גזירה משמים

קודם כל תודה ענקית על כל הסיפורים והתגובות, מאוד מאוד מחזק וגם מעניין…

בנוגע לכמה שכתבו חלקן בפרוש וחלקן זה מה שהובן מהדברים, שהטעם העיקרי של מצוות כיסוי ראש זה כדי שיראו שהיא נשואה– הנושא מורכב. ויש עוד שיטות בנושא.

אני אישית גם חשבתי כך תמיד, ולא מזמן הובא לידיעתי שישנן דעות שהסיבה שאישה נשואה צריכה לכסות את ראשה – זה כדי להפחית מיופיה יותר מהפנויה!

אני חושבת שהידיעה הזו משנה ממש את ההסתכלות, כי אם הטעם זה להפחית מהיופי אז איך אנחנו (גם אני  לצערי:() עושות בדיוק הפוך??? מוסיפות ליופי השיער שלנו הרבה יותר מרווקה.. אולי והלוואי זה יעזור לנו לפחות לפעמים לוותר על תוספת יופי לפאה, הפאה היא לא קודש קודשים…

ושוב תודה על הכל

ראיתי שבהרבה תגובות חזרה ההמלצה על קו הצניעות (0733834050). 

האם תוכלו לברר אם יש רב או אישיות מוכרת שעומדת מאחורי הקו?בעבר הייתי מחוברת לשם, אבל להרגשתי האישית לא הייתה דמות שפיקחה מלמעלה, בעיקר על סיפורי הישועות (יותר מידי "מופתים" ודברים קצת מוקצנים) ניסיתי לברר בעצמי אבל לא הצלחתי להגיע למידע. 

אולי אתם תצליחו, וזה יהיה לתועלת של רבות – אני מכירה עוד שהיו מאוד שמחות לדעת שיש מי שמפקח על התוכן שהן שומעות. ‫

תגובת השמורה:

בררנו את העיניין, זו תשובתם:

הקו בברכתו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א ובהסכמת גדולי ישראל.

ההלכות בצניעות הן מהספר 'הלבוש כהלכתו' של הרב שוב שליט"א.

הלכות והנהגות במקומות עבודה ובמשפחה של הרב משה שאול קליין שליט"א ובהסכמת הגר"ח קנייבסקי שליט"א וגדו"י. 

(חוברת זו ניתן לקנות בטל: 08-9797236)

אולי קצת באיחור, אבל תודה רבה לכם שמורה על העלאת נושא הצניעות. אני בטוחה שיש המון בנות כמוני, שרק ראו את עניין הצניעות — ודיייי… כאילו אמרו לעצמן- נו, בואו.. היינו במקום הזה אנחנו לא בסמינר. שחררו…

אני ממש מכה על חטא, אבל לצערי אני כזו! תמיד חשבתי שהצניעות זה עניין של הסמינר וסיימנו… ופחות או יותר אני בסדר… ואולי באיזשהו מקום זה שאני נשואה לאברך יר"ש אמיתי כביכול "מכשיר" לי את הלבוש (ואני ממש לא יכולה להגיד שאני לא לבושה בצניעות חלילה, אבל "פחות או יותר…"  וכמו שנכתב בתגובות שבוע שעבר, הצניעות היא עניין כל כך רגיש, ויש בה המון פרטים). 

בתקופה האחרונה יצא לי לשמוע קצת חיזוקים בעניין הצניעות לרפואת קרוב משפחה, ילד קטן שחולה מאוד, ולאט לאט התחדד לי כמה הנושא הזה הוא חשוב, וכמה לא משנה מה הגיל שלי. צניעות היא לב ליבה של האישה היהודיה!

מאוד הזדהיתי עם אחת שכתבה שבחורות טובות שמתחתנות עם בחירי עולם הישיבות נראות רווקות בשבע ברכות… וזה באמת הזוי כי מרגיש שהיצר הרע ראה שפחות הולך לו עם עניין האורך (ככה אמרה לי פאנית ממש מוכרת שהיא מתרגשת שיש עכשיו המון נשים שגוזרות את האורך של הפאה) אז הוא מצא אותנו בדלת האחורית עם רעיון אחר…

מסתובב זוג צעיר לסיבוב בערב נעים, הבעל אברך יר"ש רציני והאישה עם פאה שנראית טבעית ממש, איפור כאילו היא כלה ביום חופתה (עם כל סרטוני האיפור שמסתובבים לנו בין המיילים שזה עוד נושא..:), ודווקא הבגדים- בגדי בית פשוטים לייקרה צמודה, נעלי ספורט וגרביים קצרצרות שבהליכה מהירה לא פעם רואים את מה שבין הנעל לחצאית….

אז שוב, תודה על העלאת הנושא הזה, אשמח שמידי פעם הוא יעלה שוב כדי לחזק אותו אצלינו. אני בעצם כותבת רק כדי לחזק ולבקש עוד חיזוקים. כי מרגישה שכמה שההתנגדות לנושא היא גדולה (אצלי בכל אופן…) זה מראה כמה הנושא חשוב וכמה כביכול הוא נזנח, כי ב"ה יש עוד לא מעט במה להתחזק, גם בנושא העבודה עם גברים… וגם האינטרנט המסונן וגם שעות עבודה על חשבון הילדים וכו' וכו'…. זה נושא שהוא חשוב, ואני באופן אישי אשמח שהוא יעלה שוב. (מה גם שאולי עכשיו לפני יו"כ זה קל יחסית, אבל לא יודעת מה איתכן, לי בכ"א בתור אחת מאוד חברותית ואוהבת להיות חלק מכולן, כשאני פוגשת את החברה והשכנה והבת דודה והגיסה עם פאה כזו וציפורניים כאלו ואיפור כזה וכו' כו' פתאום זה קשההה)

ובנוסף, חייבת לתת לכם השמורה קרדיט ענק, בזמנים כל כך עמוסים עם ילדים מתוקים, תודה לד', ועבודה תובענית ב"ה, מרגישה שהחיזוקים שמגיעים דרככם זה הדבר היחיד שאני מצליחה להתפנות אליו – ולכן תודה על כל חיזוק וחיזוק, ואל תרפו ידכם!

רציתי לשתף בקשר לתגובות על החיזוקים בצניעות, במקרה שהיה לי שמביא לנו עוד נקודת מחשבה על הדרך- 

פגשתי חברה לשעבר וכמו שרבות כאן סיפרו, התלבטתי אם היא התחתנה או לא… עודי עומדת ומדברת איתה ומנסה לגלות האם היא נשואה או לא עלתה בי הברקה מדהימה! בחורה טובה, בת בית יעקב, בוגרת סמינר בית יעקב לעולם לא תצבע את שערה בגוונים… ואם בשערה יש גוונים כנראה שזו פאה… וזה היה כה בולט עד שכמעט ואמרתי לה מזל טוב, אבל עדיין הלייס שיווה לה מראה כ"כ טבעי, שנשארתי בספק…. אחר כך ביררתי והתברר שהיא אכן נשואה… 

העולם השתדרג, השתכלל והפאות איתו יחד… אבל אין ספק שמראה טבעי כל כך כבר מזמן עבר את הקווים האדומים… כולנו מבינות שאחת הסיבות לכיסוי הראש הוא הסתרת השיער שעלול להכשיל עיני זרים, אז כיצד יתכן לכסותו בדבר שמושך יותר מהשיער??? 

אגב, הגוונים התחילו ממש בקטנה, מהדלת האחורית.. רק קצת בקצה השער ולאט לאט הלכו וכבשו חלקים גדולים יותר בפאה.. עד שהיום אפשר לראות נשים שמורות מאיתנו עם סקין כהה ושיער בהיר, במבט כנה, זה דבר ששייך רק לציבור החילוני.. וזה מהדברים הדקים והרגישים וממש לא שחור לבן.. ולא כל דבר צריך לחכות שהרבנים יתריעו ויאסרו וכו', יש דברים שאמורים לבוא מאיתנו, צריך להפעיל את חוש הטעם והריח היהודי שמוטבע בנו… 

אם מרגישים שהחוש קצת קהה ניתן להפיח בו רוח חדשה על ידי למידת ההלכות, יש הרבה קווים שבהם ניתן לשמוע על הנושא.. למשל קו הצניעות 3 דק' ביום שמספרו 0733834050 .

ולמי שרוצה יותר להעמיק בהלכות, טעמיהם ומקורותיהם, אני מאוד נהנתי והתחזקתי מהספר "עוז והדר לבושה" שחוץ מלימוד ההלכות מעביר בטוב טעם את האווירה המרוממת של צניעות בנות ישראל!!! ועוד דבר חשוב לזכור, שכל צעד קטן של עליה חשוב לאין ערוך בשמים.. גם אם לא מצליחים לעלות בעליה, לפחות להיות בכיוון ולא להפנות גב אחורה…

שלום, תודה רבה על הסיפורים המחזקים של ימי שלישי! 

כתגובה לתגובות על סיפור הלייס השקוף, רק רוצה להזכיר, שלפני כ8 שנים, היה כתוב בבית דין משמר התורה שאין לשים סיכות בפאה כדי שלא תיראה תסרוקת של שיער אמיתי, היום – מי מדבר על זה, הלוואי שכל אלו שהולכות עם הפאות שמכסות להם את כל הפנים ישימו אפילו חצי סיכה. כמו שאחת המגיבות כתבה – פעם צעקו נגד שביל לבן, היום זה לא נושא. 

עוד משהו – ראיתי לא מזמן הסרטה של חתונה של לפני כ30 שנה, החברות של הכלה היו חלקן נשואות וחלקן רווקות, ולא, לא היה שום סיכוי להבדיל ביניהן, ולא כי הפאות של אז היו קאסטם, אלא התסרוקת של אז – היתה נראית כמו שיער סינטטי:) 

כאחת שעדיין לא מכסה את ראשה, ויכולה להסתכל יותר באובייקטיביות גם על פאות מלפני שנתיים שלוש, ההידרדרות מדאיגה עוד לפני פאות ה"לייס השקוף".

דבר ראשון אין עליכם שמורה!! כל יום שלישי אני מחכה שיגיע כבר הסיפור ואין לתאר ולשער כמה זה מחזק כל שבוע.

בקשר ללייס השקוף, אני מאד נגד, אבל היה לי ויכוח רציני עם אחותי בשידוכים, אם מותר או אסור. כמובן שראוי לעשות בצניעות הרבה מעבר לאסור ומותר. אבל מאד הטריד אותי הנושא הזה. 

האם יש לכם מקור/ רב/ פוסק שאומר באופן ברור ונחרץ שפאות עם לייס שקוף זה אסור? אם כן אני מאד מאד רוצה לראות ולהראות לה ולכל חברותיה שבטוחות שמותר. מזעזע אותי מאד לחשוב שזה אסור בתכלית האיסור ובחורות מסתובבות ובטוחות שזה מותר, וזה רק החמרה כמו נניח חצאית ארוכה יותר מאמצע. הלוואי שתוכלו לעזור… 

תגובת שמורה 

לשאלת רבות: פנינו לקבל דעת תורה מהרה"ג גנס שליט"א והצגנו בפניו את שאלת ה"לייס"- פאות התפורות עם חלק קדמי שקוף שלא מאפשר להבחין האם מדובר בפאה או לא, ושאלנו האם מדובר ברגישות או חומרה או באיסור ממש. תשובת הרב היתה: "בודאי שאסור לקנות פאה כזו, והרי זה בגדר של מכשיל את הרבים"

שלום וברכה יישר כוח ענק שהעלתם את הנושא. אני פשוט בכיתי!!! 

בזמן הקורונה עבדנו מרחוק, מהבית. בזמן הקורונה הצטרפו לחברה בה אני עובדת (שמורה שמורה) עובדות חדשות. לא ראינו אחת את השניה, רק דיברנו טלפונית… פתאום נגמרה(?) הקורונה והתחלנו לבוא לעבוד פיזית במשרדי החברה… 

פשוט התביישתי לשאול את אחת העובדות החדשות אם היא נשואה או לא, ו…. ממש תסלחו לי, אבל לפי אורך השיער והחצאית, שוב, ממש תסלחו לי, קשה לי לכתוב את זה, אבל התביישתי ממש לשאול אותה אם היא דתית… מאוחר יותר היא ציינה באקראיות שסיימה עכשיו לימודים בסמינר נחשב, לא הייתי מעלה על דעתי… כל כך כאב לי. 

פתאום הבנתי כמה חשוב הנושא של "שלא שינו לבושם"! אם במשרד חרדי לא יודעים להבדיל בין חרדית למי שלא, בין נשואה לרווקה… משהו קרה לנו. את בדק הבית התחלתי מעצמי, החלטתי להשתדל להגיע למשרד בלבוש הכי "חנוק" שלי. דווקא! שידעו לשייך אותי לציבור המתאים, שיידעו מי אני. שלא תהיה לאף אחד התלבטות אם אני ח"ו לא דתית. הלוואי ונצליח להשתנות, להתחזק בנושא. 

היום יש את כל קווי החיזוק של הצניעות- זה כל כך חימם לי את הלב לראות את המספרי טלפון רצים שוב ושוב בתגובות של השמורות בשבוע שעבר. אשריכם!! תודה רבה על הכל! 

סיפורים עוצמתיים ומחזקים!! אין מילים! החיזוקים גדולים!! חיכיתי שתפתחו את הנושא על הלייס השקוף. 

אין מילים למצב ההזוי הזה, אני הולכת ברחוב ולא יודעת אם זאת שלפני נשואה או לא!!!! איך אפשר לעורר את העם הקדוש שכ"כ רוצה להתחבר ולהתעלות להתחזק בנושא הזה??? אני ג"כ לא מגיעה ממקום שמור מידי והפאה שלי מאד עדכנית ברוך ה' אין לי בזה ניסיון, דנה לכף זכות את האחרות, באמת לא יכולה לדעת מה קרה לכל אחת. מה שבטוח שחייבים להרים את הדגל ולהעלות את הנושא למודעות. 

הנושא הזה גורם לי לבכות, בנות כ"כ טהורות שנשואות לאברכים ת"ח, רוצות להיות טובות ולעשות את רצון ה' נכשלות בזה, עד היכן הגענו?????? החותמת בכאב ומתפללת לישועה, שזה מה שבטוח הכי עוזר. כל מי שכואב לה דבר ראשון שתתפלל!!!!!!! 

בנוגע ללייס השקוף, גם כשהדור הקודם התחילו ללכת עם שביל לבן ולא חום קמה צעקה גדולה שאי אפשר לזהות שזה פאה… אולי אנחנו באותו מצב כי באמת כשרוצים לזהות את הלייס מצליחים, אולי זה לא באמת כ"כ בעייתי כמו שעושים מזה? 

מי אמר שצריך שכל חילוני ברחוב יזהה שזה פאה? אולי גם פאה רגילה לא מצליח להבדיל מי שלא רגיל? ואולי בכלל צריך להתמקד בבעיה של פאות ארוכות שזה בטוח אסור לפי כל הרבנים!!!! אשמח לשמוע גם דעות בנקודה הזו… תודה רבה 

רציתי לשתף: למרות שתמיד חשבתי וגם נאמתי שאצלי לא ידרוך כזה דבר, בתקופה האחרונה לצרכי עבודה אני עם מחשב בבית ועוד עם חיבור אינטרנט (נטפרי כמובן). 

אני טיפוס שאוהב להיות בעניינים, להיות מעודכנת במה שקורה מסביבי ולכן הייתי מחוברת לקבוצה במייל ששולחת כל מיני דברים מעניינים אקטואליים. כל עוד הייתי במשרד זה משהו אחד, אבל ברגע שהמחשב נכנס לבית זה כבר היה משהו אחר. הייתי יושבת ומסתכלת בסרטונים וחדשות וקצת דגדג לי בלב שזה לא לעניין, אבל הייתי די מכורה. 

אפילו שניסיתי לחשוב כמה פעמים על אפשרות של ניתוק אמרתי לעצמי: אז איך אני אדע מה קורה בעולם סביבי? אני חייבת להרגיש בעניינים. 

בסוף זה קרה ביום אחד..  והמון, אם לא הכל בזכות שמורה ובזכות נשים המשתפות בהתמודדויות בגבורה. החלטתי להיות גיבורה בעצמי ולנסות "להרגיש מנותקת" וראיתי ששום דבר נורא לא קרה, חוץ מזה שהרווחתי את הזמן שהייתי מבזבזת על ההסתכלות בסרטונים.

אני עובדת במשרד של בנות חרדיות, כולנו באווירת בית יעקב. לא פעם חשבתי שההתמודדויות לא כ"כ נוגעות אלי, עד אותו יום שהמנהלת ביקשה שיכנס למשרדינו מכשיר רק לשליחת הודעות בשביל שהתקשורת בין האחראים תהיה קצרה ומועילה. מכיון שאנחנו מקום חרדי, או אולי זה נובע מתמימותי, לא חשבתי על בעיה, במיוחד שזה לא אישי אלא למשרד כולו. 

הגיע המכשיר המדובר, ורק אז נפלה ההבנה שלא מדובר במכשיר כשר. ניסינו לבקש בצורה יפה שיעשו משהו… אבל זה לא היה נשמע שיש אפשרות טכנית. הכנסתי את המכשיר לארון ונעלתי אותו, ועדיין ההרגשה לא היתה ברורה. התביישתי ממש מהמנהלת, לבוא ולהחזיר לה את המכשיר אחרי שדאגה ממש לארגן אותו. 

בערב חשבתי על זה והחלטתי שלא משנה מה יהיה מחר, על הרגע שהמנהלת נכנסת למשרד, אני מחזירה לה את המכשיר וכך קרה. למרות חוסר הנעימות והבושה, באותה שניה שהיא נכנסה קמתי על רגלי והגשתי לה אותו ואמרתי לה שלא מתאים לנו הדבר הזה…. 

החוסר נעימות היה, אבל ההרגשה הטובה שהתפשטה בי אחרי זה היתה שווה… הרגשה של שחרור מחבלי היצר הרע! 

כבר כמה שבועות שאני רוצה לשלוח את המייל ולא מגיעה לזה, אבל בדיוק בתגובות השבוע ביקשו סיפור שרלוונטי דווקא לשמורות המקוריות של הקבוצה… 

אז אני כמו הרבה עובדת עם חברה חילונית, אמנם מרחוק אבל בכל זאת זה יחד. וככל שעובר הזמן אז יש איזושהי הערכה מסוימת כלפי המנהלת המוצלחת\ המפתח על….. לפעמים גם ברמה האישית ואז משהו מתחיל להטשטש. 

כמו שפעם אמר לי מנהל "רב המשותף על המפריד" (אני כמובן בלב אמרתי לעצמי ממש לא, וגם לא יהיה…) אבל זה נכון שבמהלך הזמן מתנחלת תחושה שכולנו סה"כ בני אדם.. זה דק, זה בהרגשה פנימית, משהו שקורה כשאת אומרת "אצלינו בעבודה" בנימה דקה של שייכות, שאת כבר לא מרגישה כל כך שונה וזרה מבפנים. 

ואז הגיע ה"האקתון" – מרתון תחרותי בנושאי פיתוח, וכדי להציג את הנושא כמה קבוצות יצרו סרטון, לא משהו שהיה בעייתי מבחינה דתית – אבל זה גרם לי לזעזוע שזה הרמה, זה הזכיר לי את הסקצ'ים שעשינו בכיתה ו יסודי למסיבת סוף שנה…. וזה חידד לי כל כך את הפער בין האנשים שאני מעריכה בעולם סביבי, לבין הרדידות שמסביב. "והבדילנו מן הטועים"  -אני שייכת לקבוצה מרוממת יותר, לא חלק מזה. העבודה זה לא אנחנו!

תגובה לסיפור "מה הסיפור? ".

קראתי את הסיפור של מרים והוא ממש ריגש אותי, כל הכבוד!! איזה אומץ! מתפללת שגם לי יהיה קצת מהאומץ שלך היה. תודה רבה לכם שמורה, הרבה זמן לא פתחתי את הסיפורים ועכשיו אני לא מפסיקה להתרגש. אין עליכם, ועל כל אותן בנות שמורות