סיפור

לפני שנתיים, כשנכנסתי למסלול, לא ככה ראיתי את החיים שלי.

יש לי שלוש אחיות גדולות בתכנות, וכולן עובדות במקומות כשרים וטובים, ברוך ה'. כשהתחלתי גם אני ללמוד תכנות, לא היה לי ספק שגם אני אלך בעקבותיהן. ידעתי שהמשכורות בשוק החרדי לא משהו, אבל – משכורת שאפשר לחיות ממנה, ויש תנאים טובים לחרדיות, והמשכורת תעלה בהמשך…

ראיתי את החיים של אחיות שלי, ורציתי גם חיים כאלה. ידעתי שיש נסיונות, והערצתי תמיד את השמורה. אבל גם ידעתי, שאני רוצה מקום שמור מראש, שהשמורה תיתן לי פלוס, ולא את הבסיס לנשום, לחיות ברמה שאני רגילה אליה, את הבסיס תמיד רציתי שיהיה לי לבד.

אבל-

בשנה שלנו שינו את תוכנית הלימודים:

הכניסו תוכנית לימודים חדשה, מאתגרת, מקצועית יותר ו— פותחת פתח גדול יותר לעולם התעסוקה הרחב, אותו עולם שהיה חסום עד היום בפני מי ששומרת על הטוהר ולא על התואר.

עולם חדש, מושגים חדשים.

הזדמנויות חדשות.

את האמת?

זה היה קשה, מאתגר וממלא בסיפוק! אהבתי את זה, ונהניתי מהאתגר.

רק… רק שהתחלתי לשאוף גבוה. ולא מבחינה רוחנית.

עד אז, ידעתי שמשכורת נורמלית של מתחילה היא 7 עד 9, או מינימום בחלק מהמקומות. הם גילו לי שהיא 15 עד 25. ובחברות עולמיות, שתמיד היו נשמעות לי משהו רחוק, ולא במושגים שלי בכלל.

והמושגים שלי השתנו. וגם השאיפות. אם אפשר להרוויח כאלו סכומים- אז למה לא, בעצם? בפרט שאבא שלי אברך, ואני בחורה בשידוכים (או כמעט) והכנסה גבוהה לא תהיה מיותרת…

התחלתי לחפש עבודה. לא מאד אינטנסיבית, כי היה לי טוב בינתיים בבית, אבל בהחלט חיפשתי. בניתי קורות חיים משודרגים יותר, חיפשתי באתרי דרושים, חיפשתי מקום עבודה טוב- שיהיה אפשרי מבחינה רוחנית, אבל גם טוב, ואפילו מאד, מבחינה כלכלית.

כל מי שבתחום יודעת כמה חיפוש עבודה ראשונה בתחום הזה (בכל תחום כמעט, בעצם) – לא קל. קורות החיים שלך הם סוג של העתק הדבק משל חברות שלך, ואין לך איך להוכיח למקומות עבודה שאת תהיי עובדת טובה, ושאת חכמה ומוצלחת. נמצאת בסוג של שומקום.

ואני חיפשתי עבודה, בטח. אבל גם חיפשתי הערכה לכשרונות שלי, ובאיזשהו מקום- כן, חיפשתי גם קריירה. אני יכולה לקרוא לזה בשמות אחרים, אבל לרצון למצוא את עצמי בעבודה במקום נחשב, להתקדם שם, לתת את עצמי בעבודה, לקבל הערכה במקום העבודה ולהרוויח טוב- לא מצאתי הגדרה אחרת…

ואז, בוקר אחד, מצאתי את עצמי בקבר של ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל.

מתפללת.

יש כל כך הרבה על מה להתפלל- שידוך, בריאות, עבודה…

רציתי להתפלל על עבודה כמו שחלמתי עליה, על משכורת והערכה. אבל, המילים שיצאו לי היו אחרות-

ביקשתי: ה', אני רוצה עבודה הכי כשרה שיש. תעזור לי. קשה לי, ואני מרגישה מבולבלת לגמרי.

לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא רוצה ליפול, לא רוצה להיות במקום הזה.

ה', אני רוצה להישאר אני, תעזור לי למצוא עבודה הכי כשרה שיש!!!

משהו בלב שלי פקע. התחלתי לבכות. רציתי להיות טובה יותר, באמת. רציתי לשאוף לגבוה, רוחנית.

לא שווה לי 10,000 בחודש בשביל לאבד את עצמי.

משהו התעורר לי פתאום בלב, הוא נזכר והתחיל להרגיש שוב שירדתי לפה לעולם, רק בשביל לעשות את מה שה' רוצה,

ושהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולכן לא המשכורת משנה, אלא הרוחניות של המקום.

המשכתי להתפלל, מכל הלב. מהפה יצאו לי המילים: "ה', אני רוצה עבודה הכי כשרה שיש!!!"

יצאתי משם אחרת, מקווה לשמר את הרגשות החדשים שלי. לא יודעת בדיוק איך לעשות את זה.

הדלקתי את הפלאפון, שהיה על שקט, ואני רואה שיחה שלא נענתה.

אני יודעת שזה הזוי, אבל זאת הייתה אחת המגייסות של חברה המתמחה במחלקות ייעודיות לחרדיות.

היא בררה שאני עדיין מחפשת עבודה, וכששמעה שכן- הציעה לי משרה מסוימת.

שבועיים אחרי, כבר הוזמנתי לחתימת חוזה.

זה הזוי, כי לפני זה לא באמת רציתי חברה שמתמחה במחלקות ייעודיות לחרדיות. רציתי כסף, וקריירה. וזה לא השתלב ברצונות שלי.

כשיצאתי משם, הרגשתי כאילו שה' מחזיר לי תשובה-

ונותן לי את העבודה הכי כשרה שיש, בשבילי.