפור! מרגש וכל כך עכשווי …
את נותנת לי כוחות בכלל לחשוב על הסיטואציות האלה כי בהפוך ממך בעבודה שלי החדר שלי הוא הממ"ד… וזה באמת יהיה מוזר אם הבוס ירד אליי… ברוך ה' לא חווינו אזעקות בבוקר ובעז"ה שלא נגיע לנסיון הזה.
אבל את עמדת בו בגבורה! תודה רבה על השיתוף! אשרייך!
מרגש!! ממש אוהבת את הסיפור ואת האומץ לעשות מה שנראה הנכון מבחינה רוחנית אפילו שפיזית בטח פחדת. מעריכה מעריכה מעריכה! ממש כמו בדורות הקודמים… מסירת נפש כפשוטו בשביל הרוחניות.
(בדרך אגב, אולי צריך לבדוק הלכתית אם מותר באמת לעשות זאת ולא מדובר אולי בעניין של פיקוח נפש שאסור לזלזל. אבל אני לא כותבת את זה כדי להקטין ח"ו. רק חושבת שכדאי לברר)
ביררנו אצל כותבת הסיפור, היא ביקשה להבהיר כך:
זו ממש לא סכנת חיים, חדר מדרגות הוא בטוח מאוד, (מה עושה כל מי שאין לו ממ"ד?) ממ"ד זה סוג של נוחות שקיימת בבניינים חדשים יחסית. רוב תושבי אשדוד יוצאים לחדר מדרגות באזעקות. בקיצור חדר מדרגות זה בטוח, אפילו אמא שלי אמרה:)))))
שלום לכן,
תודה רבה על אכסניה מכובדת לכל דבר שבקדושה.
בתור מי שנתקלה בצורך לעבור קורס רענון נהיגה, רציתי מאד לעבור את הקורס בהפרדה- עם נשים בלבד,
חיפשתי מס' שבועות והייתי אובדת עצות ואז פניתי לפניות הציבור של דגל התורה, במייל: degel@degel.org.il
וביררתי אם ידוע להם על מישהי שמארגנת קבוצות, כך נודע לי שהם מארגנים קבוצות לריענון נהיגה בהפרדה.
ובזכותם יכלתי להיות רגועה ולעבור את הקורס בצורה הטובה ביותר האפשרית.
ניתן לפנות אליהם גם בטלפון: 03-9409090
הבנתי שבזמן הקרוב מתארגנת קבוצה באזור המרכז, אשמח אם תפרסמו על כך לטובת אלו שצריכות לעבור את הקורסים האלו.
תודה רבה על החיזוק המתמיד לכולנו,
יונה תמה!!! סיפור על גבורה יהודית, גבורה נשית!! כמה שהקב"ה שמח ממך, וממעשייך. זה מזכיר לי שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ולכן האמהות היו עקרות, אני לא אתפלא אם כל אזעקה היתה כדי לרוות ממך נחת בסתר המדרגה…. אשרייך!!!!! מעריכה מאד
***
הסיפור מיוחד ממש! לראות את ההשגחה פרטית שמלווה כל אחד ובייחוד את מי שרוצה לעשות טוב.. רציתי רק להעיר לשואלת שתבדוק האם אין איסור ייחוד במקום עבודה בזמן כזה? לפי הסיפור נשמע שרק היא והבוס שוהים ביחד בתקופה המתוחה הזו… קצת בעייתי…
***
עם אמא לא מתווכחים – תשובה ישירה מלמעלה. וזה גם לא שקר כי אמא זו השכינה הקדושה:)
***
מרגש!! עומדות לי דמעות!! כתושבת דרום מכירה היטב את הפחד והריצה למרחבים מוגנים יותר ופחות והכי מרגש זה שהצלחת כך בפשטות לוותר על ממ"ד. מי שלא מכיר את ההרגשה האיומה הזרת מקרוב לא יבין עד כמה זאת גדלות ובתוך כל זה גם חוסר הנעימות מהבוס…. אשרייך!
***
מדהים איך הקב"ה עוזר לנו להוציא את המילים הנכונות מהפה, ועוד בכזאתי פשטות מסדר את העיניינים. ממש צריך להתפלל על זה בכל סיטואציה- עם כולם. ילדים, בעל, שכנים, עבודה, חברים\ות, הורים, אחים\ות… בברכת הצלחה בכל!!!
***
ריגש אותי מאד!סיפור מיוחד ועוצמתי. שגם ברגעים לחוצים ומבולבלים היא לא איבדה עשתונות, את הצניעות ואת ההלכה. אשרינו!!!!
***
עוד הוכחה שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. לפעמים תפילה עוזרת הרבה יותר מכל תחבולה אחרת. תפילה כנה לה', בפרט בענינים רוחניים, כי לה' הפתרונים.
***
ואני שואלת את בעלת הסיפור – האם לא עדיף לשאול רב מה עושים במקרה כזה מאשר לסכן את עצמך? אני לא חושבת שכדאי לסכן את חייך רק בגלל שלא מתאים לך להכנס לממד שממוקם בחדר של הבוס…
***
וואו איזה סיפור מאלף יפה כל כך לראות שגם בזמני מצוקה לא מאבדים את הצפון וזוכרים מה מותר ומה אסור ולא מפני שיש פחד כבר מותר הכול… מחזק מאוד מאוד!! יישר כוח
***
קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת!! הקב"ה עוזר למי שמבקשת באמת להיות בסדר! מתפללת עליך, ועל כל הדרומיים שהשקט יחזור לגזרה במהירות!!
***
יש סיעתא דשמיא מיוחדת למי שרוצה. ואת כל כך רצית, אז ה' שלח לך את המילים הנכונות בזמן הנכון. ממש רואים את זה בעיניים! אם כי חייבת לציין שממש צחקתי….. זו פשוט הברקה! שה' יתן לכם כוחות להחזיק מעמד עם כל הבלגן הזה!
***
סיפור נהדר! כ"כ מחזק! ולא רק בעיניני צניעות וייחוד, כשאנחנו רוצות באמת ומוכנות אפילו לשלם מחיר- ד' יתברך עוזר "פתחו לי פתח…ואני אפתח לכם"
***
איזו עוצמה של אישה יהודיה! מרגש לחשוב שזה מה שהעסיק אותך בזמן מפחיד וקשה שכזה בזכותך ובזכות שכמותך במהרה נגאל בעז"ה!!
***
ואוו איזה סיפור יפה כתוב כל כך בחן אמיתי של יהודיה בעלת מדרגה מרומם ומחזק מאד תודה רבה! — כפי כמה שידבק האדם בבוראו ויבטח עליו כך תהיה עליו השגחה אלוקית מיוחדת להצילו (המלבי"ם)
***
כ"כ מחזק, פתחו לי פתח כפתחו של מחט… ואני אפתח כפתחו של אולם מדהים
***
מתוקה!!!!!!!! כ"כ אהבתי. הכנות תמיד משתלמת! ליבי איתך- דרומית —
***
וואו מדהים הסיפור! אהבתי במיוחד שקישרת את זה לבסתר המדרגה…
***
חחחחחזק!!!!!!!!!! מעורר צמרמורת!!!!
***
התרגשתי גבורה יהודית אמיתית מי כעמך ישראל ! מעריצה!!!!
***
את פשוט מתוקה!!!!!! תאמיני לי שעלו לי דמעות בעיניים כשסיימתי לקרוא את הסיפור שלך! שירבו כמוך ושתמיד תזכי לראות את חסדי ה' ואת הסיעתא דישמיא שמלווה את אלו שחותרים לדבוק באמת!
***
בדרך שאדם הולך מוליכים אותו… מחזק ומרגש מאוד!!
***
איזה מותק של סיפור.. אין לי תוספת:) ד' יעזור לכם שם, (ולנו במרכז), ולכל עמ"י בתקופה הזו..
***
מדהים!! את מדהימה! מצמרר לראות בחוש את יד ה את המילים הנכונות שנשלפות בזמן הנכון לאדם שבוחר בדרך הנכונה… חזקי ואמצי! בשורות טובות!!
***
תודה על הסיפור באמת עולה בדעתי שיש פה שאלה של איסור ייחוד וכדאי שכל עובדת שזה יכול להיות רלוונטי עבורה, תשאל רב, לפי תנאי המקום בו היא עובדת גם אני צריכה לשאול… תודה על הצפת הנושא
***
עוד הוכחה עד כמה ד' אוהב אותך. סיפור מדהים.
***
מעריכה אותך מאד!
***
וואוו. ממש מרגש. התחברתי!
***
צדיקה ! מרגש !~!!
***
סיפור חמוד, ממש מעלה חיוך!
***
מאוד מרגש!!
***
מדהים, גיבורה!!
***
התפנתה עמדת עבודה להשכרה (3-4 חודשים) במשרד ברחוב ירושלים בבני ברק. לפרטים 0533-108309
תגובות לסיפורים קודמים
רציתי להוסיף, בהמשך לסרטון המעולה של שבוע שעבר:
יש לשים לב שהפרופיל שיפעל כל הזמן יהיה כבוי, ובפרופיל ברירת מחדל יהיה "פרופיל ברירת מחדל"
האמת שאני רוצה להגיב לתגובות של הגרפיקאית החמודה משבוע שעבר. שהבינה שיש חיים אחרי העבודה – כל הכבוד ענק!!! כאמא, הגבולות הרבה יותר ברורים (הילדים מחכים לאמא) אבל כרווקה זאת באמת גדולה.
אני נועה, סיפרתי פעם בכנס שמורה בעקבות סיפור 'אישי לשלישי' על לחצים חזקים מצד הבוס שאשאב יותר ויותר לעבודה. אז למי שזוכרת אותי… 🙂 שוב נכנסתי לניסיון – והחברה בה אני עובדת לסחרחרה. מיד כשהבנתי שאני הולכת לקראת ימים עמוסים בעבודה, עצרתי ועשיתי כמה דברים: אחד – ביקשתי מבעלי שיעמוד על המשמר, ויהיה "בעל קשוח".. שלא יתן לי להישאר שעות בעבודה. שני – ביקשתי מחברה טובה שתזכיר לי שזאת לא החברה שלי… אני רק שכירה שלישי והכי חשוב – הבהרתי לבוס שבבקשה, אני אתן את כל כולי ויכולותי ומאמצי, אבל בשביל שאוכל לעבוד מכל הלב, זה חייב להיות בגבולות הזמן שלי.
זה התחיל מיד לפני פסח אנחנו עכשיו אחרי שבועות. קשה, אבל בינתיים עובד… תודה על התמיכה והעידוד, אין כמו החברות של השמורה – אעדכן:) וגיליתי שאני לא באמת צריכה את התזכורות מהבעל ומהחברה, מספיק שאני יודעת שהם צריכים לשמור עלי, בשביל שאשמור על עצמי. ולמי ששואלת – לא, אני לא עובדת פחות טוב, להפך – אני עובדת מעולה, אבל בדיוק בשעות שהגדרתי לעבודה – לא פחות ולא יותר.
אגב – אנקדוטה חמודה שנזכרתי – הייתי אמורה להצטרף לסבב פגישות עם אישיות כלכלית חשובה כשמובן מתפרסות על פני כל היום, ברם הלה מקבל את אורחיו לא פחות ולא יותר במסעדה על חוף הים!! אז עוד לפני שהבעתי התנגדות – אמר לי הבוס – אני מצטער, אבל אני לא רוצה שתהיי במקום כזה, חבל לי שלא תהיי, אבל אם נצטרך אותך נתקשר… תודה!!
תגובה לסיפור "גן עדן בעולם הזה"
מבין התגובות עלה הנושא שזה הזמן להשקיע באיסוף מזומנים ולכן זה הזמן לעבוד ולעבוד ללא הפסקה, זה נכון, אבל רבות תזדהינה עם התחושה שהטירוף אחר העבודה נובע מרצון לברוח מהחיים, לברוח מעצמי, לברוח מהמצב אז עובדים סביב השעון, בלי נשימה, בלי אויר, מגיעים הביתה וקורסים למיטה וקמים שוב בבוקר לאותה סחרחרה וחוזר חלילה.
וזה השדר שעלה מן הסיפור באנה נעצור, באנה נחייה, גם עכשיו יש חיים, השמש זורחת גם בלא חתן, העולם יפה גם עדין לא עמדתי תחת החופה, הזמן הזה הוא חלק מהחיים, הוא לא זמן מיותר, הוא זמן שגם בו אנו צריכות לעשות את התפקיד שלנו פה בעולם. ברגע שנעצור מהמרתון נראה כמה סיפוק וכמה עשיה וכמה "בריחה" אל החיים האמיתיים אנו יכולות לתת לעצמנו.
רבים רבים סביבנו משוועים לעזרה, ליד אוהבת ותומכת, כל אחד וצרכיו שלו, אם זה בבית, במשפחה או בקהילה. רק לפתוח עיניים ונסות לחפש למי אפשר להעניק. אולי במקום לקחת עוד עבודה לקחת איזה שהיא התנדבות קבועה, אולי זה סבתא, דודה, אחייניית או אחות עם קטנטנים ועוד לא חסר רק צריך לפתוח את הלב וכשנעשה את זה נרגיש את הסיפוק האמיתי של החיים, נחיה אותם באמת, נרגיש חיות, מלאות מסופקות וכמו שהיא כתבה "גן עדן בעולם הזה"
תגובה לתגובה הנ"ל: "את בהחלט יכולה חלק מהזמן שאנו מקדישות לילדים- להשקיע קצת בעבודה לא מתוך השתעבדות"
אני בחורה…. ועדיין אני חושבת שכל אדם בכל מצב צריך גבול ברור בשעות עבודתו. (לא צריך להתמכר לעבודה כי עדיין לא בנית את ביתך….) ולא בגלל שאני בחורה אני צריכה לעבוד יותר…. כי יש זמן וכו'….
לגבי המשכורת – מה שקצוב לאדם משמים זה מה שהוא ירוויח גם אם נעבוד שעות נוספות, ואם אין לך מה לעשות אז בזמן הפנוי ניתן להעמיק אצלנו את האמונה שמה שמגיע לנו היה לנו ולא מעבר. הקב"ה זן ומפרנס לכל, וזוהי אשליה לחשוב שאם עובדים יותר יש יותר!! אמרה לנו מורה….. זה כמו משקולות אם אתה פחות מאמין אתה עובד יותר, אם אתה מאמין יותר אתה עובד פחות!! (בדוק ומנוסה…)
מתמודדת…… שרוצה לעבוד פחות ולהאמין יותר…..:)
אין לי מילים להודות על החיזוקים התמידיים. יש לי שני דברים לשתף:
בתחילת הקורונה הכנסתי מחשב הביתה עם נט פרי, כמו עוד הרבה נשים… ואז היה קצת קשה בלי. אבל בערב חג השבועות החלטתי שזהו, נגמרה הקורונה ואין יותר תירוצים. ביטלתי את המנוי, ומני אז חזרו הביתה הרוגע, הפניות והשלווה. אין ספק שחלקכן גדול בדבר הזה, לא בטוחה שבלעדיכן הייתי מבטלת.
והשני?
השני הורדנו לסיפור:) בעז"ה בקרוב…
מישהי הגיבה כאן שאולי כדאי שבחורה תעבוד יותר כדי להתחיל את החיים בפלוס גבוה
ואני רוצה להגיד לכל הבחורות החמודות (ברור שכולן כאלה…) אל תעשו את הטעות הזאת! הקב"ה זן ומפרנס לכל. תעבדו איך שנח לכן וכמה שנח לכן בלי לחשב את העתיד יותר מדי.
אני הייתי בחורה כמה שנים עבדתי בעבודה נוראית ומשעממת כמעט רק עם גברים מליון שעות, המשכורת גדלה עקב ההשקעה המטורפת שלי ועליתי בדרגות. לא הרשיתי לעצמי לחשוב על להוריד שעות או לעבוד עבודה כי עכשיו אני בחורה ויכולה להשקיע…
המשך הסיפור הוא שמיד בתחילת הקורונה יצאתי לחל"ת ומיד לאחר מכן התחתנתי בשעה טובה:) כמה שאני מוכשרת עם נסיון מעולה לא מצאתי עבודה מאז וכמה לא נעים את השעות המטורפות שעבדתי אני נאלצת להוציא לאט לאט על לחם וחלב ויומיום ב"ה… הרבה פעמים אני חושבת שיותר מדי סמכתי על עצמי והכשרונות שלי שיסדרו לי את החיים ופחות מדי על הקב"ה
למדתי בדרך הקשה, אל תטעינה כמוני. המון הצלחה לכולן!!!
מה שכן כדאי להשקיע בחורות זה המון המון תפילות שיהיו לכן חשבון בנק מלא בתפילות גם לזמנים שלא יהיה את הזמן להפקיד ותצטרכנה למשוך עוד ועוד….
רק הערה קטנה – על התגובות לסיפור- "גן עדן בעולם הזה"
הרבה תגובות נעו סביב היכולת והאפשרות של חברתינו היקרה לעבוד. גם אנחנו הנשים שרצות להחזיר את הילדים מהגן לא מפסיקות לעבוד רק בגלל הגן, אלא כי סיימנו והשלמנו את מצוות ההשתדלות שלנו לאותו יום…. משל החפץ חיים על החבית עם 2 הברזים….. (למי שלא מכירה – ממשיל את ההשתדלות להתקנת ברז לחבית, כשכל השתדלות נוספת היא רק הוספת ברז ליציאת השפע מאותה תכולת חבית…)
בהצלחה רבה לכולנו! בהשתדלות ובבטחון…
טיפ לגרום שהאינטרנט יהיה פחות זמין ונגיש אם יש בבית ראוטר של אינטרנט -לכבות את הכפתור \ להוציא מהחשמל אם יש נטסטיק – להוציא מהמחשב ולשים בארון גבוה ככה כשתרצי להתחבר ייקח לך 3-4 דקות עד שייקלט זה נהיה הרבה פחות מיידי וזמין ומאידך כשאני רוצה לשבת לעבוד אני מדליקה את הכפתור 2 דקות לפני שאני מתיישבת
