לתגובות הקוראות
שלום, שמי מרים.
אני עובדת במשרד מאד בכיר, עם אנשים רמי דרג, שלשכתם מעוטרת בתעודות כבוד מקיר לקיר. אין להם שום חשיבות בעיני, ואני בזה בליבי לכל ערכי האקדמיה שהם כל כך מעריצים, אך בינתיים שם אני עובדת ומשתדלת לבצע את מלאכתי בנאמנות וביושר.
לאחרונה נשיא המוסד פרש לגמלאות, ואת כורסתו נבחר לאייש פרופסור נכבד. בכלל לא היה לי נחמד לגלות שהוא ממש נחמד, מהרגע הראשון הבנתי שתהיה לי מולו התמודדות רצינית.
עוד לפני שנכנס לעומק ענייני העבודה כבר זרמו ממנו מחמאות, וקיבלתי ממנו שבחים שמספיקים לשנה שלמה. בכל הזדמנות הוא ניסה להראות את חביבותו כלפי, והעסק הפך לבלתי נסבל. הרגשתי שאני חייבת לעצור את ההתנהלות הזאת.
אבל לא ידעתי איך.
יום אחד הוא הופיע בחדרי עם ספר ילדים חדש. כתבה אותו קרובת משפחה שלו, דתייה, ומאד מעניין אותו מה דעתי – כחרדית – על הספר הזה.
מה דעתי?
שהוא מוציא אותי מדעתי!
הרגשתי שאני יושבת על קוצים, והוא ממשיך לפטפט – היא במיוחד התאימה את הספר גם לציבור החרדי, עם איורים של נשים לבושות…
הרגשתי הכי מטופשת בעולם לענות שאני מאד מכבדת את המחברת, אך לא הייתי קונה את הספר הזה. חשבתי שבזאת יסתיים הדיון, אך התשובה שלי רק גרמה לפרץ של שאלות נוספות – למה, בגלל המחיר או התוכן? מה לא מתאים – הטקסט עצמו או הציורים? אולי השמות של הילדים?
ה'! לאיזו שיחה מבישה נקלעתי! התפללתי בליבי שהסצנה הזאת תבוא אל קיצה במהירות המירבית. גמגמתי משהו שהציבור החרדי קונה רק ספרים של מחברים חרדיים, ואז נכנסה מישהי לחדר ושאלה משהו בעניין העבודה. נושא השיחה הוסט, והספרון המלבב ירד משולחן הדיונים. שתבורך!! איזה נס.
בצהריים סיפרתי לבעלי את מאורעות היום, ושאלתי לעצתו – איך כדאי ונכון להגיב? הוא ענה לי בלי להסתפק: תגידי לו שאת לא משוחחת בעניינים שלא קשורים לעבודה! וכמה שלו זה היה פשוט, לי זה פשוט לא היה פשוט…
בשבילי המשפט היחיד הזה היה חומה!
ואז נזכרתי בשמורה. נזכרתי בכנס המדהים שהיה בבנייני האומה, ובדבריו חוצבי הלהבות של הרב קסלר. אמרתי לעצמי: כן, אני חומה! יש לי כח ואני אנצל את ההזדמנות הזאת להביע את דעתי – לא על הספר כי אם על גבולות הדיבורים, למרות שהכי מתחשק לי לזרום ולשכוח מכל הסיפור, תרתי משמע.
נכנסתי לחדרו של הפרופסור.
נס שחפר בחוץ טרקטור גדול מימדים שהרעיד את הבניין, אחרת דפיקות הלב המואצות שלי היו נשמעות למרחקים.
השתדלתי לשמור על דיבור יציב שלא יסגיר את המתח העצום, ואמרתי: אני מאחלת למחברת הרבה הצלחה, אך אינני מעוניינת לשוחח על נושאים שאינם קשורים לעבודה.
הוא היה המום. נראה לי יותר מהאומץ שלי מאשר עצם הדברים.
הרגשתי הקלה שאי אפשר לתאר, הייתי מאושרת שזה מאחורי.
הוא ניסה לרדת מהעץ בכבוד: אני לא רוצה להיכנס איתך לכל מיני פינות, רק עניין אותי מה דעתך בתור חרדית. עניתי לו בטון הכי מכבד שיכולתי להפיק, בלי נימה של זלזול: אם תרצה תוכל לשוחח על כך עם בעלי.
הוא הנהן בראשו ואמר: בסדר, אני מכבד את רצונך.
זהו, זה הסיפור שלי. זאת החומה שלי. שלכן ובזכותכן.
תודה לכן, שמורות יקרות, על הכח הרב שנתתן לי,
תודה שהייתן חלק עיקרי מאבני החומה,
ונטלתן תפקיד משמעותי בכל הסיפור הזה.
תגובות השמורות לסיפור
שלום מרים, אני כותבת לך עם דמעות בעיניים.
אני קוראת את אישי בשלישי עם הקפה של הבוקר של רביעי ככה מלמעלה, וכמעט לא מספיקה להגיב, אבל אני חייבת לומר לך שריגשת אותי עד דמעות (ולא במליצה). את גיבורה אמיתית!
כל פמליא של מעלה ישבה ושרה שירי הלל לקב"ה, איזה אשת חיל. מי כמוני יודעת כמה קשה לעבוד מול אנשים שבטוחים שהם כליל העולם, וכבשו אותו מזמן.
גם בלי זה, עצם המציאות של לקום ולומר למישהו בדרג מעלינו משפט כזה, זה עוצמות שאין כמעט בנמצא, באמת! מעריצה אותך! גאה בך! בטוחה שגם את בעצמך! המוני הצלחות, כתיבה וחתימה טובה.
וואו! איזה אומץ. כל כך פשוט וכל כך לא פשוט. זו סיטואציה כזו מביכה, להיכנס למנהל בכיר, להבהיר את המקום השמור שלך בצורה ברורה ומדויקת.
מדהימה! ו- חכמה! כי בצורה הזו 'בלעת את הגלולה המרה' וזהו. היו רגעים מאוד לא נעימים, פאדיחות של ממש וזהו. יותר את לא צריכה להתפתל ולהתלעלע כל פעם מחדש כשהמנהל נכנס עם ספר, דיסק, חוברת או לא משנה מה.
דרך ארוכה שהיא קצרה. אז תודה לך שמורה אמיצה, על החיזוק ועל התובנה!
וואו!!!!! איזו עוצמה!! איזו גבורה של אישה יהודיה!!!!!!
אני אמנם ב"ה לא מול אנשים כאלו, אבל הלוואי הלוואי שאני הייתי מסוגלת לומר כזה דבר, ועוד לבוס המכובד שהרצון הטבעי שלנו (שהיצר הרע כמובן עובד בזה קשה…) הוא למצוא חן בעיניו, ולדעתי מגיע לך כל הכבוד על עצם זה שלא נסחפת בדיבורים עם גברים, כי מנסיון שלי זה דבר שכ"כ מקרר, ואת זכרת כל הזמן שזה לא בסדר ולא לעניין ועשית לזה סוף בצורה כזו ברורה!!
זה קשה כי הם בכלל לא מבינים מה הסיפור, גם ככה הם חושבים שאני סנובית… בדיוק מישהי שעובדת בהוראה פרטית מהבית אמרה לי מה הבעיה להיות סנובית? שיחשבו מה שהם רוצים… אבל רק מי שחווה את זה בעבודה יודעת עד כמה זה קשה להיות ככה…בסופו של דבר לכל אחת חשוב להיות מוערכת…
לכן אני פשוט מעריצה אותך כי פשוט עשית לזה סוף, למרות שזה קשה נורא, אבל מהיום הוא יקלוט את זה במקום שהיית ממשיכה לסחוב איתו כל פעם איכשהו את השיחות…. חיזקת אותי מאד!
יפה מאד. עשית לי חשק לשתף במה שקרה אצלי במשרד היום:
ישיבת צוות שבועית קבועה, בענייני פרויקטים של המשרד, נטו ענייני עבודה, לא? אז זהו שבד"כ זה נשאר על הקו הזה, והיום העלו את ענין העציצים במשרד, משרד של 8 עובדים, קטן וביתי אני העובדת החרדית היחידה במשרד, סליחה, יש ממלאת מקום למזכירה שגם עונה לתואר הזה…
בקיצור, העובדת הערביה מאד אוהבת ירוק, אוקי, את יכולה לקנות עציצים ולקשט את המשרד, ואז נזכרה עובדת דתיה אחרת שעוד שבועיים שמיטה, וכאן התחיל הדיון- מותר/ אסור/ רק היא, ופתאום מצאתי את עצמי שותפה פעילה בהסבר על העניין, והבוס שמגיע מרקע דתי יחסית, הוסיף מידיעותיו על היובל של שנתיים רצופות והחובות שצריך לשמוט וכו'.
בקיצור גיליתי ש10 דקות אני מנהלת שיחה ערה שלא קשורה לעניני עבודה עם 2 גברים. אופס לא הריח לי, אין מתפקידי לעדכן אותם בהלכות השמיטה, עם כל ההתעניינות היפה שלהם, כשדיברתי על זה עם החרדית השניה, היא אמרה לי שהיא לא מרגישה את הבעיה שבדבר, אז כבר באמת חשבתי שהגזמתי… כמה טוב שהסיפור הזה הגיע היום!! כמה צריך להיזהר לא לאבד רגישות!!
מדהים!! פשוט מדהים.
אני גם עבדתי השנה עם גברים דתיים והיה לי ממש קשה כי הם היו ממש נחמדים. נחמדים זה טוב מצד אחד כי ככה לא יורדים עליך שאת חרדית וכאלה… אבל מצד שני מתייחסים יפה, מדי יפה…. אני לא אשקר נפלתי כמה פעמים לדבר איתם סתם שיחות, אבל הסיפור שלך חידד אצלי כמה צריך להישמר.
אגב אני בטוחה שהוא העריץ אותך, כי בעולם מעריכים את החזקים בעקרונותיהם שלא נכנעים!! ואת יצאת מהסיפור הזה חזקה. ועוד חיזקת אותנו!!
בהצלחה!
אז אני לא היחידה שמתמודדת עם החוסר הבנה וההתמצאות שלהם ברגשות שלנו?? שצריך להסביר להם דברים פשוטים לאנשים משכילים? והם המומים!
איזה תהום פעורה ביננו, כמה צער לחשוב שאנחנו אחים ובנים לאותו אבא! כמה אומץ היית צריכה, כמה כוחות זה לוקח, היו לי מקרים דומים, הרגשתי תשושה וסחוטה לחלוטין אחרי המאמץ לומר משפטים דומים בסיטואציות דומות…
אשריך שזכית, שכרך גדול, גם על המעשה וגם על השיתוף שנותן כח לעמוד בעוד כאלה מקרים שלא יבואו..
כל הכבוד, אני מאוד מעריכה את האומץ.
לי היה ניסיון שונה ודומה – המעסיק שלי הוא בנ"א טוב, אך שמאלני ואתאיסט. אציין, שכמובן אינני משתתפת אף פעם בשיחות של אנשי הצוות והבעת דעות, אך במס' החודשים הראשונים שלי לעבודה, כשהיה נכנס ה"בוס" לחדרי, מידי פעם היה מפליט עקיצה ("ברוח טובה") על נושאים הקשורים בדת ובאורח חיינו –
עם כל האי נעימות, אזרתי אומץ והבהרתי בצורה ברורה שזה לא מתאים לי ושאני מבקשת שיחדל. הוא הופתע אך קיבל זאת בהבנה, והריחוק הטבעי בינינו נשאר ב"ה לאורך זמן.
תגובת השמורה:
שמורות יקרות ואמיצות – אין כמוכן. כל הכבוד! כדאי לנצל את ההזדמנות לחדד כאן מידע נוסף שרבות אינן מודעות לו.
לצערנו הרב, וכידוע, רבים מאחינו התועים חיים מחוץ לחממה המגנה והטהורה של דרך התורה, וכדי להתמודד עם הקלקולים הקשים והנזקים בשטח שיוצרת ההתנהגות המתירנית המעוותת- נאלצו לחוקק חוקים המהווים הגנה מינמלית על מעמד האישה ומחייבים כל אדם באשר הוא. בפרט במקומות עבודה בהם הפרשי המעמדות יוצרים לחץ בלתי הוגן. האם ידעתן כי על פי חוק, אם אישה מודיעה לאדם מסוים כי היא לא מעוניינת שידברו אותה בנושאים שאינם קשורים לעבודה נטו – הודעה זו מחייבת אותו לחלוטין על פי חוק, ובמקרה שהוא חוזר על התנהגותו הקודמת הוא עלול בהחלט להסתבך?… (כמובן, במקרים בהם יש ספק כיצד לנהוג, או שקיימת התנהגות חריגה כדאי להתייעץ ספציפית ולקבל גיבוי והדרכה). עצם המידע כי דרישה זו היא קבילה, אפשרית ומחייבת גם באמות המידה "שלהם" – יכולה לנסוך בנו כוח לשרטט סביבנו את הגבולות, בנימוס ובאדיבות – אך גם בלי פחד. בהצלחה לכולנו!
את מיוחדת!!! אישה שהיא חומה, חומה שתגן על כל עם ישראל!!
כשמורה הרוצה, מנסה ומתמודדת אני מעריצה אותך במיוחד!!! כל כך מפתה להיות נחמדה, לא חברה, לא קרובה רק נחמדה.. לכאורה לענות בענייניות על נושאים לא ענייניים…
לומר את המשפט 'הפשוט' שאמרת לו, זו גבורה עילאית שזורמת אצלינו בדם מעצם שייכותינו לעם ה'! ברכת הצלחה, שמירה ורק סיפוק!!
לפעמים יותר קשה לומר משפט מאשר לבצע אותו… וכן, זה בהחלט קשה לבוא ולעמוד מול בוס ולאמר לו את אותו המלל.
הייתי גם במקום דומה לשלך עם בוס שמשתף, מגלה התעניינות בי ובתחושותי…. לא אפרט על דברים הזויים נוספים – באמת הגזים. ואז החלטתי לעשות מעשה דומה לשלך וזה היה קשה מאד, אך נזכרתי במשפט כ"כ חזק של אחת ממורותי לשעבר-לא משנה מה יגידו-משנה מה יגיד הוא. "הוא" האחד והיחיד, בוחן לבבות, מה הוא יגיד???
בכ"כ הרבה צמתים בחיים אנו עומדות מול פיתוי כזה או אחר בושה מלאמר או לפעול כך או כך- אבל אסור לנו לשכוח הקב"ה איתנו-והוא מורה לנו מה ואיך לעשות והבושה-ממנו!!
וואו מדהים!! מעריכה מאד! תודה על ההשראה!
כ"כ לא פשוט להיות חומה בצורה ולעשות את הדבר הנכון הזה… אני אישית עובדת במשרד עם בוס גבר חרדי ומרגישה לפעמים שבגלל שהוא חרדי, מדי פעם זה גורם לי להירדם בשמירה, למרות שממש לא!!!
וזה קשה כ"כ לשים את הגבולות הברורים, כמו שאני לא יושבת איתו לבד באותו חדר וכו'. מעריכה מאד, תודה על ההשראה והחוזק!
לגבי הקרבה בדיבור עם הבוס וכו', כל הכבוד לך שהצלחת לומר חד וחלק – זה לא מתאים לי!!!
מהניסיון שלי: בתחילת עבודתי, הבוס היה צריך מדי פעם לעבור איתי על נתונים במחשב, ופשוט היה מתיישב לידי, כמובן בתום לב …. הרגשתי נורא!!!! מהר מאד הבהרתי לו [בלב דופק] שזה לא מתאים לי ושישב מולי ולא לידי הוא כמובן היה בהלם!! אבל אמר בסדר אני מכבד!
(יש לציין שהבוסים במשרד מאד רוצים שתהיה אווירה טובה ומשפחתית.) מכאן והלאה אני מרגישה יותר מוגנת, יותר שמורה, עשיתי את הדבר הכי נכון שיש. תודה על הסיפורים מחזקים ממש!!!
משפט אחד, גדר, חומה חזקה עשויים להיות קשים הרבה יותר למרות שהם קטנים יותר.
הרגשתי את דפיקות הלב יחד איתך. האמת, לא יודעת אם הייתי עומדת בניסיון הזה. יש מצב שהייתי פשוט בורחת. מחפשת עבודה חדשה. וזה הרבה יותר קל. הרבה יותר קל פשוט לעזוב את העבודה, לקבל חום ולא לבוא.
אבל בכלל לא בטוח שזה מה שה' רוצה מאיתנו. לפעמים ה' רוצה משהו קטן יותר והירואי פחות: לומר משפט אחד שצריך בשבילו אומץ במנה גדושה. עכשיו אני מבינה שלא תמיד צריך להיות כל כך גדולים מהחיים, לשבור את הכלים, לעזוב ו'להתקרבן' אחרי זה.
משפט אחד, גדר, חומה חזקה עשויים להיות קשים הרבה יותר למרות שהם קטנים יותר. התרגשתי להרגיש את ההקלה שלאחר המעשה נכון. כמו תרופה שבולעים ואז מרגישים טוב יותר. נתת לי אומץ וכח, למרות שכעצמאית אני פחות נתקלת בזה בחיי העבודה.
באתי לעבוד!!! ואני לא הדוברת של הציבור החרדי נקודה.
כל הכבוד לך!!!
אני עובדת במשרד בסביבה לא חרדית, ויוצא כל הזמן המצבים האלו שאני צריכה להסביר את הניואנסים החרדיים. מזמן חשבתי כבר, למה אני צריכה את זה? למה אני צריכה להסביר את החרדים?
אני אישית בזמן האחרון פשוט לא נכנסת לפינות האלו, מתעלמת, אומרת בעדינות, באתי לעבוד!!! ואני לא הדוברת של הציבור החרדי נקודה.
בקצרה
שמורה יקרה, אני מנסה לתאר לעצמי איך נראה המעוטר בתארים כשדיברת איתו… המשיכי לעשות חיל ותודה על השיתוף המדהים הזה! האומץ שלך נותן לנו הרבה כח. זה מה שטוב בשמורה שלנו – כל אחת שאין לה אומץ נזכרת בקודמת שקיבלה אומץ מהקודמת… שנה טובה!
***
וואו וואו וואו. אני בד"כ לא נוהגת להגיב אבל הפעם לא יכולתי להתאפק, איזה אומץ!!!! אני ברוך ד' עובדת במשרד חרדי עם בוס חרדי כך שלא יוצא לי להיקלע לכזו סיטואציה. מאיפה שואבים את האומץ??? ממש מעריכה את האומץ, כל הכבוד!!!! חזקי ואמצי!!!!
***
מרים, את פשוט אישה אמיצה, לפעמים בעבודה שלי המנהל שהוא חילוני שואל אותי על פרשת שבוע ועניני דיומא ואין לי מושג מה להגיב ואיך לעצור את זה, בעלי אומר להגיד שאני לא רוצה לדבר על כאילו נושאים, ולא ידעתי איך לומר זאת, הארת לי את העיניים, תודה רבה .
***
מה הסיפור את שואלת? סיפור עצום!!!!! אמיצה ברמות פשוט חתכת ענין! הסיפור הוא כ"כ במקום בשבילי, היות והחלטתי להשתדל כמה שפחות לדבר עם גברים, נתת לי כח להתמודד מול הבוס שלי…. פשוט פעם אחת להיות אמיצה ולא להתבייש. הרווח כולו שלי, אשריך!
***
ממש מרגש!!!!! איזה יופי שיש לנו את הגבולות היפים שלנו, ואנו זוכות למקום הכי הכי טוב לנו, המקום שבו אנו אמורות להיות, המקום האמיתי של אישה יהודיה, מיועדת ומיוחדת לבעלה ולא יותר! שומרת את כל הזוהר שלה ליעוד הנכון בזהירות יתירה כמו יהלום!!
***
את פשוט מיוחדת!!!!!!! למרות שזה נראה שזה מה שצריך לעשות לא כולם עושות, ויש הרבה שמתחמקות ומגמגמות… ואחרי זה מסתבכים יותר. מאוד חיזקת אותי, אשריך, שירבו כמותך בישראל!!!!!!! תודה לשמורה על הסיפורים המחזקים!
***
ואייי כמה שהסיפור שלך מגיע בזמן… איזה גיבורה אמיתית! ריגשת אותי מאוד! מקווה שאצליח גם! לאחרונה אצלי במשרד הצטרפו מספר גברים והמאבק והתמודדות הזאת חדשים וקשים לי ממש…! נתת לי כוח, ה' יברך אותך!
***
נהנתי מאוד מהסיפור. אשריך!!! צריך תמיד לשים לב שלא יתקהה הרגש לדברים כאלו, לא להתחיל אפילו בדיבור או משפט קטן שלא מענייני עבודה, ולעצור לפני שיהיה כמו חומה… שלא נתנסה. בהצלחה לכולן!
***
כל הכבוד לך! מניסיון, אחד הדברים הקשים ביותר, זה לעצור את הנחמדים האלו. כל כך לא פשוט לעשות את הדבר הפשוט הזה, כמו שאמרת! בפרט כשהם מתאמצים למצוא נושאי שיחה/דיון שיתאימו לחרדית…
***
גיבורה!!! מעריצה בכל ליבי!!! זו ההזדמנות להודות לכל הנשים האמיצות שמזכות את הרבות, משפט אחד שאזרתן אומץ להגיד – עושה את העבודה גם בשביל כל אלה שתבואנה אחריכן! יישר כח!
***
אין לי הרבה זמן להגיב, אבל התשובה האחרונה שלך העלתה דמעות בעיני. אין לי כ"כ את הניסיון שיש לך, אך הלוואי ואזכה גם אני לגבורה כזו ואומץ בנושאים רוחניים. אשרייך!
***
אשרייך, מבינה את הדפיקות בלב, את החשש, במצב כזה כדאי לשים מול העיניים את האמרה- מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי-ולא שעה אחת בפני הקב"ה.
***
את גיבורה!!! אשריך, כי לא כל אחת הייתה מסוגלת לעשות לדבר סוף כבר מההתחלה.. למרות שנחוץ אבל לא נעים… מעריכה.., סיפורך נותן כח!!
***
את החומה! ואני מנסה להיות מוגנת בחומה שלך!! נתת לי הרבה נקודות למחשבה, ובעז"ה גם כח לעמוד בהכל!!! שנה טובה, ותזכי למצוות!
***
וואו! שירבו כמותך בישראל ושיהיה חלקי עימך. זה סיפור שאין מה להגיב עליו כי הוא כל כך אמיתי, והאמת מדברת בעד עצמה!
***
וואו את אישה גדולה, מעריצה אותך! כל כך קל לקרוא סיפורים על צניעות וכשזה מגיע לפסים מעשיים, זה מאאאד קשה! אשרייך!
***
גבורה יהודית אמיתית!!!!!!!!!!! בעיני מדובר באשה אצילית ש"ויגבה לבו בדרכי ד'" אצלה הוא ברמה גבוהה ממש!! מקנאה ומעריצה!!!
***
ואואו תודה לך!! זה סיפור בדיוק בשבילי, חיבת לאמץ אותו, יש לי אותה התמודדות! כל הכבוד לך תמשיכי לעשות חיל!
***
וואו מתוקה! כל הכבוד, איזה אומץ. כל הכבוד שסגרת את זה בכזו צורה מכבדת, ועם זו לא משתמעת לשתי פנים…
***
וואו! ממש מעריכה את האומץ שלך. זו גבורה יהודית! אני גאה בך וגאה להיות חלק משמורה המיוחדת.
***
וואו סיפור עוצמתי ומדהים!! מרים, את פשוט גיבורה! סופסוף סיפור שיכולתי להזדהות ולהתחבר אליו..
***
התרגשתי מאד מאומץ הלב, אין לי מילים. אני בספק גדול אם הייתי מצליחה במקומך.
***
מקנאה בך. כן פשוט מקנאה. ורוצה להיות גם כן שמורה כמוך. אמיצה. עקרונית. חומה.
***
את מדהימה ומיוחדת, יישר כח, תמשיכי להיות איתנה באמונתך ולעשות תמיד מה שנכון.
מדהים מדהים!!! כל הכבוד לך על האומץ! מעריכה מאוד! בהצלחה בהמשך
***
וואו!!!!!!!!!!!!!!! גיבורת כח הלוואי על כל נשות עמ"י. מעריצה אותך!
***
וואו כל הכבוד!!!! הלוואי שהייתי מעיזה להגיד את זה לבוס שלי:(
***
דייי אמאלה איזה אמיצה…. אני לא הייתי מעיזה… נתת לי כוח:)
***
אלופה! אלו סוג הסיפורים שמועילים בהתמודדות…
***
איזה אומץ, הלוואי עלי. מקווה שהייתי עומדת בזה
***
בזכות נשים צדקניות. סיפור עוצר נשימה. ממש.
***
את מיוחדת! מעריכה!! רוצה ללמוד ממך!!
***
חזק!!!!!!! התפעלתי ממש, חזקי ואמצי!!
***
מעריכה אותך נורא!!! איזה עוצמות…. נתת כח
***
וואוו מדהימה!!! כל הכבוד!!! מחזקת!
***
איזה סיפור מיוחד ואמיץ!! אשריך!
***
כל הכבוד לה! מדהימה!
***
תגובות לסיפורים קודמים
תגובות לסיפור "איזהו השיר"
תגובה לסיפור "איזהו השיר "
לפעמים שירים של פעוטות, השירים שגדלנו עליהם עם המילים הפשוטות, הטהורות, האמיתיות, לשמוע את הילדים הקטנים שלי מזמזמים לפני השינה – הם אלה שחודרים ללב עמוק מחזקים, מעוררים, מחברים ונוגעים ללב לפעמים יותר משיעור שלם…
תגובה לסיפור "איזהו השיר "
אני בהלם!!!!!! כמה כוח צריך בשביל לשבור מכשיר שכבר השתמשת בו ונקשרת אליו….. בזמן העצום הזה תתפללי על כולם שתזכו לנחת רוח יהודית…. תתפללי גם עלינו…. מעריצה!!!! עם כאלו מעשים יגיע משיח!!
קודם כל הייתי ממש שמחה אם הייתם מעבירים את הסיפור לר' אלתר. הוא בוודאי ישמח מאוד ומגיע לו לשמוע כזה דבר חשוב ומיוחד! תודה רבה לכם על כל הסיפורים המחזקים ועל ההשקעה הרבה שרואים בכל מייל… יישר כוחכם! כתיבה וחתימה טובה.
אני רוצה להוסיף תגובה נוספת לגבי המעשרות.
תקופה ארוכה מאוד הפרשנו חומש, היה קשה!! ראינו את סכום החומש במינוס בבנק… לאחר שהמשפחה גדלה, ביקשתי מבעלי מאוד לחזור להפריש רק מעשרות ומהכנסות מסוימות אנחנו מפרישים חומש.
כשהתחיל הפולמוס בשמורה, שיתפתי את בעלי ושאלתי אותו – איפה הברכה? למה אצלינו המינוס בבנק היה קרוב לגובה ההפרש בין חומש למעשרות? ישבנו וחשבנו – כי הבטחה, זו הבטחה והקב"ה לא מפספס אף אחד..
הגענו למסקנה שלא תמיד רואים את זה במוחש בבנק, באותו חודש… וב"ה לפני 4 שנים הצלחנו למכור דירה בפריפריה ב 100K ש"ח יותר מהשווי האמיתי שלה (מישהו שרצה דווקא את הדירה שלנו.. ) ולקנות דירה במרכז ב 200,000 ש"ח פחות ממה ששילמו עליה השכנים שלנו אחרי חודשיים!!!! זה לא קיום ההבטחה בצורה הכי מפורשת שקיימת????
בואו נפתח את העיניים והלב, נבטח באמונה שלימה, לא נחפש כל הזמן לראות את קיום ההבטחה ונזכה לשפע האדיר ששמור לאוהבי שמו ומקיימי מצוותיו.
אני מקנאה בזכויות של בעלת הסיפור על החומש, כמה משפחות התחזקו בזכותה! תודה!
אני בעצמי הייתי באמצע דיון על הסכם שכר בעבודה חדשה, כאשר ביקשתי סכום גבוה משמעותית מהסכום שהוצע. באותו יום של הראיון, התפרסמו התגובות הראשונות, שם היה כתוב כי "בחנוני גם בזאת", החלטתי שאני מנסה להפריש חומש ואולי בזכות זה יאשרו את בקשת השכר שלי. זמן קצר לאחר מכן אישרו כמעט את כל התנאים… אולי אם הייתי מכוונת לשם שמים בצורה נקיה, היו מאשרים הכל…
מה שכן, הסיפור והתגובות המרגשות והמחזקות גרמו לנו להחליט להתאמץ לתת חומש מתוך אמונה שזו הזכות שלנו. הכרת הטוב על כל השפע והטוב שד' מרעיף עלינו. ועם הקובץ ששלחתן, המשימה נהייתה קלה הרבה יותר.
תודה! תודה! תמשיכו להביא סיפורים מחזקים כאלה, גם בתחומי רוחניות אחרים. כי התורה היא רחבה מיני ים.
רציתי אולי להאיר שיתכן שמכניסים פה משהו לנשים ששמור לבעלים. אמנם האישה מביאה פרנסה, אבל ענייני חשבונות והכספים בבית צריכים להיות על הבעל, האם גם את חישוב המעשרות נשים לוקחות על עצמן? צריך ממש להיזהר לא להיסחף למקום של שליטה בבית.
תגובה
נכון להדגיש שוב את מה שנכתב בפעם הקודמת-
נושא מתן הצדקה בבית זה עניין המוטל על הבעלים. יש בזה הרבה גדרי הלכה והסיפורים ב'שמורה' קוראים להעלות מודעות, אבל בודאי לא לפסוק לבעלים שלנו מה לעשות…
בחורות, אצלכן זה אחרת, כמובן:) בכל מקרה, כדאי מאד לעשות דברים בתיאום עם האבא. זה גם מרגיל אותנו להיררכיה נכונה בחיים
בשורות טובות מכולן בקרוב!!!
תגובות לסיפור "איך חוזרים הביתה"
בדיליי גדול לסיפור של אלישבע,
דבר ראשון זה שיצאת לחופש מסודר ופנוי זה הסימן שבפנים זה חשוב לך. פשוט איך שהוא זרמת עם החיים, אבל זה לא את!
דבר שני, לפני כל העצות והרעיונות, יש לך בעל ב"ה, אני בטוחה שהוא יותר מכולם הרגיש את הדברים, ויש לו מחשבות ומסקנות ואולי גם דרכים בראש. למה פשוט לא תשבו, ותחשבו ביחד איך נכון לכם ובשבילכם להתמודד עם הדברים? מי יותר מהבעל יכול לעזור?
אף אחת מכאן לא מכירה את הניואנסים בבית שלך, אף אחת לא מכירה את האופי שלכם, לכל בנ"א מתאים צורה אחרת של עבודה, זה הבית שלכם בלבד ולא של אף אחד אחר, למי יותר יהיה אכפת ממך ומהתוצאות שזה יוצר בבית אם לא בעלך?
את תתפסי שתי ציפורים בבת אחת, קשר עם הבעל ומשפחה מיוחדת, בהצלחה רבה!
תגובות לפולמוס האחרון בשמורה
לגבי הפולמוס האחרון שנשים הגיבו ברגע של זעם (כנראה) שיש להוציא מהשמורה את כל המורות ו/או הנשים שלא עובדות בסביבה מעורבת…
אז רציתי להביע את דעתי שממש ממש אל תוציאו אותן! אני נהנית מהמגוון הרחב! איזה יופי שיש כ"כ הרבה רמות וסגנונות בעמ"י… זה לא אמור לעשות רע לאף אחת שיש נשים שאינן מתמודדות כמוה.. או שקיימות פה נשים שחושבות שיש נושאים מסוימים שלא מתאים להעלות לדיון פומבי בשמורה (למרות שאלו נושאים שלכאורה בשבילם נועדה השמורה…) להיפך, תהנו מהמגוון הרחב ותקבלו גם אותן (את המורות וכד') בהבנה ובהכלה ולא בצמצום… בדיוק כפי שאנו מצפות מהן (מאותן מורות או נשים שעובדות במקום חרדי למהדרין) שיקבלו ויכילו אותנו ואת הנסיונות שלנו במקומות העבודה בהן אנו נמצאות.
ואני לא כותבת את זה ממקום של אישה שלא יודעת מהי סביבה מעורבת, דווקא מהמקום שלי בתור עובדת במשרד רואה חשבון מעורב, אני חושבת – למה לא לנסות להבין אותן? למה לא להבין אותן שהן באמת לא מבינות את הניסיונות?? למה כלפיהן אנחנו לא יכולות להגיב בהכלה ובהבנה?…
למה פתאום פה כלפיהן לא צריך לנהוג בראש פתוח אלא רק להגיב להן "אתן לא מבינות" "השמורה לא בשבילכן" וכד'. אני שואלת בשיא הרצינות למה לנהוג ב"ראש פתוח" זה נדרש רק מהן מהכיוון של הגבוהות רוחנית כלפי אלו שפחות (נדרש כביכול מהמורות שיבינו את העובדות המשרדיות) ואילו אנחנו שעובדות בסביבה מעורבת /אינטרנט וכו' לא אמורות לנהוג ב"ראש פתוח" כלפי המורות… מה יש?אם צריך לקבל כל אחת באשר היא ובמקום שלה אז זה עד הסוף מכל הכיוונים וצריך לקבל גם אותן ולהכיל אותן.
עוד משהו בכללי, אני לא רואה בזה דבר רע שאני יודעת שיש נשים שנמצאות במקום אחר.. אולי גבוה יותר.. ברמה אחרת.. בפלנטה אחרת… אדרבה מעניין אותי לקרוא כל פעם את התגובות המגוונות מכל קצוות הקשת של הנשים.
אם השמורה תישאר רק לנו, לאלו שעובדות במקום מעורב, מצטערת להגיד זה לדעתי יהיה חסר גיוון וצבע!
מקווה שהובנתי כראוי ולא יצאתי מדי תקיפה.
מעוניינת להגיב לדיון על רמת הסיפורים בשמורה.
לדעתי כל אחת צריכה לצאת קצת מתוך המבט המצומצם שלה, ולדעת שאיפה שהיא נמצאת – תמיד יש מעליה ומתחתיה. אמנם אני חושבת שהתגובות הביקורתיות צריכות להיות מנוסחות ברגישות ובעדינות, מתוך הבנה שיש שמורה יקרה שהתגובה מיועדת אליה ספציפית…
אבל עדיין, כל אחת שכותבת סיפור צריכה לזכור שכיוון שאנו קבוצה הטרוגנית מאד, יתכן והיא תקבל תגובות לכאן ולכאן, יהיו כאלו שלא יבינו בכלל למה היא עשתה מזה סיפור… מה הבעיה לוותר.. ויהיו כאלו שיזדעזעו מהמצב.
להגיד שכל מי שלא עובדת במשרד שתצא משמורה? מגוחך לדעתי, וגם לא יעזור. אני לדוגמא עובדת במשרד חילוני, ובהחלט מתמודדת עם הניסיונות הרלוונטיים.. ובכל זאת לא אחת אני מוצאת את עצמי מצטערת שקראתי סיפור שלחינם חשף אותי לתוכן שאין סיבה שאני איחשף אליו.
אז בואו נצא מתוך נק' הנחה שא"א להגיד שבגלל שאנחנו פלטפורמה של נשים מתמודדות – אז כל סיפור שבעולם יכול להיכנס… ברור שצריך איזה בקרה מינימלית לפחות – ובשביל זה יש את שליחות הקודש שעושות את העבודה הזו במסירות … ויכול להיות שגם טועות לפעמים כבנות אנוש..
אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות ח"נ עם עצמה, ולחשוב כמה היא מקבלת מהשמורה וכמה הנזק של חשיפה לתכנים שלא רלוונטיים בשבילה – ולפי זה תחליט אם מתאים לה להישאר, או לא.
ולגבי הסיפורים ה"צדקניים מדי" – מה יש… תקראו קצת סיפורי צדיקים מדי פעם… אם זה מגוון אני לא רואה בזה שום בעיה… זה מזכיר לי שהייתי בשיחת עבודה (מהבית) עם גבר חילוני, ובעלי נכנס לחדר בדיוק כשהחנקתי איזה ציחקוק מבדיחה שלו. הפרצוף ההמום שלו היה חזק בשבילי יותר מכל סיפור… לפעמים צריך לקבל כמה פרצופים המומים דווקא ממישהו שמנותק מהמציאות ההזויה הזו שלנו……
ברכות לכולנו!!!
