לתגובות הקוראות
התאכזבתי מאד לשמוע שהקורס האהוב עלי לא נפתח שוב, עם שככת הקורונה והחזרה לשגרה.
בטבעי, אני שוחרת ידע ואוהבת מאד להטעין את עצמי בהרחבת אפיקים. זה החמצן שלי, פינת התאווררות השבועית שנותנת לי דלק לתפקד בכל החזיתות.
מצאתי את עצמי מדפדפת מכריכה לכריכה בעלון השכונתי, תרה אחר תחליף שימלא לי מצברים. לפתע צדה את עיני מודעה מסוגננת, שבישרה לקהל הרחב על פתיחת קורס בדיוק בנושא שמעניין אותי מאד. איזה יופי!
אני קוראת פרטים טכניים של זמנים ומיקום, ומגלה שהאוצר נמצא ממש בהישג יד – הקורס פה בבית, אצלי. בזום.
הם אפילו איפשרו, למי שאין ציוד תקשורת בבית, לבוא לעמדות מחשבים שהם מקצים במיוחד.
הכלי הזה מזמן נכנס בדלת הראשית, יצא לי לא אחת להיפגש בו לצרכי עבודה. זהו, זה נכנס, זה פה. על השולחן בסלון.
אז הנה, אפילו זמן של יציאה נחסך לי, כמה נחמד.
אבל אז הרגשתי מן עקצוץ פנימי, משהו זע שם בחוסר נוחות.
זום בשביל קורס הרחבת אופקים – מצדיק את השימוש בו??
זה מן פרצה של גדר השמירה סביב המדרון המסוכן הזה ששמו השימוש ברשת. ופרצה, כידוע, טבעה להתרחב.
היה לי רגע של התלבטות, שבו המון קולות קראו לי: די, עזבי, אל תעשי עסק… זה כל כך נכנס לכל מקום… מה יכול להיות? רק פלטפורמה מתקדמת של שידור המידע… גם מרצה פלוני ומחנך אלמוני התירו לעצמם…
הרגשתי דופק מואץ, כמו בזמן של מאמץ פיזי.
בסוף כתבתי להם במייל:
"למרות שיש לי זום ואין לי בעיה טכנית, אני לא יכולה להשתתף מסיבות עקרוניות, כי הזום נועד לעבודה בלבד".
זהו, נשארתי בחוץ. בחוץ? בפנים. הכי מוגנת ושמורה.
ומה עם האנרגיה שחייבת הטענה? אל תדאגו, כי כבר ה' דאג לי –
תוך תקופה קצרה קיבלתי עדכון שהקורס האהוב עלי נפתח שוב!
חוץ מזה היתה לי סייעתא דישמיא מיוחדת עם הצלחה בלימוד של אחד הילדים, משהו שממש העלה לי דמעות לעיניים, הלב כבר מזמן רטוב.
ולי היתה הרגשה עמוקה, שהמאמץ שהשקעתי ב'סטופ' הזה שעשיתי לעצמי, רגע לפני שזרמתי עם מה שכל כך מקובל ונח וקורץ, הצמיח גידולים נאים.
ויתרתי על ישיבה על הספה בנחת, אבל זכיתי, הו, כמה זכיתי, בנחת!"לא כל כך הבנתי מה זה קשור לשמורה" אמרה לי חברה אחת על המכתב המרגש של הגר"ח קניבסקי שליט"א, "שמורה זה בדיוק קהל היעד שמשתמש ב'נגע צרעת של האינטרנט וסייעתו… ולכן צריך להתרחק מזה כבורח מפני האש…'. מעניין שכתבו דבר כזה בדיוק על שמורה…", כך היא העלתה באוזני את הרהוריה, "הייתי אומרת שזה ארגון שנותן חוסן לנשים, שכורח המציאות אילץ אותן לצאת לשוק המעורב, דברים בסגנון הזה".
אז נכון שגם 'הסגנון הזה' הוא נכון, אבל גם 'להציל רבבות נשים שלא יפלו ברשת היצר הרע הלזה' הוא נכון מאד. והסיפור שלי יעיד. הוא לא ממש על ניתוק של אינטרנט, ב"ה זה היה ברור לנו מהתחלה. אבל גם מייל הוא נספח נכבד מהרשת הזאת…
כי דווקא אנחנו, שחלק נכבד מהיום נמצאות שם, ולפעמים אולי קצת שוכחות את המילים החריפות שגדולי ישראל כתבו על זה, דווקא אנחנו אלו שצריכות יותר מכל את החיזוק הזה.
דווקא אנחנו, שנוהל העבודה בתקופת הקורונה דחף לנו את האינטרנט הביתה, חייבות הכי את החיזוק ודרבון להוציא אותו ברגע שאפשר, למרות הנוחות, הנגישות והקלות שיש לו להציע בעוד כל מיני תחומים.
ואת זה שמורה נותנת, ובגדול.
אז הכנסתי מחשב הביתה, כי רק בצורה הזאת התנהלו הקורסים שלמדתי באותה תקופה. לא היתה שום דרך אחרת להיפגש בחוץ, וגם לצאת לעמדת מחשבים לא בא בחשבון עבורי, עם תינוקת בת שנה שבילתה על הברכיים שלי בשעות הבוקר של ימי הסגר הרבים.
אי אז, פעם פעם, חלמתי על בית בלי מחשב… לצערי עם הזמן הלך החלום והתנדף לו.
סיימתי את הלימודים והתחלתי לעבוד.
עכשיו המחשב כבר לא היה מאסט, אבל הוא נשאר נח, אז הוא נשאר.
את האינטרנט, המסונן כמובן, ניתקנו. אבל מייל? שיהיה.
הייתי קובעת דרכו את סדר היום הבא שלי, מארגנת את התורים של המטופלים, שולחת הודעות במקום להרים טלפונים, וסתם בודקת במייל בלי איזה צורך מיוחד. סתם.
כל ערב, אחרי שהקטנה נרדמה, פתחתי את המייל. מן הרגל כזה שהשתרש לו. שולחת הודעות, קוראת תגובות, שולחת שוב, פותחת עוד פעם. התמכרות כזאת. מריחת זמן לחינם.
אמרתי לעצמי שכשיגיע הערב בו לא אפתח את המייל זו תהיה חגיגה!
אבל לא זכינו לחגוג חגיגה שכזאת.
אני קוראת את הדיונים בשמורה, וכל כך רוצה להיות שם. לנתק. הדברים מובאים על במה מכובדת, בצורה משכנעת והגיונית, אני כל כך רוצה גם, ולא מצליחה. המייל זה חלק ממני, לא מסוגלת להוציא אותו!
הרצון החזק הוביל אותי פשוט להתפלל. לבקש מה' הטוב שיעזור לי! אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
תפילתי נענה בצורת נטסטיק שבור. לא מגיב! אין לי חיבור למייל. הנסיונות להתחבר עם סטיק חילופי לא צלחו, ומצאתי את עצמי ערב שלם מנותקת. מחוברת לעצמי.
ערב נוסף עבר ככה, ועוד אחד. כמעט חודש שאני בלי מייל! מוצאת את עצמי משוחררת כמו שלא הייתי הרבה זמן, בלי הדחף הבלתי נשלט לבדוק מה חדש, בלי ה'חייבת' לראות מה ענו לי.
כמה טוב!
הצעד הזה היה נראה לי כהר בלתי עביר, ובסוף – אפילו גבעה קטנה זה לא היה.
אז תודה לשמורה, שהבעירה בי את הרצון העז להגיע למקום הזה, ותודה לה' שהביא אותי לשם.
בית בלי מחשב, חלום שהתגשם.
תגובות השמורות לסיפור
אני התחברתי לשמורה לפני כמה חודשים ועדיין לא הספקתי כ"כ לקרוא. היום ב"מקרה" פתחתי וזה הגיע בצורה כזו שמימית.
אני כל היום עם המחשב, בעלי חולם ומתפלל כבר שזה יצא מהבית, אבל אני עובדת מהבית ולא יכולה בלעדיו.
לאחרונה יש לי קשיים בכל מיני תחומים, ואחרי שקראתי את המאמר היום התחלתי לחשוב אולי שזה קשור. זה ממש היה אור בקצה המנהרה בשבילי! בבקשה תשלחו עוד מאמרים בנושא. תזכו למצוות!
יפה מאד! מאד מזדהה איתך. גם אני מרגישה התגברות אם ערב שלם לא פתחתי מייל.
עצה כשרוצים להימנע מ "רק שניה לפתוח מייל" אחרי שעות העבודה, אפשר לכבות ראוטר\ לשלוף נטסטיק. כך שכאשר רוצים "רק שניה לפתוח מייל", זה ייקח כמה דקות טובות עד שזה עולה\מתחבר\ נדלק ככה יותר קל להימנע.
מיוחד, ולא העלילה דווקא, אלא העצירה.
כולנו יודעים שהאינטרנט זה משהו שהותר רק לצרכי עבודה, ובאמת ב"ה רוב המשפחות שלא צריכות אותו לצורך עבודה אין להם חיבור אליו. מצער שההיתר שלצורך עבודה מכניס שימוש שאינו לצרכי עבודה, אפילו אם מדובר רק בקניות.
ואני לא מדברת רק על הנזק לאותה משפחה / אישה, כמו הלגיטימציה שזה נותן בשוק, בת שאין לה חיבור יכולה להרגיש את עצמה מפגרת מאחור, כי היא לא יודעת מה זה אתר, זום, ולהוריד, ולהזמין וכו – וזה יוצר מצב שכאלו שאין להם מרגישים שהם נשארים מאחור.
כל הכבוד למי שמצליחה לשמור על הגדר ולהמשיך להשתמש רק לצורכי העבודה, הלוואי שנשכיל כולנו לעשות ככה ולא לתת לגיטימציה למילים הקשורות לאינטרנט להיות חלק מהווי חיינו. בדיוק כמו שאין לנו מושג איך מפעילים טלוויזיה ומה צריך בשביל זה, לא צריך להיות שהמצב בכיתות יהיה שהבנות שלא יודעות על אינטרנט הם המפגרות, אלא ההפך.
למעשה הפתרון שאליו הגיעה הכותבת, הוא פתרון ה: אין ברירה. ולמה זה נוגע לכל אחת? לפעמים כדאי ליצור לעצמנו בכח "אין ברירה".
לדוגמה – לחסום חלקית את שעות פעילות המייל (אפשרי בנטפרי), ליצור איזשהו משהו חיצוני שיאלץ אותנו וימנע את הגישה למייל, ולו באופן חלקי. כמובן שצריך רצון בוער ושאיפה חזקה, אבל האין ברירה הזה יכול לעזור לשאיפות להתגשם. בהצלחה
חייבת להגיב שאצלי מאז ומתמיד אני מאד טכנולוגית. זה התחיל לפני שחזרתי בתשובה, למרות זאת יש לי גם חלום שמדי פעם קופץ על להוציא את המחשב.
נראה לי שיותר אפשרי כרגע לתחום בשעות או משהו כזה. בקרוב נעבור לבית עם חדר משרד, במקום המצב כרגע של מחשב שיושב במרכז הסלון/מטבח… עדיין כשלא פותחת עד שיש צורך גדול מרוויחה כמה שעות בלי המסך כי ממש התמכרתי לכל מייל חדש וכו' תודה שעושות לי מראה לראות כמה אני בתוך הביצה… בהצלחה לכולנו בהימנעות או הוצאה…
גם לי יש חלום לפרנסה ברווח ללא צורך במחשב. המחשב בבית היה מחוץ לתחום לפני הקורונה. הקורונה הכניסה לי אותו הביתה בסערה ועד היום הוא שם- הוא לא שלי הוא סופק לי מטעם החברה ע"מ לא למצוא את עצמי מחוץ למעגל העובדות בתור חל"ת או מפוטרת…
מאז הוא אצלי בבית – עם רשת חסומה כמובן אבל בתחושת קושי יום יומית… שרק אוכל להפסיק לעבוד ככה… הלוואי! הלוואי ויכולתי להתפרנס בעבודה פחות מסוכנת… פחות סוחטת כוחות נפש… עם פחות הרגשה של עמידה בפני תהום שלי, של הילדים שלי ושל המשפחה…
ודרך אגב החסימות אצלי לא מאפשרות לי לקרוא את כל המיילים שאתן שולחות…
מיוחד, ולא העלילה דווקא, אלא העצירה.
כולנו יודעים שהאינטרנט זה משהו שהותר רק לצרכי עבודה, ובאמת ב"ה רוב המשפחות שלא צריכות אותו לצורך עבודה אין להם חיבור אליו. מצער שההיתר שלצורך עבודה מכניס שימוש שאינו לצרכי עבודה, אפילו אם מדובר רק בקניות.
ואני לא מדברת רק על הנזק לאותה משפחה / אישה, כמו הלגיטימציה שזה נותן בשוק, בת שאין לה חיבור יכולה להרגיש את עצמה מפגרת מאחור, כי היא לא יודעת מה זה אתר, זום, ולהוריד, ולהזמין וכו – וזה יוצר מצב שכאלו שאין להם מרגישים שהם נשארים מאחור.
כל הכבוד למי שמצליחה לשמור על הגדר ולהמשיך להשתמש רק לצורכי העבודה, הלוואי שנשכיל כולנו לעשות ככה ולא לתת לגיטימציה למילים הקשורות לאינטרנט להיות חלק מהווי חיינו. בדיוק כמו שאין לנו מושג איך מפעילים טלוויזיה ומה צריך בשביל זה, לא צריך להיות שהמצב בכיתות יהיה שהבנות שלא יודעות על אינטרנט הם המפגרות, אלא ההפך.
קשה לי שמתחילים לדבר נגד מייל, לא מדובר פה על אשה שהתמכרה וישבה שעות מול המייל ושרפה זמן על צ'אטים ופורומים מיותרים.
בסך הכל מייל, על מה הרעש והתהילה? למה השאיפה אמורה להיות כזו? לא ברור לי מה הייתה מטרת הסיפור, מה זה נוגע?
אשמח להבין, תודה על הכל!
קצת מתחיל להפחיד אותי שמרוב סיפורים אנחנו מתחילות להגזים….
כל התמכרות שהיא -היא לא בסדר. על זה אין חולק. אבל מידי פעם בערב כשהילדים ישנים ויש כמה דקות של שקט, זהו בהחלט זמן נהדר לסיים ולענות על דברים שלא נכנסו בהספק של אותו יום. אם האינטרנט המסונן לא פעיל ומה שנשאר זהו רק המייל, הבהלה לא צריכה להיות כאילו מדובר באתר שיש בו פריצות חלילה.
שלא יובן לא נכון אני בעד החסימה הכי הדוקה שיש ושאם לא צריך אז לא להכניס כלל. אבל ויש כאן אבל גדול לא צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור. וקצת מרגיש לי מכמה סיפורים שהמעשים נעשים מתוך איזשהי הגזמה סוחפנית ומתוך רצון לייצר את הסיפור הבא.
תגובה:
השארנו את התגובה בשביל להביע את המקום של האיזון הנדרש:
לתשומת לב, כותבת הסיפור מתארת שמבחינתה היתה התמכרות למייל, לצערינו זו תופעה שקיימת. מטרת הסיפור היא לשתף גבורה ויכולת להגיד "לא" למשהו שלא טוב עבורינו, כל אחת היכן שהיא נמצאת.
יפה מאוד! זה סיפור קטן וחמוד, אבל מסוג הדברים שצריך לשמוע שוב ושוב כי זה מתחספס. אם מישהי שולחת לכן עוד סיפור כזה, וזה נראה לכן חוזר על עצמו – תפרסמו. כי גם הניסיון הזה חוזר על עצמו.
אגב, הכתיבה כל כך יפה ונעימה לקריאה! משחקי המילים נותנים הרבה טעם לסיפור.
***
וואו אני כ"כ מתרגשת מהסיפור, לא ידעתי שיש עוד נשים שנלחמות על זה, זה נותן לי כוחות לדעת שאני לא לבד, אחרי משפטים שתמיד נאמרים: "את תראי את לא תשרדי מלא זמן בלי אינטרנט…" למרות שכל יום בלעדיו זה אוצר.
***
אהבתי. מאד. כי תכל'ס, אנחנו באמת צריכות להשתדל- אבל קשה! בשביל זה יש לנו את התפילה, ששם כל החלומות והשאיפות האמיתיות מובעות… וה' עוזר! ומסייע לרצון של מצווה. אשרייך!
***
תקשיבי-כל מילה פשוט נכונה, וכל דקה של חוסר כניסה למייל שווה זהב!!! לי גם נגמר הבטריה של המחשב, ואין לי מטען. ואני רואה מצויין שכבר שבוע אין לנו מחשב ואפשר להסתדר תודה שחיזקת 🙂
***
איזה כיף לך!!! בקרוב אצלי בית בלי מחשב, ובלי מיילים בערב… בעז"ה שגם לי יתגשם החלום הזה.
***
אוף! בא לי גם!!! מה עושים בשביל לעבור ערב (או יותר נכון בוקר) בלי לפתוח מייל?
***
אלופה! הלוואי עלי… אני כ"כ רחוקה מזה אבל עדיין זה ככ מחזק!
***
כל פעם מתפעלת מחדש אתן נותנות כח והרבה….
***
מזדהה איתך מאד!!!!!!
***
וואו!!! הלוואי עלי…
תגובות לסיפורים קודמים
חוזרת מחופשה ארוכה, וראיתי ששמורה רצה וממש לא חיכתה לי.
ופתאום, אחרי סינון של המיילים , עונה לכל אחד מה שצריך לא מפספסת את התגובות של שבוע שעבר וגם של השבוע.
האמת? שהתגובות ממש זיעזעו אותי, מעצמי! הייתי בהלם איך לא תפסתי את זה, אני??? נגד המכללות, מרצה לחברותי השכם והערב לא ללכת לשם (אגב, התואר שלי הוא אקווילנטי, נעשה בסמינר מפורסם, תואר בהוראת גרפיקה, משהו שהצלחנו בס"ד לעשות אחרי המון מאמץ)
אז אני? שנלחמתי בעור שיניי ממש לעשות תואר בגרפיקה בסמינר למרות שידעתי שזה ייצר את צעדי מאוד, אני שבכיתי לחברתי הטובה שלא תקלקל את עצמה ותלך למכללה, ושמרצה באזני חברותי כמה הדבר הזה נוראי-
איך לא קלטתי את זה מתחילה??? איך לא עשיתי סטופ ברגע ששמעתי שמדובר במכללה? לא יודעת. הייתי מזועזעת שלא שמתי לב לזה לבד, מזל שיש את שמורה:) ולהזכיר לי שאני לא מושלמת, גם אם חשבתי שיש לי סיפור אישי לשלישי…..
אז הודיתי להן בליבי, אח"כ נהנתי מאוד מתגובתה של זו שצרפת, שהרגיש לי שהיא נכונה ולאו דווקא בגללי, כל מיני התפסויות לדקויות וכאלו…
והשבוע עם המבול שהיה, בכלל הזדהתי, ומבטיחה שבלי קשר למה שהיה, כי הם צודקות לגמרי. ופתאום אני רואה מייל איכפתי מאחת שבטוח יש לה כ"כ הרבה לעשות, וחשבה שאולי נפגעתי ושלחה לי מייל.
תודה רבה, תמשיכו עם השמורה ולהגביה ליבן של בנות בדרכי ה', מתוך בריאות שמחה ונחת.
עבודה מהבית בתגובה הנ"ל נאמר, כי אין היתר לעבוד מהבית, כי יש פיתרון, מי אמר שאין היתר? אולי לחלק מהשמורות, בהתאם לתנאי החיים שלהן, גילן, גיל ילדיהן, מקום מגוריהן,אופי הסביבה בה הן עובדות וכו וכו, אכן אין היתר. אבל יש שמורות נפלאות (!)ושמורות מאוד (!) אחרות, שמכלול הנתונים שלהן שונה… ולהן הרב פסק אחרת?
מי אמר שטוב יותר לקום ב-6:00, כדי לצאת מהבית טרוטי עיניים ב6:45, כדי להתחיל לעבוד ב-7:15 כדי לגמור ב-15:15 כדי לחזור הביתה ב-15:45 כדי להספיק לקחת את הילדים עד 16:00, ואז לראות אותם לראשונה להיום במצב עירות! אולי בשנים שיש שיירת ילדים קטנים ב"ה- טוב יותר סדר יום אחר, שמחייב את המחשב בבית ולא במשרד, ואפילו לא במחסן שכור בהמשך הרחוב?
ב"ה העבודה מהבית היא מנפלאות הקורונה! הילדים מכירים אותי! אני זוכה להכיר אותם! לאחל להם יום טוב ובהצלחה לפני שהם יוצאים, ולשמוע את הסיפורים שלהם בלי סחרחורת מהנסיעה, כשהתיק תלוי עלי ואני בקושי נושמת…
למי שקיבלה היתר לעבוד מהבית- כאן בדיוק מתחילה העבודה שלנו- כמו שהגדירו באחת התגובות- לעשות בית עם מחשב, ולא בית של מחשב… סייגים, גדרים, זה בדיוק המקום המתאים! יש לי כמה רעיונות לגדרים וסייגים שניתן לקבל, אך מכיון שכל אחת בנקודת בחירה שונה- אני מעדיפה לא לתת דוגמאות ספציפיות…
תרשו לי בבקשה להגיב בעניין שולי לסיפור, אבל חשוב:
שימוש לא נחוץ בתאריך לועזי היתה תגובה אחת בו נרשם (מצטטת) "הקורונה הכניסה לנו את המחשב הביתה. בחודשים מרץ-אפריל 2020 באמת לא היה פיתרון…"וכו, מאד צרם לי התאריך הלועזי!
ישנה בעיה הלכתית לא פשוטה להשתמש בתאריכים גויים, אנו נאלצים במדינה ובעבודה להשתמש בזה, אבל למה גם במקומות "שלנו"?? בפרט שבציטוט הנ"ל התאריך הלועזי ממש לא היה חסר, יכולתם פשוט לרשום: "בחודשי ניסן אייר תש"פ" וכו…
תגובה
הרגישות יפה בהחלט.
למען הדיוק, העניין ההלכתי הידוע על פי תשובת החת"ס שלא להשתמש במספרי החודשים כדי לא לעבור על "החודש הזה… ראשון הוא.."
תגובה ל:בעז"ה שבעבודה הקליק היחיד יהיה שוקולד
הכותבת בסיפור בלי קשר, אכן חששה מיצירת קשר שאיננו מתאים במסגרת העבודה. את לגמרי צודקת שקליק כזה אסור לו שיקרה בין כותלי המשרד. אבל על זה בדיוק אנחנו מדברות. מזה אנחנו נזהרות, ובעבור זה היא התגברה כל כך. (גיבורה ענקית בעיני). זה הדבר שעלינו להתרחק ממנו כל כך, ולכן אנחנו מעוררות את עצמינו בינינו..
אולי לא הבנתי את כוונתך, אבל אם התכוונת, שזה רחוק מלקרות ואין צורך לחשוש מזה. אז אני חולקת עלייך, ה'קליק' עלול לקרות. מאד בקלות. הדבר, לדעתי, קרוב אלינו מאד. וחלילה אם לא נהיה מודעות לסכנה ולא ניזהר מספיק. אולי זה ענין של אופי. או של רמה רוחנית.
אם את לא מבינה איך קורה כזה דבר – אשריך, ושלא תביני לעולם. השמורה מיועדת בעיקר למי שכן מבינה.. לעניות דעתי. ואם משתרבבת לכאן תגובה של מישהי שלא עובדת במשרד מעורב, אז זה לא פייר ולא נכון להתדיין כך..
תגובה
כל מי שעובדת בחברה מעורבת מאתגרת מסכימה עם כל מילה של התגובה שלך.
הסיבה שבשמורה אנחנו כן מפרסמות גם תגובות כמו אלו ש'לא מבינות'
זה פשוט בשביל להזכיר לנו שיש כאלו שאפילו לא יודעות מה הבעיה…
לי אישית, התזכורות הללו, מסייעות לי לא לשכוח עד כמה אנחנו במציאות מאולצת.
שוב,
הסיפורים והתגובות הם לא בשביל לחקות כל סיפור, הדבר היחיד שראוי לחיקוי זה הרצון להתקדם.
לבקש להיות מחר, טיפה יותר טובות ממה שאנחנו היום…
הבזקים ותזכורות מהסוג הזה, עוזרים לנו לא לשכוח שיש לנו לאן להתקדם:)
תודה למספרת, תודה למגיבה ותודה למגיבה למגיבה
מקווה שעם זאת המטרה אז הפרסום מקובל על כולן…
(והנה הנה… התגובה הבאה מוכיחה לי שזה כנראה אכן כך. ברוך שכיוונתי:)
לאה
לכל השמורות המדהימות, כל אחת ממקומה ורמתה והחלק שהיא תורמת לקהילה המדהימה. לקבוצת התמיכה הגדולה והאיכותית הזו!
קראתי בשמחה ובהנאה את התגובות האחרונות לאלו שמעירות על הסיפורים ולשמורה על הבאת ההערות. נהניתי מאד! ועדיין לא לגמרי הסכמתי: אני מהצד שעובד ב"ה במחשבים על כל המשתמע.
אהבתי את הבקשה להסביר למעירות שעובדות מחשבים נמצאות במקום אחר שהם לא יכולים להבין. אבל עדיין בואו לא נוריד מהרמה והערכה שלנו לעצמנו. ההשוואה לנכה היתה טובה מאד בשביל להסביר לאחרים, אבל מאחר וב"ה אנחנו בריאות ושלימות ויצאנו לשוק העבודה בידיעה שמדובר בדיעבד (וזה נכון גם בכלל לעובדה שאישה יוצאת לעבוד) אני שמחה שיש מי שעוזר לי להזכיר את זה לעצמי.
הצורך והרווח מקבוצת תמיכה הוא עצום אבל עלול להוות מקום לדיעבד להפוך ללכתחילה. מודה מאד לשמורה! על עבודת קודש ללכת בין הטיפות, להביא את הדברים בשימת לב לכל מילה וכל אות (ופסיק), להביא דעת תורה ולהזכיר לכבד אותנו איפה שאנחנו נמצאות ובס"ד להביא לכל אחת מאיתנו את הכוח רק לעלות.
תמשיכו להגיב – שמורה לוקחת כל אחת מאיתנו ברצינות!
שמורה אחת שהדיון על זה עלה בשולחן שבת.. 🙂
לגבי התגובה של זאת שכתבה שהתגובות על הסיפורים חונקות ולא מעריכות ושמורות (ו' ראשונה בחולם), שמורות (ו' ראשונה בשורוק) השתלטו על המרחב- אני חושבת שיש כאן 2 עניינים חשובים מאד:
לדוגמא בעניין עם המכללות- שמורה שמשתפת בקושי והתגברות שלה, גם אם היא לא במקום שלך, (ולא חייב להיות שאת מורה… כל אחת והנסיונות שלה…) ולדעתך נמצאת במקום קצת 'מקולקל'/ פתוח/ פשרני-לטעמך-עדיין מגיע לה 100% של הבנה, הכלה ותמיכה מכולנו, כי זה מה שיעזור פעם הבאה וימנע את הנפילה הבאה, וזה ודאי יחזק אותה ועוד כאלו שנמצאות במקום הזה! חוץ מזה שמי יודע מה היית עושה אם היית במקומה-את אף פעם לא יכולה לדעת!!!!
אבל יש כאן עניין אחר וחשוב לא פחות, והוא-שלא לתת לגיטימיות לדברים שהרבנים אוסרים או שסתם ככה מקובלים בתור דבר שיש התנגדות אליו, אם אנחנו נצדיק אותם, ונכתוב, נגיב או נפרסם בצורה שמצדיקה, זה כבר משהו אחר, זה מקרר!!!!! זה יכול לגרום, אפילו בתת מודע, למישהי שמתלבטת כבר תקופה אם ללכת לעשות תואר במכללה, להגיד-אפילו בשמורה, שזה המקום שאנחנו רק מנסות להתחזק בתור קבוצה, כתבו שם שאולי אפשר/שרבנים מתירים וכו'-לא נכנסת לפרטים, זה מקרר קבוצה שלמה!!!!!!!!
אנחנו צריכות להפריד בין ההבנה והתמיכה בה, לתת לה כל הכבוד על התגברויות מהמקום שלה, ומצד שני לעורר בעדינות (ולא בצורה שמרחיקה והורסת) ולהזכיר שהרבנים בהוראה כללית אוסרים/שזה ממש בדיעבד וכל מקרה לגופו, וזה לא סותר הערכה עצומה אליה! ואני מדברת על כל מיני נושאים לא דווקא על המכללות….. בהערכה עצומה לכל שמורה ומי שמורה (שוב בחולם…:)) על כל התגברות! ביחד אנחנו מביאות את הגאולה!
שלום רב, גם אני מצטרפת לתגובות שגיבו את התגובה: ‘הן פשוט לא מבינות מה הניסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת’ הסכמתי ממש עם כל מילה! בואו נזכור מה המטרה של השמורה, לחזק את מי? זה מזכיר לי שבקבלה לסמינרים, המנהלת של אחד הסמינרים הכי בוררים ומצויינים אמרה לי: אנחנו לא רוצים לקבל כדים שבורים ולתקן אותם, אלא לקבל כדים כבר שלמים ולהמשיך לחזק אותם'
אני לא נכנסת לסאגה הזאת של הסמינרים, אבל כן חושבת שהשמורה צריכה לעשות חושבים: האם אתם ממשיכים את דרך החינוך של הסמינרים המצויינים שמשאירים את כל מי שטיפה פחות ממצוינת בחוץ? או שדווקא הנשים האלו הן קהל היעד שלכם? אני אישית, יכולה להגיד שאני אישה שמורה (מאותו סמינר מצוין:)) ומקבלת הרבה מהשמורה, מתחילה להרגיש כבר שזה פחות משפיע עלי, מידי מנותק וגבוה, והשמורה כבר לא מאד 'פונקציה' בשבילי…
דבר נוסף, יש לי חברה מהעבודה קצת יותר פתוחה, שרציתי להמליץ לה על השמורה, אבל ידעתי מראש שזה לא יעבוד, זה פשוט לא הסקאלה שלה… וחבל! כי הנשים האלו הכי צריכות להתחזק! ורוצות ויכולות להתחזק!! רק צריך לדבר בשפה של כולן וברמה של כולן.
לא יודעת מה להגיד, האם בגלל זה להוריד את הרמה הרוחנית של השמורה? מצד שני כן לתת מקום לכולם ולנסיונות ברמה קצת יותר נמוכה… שה' ימשיך לתת לכן ס"ד להמשיך לעזור לכמה שיותר נשים בכל מצב שהוא! יישר כח גדול
תגובה
אני מזמינה אתכן לחוות את דעתכן על הדברים!
אשמח לשמוע,
לאה
תגובות לתגובה "הן פשוט לא מבינות מה הנסיונות שמתמודדות איתן נשים בחברה מעורבת"
היי, אני לעומתה עובדת במקום חרדי מאוד אבל עדיין הייטק, אני לעומתה למדתי בסמינר מאוד מאוד טוב (בלי שוב הערות לפה ולשם), אבל עדיין מסכימה איתה בכל פה!!!! ולמה? שזה לא ישמע ששמורה זה מקום למודרניות – ולפתוחות, זה מקום לבנות שלא עובדות בבית יעקב ויש להן נסיונות, מה שאין למורות.
יפה שנותנים להם במה (למורות), אבל שזה לא יהרוס את הסיפורים של כולנו בנות שסה"כ מתחזקות ורוצות לשמוע קצת הערות והרבה פרגון. תודה על הבמה יום טוב 🙂
אני מאד מסכימה עם התגובה של השמורה שאמרה- בואי נסנן את השפה שבה אנו מדברים עם אלו שלא חייבים בעבודתם להיחשף לאמצעים טכנולוגיים.
אני רוצה לחדד שאם זה נכון לגבי המורות וכו' זה קל וחומר נכון לגבי הילדים הצדיקים שיש לנו בבית. כמה שפחות לחשוף אותם לסיפורים משם, שלא יקרה מצב שילד חיידר או ילדת בית ספר שמורה באמת תבין שהמחשב והאינטרנט מביאים לנו הרבה דברים תועלתיים ומקלים ומעניינים.
בברכת המון כח לשמורות היקרות.
בקשר לתשובתו של הרב קסלר שליט"א, זה מזכיר לי את הסיפור שכתב מחבר העלון "אז נדברו" בעיתון יתד נאמן, תחת הפרסומת של ועדת הרבנים לענייני תקשורת (צריך להביא את המקור, הוא חזק לגמרי!) על יהודי שסובל בשיניו ועושה הכל כדי לא להגיע לעקירה. טיפולים משמרים, סתימות, טיפולי שורש וכו' וכו' ורק כשכבר אין ברירה עושה עקירה, אפילו שנאמר לו בסוף כל השיניים נופלות…
הוא המשיל זאת לאינטרנט – שנכון ויכול להיות שעוד כמה שנים לא תהיה ברירה והכל יהיה בדיגיטל אבל בינתיים עושים טיפולים משמרים… תודה רבה!!
שאלנו רב על עבודה מהבית לתקופה קצרה והוא המליץ על חיבור לאינטרנט בדומה לדקות שיחה. 8 שעות כל יום, שנגמר השעות, לא ניתן להמשיך להתחבר לאינטרנט עד להוספת חבילת גלישה.
האם מישהי יודעת על ספק אינטרנט שיש לו מענה לדרישה זו? הרב אמר שהאופציה של שעות עבודה פחות מומלצת במקרה של אילוצים הגורמים לשינוי בשעות העבודה, ואילו מכסה יומית דומה להליכה לעבודה מחוץ לבית.
(במאמר מוסגר אולי האופציה מהווה הגנה נוספת מבחינת הילדים – בשונה מסיסמא שניתן לפרוץ, רכישת חבילת דקות לא ניתנת להסתרה בקלות…)
תגובה נוספת לדיון על ענייני הזום ושות', באותו עניין, אשמח לשמוע עוד בעניין קניות ברשת. אני מחזיקה את עצמי בציפורניים שלא להתחיל עם זה, כשסביבי בעבודה ובמשפחה הקניות חוגגות:(
הניסיון הוא בעיקר כי אני ממילא שעות רבות ביום ברשת, וזה גם חסום וגם הכל זמין, ומה יזיקו עוד 10 דקות שאתעכב בסוף יום עבודה, על חשבוני, להזמין בשקלים כמה דברים שאני צריכה…
אשמח לחיזוקים בנושא. תודה על הכל!!
בבית הספר בו אני מלמדת ויתרה המנהלת על סכומי כסף אדירים ממרכז פיס קהילתי. כדי להמנע מחבור לזום
תגובה:
המעשה הספציפי של חברתינו שויתרה על העבודה מטעמי צניעות, ראוי להערכה ללא ספק.
כוונת כולן היה להעלות על נס ולפרגן לה על היכולת שלה לקבל החלטה כל כך לא פשוטה. (שלחנו גם התנצלות אישית לבעלת הסיפור על כך שלא היתה מספיק ברורה ההפרדה בין המעשה הגדול שלה, לביקורת על האקדמיה)
הביקורת, היתה כלפי השמורה שבעקיפין השתמע שהבעיה היא רק הנושא הזה ואילו בעבודה באקדמיה אין בעיה כלל.
כמו תמיד, ביקורת על השמורה אנחנו משתדלות לפרסם:)
א. כדי לתקן מכשלות שאולי נגרום להם…
ב. כדי להזכיר לעצמנו ולכולן שאנחנו בסך הכל קבוצה מתוך הקהילה שמנסה להגיע לחקר האמת יחד עם כולן, ולצערנו, לפעמים יש לנו טעויות. ההערות שלכן מסייעות לנו מאד לתקן את הטעון תיקון כמה שיותר מהר.
מתנצלות ששורבבה ביקורת שהיתה מיועדת להסרה עקב תקלה טכנית. טעות לעולם חוזרת.
