לתגובות הקוראות
פנים חדשות באו לכאן, עובד חדש גויס לצוות הפיתוח שלנו.
חוץ מזה שהוא היה חדש ממש, הוא גם חידש את הרכב הצוות שלנו –
אני עובדת בסביבה מעורבת, אבל איכשהו כל השנים הצוות היה מורכב מנשים בלבד.
אז עכשיו יש גם גבר.
כמובן שקבלת הפנים היתה רישמית בלבד, בלי הפגנת התרגשות ו'איזה יופי שהצטרפת אלינו'.
כשהוא התחיל לעבוד, גיליתי שהוא ממש 'מתחיל'. הכל היה קשה לו ובלתי מוכר. ובכלל – תמיד להיכנס למקום חדש דורש להכיר סגנון עבודה שונה ודרכי התנהלות אחרים.
אני מטבעי מסודרת מאד. כל הלינקים שמורים, הסיסמאות מתוייקות, ואת כל הדרך הבראשיתית שעברתי לפני כמה שנים – תיעדתי לעצמי.
ממש התחשק לי לשלוח הכל, איזה כיף לעזור לאחרים! אני יכולה להעביר לו את כל החומר בצורה מונגשת וקלה, למה לא? בשמחה!
אבל פתאום עצרת אותי. כן, את. שאולי מעולם לא פגשתי, אבל קראתי את הסיפור שלך בספר המדהים של שמורה שחולק בכנס. את הסיפור "גאוות הי-חידה" שמלמד כמה דק החבל הזה בתקשורת גברית-נשית, וכמה בכוחם של כמה משפטים קצרים או אפילו מילים בודדות ליצור קרבה וקשר…
אז נכון, שבניגוד לחידה ההיא מהסיפור, פה הכל זה צורך עבודה והמסמכים הם טכניים בלבד,
אבל מעבר לידע הענייני שמועבר פה, זורמת גם תמיכה, הבנה, אכפתיות. כל מיני מילים שמבטאות תחושות של קשר. אחרי כזאת עזרה, בטח ייווצר איזה קליק, אפילו קטן או נסתר, ביננו. בפרט שמיד בלט שהוא טיפוס ידידותי לסביבה.
לא יודעת אם אני צודקת, אבל ככה הרגשתי. אולי זה משתנה מאדם לאדם, אולי זה רגש דק שלא תמיד קל לעלות עליו. אבל אני חשבתי פעמיים ושלוש לפני ה'Send' של המייל שמיישר את הדרך לתחילת העבודה, ואולי גם סולל את הדרך לקרבה.
בסוף שלחתי.
אבל לא לעובד החדש.
שלחתי את המייל עם כל הלינקים המסודרים והסיסמאות המתוייקות לכתובת של ראש הצוות. היא, מתוקף תפקידה בוודאי צריכה לסייע לקליטת העובד החדש, וכל מידע שתעביר אכן יישאר טכני בלבד. אותה פעולה שאם אני אעשה אותה, בתור קולגה וחברה לצוות, תתפרש כמחווה ועזרה ידידותית.
מאמינה שיש צוותים שכן מקובל לעזור אחד לשני והכל נשאר ברמה הטכנית, אבל ככה הרגיש לי בנתוני המקום ואופי העבודה שאצלנו.
החומר הועבר.
וכל הצדדים יצאו מרוצים, בלי 'קשר'.
תגובות השמורות לסיפור
לשאלת רבות, אודות קבלת הלכות יומיות להנהגה בעבודה באופן יומיומי למייל. ניתן לשלוח מייל להצטרפות לכתובת baavoda@2halachot.org עם הכותרת הצטרפות. (ההלכות הן מתוך הספר של הרה"ג ר' י.מ. ווייל שליט"א. כמו כן מדובר בארגון 2 הלכות ביום בהמלצת הרב גנס)
מומלץ מאד להצטרף!
לא הבנתי, ללמד במכללה רק נשים, זה כן מותר?
גדולי ישראל אסרו ללמד במכללות, אז לכל הפחות זאת שאלת רב.
הקטע עם הגברים רק גרם לעבודה הזאת לזוז ממש משטח אפור לדעתה לשטח שחור, וזה נס!
השם אוהב אותה כי בכל מקרה חרדיות ומכללה זה לא פשוט! ישר כח גדול לכולכן!
ותדגישו את הנקודה הזאת, שאנו נשמעים לגדולי ישראל!
יפה!!! מאד אהבתי את נקודת המבט. זה נושא שאני נתקלת בו גם כן.
גם אצלינו ב"ה הצוות מורכב מנשים, יש אולי גבר אחד או שניים והם במשרד אחר, אבל בהתכתבוית יש קשר והנושא הזה של 'רק' להיות נחמדה, להיות יעילה, הוא הרבה פעמים מפתה, במיוחד שזה הרבה פעמים בא באמת ממקום של חסד ועזרה לזולת. הכל צריך לבוא בחשבון.
תודה על המדור המיוחד הזה!!!! שמעורר לשים לב והשקיע מחשבה וזהירות ממש לפני כל מילה ופעולה! אני חדשה ב'שמורה' ומתרגשת נורא, ממש עד דמעות מרגישה שכל מילה ומילה, כל תגובה, כל מייל זה משהו שאומר לקב"ה, אתה בתוכנו ואנחנו לא מוכנות לפסוע פסיעה בלעדיך! ברור לי שיש יותר שכינה בעמ"י מאז הוקם הארגון הזה יישר כוחן של כל העוסקות במלאכה!
לכל כך הרבה רגעים בחיים אנחנו מתכוננים, מתרגלים ובשעת מעשה יודעים איך לנהוג. אם זה במבחנים, אם בקבלה לראיונות עבודה ועוד.
אבל לפעמים משפט אחד של מישהו לא חכם במיוחד יכול לערער אותנו ולהשאיר אותנו עם פה פתוח. כשאני קוראת תגובות של שמורות, כל מיני שיתופים של מקרים והתגברויות, אני מרגישה שזו כמו חזרה גנרלית, ואז כשאני עומדת מול ההפתעות, אני יודעת איך להגיב.
לא אחת אני נתקלת במקרים שמפתיעים אותי אבל אז נזכרת בשמורות ויוצאת בכבוד מהענין. תודה לך.
שמורה מקסימה, התחלתי בקריאת סיפורך, הבנתי את הסיטואציה, ההתבוננות וההתלבטות. חשבתי שהחלטת לוותר על העזרה. והרגשתי שחבל, הרי אפשר לעשות פה דבר טוב, ולעזור ליהודי. חשבתי לעצמי שאגיב ואומר שחבל, יכולת להעביר את המידע דרך הר"צ… אבל שמורה יקרה, לא אכזבת!!! את גם שמורה וגם בעלת שכל ישר. וזה מאד חשוב וצריך לשים לב גם לעוד נקודות חשובות מלבד ההישמרות הסופר חשובה.
וואו אהבתי כל כך כך!! אני כל כך מעריכה אותך!! איזה תושיה!! איזה חוכמת חיים! ומעל הכל הרצון להיות הכי טובה ולעשות הישר בעיני ה'!
גם עזרת בסוף – שחסד זה דבר גדול כמובן!!! וגם עשית את זה עוד בסתר – שזה עוד יותר גדול כמובן שהמקבל לא יודע ממי הוא מקבל, וגם ככה נשארת שמורה וצנוע בלי קשר ובלי שום פתח ח"ס!!
ד' יעזור שתזכי להמשיך לקדש שם שמיים בסתר ובגלוי ולקרב את הגאולה כמו שאנחנו מתפללים בתפילה!
מיוחד!! אני עובדת במחשבים כבר 15 שנים, אך בס"ד במשך 14 שנים(!) סוגיית העבודה מול גברים כמעט לא היתה עבורי סוגיה. העבודה שלי מול גברים היתה ממרחק בלבד ורב הצוות היה נשים, כך שע"פ רב תקשרתי מולן. ולא ידעתי כמה עלי להודות לקב"ה על כך שלא העמידני בניסיון.
היום אני יודעת שעלי להתפלל מידי יום שלא אכשל. בשנה האחרונה השתנה מצבי.. המנהל שלי הוא גבר, שאוהב לפטפט (למרות שאיתי הוא מדבר אחרת מיתר הצוות, אבל עדיין…) וכן בצוות עובדת רק אישה אחת. כך שהתקשורת ששלי היא בהכרח מול גברים. אני מוצאת את עצמי נושכת שפתיים כדי לא לאמר (ולא לכתוב בהתכתבות מקצועית..)מילה שהיא חצי רצינית וחצי מעלה חיוך, ולעיתים נושכת שפתיים – מאוחר מידי. וזאת כאשר רב העבודה היא מרחוק.
אשמח מאוד לשמוע חיזוקים וחידודים בנושא. תודה על התכנים המענינים והמחזקים, שלמרות העומס אני משתדלת שלא להפסיד אותם.
אהבתי מאוד מאוד את הסיפור שלך!! את מיוחדת כ"כ בעיני! כי כל אחת רוצה לעשות מעשה יפה וטוב ולהנות מפרותיו גם בעולם הזה.. והיו לך כ"כ הרבה סיבות לומר שזה מה שנכון לעשות – זה חסד, זה בעניני עבודה, זה אכפתיות, פעם אחרת יכול להיות שהוא יוכל לעזור לך וכך ירגיש יותר מחויבות ועוד.
ואת עשית את החסד, אבל בלי קרדיט! בלי שמישהו ירגיש כלפייך רגשות תודה וירצה בעתיד לעזור לך, בלי שיתפעלו מהסדר והיעילות שלך, ממש מתן בסתר!! אני מעריכה מאוד!!
מדהימה! אמת, אני לא מנוסה… כי אני עובדת הוראה והגבר היחיד אצלינו הוא אב הבית…אה… והשומר… אבל לפי הסיפורים שלכן זה מתחיל להרגיש לי שזה מובן מאליו… מתבקש כזה… בכל אופן, כל הכבוד גדול!!!!!!!!!!!!!!!
באחת התגובות היתה בקשה של אחת המגיבות- שלא לכתוב בצורה אופיינית לרשת (כזזזזזזזזזזו… למשל…) מאוד אהבתי. והתחזקתי. יישר כח!
הגבול הזה הוא "דק מן הדק" ובאמת חשוב לשים לב לגבול הזה שבין נשים לגברים, אשר דורש זהירות רבה ומחשבה ליצור את המרחק ולא לתת את הקשר שהוא הרסני מאד.
אהבתי את הדרך היצירתית שבה נעשתה העברת החומר בצורה הצנועה ביותר ובלי לפגוע באחר.. אשרינו שזכינו בנשים צדקניות המקדשות ש"ש!!!!
אף פעם לא הרגשתי כ"כ חזק שהתואר "גיבורת הסיפור" כל כך קולע! אין לי מילים!!! את גיבורה בקנה מידה לא נתפס! מעריכה אותך בצורה יוצאת מן הכלל איזו התגברות!
אני לא יודעת למה האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אבל יש בזה הרגשה שזה דבר גדול למי שאמר שאומרים את זה בשמו, ואת ככה ויתרת על ההרגשה הזו והכבוד וההערכה שהיו יכולים להיות לך מזה, עבור משהו שהרגיש לך לא מספיק "שמור"! במיוחד שאין הלכה ממש מפורשת בנושא וכל כך קל לשקר את עצמינו ברגע האמת.
את פשוט הלכת אחרי נטיית הלב שלך והרווחת בגדול! הרי ברור שכל הרגשה טובה וכבוד שנגזרו עליך משמים יגיעו לך, וכל כך טיפשי לקבל את זה בדרך האיסור. אבל כל כך קל ליפול בזה ברגע הניסיון. תודה רבה וענקית שחיזקת אותי! תמשיכי לעשות חייל!
וואו סיפור ממש מחזק!!!! באמת מדובר בדקויות לכאן ולכאן.
האמת אם היית שואלת אותי לפני הסיפור, לא הייתי חושבת שיש בעיה בכלל בדבר כזה, אחרי שאת מסבירה בטוב טעם את הצדדים לשלילה, פתאום אני אומרת לעצמי וואו, באמת בהמון מיילים והתכתבויות שאני יוזמת, יכולה להיות לכך השלכה של קירוב וקשר מזערי ממש.
אשריך שזכית לעצור ולחשוב לפני שעשית מעשה כל כך מתבקש לכאורה. וכל הכבוד שמצאת בסוף פתרון כל כך נאצל, גם לחלוק את המידע, וגם לא ידעו ממי זה בא. מקווה מאוד שאצליח גם אני לעצור פעם הבאה לפני ולשנות ניסוח / לחפש פתרון אחר.
ריגשת אותי מאד בסיפור שלך!! אהבתי את המושלמות, מצד אחד לעזור, ומצד שני לשמור מרחק.
ליצר הרע יש קרקע פוריה לעבודה כשמדובר ב2 מצוות שעומדות לבחירתך, זה מזכיר לי את הסיפור על אחד מגדולי ישראל שפעם בשעת לילה הוא הרגיש צורך נואש בסיגריה, הוא רצה לקום ולנסוע מחוץ לעיר (בשעה מאוחרת לא מוכרים בעיר סיגריות), אבל אז הוא נעצר, וחשב לעצמו, "עד היכן מגיעה התאווה? לא אתן לה לשלוט עלי… " ואז חזר לתלמודו, כשלאחר כמה דקות הוא שוב נעצר לחשוב, אולי בעצם היצר שהורה לי לחזור לבית הוא יצר העצלות???? ההתלבטות ארכה זמן רב, מה היצר הטוב, ומה היצר הרע? מה עדיף ? שליטה על התאוות? או התגברות על העצלות? לבסוף נפלה ההכרעה לנסוע מחוץ לעיר, להגיע לחנות הסיגריות, ולא לקנות מאומה… ובכך לנצח את 2 היצרים!!!
הסיפור שלך ממש הזכיר לי את זה…. נשים צדקניות שבזכותן נגאלו ישראל ובזכותן עתידים להיגאל… בקרוב, אמן!!
ההקדמה לסיפור – כ"כ נכונה. יהודית ומרגשת. תודה למי שכתבה. תודה למי שפרסמה. ממש, המילים הנכונות בזמן הנכון.
תודה על הסיפור השבוע "בלי קשר". הוא בדיוק ההוכחה המרגשת לכוח המופלא של כל אחת שמתחזקת. וק"ו של ציבור שמתחזק. כמו שלימדנו ר' ישראל סלנטר זצ"ל, שכל התחזקות של ירא שמים בליטא- מונעת התדרדרות איומה של חילול שבת בקצה השני של העולם, בפריז.
וואו זה ממש קשה, לוותר על הרצון הטבעי לשתף במה שאגרת ויכול לעזור לאחר, וגם על ההערכה שהיתה באה בעקבות… ובכל זאת לא התבלבלת ועשית את המעשה הכ”כ נכון! אין ספק שהשמורה משפיעה ומשמרת לנו את הרגישויות הדקות, עוזרת לנו להבדיל בין טוב לרע ובין טוב ליותר טוב. אשרינו, שמורות!
***
סיפור מקסים!! אהבתי ממש את ההבחנה הדקה, את הרגישות. אין פה משהו בומבסטי של אסור או מותר אלא רגישות דקה ומדהימה בעיניי! כל סיפור כזה מעורר עוד ועוד נקודות למחשבה, עוד צדדים לחשוב עליהם, עוד הבהוב של נורה בצומת כזו או אחרת.. המון המון תודה!
***
סיפור מקסים. באמצע כבר התחלתי להתאכזב שאת מונעת את טובתו של העובד ואת טובת הצוות בשם השמירה על המרחק. ושמחתי בסוף שמצאת מוצא ראוי, כל הכבוד! (עדיין תוהה לעצמי מה היה נכון לעשות במקרה שלא היה מוצא שכזה…)
***
מזדהה עם התחושות של העובד החדש, כעובדת חדשה, כל טיפ וכל סיסמא ממש תורם לתחושה הנוחה, ככה כשהכל חדש וקשה!!! ומדהים שזיהית את התחושות הדקות האלו של המעשה כמה הם יכולות לתרום לו והבנת כמה זה לא מה שאת רוצה לעשות!!! יש לך הבנה ורגישות עמוקים!!! מעריכה מאד!!!
***
תודה על הסיפור המיוחד. הוא עורר נקודה כ"כ נכונה הרבה פעמים אנחנו חורגים מהעקרונות שלנו בשם העזרה לזולת. הכי נהניתי מהמחשבה וההצלחה איך ללכת בין הטיפות. מצד אחד לעזור ולהקל ומצד שני לשמור על העקרונות שלך.
***
ווווואו, סיפור חזק מאוד ! כמה קשה לוותר על הזכויות של הכבוד, ובמילה פשוטה יותר – צומי, שאקבל על חומר שלי, שלי! ולהעביר אותו ככה בשקט, זו גבורה אדירה שמזכירה את השתיקה של רחל אמנו שהעבירה בשקט…
***
וואו! כל הכבוד לך! זה סיפור "יומיומי" כאילו פשוט, שיכול לקרות לכל אחת בכל יום וזה מחזק מאד שמביאים כאלה דוגמאות! ותודה על הסיפורים שכתובים בצורה יפה כל כך!
***
לכותבת הסיפור, התפעלתי מאוד מאוד על הרגישות הדקה שגילית, כל הכבוד על ויתור הקרדיט המגיע לך ביושר, יישר כוח גדול, שירבו כמותך!
***
אהבתי! תודה! כל הכבוד!!! זו הגדלות האמיתית: לא להתעלם ולהתנהג בחוסר אכפתיות, אלא למצוא את הדרך הנכונה לעשות חסד בלי לפגוע בערכים שלך…
***
פשוט מדהימה! לקח לי רגע להבין את הכיוון ולמה זה בעייתי זה כזה דיוק עדין ומתוק ונכון והפתרון שמצאתי מראה על הרצון הטכני שהצלחת להביע ועדיין לשמור על עצמך אני פשוט נפעמת! —
***
כמה דק-ככה חזק!! הרגישות הדקה הזאת- כמה עבה ומורגשת היא לפני הקב"ה!! הכי מיוחד-שהצלחת לעקוף את המכשול ובכל זאת לעזור! חזקי ואמצי!!!
***
למי ששאלה מתי יש זמן לקרא את שמורה. אני באמת מרפרפת וכזה מעניין מעבר אז מדפיסה. וככה אפשר גם להראות הלאה בבית. יישר כח אין מילים תזכו למצוות אחת שמורה.
***
כל הכבוד!!! אשריך!! מרגש!!!! וישר כח גדול על החיזוק בעניני המעונות!!! זה הוריד לי דמעות!!! אשרינו !!! איזה עם נבחר אנחנו! בכל מצב – אנחנו לא שוכחים מה תפקידנו האמיתי!!
***
בס"ד גיבורה ממש! לותר על כל הכבוד והמחמאות שהיו נותנים לך על חומר כזה מאורגן. אבל הדרך שבחרת היא ממש נבונה ונכונה. יישר כוח!
***
וואו! כמו שכתבת, הרבה פעמים זה נקודות דקות כל כך, אבל משהו בטוח יוצא מטווח הטכני. כל כך מחזק לקרוא, לעורר לשים את הדגש ולתת את הדעת לזהירות הנדרשת תודה!
***
וואו מדהים!!!!!!! כמה מרגש ומחזק לראות שיש עוד נשים שמרגישות ומבחינות בגבול הדק והרגיש כ"כ!! אשריך!!!!!
***
שלום, הסיפור כל כך נכון ואמיתי. הדיסטנס כל כך עדין ואם לא משמרים אותו, לבנות אותו מחדש זה ממש קשה!!
***
וואו, איזו גאונות שבצניעות מזכיר לי את הסיפור על ר' אברהם גניחובסקי שהיה גאון בחסד זה מדהים!!!!!!!!!!!
***
איזה יפה!! מדהים.. אבל שגם מצאת דרך עקיפה כן להעביר, כי החסד עם חסר-אונים כחדש בעבודה הוא קריטי!!
***
וואו. ולמה אהבתי? כי עמדתי להתאכזב ממך שלא עשית עם זה כלום. וההפתעה הזו- ששלחת לראש צוות- אהבתי! פתרון נהדר! כל הכבוד שלא התפשרת (תרתי משמע) ומצאת דרך חלופית, אני מעריכה
***
ואוווו אלופה! הרגישויות הקטנות האלה הם כל הסיפור!! עליהם הכל עומד!! אשריך שזכית לרגישות והלוואי תהיה אצל כולנו!!
***
הכי מצא חן בעיני הרצון לעזור לאנשים בלי כוונת רווח. נכון, הכל חשוב לעשות באופן הנכון, אבל איפה יש היום דברים כאלו?
***
כל הכבוד!! בטח שהחבל הוא דק והזהירות שנקטת בה חשובה לא כולם יודעים לשים לב לזה אשרייך על הרגישות וכל הכבוד על התבונה!
***
יישר כח על הרגישות! סיפור כל כך רלוונטי לשמורה מזכיר לי למה אני כאן. תודה רבה ותמשיכי! מעריכה מאוד!
***
יואוווווו, מעריכה אותך!!! אהבתי את המשפט האחרון "שכל הצדדים יצאו מרוצים בלי קשר" א-ל-ו-פ-ה!
***
צודקת מאד! טוב מאד שבחרת לעזור בדרך עקיפה ולא לוותר בכלל על העזרה.
***
מחזק מאד!!!!!!!!!! ולא דווקא בעבודה- מחדד כמה צריך להיזהר. תודה רבה!
***
מגיע לכם תגובה ארוכה יותר, אבל לפחות רוצה להגיד תודה על כל התזכורות לזהירות!!
***
ואוו איזה כיף לשמוע רגישות כזאת!!! יש לך רגישות יפה!! וגם חכמה… מעריכה מאוד!!!!!
***
סיפור מתוק! את גיבורה מדהימה לוותר על הקרדיט וההערכה ולעזור לשם עזרה נטו
***
סיפור מיוחד של איזה מיוחדת עם רגישות מיוחדת! כל הכבוד לך, מעריכה!
***
מדהים מדהים "בלי קשר" את טיפוס מדהים שמקדים מחשבה למעשה
***
גיבורה!!!!!!!!!! איזו עדינות הנפש! ושירבו נשים צדקניות כאלה בישראל
***
תודה רבה, מחזק מאוד! יש לכם שכר רב מאוד !
***
גיבורה! ממש ראוי להערכה, ההרגש, והביצוע. אין לי מילים…
***
מסכימה עם כל מילה ב-100 אחוז, עם אלף סימני קריאה.
***
אהבתי מאד את הפתרון היצירתי! ממש מזכיר סיפורים על גדולי ישראל…
***
תודה על הסיפורים המעמידים אותנו במקום…
***
מקסים! איזו גבורת נפש!
***
כל הכבוד! גיבורה!
***
כל הכבוד, אשריך!
***
מיוחד ממש
***
מקסים!
תגובות לסיפורים קודמים
פעם, כשהייתי בחורה, היו אצלינו מדי פעם בשכונה תוכניות לנשים ולעיתים גם לנערות. בשעה היעודה הגיעו הנשים לאולם, נשים שסידרו בייביסיטר, התארגנו ויצאו מהבית בשעה הקשה של 8 בערב. הגיעו לאולם ובסה"כ רצו להתיישב במקום נח, שתוכלנה להנות מהמופע. להתיישב. אבל אז הן גילו תופעה מעניינת. כל השורות הראשונות – עד חצי מהאולם היה מלא בילדות חמודות בכיתה ה או ו, ילדות שהרגישו שהמילה "נערות" מתארת אותן בדיוק נמרץ – ולמה לא? הבעיה הייתה שאם היה מתוכנן מופע שמיועד לנשים – הוא צריכים לצנזר את האפיזודות שמדברות על שלום בית לדוגמא. הילדות היו נעמדות ומסתירות. ונשים יקרות שבסה"כ באו כדי להשתחרר מעט – לא יכלו להנות.
כשגדלתי קצת והייתי בסמינר – למדתי בסמינר מצוין בירושלים, מהשורה הראשונה – אבל זה היה סמינר שידוע היה שבאות שם בנות ממשפחות יותר פתוחות, בנות איכותיות ומצוינות ששואפות גבוה. אבל אז החל עומס על הסמינר הגדולים והחשובים, שקיבלו בנות רק ממשפחות איכותיות – אז לאן המשפחות פנו? לסמינר המצוין שלנו – שששו ועטו לקבל את הבנות החשובות האלו ולאחיות של בנות מהסמינר פנימה כבר לא נשאר מקום….
אני הצטרפתי לשמורה לפני 5 שנים, זה זמן מכובד והרבה עבר על השמורה ב 5 השנים האלו. עד לפני בערך שנה וחצי השמורה הייתה אויר לנשימה, היא הייתה תחנת הכח והאנרגיה, סיפורים מדהימים ומגוננים מכל הסקאלות, חיזוקים בכל הרמות ואוירה מחזקת, מקדמת השואפת לגובה. ממש חיכיתי בשקיקה כל שבוע מחדש לסיפורים והייתי קוראת את כלללל התגובות, כן, גם את אלו שלא הסכמתי איתם, היה הרבה שכן – היה הרבה שלא, ובגלל הגיוון בסיפורים, עלו כל מיני סוגים של נסיונות זה קרם לקשר וחיבור חזק.
בקורונה משהו השתנה. אני לא יודעת אם זה העובדה שפתאום כל המורות ועובדות במקומות חרדיים הכניסו מייל הביתה, הסיפורים דווקא בסדר מה שהשתנה באופן קיצוני זה התגובות
מישהי כותבת סיפור, מצפה אמנם לכמה תגובות בלתי מסכימות אבל גם למשוב מחזק מקבלת קיתון של רותחים. אם פעם הייתי שולחת כל הזמן סיפורים רק בשביל השיתוף והייתי מגיבה המון – בשנה האחרונה הגבתי אולי 4 פעמים (בדקתי בהיסטוריית המייל שלי) בשלב מסוים גם הפסקתי לקרוא את הסיפורים והתגובות כי הם היו גורמים לי לבכות
הרי השמורה קמה לעובדות חרדיות שרוצות יותר, שעובדות במקומות מאתגרים ועומדות מול ניסיונות שמי שלא שם לא יכולים לשער בכלל – אבל בגלל זה מגיע להם כן הזלזול הזה?
אני מרגישה שאם פעם היה מקום לנשים כמוני בשמורה כיום כל השורות הראשונות תפוסות על ידי נשים מדהימות וצדיקות שנמצאות בטח כמה דרגות מעלי – אבל הן פשוט לא מבינות מה הנסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת. נשים מדהימות – אבל בנושא הזה תמימות לחלוטין. והשמורה מרצון לגדול – וממקום טהור לחלוטין מקבלת בברכה את פני הנשים הללו ומפנה להם את הבמה – זה מדהים אבל דוחק אותנו לצד, שוב.
שמישהי אומרת שהיא חיפשה מלא זמן עבודה – ויתרה על עבודה נחשקת ומדגישה שהיא אפילו לא הרגישה גיבורה בגלל היותר "שמורה" צריכה לקבל תגובות חריפות כל כך שהיא אפילו לא הייתה אמורה לשקול את זה כי מדובר במכללה????? ועוד שהתגובות האלו יתפסו את כל הבמה???? ויופיעו ראשונים ורק בסוף בסוף איזה תגובה אחת אוהדת???
ולגבי התגובות על התואר בגרפיקה – יש לי הצעת חוק – מהיום אין ללכת יותר לרופאות חרדיות!!!! הרי יש להן תואר – ולא סתם תואר אלא מאוניברסיטה!!! מהיום הולכים רק לרופא גבר חילוני לא משנה באיזה נושא – רעיון, לא? ואם תגידו שרופאות הן לרוב בעלות תשובה – איך אתן יכולות לדעת מתי האישה המדהימה הזאת עשתה את התואר שלה – ענין הלימוד במכללות יצא חנוק ב10 שנים האחרונות – והיא הדגישה שיש לה המון ניסיון בתחום!!! – יש לכן מושג בכלל מתי ובאילו נסיבות היא עשתה תואר??? זה סיבה לזרוק את הסיפור שלה לפח? וגם אם זה נעשה לאחרונה – יש לכן מושג מה עמד מאחורה, קחו את החיזוק מהסיפור אל תתפסו לתפל!!! ועוד להתפלא שהשמורה נותנת לכך במה? מה נראה לכן שהשמורה? זה ובדיוק זה השמורה!!!!
יש לי קרובת משפחה (אישה מדהימה שאני מאד מאד אוהבת) שהיא מטפלת בבית כדי חס וחלילה לא להגיע לאינטרנט או לעבודה עם גברים, מתלבשת בצניעות כמו שאף אחת מאיתנו אפילו יודעת שקיים וגם אין לה פלאפון – אולי אני אציע לה לשלוח סיפור לחזק את כולנו??? הרי אין שמורה ממנה – זה דוגמא לשמורה!! כך אמורה להיראות שמורה אמיתית!!!!
למה אני צריכה להרגיש שבמקום שהסיפורים יהיו אוויר מטהר לנשימה הם נהיו מסיכה חונקת??? למה אני מרגישה שכבר אין לי מקום??? אני היחידה?
לגבי הסיפור "לא ידוע"
א. הזדהיתי עם המגיבות לעניין המכללות. גם אני הרגשתי כך ושמחתי לגלות שאני עדיין בחברה טובה.
ב. הזדהיתי עם הכותבת לגבי אופן הכתיבה בהודעות מ'שמורה' (כמו לנצחחחח). אני גם מרגישה שלא מכובד להכניס את הסגנון הקליל. כמו גם תווים כאלו ":)". זה ודאי מותר אבל חבל שלא לשמר את האצילות שלנו.
ג. חשבתי להציע כמה מיזמים: 1. תווך טרמפים 2. חברותא או קשרים ישירים בין מבוגרות לצעירות בתחום העבודה 3. להעלות לקו את סיפורי אישי לשלישי. חשבתי על זה כי הבנתי כמה החשיבות הגדולה של אותם שיתופים. ולא תמיד יש זמן בעבודה בשביל לקרוא. ובבית מעדיפים שלא תהיה רשת. אגב, ההערות שבאות הן בגלל שאתן נותנות לגיטימציה לקבל משובים כאלו. דבר שמאוד יפה בעיניי.
תגובות לתגובות "להחתים כרטיס "
הגיעו המון המון תגובות שאמרו – חשבתן פעם על הצד השני? מה הבוסים חושבים על כך שאתן לא ממלאות את השעות שהתחייבתן אליהן? אז אני כאן כדי להציג לכן את הצד השני
לפני כמה חודשים התחלתי עבודה חדשה במשרד חילוני לחלוטין, חילוני עד כדי כך שאני האשה החרדית הראשונה שנכנסה אי פעם בשערי המשרד. בזמן הראיונות המתקדמים, כשכבר די היה ברור שאני בפנים, הם סיפרו לי שאמנם זה 9 שעות אבל הם מאד גמישים. לאור ההצהרה הזאת שאלתי בעדינות האם זה אומר שאוכל לעבוד בשעות מוקדמות יותר כדי שאוכל לסיים עד 4. מה שלא חלמתי שיקרה זה שבוע של דיונים האם לקבל אותי או לא על סמך השאלה הזאת. ולמה?
ראש הצוות הייעודי החדש עבד במשך שנים רבות עם עובדות חרדיות, וממה שהוא יודע העובדות החרדיות לא לוקחות את השעות שלהן מדי ברצינות, כשהן בעבודה הם עובדות מציון ועושות עבודה מעולה, אבל מבחינת שעות…. הם מאד חוששים. הם פוחדים שאני גם כמו כל החרדיות שעבדו אצלו שלא מסוגלות לקחת אחריות על משימות חשובות…. (הם מאד מכדים אגב, זה לא נאמר מזלזול בחרדיות אלא מחשש ברור שהבנתי היטב)
מישהי שכותבת כאן שכל אחת צריכה לדעת מה המקסימום שלה ולפי זה לחפש עבודה, אז שתדע לה שהמקסימום שלי זה 4 שעות ביום 4 ימים בשבוע… רק מה לעשות שאני צריכה לפרנס כדי שבעלי יוכל לשבת וללמוד, ואני צריכה לשלם שכירות וארנונה וחשמל ומים ושכר לימוד ואפילו שוקולד… אז לכן אני עובדת 9 שעות ביום לא בגלל שאני מחפשת לפתח קריירה. רק מה שברור שזה בא על חשבון, אבל צריך לקחת את זה בחשבון מראש!!! הבוס שלך, הקולגות שלך הצעירות שלפעמים מחכות לך ימים שלמים, והאחיות החרדיות שלך שיבואו להתראיין אחרייך לא אמורות לסבול מההחלטה הזאת.
חס וחלילה לא מזלזלת, רק מי שמתחייבת למשרה מלאה, מ-ת-ח-י-י-ב-ת. נקודה. אלא אם כן זה מסוכן מראש שהיא יכולה להחסיר כמה שהיא רוצה. אבל אז לא להתרגז שנותנים לכן את העבודה המשעממת, העבודה שלא עומד עליה לחץ של זמן….
בתקווה שלא תצא תקלה תחת ידינו
תודה ענקית!
רציתי גם להגיב להחתמת כרטיס.
אני עובדת בחנ"מ, הרווקה היחידה בצוות בוקר, ובאופן קבוע מרשות לעצמן כל הנ"ל (חברות אהובות שלי… הנשואות..) לאחר. אני מבינה שלנשואה + ילדים קשה יותר להגיע בזמן, אבל חשבתן פעם על הרווקה החמודה (ואני מגיע מאוד מרחוק עם תחבורה ציבורית), שקרעה את עצמה גם כן כדי להגיע ושומרת לבד על ילדי הכיתות שלכן, שלא נדבר על חוסר הבטיחות שבדבר…
זה לא חד פעמי, ולא תמיד נעים לי להעיר ולבקש לדייק בזמן (מה אני המנהלת? אני סייעת בדיוק כמותן) אז סתם שימי לב על חשבון מי האיחור שלך… וחברות אהובות שעובדות איתי, קוראות את המילים האלו ומזהות… סליחה אתן יודעות שאני מעריכה אתכן, רק לפעמים……
מדי פעם חוזרת על עצמה התגובה של, מתי אתם קוראות את כל החומר הזה? אז : 1. יש נשים שיש להם הפסקה. 2. יש נשים שקוראות מאד מהר. 3. יש כאלה שקוראות רק חלק.. 4. יש כאלה שיש להם מייל בבית. וזה סתם היה לשם הדוגמה.. אנחנו לא אמורים להיות עסוקים בחשבון נפש הזה של השני. כל אחת קוראת את זה מתי שמתאים לה… אולי יש כאלה שלא מספיק חשוב להם / קשה להם להספיק לקרוא / הצטברו כל הסיבות כך שאין להם אפשרות לקרוא/ בוחרות לא לקרוא ולא להכניס בשביל זה אינטרנט.. אשריכם וטוב לכם, אבל יש אנשים שונים מכם, ואני חושבת שזה גם בסדר..
היום עובדת עברה בין החדרים ואספה כסף למתנות יומולדת לכל העובדים בחודש הקרוב – 20 ש"ח. מכיון שיצא לי לשמוע לפני כן התוכנית שלה ומכיוון שאני מחוברת לשמורה כשהיא הגיעה לחדר היה לי את הביטחון ללא חשש להגיד לה- לא ! אני לא רוצה שיחגגו לי יומולדת בעבודה.
תודה על החיזוק שנותן השראה וכח לעמוד איתנים גם במקרה של סער.
כנראה זה מאוחר, אבל נזכרתי שפעם יצא לי לראות באחד החדרים ישיבות זום ש(מישהו מהמשרד) הרו"ח נהיה החרדי היחיד וראו שם מצלמות דלוקות ואנשים שלא היה להם כח לשבת מול המצלמה ושמו תמונה של תוכי, הוא תמונה שלהם בחוף ים או סתם תמונת נוף, נראה לי שמך שחור מיד מקפיץ ויצור קצת אנטי, ואם שמים תמונה אז, זה לא קופץ כדבר הדורש ברור (כמו חילוני ששם תמונה) אבל מאפשר להסתתר מעין המצלמה.
ראשית תודה לכם על כל הפעילות המדהימה ועל מה שאתן בכלל.
יש לי שאלה, דווקא מהצד ההפוך. אני נאלצת לעבוד לפרנסתי מהבית, תחילה עבדתי עם מחשב נייד אבל בגלל עבודות הגרפיקה שאני עושה הוצרכתי להשתמש עם מסך גדול יותר וצבעים מדוייקים יותר. אני גרה ביחידה כך שאין לי חדר עבודה והמחשב בלית בברירה ממוקם בפינה בסלון,לצורך העבודה גם יש לי מייל , כל האתרים סגורים לי פרט לאתרים מסויימים אותם אני צריכה ומגדירה בעת הצורך כפתוחים.
ועכשיו לשאלה, שכנותי עוסקות בחינוך, חינוך מיוחד ומכירות את המחשב רק מהצד הטכני של להדפיס לשלוח מיילים מהעבודה וזהו. אני מרגישה שהן מרגישות התנשאות מעלי, כביכול אני "פתוחה" עם אינטרנט בבית, מחשב עם שני מסכים בסלון. אני יודעת שאני צריכה את המיילים והכל לצורך פרנסתי וההרגשה שהן כ"כ בורות בנושא כביכול כל מי שיש לו אינטרנט בבית זה כבר דבר משוקץ.
גם אני בדעה הזו, ניסיתי לדבר איתן על שמורה, לספר על ארגון גג לנשים שנאלצות לעבוד עם אינטרנט, כמה זה מחזק, הרגשתי שהן תלושות ובכלל לא מבינות, מצאתי את עצמי פגועה, וכעוסה על הצדקנות המוגזמת, על השנאה שמכניסים לאינטרנט בלי ההבדלה הברורה לנשים שנאלצות לעבוד איתו (אפשר לחשוב מה יש לי, מייל וכמה אתרים נצרכים…) נשים שיש להן סינון מהודר וצמודות להלכה אך בכל אופן, ההסתכלות עליהן היא בעין עקומה. כואב לי…
תגובות בנושאים שונים
שלום לכן , קראתי את התיאור של זאתי שירדה לגינה ואני האמת מזדהה איתה לא בגינה שלי, כי אצלינו ב"ה זה לא נפוץ… אבל ברחוב אני הולכת ורואה זוגות והרבה זמן צריכה להתלבט האם הם מאורסות או נשואות….. והם כן בשאר הלבוש נראים כבתים של תורה…. והכי מפחיד זה האלה שנראות בחורות שמורות… ואת מגלה שהם נשים….
אישית פעם הייתי בווארט של חברה וכשיצאתי מהווארט (זה היה לפני 3 שנים והיה נדיר לראות אותם על נשים משלנו) אמרתי לחברה אחרת: יו אני שמחה שהאחות הרווקה של הבחור בסגנון של הכלה.. היא אומרת לי: אין לבחור אחות רווקה, היא נשואה… הייתי בשוק! ושלא תחשובנה שאני אחת תמימה כזאת… מכירה לצערי הרבה מהמשפחה הקרובה עם כל הטבעיים, אמנם עליהם הרגע שאת יודעת שהם נשואות זה לא כזה בולט לך בעין אבל מחריד…
לתגובה על הצניעות בפאות,
דעת גדו"י מכל העדות והחוגים (לענ"ד) אסרה פאה שנראית שיער טבעי ולא ניכר בה שהיא אשה נשואה, ומשום כך יש גדרות וסייגים, שמי שרוצה תברר אצל הרב המקובל עליה מה מותר ומה אסור (אורך, שביל לבן ועוד ועוד)
לא אשכח שהייתי פעם אצל פאנית וחשבתי לתומי שהיא בלי כיסוי ראש, ככה היה נראה לי… ראיתי תלוי אצלה כל מיני "קוקואים" פאות ואמרתי לה – לא הכרתי את זה. אז היא אומרת לי – שזה מה שהיא חובשת על הראש ו "מה חשבת שאני בלי כיסוי ראש"??? כמעט אמרתי לה – מה ציפית שאני אחשוב – שאת בלי כיסוי נכון? אז מה את נעלבת????
תגובה לנושא הפאות שעלה באחת התגובות:
הפאות היום נעשות ע"מ להיראות טבעי וממילא הן רובן מאד מושכות ומאד מאד בעייתיות. הגיע מצב של אוי לי מיצרי – הרצון להיות יפה ולהתחדש, ואוי לי מיוצרי… כל אישה שיש לה יראת שמים ורגש אמיתי לצניעות ורצון ד', כשהיא רואה חברה/אישה ברחוב עם פאה באמת יפה, טבעית ומוצלחת, צריכה לרחם עליה, כי יש דין ויש דיין, וזה ודאי לא רצון ד' להיראות ככה!
צריך להיזהר להקפיד על ההלכה לא להחמיא על משהו שאינו צנוע, ואולי זה יעזור גם לנשים מסוימות להרגיש לא בנח ולתקן את הפאה שלהן שתהיה צנועה יותר. מצד שני לחזק את כל מי שיש לה פאה כשרה או הולכת עם מטפחת, אני מקנאה בהן, הלוואי ויהיה חלקי עימהן.
לכן שמורה היקרה, תתנו במה לנושא הזה כי שיח ותגובות מחזקות בענין וודאי יתרום לחיזוקים קטנים ומשמעותיים
