לתגובות הקוראות
יום שישי בבוקר, אני מביטה סביבי בסיפוק: הכביסה מקופלת, הבית מבריק. אין כלים בכיור וגם אין סירים על הגז – הוזמנו לסעודות אצל ההורים.
הזמן שלרשותי פשוט הזמין אותי לגשת למחשב ולהריץ עבודה. ממתין לי חומר רב שצריך לרדת לדפוס בשבוע הבא, והשעות הפנויות שלפני ממש התאימו לקדם את המשימה.
עבדתי במרץ רב, והשעון אף הוא לא עצר מלכת. חלפה לי בראש איזו מחשבה שצריך לבדוק מתי חצות, אבל הטסתי אותה לפינה נשכחת במח. העדפתי לא לדעת בדיוק מה כתוב בלוח השנה, ובכלל לשכוח שיש ענין כזה להפסיק ממלאכה בחצות של יום שישי. האמת, שזה לא פעם ראשונה שאני עובדת בשעות האלו.
בסופו של דבר סיימתי לעבוד בשעה שיותר קרובה לצפצוף מלמחצית היום… הספקתי המון, ושמחתי שהקלתי על עצמי את העומס הצפוי לשבוע הבא.
יום ראשון בבוקר, אני מתעוררת בבהלה.
מה השעה??
המיטה הריקה של בעלי מספרת לי שהוא כבר יצא לתפילה, וקרני השמש שמאירות את החדר באור של בוקר מאמתות את ההבנה שלי שכבר לא מוקדם בכלל. מבט חטוף בשעון מבהיר לי: וואו, אני באיחור ענק!
במהירות הבזק שולפת בגד מהארון, בוחרת נעליים תואמות ומסיימת להתארגן.
איך קרה שקמתי ככה מאוחר? בלחץ אטומי אני טסה לכיוון המתלים, לשלוף את התיק. אוכל כבר אקנה לי בהמשך היום.
נכנסת לסלון, ונעצרת בתדהמה.
המפה הלבנה על השולחן.
שבת.
שבת היום!!
ואני… בבגדי יום חול, מרחק נגיעה מהתיק עם המוקצה שבתוכו, בדרך ל… עבודה…
הייתי המומה.
שבת!
קמתי הבוקר מבולבלת, שברירי השניות בהם ניסיתי להיזכר איזה יום היום, התערבבו לי עם ההספקים שעמלתי עליהם עד הרגע האחרון ביום שישי, וחיברו לי את המידע שכנראה אתמול היה מוצאי שבת, אז היום יום ראשון…
והנה התוצאה המכלימה של מי שטרח בערב שבת ולא מענייני שבת…
לא יודעת אם הייתי יותר המומה או מבולבלת או מבוישת,
אבל בכמה דקות של ההלם שהצמידו אותי למרצפת שעמדתי עליה, החלטתי שלעולם לא אעבוד עוד אחרי חצות. לא בחינם אמרו חכמים שלא לעשות מלאכה בזמן זה. ובגדי היום חול שעלי העידו כאלף עדים, כמה בזיון יש לה, לשבת, כשנכנסים אליה מתוך עמל של חולין.
*הסיפור בא להראות את חשיבות ההתכוננות לשבת ולא נועד לפסוק הלכה למעשה. יש דעות המקלות שהאיסור הוא רק מזמן מנחה קטנה, וכל אחת תנהג כדעת רבותיה. "העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה. יש מפרשים מנחה גדולה ויש מפרשים מנחה קטנה" (שו"ע סי' רנ"א)
תגובות השמורות לסיפור
וואי איזה סיפור כואב… אני הגעתי להבנה ששבת היא מקור השפע והברכה. והרי אנחנו רוצים הרבה שפע וברכה… אז בואו נשקיע באפיק הנכון…
עד שנכנסה לחיינו ה"עבודה מהבית" לא ידעתי מה זה לעבוד ביום שישי. אבל מאז שהמחשב פה בשביל לעבוד אין זמנים מסודרים. ככה זה… וכשראיתי שאני מגיעה לשבת- לא כמו שקרה למספרת הסיפור, "רק" עם המון הספקים בראש שמחכים לצאת השבת, לא עשה לי טוב. לא אהבתי את השבת שלי ככה…
אז החלטתי, לא בקבלה אבל כן בנחישות. לא נוגעת במחשב ביום שישי! פשוט לא נוגעת! לא משנה כלום. כמו שהסתדרתי לפני, נסתדר גם עכשיו. אפילו אם זה רק לבדוק משהו קטן קטן… אני מחזיקה בזה כבר תקופה ארוכה מאוד (בשבילי לפחות). תאמינו לי, איכות חיים! יש לי זמן לרשום על דף את כל מה שלא הספקתי ביום חמישי, וזה לא מתרוצץ לי בראש חסר מנוח כל השבת… יש לנו זמן לצאת לטייל, כן לטייל! לפני שבת ולהספיק לנוח… (בשבת שאנחנו באמת מתארחים ויש זמן פנוי, ובמקרה שלי זה קורה הרבה… )
משהו ששמעתי בשם אחד מהאדמו"רים ונתן לי להבין את העוצמה שבדבר (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אם הייתה עוד דיברה בעשרת הדברות- היא היתה מצווה על מנוחה ביום שישי לקראת שבת! צריך להגיע לשבת מתוך מנוחת הגוף והנפש, בראש נקי. תאמינו לי, אין כמו השלווה המושלמת הזו! אשרינו שזכינו…
סיפור מדהים – תודה על השיתוף. מה שיותר מדהים בעיני זה שהסיפור הזה הגיע לי כמו הארה משמים.
בדיוק השבוע יצא לי "לבזבז" המון זמן בהמתנה לרכבת – שלרוב מאד מדייקת בזמנים ואף פעם לא מאחרת, והשבוע ביום אחד – המתנתי יותר מפעם במשך יותר משעה. אמרתי לעצמי שזה לא קורה סתם, וציפור קטנה שמנקרת לי כבר המון זמן אמרה שכדאי לי להתחזק בעניין הזה של כניסת שבת, שיותר נכון נכנסת אלי קרוב לשקיעה כשאני טרופת נשימה ולא מוכנה.
אני יודעת שזה לא נכון ולא בסדר אבל לא הצלחתי אחרת. אולי בגלל שאני לא מקבלת את השבת בנחת, נגזר עלי לשבת ביום אחד שעתיים בתחנת רכבת בלי לעשות כלום? אין לי מושג אם יש קשר, אבל החלטתי להתחזק בזה. ופתאום בדיוק השבוע לקבל על זה חיזוק – הרגיש לי שהסיפור נשלח במיוחד בשבילי!!!!!
(מה עוד, שקרה לי כבר שהתעוררתי בשבת בטוחה שאני מאחרת לעבודה… ולא עשיתי את הקישור בפעם הראשונה. אז היא ממש צדיקה!). תמשיכו לשלוח חיזוקים, אתן מדהימות!!
תודה על השיתוף! חזקת אותי בנקודה שפעם היתה אצלי כלל ברזל.
לפני מספר שבועות עברתי על מיילים של העבודה בשישי אחרי חצות (במטרה רק לראות ולא להגיב). בסוף, אמרתי אני אענה רק על מייל אחד (לפני שיענה מישהו אחר על עבודה שעשיתי). ישבתי והשקעתי בו במקום כמה דקות למעלה משעה – בסוף התברר שעניתי למייל הלא נכון בטעות וזה היה ממש ממש לא נעים בלשון עדינה.
ועוד סיפור על כביסה, אצלינו בבית לא מכבסים ביום שישי אחרי חצות. שנה + אחרי החתונה הכנסתי מכונה קצת אחרי חצות, המכונה נתקעה וחיכתה לתיקון עד יום ראשון. כמובן שזה לא הלכה או פסק – אבל הרגשתי מאוד כמה כדאי לא לוותר על הנהגות, במיוחד של שבת שהיא מקור הברכה:)
חיזקת אותי מאוד! גם אני כל פעם מסתכלת על השעון בלחץ, אולי אפשר להספיק עוד לפני חצות… ועכשיו קיבלתי חיזוק!
ראיתי השבוע שתי מובאות, אחת מאיימת:( ואחת מסבירה את המצווה:
מעשה באשה אחת שהיתה טווה בערב שבת ולא היתה עוסקת בצרכי שבת כראוי, לאחר שנפטרה ראה אחד בחלום שהיו שורפים עיניה וידיה בנעורת של פשתן, שאל למה דינה כך, השיבו לו מפני שהייתה עוסקת בערב שבת בפשתן ולא הייתה עוסקת בצרכי שבת. (רבי יהודה החסיד, ספר חסידים,אות קכ"ב.)
הספורנו מתייחס לעניין זכירת השבת בפירושו לפסוק "זכור את יום השבת", באומרו: "היה תמיד זוכר את יום השבת בעסקיך בימי המעשה – לקדשו. בכך הזהירנו לסדר את העסקים בימי המעשה, באופן שיוכל להסיח את דעתו מהם ביום השבת…." (רבי עובדיה ספורנו, שמות כ,ח)
אז- הצלחות לכולן!
השם יעזור. אנחנו כ"כ עובדות קשה, אמנם בשביל מטרות טובות, אבל מה שסיפרת כ"כ מראה את הגלות הקשה, כמה אנחנו בתוך דור קשה ומבולבל.. זה קורה הרבה פעמים שהמחשבה על העבודה וההספקים תופסים מלא זמן במוחנו, הלוואי שנזכה כבר לגאולה!!!
אגב אחרי כל המקרים שפרסמתם לתפילה פשוט התחלתי לבכות, באיזו גלות אנחנו. מחכים לישועה.
שלום וברכה, וואו!!! מרגש ונכון מאוד!!!!
ב"ה- אני ממש משתדלת בענין הזה. אבל פעם אחת קיבלתי שבת בשניה האחרונה וגם אז לא הייתי מאורגנת פיקס כמו שאני אוהבת כל שבת, וההרגשה של אותה שבת היתה די חולין- לעומת שאר השבתות אצלי. מאז אני משתדלת להשתדל יותר מהרגיל.. שנתחזק תמיד בע"ה!! תודה על הכל!! תזכו למצוות!!
סיפור מצמרר, אני שמחה מאוד שהעלו את הנושא הזה… כי חשבתי עליו פעמים רבות.
אני זוכרת שבפעם הראשונה שקמתי בבוקר של שבת עם חלום מענייני עבודה היתה לי הרגשה ממש קשה.. אבל זה לא קרה רק פעם אחת וההרגשה כבר לא קשה כשהיתה. האם זה נכון להתייחס לזה?
אשמח לשמוע עצות אם כן איך מגיעים למצב ששבת היא מקום אחר, גבוה גבוה, שהעבודה פשוט לא תצליח להיכנס אליו…. תודה רבה!!
לא להאמין כמה העבודה הפכה להיות הנושא הכי עיקרי בחיים שלנו, זה החיים בעצמם. הסיפור הזה ממחיש את זה כ"כ טוב.
שימו לב שבהיכרות חדשה אחרי ששואלים מה השם שלך, שואלים במה את עובדת. זו הזהות שלנו – בעל כורחנו, ואנחנו שוכחות שהסיבה היחידה שנשים עובדות, זן השתדלות לפרנסה ולא מעבר לזה. אישה לא אמורה להימדד במקצוע שלה או במשרה שלה.
אישה נמדדת בשמיים בתפקיד האמיתי שלה- כמה היתה עובדת ה', כמה היתה עזר כנגדו, וכמה היתה מסורה לפקדונות היקרים שהיא קיבלה. החוכמה של כל אחת לקחת את הדברים לתשומת ליבה ולשמור על עצמה לא להתרחק מהעיקר.
וואו. מפעים. ועכשיו החלטתי שאני מקבלת על עצמי לא לעבוד ביום שישי כלל!!! כמובן בלי נדר ובעזרת השם.
כבר היום אני מקפידה לא לעבוד בחמישי בלילה ובשישי- בכלל. וזה לא קל… הרבה מבקשים ממני עבודות מהרגע להרגע… (ותעריף מנופח בהתאם)— לפעמים אני מתפתה ומסכימה— אבל עכשיו נראה לי שאקח את זה יותר לכיוון הקבלה המעשית. תודה על ההארה…
בעניין הקדמת השבת, רציתי לומר שהיתה לביתי (כמובן לא לציין שם) בעיה רפואית ברגליים, הרב פלמן זצ"ל הורה לנו להקדים את השבת לפלג המנחה.
היה זה חורף והבית מלא בילדים קטנים, עשינו זאת ועד היום – וב"ה היא נרפאה לגמרי ללא שום התערבות רפואית! ראינו עוד ניסים גלויים בענין זה, ידוע שמי מקדים שבת זוכה לניסים גלויים והצלחות מרובות גם בבית וגם בעבודה. חזקו ואמצו!
יפה שלקחה את המסקנה מהסיפור של יום שישי, אבל עצם הסיפור ממש מפחיד. עד שהולכים לקחת את התיק אפשר חלילה להיכשל בעוד מלאכות שעושים בדרך.. כשהגעתי למילים שגילתה ששבת, פשוט עצרתי רגע מרוב הלם, מה עושים שלא יקרה לנו דבר כזה?
***
וואו איזה סיפור מצמרר!!! יישר כח על השיתוף. ושנזכה לקבל שבתות בנחת וביישוב הדעת כאילו "כל מלאכתך עשויה", וגם בשבת עצמה לחוות את השבת, ולא לחשוב על המטלות שב"ה מחכות לנו אחריה… בהצלחה לכולנו.1
***
גאה באומץ שלך להסתכל אל מול המקום הצריך חיזוק בעניין שבת, והרצון לתת לה את הכבוד הראוי. התחזקתי ממך! שתזכי להרבות את כבוד ה' והשבת!
***
חזק!!!! נהניתי לקרוא. גם לי יוצא לעבוד בשישי, אני כן מסיימת בחצות, וממש חיזקת אותי שלא לחינם אני עושה זאת… שנזכה בעז"ה לכל השפע השמור לשומרי השבת!!
***
הסיפור הזה כל כך מטלטל אותי, והמסר המפעים מהאב, אני חושבת שזה יתן חיזוק להרבה נשים. תזכו למצוות
***
וואוו את כל כך צודקת!! אהבתי מאד את הסיפור- זווית נוספת שלא עלתה עדיין… וחשובה לא פחות!!! תודה על השיתוף.
***
שלום, כיוון בהחלט מגוון ומעניין, תודה רבה.
***
וואוו מחזק ממש!! לקח עצום!
***
התרגשתי, את גדולה! מחזק מאוד.
***
חזקקק!!
תגובות לסיפורים קודמים
קיבלתי על עצמי ללבוש מטפחת וחצאית ארוכה. זאת קבלה לא פשוטה בדור של היום! ואני תורמת את הזכות הזו של לבישת החצאית הארוכה ומטפחת במשך שנה זו לרפואת החולים: מאיר בן חיה תרצה יוסף יהודה בן בתיה ראובן שמעון יהודה בן בתיה אברהם בן לינדא ועובדיה בן מסעודה בתוך שאר חולי עמו ישראל!
תגובה לתגובה: אחת המגיבות כתבה: "אז אולי בתור חרדיות, אוטומטית יש לנו רגשי נחיתות" והמשפט הזה הקפיץ אותי.
דווקא בגלל שאני מוצאת את עצמי במקום הזה כ"כ הרבה! איך? איך ייתכן שאנחנו, נבחרת הבריאה, שלא הולכות בשרירות ליבנו ותאוותינו, אלא לפי צו הבורא. בנות מלך אמיתיות שמצדיקות את המעמד ואת התואר, כאלו שמלכו של עולם מסתכל עלינו בגאווה ואהבה – עומדות ברגשי פחיתות מול אותם שליבם ויצרם מנהלים אותם, שהם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו כמה רפש יש בדיבורם, מחשבתם ומעשיהם??? איך יתכן?
האם אני זו שצריכה להתבייש בזה שמשפחתי מתרחבת משנה לשנה? אני זו שצריכה להתנצל שלא ניתן להעביר אלי הודעות טקסט לטלפון? אני זו שצריכה לתת הסבר מניח את הדעת למה אני נשארת עם ילד חולה? למה אני המפרנסת היחידה? למה אני לא משתתפת באירוע מעורב? למה אני מתעקשת על מהדרין בחלב? למה אני מתעלמת משאלות אישיות?
שמורה אהובה, בבקשה תעוררו על זה. תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ!! אנו חייבות גב חזק לעמוד איתן, להסתכל מלמעלה למטה, ברחמים, על אותם שלא זכו.
כמו ששמעתי בשם ר' הלל זקס (נכדו של הח"ח) שפעם הגיע אל ביתו פורק עול והתרברב: אני יכול לעשות מה שבא לי, אתם לא. אז הוא ענה לו: ואתה גם יכול שלא לעשות מה שבא לך??? פה טמונה היכולת האמיתית! פה החכמה והכבוד! על זה גאוותינו!!
כי הרי הכי קל בעולם זה לעשות מה ש"בא לי", החכמה היא להיות מסוגלים שלא לעשות מה שבא לי. אנא! כל אחת שיכולה לחזק בנושא הזה משלה, מנסיונה, ממורשת אבותיה – תעשה חסד גדול איתנו ועם הדורות הבאים אם תשתף. זה מה שאנו רוצים להנחיל לעצמנו ולילדינו, ואנו חייבות להיות ספוגות וגדושות בזה.
תגובה לסיפור "שמרוני לדורות":
מאד התפעלתי מהמשפט "עשה לי ממש רע כל שיחה איתו". הטבע האנושי הוא שעם הזמן מתרגלים והרגש קהה, ואם בפעמים הראשונות השיחות מהסוג הזה "עושות רע", הרי שבד"כ בשיחות הבאות תהיה רק תחושה של אי נוחות, ואח"כ למרבה הצער, כבר לא שמים לב בכלל שהיה כאן משהו לא בסדר.
אשריך שהרגש הראשוני שלך לא קהה, והנפש שלך נשארה רגישה וטהורה כמו בפעם הראשונה! בזכות זה ד' שמר עלייך, והצלחת להגיע לידי מעשה שיעצור את ההתנהלות.
תגובות לסיפור "שמרוני לדורות". הסיפור מדהים ויש לי מה להוסיף:
אני עובדת הייטק כבר כמעט 3 שנים, הבוס חילוני ואני ממעטת מאוד לדבר איתו על כל נושא שהוא. הרגשתי שאני כבר זכאית להעלאה במשכורת אבל בשביל זה אני צריכה לשבת איתו ולשכנע אותו שמגיע לי העלאה, ולא רציתי לעשות זאת. אולי זה מיותר סתם לשבת איתו, חשבתי, והתחזקתי באמונה שפרנסה משמים ולא מהמשכורת…
וכך נמשך הזמן עד שיום אחד הוא פשוט הודיע שמחודש הבא תהיה העלאה משמעותית מאוד, התרגשתי מאוד ורציתי לשתף…..
תגובה לסיפור "שמרוני לדורות"
מחזק כל כך!!!!! זה פוגש אותנו בכל כך הרבה דברים בעבודה בהם נדרש מאיתנו לעמוד חזק על העקרונות- חסימה באינטרנט, סביבת עבודה, גברים וכו'.
זה באמת כ"כ נותן כח לדעת שאני שומרת על עצמי בשביל הילדים שלי!! בשביל דור העתיד של עמ"י!! שיזכו לגדול בבית קדוש וטהור עם אמא קדושה וטהורה…
בקשר לתגובה של לעבוד בצוות עם אחרים שעובדים בשבת:
אצלי זאת בעיה ממש שבועית. חילונים שולחים לי מיילים בשבת והם כל כך אנטי, שאני לא חושבת בכלל שיש לי מה לפנות אליהם בנושא. אני גם אשמח לשמוע סיפורים מאחרות שהצליחו לעשות משהו בנושא.
אני רוצה לעלות גם למודעות את הנקודה הבאה: כאחת שעובדת בצוות עם יהודים שגרים בארה"ב, אני מתחברת לפעמים להשלים עבודה במוצ"ש וחשוב מאוד לשים שלא לשלוח בשעות האלו מיילים ליהודים חילונים בחו"ל. לפעמים זאת רק שאלה קצרה, ואני רואה שהם זמינים ומתוך הרגל אני באה לשלוח להם – חייבים לזכור שזה ממש עלול להכשיל אותם בחילול שבת! גם באסרו חג אצלנו, שהוא יום טוב שני של גלויות, צריך להיזהר שלא לכתוב ליהודים שבחו"ל כדי לא להכשיל אותם.
(למרות שאצלנו בצוות לדוג' מאוד קשה לדעת מי יהודי ומי לא, הישראלים – כנראה יהודים, אבל יש גם יהודים לא ישראליים)
רציתי להגיב למי ששאלה איך אפשר לעצור את ההידרדרות הזאת, שנשים צריכות ללבוש פאות לא צנועות לא כי הן מעוניינות דווקא בפאה הזאת, אלא כי הן רוצות להיות בעניינים, ולא להיות שונות.
אני חושבת שזה לא נכון לחשוב שאין מה לעשות, ככה החברה היום מתנהגת, זה מה שהולך בציבור שלנו, ואנחנו צריכות להתמודד בתוך זה ולבחור אם לעשות מה שהחברה חושבת או מה שהתורה אומרת. חברות, אנחנו החברה! אנחנו הציבור שלנו! כמה שנשדר יותר ברור לחברה שסביבנו שלטעמנו, לייס שקוף זה לא לעניין, ככה זה יותר יהיה ברור לעולם כולו.
אני חושבת שהפתרון הוא, שכשנראה חברה שקנתה פאה חדשה, יפה, נעימה לעין, ובדיוק בדיוק לפי ההלכה – נגיד לה: זה מושלם עלייך! מהמם! ונשאל אותה אצל איזו פאנית היא עשתה אותה. וכשנראה חברה שקנתה פאה ארוכה / לייס / כל סוג אחר שלא מתאים לאישה יהודיה – אז לא נגיד לה את דעתנו שזה לא לעניין, כדי לא לפגוע בה, נעביר לנושא אחר…
כי איך אוירה של חברה נוצרת, אם לא על ידי כמה אנשים שמרגישים בנוח עם עצמם ולא מתביישים להשמיע את דעתם בקול או בתנועות גוף? ואגב, זאת ההלכה. אסור להחמיא לבן אדם על שהוא עובר עבירה, קוראים לזה חנופה.
סתם סיפור חמוד שהיה לי פעם, היתה לי חברה בעבודה שהיתה ממש צדיקה לדעתי, אבל הפאה שלה היתה יותר ארוכה ממה שמתאים לה בעצם. קניתי פאה חדשה, ובמהלך כל התקופה של הקנייה, ההתלבטות והתיקונים, דיברנו הרבה על פאות, על טעמים, סוגים וכו'. כחלק מהשיחות האלו, סיפרתי לה אחרי שקיבלתי את הפאה שאני רוצה לקצר אותה קצת כי היא יותר ארוכה ממה שרציתי ואני לא אוהבת את זה. אחרי שבועיים, היא סיפרה לי שבפעם הבאה שהיא תקנה פאה היא תקנה פאה קצרה, כי זה נותן מראה צעיר יותר. נכון צפוי?
מעריכה מאוד כל אחת מהגיבורות המשתפות בסיפורי ההתמודדות שלהן, ובפרט לגבי הצניעות.
כדאי לזכור הוא שצניעות היא מידה, ויש בה רמות. היא שייכת לנשים ולגברים, ומתבטאת בהתנהגות וגם בלבוש. מכיון שהיא לא רק אוסף של הלכות, אלא יש בה גם הרבה רגישות, כשהעין מתרגלת, זה כבר לא מזעזע. אני זוכרת את עצמי ככלה יושבת בסלון הפאות ומזועזעת. אני קניתי פאה ללא שביל לבן, והיה ברור לי שזה אסור. (לפי התיאור אתן מבינות שעברו מאז כמה וכמה שנים…) במהלך השנים, וכשראיתי את חברותי סביבי הולכות עם שביל לבן כנורמה, זה בהחלט הקהה לי את הרגישות.
אחרי כמה שנים קניתי ברוך ה' פאה חדשה, והיא, ברור, עם שביל לבן. בהחלטה של התחזקות – צבעתי את השביל בשחור. הרגשתי מסירות נפש ממש. כמו שאני מעלה קורבן. צבעתי ובכיתי. אך בצוק העיתים והסירוקים השביל זז, והוא חזר להיראות לבן. היה לי נחמד ונוח להשאיר את זה כך… אין מה להגיד, הפאה נראית כך יפה וטבעית יותר…
בעקבות הסיפורים האחרונים, הסתכלתי שוב על הפאה ובהחלטה של רגע, צבעתי את השביל החדש. הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות מהכיוון שלי. הרצון להיראות יפה טבוע באישה, וזה באמת ניסיון קשה. התרופה שלי לענין הוא לקנות פאה זולה יותר, בדר"כ לא מציעים להן את הלייס והשיער יותר פשוט. כך אולי אפשר להרוויח כמה דברים: גם פאה יותר צנועה, וגם מחיר הגיוני יותר. זה אמנם פתרון חלקי אבל גם משהו. מחזקת את ידיכן!
בהמשך לשיח על נושא הפאות- יש נקודה נוספת שנראה לי שלא התייחסו אליה עד כה:
מטרתה של מצוות כיסוי הראש (לפי אחת השיטות המרכזיות) היא להסתיר את יופייה של האישה הנשואה ולא להבדיל בין אישה נשואה לפנויה. (ניתן לראות בספר הלבוש כהלכתו, שהרחיב על כך)
הבדלה בין נשואה לפנויה ניתן לעשות גם על ידי סרט בלבד (כמו שאכן חובשות נשים ממגזרים מסוימים), או אפילו על ידי ענידת טבעת נישואין…
לכן, השאלה שלי את עצמי צריכה להיות: האם הפאה שלי אכן עונה על המטרה הזו, או שחלילה:(
תודה על התגובה לגבי עבודה בחול המועד, מחזק!
קודם כל אתן גדולות!!! כל הרוחניות שלי בעבודה – זה מכן!!!
יש לי גם שיתוף: מסמיקה, זה מה שאני מרגישה עכשיו. ומאידך- חזקה ונצורה. זה מה שאני עוד יותר מרגישה עכשיו! השבוע התחלנו לחזור לעבוד במשרד פעם בשבוע. הגעתי ראשונה והתיישבתי בחדר שלי – "חדר נשים חרדיות". לאחר מספר דקות נכנס עובד חדש ושאל אשה אחרת – היכן הצוות של אברהם (ראש הצוות שלי) יושב? האשה הזו הצביעה על החדר שלי ואמרה לו להכנס לכאן. הבחור החדש נכנס לחדרי בחביבות יתרה ואני נבוכה כולי, מה אעשה??? זה "לא אני" להגיד לו משהו, אני ביישנית מטבעי!!!
אבל את ואת ואת- המחזקות אותי כל יום שלישי, בזכותכן! עוד לפני שהתיישב, כדי שתהיה כמה שפחות אי נעימות – אמרתי לו יפה וחד משמעית: "סליחה, לא נעים לי, אבל זה חדר של נשים". הבחור כיבד זאת, יצא בטבעיות והכל עבר בשלום. אמנם הרגשתי "פדיחות"- אבל זה היה רק לדקה. עדיף כך מאשר לחכות 5 דקות ואז להתגמגם… או חלילה לחכות יותר…. תודה רבה לכן!
שלום. אני כותבת לא כדי לספר סיפור אלא להודיע. למרות שהידיעה הזו היא בעצם "ה"סיפור של הנשים המיוחדות שלנו….
לפני כשנתיים לערך, בנק לאומי על כל חברות הבנות שלו ושלל סניפיו ואגפיו, פתח לגמרי את האינטרנט ולא עזרו תחנונים ובקשות. טכנולוגית- לא ניתן לבצע כלום.
עכשיו פנו אלינו מהסיסטם של בנק לאומי, שבעקבות לחצים של כלל הבנות מכל הסניפים ואגפים ושלל התפקידים – נוצר לחץ עצום, וכן- יש קבוצה חדשה ללא אינטרנט כלל, מלבד אתרי הבנק הדרושים לפעילות השוטפת.
כל אחת שרוצה להצטרף- תפנה לאנשי הסיסטם במקום עבודתה שיבררו, וכן- ניתן להירשם לקבוצה זו בבנק. הלחץ יוצר תוצאות!! בהצלחה לכולן!!! יישר כח לכל המבקשות והפועלות בנושא.
זו תגובה דווקא למילים היוצאות מן הלב של נועה, על השמיטה, שהיו במגזין.
אני, ועודרבות מאד אחרות, נוהגות כמנהג ה"חזון איש". זה בעצם אומר שכל ירק שגדל על ידי נכרי, קדוש בקדושת שביעית. ואסור לסחור בו.
אז לקנות במקום רגיל סחורה של נכרי- אין לנו אפשרות. יש אפשרות לעשות "כתב שליחות", אבל עדיין יש רבים (שוב, וגם אני) שלא ממש סומכים על צורת מכירה זו כי לא תמיד המוכר בחנות יודע באמת מה הוא עושה, והוא שוקל את הפרות וכן הלאה. (וזה עוד לפני שנשוחח על הקושי בשמירה על כל פיסת מלפפון שנפלה לילדים מהסלט על הרצפה).
אנחנו תמיד שמחות לאכול ירקות קדושים, אבל במקרים רבים פשוט אין לנו אפשרות!! אין ירקות מאוצר בית דין בד"כ. עד כמה שהבנתי אין בכלל אפשרות כזו, וכל ה"אוצר" מתעסק עם הפרות. אני כואבת את כאבה האמיתי, אבל רציתי לעורר את הנקודה הזו, שאצל רבות מאיתנו לא נובעת מקושי אלא פשוט מחוסר יכולת אחרת.
שלום לכן, אני לא יודעת אם זה סיפור בכלל, אבל רוצה לשתף גם בלי לפרסם הלאה:
קיבלתי הצעת קידום בעבודה למילוי מקום, וידעתי שעם זה מגיע בעסקת חבילה מכשיר עם וואטסאפ. התייעצתי עם קולגות חרדיות בעבודה, שסיפרו שאפשר לבקש מכשיר שיש בו רק וואטסאפ. וחוץ מזה, לא צריך בכלל לקחת את זה הביתה. זה באמת רק לשעות העבודה. ניגשנו לרב, והוא הורה שבתור השתדלות בפרנסה עלי לקחת את התפקיד. ואם אכן אפשר להשאיר את המכשיר בעבודה בעזרת ה' אצליח לעמוד ולהשתמש באופן הנכון.
קיבלתי את התפקיד וקיבלתי את המכשיר. אבל, מכיון שכרגע התפקיד שלי הוא בתואר של מילוי מקום, אין לי זכאות למכשיר על חשבון העבודה, אלא אם כן יוחזר מכשיר למישהי שזכאית לשדרג את המכשיר שלה. ואכן תוך תקופה קצרה קיבלתי מכשיר שהיה בעבר בשימוש של עובדת כלשהי שאני לא מכירה בכלל, התקינו קו אחר ואפשר להתחיל להשתמש.
ביקשתי מאחת העובדות שמכירה את המכשירים שתראה לי כיצד אני מתחברת לוואטסאפ, וזהו. חיסרון משמעותי היה למכשיר – בכל פעם שהטענתי אותו המכשיר הוא התחמם מאוד. ממש רתח! וזה קצת הלחיץ….. יום אחד בטעות לחצתי על משהו אחר ואני מוצאת את עצמי מול משחק נחמד, סתם משהו עם מספרים. אבל מאז אני כל הזמן עם המשחק. בקושי עובדת, לא עושה כלום, רק בעבודה, אבל בכלל לא בעבודה.
יום אחד, אחרי שלילה שלם ליבי נקף על שעות של גזל זמן בעבודה, החלטתי שהדבר הראשון שאני עושה בבוקר זה למחוק כל דבר שקיים במכשיר ואני לא יודעת מהו, או יודעת ולא רוצה אותו….. הגעתי בבוקר לעבודה, פתחתי את המכשיר, מחקתי את כל הקיצורים והאפשרויות ונשארתי עם וואטסאפ בלבד. הכנסתי את המכשיר להטענה והוא לא התחמם. ואז הבנתי – משחקים בטלפון הם משחק באש!!
