נשיקות

קראתי את התגובות לסיפור תשמרו, ועלו לי זכרונות מלפני שנים שטרם קמה השמורה, שאז גם הייתי במצב קרוב למה שסופר.

אבל מאז שנרשמתי לשמורה התרחקתי מהמקום הזה לבלי היכר עד שלא זכרתי שהייתי בו, תודה ענקית לשמורה, על כל המיילים המחזקים שנותנים המון המון כוח לעשות את מה שצריך בזמן אמת!!! 

למי שחושבת שזה לא המקום לסיפורים כאלו – אני עובדת במקום חרדי ואין לכם מושג על מה מדובר!! פעם שמעתי משפט שעד שלא חוויתי לא הבנתי!! ש'אין אפוטרופוס…' אין… וזה לא קשור בשום סממן חיצוני כזה או אחר  תודה ענקית על החיזוקים!!! אני חושבת שזה חובה לכל אישה/בחורה ולאו דווקא שעובדת במשרדים/מקומות חילוניים בכל מקום שאישה נמצאת היא צריכה להיזהר ולהיות שמורה!!! 

עוד הערה, הרבה פעמים במקומות חילוניים יש מכל כיוון את המסך שהם כך ואנחנו אחרת מהצד שלנו ומהצד שלהם -כמין חומה כזו-שגם אם נרצה-אנחנו לא אותו דבר. ודווקא במקומות משלנו- אין את ההפרדה הקריטית הזו-כביכול, אנחנו באותה סירה יחד שטים -אז מה הבעיה ??! הניואנסים -אותו דבר השפה- אותו דבר כולנו שמענו את אותם חדשות מסעירות כי אנחנו באים מאותו מקום – -!! ד' ישמור!!! בדיוק המסך הזה-הוא קריטי בשבילנו!!! ואמנם זה הרבה יותר קשה לבנות אותו-אבל, גם לחיות זה דבר קשה…. 

עוד נקודה: כשרואים אדם משלנו-אוטומטי יש כמין אמון -שהוא יודע את מקומו- וזה לא כך-אם אין אני לי -מי לי??!! יישר כוח!! ‫

אני עדיין רוצה להגיב לסיפור של ברכי מלפני שבוע. בבקשה תמשיכו לחזק ולא לפחד לפרסם סיפורים כאלו.

בכל מקום עבודה עם גברים, חילוני וגם חרדי, הנסיונות מאד קשים והתמימות של הנשים/בנות היא מאד בעוכרינו. חייבים להזהיר את הבנות ולעשות סייגים!!

תודה לכן. אתן מחזקות מאד מאד

לגבי הסיפור של שבוע שעבר, היות שראיתי בתגובות שכמה התלוננו על הסיפור הזה, אני מגיבה עכשיו את מה שרציתי לכתוב שבוע שעבר ובסוף שכחתי. 

אני עובדת במשרד חרדי לגמרי כבר הרבה זמן, באמת ששומרים כאן על ריחוק, לא רק מצידי אלא גם מהצד של הגברים. עם זה שהכל בסדר גמור, היה צריך פעם לתקן ידית של דלת במשרד, ואני הייתי היחידה שהייתה חוץ ממי שתיקן את הדלת (הנושא של יחוד מסודר בזמנים האלה…) הוא הסתבך עם הידית והיה צריך יד נוספת שתתפוס את זה מהצד השני, קרי לעשות את זה ביחד אם עוד מישהו, והוא ביקש שאעזור לו, היה לי מאד לא נעים ולצערי עשיתי את זה… מה שהכי הפריע לי שבמקום של אין ברירה גם אני וגם הוא לא חשבנו שזה לא אפשרי. הכי כאב לי ששניה אחרי שהוא סיים נכנס עוד אחד למשרד, ואם הייתי מסרבת הוא היה מסתדר מצוין אחרי 2 דקות. 

מה שלמדתי מזה לעצמי היה שצריך להשאיר את היד על הדופק באופן קבוע, אפילו שבעצם הכל בסדר מכל הכיוונים. ואכן הבנתי את אלה שכתבו שצריך המון כח לעמוד על זה ולהישאר הלא נחמדה… תודה על המדור המקסים. אני עוקבת אחריו ממש באופן קבוע… ‫

מצטרפת לכל התגובות של תשמרו איך שומרים על דיסטנס, איך?????? אני כל כך מנסה לשמור על עצמי, לדבר בענייניות וזה כל כך קשה כי אני אוהבת להיות נחמדה… ואני נראית די "סגורה ותמימה" בעבודה. 

תמיד אני נזכרת במאמר עדיף לו לאדם להיות שוטה כל ימי חייו ולא להיות שעה אחת רשע בפני המקום… (ציטוט לא מדויק) והבוס מאוד נחמד ולא מוצא חן בעיניו ולמי שאמרה שלא להסתכל בעיניים תמיד אני מנסה את זה והבוס שואל- את איתי? ומתעצבן… ממש לא נעים לי וככל שעובר הזמן זה הולך ונהיה קשה…. 

אולי אפשר טיפים והתחזקויות בצורה מסודרת על הנושא נראה לי שזה אחת הנושאים הכי קשים בעבודה, אחרי טכנולוגיה…. 

רציתי להגיד תודה על הכל, הסיפורים והנושאים שאתם מעלים, הדיונים שאתם מביאים אחר כך, גם אני מאלו שמאוד אוהבות את יום שלישי… 

רציתי להגיב לתגובות שהיו לסיפור "תשמרו", שכתבו שאולי לא כדאי לפרסם את הסיפורים האלו, כי הם נושאים שהצניעות יפה להם. רציתי לומר שזה ממש התסיס אותי. 

לפי מה שבעלי הסביר לי, הגמרא מלאה בסיפורים כאלה, והרבה יותר פתוחים, ולמי שלומד תורה ברור מאוד שהסיבה לכל גדרי הצניעות וייחוד וכו' זה כי פוחדים לעבור עבירה. יש הרבה סיפורים על אמוראים שכמעט נכשלו – כי "אין אפוטרופוס לעריות" והמסקנה מכך היא שלאף אחד אין ביטוח ולכן גם הגדול שבישראל צריך להיזהר בכל גדרי הצניעות. ואף אחד בגמרא לא מנסה להעלים את זה שזאת בדיוק הסיבה לזהירות וזאת אמורה להיות הכוונה שלנו כשאנחנו נשמרים, וזה צריך להיות במודעות של כל אחד ואחת. 

מחשבה שלי, לא חייבים להסכים – אולי הסיבה לכך שבנות הסמינרים לא כל כך מתחברות למושג של צניעות, וזה נהיה משחק שוטרים וגנבים עם המורות במקום שנרדוף אחרי הצניעות ונלך בה כי היא הטבע שלנו והיופי שלנו, אולי זה בגלל שהבנות לא מבינות מה המשמעות והמטרה של הצניעות, ולאילו סכנות הן מכניסות את עצמן כשהן מסתובבות ברחוב בלבוש לא צנוע. כדאי שנהיה מחוברות לצניעות בצורה טבעית ואמיתית.

למרות שכבר הגבתי, זה נושא חם ובוער, ועולה לי משהו נוסף כרגע, מעניין לפי מה היצר אצלנו מחליט מה "מותר" ומה "אסור" בענייני דיבור וקלות ראש ושיחה עם גברים בעבודה. 

נכון שאף אחת מכל חברות השמורה לא תעז לשיר בקול אם יושב איתה בחדר עובד גבר? גם אם כרגע מתנגן שיר שהיא מממש אבל ממש אוהבת, כולנו יודעות שאסור לשיר בקול שגבר ישמע אותנו שרות. אז למה לצחוק איתו מותר? ולהחמיא לו??? (שומו שמיים!!!) 

נראה לי שצריך פשוט שיהיה לנו ברור מה אסור ומה מותר, מה ההלכה אומרת. זה כמו שברור לנו שאסור להדליק אור בשבת, וברור לנו שאסור לשתות חלב מייד אחרי ארוחה בשרית, כך צריך להיות ברור לנו איך לנהוג מול גברים בעבודה. 

אולי תוכלו בשמורה לצרף לנו הלכות בסיסיות בהנהגה במקומות עבודה לריענון לטובת כולנו?

תגובה

צרפנו את הקובץ "השומרות על הגבולות", בסוף יש הלכות למקומות העבודה. 

רציתי להגיב על הסיפור הקודם, ונזכרתי באיחור, וכשראיתי את התגובות הרצון התחזק. 

הסיפור האחרון זעזע במיוחד -היה ניכר מהסייגים שהציבה ברכי לעצמה שמדובר באישה מבינה מאד ורצינית מאד, ובכל זאת היא עמדה במצב נורא כזה. שוב ושוב אנחנו קוראות על נשים שמתמודדות בגבורה עם ניסיונות קשים וכל פעם אני לא יודעת אם צריך להתפעל או להזדעזע שעם זה בנות ישראל מתמודדות. 

ואני שואלת- מישהו מסביר את כל זה לבת לפני שהיא בוחרת מסלול לימודים או עבודה? למה מביאים בחשבון משכורת ויוקרה ולא את העיקר? אם נשים מעידות שהם 'לא באותו מקום' שהיו קודם, מותר ללכת לעבודה כזו? 

כואב מאד שלמרות שכולם מודעים למצב לא שומעים הערכה ועידוד לאלו שבוחרות במקצועות פשוטים ושמורים יותר אלא די להפך.. נכון אתן כבר שם יכול להיות שאתן מצליחות להתמודד, יכול להיות שבס"ד העבודה שלכן שמורה אבל מה הצעירות שעוד לא נכנסו לנסיונות הללו שומעות מאיתנו? 

עצה שעוזרת (לי בכל אופן) שלא להיסחף לשיחות וקלות ראש עם גברים בעבודה: תנסי לדמיין דמות של תלמיד חכם שאת מכירה מהשכונה שלך או איזה אברך כולל ירא שמיים שאת מכירה מהבניין לידכם, ותעמידי אותו במקום זה שיושב איתך בעבודה כל יום 8 שעות… נכון שעם אותו תלמיד חכם/ אברך- בחיים לא תדברי בכזו צורה??? (בלי קשר לכבוד התורה, אלא נטו, כי זה פשוט לא… לא יקרה לעולם). 

אז תדעי בידיעה עמוקה שאין שום הבדל מבחינה הלכתית לשיחת קלות ראש בין אם מדובר באברך כולל שגר ברחוב שלך, ובין אם מדובר בעמית לעבודה סרוג כיפה, מתנחמד, שאת עובדת איתו כבר 6 שנים יום יום… תכניסי לך את זה חזק חזק לראש, וזה מאד יחדד לך את האיסור החמור שבדבר, ואולי יקל עליך בהתגברות על עצמך. 

והאמת…. שכן יש הבדל – ולא לטובת העמית לעבודה: הוא מוגדר כמי ש"ליבו גס בה" שיש צורך בסייגים נוספים לגביו…

רציתי להעלות נקודה נוספת, ועל הדרך לעורר ולחזק בראש ובראשונה את עצמי.

מה אתן אומרות (יותר נכון, מה דעת תורה אומרת!!!) על מצב כזה: ציטוט מפתיח לשיחת טלפון: "שלום!! יעקב?? מדברת חנה מחברת…, מה שלומך?? אני מתקשרת אליך לגבי…/ חוזרת אליך בקשר ל…" (לא מדובר בשיחת מכירה, אלא בלקוח החברה שאני מתקשרת אליו לצורך העבודה/ הוא ממתין לשיחה ממני בנושא ענייני). 

1. האם נכון לקרוא ללקוח בשמו הפרטי בשיחת טלפון? (מצאתי לזה פתרון, פשוט לדלג על קריאת שמו הפרטי של הלקוח, להזדהות ולהמשיך את משפט הפתיחה של השיחה, ולהתחיל להיכנס לתוכן השיחה, ואז, אם עדיין לא זיהיתי את קולו, או שאני לא בטוחה שאני מדברת עם הבן אדם הנכון, לשאול: "אני מדברת עם יעקב?". (וגם בזה יש עוד ניאונסים, ואפשר לעלות דרגה ולומר: "אני מדברת עם כהן יעקב?" -העובדה שהוספתי את שם המשפחה שלו לפני השם הפרטי גורמת לקריאת השם להיות רשמית יותר.) ועוד נקודה לתשומת לב, במהלך השיחה ובסיומה, יש כאלו שמרבות לנקוב בשמו הפרטי של הלקוח, זה מאד מוסיף חן לשיחה, ועושה אותה תקשורתית, ויפה…אך מי התיר זאת??? (יש לי חברה ששמעתי אותה בשיחות כמה פעמים ומאד נהניתי, לפעמים השיחה עולה טונים, וממש מרגישים צורך לקרוא ללקוח בשמו: "יעקב, יעקב, תקשיב רגע.. אני אסביר שוב…" במקום לומר כך, היא אומרת: "אדון כהן, אדון כהן.. תן לי רגע להסביר שוב…." רק שתדעו שמהצד זה נשמע סופר מקצועי, ומוערך!!!)
2. האם מותר לי להזדהות בשמי הפרטי כשאני מחייגת ללקוח קבוע שלנו? או רק לומר מדברת כאן ממשרד…. בלי לנקוב בשמי הפרטי כלל (בכל מקרה, ודאי לא נוקבת בשם חיבה שלי).
3. האם מותר לשאול לקוח בשיחה טלפונית "מה שלומך"? (הגם שלא באמת מצפים לתשובה, אלא סוג של פתיח מקובל לשיחה) (הרבה פעמים כשאני שומעת מהצד חברות בשיחות טלפון, ששואלות "מה שלומך?", זה נשמע לי דבילי (סליחה על הביטוי), כי הרי בינינו, כולם יודעים שאף אחד פה לא באמת מתעניין בשלומו.., בואי, דברי מקצועי וענייני, ודלגי על השאלה המטופשת הזו….) 
4. דבר נוסף שעוזר לשמירת דיסטנס (אמנם קשה ליישום, אבל כדאי ומומלץ, כי זה ממש עוזר!!!) כשאני מדברת במשרד עם אחד העובדים ורוצה לומר לו משהו בשם עובד אחר, או שביקש למסור לו הודעה וכדו', לשים לב לא לומר את שם החיבה של העובד, אלא את השם המלא. לדוג': "יוסף ביקש שאמסור לך…" (ולא, "יוסי ביקש שאמסור לך…"). 

תמשיכו לחזק!!! מעריכה מאד מאד את פועלכן!!! שמורה שמחוברת מהמייל הראשון:) 

תגובה

תודה על העצות והחיזוקים. 

בנוגע לשאלות שלא ענית עליהן תשובה, בשאלה 2 הרחבנו בגליון דף הבית האחרון.

שאלה 3, צריך לדעת – שאילת שלום לגבר היא אסורה ממש בגדר הלכה, אלא אם כן, כמו שאת אומרת, זו קלישאה לשונית, בכל מקרה אם יש אפשרות כדאי וראוי להמנע מכך.

מפחיד-מפחיד-מפחיד!!!! לא להאמין איך שמקצת אי שימת לב לאן אפשר להגיע! 

אני גם עובדת במקום חרדי עם גברים, וכמה שהבטחתי לעצמי לשמור, זה לא פשוט. בינתיים מצליחה לשמור, כי אנחנו כמה עובדות וככה מקובל פה, אבל תמיד עומד לי הפחד שהרגש יאבד. לדוגמא חיוך – זה משהו שקצת התרופף אצלי. מצד שני, התחזקתי בצניעות בלבוש – כמו: עגילים עדינות, חצאית קצת יותר ארוכה, לא להתקשט יותר מידי… וזה ממש משפיע! או אם יש שאלה לשאול בטלפון ופחות פנים מול פנים… 

תודה על החיזוקים, תמשיכו לכתוב על הנושא הזה, כי זה נושא שצריך בו חיזוק כל פעם מחדש! והוא בנפשי ממש!! תודה-תודה-תודה!!! 

אני מגיבה שוב לסיפור "תשמרו" תגובה לתגובות. גם אני ברגע הראשון נבהלתי מהסיפור והרגשתי שאולי הוא מוגזם ואולי לא כדאי לפרסם סיפורים שכאלו. אבל אחרי טיפונת מחשבה הבנתי כמה הסיפור נכתב ממש בשבילי, ואני רוצה להגיד לכם כן תמשיכו ביתר שאת להאיר את הפינות האלו, כי מי אם לא אתן חברותי מהשטח יעירו ויעוררו ויורידו ממני את שכבות האבק… 

אני מרגישה שהסיפור הזה מציל אותי ואת חיי פשוטו כמשמעו ואני עוד אקרא אותו ואת תגובותיו כמה פעמים תודה!! 

היי שמורה, פעם הייתי קוראת כל סיפור ומילה בשקיקה עכשיו שאני עצמאית ועבודת במקום שמור – נראה לי קצת פחות רלוונטי ואני מוצאת את עצמי לפעמים מכריחה אותי לפתוח. בסוף אני נשאבת כמובן, אבל הרעיון מרגיש לי פחות רלוונטי. 

אולי אפשר לחדד שזה מיועד גם לעצמאיות ושכירות במקומות נקיים? נכון שזה פחות, אבל יכול לעזור ולחזק המון המון ביחס עבודה -בית וכדומה. תודה! 

תגובה

תודה על ההערה, נשתדל להביא תוכן שמתאים גם לעצמאיות ושכירות במקומות נקיים

שלום לשמורה,

לפני הכל, יש בליבי הרבה הכרת הטוב על החיזוקים השבועיים ועל עצם היותכם – זה מה שעושה את ההבדל לכולנו.

בעצם, אני מורה. במוסד לבנות. מה אני קשורה לשמורה? אמת, לא קשורה. אז מה בכל אופן הביא אותי אליכם? 1) הרבה מסביבי ששיתפו אותי בתכנים שהבאתם. ורציתי להיות חלק. 2) יש לי מחשב בבית, עם אינטרנט מסונן לצרכי עבודה כמובן. (מורות אמנם לא יושבות מול מחשב במשך כל שעות העבודה, אבל נידרשות לשימוש במחשב ובאינטרנט על בסיס יומיומי בפרט אם הן בעלות תפקידים) 

אז מישהי שלחה לי קישור והתחברתי. ואני כ"כ שמחה! 

(כמה דוגמאות של דברים שהתחזקתי בזכותכם: * הסרתי את עצמי מכל קבוצות המיילים בעלי תוכן (מגזינים, כתבי עת וכד). * הסרתי את עצמי מכל הפרסומות * הגדרתי שעות פתיחת מחשב * לא מגיבה בצאט המשפחתי המורחב * המחשב לא נפתח ליד הילדים. והלוואי ועוד.)

ואני רוצה להגיב ולומר לכל מי שחושבת שאולי לפעמים אתם מביאים סיפורים מוגזמים: אני מורה, עובדת במקום מאד שמור, אין בעיות של כמעט כלום ברוחניות ב"ה. אבל אני לא תמימה. יודעת שמאחורי הכביש הכל קיים – ורוצה לדעת את זה באמת הכי בסיסית. לא רוצה לטייח ולומר ש99.9% לא קשורות לסיפורים כאלה. 

אם כתוב בגמרא שאל תאמין בעצמך עד יום מותך ואין אפוטרופוס- אז זה נסיון שיכול להגיע לכל אחת וצריך כוחות לעמוד מולו. ומי אם לא השמורה תתן כח? יש כאן נשים אמיצות שחושפות סיפורים של גבורה בשביל שנלמד מהן – מה לא לעשות. לא ננסה בכוח להחליש את עצמינו – ולומר – איזה סיפור מחליש את הדעת… איזה סיפור של הידרדרות… מחריד את הנפש….

ההיפך, סיפור של גבורה הוא סיפור מעצים ומחזק!!! הוא סיפור שמחדד רגשות!!! התורה שלנו מלאה בסיפורים כאלה! ובמקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים!

 אמנם אני, ככל הנראה, כבר לא אעבוד מול מחשב 8 שעות ביום, או בצוות עם גברים אבל- מי יודע היכן תעבודנה הבנות/כלות/תלמידות שלי? 

לדעתי, יש חשיבות רבה ב"ידיעת האויב". ממש כמו שאנחנו לומדות הלכות מעשיות ומשנננות גם הלכות שאולי לא נצטרך להן בחיינו- אבל למעשה, לא פוסקות לחזור ולזכור על חומרת האיסור. אישית, לוקחת מוסר מכאן להרבה תחומי חיים ולאו דווקא לעבודה.

אשרי השמורות ואשריכן!!! תודה רבה

תגובה לסיפור "תשמרו". כל הכבוד!!! מעריכה אותך וחושבת שאת הכי צודקת בעולם.

ודרך אגב, אני חושבת שאסור לשבח ולהחמיא לגבר, גם אם זה בקשר לעבודה. זה דבר שגורם להרגשה טובה וקירוב, בדיוק כמו שכתבת…

ותודה שפרטת על מה שהתחלת להקפיד זה מעורר וממקד יותר.

ראשית תודה על הדברי חיזוק, בכל שבוע אני שמחה להתחזק יחד 

לאור הסיפור לפני שבוע, אשמח אם תוכלו לפרסם הלכות צניעות במקום עבודה. אפשרי גם בתשלום או הכוונה לגבי שם של חוברת ושם המחבר 

תודה רבה 

תגובה

מצורף הקובץ "השומרות על הגבולות"

מצורף הקובץ "השומרות על הגבולות"