לתגובות הקוראות
את תיאטרון הבובות אהבתי מאז ומתמיד. בקייטנות תשעה באב, אחרי הצהרים עם השכנים ובעוד הזדמנויות שונות זו היתה התעסוקה האהובה עלי.
אבל כרטיס כניסה לתיאטרון? בחיים לא החזקתי ביד.
עד אתמול.
מנהל המחלקה בה אני עובדת, החליט לצ'פר את העובדים והעניק לכל אחד כרטיס קרטון מוזהב, המאפשר כניסה לתיאטרון מבוקש, ככה הבנתי, למי שמציג אותו לשומר בכניסה.
ניסיתי לברר אם יש אפשרות לקבל משהו אחר, ולא היה. זה מה יש. כלומר, זה מה אין.
אפילו דף ציור לבן השנתיים זה לא יכול לשמש, כי הכרטיס מעוטר משני צידיו.
הכרטיס כמעט עשה את דרכו אל הפח, אם לא שפתאום חשבתי – למה לא להציע לזאת מהחדר ממול? אף פעם לא היה לי איתה קשר מיוחד מעבר ל'בוקר טוב', והנה הזדמנות לתת לה משהו. היא מן הסתם מבלה שם מידי פעם. זה נהנה וזה לא חסר. ככה חשבתי.
ההלם שאחז בה למשמע ההצעה, גרם לי להבין שאני מחזיקה אוצר ביד. ומיד היא גם הבהירה – "וואו! איזה נחמדה שאת! את בטוחה שאת רוצה לתת לי את הכרטיס? הוא שווה 1,000 שקלים (!!!) לא נעים לי לקחת את זה ממך ממש בחינם, אני אשלם לך 500 שקל. נצא שתינו מורווחות".
איזה יופי! לא חלמתי על הכיוון הזה.
בדמיוני אני כבר במסע קניות מרענן עם חמש מאות שקלים ביד. רואה את עצמי משתרכת במעלה רבי עקיבא עמוסת שקיות… כל הקניות שדחיתי מחוסר תקציב, איזה כיף!
הכרטיס החליף ידיים, ואנחנו החלפנו חיוכים 🙂
בצהרים, אני מספרת לבעלי בשמחה רבה על העסקה הטובה שביצעתי הבוקר, והוא, במקום להיות שותף להתלהבות – מכבה אותה מיד: רגע, מי אמר שמותר למכור כרטיס כזה? בלי להבין בתכני תיאטרון, זה בטח מקום שמלא במכשולות.
ליתר בטחון הוא שואל 2 רבנים, והם חיזקו את התשובה שלו חד משמעית – אסור למכור כרטיס למופע כזה, גם לא לאדם חילוני.
וואו. איך אני יוצאת מהפלונטר הזה? מילא חמש מאות השקלים שנמוגו, אבל איך אני מוציאה ממנה עכשיו את הכרטיס???
יום למחרת ההיא עבדה מהבית, ואני ששתי על ההזדמנות לתקשר איתה במייל, חמישים אחוז של האי נעימות יורדים.
"מה נשמע?" כתבתי לה בלב הולם. שני הרבנים אמרו שלצורך העניין מותר לסטות מן האמת, אך למעשה כתבתי דברים נכונים ממש – "יש מישהו שיש לי מחויבות גדולה אליו (הקב"ה. מחויבות גבוהה מאד מאד!), והוא רוצה שאתן לו את הכרטיס. לא נעים לי שכבר נתתי לך, אבל יש מצב שנבטל את העיסקה ביננו?"
כן, היא הבינה בהחלט. "הכרטיס נמצא בעמדה שלי, במגירה השנייה מלמטה. שום בעיה, תקחי".
לקחתי. וירדתי להטמין אותו בפח הטמון, מה שבטוח.
זהו, הכרטיס נפל בפח. איזה נס שאני לא.
תגובות השמורות לסיפור
שלום לשמורה היקרה, אהבתי מאד את הסיפור אך בעיקר התחברתי למילים: יש מישהו שיש לי מחויבות גדולה אליו (הקב"ה. מחויבות גבוהה מאד מאד!), והוא רוצה שאתן לו את הכרטיס.
אכן, יש מישהו הכי חשוב בעולם, שיש לנו מחויבות גדולה מאד מאד אליו, והוא רוצה שניתן לו את הכרטיס, הוא רוצה שניתן לו הנפש, הנפש = הרצון, וזה מסירות נפש! כל רצון שלנו שאנחנו מוותרות עליו בשביל קדושת שמו יתברך זה נקרא לתת לרבש"ע את הכרטיס… יש לנו הרבה כרטיסים בסל: צניעות, יראת שמים, תפילה, התמסרות לתורת הבעל, לבית למשפחה, וכו' וכו'… הרבה הרבה כרטיסים ורצונות ומאוויים…
וכשיש רצונות המנוגדים לדרך התורה ואנחנו מתגברות, מתעלות, מתרוממות מעל הבלי העולם הזה, ומוסרות לאבא באהבה את הכרטיס, אפילו שזה קשה לנו, כי אנחנו יודעות שזה לא מתאים לנו, ולא משקף את הפנימיות שלנו ואת הבית שאנו רוצות להקים, כי אנחנו יודעות ומרגישות שבוודאי זה לא מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, כשאנחנו מביטות למעלה ואומרות: אנחנו מוסרות לך אבא באהבה גדולה את הכרטיס של החצאית הגבולית – קצרה, את הכרטיס של החוסר איזון בית עבודה, את הכרטיס של הניסיונות במשרד כל כל מה שזה כולל, אינטרנט, צניעות וכו'… ואומרות לו אנחנו רוצות להישאר שמורות!!!!!!! לאורך דורות!!!!!!! ולא, בשום אופן, לא לשנות!!!!!!!!
אז נזכה באמת לסיעתא דשמיא גדולה בכל מה שאנו צריכות בעז"ה! כי אז אנחנו זוכות באמת לקיים את הפסוק שאנחנו אומרות בתפילה כל יום "ואהבת את ד' … בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" הלוואי שנזכה … שמורה
אני חושבת (וזה מה שאני עושה גם בעבודה שלי), שזכותנו לדרוש ולקבל מתנות ש"שימושיות" לנו.
אחרי מצב אחד כזה ששלחו מתנה ולא היה שייך להשתמש בה, צריך לבוא למנהל, להגיד תודה רבה, אבל עם כל הכבוד בפעם הבאה להתחשב בי ובדרכי ולתת לי מתנה שמתאימה לי, המתנות האלה הן חלק מתקציב הטבות לעובד (ולפעמים חלק מהסכום יורד מהמשכורת כ"שי" ולוקחים עליו מס). זכותך לקבל מתנה שמתאימה לך!
אפשר לבקש גיפט קארד במקום אם הם מסתבכים מה לקנות לך. בעבודה שלנו בפורים שלחו משלוח מנות ענק בשווי 150 שקלים, לקבוצה שאוכלת מהדרין (ויש לנו קבוצה כזאת של מיילים שה- HR מודעים לה) שלחו את האופציה של לקנות משהו אחר בסכום הזה ולשלוח להם קבלה להחזר הוצאות – כך צריך!
נכון, זה מרגיש "נודניקי" להזכיר כל פעם את "דרכנו" וזה מה שקרה לי איתם בעבר – אבל בסוף הם קולטים וסופר מתחשבים!.
אני רוצות להודות באופן מיוחד, על הסיפורים שיש בהם דברים לא צפויים. שעבור רבות מאיתנו, אם לא היו קוראות אותם, אף לא היו מעלות בדעתן שיש בכלל שאלה, לגבי נושאים שונים. הנה גם אותה 'שמורה' אמיצה, לא חשבה ברגע הראשון שיש בעיה בלתת כרטיס למופע, לאדם שאינו שומר מצוות. זו רק דוגמא.
במשך השנתיים (בערך) שאני מחוברת ל'שמורה', נתקלתי בכמה וכמה סיפורים, שרק בלחשוף אותנו לרעיונות/ ידיעות שונות, כבר השגתן מטרה חשובה, מעבר לסיפור האמיץ, על להחזיר את הכרטיס, לאחר שניתן.
מודה לכן מאד אנא המשכנה אנחנו לא יכולות בלעדיכן
אני יודעת שמאוחר לשלוח תגובה אבל שולחת בכל אופן כי זה נראה לי חשוב. (הייתי צריכה לברר קודם עם בעלי שהדברים שעלו לי אוטומטית נכונים).
ראשית כל הכבוד על האומץ לעשות את הדבר הנכון גם כשהוא מאוד לא נעים! זכית למנוע חילול ד' (כל עבירה, בטח בפרהסיה של תיאטרון מהווה חילול ד' כאן בעולם).
מה שעשית זה מדהים!!! וסליחה שאני כותבת, לא בטוחה שאני במקומך הייתי נוהגת כמוך. אבל מאחר ואנחנו קבוצה של חיזוק האחת לחברתה, אני מעיזה לכתוב: שאולי, אם היית כותבת בעדינות ובכבוד את הסיבה האמיתית, קידוש ה' היה אפילו גדול יותר… אולי אפילו עכשיו, אחרי מעשה, לספר לה באמת למה נמנעת מלתת לה את הכרטיס ולמי באמת היית חייבת אותו זה בוודאי יגרום קידוש ד' גדול מאוד.
נקודה נוספת למחשבה, יכול מאוד להיות (מאמינה שאצלם זה מקובל) שהיא חשבה שפשוט מצאת מישהו אחר שישלם לך יותר ממה שסיכמת איתה אז התחרטת. במקרה כזה עוד יותר חשוב לספר לה מה האמת.
אשרייך!
משמח לראות עד כמה אנחנו רחוקות מהעולם המשוקץ שלהם… בעלת הסיפור ברוב תמימות לא חשבה על כך שמקומות בילוי חילוניים זה העבירות החמורות שבתורה… לצערינו, ה"י!
באופן אישי, כשאני מקבלת במייל הודעות 'חגיגיות' על כל מיני תיאטרונים/ אירועים/ מסיבות- מתנה לעובדים, בחברה בה אני עובדת, אני מוחקת את המייל בלי לפתוח! לא רוצה לראות שמץ של תמונות בעניינים האלו ולא רוצה לקרוא מילים ושורות על תכנים מהזוהמה הזו. לא לדבר על זה ולא 'להבין' שזה מבוקש או מעניין .. כלום. רק לברוח כמו מאש.
מעריכה את האומץ להתרומם, ולעשות מה שצריך, זה כוחת נפש לא רגילים ואי נעימות גדולה לחזור בך מכזה מעשה נדיב שהתקבל בברכה בצד השני, ועכשיו לאכזב. השם ישלם שכרך.
אני תוהה לגבי הסיפור הזה, האם אכן זה מה שהוטל עליה לעשות?
יש לי הרבה הערכה על הוויתור הנאצל ועל הכסף שהלך לפח, כמובן שמקבלת הכרטיס לא תלך לצפות בתיאטרון, אך חברתה לעבודה הולכת לשם בכל מקרה ולא היא זו שמכשילה את העובדת, אם לא היא – העובדת הייתה קונה כרטיס אחר במחיר מלא כך יוצא שלא היא המכשילה.
לי זה היה נשמע כמו מכירת חזיר לגוי. אם לא אצלך, הוא ימצא את מבוקשו במקום אחר. זה לא שלחילונים מותר, הם בכל מקרה יצפו במופעים הללו. ולא את גורמת להם לעשות זאת.
תגובה:
סוגיית 'לפני עיוור' והחטאת האחר נדונה רבות בפוסקים. לפעמים מדובר באיסור מדאורייתא ממש! בעבר דובר על זה במגזין 'דף הבית' טבת תש"פ בעניין דומה, ובעז"ה במגזין הקרוב נרחיב בנושא הנ"ל. בכל מקרה, ברור שמרגע ששאלה השואלת וקיבלה תשובה – כך בדיוק היא אמורה לנהוג!!
איזה מדהים!! ממש מרגש, ומה שהכי יפה כאן בסיפור, זה שבעלת הכרטיס הודיעה לחברה בכזה ביטחון ואמונה שזה מה שנדרש ממנה, ולהחזיר את הכרטיס כי הם, ובעצם כולנו מזהים מה עומד מאחורי הדברים.
ברגע שהיא באה בשמחה ומתוך ידיעה שזה הדבר הנכון, החברה קיבלה את זה בלי שאלות!!! וזה מדהים!!! ואהבתי את המחויבות הכי גדולה לאבא שבשמיים….
***
מרגש, אין מילים ומדהים אותי לקחת את יכולת היצירתיות, ולהשליך אותו על עבודת ה׳!!! סתם, באמת עולה 1000 ש״ח להשתתף בתיאטרון? אפילו מנוי… מה כל כך הרבה כסף על בילויים?
שזה לגמרי יכול להיות סנגור על ״שמורות״.. על מה אנו מוציאות 1000 ש״ח??
מזכיר לי את ההשקעה במצ'ינג שבוע שעבר, ואת היום בבניני האומה שהוא ברמה אומנוית כל כך גבוהה שאני בטוחה שבמחיר האמיתי שלו זה היה שווה הרבה כסף…
***
אלופה!!!!!!!!!! לא פשוט לוותר על דברים כאלה במיוחד שאפשר לשחק אותה ראש קטן ולומר:"היא ממילא הולכת לשם…" "הכסף מהכרטיס יכול להיות לעזר לבית של תורה" וכו'….
אבל לא רק שוויתרת על ה 500 ש"ח גם התגברת על האי נעימות להוציא ממנה את הכרטיס בחזרה תודה לך ששיתפת ונתת המון כוח!
***
ואווווווו! תוך כדי שאני קוראת את הסיפור אני מנסה לדמיין אותי בסיטואציות של ניסיונות אחרים, יכולה ל'הבטיח' לעצמי שלא היה לי חצי מהאומץ שיש לה. כ"כ לא פשוט, כ"כ קשה. הקב"ה רואה כל מאמץ ומאמץ, כמה השקעה נדרשה, כמה כוח ואומץ.. והוא משלם לנו בכל כפלים!! תודה על החיזוק
***
אהבתי מאד את הסיפור, דוקא כי הוא לא כזה הרואי הוא ישים עבורי, הניסוח מתחשב ברגש ונותן לי רעיונות בפועל מה לעשות.
אדגיש כי כל סיפור מחזק גם אלו שאני מאד מעריכה את גיבורת הסיפור אבל מרגישה קטנה לעומתה ולא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות מה שהיא עשתה. אשמח שיהיו עוד סיפורים מהסגנון הזה…
***
חבל שלא קראתי את הסיפור הזה לפני חודש. נפלתי באותה בעיה. מישהי בעבודה ביקשה ממני את הכרטיס החינמי (הבינה שלא אלך לשם) ולא ידעתי איך לסרב לה. לא חשבתי על פתרון כ"כ יפה להגיד לה שיש לי מחויבות למישהו קרוב יותר וחשוב יותר, הקב"ה.
***
סיפור כל כך מתמודד, קשה לי לחשוב מה הייתי עושה במקומך, במיוחד אחרי שכבר נתת את הכרטיס…. אבל זה מה שנותן כח, לקרוא על נשים שעושות את רצון ה', גם אם קשה ולא כל כך נעים ואני בטוחה שההרגשה אחרי שעושים את רצונו היא מתוקה וקרובה! חזקי ואמצי.
***
את מהממת!!!!!!! זה לא כל כך לא נעים לחזור בנו אחרי שנתנו משהו למישהו מהעבודה—— היייתה לך הרבה ס"ד בכל הסיפור, זה שהיא לא הייתה וגם תגובתה הקלילה….. שתזכי תמיד להיות ממזכי הרבים!!!!!
***
מעריצה ממש! מפעים לראות איך התורה מיישרת את השכל ומתווה קו ברור. מה שהיה נראה כמצווה ממש, (היא ממילא תלך – ולמה לא להנות יהודי?!) מתוודע פתאום כאסור.
***
כל הכבוד. זהו ניסיון גדול מאד. מעריצה. יש לזכור תמיד שאנחנו עושות פה רק השתדלות בפרנסה . רק הקב"ה זן ומפרנס "החריצות שקר, והגזרה אמת!" ודאי זכויותיך שמורות לך לעולמי עולמים! חזקי ואמצי
***
מדהים! והכי מדהים זה הפשטות שבה את מתארת איך זה היה ברור לך שאת צריכה לבקש את זה חזרה! אני בטוחה שהמון נשים אחרות היו מוצאות קולות ע"ג קולות- לא כזה מהר מוותרים על חמש מאות ש"ח
***
סיפור מיוחד וחשוב מאד באמת לשים לב שאין כל היתר להכשיל אחרים… גורם לנו גם לשים לב שדברים לא כל כך פשוטים יישר כח ויישר כח על הוויתור הכספי!
בקצרצרה
וואו אהבתי ממש!! כי למעשה יכולת להנות מה-500 ש"ח בלי לעשות מזה עניין אבל בחרת להקשיב לבעלך ולאחר מכן לדעת תורה. אשרייך.
***
אוהו !! איזו גבורה ! ואיזה אומץ !! מרגש מאד לראות מסירות של נשים שדולות ממעמקי ליבן את האומץ שאין להן, ע"מ לעשות הטוב והישר בעיני ד' יתברך.
***
מדהים מדהים!! איזה כח היה לך!! לקום ולתקן מעשה! בלי להתבייש… אני ממש ממש מעריכה אותך!! חיזקת אותי מאד!!! אשרייך!!!!!
***
גדולה מהחיים! ברכותי… אני הייתי מתה מבושה וכל הכבוד על האומץ…. והלוואי תמיד שנזכה לדבוק בדרך ד'….
***
יפה מאוד נהגת!!! אהבתי את מה שכתבת לה שיש לך מישהו שיש לך מחויבות גדולה אליו… יצאת מזה טוב, אשרייך! גם זכית להציל יהודיה מלהכשל וגם לא שיקרת!!! יואוווו… מי כעמך ישראל!!!
***
סיפור חמוד 🙂 תודה שאתם מביאים סיפורים כאלו, שמחדדים את הערנות שלנו לכל מיני מכשולים לא שגרתיים שעלולים להזדמן לפנינו.
***
יותר מהסיפור עצמו התרגשתי מהאומץ שהצלחת "לחזור בך " ולמצוא תירוץ כזה חמוד כן יש מישהו שיש לנו מחויבות גדולה אליו, בהחלט! הלוואי שנזכור זאת תמיד.
***
כל הכבוד !!!! בפירוש לא קל את רק תרוויחי זה בטוח! נעמי את עורכת את הסיפורים מדהים !!נהנית מכל רגע.. ואוהבת מאוד מאוד את הסיפורים של יום שלישי.
***
מרגש מאד בעיקר השורה — "יש מישהו שיש לי מחויבות גדולה אליו והוא רוצה שאתן לו את הכרטיס"
***
מדהים!!! להודות בטעות זה אחד הדברים הגדולים!!! הלוואי ונזכה לנהוג כך (לא רק בעבודה) בכזו בהירות…
מדהים!!! להודות בטעות זה אחד הדברים הגדולים!!! הלוואי ונזכה לנהוג כך (לא רק בעבודה) בכזו בהירות…
***
אני חדשה פה וזה ממש מחזק!!! וזה אולי עוד משהו שיצא לך מהסיפור הזה מלבד השכר שתקבלי על כך
***
זה נראה לי קשה עד בלתי אפשרי ולו בגלל עניין התקשורת שיש פה. זה לא קל בכלל!
***
וואוו, את גיבורה וחזקה, לא פשוט לזרוק ככה 1000 שקל לפח… ירבו כמותך!
***
מדהימה שאת, ממש מרגשת! איזה זכויות!!!! בטוחה שיהיה לך כרטיס מוזהב לעולם הבא.
***
כל הכבוד!!! איזו נחת רוח להקב"ה יישר כח על הסיפורים המחזקים.
***
אוהוו כל הכבוד על האומץ!!! אשריךך שתזכי תמיד לעשות נחת רוח לד'
***
אלופה!!!!!!!! כמה כוח יש לך, אני בטוחה שלאחר הפעולה צברת יותר.
***
כל הכבוד! ואהבתי את מה שהיא כתבה לחברה, חכמה 🙂
***
דיייייייייייייי איזה אלופההה אני מקנאה בזכויות הרבות שלך!
***
מרגש מאד! דמעות בעיניים… אשריך שזכית, מקנאה בך…
***
נססס! תודה על העלאת המודעות הציבורית!
***
וואו!!!!!!!! מחזק מחזק ופשוט מעורר! הרבה כוחות לכולנו!
***
כל הכבוד!!! זה לא נשמע קל
***
צדייייייייייייקקקקקקקקקקה אני מעריכה מאדדדדדדדד!
***
וואו! צמרמורת. את הזויה לגמרי!!!!
***
וואווווווו!!! גדולה מהחיים!!
***
וואו איזה עוצמות…
***
אחותי!!! את גיבורה וחזקה! באהבה
***
אשריך!!!!! סיפור מדהים!!!
***
סיפור יפה תודה לכם!
***
איזה סיפור מתוק!!!
***
בראוו! גדולה מהחיים!
***
משהו! תודה רבה!
***
מרגש!!!
תגובות לסיפורים קודמים
פרסמתם סיפור על אחת שסירבה להצעת עבודה מפתה בשל סביבה מעורבת, חבל שלא הודגש בסיפור ההסתייגות החד משמעית מלימודי תואר וממכללות למיניהן, אף במסגרת שאינה מעורבת. כידוע לכל, לימודים לתארים אקדמיים, בכל המוסדות האקדמיים, נאסרו באופן גורף ע"י גדולי הדור, ולפיכך אין לו מקום במסגרת ה'שמורה' האמונה על צעידה לאורם של גדולי הדור שליט"א.
שלום רב ממש אהבתי את הסיפור נפל בפח, מאד מחדד נקודות שלא תמיד שמים לב אליהן, באמת לפעמים ההרגשה היא ש'להם' מותר וזה לא נכון! התורה היא של כל עם ישראל ומחייבת את כולם במידה שווה!
אבל בעיקר רציתי להגיב על השבוע הקודם, לא קראתי את הסיפור כי עוד לא זכיתי להכיר את 'שמורה' אבל כן קראתי את התגובות ומה לומר? הסכמתי עם כל הצדדים, אני חושבת שכל הפולמוס של עד כמה יש לנו מחויבות לעבודה או לא, נולד על בסיס הבלבול בין 2 מושגים שנשמעים אותו דבר. יש מושג שנקרא מוסר עבודה, ומושג שנקרא מסירות לעבודה וההבדל ביניהם הוא שמים וארץ.
מוסר עבודה צריכה כל אחת מאיתנו שיהיה לה, ומה זה מוסר עבודה? מוסר עבודה זה אומר לעבוד כשאת במשרד ולא לנצל את המחשב הנוח לכל הסידורים ההכרחיים, זה אומר שאם התחייבת על משהו אז גם תעשי אותו, ותעשי כל מאמץ להשלים את השעות שחתמת עליהם חוזה, וכן לעשות מאמץ כשאת בעבודה ועובדת – לעשות את זה בצורה נעימה והטובה ביותר.
אבל המסירות שלנו חייבת ומוכרחה להיות מכוונת לבית, מסירות זה אומר לעשות מעבר, זה אומר שזה בראש סולם הערכים שלנו, זה אומר ששווה לי לוותר על דברים אחרים חשובים למען המטרה הזאת וזאת לא יכולה להיות העבודה שאליה אני מכוונות את המסירות שלנו, היא חשובה והיא מציאות חיינו וכיהודים אנחנו אמונים על לעשות את המיטב בכל מקום שבו רצון ה' שם אותנו, אבל לזכור תמיד מה לשם מה.
שלום וברכה, רציתי להגיב לתגובה בשם "כותרת" ב"תגובות לסיפורים קודמים" בעניין הפאות. קודם כל אני אכן מסכימה איתך שמצב הפאות ממש הזוי.
רציתי להאיר לכל מי שלא יודעת (ומסתבר שהרבה..) שגם לפי הדעות שמתירות פאות, חייבים להקפיד על כמה גדרים לא רק באורך הפאה אלא גם בצורתה- ניתן למצוא בספרי הצניעות השונים כגון "הלבוש כהלכתו". והעיקרון הוא שלא יהיה מראה של שיער טבעי- שהוא דבר אסור לאישה נשואה שצריכה להקפיד יותר להצניע את הנוי שבשיער. כך שוודאי שהמצב היום הוא בעייתי מאוד וחובה על כל אחת לברר את ההלכה בעניין ביסודיות, שח"ו לא תצא תקלה תחת ידנו.
ואם תוכלו כאן בשמורה במסגרת ההרחבה של הפעילות להרים מיזם בנושא כיסוי ראש כהלכה, צניעות וכדו' זה יהיה מבורך בע"ה. כמו כן רציתי לבקש אם אפשר שתעלו את הנושא שמדובר עכשיו (במיזם "טוהר, דרך"-מתפרסם ביתד וכו') נגד הלימוד באקדמיות למיניהם או בסמינרים שיש להם מסלול לתואר או השלמה לתואר. שכידוע הייתה לאחרונה ישיבה של גדו"י ושוב הוציאו מכתב נגד וכדאי לעורר ע"כ.
בעניין הסיפור "להחתים כרטיס" רציתי להצטרף לתגובות בעניין גזל, למדתי לאחרונה הלכות גזל ולאחר שהבנתי כמה זה חמור (למשל כתוב שמי שיש גזל בידו תפילתו לא מתקבלת ח"ו, ושאין ברכה חלילה בפרנסה למי שפרנסתו לא בכשרות הממון) וכמה יש חוסר מודעות, חשבתי אולי כדאי במסגרת השמורה ליצור מסגרת מסויימת ללימוד הלכות אלו, שזה דבר ממש מתאים לארגון של נשים עובדות ויכול להועיל מאוד, יש בנושא הזה גם הרבה שאלות וספקות לכולן כמעט בקשר לעבודה,אז יועיל מאוד אם תהיה אפשרות למענה הלכתי בנושא.
ייש"כ גדול וסליחה על ריבוי הבקשות וההצעות..:))
בקשר לתגובות הרבות על שעות העבודה. יש מקומות עבודה שבהן ודאי שאסור לאחר – כמו מורה\ גננת שצריכה להגיע בזמן להיות עם הילדים\ות, או מקומות שבהן את צריכה לאייש את המקום לכמה שעות, כמו שירות לקוחות ועוד.
כמו כן יש מעסיקים שמשלמים גלובלי ולא מורידים עבור איחורים – שמן הסתם גם שם יש בעיה הלכתית לאחר. אך יש גם מקומות שבהם מקזזים על איחורים, או בכלל שאין שעה קבועה להגיע בה וכל אחת עושה שיקול דעת אישי מתי נוח לה להגיע והמעסיק משלם לך לפי שעות שנכחת במשרד. שם איני חושבת שיש בעיה של גזל באיחור.
א"א לקחת סיפור ולתת לה ביקורת על גזל כשאיננו יודעות מה דעת המעסיק שלה בנושא.
שלום רב, כל דבר בחיים צריך איזון, גם נושא ה'שעות עבודה' לעומת דקות של חסד בבית ועם השכנים.
שני הסיפורים שהובאו דיברו על הקדשת זמן מועטת / חד פעמית לטובת משהו חשוב. לא צריך מיד להזדעק עם תגובות של גזל, למרות שזה נושא חשוב וערך בפני עצמו. אחרי הכל, אני חושבת שהמרוץ המטורף בו נמצאות רובנו סביב שעות העבודה הבלתי הגיוניות, סוחף יותר מידי לצד של השלמת שעות, ויש בהחלט מקום להביא סיפורים מסוג זה מפעם לפעם, לתזכר אותנו מה חשוב בחיים.
לכל אלו שהציעו לבחור עבודה פחות תובענית – מאד קל לדבר, ומאד מאד קשה למצוא כזה דבר בשוק. בהצלחה לכולנו, להלך בדרך הנכונה ולמצוא את הגבול המתאים לכל דבר. תודה על הכל!!
דבר ראשון תודה! תודה רבה על הארגון המקסים.
היום הלקוח שלי (מעין שותף) החמיא לי והחמיא והחמיא על העבודה ובזכות הסיפורים האלה עמדתי חזק חזק בקור ורק אמרתי תודה. לא החמאתי חזרה, לא שיתפתי שזה מחמם את הלב, פשוט אמרתי תודה יפה.
והבקשה: אתם מפרסמים הרבה על הקו טלפון וזה ממש מגרה אותי לשמוע את ההרצאות, אבל אני גרועה בלהקשיב בטלפון. יש אפשרות שאתם שמים את זה באתר (יש לכם איזה מין אתר לא?) או דף נחיתה, פשוט לינק לשמיעה שאפשר יהיה לשמוע את זה מהמחשב… בדרך כלשהי תודה ושבת שלום!
תגובת 'שמורה'
ניהול השיחות באתר הוא פרוייקט בפני עצמו.
אנחנו מקווים שבעז"ה יום אחד נגיע גם לשם…:)
אחת התגובות היא: אני חושבת שיש דברים שדי מגוחך ללכת לשאול רב, זה דברים שרק האישה בעצמה מרגישה לאיזה מקום זה יכול לגרור ולפעמים אפילו היא לא מרגישה, ואני חושבת שאף פעם לא מגוחך לשאול רב!!!!!!!!!!! זה קצת נשמע זלזול ברבנים, ובשאלת רב באופן ככללי ההפך צריך תמיד לשאול גם אם נראה תשובה ברורה תמשיכו לתת כוח תמיד! תמשיכו להצליח ותצליחו להמשיך!!!!!!!!!
תגובה:
בודאי שלא כל דבר אמורים / נכון / אפשרי לשאול רב
תארי לך שבכל צומת התלבטות של כל אחת מאיתנו בכל נושא ולאורך כל היממה – נצטרך שיהיה לנו רב זמין.
מוטל עלינו להביא את עצמנו לכך שנהיה מסוגלות לקבל החלטות הקרובות ככל שניתן לדבר האמיתי, להתייעץ עם גורמים ראויים ואובייקטיביים ובמקומות שכל זה לא מספק – לפנות לרב.
איך?
זאת דרך לא פשוטה… לרב דסלר יש על זה מאמר נפלא בשם 'מבט האמת'
הלוואי וה' הטוב יתן לנו כח להנגיש אותו בשמורה…
לגבי הסיפור הקודם של להחתים, לכל אלה שדאגו לאמר שזה גזל לא לעשות את כל השעות אז בדר"כ זה לא!! רב המעסיקים מורידים על חוסר שעות במשכורת. וחוץ מזה שיותר גזל לקרוא בזמן העבודה כל מילה מ"שמורה", מה באמת עושות נשים/בנות שאין להם מחשב בבית? מתי מספיקות לקרוא את התוכן הרב הזה?
תשובה
יש הרבה עובדות שיש להן חצי שעה רשמית של הפסקה, ואחרות – הפסקה מקובלת על המעסיק לקרוא חומר אחר בזמן האכילה.
עצה טכנית קטנה למי שמתאים לה ואולצה.. אם יש אילוץ להדליק את המצלמה ניתן לפחות לטשטש.. ע"י החשכת החדר או הדבקת טפט שקוף-מט על עדשת המצלמה בהצלחה
