לתגובות הקוראות
מכתב הפיטורין לא היה מפתיע בכלל, כשסבא שלי אחז אותו בידו, על אדמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בראשיתן של שנות המאה הקודמת, סבא, שהיה אז בחור צעיר, היגר לאמריקה הגדולה. במסירות נפש מדהימה הוא מאן לעבוד בשבת, ומצא את עצמו נזרק משטח המפעל בו החל לעבוד ביום ראשון פעם אחר פעם.
רק לאחר 14(!) גלגולים מתישים וכמעט מייאשים שחזרו על עצמם מידי שבוע, הוא הצליח בס"ד למצוא עבודה שתאפשר לו לשבות בשבת מכל מלאכה. העבודה היתה פיזית, קצת מסוכנת והרבה משעממת, אבל הסתכמה בשישה ימי עבודה וזו היתה גולת הכותרת שבשלה הוא נשאר לעבוד שם במשך עשרות שנים.
כשבגר הבן הגדול שאל אותו: אבא, איך אתה שורד בעבודה כזו מפרכת ולא מתגמלת? ענה לו סבא: בכל פעם שאני מכין את המכונה לשימוש, אני חושב לעצמי שזהו עוד צעד ומאמץ למען חינוך הילדים בדרך התורה.
איננו יודעים חשבונות שמים, אך העובדות מדברות בעד עצמן: כיום יש לסבא מעל מאה צאצאים, כולם שומרי תורה ומצוות! דבר נדיר עד בלתי מצוי לדור ההוא.
ציר הזמן לא פסק מלכת, חלפו השנים והעולם ידע תמורות ומהפכות. אנחנו נולדנו לעולם שלא מבין איך אפשר למכור את השבת תמורת כל הון שבעולם. קשה לנו לתפוס איך לא הבינו היהודים בדור ההוא ש"להתקדם ולזרום" עם הדרישה החד משמעית לעבוד בשבת, ולא להישאר "פנאטיים כמו באירופה החשוכה" – זה מהלך שיוביל לאבדון נצחי.
אך הנסיונות לא פסו, אלא רק שינו ופנים וצורה. וגם היום מרחפת השאלה הגורלית האם להקליל ולזרום או להישאר עקרוניים ונחושים – ואל תוך תוצאותיה יולדו הדורות הבאים. הבחירה שלנו היא זו שתעצב חלק עיקרי בתשובה ל"איך ייראו ויחיו צאצאינו בעוד עשר, חמישים או מאה שנה".
אז היום על הפרק לא עומדת סוגיית שמירת השבת, אלא דברים מהותיים אחרים. כמו למשל המצב המביך שנקלעתי אליו בתקופה האחרונה:
מנהל חדש הגיע לעבוד במשרד. אדם נמרץ ומוכשר במקצועו, אך מרבה לדבר בלשון לא נקיה, אם נשתמש בלשון נקיה… הדיבורים שלו גורמים לי להזדעזע כל פעם מחדש, וזה מדהים איך הוא מצליח לשתול את המילים האלו כמעט בכל משפט שני. עוד לא היתה לי שיחה אחת שלא השתחל שם ביטוי מעורר שאט נפש.
האמת שזו לא הפעם הראשונה שנתקלתי בבן אדם כזה. היה בעבר אחד שדיבר ככה בעבודה, ופשוט ביקשתי ממנו לדבר איתי במילים נקיות, והדברים התקבלו. אבל פה העסק קצת מסתבך כשמדובר באחד שאמור לנהל אותי, ועוד לא בנינו מערכת תקשורת יציבה. ממש ממש לא נעים לי לבוא אליו עם דרישה כזאת שמזכירה יותר כיוון של שיחת מוסר…
ניסיתי איכשהו להתמרח עם תירוצים – אולי זה יעבור עם הזמן… אולי אני סתם עושה עסק…
אבל הנשמה שבתוכי לא נתנה לי מנוח, עשה לי רע ממש כל שיחה איתו. אולי גם זורמים לי בדם הגנים העקשנים של סבא, שלא מוותרים על רוחניות בשביל פרנסה, אז בטח שלא בגלל אי נעימות.
פתחתי אאוטלוק וניסחתי מייל קצר, מכובד ככל האפשר. כתבתי על בקשה אישית, אני רגישה לזה והדיבורים גורמים לי אי נעימות גדולה. תודה על ההבנה. (איזו הבנה?? לא משנה…)
שלחתי. ונשאתי תפילה חמה: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. שבתי בבית ה' כל ימי חיי. תעזור לי לשמור על טוהר נשמתי, על טוהר הבית, על הילדים שגדלים בו ועל הצאצאים שעוד יצאו ממנו".
כצפוי, לא קיבלתי שום תגובה. מקווה מאד לראות את השינוי בשטח.
כמה שהיה לא נעים בכלל, ויכולתי איכשהו לזרום ולהתעלם, הנשמה שלי שווה את המאמץ הזה. וגם הדורות הבאים.
תגובות השמורות לסיפור
מאד הזדהתי עם האישה ואני מחזקת את ידיה, גם לי היה סיפור עם סיעתא דשמיא בנושא דומה.
חלקתי במשך כמה שנים חדר עם אישה חילונית אבל עם רגש יהודי והערכה גדולה ממוצא רוסי, נהיינו חברות טובות. בשלב מסוים ממש בתחילת הקורונה, עברנו לחדר גדול יותר והוסיפו לנו בת נוספת לחדר צעירונת חילונית (דווקא בני ברקית… גם). הן היו נחמדות ומכבדות.
כעובדת חרדית בני ברקית בתקופה של הקורונה, במחלקה חילונית שמאלנית, זה היה לא קל. חברתי לחדר היתה אוהבת לספר סיפורים והיא גם ידעה לעשות את זה מעניין, אבל השפה שלה היא שפה של אישה חילוניה ולאט לאט הרגשתי איך המילים שלה מתחילות להיכנס גם לשפת הדיבור שלי. כשקלטתי את זה, זה הפריע לי ואז הגיעה ר"ה תשפ"א וקיבלתי על עצמי להתחזק ולשמור על הפה מהסלנג הזה.
כשחזרתי מחופשת החגים הודיעו לי שמכיון שהחליטו לדלל את הנוכחות בחדרים בגלל הקורונה, אני אקבל חדר קטן לבד של עובדת שנמצאת בחל"ת. מאד נפגעתי, הרגשתי אפליה על רקע חרדי, אפילו בכיתי ואני לא ילדה קטנה, אני כבר בת ארבעים. אבל מה שהעליב אותי בעיקר היה התגובה של חברתי לחדר, היא הצדיקה אותם וראיתי את ההקלה בעיניים שלה, אנחנו חברות כל כך טובות וזה היה מאד פוגע.
עברתי חדר, לקח יום יומיים, נרגעתי קצת ואז נזכרתי בקבלה שלי וחשבתי לעצמי: "תראי כמה ה' אוהב אותך, הוא ראה שאת באמת רוצה לתקן את זה אז הוא דאג לך לתקופת קירור ממנה ", וזה באמת מאד עזר.
ולמי שרוצה לדעת – בסוף שתיהן היו חולות בקורונה, ולא ממני. ואני ניצלתי מבידוד.
מזדהה עם הסיפור ממש. גם אני עובדת (חרדית יחידה) בחברה חילונית. הרוב עדינים בדיבורם, ב"ה. רק המנהלת שלי (איתי בחדר 7 שעות!) עם ההתבטאויות הלא נקיות בעליל, נראה כאילו זה טבע שני שלה, סוג של "שפת אם", מסכנה…
ניסיתי לרמוז את אי שביעות רצוני, לא כל כך הועיל לצערי.. להגיד בפירוש לא היה לי אומץ (עדיין). מידי פעם היא זורקת: "טוב, אני לא אגיד מה שאני חושבת, יש פה דתיה.. נדבר נקי..וכד'" הדיבורים מופנים ללקוחות/לעובדים האחרים בשיחות טלפון או אחרי שביקרו פיזית במשרד.. למזלי, הרבה ביטויים אני לא מבינה, אך אפשר להבין את רוח הדברים..
ערב ר"ה הזה קיבלתי על עצמי לפחות לא לגחך ולא לחייך למשמע דברים אלו. אף שהיא מחכה לתגובה ממני, זה לא קל, מקווה שאעמוד בזה וה' יעזור לשיפור המצב.. (חוץ מהכיעור, לפעמים זה גובל בלשה"ר ממש. וידוע כי לשה"ר נאסר אף בקריצה או הנהון הסכמה..)
גם ככה אני שונה ונבדלת מהם, אז שגם בזה ידעו: אני שונה מכם!
יש הרבה דברים שאמורים להרגיש לא נעים לבקש, אבל דווקא לגבי לשון נקיה אני חושבת שזו דרישה מאד לגיטימית. אני גם במשרד חילוני, לא "פנאטית" בכלל, אבל כולם יודעים שצריך לדבר לידי בלשון נקיה.
אני חושבת שזה ענין של כבוד, כמו שברור להם שאני צריכה לכבד את הדרך שלהם, ככה הם אמורים לכבד ולא להשתמש בכזו שפה ליד אישה חרדית. ואת תוכלי לראות שלפני שהם מוציאים מילים כאלה הם הרבה מבקשים "סליחה שאני אגיד לידך.. " ז"א שהם מודעים לזה, מי שלא מודע בכלל זה משהו אחר, אבל מי שככה מקדים, אני פשוט אומרת לו, אז פשוט אל תגיד, כי יהיה לי יותר נעים שלא לשמוע…
זה מתקבל בסדר גמור, אנשים מבינים את זה.
וכל הכבוד, בהצלחה..
נכון שלא נעים לבקש כזו בקשה, כדאי לדעת ששפה יפה זה עניין של כבוד עצמי וכבוד לבן אדם שאיתו מדברים, אותו מנהל שמדבר בצורה כזאת לא ידבר לעולם כך בפגישה עם אדם מאד מאד חשוב שהוא אמור לכבד אותו!
אני גם עבדתי עם מנהל שמדבר לא יפה ואף אני הרגשתי לא בנוח עם השפה הזו, אבל לא רק אני אלא גם עובדות נוספות חילוניות. אז אולי בתור חרדיות- אוטומטית יש לנו רגשי נחיתות ואנחנו חוששות שזה ישמע לא טוב, אבל יש דברים שהם לגיטימיים בתור בן אדם עדין ומכובד, לאו דווקא בתור אשה עם השקפה חרדית.
אני מזדהה איתך מאד! אפילו שאני עובדת במקום חרדי למהדרין, הייתי אומרת אפילו עם הכשר הבד"ץ;)
היתה איתי בצוות עובדת שדיברה בשפה לא נקיה, כלומר לא מילים ברמה כמו שתיארת, אבל תמיד היא שיבצה בתוך המשפטים שהוציאה עוד אי אלו מילים ששלפה מהפח טמון… שלא מקומן כאן.
וההשפעה— לא תמיד תפסתי עד כמה. אבל אחרי יומיים מצאתי את עצמי מוציאה את אותה מילה מהפה, ומסביבי נחרדו מאיפה הבאת את זה? פתאום חדרה בי ההכרה כמה כח יש למילים וכמה צריך להזהר מההשפעה.
מעריכה אותך על הצעד! מאד מאד! למרות שהוא לא פשוט בכלל.
מדהים ומתוק!!! למרות שלא היה כאן הלכה ולא איסור– אזרת אומץ ולא ויתרת על הנשמה!!! על החיספוס הזה שכ"כ בקלות אפשר להתרגל אליו… מעריכה אותך מאד מאד!
מאד התחזקתי מההשוואה לסבא ששמר שבת באמריקה. נותן פרופורציה לנסיונות ולדברים הקטנים של היום-יום. גם הסבא לא ידע כמה מרחיקת לכת תהיה ההשפעה של מסירות-הנפש שלו…
סיפור ממש מיוחד שנוגע בנקודה שבאמת לא מדברים עליה. כל הכבוד לבעלת הסיפור, חזקי ואמצי! מרגיש לא נעים ולא פשוט, אבל תרגישי מעולה עם עצמך. זה הוא שממש לא בסדר. קצת טאקט מול מי הוא מדבר ואיך. אל תפחדי.
ודאי שהוא צריך להפסיק לדבר ככה לידך וזה יגרום לו לכבד אותך יותר. כולם מעריכים נקיות ואצילות, גם הגסים ביותר!
משהו שממש אהבתי: שהתפללת וביקשת מהשם שיעזור לך בזה. כאילו, אחרי שעמדת בניסיון והכל – עדיין ברור לך שצריך עוד תפילה שזה באמת יקרה, שבאמת תצליחי לשמור על הטוהר והקדושה… מדהים!
אגב, גם באחת התגובות של שבוע שעבר מישהי הזכירה את זה שמי שהמצב של הפאות כואב לה – שתתפלל על זה!!! זה תפס אותי ממש חזק, כי תבינו – דבר אחד זה להיאנח על הדור של היום ואפילו על השפה הרדודה של היום וכו', ודבר שני זה לקום ולעשות משהו.
והכי מהכל – להבין שלמשהו הזה קוראים תפילה! שתפילה זה משהו לעשות! תודה על ההארה:)
המלצה חמה לשמור ולהישמר, לי בכל אופן זה עוזר. סבתא של בעלי ברכה אותי באירוסין שלי (לפני 18+ שנים): "שאני לא אתבייש בהורי, ושהם לא יתביישו בי"
דרך נוספת להינצל מירידה רוחנית- לחשוב כשאומר למישהי שלמדתי בסמינר פלוני, היא לא תאמר "וואו, חשבתי דווקא שאת בוגרת… (מקום פתוח יותר)" בשורות טובות לכולנו.
מיוחד מאוד!! אישה אמיצה וטהורה!! אני עובדת במשרד רק עם חרדיות ברוך ד', והמנהלים הלא חרדים מדברים מאוד יפה ומכובד איתנו.
פעם אחת התפספסה לראש צוות שלי מילה לא נעימה כלל… ואז בשבת ישבתי עם חברות שלא פגשתי מזמן- והופתעתי לגלות שהסיפור שלי על אותה מילה אומללה בכלל לא מזעזע אותן!!! הן אמרו לי ( צוליות מממש!! ) מה יש לך? כולם מדברים ככה… זה עוד המילים הנקיות שלהם…
האמת לא חלמתי שבנות עדינות כל כך נשות אברכים רציניים, מדברות ככה… אם אמא שלהן היתה יודעת מה הן שומעות בעבודה, קשה לאמר שהיתה נשארת אדישה… החברות הללו גדלו בבתים מיוחדים עדינים יר"ש… אך כוחו של ההרגל הוא הרסני!! ישר כח!!
כל הכבוד לך שאת מקשרת את ההתגברות שלך ולנסיונות שלנו היום להתגברות של סבא שלך שאז נלחם על שמירת השבת, ושזכה לדורות של צאצאים יראי שמיים.
תודה רבה על הסיפור. נתן לי גם נקודה למחשבה שעל כל התגברות וסייג במקום עבודה שלי (לצערי הוא רק עם גברים) יש לזה השפעה לדורות, תודה רבה על החיזוק!
שמעתי סיפור ממורה יקרה, שבתור בחורה הלכה לתופרת כדי לתפור בגד חדש וכשהגיעו לנושא של האורך, היא אמרה לה עד איפה היא רוצה את הבגד, והתופרת ענתה: "בשבילך עוד 2 סנטימטר" והתופרת הסבירה:
"בתחילת עבודתי כתופרת הגיעה הסבתא שלך לתפור בגד לעצמה וכשהגענו לנושא האורך אמרה הסבתא: אם אלבש שמלה באורך מדויק הבת שלי תלבש 2 ס"מ פחות, הנכדה שלי תקצר בעוד 2 ס"מ ומה ישאר לנינה? אני חייבת להשאיר מרווח ביטחון!….."
נ.ב. זה אחד הסיפורים המחזקים ביותר ששמעתי בנושא של שמירה על דורות הבאים.
את עוצמתית!! אני גיליתי שאחד הטכניקות המסייעות לי לשמור על עצמי מכל סוגי הנזקים והנסיונות, זה לצייר לעצמי חזק, אבל חזק מאד את התמונה השלמה של החיים שלי.. אותי, את הדורות לא רק עוד עשר שני גם עוד מאה שנה!
ולזכור שכל החלטה, סגנון לבוש, דיבור, מעשה, ידע עולם מיותר וכו.. משפיעים ומעצבים את תמונה חיי… ואין מעשה שאין לו השלכה או משמעות!!! ואשרייך שקלטת בזמן שסגנון דיבור זה פשוט מדבק… ובלי לשים לב אנחנו משתמשים במילים, ביטויים, משפטים שהחברה שלנו "מוכרת" לנו…
מעריכה מאד!
וואו וואו כל הכבוד!!!! הלכת בדרך סבא, יפה מאד.
בדיוק השבת חמי שעלה מרוסיה לפני 30 שנה סיפר איך הם היו עושים תחבולות כדי לא לשלוח את הילדה לבית ספר בשבת… הם שיחדו רופאים שיוציאו אישורי מחלה, שמו גבס על היד, וכו וכו. סיפורי הגבורה של הדורות הקודמים הם בכלל לא ברמה שאנו יכולות להבין. אך ההתמודדות שלנו יום יום בעבודה קשה לא פחות. להישאר שקטה בצד, לא להתערב איתם בשיחות, לא לקרוא בשם לגבר וכו וכו.
תודה על הסיפור, נתת הרבה כח!!!!!
אז אחרי שקראתי את הסיפור של המייל לבוס שדיבר לא יפה, קיבלתי אומץ הרגע שלחתי מייל למישהו שעובד על תוצרים שלי בסופ"ש… כתבתי ממש יפה וביקשתי שלא יעבוד על תוצרים שלי בשבת…. זו סוגיה שאשמח שתעלה… תודה!!!
אני עוסקת בתחום שאינטרנט מאד עוזר בו, האווירה מאד סוחפת להשתמש ואין כמעט מי שלא. אבל אני החלטתי לא להשתמש בו, למרות ההפסדים ולמרות שאני עובדת יותר קשה! לפעמים תוקפת אותי חולשה ואני כמעט מתפתה ואומרת לעצמי שאולי זה לא כ"כ נורא. מה שנותן לי כח זה מילים שהרב גואלמן אמר בזמנו: "לא תראו בזה סימן ברכה"
הקטע שנעמי כתבה "האם להקליל ולזרום או להישאר עקרוניים ונחושים – ואל תוך תוצאותיה יולדו הדורות הבאים. הבחירה שלנו היא זו שתעצב חלק עיקרי בתשובה ל"איך ייראו ויחיו צאצאינו בעוד עשר, חמישים או מאה שנה" " פתאום האיר לי את העניין באור רחב יותר. פתאום הבנתי כמה זה משמעותי לדורי דורות.
אומנם אני עדיין לא נשואה אבל הנה כבר עכשיו אני זוכה לעצב את עתיד ילדי, הלוואי שה' ימשיך לתת לי כח!!!! תודה נעמי תזכי למצוות!
אשרייך!!!!! אני באמת חושבת שאם נפנה את הראש אחורה ונראה מאין באנו נגלה שלכל אחת מאיתנו יש את הסיפור מסירות נפש של סבא או סבתא. ונדע שזה לא היה סתם, זה היה בשבילנו. וגם אנחנו – מה שנבחר היום יהיה לצאצאים שלנו, ואז נקבל פרופורציות. זה ודאי ללא שום ספק!
***
תודה רבה על הסיפור. אהבתי שלא היה לזה הפי אנד. זה כמובן יותר נחמד לקרוא סיפורים שבסוף אפשר לנשום בהקלה, אבל בחיים האמיתיים זה לא תמיד כך. וטוב להתחזק מסיפורים כאלה שהדגש בהם הוא לעשות את הבחירה הנכונה. יישר כח.
***
את גדולה מהחיים! כ"כ מרגש לקרוא על הטוהר הזה, וכ"כ מרגש הסיפור על סבא שלך, באמת קשה להאמין שזו היתה המציאות אז! מעריכה מאד את האומץ של כתיבת המייל שלך! תמשיכו לחזק אותנו! זה כ"כ חשוב ונצרך!
***
יפה מאוד נהגת!!! את אלופה שעשית את זה בכזו אמת פנימית, זה לא מתאים אז אומרים! (או במקרה הזה כותבים…) עשית את המעמד הזה גם מאוד קדוש (התפילה שנשאת לפני כן, הקשר שלך עם הסבא..) אשרייך!! אבא שבשמים גאה בך!!!:)
***
תודה!!! נתת לי דחיפה חזקה! אני עובדת במקום חרדי מאד ובכל זאת אני נחשפת לנושאים שלא מתאים לי לדבר עליהם. בזכותך קיבלתי אומץ וביקשתי מהם להפסיק לדבר לידי (למרות שאני חדשה וכו') תודה ענקית!!!
***
אשריך! ה' משלם שכר ענק על זה… ואהבתי ממש את הסיפור- שהוא עוד לא נגמר. כי באמת יש דברים שהסוף שלהם לא ברור עדיין, ולא תמיד הכל הפי אנד…
***
תמיד הסיפורים שלכן מרגשים ומחזקים! אבל הפעם זה תפס אותי במיוחד! השמירה על התמימות וטהרת הנפש המיוחדת הזאת ראויה להערצה ולחיקוי! תודה על החיזוק!!!
***
כל הכבוד על האומץ. ב"ה שגדלנו באווירה נקיה ושמורה. האוזן שלנו לא מסוגלת לשמוע שפה זולה ומלוכלכת. אולי גם זה נכלל בנאמר "שלא שינו לשונם". מתפללת בשבילך שיועיל.
***
איזו גיבורה!!! גיבורה!!! ממש נתת לי השראה, זה לא רק – להתגבר כדי לא לעבור על איסור מפורש, אלא כדי להשאיר את הנפש נקיה.. את מדהימה בעיני, חזקי ואמצי ויישר כח!
***
יישר כח על הסיפור המיוחד! מרגש ממש! כל דור והניסיונות שלו… אין ספק שבסיפור הזה הדמות של הסבא נתנה כח ועוצמה לדור הבא. הלוואי שגם אנחנו נזכה לתת כח והשראה לילדנו ולצאצאים הבאים בע"ה…..
***
כל הכבוד לך, גיבורת כח עושת דברו. ד' יעזור שיובן המסר ותספרי לנו בקרוב שהכל הסתדר. רק הארה – לשמורה במבול יש מדור ייעוץ מיוחד במינו בדיוק למקרים כגון אלו, אני אישית נעזרתי בהם מאוד:)
***
כל הכבוד!!! מנסיון-הרגישות הולכת ופוחתת לסגנון דיבור לא נקי ואם לא עוצרים את זה מהתחלה, הנפש כבר פחות מזדעזעת והתמימות והקדושה נפגעים. חזקי ואמצי!
***
את אמיצה וגיבורת רוח… כל כך קל לעצום עיניים, להתעלם ולהמשיך הלאה… מקווה גם בשבילך שהמאמץ יניב את התוצאות המקוות
***
אשריך! אשריך! אשריך! מי כעמך ישראל כמה אומץ נדרש למעשה כזה! אצלנו יש מקרה דומה, נתת לי כיוון חשיבה חדש על העניין.
***
כל הכבוד! את ממש חמודה, יפה שבחרת פניה בכתב. פניה בכתב היא מאד מכבדת ורשמית וגם כל הכבוד על התפילה שלך! מעריכה…
***
וואו מדהים מדהים מדהים ממש חיזקת! ! נותן כח להמון התמודדויות כ"כ דומות שיש לנו ומרגישות אי נעימות….. תודה!
***
מרגש עד דמעות!! שתזכי להרבה נחת! הלוואי עלי… הכל יפה בדיבורים- בלמיעשה- אני לא עומדת בזה עדיין… מתפללת להצליח
***
מאד מאד מחזק, אולי משום שאין סוף מדהים לסיפור הזה. המדהים זה הסיפור בעצמו…
***
התרגשתי! חשבי על כך שבעוד 30 שנה כשלנכדה שלך יהיה ניסיון בעבודה- בזכותך יהיה לה קל יותר..
***
וואו איזו מדהימה את!!!!! נהנתי שתפסת את הנקודה ולא ויתרת למרות שזה קשה מאוד!!! אשריך
***
מהממת שכמוך! אשריך ואשרי חלקך. תרגישי גיבורה ומלכה- כי עשית מעשה של גבורה.
ממש מחזק! את גיבורה, וזה מוסר לכולנו….. אין מילים, מעריכים אותך!
***
אהבתי את ההקדמה. פרספקטיבה לדורות כ"כ עוזרת לפעמים…
***
כל הכבוד! את מדהימה! יש לך הרבה אומץ עוצמה פנימית!
***
גיבורה, גבורה יהודית אמיתית, תודה על החיזוק!
***
אני מלאת הערכה כלפיך, אשריך!
***
איזה מרגש, תודה רבה לך על החיזוק, את ענקית!!!
***
כל הכבוד!!! מעריצה!! מקווה שבאמת יהיה לתועלת
***
כל הכבוד!!! מעריצה את הפעולה שעשית!!
***
וואי את פשוט צדיקה!! כל הכבוד לך!!
***
מרגש עד דמעות! גבורה יהודית!
***
מאוד מרגשש והלואי שיעזור..
***
מחזק מאד, וכ"כ נכון!
***
ואוווווו איזה אלופה
***
תגובות לסיפורים קודמים
תגובה למגיבה "מי אמר שצריך שכל חילוני ברחוב יזהה שזה פיאה":
יקרה, הכאב, הרצון לקיים, והקריעה, ניכרים מדברייך. ה' יתן לך כח.
גדולי ישראל מתווים לנו דרך, ורבנים ומו"צים מורים לנו הלכה. אם אכן נקבע את הכללים רק לפי ההרגשים שלנו, אז אכן, אין לדבר סוף. בדיוק בתוך שאלתך אמרת את זה..
בקשר לשביל לבן, אכן לפי משמר התורה, וכן לפי מה ששמעתי מפיאנית שמוכרת פיאות לפי פסקיו של הרב גואלמן, שביל לבן אסור. בקשר ללייס השקוף, יצא מכתב, עליו חתומים רבנים ופוסקים רבים, אני חושבת מכל המגזרים..
ועוד הערה: אני אישית לא מצליחה להבחין בלייס שזו פיאה, בטח מבינים, לפי פרטים חיצוניים נוספים, לפי יופי השיער, ואחידותו וכו', אבל זה לא נקרא שניכר שיש כיסוי ראש, וכמו שכתבת "כשבאמת רוצים לזהות – מצליחים", אני חושבת לענ"ד, שאם גם אישה שהיא בעניינים, צריכה ככה, להתאמץ ולהיות מפוקסת כדי להבחין. אז זה לא בגדר של: "ברור ונראה לכל שהיא נשואה"
מתוך מכתבך ניכר הקושי, הכאב, והרצון לקיים את ההלכה. אין ספק שזה קושי ענק. אני בטוחה שה' יעזור לנשות ישראל צדיקות, שכל כך רוצות, ו..נקרעות.
ואולי באמת מעל במה יקרה זו, תנו עצה. איך נעצור את ההידרדרות הזו? כל כך הרבה נשים מתוכנו, לא רוצות בדווקא את הפיאה הזאת. אלא בסך הכל רוצות להיות בעניינים, להיות נורמליות, או אפילו, לא להיות שונות ומשונות. תראו, התחלנו משביל לבן לפני כ 15 שנים, שכבר אז צעקו שזה אסור, ולאן הגענו?
בתור אישה שתחתן בעז"ה את בנותיה בעוד כמה שנים, אני שואלת את עצמי מה אגיד לבת שלי, שבסה"כ תרצה להיות נורמלית, לא המילה האחרונה או יותר מזה.. אבל לא להיות משונה. מה אגיד לה, אם בדרך להיות נורמלית בתוך הציבור הקדוש שלנו, היא תצטרך לעבור על איסורי תורה?
אני רוצה לרשום תגובה לתגובה:
"בנוגע ללייס השקוף, גם כשהדור הקודם התחילו ללכת עם שביל לבן ולא חום קמה צעקה גדולה שאי אפשר לזהות שזה פאה… אולי אנחנו באותו מצב כי באמת כשרוצים לזהות את הלייס מצליחים, אולי זה לא באמת כ”כ בעייתי כמו שעושים מזה? מי אמר שצריך שכל חילוני ברחוב יזהה שזה פאה? אולי גם פאה רגילה לא מצליח להבדיל מי שלא רגיל? ואולי בכלל צריך להתמקד בבעיה של פאות ארוכות שזה בטוח אסור לפי כל הרבנים!!!! "
-פאות ארוכות, זה בוודאי אסור.
אבל נקודה למחשבה, פגשתי איזושהי קרובה- רחוקה שקיצרה את הפאה שלה, אבל לא כי היא החליטה להיות יותר צדיקה, אלא כיוון שזה הרבה יותר טבעי, עדכני. האורך הקצר, יחד עם הלייס, השוו לה מראה של בחורה, הרבה יותר מאלה שהן עם לייס ופאה ארוכה. כי בואי, כשהולכים עם פאה ארוכה כולן יודעות שזו פאה.
וכשמישהי שאלה אותי על אותה מכרה, "תגידי, היא הולכת עם כיסוי ראש"? הזדעזעתי מעצם השאלה, כאילו יש בכלל אופציה שהיא תלך בלי כיסוי? אבל אחרי רגע של מחשבה, הבנתי שהיא צודקת. העין שלי כבר התרגלה למראה שלה…
בקיצור, חובת השמירה אף פעם לא מיותרת.
בקשר לליס השקוף (המחריד),
אולי צריך להכניס למערכת הלימודים גם שיעורים בנושא כיסוי ראש -זו המצווה המיוחדת של האישה בהקמת ביתה ואין לבנות הבנה מינימלית בזה..
להסביר את הנשמה של המצווה את הענין של זה..כי לפני הניסיון זה הרבה יותר קל מאשר אח"כ.
הלוואי שתהיה מודעות כבר קודם.
בנושא הפאות- תודה תודה תודה על העלאת הנושא!!
נכון שלפעמים קשה לנו כבר לשמוע כי היצר הוא כ"כ חזק… אבל זה כ"כ חשוב!! זה בנשמה שלנו!
כ"כ הזדהיתי עם מי שכתבה כשאני פוגשת את החברה ו… עם פאה כזו…פתאום זה קשההה)- מבינה אותך ממש! במשפחה המורחבת שלי הפאות הרבההה יותר ארוכות (וטבעיות וגווניות…) משלי, וכן האיפור הבגדים וכו'.. זה כ"כ קשה!! אני יכולה לצאת לשמחה משפחתית- לפני היציאה לעמוד מול המראה ולהנות מהמראה של עצמי (כן זה קורה..), אני נראית נחמד, אלגנטי לאירוע, יופי. ובחזור- למה בחזור אני מרגישה כ"כ "יכנע"????
אז שוב תודה לכל אחת שמחזקת בנושא.
למי ששאלה- מי אמר שצריך שכל חילוני ברחוב יזהה שזה פאה? אולי גם פאה רגילה לא מצליח להבדיל מי שלא רגיל?
אני עובדת במקום חרדי והיתה תקופה שנדרשנו חברתי ואני לנסוע ללקוח, כלומר לחברה חילונית עם כמעט 0 אחוזי חרדיות. חברתי הגיעה עם פאה ואני עם מטפחת. יום אחד שאלה אותנו אחת- למה לך יש על הראש "כזה" ולך "כזה"? (אפילו לא ידעה לומר מטפחת ופאה.. אחת בלי מושגים מינימליים). חברתי שאלה אותה- זה נראה לך השיער שלי? ענתה לה- לא…. מה פתאום! אז גם חילונית עם 0 מושגים מבחינה שיש פאה כאשר היא נראית פאה!
וחוץ מזה- מחילונים אנחנו לא באמת מצפים… אבל ההלכה היא שאישה נשואה צריכה להראות נשואה. על זה אין ויכוח. ואם אני כחרדית-נשואה לא מצליחה להחליט(!!!) אז ברור שהיא לא עונה על ההגדרה של "נראית נשואה"!
דבר ראשון – תודה רבה על כל הפעילות של השמורה ובפרט לאחרונה – על העלאת נושא הצניעות.
זוהי תגובה למשפט הפותח את קובץ התגובות: "במערכת התקבלה החלטה שלא להיכנס בשום צורה לדיון על עצם חבישת פאה לעומת מטפחת. נושא זה נידון בהלכה בין גדולי הדור, וכל אחת נוהגת כמקובל במשפחתה מימים ימימה, ויש לה על מי שתסמוך. בוודאי אין זה מתפקידנו להכריע או לצדד באחת השיטות."
אולי כדאי לחדד ש – "עצם חבישת פאה לעומת מטפחת שנידון בהלכה בין גדולי הדור" הוא כלל לא הנושא..
"יש לה על מי שתסמוך" – כשעומדת בתנאי ההיתר… הדבר דומה למי שתלבש חצאית צרה וקצרה ותאחז במסורת ש"מותר חצאית"..
הערבוב בין 2 הנקודות (עצם המחלוקת האם כיסוי משער נחשב כיסוי, וגדרי הפאה המותרת לדעת המתירים) גורם לנו להתבלבל.
(לא יודעת למה, אולי בגלל שזה הכי קל וניתן למדידה, מתייחסים רק לסעיף האורך, אבל בתקנון משמר התורה יש גדרים נוספים.)
שתהיה לכולנו סייעתא דשמיא להתלבש ולהתנהג בצניעות אמיתית, ושוב תודה על כל מה שאתן עושות
אגב, שואלת בשביל מישהי: אם רכשו פאה עם לייס שקוף – האם ידוע לכם אם יש אפשרות מקצועית לתקן בכדי "להכשיר" את הפאה? אם כן אשמח לדעת.
הארה מתוקה שראיתי השבוע:
כמו כל הנהלות חשבונות וחשבות שכר, עברנו שבוע עמוס. היה צורך לדווח מע"מ שנדחה בעקבות החגים ולעשות משכורות באותו שבוע. יצאנו מהמשרד בשעות לא שעות…… 6 בערב במקרה הטוב, 7-8 מקרה נורמלי, ויותר מאוחר מקרה מוזר מאד….
העובדות שעבדו בחול המועד היו אלו שעזבו את המשרד באמצע הלילה, על סף ייאוש, ובלי לסיים……… אחת שאלה אותי, איך זה יכול להיות שאני עבדתי בחול המועד ואת לא, ואני לא בכיוון לסיים????? פשוט כי אין ברכה ולא מרוויחים מלעבוד בחול המועד……..
נתן כח לראות שלמרות שיצאנו מאוחר, אם היינו עובדות בחול המועד, לא בטוח שזה היה עוזר……
