לתגובות הקוראות
שלום, שמי ברכי.
נעים מאד, ואולי נפגשנו פעם במסגרת העבודה שלי:)
אני עובדת במקום שנותן שירות לציבור החרדי. הרכב הצוות מותאם לאוכלוסייה וכולו חרדי אף הוא, הגברים מקבלים את הקהל הגברי, והנשים – את הנשי.
רוב הזמן אני עובדת מול הקהל, שהוא כאמור – נשי, מאחורי הקלעים יש ישיבות עם נשות הצוות הנוספות, ולפעמים עם העמיתים מהצד הגברי.
יום אחד ישבתי בישיבת צוות חשובה מול שני גברים, היה צורך לסגור איזה עניין דחוף מולם. במהלך הישיבה אחד מהם עזב ונשארתי לבד מול הבן אדם השני.
הייתי מאד לחוצה לסגור איתו על משהו מסויים, והוא לא היה בכיוון להסכים איתי. זה היה ממש קריטי, והוא מתעקש. ניסתי לרכך את העמדה שלו ופיזרתי מחמאות ושבחים על העבודה והמחשבה שלו, ועם זאת חוסר הסכמה עם הצעד המדובר.
דיברתי עם הרבה חיוכים וברוח טובה ונחמדה, הבעתי הערכה רבה להשקעה שלו, והתפעלות מהמאמצים שהפעיל בשביל לקדם דברים אחרים, אך עדיין, הוספתי, אני חושבת שכדאי מאד לטפל בנושא הזה בצורה אחרת.
ישבנו עם דלת פתוחה – לא היתה פה בעיה של ייחוד, כל תוכן השיחה, כולל השבחים והמחמאות, היה נטו סביב העבודה, אבל האווירה נהייתה קלילה, יותר מידי קלילה… ומקרבת…
לא רוצה לפרט מה בדיוק קרה, אבל מצאתי את עצמי בסיטואציה מאד מאד מביכה. מאד. סוג של טעות מכוונת…
הייתי מזועזעת.
הבטחתי לעצמי שבחיים אני לא חוזרת למצב הזה, ושומרת מכל משמר על כל הגדרים והסייגים. שומרת על עצמי.
הסיפור הזה כל כך טלטל אותי. הוא נתן לי שיעור חי כמה שמירת המרחק הזאת היא לא לוקסוס ולא חומרות, ולא משנה כמה מעטה של "ענייני עבודה" נעטה עליה. קרוב דעת בין גברים לנשים הוא מהחמורות שבתורה, ולא יעזור שום צידוק או אמתלה. ולא משנה מה חובש היושב מולי על ראשו ולא משנה מה נושא השיחה..
מאז,
אני מקפידה ביתר שאת –
לא לאכול בישיבות משותפת, גם כשהן מתארכות ואני ממש רעבה, גם לא מאוכל שיש לי בתיק.
לא להישאר אחרי הישיבות ולהמשיך לעבוד סביב שולחן אחד, אלא תמיד לחזור למקום שלי.
אני לא נכנסת לשום נושא אישי, וכל שאלה מהסגנון של "מה עוסק בעלך?" ו"כמה ילדים יש לך?" מוצאת את עצמה עם תשובה מתחמקת ומרמזת ברורות לעבור נושא.
לדבר עם חיוך זה רק בשיחה עם נשים, וכשאני צריכה לשאול את אחד הגברים משהו – רק ממרחק ובצורה הכי עניינית. לכן אני גם לא מעיינת ביחד עם גבר באותו מסמך. יקרא הוא ואז אני.
שמות פרטיים לגברים – נגנזו גם במיילים. מאותה סיבה של הרגשת קירוב אני לא פותחת מצלמה בזום, והריבוע השחור על המסך כשאני מדברת.
כולם מכבדים אותי וקלטו שזה הסגנון.
לא כולן נוהגות כמוני, אבל אחרי שנכוויתי ברור לי שכך נכון לעשות.
תשמרו את הסיפור הזה, ותשמרו על עצמכן.
תגובות השמורות לסיפור
אני אילה מהסיפור גן עדן בעולם הזה, אתמול הייתי בחתונה ופגשתי חברה , גרפיקאית, עובדת במקום חילוני וכו'… היא ראתה כמה עבודות שעשיתי, ושאלה אותי: "מתי את מספיקה לעשות את כל הדברים אלה? מתי את הולכת לישון?" אמרתי לה שבזמן האחרון סוג 12 סוגרת מחשב. -וכל היום את על המחשב? אז אמרתי לה שאם היתה שולחת לי מייל בתקופה האחרונה בין 3 ל9 היתה מקבלת תשובה רובוטית שאני לא עובדת בשעות האלו:)
ואז היא כזה נעצרת רגע ואומרת לי: "תגידי, לפני שבועיים היה עליך סיפור בשמורה במבול???" קיצר, בכלל לא ידעתי שהיא שמורה, ואיך ממה שאמרתי לה הסיקה שהסיפור היה עלי,
לא משנה מפה לשם דיברנו והיא אמרה שהסיפור לשלישי הוא הדבר הכי טוב שהיה לה בחיים, והוא מאוד מחזק אותה. וביום שלישי היא הולכת בהרגשה כזו כייפית לעבודה כי יש סיפור אישי…. שמורה נוספת אמרה לי שאיפשרו לה לקחת את שלישי או רביעי חופש, ואין לה מחשב בבית. אז היא לקחה את רביעי חופש, כי "מה היא תחכה עד לרביעי לקרוא את הסיפור?"
תודה לך!!! חשוב מאד מה שסיפרת! גם אני מרגישה לפעמים שמידי התנחמדתי, ולמרות שהכל בנושאי עבודה כמובן, צריך להזהר! כי הנחמדות הזו גורמת לקירוב. ואני מוסיפה כמה טיפים שעוזרים לשמור מרחק:
* לא להסתכל בעיניים של הגבר שאת מדברת איתו, לפעמים אני משאירה את העיניים תקועות במחשב.
* גברים שהם מטבעם מתנחמדים אני פשוט מתנהגת אליהם בחוסר נחמדות לגמרי, ואפילו שלפעמים זה נראה לא נימוסי- אין ברירה, זו הדרך היחידה שלי לשמור על עצמי. למשל אם הם נכנסים לחדר ואומרים "בוקר טוב" בחיוך מידי נעים- אני פשוט לא עונה. כאילו לא שמעתי..
* גם אני שמתי לב שכשמחמיאים הרבה זה עושה יותר מידי רוח טובה, צריך לדעת שגם אם את מחמיאה אפשר לעשות זאת בלי חיוך ועיניים רכות.. אלא בקונקרטיות ועינייניות.
תודה על הסיפור! חיזק אותי מאד! ועורר אותי לעוד מחשבה וזהירות!
ברכי היקרה, תודה על השיתוף בסיפור הנוקב הזה.. ! זה מדהים כמה שינויים שהצלחת לעשות!! את פשוט מיוחדת! למדת מיד מוסר השכל וממש הלכת לכיוון השני לגמרי, לא להאמין שהצלחת והגעת למצב שאת מתארת, נראה שהיתה לך סיעתא דשמיא מיוחדת ובטוח שזה גם היה לך קשה, כל הכבוד!
אנחנו צריכות להזהר כ"כ לא להכשיל את הגברים שסביבנו! כמו שתיארת עם השיחה הקרובה והמחמאות וכו' ממש מה יעשה ולא יחטא.. ואהבת לרעך כמוך, לפני עיוור לא תתן מכשול! ואם אנחנו לא מקפידות מספיק האשמה והעונש גם עלינו ח"ו! חוץ ממה שאנחנו מחויבות בגדר בנ"א למקום שלנו ולעצמינו יש פה בנ"א לחברו חמור מאד.
זה כל כך קשה והלואי שלא נכשיל ולא נכשל בדברים החמורים האלו. ושוב ישר כח ומעריכה אותך מאד!
אין מילים.. אשרייך שהבנת את המסר וגם יישמת בשטח עד הפרטים הקטנים, לא כולן היו משנות ככה את ההתנהלות. מעריכה מאד!
רציתי להוסיף בהקשר של הסיפור משהו שכבר הרבה זמן חשבתי לומר (אני מאמינה לרוב הנשים זה ברור אבל אולי רק לחדד..)- העבודה היא הכלי שלנו לפרנסה, ובמקרים רבים גם להחזיק בית של תורה, אבל אם חלילה מקום העבודה לא מספיק שמור, חייבים להבין שהמטרה לא מקדשת את האמצעים! ושהכלי לא הופך לכלי משחית, או לגולם שקם על יוצרו…
לפני שניגשים לבדוק מקום עבודה חדש שטומן בחובו נסיונות כלשהם, אם בתחום האינטרנט ואם בתחום הצניעות ואפילו סגנון הנשים שם וכדו', חובה לשאול רב לגבי העבודה הזו. וגם מי שכבר עובדת במקום בעייתי, בעקבות היתר שקיבלה, תמיד צריך להיות יד על הדופק ולקבל ליווי תורני וכן ללמוד הלכות צניעות, ייחוד וכו', ובמקרה הצורך לשקול לעבור עבודה בהתייעצות עם רב (וגם אם הרב מתיר זה לא אומר שחייבים לקבל את ההיתר, לפעמים מתוך הרגשה פנימית ורצון להדר בוחרים את הלכתחילה יותר).
נזכור תמיד שהתורה הולכת ביחד עם צניעות וקדושה ולא ההיפך חלילה (כמו שאמר הרב שך על אברכים שהאישה לא צנועה, וד"ל). שנזכה כולנו לכוון לרצון ה' ולקיימו מתוך אהבה ושמחה!
סיפור חזק ואקטואלי מאוד מאוד. אין מישהי שעובדת במשרד ולא נתקלת בצורך הזה לשמור מרחק כמה שיותר. רק חידוד קטן – אני גם מקפידה מאוד לא לפנות לגברים בשם הפרטי שלהם (לא במייל ולא בטלפון וכמובן שלא פנים מול פנים ) חשבתי שזאת הקפדה, אך במייל של 2 הלכות ליום בנושא העבודה מופיע שזה ממש ההלכה !! לתשומת לבכן.
כהמשך למייל הקודם.. אני לא מוצאת את המייל עם ההלכה הברורה אז כרגע אולי עדיף שלא תפרסמו את המייל ההוא שלא תצא תקלה ח"ו. תודה על הכל !!!!!!!
תגובה:
שימי לב שב'דף הבית' האחרון, היתה תשובה מסודרת בנושא מהרב במדור 'בית ועד'
שלום וברכה, אשתף אתכם בשיר שלא יכולתי להתאפק וכתבתי באמצע יום עבודה—- לאחר תקופה לא ארוכה שעבדתי במקום מעורב, הרגשתי איך במקום האישה החזקה והאיתנה שהייתי תמיד, אני לאט לאט ובהדרגה מרפה חושים, מרדימה איתותים, מעורה יותר, חברותית יותר…
עד שבאה דמות אובייקטיבית שבמקרה ספרתי לה אנקדוטה מעניינת שהייתה לי בעבודה, אפילו לא הרגשתי שיש כאן בעיה מסוימת— טראאאאחחחחח, היא עשתה לי כזה ניעור וטלטלה אותי שהרגשתי איך נושרים ממני כל פירורי האבק שהצטברו בפינות. חדשה חדשה, אבל כן, היה אבק…:( וכמו שאמרתי בתחילה, לא התאפקתי מלכתוב. משתפת:
הנני לפניך
עניה ממעש
טעונה בכעס
על עצמי, בעיקר
בוכה לנגדך
על אבק שהצטבר
על הרע שהתגבר
והכתים את הטוב והיקר
ובאתי עכשיו
על חטא להכות
להיטהר, להתנקות
לחסות בצל כנפיך
ויופיע משב
של רוח מחילה
בדומיה, בתהילה
אאדיר את שמך
שערים לי תבקיע
ובת קול מרקיע
באהבה לי תקרא
בואי בת,
שמורה.
מקסים סיפור שווה ואמיתי – כל הכבוד לך על התעוזה לשתף כמה בקלות ניתן ליפול בשניות…. סייג לריחוק חוכמה.
מצד שני אני בדיוק מנהלת פיתוח והבנות לא עולות בZOOM אלא רק בשמע בלי וידאו, רק קול ואז יש איבוד של התקשורת – נעלמות- לא ברור מי איתך… שאלתי רב פוסק בקריית ספר וענה לי שאין שום בעיה לכתחילה לפתוח מצלמה בזום, וניתן לדרוש את זה גם בישיבת צוות שנוכחים בה גברים. כמובן בתנאי שמדברים רגיל ענייני ולא עושים הצגה למסך ח"ו!!!
אשריך על ההידור בצניעות אבל חשוב להדגיש שאין כאן עבירה! כל הלכות הצניעות לעבודה הם קודש ואני מקבלת חיזוק יומי למייל ממש שווה אפילו שחוזר על עצמו…שינון…
הכי אהבתי את כל הסייגים שעשית לעצמך אח"כ. אף פעם לא חשבתי לדוג' שלאכול באמצע ישיבה מהתיק שלי – זה עושה קרוב לבבות. תודה שהארת את עיני בעוד תחומים. ציינתי לי ביומן את הנקודות האלו
- לא לאכול בישיבות משותפת, גם כשהן מתארכות ואני ממש רעבה, גם לא מאוכל שיש לי בתיק.
- לדבר עם חיוך זה רק בשיחה עם נשים
- אני גם לא מעיינת ביחד עם גבר באותו מסמך. יקרא הוא ואז אני.
אז תודה רבה לך.
אשמח אם תדריכו אותנו בהתמודדות מול גברים כאשר נתקלים בסירוב מוחלט תחת הסיבה ש"הם יודעים את ההלכה"…
מזעזע! הניסיון בעבודה עם גברים משחר לפתחינו בכל עת ובכל שעה. כמה חשובים החיזוקים הללו המוכיחים עד להיכן הדברים מגיעים. תמשיכו לחזק ולחדד את גדרי ההלכה בנושא זה. מדובר לפעמים בדקויות שאם מקילים בהם נגררים למצבים חמורים.
בנושא של שמות פרטיים קשה מאוד, בציבור הדתי לאומי זה לא מתקבל לעומת הציבור החילוני שהרבה פעמים מקבל זאת בהבנה. אשמח אם תדריכו אותנו בהתמודדות מול גברים מהציבור הזה כאשר נתקלים בסירוב מוחלט תחת הסיבה ש"הם יודעים את ההלכה"…. ונזכה לגאולה במהרה.
סיפור חזק ומפחיד, הוא בעצם מזכיר לרבות מאיתנו (הגם שמסתבר שרבות מהקבוצה לא נמצאות במקומות כאלו) עד כמה הרבה פעמים אנחנו קרובות ממש לתהום בלי שום גדר הפרדה….
היתה לי תקופה שמזכירה לי את הסיפור שהיא מספרת עליו. עבדתי עם ר"צ מאד מאד נחמד, לא דווקא אלי, אלא לכולם והיה לי ממש ממש ממש קשה, קשה לעמוד בנחמדות כזאת, אפילו שעבדתי איתו רק טלפונית. ב"ה השמורה עזרה לי בתקופה הזאת לשמור על גדרים וב"ה עבדתי איתו רק תקופה קצרה ומקווה שזה לא יחזור.
בהצלחה לכולן, זה היה סיפור חשוב.
פשוט מצמרר!! וגם חשוב כל -כך כי השטח האפור הזה של ענייני עבודה יכול להיות בעייתי ביותר. אני חושבת שגבר קולגה הוא הרבה יותר בעייתי מבוס גבר, כי בין הבוס לעובדת יש ברוב המקרים את הדיסטנס הדרוש, אך גם כאן תמיד יש הבירור הפנימי איך צריך לנהוג לדוגמא – אשתו של הבוס חלתה במשהו ממושך, האם צריך להתעניין? מצד אחד להיות מענטש, מצד שני שאלות אישיות זה דבר שצריך להיות מחוץ לתחום.. כולי תפילה שאבא בשמים יכוון וידריך אותנו ושישים בפינו את המילים הנכונות!
תודה רבה, הארת את עיניי. במיוחד בנושא של "שיחות עם חיוך". לפני כמה ימים הבוס ביקש ממני שעות נוספות, שזה מבחינתי קו אדום אז "לשם שמיים" אמרתי לו לא "בחיוך"…
לא יודעת אם לא היה עדיף להסכים לשעה פה שעה שם ולא לדבר בחיוך ובזרימה כאילו הכל מותר רק כדי לא לעבוד שעות נוספות (אצלי ספציפית זה לא ממש נורא, השעות, עובדת קרוב לבית ולא הרבה מידי שעות, כרגע) ממש תודה.
ואם חיזקת אחרות דרך הנפילה שלך, זה תשובת המשקל, לא ?
אם לי זה קרה לי שלא האמנתי על עצמי, שאף אחת לא תסמוך על עצמה אף פעם. תמיד להעמיד גדרים כמו שאת עשית.
ברכי יקרה את ממש זהירה וחכמה שהגעת לגדרים שהצבת לעצמך זה חיזק אותי מאוד!!!
חשוב לי להגיד לכם שלפני כחודשיים הזדמן לידי נסיון גם בתחום הזה באותו רגע התבלבלתי לא הבנתי מה קורה לי ? ואח"כ קלטתי שאם לי זה קרה לי שלא האמנתי על עצמי, שאף אחת לא תסמוך על עצמה אף פעם. תמיד להעמיד גדרים כמו שאת עשית. הם יכולים להיות לפעמים זמניים לאותו רגע ולפעמים קבועים אישיים של כל אחת בעבודה, במשפחה, ברחוב ובעצם בכל מקום כי צניעות זה התפקיד של האישה והיא מהות של כל אחת בכל תחום.
שמורנה על עצמכן היינה חזקות ורק אתן תרווחנה בהצלחה
כל כך חשוב שידעו את זה! כל כך נכון ואמיתי! היצר לא מפסיק לעבוד שעות נוספות. וגם כשניראה ש"לי זה לא יקרה" זו טעות חמורה! חייבים לשמור על הכללים, בשבילנו ובשביל דור ההמשך. מעריכה אותך מאד על לקיחת מוסר ההשכל ועל כל ההגבלות שיצרת. אני יכולה להוסיף שאני אחת שממש מסתכלת בעינים של אנשים כשאני מדברת איתם, ולקחתי את זה כעוד סייג. פחות להסתכל, פחות לנעוץ מבט. עינים יוצרות קשר. המשיכי להיות שמורה!
שלום לך, אחותי! "גן נעול אחותי כלה, גן נעול מעין חתום" (שה"ש) אחותי, מפתח הגן בידייך! מחמאה לגבר, עוד לפני החיוך, כפתיחת השער לגן =הזמנה. אין אפוטרופוס לעריות!
ככל שנשכיל אנו האחיות לבית ישראל, לשמור את כבודנו, נסייע בקדושה. אישה, בכל מצב, ללא התניה, מהווה נסיון, ככל שמפחיתה בנוכחותה, היא נחשבת ל : "שומרת גן מעולה"! וד"ל… בשורות טובות!!!
נ"ב: נוסיף בשבח האכסניא, משמח לקרוא ולהתחזק את התכנים האיכותיים!!! מתוך סקרנות אישית, מי יושב בוועדת הרבנים לבדיקת החומר המתפרסם?
תגובה:
צוות של חמש נשים ובנות צדקניות העושות עבודת קדש של דקדוק וסינון המסרים.
בשעת ספק אנחנו מתייעצים עם הגאון רבי ישראל גנס שליט"א או הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א ועוד מו"צים שהוסמכו על ידי הגר"י גנס שליט"א
לאה
קראתי והזדעזעתי. אבל אני חושבת שהגדרים שהיא קבלה על עצמה הם חובה ממש! זה לא עניין של מנהג, שלא כולן נוהגות בו, וכל הכבוד על ההכרעה שלה שכך 'נכון' לעשות. לא כולן נוהגות כמוני, אבל אחרי שנכוויתי ברור לי שכך נכון לעשות.
בדרך לחזק ולהתריע, עשו נא את כל ההשתדלות לא לעמעם את החמורות שבחמורות.. לצערינו, התרחקנו מאוד!
בהמשך להנ"ל, הנה דברי הרמב"ם על הסיפור המזעזע הנ"ל. "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש" (הל' איסו"ב פרק כ"א הלכה ב)
לצערינו, נוצר מצב שזוכרים רק את איסור יחוד ושוכחים את איסור התורה המפורש והנורא של "לא תקרבו לגלות ערווה".
שלום, קודם כל תודה רבה, אני מתחזקת מאד מהסיפורים והפעילות. אני חושבת שהנושא שעלה השבוע הוא באמת קריטי ולא מספיק במודעות.
אך מצד שני גם הדיבור על זה הוא פריצות ולכן אני חושבת שצריך להעלות את הנושא אך לא להמשיך להתדיין ולהגיב, בפעמים הקודמות שהנושא עלה הרגשתי שריבוי הדיונים סביבו ג"כ גובלים בחוסר צניעות ומרגילים אותנו לדבר על הנושא שהצניעות יפה לו.
***
נראה לי שלא זה המקום לסיפורים כאלה.. לדעתי זה כבר עובר את הגבול ונשים שמורות לא צריכות לשמוע על כאלה דברים. כדי שנשאר שמורות.. (רובנו מן הסתם לא נמצאות בכזה מקום.. אז לא שווה לקלקל בשביל השוליים שלגביהן זה רלוונטי)
תגובה
השמורה קמה עבור כל אותם אלפים שכן בניסיון הזה!
מי שמרגישה שהסיפורים הנ"ל מחלישים אותה, אפשר לבקש להסיר ממדור זה
ובעזרת ה', יחד עם תוכניות פיתוח נוספות, אנחנו רוצות גם להוסיף פרופילי תעסוקה, כך שאת המסרים הללו תקבלנה רק אלו שאכן זקוקות לכך…
תתפללנה על השמורה שנצליח בעז"ה:)
לאה.
אני ממש מבינה אותך, כאשר עובדים במקומות עבודה חרדים יש את ההרגשה שאני במקום בטוח, אבל גם אני חוויתי על בשרי שלעבוד עם חרדים זה עלול להיות לצערינו, הכי מסוכן שיש, כן הכייייייי, כי כשעובדים במקום עבודה חילוני אז המודעות לשמירת מרחק הרבה יותר נצרכת וגם מנטלית אנחנו הרבה יותר רחוקים כך שהמהלכים בעבודה הם נטו טכניים
הסיפור שלך ממש מטורף. הצניעות עולה מכל הסיפורים האחרונים והיא בסיס שלנו. קראתי כל פרט של זהירות ואני מממשת את רובם, ורוצה לממש את מה שלא. עברתי למקום עבודה חדש שמצאתי את עצמי בפעם הראשונה אחרי 4 שנים במקום שמור צריכה להחניק חיוכים, ולהילחם באווירה קלילה… חיזקת אותי מאד!!!!!!!!!!!!!!!!
ללאה וצוות השמורה הנפלא והמקסים! אתן יודעות שאני מעריצה מושבעת… ומתחזקת מאד מהסיפורים. אפשר לאמר בלי הגזמה, שאתן החברות החרדיות שלי בעבודה… אבל הסיפור הזה, אם מותר לי להעיר, צרם לי. אנחנו לא קוראים בעיתונים שלנו על דברים מחרידים, כדי לא להקהות את הרגש שלנו. הסיפור הזה, לטעמי, מקהה את הרגש. ממש הזדעזעתי לקרוא אותו- ואני עובדת במקום חילוני לחלוטין עם גברים חילוניים!!! מה תחשוב לעצמה אישה צעירה, היא חלילה לא מגיעה למקומות כאלה… היא *רק….* (משאירה פתוח, כל אחת והגבולות שלה). מותר לכולן ליפול, ולקום. אבל לא כל נפילה ראויה להיות משותפת עם ציבור יראות לא בטוחה שאני צודקת – זאת דעתי האישית בלבד.
אני לא שופטת אף אחת, ומי כמוני יודעת כמה קל ליפול למקומות האלו. אבל זה נורא בעיני.
אם את חושבת שזה המצב והצורך, אולי צריך לתת לזה דגש בכנס הבא? את יודעת – כולנו נשים טובות ויראות, אבל היצר עובד אצל כולן. וזה נושא כל כך כל כך בסיסי ביהדות שלנו, ובחיים שלנו. אני מקווה שאנחנו טועות, וזה לא המצב – כי התשלום גבוה מידי (לכולנו)
תגובה:
תודה על תגובתך. אכן הסיפור היה מטלטל. מצד שני קיבלנו הרבה תגובות שהסיפור חיזק. בשמורה יש הרבה נשים במקומות רבים ואנו מנסים לתת במה וחיזוק להרבה נסיונות.
אני פשוט מעריכה את ברכי הזו!!! אני מעוניינת שתמסרו לה בשמי שהיא פשוט אלופההה!!!! היא פשוט חיזקה אותי! כל הכבוד לה גם על זה שהיא לקחה איתה מסר כ"כ חזק אפילו בזמנים שקצת קשה לה. מעריכה המוווון!
תודה תודה תודה תודה תודה תודה. חיזקת מאוד !!!! העתקתי לי רק את החלק של הקבלות החשובות שקיבלת – שלחתי לי במייל וסימנתי בכוכבית שיופיע תמיד ראשון קיבלתי על עצמי לקרוא כל בוקר לפני תחילת העבודה. ממליצה !
מפחיד! מדהים לראות איך התורה שומרת עלינו! "קרוב דעת בין גברים לנשים הוא מהחמורות שבתורה, ולא יעזור שום צידוק או אמתלה" ככל שנשמור יותר על התורה תשמור התורה עלינו. הלוואי שנזכה!!
מצמרר לחשוב כמה זה תלוי רק בנו!!! רפיון הכי קטנטן שלי, עלול להביא לפירצה מידית, מפחיד. החלק המדהים הוא שאת זוכרת את זה והחלטת על ריחוק ממש מוחלט, בלי טריקים. בוודאי גם אחרות מתחזקות בזכותך! חיזקת מאד!! מברכת אותך שלא תשכחי דרך הנכונה שבחרת בה
כל הכבוד על כל הגדרות! רק רציתי להדגיש על מה שכתבת שאת לא נכנסת לנושאים אישיים ושאלות כמו כמה ילדים יש לך… אם גבר שואל כאלו שאלות זה כבר אמור לעורר נורה אדומה, גבר שמתנהג בצורה מכבדת לעולם לא אמור לשאול כאלו שאלות.
לצוות שמורה: תדעו לכם שהסיפורים מאוד עוזרים לשים לב ולעצור לרגע לחישוב מסלול ולהיזכר שוב איפה הגדר זה מרענן וחשוב ביותר!! כי עם הזמן הרגש לדברים כאלו משתנה ולא נשאר כמו בהתחלה… צריך לשים לב ולהישאר כבראשונה- שמורות
התרגשתי והתפעלתי! נכון. אנחנו פה, מתמודדים… נופלים וקמים שבעים ושבע פעמים!… אבל היופי של היהודי הוא- שאחרי שטעיתי אני בודקת מה אני יכולה (לא) לעשות כדי לא ליפול חלילה שוב ושוב באותו מקום…!!!!!! אשרינו שאלו האימהות שלנו!
תודה על החיזוק. לי גם היה סיפור דומה השבוע. אמנם לכאורה לא קרה כלום חוץ ממחשבה ששיתפתי, שהיתה גם קשורה לעניני העבודה, אבל בעקיפין. והרגשתי שזה פתח. וסגרתי אותו מיד לאחמ"כ. אני ממש מעריכה אותך, ברכי על ההחלטיות, העקביות וההחלטות הברורות שלך בנושא.
גם לי קרה פעם, דווקא בפגישה עם לקוח (ולא קולגה) שהייתי נחמדה אליו (הוא היה מין "סבאלה חביב" כזה), אבל גם הסבאלה הזה עבר את הגבול באיזשהו שלב, ומאז קיבלתי על עצמי להזהר מאד עם הלקוחות הגברים, ולא להיות נחמדה מידי. גם אם אני רוצה למכור, זה לא בכל מחיר…
תודה על הכל יותר מהכל עשה לי טוב, טוב ממש לקרוא את התגובות שבוחרות בחיים בחיים שמאמינים בהקב"ה ויודעים לצאת ולהשתדל מהמקום הנכון, למטרה טובה ובפורפורציה הנכונה… לא משנה מאיזה שלב ובאיזה מצב בחיים לבחור לחיות ולהיטיב לאחרים בכל מיני דברים קטנים וגדולים
מפחיד ומדהים יחד!! חשוב באמת החידוד הזה של כל הפרטים, שימת לב ששמירה מקרוב דעת אינה צדקנות מוגזמת, אלא חובה גמורה וחיונית!! יתן כח גם שכל החרדיות כולן, תעמודנה יחדיו על הזכות לעבוד ענינית ובעניני עבודה בתכליתיות בלבד. תודה לשמורה על הכח והזכויות שלכן שמורות לכן!!
מזעזע! תודה ענקית! חיזקת אותנו מאוד! כי לפעמים אנחנו עלולות לחשוב שזה סתם גוזמאות או חומרות… וגם הרגישות והדוגמאות לאופני השמירה מאוד מעשיות ונכונות – וכל הכבוד לך שאת מצליחה לעמוד בזה!!
ואו סיפור מדהים!!!!! וברכי כל הכבוד לך א. על כך שאת משתפת אותנו כשאנחנו נכשלות אנחנו מעדיפות שמה פחות אנשים ידעו והצל"ש הכי גדול הוא שמינפת את הטעות הזאת והיא רוממה אותך גבוה כל כך אשריך!!!!!!!!!!
מצמרר! אנא תמשיכו לחזק את הנושא כל הזמן זה דברים שכמה שנהיה חזקות בהן הזמן גורם לרפיון צריך להזהר ולעמוד על כללים ברורים שאנו מעמידות לעצמנו
***
צודקת 100% כל מילה והקפדה קריטיות. מפחיד כמה הסייגים שנתנו לנו חז"ל לא מותרות בכלל וברגע… מבהיל!! כל הכבוד שהצלחת לעמוד על העקרונות וליצור שינוי אמיתי ועמוק!
***
הפעולות שפירטת ממש נכונות לטעמי. לא צריך לחכות לנפילה כדי לשמור את המרחק החשוב הזה. בואו פשוט נהיה מודעות לטבע האנושי ולא נשחק אותה "ראש קטן"…
***
כל הכבוד על הגדרים שעשית, כך צריך לנהוג. ובתפילה שעם הזמן לא נתקרר ולא נאבד את התחושה שבה התחלנו אחרי הסמינר כשהתחלנו להיכנס לשוק העבודה והכל היה יותר קל
***
ספור חזק. אני מעריצה אותך על הסייגים. מבינה כל כך ועדיין…. ביום יום זה קשה, בטח לטיפוסים ספונטניים כמוני…. חיזקת אותי ונתת לי רעיונות לתוספת שמירה. תודה רבה!
***
סיפור מצמרר!!! מפחיד לחשוב לאיפה אנשים משלנו יכולים להגיע… לוקחת את זה לתשומת ליבי להיזהר מאד!
***
ווואו חיזקת!!!! כל הכבוד על הערנות והמודעות ועוד יותר על הכוחות שצמחו לך משם… נשמע וברור שזה ניסיון לא קל,, אשריך ואשרי בעלך שזכה באישה אמיתי ונאמנה כמוך1
***
מאד מחזק!! אני חדשה בתחום ובעז"ה נפיק את הלקחים מטעויות. תודה רבה על השיתוף והחיזוק במיוחד עם פירוט התובנות שלקחת.
***
וואו הזויה וחזקה חילך לאוריתא
***
ברכי היקרה מעריכה מאד מאד את האומץ שלך לספר תדעי לך שהסיפור שלך חיזק מאד
***
***
חזקה!!! איזו גבורה! שד' יתן לך כח להמשיך הלאה—– *ושנשכיל תמיד לקום מהנפילות שלנו ולעשות איתם רק דברים טובים!!!!!!!!!* תודה!!!!!!!
***
מחזק מאוד!!!
***
איזה מזעזעעעעעעעע הסיפור
***
מפחיד! מאד! מאד!
***
כך כל הסיפורים מתחילים… כל הכבוד שהזעזוע הביא לשינוי
***
בס"ד תודה על הסיפור המחזק ועל הפירוט במה התחזקת – מחזקת גם אותי "שבע יפול צדיק וקם"
תגובות לסיפורים קודמים
שלום לכן יקרות וחביבות וחשובות מאוד ! אני כותבת לעצמי.. כולנו עברנו ימים לא פשוטים, מי בחזית ומי העורף… קיבלנו קבלות וחיזוקים וברור היה לנו שהעולם לא יחזור להיות כשהיה… אך החיים ממשיכים, צרות חדשות משכיחות ראשונות ובמיוחד בדור שהלוואי ויזכה לקבל פני משיח – "צרות מתגברות כנהר "…
אך כדי לקבל פני משיח, אנחנו צריכים להיות ראויים !!!! 2,000 דורות מחכים, ומדוע שבדיוק אנחנו נזכה ? מאיתנו דרושים מעשים של מסירות נפש ממש!!! כדי להיות ראויים ולזכות !!! נכון שחשוב להתחזק בשמירת שבת, שמירת הלשון לימוד תורה ואהבת חינם !!!! אבל אנחנו הנשים שיוצאות להילחם בחזית הקשה ביותר, יושבות על פתחו של חבית אבק השריפה !!! (עדיין מהדהדות בי המילים של ביתו של הרב פינקוס בכנס אלול בשמורה לפני 3.5 שנים… ) ואם אנחנו נעמוד בניסיון נזכה שעלינו יאמר "בזכות נשים צדקניות נגאלו " !!!
וכן, כמובן אני מדברת על האינטרנט, שעליו אנחנו מבלות שליש מהיום !! (לא להאמין… ) דווקא אנחנו שלא צריכות להרחיק לחדר מחשבים או לכל עמדת מחשב רחוקה… היצ"הר נגיש לנו תמיד!! ולכן מאיתנו נדרשת מסירות נפש וקיצוניות של ממש !! אני לא מדברת על דברים אסורים אלא בסה"כ על … (השמטנו בכוונה על מנת שכל אחת תשמר בגדרים המתאימים עבורה. העורכות.) קיבלתי על עצמי לא להיכנס לאינטרנט שלא לצרכי עבודה אם יש אופציה אחרת – למרות שלפעמים זה כרוך במחיר לא פשוט.
אני אמא לקטנטנים, ב"ה בעלי לומד כל היום וכמעט לא נמצא בבית ועול הבית מונח עליי, והמחשב נגיש, בתוך הבית והילדים מבקשים דפי יצירה, וכו' אבל אני מרגישה בחוש שזה מה שאבא שלי שאוהב אותי רוצה !! בטוחה שמי שנוטל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול ד"א והזמן ש"יכלתי לחסוך " אם הייתי משתמשת במחשב יחזור אליי או לא ילך לריק.. ולוואי ונזכה לקרב את הגאולה אלף פעמים תודה שב"ה חזרנו לשיגרה המבורכת אבל הניסיונות קשים יותר, הההתלהבות פגה, והיד קלה על העכבר ו… אני כמעט נכשלת !! בבקשה, תעזרו לי (ובטוחה שלעוד רבות כמוני ) להתחזק !! תודה שקראתם עד הסוף בתפילה לגאולת הפרט והכלל
לארגון המיוחד, רוצה לספר לכם למה אני לא מגיבה כל שבוע למרות שמגיע לכם:
הסיפורים כ"כ מחזקים, מדהימים, ומתוקים, כל אחד ותוצאותיו, כך שאוטומטית עולה לי הצורך להגיב, אבל כשאני מנסה לסדר בראש את התגובה, פתאום מוצאת את עצמי מנתחת וחושבת על הסיפור מכל מיני כיוונים… (ואז עד שאני מגיעה למחשב זה כבר מדי מאוחר!)
אז תודה על הסיפורים המיוחדים, שנותנים מלא כח, זויות ראיה וחומר למחשבה, ובמיוחד לנשים המדהימות שלפעמים נופלות ולפעמים לא אבל תמיד מנסות!
האמת שזה לא תגובה לסיפור ספציפי. רציתי לשתף במה שעברתי באחת העבודות שלי בעבר.
בניגוד למה שכתבו כאן הרבה, שהן הצעירות החדורות ביראת שמים שלא נתקררה והמבוגרות עם הניסיון מחלישות אותן – אני הייתי אחת מצוות חדש שהוקם ולא מהחדשות והטריות, אלא בעלת וותק של כמה שנים והיה גבר אחד אחראי על הכשרתנו ועשה את העבודה בצורה טובה ויסודית וגם היה עניני ב"ה.
אחרי תקופה הוא עזב וחברות שלי רצו לקנות לו מתנה. אני הייתי בהלם מהרעיון וכמובן שלא השתתפתי לא במתנה ולא במסיבה הקטנטנה שהם ערכו ביחד. יצאתי מסיבה כלשהי מהחדר ולא חזרתי עד הסוף… אבל אני זוכרת את ההלם שלי, בנות צעירות שסיימו עכשיו בסמינרים מהטובים בארץ- ולא הכינו אותם בכלל?
גם לי מאד צרם שמישהי הציעה לבחורות לנצל את הזמן ולעבוד כמה שיותר. מאד אהבתי את התגובה "מה שכן כדאי להשקיע בחורות זה המון המון תפילות שיהיו לכן חשבון בנק מלא בתפילות גם לזמנים שלא יהיה את הזמן להפקיד ותצטרכנה למשוך עוד ועוד…." וכן את אלו שדיברו על עזרה לסביבה אחרי שמקימים בית בעזרת ה' החיים שוטפים ובני הבית קודמים, אלו הן בדיוק השנים שאפשר וצריך לפקוח עיניים ולעזור מסביב.
זה לא סתירה בכלל לעבוד ברצינות ולהרוויח – וכמובן שגם בהכנסה הזו אפשר לעשות הרבה חסד כמו לתמוך / להלוות למשפחה שזה חסד שאין לו שיעור. אבל אני חושבת שמבחינת סיפוק עצמי אסור לשקוע מעל לראש בעבודה, צריך לחיות גם בשנים האלו! וכמובן מאד צודקות התגובות שלא הוספת ההשתדלות תוביל לניפוח חשבון הבנק, כמה צריך להחדיר זאת ללב… זו עבודת חיים. תודה רבה על הכל!
תגובה לתגובה לסיפור "גן עדן בעולם הזה" שתוכנה היה: "היתה לי תקופה שהייתי בגירעון עם השעות – אף פעם לא הייתי %100 מהמשרה שלי בעבודה ואז היתה תקופה שהייתי עושה קצת מעבר כדי שיהיו לי שעות עודפות למקרה שאאלץ להיעדר. אחרי פרק זמן מסויים של בחינה מחודשת של הדברים החלטתי רק להשתדל לעבוד את המכסה שאני חייבת ולמשל אם אני מגיעה מאוחר יותר מהרגיל אז אני משתדלת להיות קרוב ל-8 שעות אבל אם לא מסתדר – אז לא!"- רציתי רק להעיר שיש לבדוק האם אין כאן גזל כלפי המעסיק (לשאול האם זה בסדר שאת לא עושה 100 אחוז מהשעות).
תגובה לסיפור "גן עדן בעולם הזה". אשריך על השיתוף והרעיון! אני עובדת עם אחד מאתרי הקניות הגדולים ומטבע הדברים, זה מושך וממכר הרבה מעבר לשעות העבודה וכמובן לא רק האתר הזה, הרי אם כבר נמצאים על המחשב אז ממשיכים הלאה… הרבה זמן חיפשתי פתרון – כי לחסום לגמרי לא יכולתי כי זה חלק מהעבודה ולא לחסום כבר הרגשתי שזה לוקח לי את כל זמן הפנאי עם עצמי, משפחתי והחברה סביבי וכך הגעת את ונתת פתרון מוצלח כ"כ ואכן מאז תענוג!
