לתגובות הקוראות
התאכזבתי מאד לשמוע שהקורס האהוב עלי לא נפתח שוב, עם שככת הקורונה והחזרה לשגרה.
בטבעי, אני שוחרת ידע ואוהבת מאד להטעין את עצמי בהרחבת אפיקים. זה החמצן שלי, פינת התאווררות השבועית שנותנת לי דלק לתפקד בכל החזיתות.
מצאתי את עצמי מדפדפת מכריכה לכריכה בעלון השכונתי, תרה אחר תחליף שימלא לי מצברים. לפתע צדה את עיני מודעה מסוגננת, שבישרה לקהל הרחב על פתיחת קורס בדיוק בנושא שמעניין אותי מאד. איזה יופי!
אני קוראת פרטים טכניים של זמנים ומיקום, ומגלה שהאוצר נמצא ממש בהישג יד – הקורס פה בבית, אצלי. בזום.
הם אפילו איפשרו, למי שאין ציוד תקשורת בבית, לבוא לעמדות מחשבים שהם מקצים במיוחד.
הכלי הזה מזמן נכנס בדלת הראשית, יצא לי לא אחת להיפגש בו לצרכי עבודה. זהו, זה נכנס, זה פה. על השולחן בסלון.
אז הנה, אפילו זמן של יציאה נחסך לי, כמה נחמד.
אבל אז הרגשתי מן עקצוץ פנימי, משהו זע שם בחוסר נוחות.
זום בשביל קורס הרחבת אופקים – מצדיק את השימוש בו??
זה מן פרצה של גדר השמירה סביב המדרון המסוכן הזה ששמו השימוש ברשת. ופרצה, כידוע, טבעה להתרחב.
היה לי רגע של התלבטות, שבו המון קולות קראו לי: די, עזבי, אל תעשי עסק… זה כל כך נכנס לכל מקום… מה יכול להיות? רק פלטפורמה מתקדמת של שידור המידע… גם מרצה פלוני ומחנך אלמוני התירו לעצמם…
הרגשתי דופק מואץ, כמו בזמן של מאמץ פיזי.
בסוף כתבתי להם במייל:
"למרות שיש לי זום ואין לי בעיה טכנית, אני לא יכולה להשתתף מסיבות עקרוניות, כי הזום נועד לעבודה בלבד".
זהו, נשארתי בחוץ. בחוץ? בפנים. הכי מוגנת ושמורה.
ומה עם האנרגיה שחייבת הטענה? אל תדאגו, כי כבר ה' דאג לי –
תוך תקופה קצרה קיבלתי עדכון שהקורס האהוב עלי נפתח שוב!
חוץ מזה היתה לי סייעתא דישמיא מיוחדת עם הצלחה בלימוד של אחד הילדים, משהו שממש העלה לי דמעות לעיניים, הלב כבר מזמן רטוב.
ולי היתה הרגשה עמוקה, שהמאמץ שהשקעתי ב'סטופ' הזה שעשיתי לעצמי, רגע לפני שזרמתי עם מה שכל כך מקובל ונח וקורץ, הצמיח גידולים נאים.
ויתרתי על ישיבה על הספה בנחת, אבל זכיתי, הו, כמה זכיתי, בנחת!
כתוב את הכותרת כאן
תגובות השמורות לסיפור
מיוחד, ולא העלילה דווקא, אלא העצירה.
כולנו יודעים שהאינטרנט זה משהו שהותר רק לצרכי עבודה, ובאמת ב"ה רוב המשפחות שלא צריכות אותו לצורך עבודה אין להם חיבור אליו. מצער שההיתר שלצורך עבודה מכניס שימוש שאינו לצרכי עבודה, אפילו אם מדובר רק בקניות.
ואני לא מדברת רק על הנזק לאותה משפחה / אישה, כמו הלגיטימציה שזה נותן בשוק, בת שאין לה חיבור יכולה להרגיש את עצמה מפגרת מאחור, כי היא לא יודעת מה זה אתר, זום, ולהוריד, ולהזמין וכו – וזה יוצר מצב שכאלו שאין להם מרגישים שהם נשארים מאחור.
כל הכבוד למי שמצליחה לשמור על הגדר ולהמשיך להשתמש רק לצורכי העבודה, הלוואי שנשכיל כולנו לעשות ככה ולא לתת לגיטימציה למילים הקשורות לאינטרנט להיות חלק מהווי חיינו. בדיוק כמו שאין לנו מושג איך מפעילים טלוויזיה ומה צריך בשביל זה, לא צריך להיות שהמצב בכיתות יהיה שהבנות שלא יודעות על אינטרנט הם המפגרות, אלא ההפך.
מדהים. קרה לי משהו דומה בקורס איכותי במיוחד מאד "משלנו" בנושא חינוך ילדים. פעם פעמיים צפיתי ופתאום קלטתי – גדו"י גדרו את השימוש לעבודה בלבד. איך אני רוצה סיעתא דשמיא בחינוך, כשאני סותרת את הכלל הזה לשם חינוך???
עוד לא מצאתי תחליף, אין לי שום אפשרות ויכולת כרגע לצאת מהבית להיטען. אמנם בקורס הזה העניקו אפשרות להקשיב טלפונית, אבל כולנו יודעות שאינה דומה ראיה לשמיעה… בכל מקרה ברור לי שצעד משמעותי בחינוך כבר עלה על דרך המלך, הרי חינוך עצמי – שם מתחילה ההשפעה האמיתית על הילדים.
ראיתי פרסום על מסגרת עירונית ש'מפרגנת' לנו סדנת העצמה הורית כלשהי – בזום כמובן. לחרדיות.לא חשבתי פעמיים ונרשמתי. האמת? היה מעניין! מרצה קולחת, מכירה היטב את הקודים ונשמע שהכל טוב.
לאט לאט קלטתי שבעצם אני מאזינה אחת מתוך קבוצה פתוחה לציבור. נשים שלא מש מתאים שהם ינהלו עבורי את סדר החינוך הביתי … וכו'
לקח לי קצת זמן עד שקלטתי שכנראה חינוך ילדים – לא מתאים ללמוד בזום.
לא בימינו, על כל פנים…
תודה על הסיפור המדהים שהיה כל כך במקום. לי אין מצלמת זום ורק הקשבתי תמיד והבטחתי לעצמי שלעולם בעז"ה לא אעלה לזומים שנשמרים, כי אחרת אין לי אחריות מי יראה אותי.
זה היה נחמד בהחלטה, אבל פתאום הציעו לי לנהל זומים בנושא שיתן לי המון קידום ונסיון שרציתי, וממש באתי להשיב בחיוב, מתכננת את הזום הקרוב, בעלי פתאום הזכיר לי את מה שפעם הבטחתי. נעצרתי ובינתיים לא עשיתי כלום.
תודה על התזכורות. אני פשוט שולחת סירוב מטעמים עקרוניים. תזכו להמשיך להגדיל תורה ורוחניות ולהאדירה, שמורה אוהבת.
איזה יופי של סיפור!! מכירה מקרוב את הקרב הזה… תחושת הניצחון כ"כ מתוקה….. בבית שלנו לא יושבים מול זום אלא אך ורק לצורכי עבודה וגם זה בלב כבד.
את האמת, אם נתחיל עם זה- לא נסיים, יש הרצאות, סדנאות, קורסים לימודים ועוד ועוד- ובאמת אין לדבר סוף… כל הכבוד לך! ותדעי לך, גם אם לא היתה איזו נחת מהילד על הדרך- הרווחת בענק.
מחזק מאד מאד!!! נראה לי שהיום, כמעט כל אחת נתקלה בענין של זום.
אני מורה, וזה די הזוי אבל כבוחנת בגרויות נתקלתי בהדרכה חובה לבוחנים. לא שאלתי רב כי האמת, לא ממש התחשק לי לקבל תשובה שאי אפשר:( והתחברתי להדרכה. אבל הדגדוג דגדג לי כל הזמן. ועדיין.
הסיפור שלך עורר אותי מהתרדמת, בל"נ אני רוצה פעם הבאה לשאול, לא לזרום ולומר שאין ברירה… וכל הבוחנות…. וחייבים… ו…
למדתי מהשמורה שמי שרוצה-יכול לו- ליצר הרע. ומקיום ושמירה לא מפסידים דבר. חיזקת מאד!!!
לצערנו (אולי לא לצער של כולם), הקורונה הכניסה לנו את המחשב הביתה. בחודשים מרץ-אפריל 2020 באמת לא היה פיתרון והיו חייבים זאת.
אך כיום אין שום היתר, כי יש פתרון! גם המקומות שנותנים לעבוד מהבית – בדר"כ יש אפשרות לבוא לעבודה ומי שאין לה אפשרות לבוא לעבודה או מי שרוצה בכל זאת לחסוך נסיעות וגמישות בשעות, אז יש כמה פתרונות בביתר (בתשלום) וכן אפשר להתארגן כמה בנות לשכור מחסן או משרד,
לא כמו בעבר שהיה אסור לצאת מהבית וקל וחומר לשבת כמה נשים ביחד. כל אחת תצטרך לשלם כמה מאות שקלים, ואם זה עבודה רק מהבית אז זה גם משתלם ברב המקרים (חוסך את הנסיעות והזמן שלהן ואת המנוי של האינטרנט כי אפשר שכולם יהיו על אותו מנוי), וגם אם לא משתלם אז הרי אנחנו יודעות שעל מצוות משלמים ולא מפסידים. בהצלחה לכולן!
אני כל כך שמחה שמעלים את הנושא הזה. באמת מרגיש לי כאילו זה כבר נהיה בסדר להשתמש בו. וגם לצרכי עבודה.
האם בטוח שכדאי?? היד כל כך קלה על הזום.. ואם נקריב את ה"זום" של המצלמה נבחין כי בדרך כלל אפשר בלעדיו, וימים קודמים יעידו. לי אישית, כשאומרים זום זה עושה זמזום לא נעים של איזה זבוב טורדני שאומר: כאן נמצא הגבול. כולנו מבקשים "השיבנו… חדש ימינו כקדם"…
שלום וברכה, אכן, הנושא מאד נפרץ של קורסים ב"זום" וב"דיגיטל" אשמח מאד אם תוכלו להביא דעת תורה בעניין.
תגובה לכותבת הסיפור: ממש מעריצה! כל הכבוד על העוצמות! על החוסן הפנימי! על עמידה על עקרונות! אין ספק שלא מפסידים מכאלו דברים, להיפך, רק מרוויחים! לכן לא התפלאתי שרשמת על הישועה.. חיזקת אותי מאד! יישר כוח!
תודה על השיתוף המיוחד! זה מסוג הדברים שכל כך מבלבלים בדור שלנו, ומי שלא נמצאת בקבוצה המיוחדת הזו אין לה אפילו את הרגישות לחשוב שאולי זה לא ממש לצרכי עבודה כמו שהתכוון המשורר…
דוגמא קטנה מהשטח – שלחתי זימון בזום למישהי רק בשביל שתבדוק שהיא מצליחה להתחבר לזום לפני פגישה מכריעה שהיתה לה (בזום), ומאוד רצתה שאפתח מצלמה לרגל הניסוי… מה הבעיה? בעיה… אני הרגשתי שזה מתחיל בזה ויכול להיגמר רחוק. אמנם היה מאוד לא נעים לסרב אבל אז הרגשתי שאני חלק מהשמורה:)
הרבה הצלחה, חיזקת אותי מאוד.
לא רוצה לקלקל, אבל זה נשמע לי מדי צדקני. אולי בגלל שהחיים שלי נהיו קלים הרבה יותר מאז שהתחלתי לקנות ברשת במקום להתרוצץ בחנויות, ובפירוש אני משתמשת באינטרנט המסונן גם לצרכים שהם לא עבודה.
הרי את הסיפור הזה שכתבת כאן, כתבת באימייל – באינטרנט, אמנם זה לצורך ראוי ובמסגרת של השמורה אבל לא ממש לצרכי עבודה… אז מה ההבדל בינו לבין הזום ההוא? הרעיון הוא לעשות גדרים? ייתכן לא יודעת:)
תודה על הסיפור! אני משתייכת לקהילה שבה הזום אסור באופן גורף. גם לצרכי עבודה. וזכיתי לראות השגחה פרטית מדהימה שבפעם מסוימת בה התעקשתי לקבל אישור להשתמש בזום לצורך עבודה, וכשקיבלתי את האישור המיוחל התברר לי שההשתתפות בזום היתה מיותרת לי לחלוטין וד"ל…
***
הקב"ה תמיד מפצה כשאנחנו מוותרות על רצוננו מפני רצונו אך לא תמיד מיידית, כמו שקרה בסיפור שלך… עלינו כנשים מאמינות מוטלת החובה להאמין בלב שלם ,ולהמתין למתנה שהוא מכין לנו— תודה ששיתפת וחיזקת אותי ,ויישר כוח שמנעת מהפירצה שלך להתרחב!!!!
***
תודה רבה!! תמיד אני קוראת, נהנית, מחכימה, וממשיכה הלאה, הפעם קיבלתי זריקת עידוד ישר לתוך הווריד! אז תמשכנה לשתף, אף פעם לא תדענה כמה נשים ועד כמה הסיפור שלכן נגע, חיזק והיווה תמרור ברור למאן דהיא. יישר כח על הפלטפורמה המקסימה הזו!
***
חמודה!!!! מותק של סיפור. אני אוהבת את הסיפור שלך דווקא בגלל הרגישות הרבה שטמונה בו. רובם יגידו- מה הבעיה רק זום. אבל את בחרת להתעלות טפח מעל הרוב הזה ואשריך! מזדהה איתך מאוד! היה לי גם ניסיון דומה- אולי אזכה גם אני לראות יותר נחת..
***
יפה, לא נכון לכל אחת. יש כאלו שבזום מציל, משיעמום שמביא לידי חטא. כל הכבוד למי שמחזיקה בלי, אבל קשה לדון את מי שמכניסה. צריך לעבוד אבל במידה ומכניסים על גבולות פנימיים וחיצוניים חזקים ביותר! תודה על המסרים המעצימים
***
כל הכבוד!!! כל כך לא מובן מאליו לשים לב לגבול הדק הזה בין שימוש לצורך לשימוש סתם, שהוא באמת המפתח לשליטה עצמית ושימוש מושכל בכלים ההכרחיים. מאחלת לך נחת בלי סוף בכל התחומים!
***
כל הכבוד! ועם כל ההערכה, ויש בי המון הערכה, יש בי גם תחושה "מעקצצת" ממשפטים כאלה: "זהו, נשארתי בחוץ. בחוץ? בפנים. הכי מוגנת ושמורה." קצת(?) מתנשא… אבל אולי זו רק אני…
***
אשרייך ביתי! את רואה??? הקב"ה רואה כל התאמצות שלנו…ואיזה תוצאות באות מזה… שווה!!! אוי, השם! תיראה, תיראה איזה עם יש לך!!! תאמינו לי , לבכות מכל סיפור כזה…
***
סיפור מיוחד!!!! מחזק מאוד!!! אומרים שמלחמת המפרץ הכניסה לחרדים את הרדיו, והקורונה את האינטרנט… בואו נוציא אותו, ואולי גם היא תצא בעז"ה.
***
כל הכבוד! אפילו שזה נמצא בהישג יד וזמין – לא להשתמש זה אדיר! זה רק כוחות של זמן ניסיון… ולמרות שלא תמיד הקב"ה משלם "במזומן" מתי שזה מגיע – זה מגיע. מעריכה!
***
מקנאת בך!!! אשרייך!!!!!! מהיכן שאבת את הכוח להתגבר? לי גם יש התמודדויות לא פשוטות במקום העבודה וההתגברות שלך העלתה בי רצון לבכות ולהתפלל שאזכה גם אני להתגבר.
***
אהבתי מאוד מאוד, מחדד לי נקודה שאני מרגישה הרבה זמן. גם דברים שבהחלט שימושים בעבודה, לא נכון להפוך אותם לכלי לחיים
***
כל הכבוד!!!! נהניתי שכתבת להם שאת לא יכולה מסיבות עקרוניות ולא התחמקת אשריך, קידשת שם שמים
***
מעריכה אותך מאוד!!! לפעמים כ"כ קשה לשמור על הרגישות הזו… ואת הצלחת ועצרת את עצמך… אשרייך!!
יהאוווווווווווווו, ס"ד, כל הכבוד לך , הלוואי שנזכה ככה לעשות גבולות
***
ואווו גיבורה הלוואי וכל עם ישראל יזכו להיות גיבורים כמוך
***
עלו לי דמעות בעיניים, כמה כח כמה טוהר, כמה זכויות…
***
מרגש! עד דמעות גם אצלי…
***
סיפור מחזק ומיוחד, יישר כוח!
***
ווואוווווווו מדהים ומחזק!!!
***
מרגשת!
סליחה שאני לא מגיבה כמו כולם, כל הכבוד וזה, אבל אני לא בטוחה שעשית נכון, את ודאי תקבלי שכר כי התכוונת לשם שמים, אבל אולי זה מוגזם?
אנחנו מכבסות במכונת כביסה, ולא ביד כמו דורות קודמים, ואנחנו שולחות דואר במייל, ולא עם יונת דואר וכל הרבנים מתירים לשלוח מייל, למרות שטכנית אפשרי ללכת לחכות בתור בדואר השכונתי ולשלוח מעטפה עם בול.
כל הרבנים כמעט שאני יודעת מתירים להשתמש בזום, גם אם זה לצרכי העשרת ידע או הרחבת אופקים. ולכן אם את סתם חונקת את עצמך, זה לא בריא, ולכלל הציבור, ברור שזה רק יגרום נזק. כי הזום וכל שאר האפליקציות, הם כאן איתנו כדי להישאר, ועלינו ללמוד איך להשתמש בהם נכון, ועם יראת שמים.
את פשוט כותבת את אותם מילים שפעם נשים כתבו (סך הכל לפני 5 שנים..) על המייל ועל המחשב בכלל, והיום? לחצי בחורות סמינר יש כבר מייל אישי. לכן, אדרבה, אני מחזקת אותך, תרבי במחשבות של שמירה ויראת שמים, אבל מתוך הבנה הטכנולוגיה נועדה לשרת אותנו בצורה המותרת. ותזכי גם ככה להרבה נחת! תודה על השיתוף!
תגובה
תודה רבה למגיבות היקרות, בזכותכן התעוררנו לדון שוב בנושא, להפוך בו מכל הכיוונים והכי חשוב: לבקש דעת תורה…
ובכן, שאלנו את הגאון רבי מאיר קסלר שחידד את הדברים:
בעניין הגבולות הטכנולוגיים קשה מאד לקבוע כללים ברורים וחד משמעיים. יש דברים שהם מחוץ לגדר כמו טכנולוגיה וכו' יש דברים שמוגדרים כ'צרכים' שבהחלט יש הרבה רבנים שמתירים השימוש באינטרנט מסונן, במיוחד ממקומות העבודה.
העולם היום נמצא במהפכה טכנולוגית שלצערינו הרב, אנחנו חלק ממנה.
ובכל זאת, ככל שנצליח להחזיק ולהישאר מאחור – כך ייטב!
אנחנו צריכות לזכור כל הזמן שאנחנו לא חלק ממהפכת התרבות הזאת!
בכל מקום שניתן להימנע משימוש בזום – רצוי בהחלט!!!
עד כאן דברי הרב שליט"א
מסקנה?
אולי בעוד שנים לא תהיה ברירה וכולנו נתקפל לתוך קופסא שחורה ולוחצת.
אולי נעבוד, נלמד, נתייעץ, נקנה ונתנהל רק בדיגיטל.
אולי נבקר את ההורים רק בזום ואולי דקה אחרי הלידה נתכתב עם התינוקות שלנו מהמחלקה לחדר תינוקות בווצאפ…
ימים יגידו, וכולנו תקווה שנצא, או לא נכנס, לקופסא הדיגיטלית החונקת הזאת אלא נמשיך לחיות בתנאי המחיה המוכרים והאהובים.
בכל מקרה, לנו יש את האפשרות להתערב בכל הדברים הנתונים לבחירתינו…
ולכן, כן, בהחלט כדאי שבכל מקום שאנחנו יכולים להאט את הסחרור הזה – כדאי שנעשה זאת!
נקודה חשובה נוספת: יש לזכור שככל שעובר הזמן, יש פתרונות לעוד בעיות ולכן אלו שנכנסים לסחרחרה הזאת מאוחר יותר – מרוויחים שהם הגיעו לשביל סלול יותר, מוגן יותר, טהור יותר.
תגובות לסיפורים קודמים
זה לא ממש קשור לסיפור של השבוע… יותר לתגובות על הסיפור של שבוע שעבר….
אני חושבת שכל המטרה של סיפור זה לתת לאדם הקורא אותו חומר למחשבה… מה הוא יכול לעשות אם הוא יהיה בסיטואציה… או אפילו רק לתת טעימה מדרגה רוחנית שכדאי לשאוף אליה, לפתח כיווני מחשבה, להזיר לנו לשמור על רוח-בית יעקב עליה חונכו…
אני מאמינה שזה לא בא ממקום רע… אבל לאחרונה יש המון תגובות מאוד ביקורתיות לסיפורים… החל מ: זה אפילו לא שאלה….לא הבנתי על מה להתבלט…. בטוח שהייתי עונה לא זה לא מתאים… ממשיך ל:אני מתפלאת על זה שבשמורה יש נשים כאלו…. זה נושא שכל גדולי הדור יצאו כנגדו….. ומתדרדר הלאה.
אני מבינה את הצורך לתת לכל שמורה את הבמה שלה, אבל אני חושבת שכשיש עומס תגובות מחלישות מהסוג הזה, אולי כדאי לתת הודעה קצרה לפני הסיפור- "הבאנו את הסיפור כדאי להעביר את המסר העיקרי שבו, לידיעה יש רבנים האוסרים שימוש במכללה ושכל אחת תתייעץ עם רבותיה" או "שימוש במחשב לצורך ביתי הוא נושא מעט בעייתי ושכל אחת תתייעץ עם רבה" וזהו… מאשר עשרות תגובות מחלישות ולא מעודדות.
אני מבינה שיש נשים מאוד מאוד צדיקות בעולם שאין להן ניסיונות בכלל, אין להן מחשב בבית, (הן בטח מקבלות את הסיפור עם דף הקשר של הבת מהסמינר… איך זה הגיע לשם? אולי מהמזכירה של הסמינר….) הן לא מדברות לשון הרע, ולפני השינה הן חייבות לקרוא 3 פרקים ב3 ספרי מוסר שונים, אשריהן! אני מבינה שהן ממש ממש מזדעזעות לראות שיש לנו דור כל-כך שפל שאלו הניסיונות שלו, בבקשה אל תעזרו להן לת לנו הרגשה רעה עוד יותר, ולהחליש אותנו. תודה אבל מזה יש לי מספיק גם בלי השמורה.
אם ממש קשה אפשר להגיד להן שהשמורה נועדה לנשים נכות רוחנית שהיו צריכות לצאת לעבוד על מכשיר כזה מרובע שקוראים לו מחשב, שיש לו מסך והוא גם מחובר לאינטרנט, ולעיתים הן גם עובדות עם יצורים כאלו מוזרים שהם גברים ולא נשים ולפעמים הם גם מין סוג מוזר כזה של אנשים והם לא דתיים והסיפורים האלו זה כמו תרופה לילד חולה- הן בריאות שלא יקראו אותה, ואם קראו אותה- אל תתנו הערות מחלישות.
סליחה שאני ככה כותבת בחריפות- אבל זה באמת מאוד מכאיב לראות את ההערות האלו
(ובדרך אגב…. אולי כן כדאי שהנשים הנעלות הללו, שהן יקראו את הסיפורים האלו. יותר מידי סיפורים שמעתי על בנות טובות, ממשפחות טובות, מסמינרים מעולים שיצאו לעבוד והתדרדרו… וכשמדברים איתן הן טוענות שלפי דעתן בעיה מספר 1 זה שבסמינר לא דיברו איתן על ניסיונות שיכולים בכלל להיות להן. כן היה להן כנס של שמורה…והיה להן שיעור כללי או שתיים ושם שוחחו על זה…. אבל חבל שלא לימדו אותן מה מקום עבודה חילוני, הלכות הקשורות לזה ועוד כמו שמלמדים הלכות שבת או תפילה למשל….)
תגובה למגיבה 'הן פשוט לא מבינות מה הניסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת' את לא היחידה! אני לפחות לגמרי איתך. ומאמינה שעוד הרבה. ותודה שהלבשת במילים את התחושות שלי שלא הצלחתי בדיוק למקד ולהגדיר עד עכשיו.
- כן, מאד מפריע לי שיש בשמורה נשים שלא מתמודדות עם הבעיות של חברה מעורבת. לא בגלל הויכוח הידוע בין מורות למתכנתות (מי המציא את החלוקה הטיפשית הזו?), אלא כי זה לא פייר, זה המקום שלנו, זה המקום היחיד שלנו. זה מפריע, זה בעיות שהן בכלל לא מבינות ולא משערות, זה אפילו בושות להציג אותן בפניהם..
גם אני מרגישה שהסיפורים והתגובות לאחרונה גדולים עלי, ואני ממש לא מהפתוחות בחבורה כאן. רק שאנחנו מתמודדות עם עבודה שוטפת באינטרנט, עבודה מהבית באינטרנט, ר"צ גבר נחמד בחדר ליד, ועוד.. וכאן הסיפורים קבלו מימד הרבה יותר שמור לאחרונה..
- באופן כללי בכלל קשה לי לסבול את הקיתונות שמקבלת אישה שמשתפת בהתגברות. גם אם הדברים כשלעצמם נכונים, הבמה לא יכולה להיות במה של זה. רוצים לחזק נגד מכללות? תזכרו בזה פעם אחרת. לקחת את הבמה שהיא הגישה לכם עם הסיפור המקסים שלה, להיעמד עליה ולהתחיל לצעוק עליה? וזו לא פעם ראשונה שזה קורה כאן..
כל צעד, כל התקדמות ראויה להערכה, למבט. ולכל אדם יש מה ללמוד ממישהו שעשה את הצעד, גם אם הנקודה הספיציפית היא לא נקודת הבחירה שלו. עם מעט ענווה, נהיה אנשים יותר נעלים אם נביט על המעשה וניקח מוסר מאיזשהוא פן שלו, מההתגברות , מהמסירות או מחידוד הבנה מסוימת. מציעה לשמורה לא לאפשר תגובות כאלה.
כמדומני שלא הגבתי מעולם לשמורה, ישבתי כקוראת מן הצד ונהנית ומתחזקת. למרות שמזמן רציתי לכתוב את זה, אבל לא היה לי מספיק אומץ אולי… אבל עכשיו כשראיתי את התגובה הראשונה "הן פשוט לא מבינות מה הניסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת" הזדהיתי עם כל מילה מתחילה ועד סוף, ואמרתי אענה גם אני את חלקי ואענה לשאלתה "האם אני יחידה?"
אז לא, יקרה, את לא יחידה:) גם אני מרגישה לפעמים, שהשמורה האהובה שמחבקת את בנותיה, והקהילה התומכת שפגשתי בבנייני האומה, לא מסתדרת לי עם האופציה. שלא משנה כמה מתוק ומהמם יהיה הסיפור. תמיד בתגובות תהיינה תגובות שיתפסו למילה או שניים בסיפור, יגנבו לסיפור את ההצגה והבמה ויקחו הכל למקום אחר. לא רוצה לתת דוגמאות כי בכל אופן מאחורי כל תגובה עומדת אישה יקרה. אבל במכללות זה כאב לי ממש. לא מפרטת מידי את האופציות של "לדון לכף זכות", כי ההיא מהתגובה עשתה את זה מצויין. אבל קרה לא פעם ולא פעמיים שקראתי את הסיפור, התפעמתי מהעוצמה, והתגובות הורידו לי את זה. מזל שבספר אין תגובות אחרי כל סיפור:)
בכל אופן, אשמח שתפרסמו את תגובתי, ואת פנייתי בזו ל17 אלף אחיותי האהובות,
מאחורי כל סיפור עומדת גבורה יהודית, וכמניין בנות השמורה כך גם מספר המקומות הרוחניות שנמצאת בהן כל אחת, בשביל רותי זה גבורה אדירה ו"הלוואי שהיתה מגיעה למקום הזה" ובשביל רחלי זה לא נושא לדיון בכלל. האם רחלי חייבת לכתוב תגובה כמו "לא מתאים לשמורה"? מי החליט מהי השמורה? מה מתאים לה? שמורה היא הלך הרוח והרצון לעשות את רצון ד', את לא היית במקומה של חברתך ואולי מה שברור לך כי ככה זה במשרד שלך, בשביל חברה אחת במשרד שלה מקובל אחרת, הנהלים אחרת, סגנון הצוות הוא שונה, ולה זה היה מאוד מאוד קשה. בסיפור להחתים כרטיס למשל, מאיפה קבענו שהיא בזבזה שעות עבודה ועשתה גזל? אולי היא יכולה להשלים שעות? אולי משלמים לה פר שעה? (התחלתי לפרט על עוד תגובות שהקפיצו אותי אבל מחקתי, כי לא רוצה לפגוע בנשים שכתבו תגובות שונות), מה שבאה בעצם לומר, שהשמורה אמורה להתאים לכולן, וכאחת שעובדת בסביבה מאוד מעורבת, אני בטוחה שעם הניסיונות שיש לי הייתי יכולה לכתוב ספר, אבל אולי לעצמאיות או כאלו שעובדות עם בנות חרדיות אצטייר כמתירנית, פתוחה, איך בכלל היה לי ספק כלשהו, ואני לא מתאימה לשמורה:(
עוד נקודה, חכמות היזהרנה בדבריכן, כשאתן שולחות תגובה זו או אחרת כמו "התאכזבתי מהסיפור" שהוא סיפור גבורה מרגש של בת, האם היית שמחה לשמוע על סיפור שלך את המילים האלה? שהוא מאכזב ולא מתאים לסגנון השמור של הקהילה?
ונקודה נוספת ואחרונה, יש מושג בגמרא "תוכו אכל, קליפתו זרק" לא כל פרט בסיפור אמור להרעיד לנו את אמות הסיפין, לא כל סיפור "קובע רף לשמורה", יש בנו אלפי סגנונות שהזמן גרמא והמקום והסיטואציה גרמו להם לקרות, ולא, לא הסיפורים קובעים את הרף הרוחני שלך. שבוע אחד לא התאים לך הסיפור וקלע בול למישהי אחרת, שבוע הבא הפוך:) לא צריך לקבל הכל כ"תורה למשה מסיני" ולא דחוף לציין את זה קבל עם ושמורה ש"לא אהבת את הסיפור".
בתפילה שנזכה לעשות את רצון ד' כל אחת במקומה היא.
רציתי להגיב לתגובה שהייתה תחת הכותרת: הן פשוט לא מבינות…נשים בחברה מעורבת.
כ"כ הזדהיתי עם מה שהיא כתבה!! די צורם לי האופי הביקורתי והמתנשא שנושאות חלק מהתגובות בחודשים האחרונים,
כשמישהי משתפת מדם ליבה ממש בהתמודדות שהיא עברה, למה מגיע לה תגובות מזלזלות כאלו?? את היית בכלל פעם במקום הזה? את התמודדת עם אותה עוצמה של קושי? אומרים שאפילו אם יש לשני אנשים את אותו פצע בדיוק, לכל אחד זה יכול לכאוב בעוצמה אחרת לגמרי! יש פירוש ידוע – לא זוכרת בשם מי: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו- כי לעולם לא תגיע למקומו…
כואב לי לחשוב על אישה אמיצה שהתמודדה עם ניסיון שהקב"ה שלח לה ומצליחה לעמוד בו, וכל מה שהיא מקבלת זה ביקורת מתנשאת כמו- לא מבינה בכלל מה המקום לשאלה… איפה הרגישות? למה אנחנו מבינות שכשחילוני מחליט למשל לא לנסוע בשבת מגיע לו את כל ההערכה, ואף אחד לא יגיד לו-מה? על כלי שני אתה לא מקפיד???
השמורה נועדה לנשים ובנות שיש להן אתגרים שלא כולן מסוגלות לקלוט כי הן פשוט לא שם! א"א לבקר ממקום כזה מנוכר ולא מבין! אפשר בהחלט להאיר ולהעיר אבל קחו בחשבון מה האישה ששיתפה בקושי שלה חווה ומרגישה מול אותן תגובות מחלישות ומקטינות… חיזוק גדול בטח אין כאן…
כדאי לקחת את זה לתשומת לבכן לפני שאתן מגיבות בפעם הבאה…
הארה נוספת לצוות המדהים של שמורה- (לא בטוח שכדאי להוסיף את החלק הזה לתגובה..) אולי כדאי לקחת לתשומת לב את התגובה ההיא שנראה לי מביאה הרבה קולות מהשטח שלא מגיבים… אולי מרוב שהשמורה ב"ה גדלה ונהייתה יותר מגוונת ועם סגנונות שלא היו שם מלכתחילה- נראה לי שיש קצת התפזרות עם הנושאים שעולים, לא כולם בהכרח מתאימים למי שהשמורה היא קרש הצלה בשבילה… למי שבאמת צריכה את זה… לא למי שנעזרת בה בתור העשרה או חומר קריאה מרתק… ואולי זה יוצר תחושה של נתק וחבל… מקווה שהועלתי… מעריכה בלי גבול את כל העשייה שלכן!
שלום וברכה, שמחתי לקרוא את התגובה שנכתבה השבוע, תמיד הייתי נקראת בת שמורה ולמרות זאת הנסיונות שלי בעבודה הם ממש לא במגרש של המורות (פשוט זה לא אותו מגרש…). והרבה פעמים מחוסר תשומת לב מי שלא מודעת לסביבת העבודה שלנו לא תאמין למה שאנחנו מתנסות בעבודה מעורבת (אני רק מדמיינת מה תהיה התגובה שלהן לעובדה שאני מתאפקת לא לצחוק מבדיחה בין גברים… הן ממש לא מסוגלות להבין כמה זה קשה!)
אז בבקשה, אם את מאותם אלה שלא התנסו (ברוך ד'!!!) בעבודה כמו שלנו, לפחות תביני שאת לא מבינה. יישר כח, תמשיכו לחזק את כולן, וכולן, תשמנה לב שחיזוק שלכן לא בא על חשבון החלשת אחרות ששמורה היתה מיועדת להן מלכתחילה.
הזדהיתי מאד עם התגובה (מצטטת): "שמישהי אומרת שהיא חיפשה מלא זמן עבודה – ויתרה על עבודה נחשקת ומדגישה שהיא אפילו לא הרגישה גיבורה בגלל היותה “שמורה” צריכה לקבל תגובות חריפות כל כך.."
גם לי כאב מאד לקרוא את ה"התנפלות" הלא הוגנת על הסיפור הזה. אף אחד לא יודע מה בדיוק קורה אצל השני, מה ההתמודדויות והשיקולים שלו, אולי הוא התייעץ עם דעת תורה, אולי היו סיבות שהתירו לו. העולם באמת לא כזה שחור לבן. ההרגשה שלי שאחרי שמישהי משתפת בהתמודדות שלה, וכמעט לא מקבלת פידבק חיובי, אלא בדיוק להפך, תגובות חריפות כאלה – זה לא נותן שום כח לא לה ולא לבנות אחרות שקראו והזדהו, ומוציא את החשק לשתף, אם זה היחס שמקבלים. (ממש להפך מהמטרה של שמורה…)
תגובה לזו שכתבה שהיא מרגישה ששכנותיה מסתכלות עליה 'מלמעלה': לא תשובה לשאלתך, רק מחשבה שעלתה בי בעקבותיה.
פתאום כשחשבתי על השאלה שלך, וחשבתי על עצמי, על החברות שנוהגות כמוני וגם על החברות שמסתכלות עלי עקום, חשבתי שאולי אנחנו צריכות לשים לב לצורת הניסוח שלנו בע"פ, עד כמה היא כוללת בתוכה את החשיפה שלנו. האם אני אומרת "שאלתי אותה אם יש אפשרות…" או "כתבתי לה מייל אם יש אפשרות…" נכון שהשאלה היתה במייל, אבל האם יש עניין לציין את זה?
זה כולל המון דברים שחשבתי ועשיתי ושמעתי וראיתי, שאני בלי לחשוב מספרת שבדיוק שלחו לי פרסומת של… ולא אומרת שראיתי את הפרסומת, סתם, בלי פירוט… לומר 'כתבתי' ולא 'הקלדתי', 'נרשמתי' ולא 'מילאתי טופס מקוון' וכו'.
זה טוב גם בשביל שכנותיך ודומיהן, שבלי להיכנס לשאלה אם הן צודקות, ככה יש להן פחות הזדמנויות להרגיש את העליונות, ולשים לב להבדלים בינינו… וזה טוב גם בשבילנו. להבדיל בין מי שאני, כולל העיסוקים שלי, לדרך שבה אני עוסקת בזה. המייל / המחשב / האינטרנט, הם כלי טכני שבו אני נאלצת להשתמש, לא עיסוק בפני עצמם.
תגובה לאישה שמרגישה "מנודה" כי יש לה אינטרנט לפרנסה (התגובה האחרונה בקובץ)
לפני שאנשים דואגים לשמירת העיניים וההתנהגות מול גברים וחילוניות, אולי שיחשבו קצת על לשמור על ההתנהגות והאיפוק מול נשים חרדיות שקצת שונות מהן, אבל עדיין כשרות (למהדרין) וטובות.
אין לך מה להרגיש רע שהן לא מבינות אותך, את מתמודדת עם להביא פרנסה במסירות נפש תוך שמירה על גדרי ההלכה , את גיבורה ולא פחות טובה מאף אחת !
רציתי להגיב לגרפיקאית מהסלון ביחידה.
גם אני עובדת בבית, דירה קטנה והמחשב נמצא בסלון, מאוד לא רציתי שיהיה לי בית של מחשב אלא בית עם מחשב… מה שעשיתי הזמנתי ארון (בהזמנה אצל נגר) כמו מכתביה של מחשב עם דלתות מלמעלה עד למטה – שנפתחות ב 180 מעלות, מגירת המקלדת – רחבה לכל אורך הארון ומסיבית כך שהיא נשלפת החוצה ומשמשת שולחן עבודה.
כך שאני מסיימת את העבודה אני מחזירה את המגירה פנימה סוגרת את הדלתות וזהו – יש רק עוד ארון בסלון. הפלוס הנוסף הוא שהילדים לא נוגעים במחשב ובקלסרים.
קראתי את התגובות, היתה שם אחת שקצת הקפיצה אותי "האם נראה לך שהיא אמורה לצאת מהחדר ולנסות לאתר רב שיורה לה האם כן או לא לשלוח באותה שניה? הרי בודאי שאין מצב שיהיו רבנים זמינים לכל בת בכל סיטואציה בכל רגע בה יש לה התלבטות… "
ממש ממש ממש לא נכון!!!!!!!! הרבנים זמינים לכל בת בכל סיטואציה בכל רגע בה יש לה התלבטות. אם רק יש לה מספר בפלאפון. תשמרי לך מראש את כל המספרים הנדרשים ושיכולים להיות. ואם אין בדיוק רב שעונה בנושאים אלו אפשר להתקשר לקווי ההלכה שפתוחים 24 שעות… כל אחת לפי הרב ודרך ההנהגה שלה (ר' ניסים, הרב גרוס, ר' שבח רוזנבלט וכו)
בס"ד תודה רבה על הסיפורים!! מגיבה לסיפור "בלי קשר"
בהחלט התגברת. נכנסתי לסיפורך וקיוויתי שמה שתעשי בסוף זה השליחה העקיפה, שאכן עשית. בכל מקרה ויתרת על התחושה הנעימה של יודעת, ותיקה ומכירה מול מתחילים… חיזקת רבות!
קראתי חצי מהתגובות ולא נתקלתי באף אחת שהגיבה לנושא לכן חשוב לי לציין נקודה אחת שצרמה לי: – כתבת שאם היית שולחת אליו בוודאי היה נוצר קליק קטן ביניכם, בייחוד שהוא אדם נחמד. קליק זה מה שמרגישים בפגישות שידוך, אם מרגישים.. לא שכיח מאד, כימיה של נשיאת חן הדדית.
רוצה לקוות שגם אם היית בוחרת לשלוח אליו והיה מודה לך במייל במקרה הטוב ובעל פה במקרה הפחות לא היה קשור שם קליק. זה מעולם אחר. פה גם אם הייתה נוצרת ידידות בסיסית הייתה כבר בעיה, אבל ציינת קליק, את בשדה של עבודה לא הכרויות… כנראה נבע מהגדרה אחרת של המושג קליק, זו הנקודה הטובה שנותנת לעניין. בעזרת השם שבעבודה הקליק היחיד יהיה שוקולד
תגובה לתגובה: מי שהציעה את המיזם של חברותות או קשרים ישירים בין מבוגרות לצעירות בעבודה –
אני עובדת די טריה בחברה חילונית לגמרי. כשקראתי את ההצעה חשבתי לעצמי שמה זה כבר יכול לתרום לי, ומה אני כבר יכולה לתרום, הרי לכל אחת הניסיונות אחרים והמצב שונה.
אבל אז קראתי בהמשך התגובות מישהי שכתבה ממש בפירוט – הכותרת של התגובה היא: לפני כמה שנים הייתי ממהרת לשלוח סיפורים כאלה לשמורה ועכשיו זה פשוט כי אני לא מרגישה שיש בהם שום דבר יוצא דופן. היא פירטה ממש באריכות על הניסיונות הקטנים של כל יום, התן ביס והקפה והתמונות וכל זה, והזדהיתי ממש עם כל מילה שלה,
ואז הבנתי שההצעה הזאת באמת יכולה לתרום המון, אם למשל הייתי יכולה להתכתב עם אותה אחת שכתבה את התגובה ההיא כמה זה היה נותן לי, כי בסופו של דבר – אם זה אותו תחום ממש – הייטק, גרפיקה, שכירה או עצמאית, תל אביב או ירושלים – אם זה ממש אותו תחום זה כן חופף ומישהי מנוסה יכולה לעזור ולתמוך המון במישהי ירוקה. לתת גב ולעזור בניסוח תשובות לכל מיני…
אז אם המיזם הזה יכול לצאת אל הפועל – זה יכול להיות ממש ברכה… תמשיכו לעשות חיל ותזכו למצוות!
אגב, המיזם של תיווך מקומות לעבודה מהבית עדיין פעיל? תודה!
תודה על הסיפור. בלי קשר לסיפור. לזיכוי הרבים: לפני כמה שבועות יצא בעדכון האחרון של WINDOWS בשורת המשימות (ליד התאריך) כתוב את תחזית מזג האויר. לכאורה אין בזה בעיה. אבל אם לוחצים על זה זה מראה את החדשות האחרונות מאתרי חדשות חילוניים כולל תמונות . כדאי מאוד לנטרל את זה כדי לא להיסחף והסתכל שם.
כדי לעשות את זה, לוחצים לחצן ימני על האייקון ובוחרים חדשות ותחומי עניין ואז לוחצים על כיבוי. מצורף צילום מסך איך זה נראה במחשב באנגלית (מצטערת השפה במחשב שלי היא אנגלית) אבל זה אותו רעיון בעברית.
תגובה לתגובה הן פשוט לא מבינות מה הנסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת.
צודקת בכל מילה!
מבלי להמעיט בחומרת הנושא, הצורה שבה הוצגו הדברים היה נראה כמו לינץ' בכותבת הסיפור. השמורה שנתנה במה לסיפור, צריכה לשמור גם על כבודה של כותבת הסיפור.
אף אחת מהמעוררות הרבות לא ידעה שחברותיה גם עוררו לזה. רצוי היה לאחד את התגובות הרבות לתגובה אחת מסכמת וכוללת.
תגובה:
המעשה הספציפי של חברתינו שויתרה על העבודה מטעמי צניעות, ראוי להערכה ללא ספק.
כוונת כולן היה להעלות על נס ולפרגן לה על היכולת שלה לקבל החלטה כל כך לא פשוטה. (שלחנו גם התנצלות אישית לבעלת הסיפור על כך שלא היתה מספיק ברורה ההפרדה בין המעשה הגדול שלה, לביקורת על האקדמיה)
הביקורת, היתה כלפי השמורה שבעקיפין השתמע שהבעיה היא רק הנושא הזה ואילו בעבודה באקדמיה אין בעיה כלל.
כמו תמיד, ביקורת על השמורה אנחנו משתדלות לפרסם:)
א. כדי לתקן מכשלות שאולי נגרום להם…
ב. כדי להזכיר לעצמנו ולכולן שאנחנו בסך הכל קבוצה מתוך הקהילה שמנסה להגיע לחקר האמת יחד עם כולן, ולצערנו, לפעמים יש לנו טעויות. ההערות שלכן מסייעות לנו מאד לתקן את הטעון תיקון כמה שיותר מהר.
מתנצלות ששורבבה ביקורת שהיתה מיועדת להסרה עקב תקלה טכנית. טעות לעולם חוזרת.
