לבנות עתיד/  בעריכת נעמי

וואו, פעם ראשונה שאני מגיבה כי הייתי חייבת! 

אני בגיל שלך ומבינה מאד כמה קשה מה שעשית, למרות שכל החברות כן הולכות מראיון לראיון בחברות הענק, והיום מי מסתכל בכלל על המקום, אלא רק על המשכורת. 

האמת שאני כן מאלו שהתקבלו והלכו לאחת מהחברות הללו, ולכן אני מבינה עד כמה גדול הדבר שעשית! וכמה קשה…. מאחלת לך בעל ת"ח בדיוק כמו שאת חולמת כי מגיע לך!!!!!! 

וואו וואו הזדהיתי עם כל מילה! היטבת להגדיר את התחושות… 

אני זוכרת שבתחילת הלימודים בנות דיברו על זה בעיניים נוצצות על המשכורות הגבוהות והמקומות הנחשקים וזה עשה לי בחילה, הרגשתי שקצת הרבה התבלבלנו בהסתכלות על תיקון החטא שלקחנו על עצמנו, מעונש זה הפך לדבר נחשק יותר ויותר. 

אבל יש לי תחושה שלא אנחנו האשמות, כי מה רוצים מילדות בנות 18 ששומעות את הדיבורים על כך ורואות את הסגידה לשכל שלצערינו… מחלחלת… – ברמה שכאשר יש כאלה שמבררים בשידוכים זה אחד הפרמטרים החשובים – לא, לא רק איפה היא עובדת בשביל כמה כסף היא תכניס, שלזה אני לא רוצה להיכנס. אלא מה היא למדה וכמה היא קיבלה במבחנים כי הוא רוצה בחורה חכמה.. ואני בטוחה שאתן מבינות… לא שואלים כמעט כמה היא תוכל להיות עם הילדים, כמה היא אוהבת תורה, כמה היא ענוה… 

מה צריך באישה????? שתחזור הביתה מנופחת מגאוה אחרי שהעריצו אותה במשרד – לא משנה אם זה המשרד הכי שמור שיש. עייפה, בשעה מאוחרת, שתתבלבל מה יותר חשוב- עבודתה או תורת בעלה?  (כמובן שחשוב והכרחי שיהיה לאישה בעבודה סיפוק ותחושה טובה! רק צריך הרבה כנות פנימית שלא להתבלבל בין טפל לעיקר..)  

אני כותבת בכאב גדול על המצב הזה, אבל אולי הגיע הזמן לדבר על זה לא רק באוזנינו- בחורות צעירות שמביטות על הגדולים מהם ורואות למה הם סוגדים ומה הם מחפשים…

ואני נמצאת בחברה הכי שמורה שיש…

כואב לי לומר, אבל ביררו אצלי הרבה על בחורות בשידוכים, אחת(!!!!!) שאלה אם היא מסוגלת להתמסר לתורה! אחת(!!!!) שאלה אם יש לה סבלנות! ורובן ככולן שאלו מה היא למדה, במה היא עובדת, היא כשרונית? וכו…. למה?????? 

איזה נושא חשוב!!! נגעתן רק בקצה הקרחון. תקופה ארוכה אני תוהה מה קורה פה ואיך איבדנו כיוון. גדולי ישראל שמו גדרות ברורים מראש, ואסרו לעשות תואר מסיבות כל כך ברורות! 

אז מה קרה שנתנו לקריירה להיכנס אלינו מהדלת האחורית?

אני נשמעת קיצונית. אני לא. אני אישית עובדת בחברת הייטק ענקית כעובדת חברה, אבל בקבוצה חרדית מהודרת ביותר, כולל הכל (משרד נפרד, חסימה מהודרת, נשים איכותיות וכו'). לא נכנסתי ישירות כבוגרת סמינר צעירה, אלא התחלתי בחברה חרדית (כן, בשכר נמוך, אבל גם ככה חטפתי שוק מכל מיני דברים, אז עוד לקפוץ ישר לעומק המבול?!) 

ואבל הכי גדול, באמת רואה כמה זהירות צריך, ושליטה עצמית לא להיסחף אחרי קריירה ושעות נוספות וכו'. 

מתקשרת אלי אחיינית שסיימה לימודים ומתלבטת בין עבודה קרובה לבית, במשכורת נמוכה, באוטומציה (ברמה גבוהה אבל לא פיתוח), עם אפשרויות קידום מכל הבחינות – לבין עבודה במרחק נסיעה מטורף (לפחות שעתיים כל צד), במשכורת קצת יותר גבוהה, אבל בחברה גדולה ובפ-י-ת-ו-ח (בשפה ישנה, העיקר פיתוח). היא נוטה לעבוד ליד הבית כמו בנ"א ולצבור ניסיון, אבל יש עליה לחץ לא לעשות את זה, אלא להיכנס לחברה ענקית ובמשרה שווה… 

מה קורה לנו??? יצאנו לעבוד בשביל לקטוף מדליות?! אני בעד להצליח! בעד שנשים חרדיות תעבודנה במשרות שהן ראויות להן, ובעיקר – תשתכרנה טוב והוגן! אבל לא בכל מחיר! ובעיקר, בלי לאבד כיוון… זה נושא שצריך להגיע לגדו"י, אבל זו הבמה שלי- הקטנה- להביע את דעתי.. יישר כח לכן על הכל!!!! ‫

דבר ראשון – תודה לשמורה היקרה שנותנת במה ומעלה נושאים כ"כ חשובים. כל הכבוד למשתפת הגיבורה!! מאחלת לך להקים בית של תורה אמיתי בקרוב, שמור וטוב ורק שמחה כל החיים! אין כמוך! 

בקשר לעניין החשוב שהעליתם… כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם על הנושא הזה-כי הגיע הזמן להציף אותו כבר! הקריירה שנכנסה לציבור החרדי עם כל הכח. 

מצד אחד- הצעירות התמימות והטריות שנשלחות למקומות חילוניים מובהקים. גם כשמדובר בקבוצות חרדיות- אלו מקומות שמשקיעות מליונים בגיבוש חברתי שחשוב מאד בתכנות, כך שקשה מאד לקבוצה של 3-4 נערות צעירות לעמוד מול זה. וכן במציאות לפעמים מפרקים אותן בהמשך כל אחת לצוות אחר. 

מצד שני הקורונה והמודל ההיברידי פתח פתח להרבה נשים לעבור לעבוד במקומות חילוניים מאד והייטקיסטים וקרייריסטים מאוד, כל מיני משרדים המחייבים רק עבודה חלקית במשרד- יום יומיים בשבוע. פתאום הגבול שהיה כ"כ ברור, נשות אברכים צדיקות שלעולם לא היו מעלות על קצה דעתן לעבוד בחברת הייטק חילונים במגדלי תל אביב, מוצאות את עצמן במקומות הכי רחוקים שיכולים להיות, הכי רחוקים מבית של תורה, מצניעות, מפשטות, מטוהר. 

אני חושבת ששתי הנקודות האלה בעייתיות מאד ומצריכות מחשבה ותגובה.

הפיתוי גדול, הגבול נהיה דק ומבלבל ופתאום דברים שהיו פשוטים- אני צריכה להסביר לעצמי כל יום מחדש… הכסף משחק פה רציני, מדובר בסכומים גדולים משמעותית, והכל בשביל בית של תורה הרי- אז מותר…ומה הבעיה? כי זה קבוצה חרדית/ עבודה חלקית מהבית…אז מה הבעיה??? 

יהודיות יקרות, אחיות אהובות! בואו לא נוותר! בואו נלחם, אנחנו לקראת הסוף- זה כולם אומרים… אנחנו לא נשאר בבוץ הזה לאורך זמן, מוצאי שביעית בן דוד בא… איך נראה כשהוא יבוא? ליד מי נשב כשהשופר יתקע? על מה נהיה בדיוק באמצע להסתכל? 

הניסיון קשה והבלבול גדול וגבול דק מאד ועדין כל כך…החושך מכסה ארץ.. אבל אנחנו- אור לרגלינו דבריך….נשבענו, נלחם ונקיים כל משפטי צדקיך! 

אני אמא לשלוש מתכנתות, גם בשנתון של הבת השלישית שלי הכניסו תכנית חדשנית, וגם הבת שלי נבחרה להיות אחת מאותה קבוצה. 

כהורים למתכנתות, שהקו הברור שלנו הוא לעבוד רק במקומות כשרים וחרדיים לחלוטין ואפילו לא בקבוצות, קיבלנו הוראה אישית מאחד מגדו"י לעבור לקבוצה אחרת, פחות "נחשבת". 

אני חייבת לספר את סופו של הסיפור: היא סיימה את הלימודים בשנת הקורונה, שנה שלא היה בה סיכוי למצוא עבודה וכל חברותיה ישבו בבית. היא מצאה עבודה מיד אחרי פסח, בשלב שטרם סיימה את הסמינר – שכר למסירות הנפש שלה… היא עובדת במקום שמור וחרדי עם משכורת מינימום… נכון שיש לה חברות שמרוויחות המון, ולועגות לה מאד, אבל אנחנו יודעים שעשינו את רצון ד'. 

אני קוראת לאמהות, האחריות שלכן היא לשמור על דור העתיד שלכן. למה אתן לא עוצרות את הבנות? היכן הסמכות ההורית שלכן? למה אתן לא מציבות קווים אדומים? אני אומרת זאת כאמא ל3 מתכנתות, הבנות שלי מוכשרות מאד ויכלו להרוויח המון, אבל הן ינקו בבית את העוצמה של התגברות על פיתוי של כסף (וגם אנחנו מחתנים…) תמורת הערך הגדול של בית יהודי אמיתי!!!! אפשר גם כך!!!! 

פתחתי את הסיפור של יום שלישי, והיה נראה לי כאילו הסיפור הוא שכתוב למה שעבר עלי השבוע:)

אני בחורת סמינר שנה שניה בחוץ. עובדת בתכנות במקום שמור מאד מבחינה רוחנית, אבל מבחינת רמה מקצועית ומשכורת – הרף נמוך מאד. אחרי שנה החלטתי לחפש עבודה, קראו לי לראיון במקום מתקדם מאד מבחינה מקצועית, המשכורת קרובה לפי שלוש מהנוכחית, עוד מלא הטבות ובונוסים מטורפים ואופציות להתקדם, בקיצור מקום מושלם!!!!!!!!! 

ביררתי אם יש חרדיות וכן יש קבוצה חרדית. לא בררתי הרבה, כי שיערתי שאין לי הרבה סיכוי להתקבל לכזה מקום "מהחלומות" והלכתי לראיון. הגעתי למקום והבנתי שפה אני אמנם רוצה לעבוד מבחינה מקצועית. אבל מבחינה רוחנית מה יהיה? מקום חילוני ויושבים open space, ובקצה המשרד יושבות כמה בנות חרדיות מכל גווני הקשת.. ואחת הבנות שואלת אותי אם אני רוצה חסימה כי לא לכולם יש.. 

אחרי הראיון התקשרו להודיע לי שהתקבלתי לשלב הבא ואז נכנסתי להתלבטות אם להמשיך או לא. זה לא מקום כשר, אבל יש קבוצה סוג של חרדית ואולי תתאפשר חסימה, אבל האווירה חילונית לגמרי. ומצד שני התנאים מושלמים וזה רק בשביל בית של תורה. במשך היום לא הצלחתי לעבוד, כל הזמן רק חשבתי וחשבתי… כן או לא. 

(הציעו לי לשאול רב אבל קצת הרגיש לי מוזר- איך זה יישמע? יש לי משכורת מסודרת אני רוצה עבודה עם משכורת גבוהה יותר במקום לא שמור רוחנית, ואני בחורה, כך שגובה המשכורת היא לא לחם וחלב – אפשר היתר?) ואז פתחתי את המייל ופתאום אני רואה את המייל של שמורה, לא יכולתי לקרוא את המייל מרוב מחשבות (תבינו באיזה מצב הייתי.. ). ואז צפו ועלו לי סיפורי הגבורה של יום שלישי והבנתי מה הולכת להיות התשובה שלי. אמנם ארכו לי עוד יומיים להחליט ולברר, אבל בסוף התקבלה ההחלטה. ויתרתי. 

תודה על הכל! ותודה להשם שזיכה אותי להיות חלק משמורה במבול.

שלום רב לשמורה! מתרגשת להיות שותפה, אני "שמורה" חדשה, למדתי הנדסאים באחד הסמינרים הגדולים בירושלים. הצטרפתי ממש בשבוע האחרון והסיפור הזה הגיע אלי ישר מן השמים… 

אני מגיעה מבית מאוד שמור, פשוט ו"אברכי" שמכניס השקפות ברורות וחזקות. כתלמידה טובה נכנסו לי עמוק ללב כל שיעורי היהדות ששמעתי, ותמיד שאיפתי החזקה היתה להקים בית כמו בית הורי, שהתורה ודעת תורה הם בו הציר והעיקר. אך במשך השנה נסחפתי בלחץ הלימודים, וגם החברות שסביבי הכניסו לי לראש כל מיני מחשבות אחרות שלא הכרתי, שאיפות לעבודה נחשבת בחברות מפורסמות ומשכורות גבוהות בסכומים שעליהם מעולם לא חלמתי… 

יום אחד עצרתי וחשבתי לעצמי: "בשביל מה את עושה את כל זה? לאיזו מטרה את משקיעה כ"כ הרבה מאמצים, יכולות, כח, זמן???" כמובן שהכל בשביל "בית של תורה", כדי שבעלי יוכל בעז"ה לשבת וללמוד בשלווה, בלי טרדות של פרנסה. ואז הרגשתי חזק שמשהו בדרך למטרה הנעלה הזאת התבלבל לי, השאיפות שינו כיוון… 

מאז אני משתדלת להזכיר לעצמי מידי פעם מה המטרה האמיתית שלי ומה רק אמצעים כדי להגיע אליה וזה גם נותן לי כח ברגעים מבלבלים… אבל עדיין דאגתי מה יהיה בעוד 5, 10 ו-15 שנה, אי שם עמוק בתוך מירוץ החיים-בית- עבודה… מי יהיה אז זה שיזכיר לי מה העיקר ומה המטרה ומה רק אמצעי, מהם הערכים שהכי חשובים לי ולאן אני באמת שואפת להגיע??? 

עכשיו אני כבר לא דואגת, יש לי את השמורה, זה המצפן… וגם אם אני עלולה לשכוח, יהיה מי שיזכיר לי ויחזק אותי… אז תודה לכן ותמשיכו לחזק את ידי נשות עמ"י הצדיקות… 

מדהים ומרגש!! 

הדור הזה כ"כ מבלבל, מאד הזדהיתי איתך. כשיוצאים מהסמינר זה נראה שהכל ברור ומובן, ופתאום כשיוצאים לחיים לפעמים הערכים מתבלבלים. לא רק המשכורת, גם ההערכה שתמיד נחמד לקבל… 

מרגש אותי כל פעם מחדש גם לראות את זה אצלי וגם כאן בסיפור, איך שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. הקב"ה יודע שזה לא מה שאת רוצה להיות, ואולי גם עמדו לך התפילות שלך לפני כן, ובסיעתא דשמיא גדולה זכית ברגע האחרון לחזור למסלול הנכון לך. 

אני רוצה להוסיף, ברור כאן על מה מסופר- המסלול שנכנס בשנים האחרונות של הנדסאים מתוגבר. מחייב מאד את כולם לתת את הדעת ולהשקיע פי אלף יותר מאמץ לא ליפול לתוך האוירה הקרייריסטית שבכלל לא מתאימה לאמהות בישראל, כל ההערצה לכסף, כבוד, כישורים=קריירה!!! בדיוק ההפך מהמהות של אמא בישראל! 

ברור שאף אחת לא רוצה להגיע לכל המושגים שם. זה משהו שלא מתאים לבנות חרדיות מבתים טובים, שעלול להכניס  את אוירת האקדמיה לא בדלת האחורית אלא בדלת הראשית,… אני שומעת אותן מדברות במושגים אחרים ומרגישה הדודה הזקנה שלא מבינה את הדור הצעיר, וכולי בחורה צעירה שסיימה לא מזמן את הלימודים….לא מורה…:) 

אני יושבת ובוכה… מוכר עד כאב…. למדתי גם לימודים ברמה גבוהה מאוד, ואלו היו הרצונות שלי כשהתחלתי לחפש עבודה. במיוחד שהיו לי חברות שהתחילו מסלול שהיה נראה כל כך נוצץ ומגרה, קריירה ומשכורת והכל. 

הנס שלי שהנושא של משכורת היה לי פחות קשה. אבא שלי עמד מאחורי ושינן לי כל הזמן שכסף בא והולך בדיוק לפי הצרכים שלנו. הוא החדיר לי בנשמה שמה שאני צריכה יהיה לי, ומה שלא – לא ואין שום צורך במשכורת גבוהה. (הוא היה לוקח על עצמו את ההתחייבות:"אני מבטיח לך שכשתצטרכי יהיה לך, ואם לא – עלי") 

המשכורת שלי היום היא נחמדה, אבל הסיפור שלי שונה – אני עובדת בעבודה במשרד שהוא ממש לא "נחשב", ממש ממש לא. (אנשים שהכירו מבפנים את מה שלמדתי מרימים גבה על המקום בו אני עובדת). כשהציעו לי את העבודה הזאת, עמדתי והסברתי לעצמי שעות שעוד כמה שנים יהיה לי בעז"ה בית עם ילדים וזה העיקר, לא המשרד הנחשב ולא התפקיד והמעמד והתחושה שאני מנצלת את הפוטנציאל. אני ארצה לשמור את הכוחות שלי לבית שלי, ושם תהיה חשובה לי תחושת הסיפוק והכל.. 

אני עוד לא עומדת שם, אני עדיין צריכה להגיד את זה לעצמי לא מעט, אבל התחלתי ללכת לכיוון… אין ספור תודות!! אתן נותנות כח במלוא מובן המילה!! תמשיכו ככה בבקשה!! בשבילנו!!  

ראשית, אני רוצה להודות על הבמה שעוזרת כ"כ הרבה! 

אני מורה לתכנות בסמינרים כבר הרבה שנים, וממש שמתי לב לשינוי דרסטי מאז השינוי בתכנית הלימודים. מה שקורה בשנתיים- שלוש האחרונות בלימודי התכנות בסמינרים הוא אבסורדי. הבנות אולי לומדות שנתיים במסגרת שמורה, אך אחר כך הן משתלבות בעבודה בחברות הנחשבות ביותר בהייטק. 

איך אפשר לצפות מבחורה צעירה להיכנס לעולם מסחרר והישגי כ"כ, העיקר שיושבים בנפרד ויש סינון באינטרנט? יצא לי יותר מפעם אחת לשהות בחדרי מחשבים בסמינרים שונים וטובים ולשמוע בנות שכבר התחילו לעבוד במקומות כאלו מתפארות בכך, מראות לחברות תמונות של אנשים אחרים בצווות וכו'. 

האם הגיוני לא להתחבר רגשית לעבודה במקום שנחשב כ"כ בעיני כל העולם? וזאת לרוב עוד לפני שיש בחוויה את הבית, הילדים וכל מה שממלא אישה? קשה לסרב להצעות פרנסה טובות כ"כ, אבל ברור שחייבים פתרון שימנע מהבנות לטבוע בים הזה. יישר כוח.

וואו איך הזדהתי…. למדתי אדריכלות וגם התחלתי לחפש עבודה. החלטתי לא להשתמש באתרים של מציאת עבודה, בעקבות מה שהרב גואלמן אמר לבנות ששאלו אותו בזמנו- שאפשר, אבל לא תראו בזה סימן ברכה. 

ת'אמת זה היה קשה וכמעט נשברתי. אחותי אמרה לי שאם אני עושה את זה, אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ואני צריכה לעשות השתדלות בדרך אחרת. 

אני אחת שקשה לי מאד "לשווק את עצמי". אזרתי אומץ והחלטתי ללכת בדרך של יעקב אבינו: דורון, תפילה ומלחמה. דורון זו היתה ההחלטה לא להשתמש באתרים. תפילה- התחלתי לומר כל יום עשרה פרקי תהילים, ומלחמה – התקשרתי לכל מיני אדריכליות בתחום, שלחתי קורות חיים לאחיות של ולשכנות של וכו'. ונכנסתי לקבוצה של פרסומי הצעות במייל. 

אחרי תקופה קצרה מישהי שאני מכירה הפנתה אותי למשרד חרדי שמחפשים עובדת, ואתן יודעות מה הם אמרו אחרי שקיבלו אותי? שהם חיפשו מישהי יראת שמים שתעבוד ביושר! תודו שזו נשיקה מה'. אז זהו, נכון להיום אני שם ב"ה, ונהנית מאד! 

מזדהה מאד עם הסיפור שלך. את בת גילי כנראה, ובשנה שלנו באמת הכניסו תוכנית לימודים חדשה ומשודרגת ע"מ שבנות חרדיות יצליחו בעבודה. ולא משנה איפה, זה באמת גורם לחשוב יותר רחוק מבחינת עבודה… 

מצאתי עבודה בסביבה חרדית, אך חבל לי מאד שהמקומות החרדיים לא מעריכים את העבודה שלנו כחרדיות ואנחנו כח עבודה כ"כ זול. כך אין כ"כ ברירות, ואם קיבלת הצעת עבודה ממקום כזה אנחנו פשוט הולכות לזה, כי יש עוד הרבה כמוך שאם תסרבי יקפצו על המציאה. 

חבל שזה המצב. אין לי שום שאיפה לקריירה מוצלחת ויוקרתית, בסך הכל אני רוצה פרנסה ברווח ולכן הלכתי למסלול הזה, כי ידעתי שזה מתגמל יותר וכך אוכל לפרנס בית של תורה ללא דאגות כלכליות, ובעלי יוכל ללמוד בנחת ולהשקיע בתלמודו. 

זו נקודה שמאד מציקה לי – והייתי רוצה להבין איך קורה הפלא הזה שבמקום אחד משלמים פי 3 על אותה עבודה.

אשמח להסבר הגיוני!!

זה באמת סיעתא דשמיא למצוא מקום עבודה מתאים מבחינה רוחנית. מאחלת לך שתצליחי, ולבנות נוספות שימצאו עבודה מתאימה בקרוב!! בהצלחה לכולן! 

שמעתי אתמול סיפור שמלמד רבות – יהודי יקר המשמש כמנהל בנק החל לחזור למקורות. הוא התחיל להתפלל, להניח תפילין, לאכול אוכל כשר וכו'. כל זה הוא עשה רק בתוך הבית, מבחוץ הוא לא היה מסוגל עדיין ללבוש כיפה ולהתנהג כיהודי דתי. 

לדוגמא, אם בחדר היה כוס קפה ועוגה – הוא התבייש לשים את הכיפה ולהגיד ברכה. יום אחד נכנס אליו לבנק לחדר אדם עשיר מאוד חליפתו מחויטת עניבה יוקרתית, בידו היתה שקית מלאה שטרות מרשרשים. לפתע נקרעה השקית וכל השטרות התפזרו על רצפת החדר. האיש שכח את מעמדו, השתטח על הרצפה והחל לאסוף את שטרותיו. האנשים סביבו גם כן סייעו באיסוף הכסף, ואף אחד לא גיחך על העשיר המכובד ששוכב על הרצפה, מתלכלך ואוסף את הכסף. 

אמר היהודי הזה לעצמו: "כולם מבינים שאין זו בושה לאסוף כסף אפילו בצורת משפילה, למה? כי הם בטוחים במה שהם עושים ולא אכפת להם "מה יגידו?"" גם אני כבר מכיר בעובדה שרצון ה' זה לכסות את הראש ולהגיד ברכה. אם אני בטוח בזה אז מה מעניין ה"מה יגידו"? 

בהצלחה לכל המתמודדות עם העולם ה"פתוח". 

תודה לכן! אין לכם מושג כמה אתן נותנות כח. 

גם אני סיימתי עכשיו סמינר, אצלינו מראש אין תכנות ואין קריירה. הלכתי ללמוד הנה"ח שיש מיליון בנות הכי שמורות חרדיות שעובדות בזה. כבר מיד בסיום הלימודים התחלתי לחפש עבודה. אמרו לי לחפש באתרים, לשלוח לחברות השמה וכמובן לספר לכולם שאני מחפשת. התחלתי, יש לי קו"ח יפים ומרשימים יחסית למתחילה, אבל במקומות חרדיים רצו עם ניסיון של שנה שנתיים. 

חברות אמרו לי ללכת למקומות חילוניים או מעורבים רק לכמה חודשים. ברור שלא הסכמתי. אני בחורה מאוד שמורה מבית טוב. המשכתי לחפש וישבתי כמה חודשים בבית, וכולם אמרו לי: מה, בהנה"ח את לא מוצאת?! יש כ"כ הרבה שצריכים וכו'. והכי קשה היה לראות את הסכומים שמשלמים בכל מיני מקומות בהם לא רציתי לעבוד. 

הלכתי לראיונות עבודה אחרי ששאלתי ובררתי, והיו מקומות שהתקבלתי 3 פעמים בכל השלבים, כבר דיברו איתי ממש על חתימת חוזה ובכל פעם שאלתי את ההורים שלי= והם יעצו לי להמשיך לחפש. ההורים שלי אנשים מדהימים, הם לא לחצו עליי מה לעשות, הם נתנו לי להחליט ממש, אבל הם כיוונו, שאלו את השאלות הנכונות, ודיברו המון אמונה. 

היה מקום בו התקבלתי, אבל בגלל שזה היה עבודה לבד במשרד שסביבו יש רק גברים סירבתי. הם מאד רצו והסכימו לאפשר לי משרד בבניין מפואר 2 דק' מהבית שלי, משרד לבד שסביבו חילונים. גם סירבתי. רציתי רק עם חרדיות והם הסכימו. אמרו לי להביא עוד בת חרדית איתי ואז שאלתי אותם על אינטרנט. פה הם כבר לא יכלו להתגמש ולא הצליחו להבין למה צריך סינון, ולכן סירבתי. 

המשכתי לחפש וזה ארך זמן. עבדתי באיזו עבודה זמנית שהתבישתי בה ממש, ויום אחד התקשרה אלי חברה והציע לי להיות מנהלת חשבונות של אחד מבתי הספר. את האמת- לא רציתי, זה רחוק לי מהבית וגם אף פעם לא עשיתי את זה, זה מאוד שונה מהלימודים שלמדתי, אבל מאידך- זו הסביבה הכי כשרה שיכולתי לצפות לה.  מורות בבית יעקב חרדי לגמרי מב"ב. לקחתי את זה. אני עדיין בהתחלה, יחסית קשה לי, אני לומדת דברים חדשים, אבל מודה לד' כל יום על הסביבה הכשרה שהוא שלח לי. משהו שראיתי אצל החברות, אצלי ואצל כולם -על מה שאת מתעקשת את תקבלי בסוף…

קיבלתי את הסיפור הזה מחברה. הסיפור הזה כאב לי מאד. הלכתי ללמוד תכנות כי לא היו ברירות אחרות. 

התחנכתי בבית שלי וגם בסמינר שבו למדתי, על ברכי התורה והצניעות. איפשהו בתוך ים הלימודים והדיבורים והרצון להתקדם ולהצליח, נראה לי קצת שכחנו את הכיוון. בית של תורה הוא בית שהתורה והקיום שלה הם היעד. לא הקריירה ולא המצליחנות ולא הקידום האישי שנכנס אלינו כל כך.

לא יכול להיות מצב בעולם  שנשלם על הרוחניות שלנו – שהיא התורה בעצמה – כדי לפרנס 'בית של תורה'. לא אמורה להיות סתירה בכלל בין השניים. זה רק המושגים החדשים שנכנסו, והרצון להרוויח סכומי עתק. תודה על הסיפור ועל החידוד, זה היה חשוב מאד! 

בחורה מתוקה! כיף לשמוע על תפילות שנושאות פרי- נותן כח! 

אמנם אני כבר לא בחורה ועדיין מזדהה עם הנושא. משיחות של אחיותי הבחורות זה פשוט נורא לשמוע שהשיג ושיח לפני רישום למסלולים הוא כמה מרוויחים… ולא מה רוצים! והם לא ילכו על משהו שפחות מ 30?! (ציטוט) 

כשאני הגעתי לראיון עבודה הנוכחית שלי, אמרה לי מנהלת של משאבי אנוש "עבודה אפשר להשאיר בעבודה. קריירה חייבת להיכנס הביתה". בתור אמא זה תפס אותי ושם לי פוקוס איך אני מגדירה את העבודה שלי ואיפה הלב שלי צריך להיות! 

תודה לצוות שמורה שדואגות לאזן אותנו כל פעם מחדש ולהזכיר לנו מה חשוב באמת. 

נ.ב הכנס האחרון שעשו בקו אמהות למען אמהות הוא בדיוק בנושא הזה -מומלץ בחום להאזין!! 

תודה על העלאת נושא כאוב וחשוב! זהו שינוי שהתחולל בשנים האחרונות, שבוגרות הסמינרים הטובים ביותר נושאות עיניהן לעבוד בחברות הטכנולוגיות הכי מפורסמות. לא בטוחה שכולן מבינות את המשמעות של הבחירה במסלול הזה. 

אולי חושבות שאם יש חדר של חרדיות + אינטרנט מסונן אז הכל כשר וישר? אני אישית פגשתי בבחורה מוכשרת ואמביציונרית שלא הפסיקה לדבר על כמה היא לא מעוניינת בקריירה, אבל בד בבד הייתה אמורה להתחיל לעבוד באחת חברות הביג-טק. תרצה או לא – זוהי בדיוק קריירה. (ואני לא מדברת על תחומי התוכן של חלק מהחברות) 

מצד שני – אני לגמרי מבינה את הפיתוי – שכר מטורף, תנאים ופינוקים וגם יוקרה ושורה מרשימה בקורות חיים. שהקב"ה יכוון אותנו בעצה טובה!

וואו כמה אני מסכימה עם זה. אני באה מתחום העיצוב (גרפיקה ושות') וחלק נכבד מן הדיבורים במסלול ובמקצוע הזה, מדברים סביב הרצון להתקבל למקום נחשב, ובהמשך החיים להיות עצמאית, לפתוח משרד וכו', העיקר אפשר להגיע למשכורות הנושקות לכמה עשרות אלפים לאחר כמה וכמה שנים. 

מידי פעם קם לו המצפון ורוצה לצעוק 'סליחההה?!! זו המטרה בחיים? לעבוד ולעבוד ולהשקיע בלי סוף בשביל הכסף הנכסף? אולי מבחינה רוחנית יותר טוב דווקא להיות גרפיקאית בעיתון או במשרד ולהישאר שם? אין ספק, בתחומים מסוימים זה מאבק יום יומי וקשה מאד להחליט לאן אני שייכת. 

נ.ב. אני עדיין בחיפושי עבודה, מקווה בעז"ה למצוא בקרוב מקום שמור וטוב ‫

שלום, אני עובדת בתכנות כבר כמה שנים בסביבה חרדית אבל עם תקשורת רציפה עם חברה חילונית שאני עובדת בשבילה. יוצא לי לנסוע פעם ב.. למשרד של החברה, אני רואה מה קורה שם ושמחה שאני לא צריכה להיות שם יותר. 

בזמן האחרון, ממה שאני מבינה, נפתחים הרבה אפשרויות לבוגרות לעבוד במשרדים עם אוירה מאד רחוקה ומאד מאד חילונית עם (במצב הטוב) רק עוד בת או שתיים חרדיות. זה לא מובן לי בכלל זה נשמע לי הפך כל הערכים שהסמינרים משרישים בנו. מה קורה פה? איך בת תשאר עם ערכים של תורה, בעל לומד, משפחה ברוכת ילדים בסביבה כזאת? כ"כ מדברים נגד מכללות ואקדמיה וזה נשמע לי מסוכן באותו רמה אם לא יותר…. 

שלום לך בחורה אלמונית, תדפיסי לך את הסיפור הזה ותקראי אותו פעם בשנה לפחות… 

בעז"ה תקימי בית, והבית יבורך במתנות שמים, ובעוד כמה שנים המשכורת אולי כבר לא תספיק להכיל… ואז שוב יבוא הנסיון— עבודה במקום שמור למהדרין, או אולי עבודה שהיא "בסדר", ("ואפילו יש שם עוד 2 חרדיות"…) אבל גורם להתחככות תמידית עם החילונים ועם גברים וכו. 

אז חזקי ואמצי גם לעתיד, והקב"ה ישלח פרנסתנו בהיתר ובכבוד… מעריכה, שמורה, עובדת במקום "שמור", ומנסה לחזק את עצמה ללא הרף בנושא. 

אני אף פעם לא מגיבה מפאת חוסר זמן, אבל הפעם הסיפור כ"כ נגע לי ללב, למרות שאני יותר מ 5 שנים בערך מחוץ לסמינר, זה דבר הצריך חיזוק תמיד… 

העולם מאד מבלבל, מדברים הרבה מאד על קריירה, משרה מכובדת וכל מיני מושגים הנכנסים אלינו מהדלת האחורית.. צריך לזכור מה סדר העדיפויות הנכון! תמיד כשאני מתפללת על עבודה טובה, הדבר הראשון שאני משתדלת לבקש שיהיה עבודה שמורה שרק תעלה אותי רוחנית ולא ההפך ח"ו. 

תודה רבה על החיזוקים הרבים!! 

וואו, אני כ"כ מזדהה… 

אמנם אני לא טריה בשוק אלא כבר כמה שנים טובות, אבל גם לי נכנסו לאחרונה מושגים שלא היו לי, ואף התראיינתי לאחת החברות הגדולות – ב-הא הידיעה. בסוף ברוך ה' אני מוצאת את עצמי במקום שמור (אך גם מקצועי מאוד), אבל מרגישה שבאיזשהו מקום יש לי שאיפה להרוויח במושגים שהתוודעתי אליהם אז… 

מרגישה שאני ממש צריכה חיזוק בכך ש"פרנסה משמים" וכו'… אולי נושא לגיליון "דף הבית" הבא 😉 

קודם כל, מרשים. את מביעה הפתעה על איך יכולת להיסחף אחרי קריירה, בחורה בית יעקב מבית טוב. חשוב להבין כי זו הייתה התנסות ראשונה שלך בעולם הגדול, וזה נורמלי לגמרי. כאן בדיוק נסיונות כאלו מתחילים. 

אל תבקרי את עצמך על השאיפות, זה טבעי במיוחד לאור זה שיש לך יכולות ונפתח בפנייך עולם רחב. תני לעצמך מחיאת כפיים שתפסת את עצמך כל כך מהר, ובדיוק בזמן. ה' עזר, ומאחלת לך סייעתא דשמיא בהמשך. 

"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" ובאמת נס של הצלת דורות ההמשך שלך שהשינוי ברצון היה ברגע הנכון. 

כנראה שאת באמת בחורה טובה ואיכותית שרוצה בטוב (והמסביב בעולם המבולבל והמסנוור שבחוץ גרמו לרצון שלך להטשטש), וה' שמכיר אותך טוב שלח לך את ההבזק של הבקשה האמיתית שלך, מעומק הלב הטהור והנקי נטו. לא הערבוב החיצוני. זכית לא ליפול בפח. 

שתצליחי הלאה בעז"ה, כולנו איתך!! 

סיפור מהמם! את מחזקת כאן גם את הנושא של תפילה מעומק הלב שהנשמה פשוט צועקת, ואח"כ את קולטת מה בכלל אמרת… 

"בחורה טובה מבית טוב" זה בסיס מעולה והתחלה טובה. אבל הבחירה היא באמת בידייך. עובדה שיש המון נשים ובחורות שבאות מרקע הכי פתוח ומשוחרר שיש, והן תופסות את עצמן ומתחילות מחדש. 

אשרייך באמת שתפסת את עצמך, מאחלת לך מכל הטוב הזה של בית של תורה אמיתי!

התרגשתי מהסיפור הזה! ממש אין מילים!!! הכל הכל שווה כדי להגיע לרגע אחד של 'תשובה ומעשים טובים בעולם הזה'. יפה אותה השעה… 

שנזכה כולנו! כל אחת ואחת מאיתנו… בקרוב… ברבדים הכי עמוקים שקיימים בנפש… לבחור לחיות חיים של קידוש ה', ולחיות ככה קרוב יותר ומחובר יותר להקב"ה.‫

וואו! איזו הארת שמים!!! ולך הייתה את הזכות לראות ולהכיר בהתגלות השמימית שהייתה לך!!! 

אני מזדהה מאד עם תחושת הבלבול והסגידה שיש היום לעבודה, למצליחנות, למיצוי עצמי (אפילו יותר מסגידה לכסף..) צריכות להזכיר לעצמינו כל הזמן בשביל מה אנחנו עובדות ומי נותן לנו את החיים, הכח, היכולות והפרנסה. 

מעריכה אותך מאד! 

הסיפור הזה מאוד יפה ומיוחד. ומאוד… מאוד לא מדויק למקום שלי. 

אני מכירה מצוין את המסלול שעברת, ומבפנים. כי גם אני עברתי אותו… אבל – לאורך כל המאבק (שעוד לא נגמר) על שמירת הצביון הרוחני האישי שלי, על מרכז הכובד של החיים – שישאר כמקום של עבודת השם, ולא חלילה הקריירה, המשכורת והשם המקצועי – ישנו עוד פן, לחלוטין לא מבוטל. קוראים לו – לפרנס בית של תורה. וכל המאמץ (שאפילו הרגיש מוגזם בזמנים רבים שבהם הלימודים היו עמוסים בצורה בלתי אפשרית), היה כדי לעשות את זה בכבוד. 

ומה לעשות – עם משכורת של מינימום או קצת מעבר לזה, השתדלות מספקת זה לא, לא במקום הרוחני הנוכחי שלי. ואני באמת מעריכה אותך על העומק והאיכות, להיות במקום האמיתי הזה שבשבילו זה כן מרגיש השתדלות מספיקה. הוא טהור ומיוחד, ללא ספק… 

רק מילה קטנה, בשבילי, (שחתמתי חוזה, כן, בחברה חילונית, שמספר החרדיות בה אפסי) ובשביל כל חברותיי למסלול, שלא, לא עובדות בסביבה חרדית גלאט, ו'שטח המחיה' שלהן רצוף מאבקים – שעשו את הצעד הזה, והסכימו להמיר את הרוגע הרוחני הנינוח שלהן במסלול מכשולים יומיומי, והכל בשביל לאפשר לבעל ללמוד לגמרי ברוגע – 

אני רק רוצה להזכיר לכן: יש לכן מטרה. אתן יכולות להיות לא פחות טובות…, כי כמה קל לתחום את החיים בשחור ולבן, ולהתעלם מכל עשרות גווני האפור שבאמצע… אז אל תשכחו למה, ובשביל מה אתן עושות הכל. אל תפלו ברוחכן. 

ממני – המעריכה מאוד כל אחת, על המאבקים, והכוח לבחור בכל יום מחדש. 

תגובת שמורה:
הערכה כנה לכל אחת שעושה את רצון ה' ממנה ותפקידה בנתונים שלה! כמובן שיש לזכור באופן כללי, כי אין להסיק מסקנות ולקבל החלטות רק על סמך הסיפורים / דיונים. בשאלה כזו נלקחים בחשבון סוגי אופי שונים, רקע, סגנון עבודה, מצב משפחתי ועוד פרמטרים רבים העומדים לנגד עיני הרבנים ומשפיעים על ההחלטות. כמובן שב"שטחים אפורים" נדרשת זהירות מיוחדת, עמידה על המשמר והתייעצות גם לאורך הדרך.. בהצלחה רבה!

אני מזדהה מצד אחד עם הסיפור. מצד שני, הייתי הרבה זמן במקום של שכר סביר – לא נמוך ולא גבוה, אלא סביר למדיי, והרגשתי שאני עובדת נורא קשה ובסופו של דבר עם המציאות ברוך ד' של 3 ילדים קטנים, תמיד מחסירים פה ושם וזה אכל לי את המשכורת שלא הספיקה. 

יכולתי להישאר שם מתוך מקום של כאן טוב לי ונוח לי וכו', אבל ההרגשה של הניצול, וההרגשה שאני מבוזבזת שם הפריעה לי. ידעתי שאני יכולה להרוויח  הרבה יותר במקום נחשב וגדול ומפורסם וכו'. 

אז גם לי הייתה שיחה עם בורא עולם בעניין, ואמרתי לו שאם זה כרגע מה שטוב לי להישאר במקום הזה והעיקר שיש פרנסה- אז שיהיה כך ואני מודה על כך וכו', והוא יודע מה הכי טוב. אבל מצד שני מרגישה שקיבלתי הרבה כישרונות ויכולה להיות הרבה יותר, באמת לא בשביל הקריירה, אלא כי נשות אברכים צריכות לקבל הכי הרבה מכל שאר העובדים! 

בסופו של דבר כן הלכתי למקום מאוד נחשב, והרגשתי שפשוט בורא עולם הועיד לי שם שליחות. באמת אני חושבת שלא לכל אחת מתאימות כל הסיסמאות האלה, כי לכל אחת יש תפקיד בעולם, ולא לכולם מתאים הכול, כל אחת עם הנתונים שלה. העיקר שנשאר שמורות ויש עם מי להתייעץ בכל דבר ועניין! תודה לכן 

כמורה במסלולים בסמינרים, רציתי לומר לכל הבנות שלא למדו במסלול המתוגבר שאתן לא פחות מוכשרות וטובות!! הרבה מהבנות שלימדתי ב"מתוגבר" עדין בבית מחפשות עבודה, לא כי הציעו להם עבודה במקום לא מתאים, אלא כי לא הציעו להן בכלל עבודה. ולא מי שמקבלת הרבה כסף היא הפחות יראת שמים או להיפך, אלא מי שיודעת להיכן לקחת את זה. 

שמירה צריך בכל מקום! גם בסביבה שכולן חרדיות יש ראש צוות, ואין במחשבים מקום סטרילי. זה מה שאני אומרת לתלמידות בלי הפסקה. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק בכל מקום. כאחת שהתחילה לפני הרבה יותר מעשור בקבוצה של חרדיות וכיום מורה בסמינרים.  

מרגש ברמות!!! לראות איך השתנתה לך הגישה בכמה שניות של תפילה והתזמון של הטלפון, עם הרגעים היפים של הרצון הטוב, שגרם לך לעשות מעשה ופשוט לחתוך…. ד' פשוט דאג לך שתוכלי לעשות את זה יותר בקלות… ומתוך מקום אמיתי….!! הרווחת את החיים שלך!!! אשריך! 

***

ממש הזדהתי עם הסיפור ואני מעריכה כ"כ. אני מרגישה שהתחנכנו לעשות דברים עד הסוף – אז גם כאן אנחנו רוצות להיות הכי הכי… אז כשרוצים להגיע עד הסוף בעבודה זה בסופו של יום קריירה… הייתי שמחה לשמוע על זה – על האיזון שבדברים. תודה רבה רבה 

***

כ"כ נכון, והכי מדהים שרואים את יד ה' בכל שלב שלנו בחיים. כשרוצים להיות טובים אז ה' לוקח אותנו ממש יד ביד, כמו שכתבת… 

***

אני בדיוק בצומת של חיפוש עבודה חדשה, והסיפור הזה נגע לי במקום הכי אמיתי וכנה בלב. בדיוק בחנוכה הזה ניסיתי להתפלל לה' מעומק הלב, שיתן עבודה לפי השאיפות האמיתיות שלי ושאני ארגיש שזה טוב לי מכל הבחינות, תודה רבה! 

***

יקרה! אני מרגישה שיש לך המון אמונה וביטחון, אשריך שזכית לראות בעיניים את התפילה שלך מתקבלת, הלוואי על כולנו! אשריך שבחרת ללכת בדרך האמת. תזכי בקרוב להקים בית של תורה אמיתי 

***

תודה זה לא מילה, רק ד' יתברך יכול לשלם שכרך!!! והוא יתברך יעשה את זה!!!

***

מחזקת את ידיך!!! אני מרגישה שקצת איבדנו את הצפון בנושא…. איפה האמונה?? כל הבלבול הזה נובע לדעתי מזה שאנחנו לא מספיק מחוברים ביומיום… מפרידים את העבודה מעבודת ה׳…. 

***

אשרייך!!! בדור כ"כ מבולבל,,, שתרבות יוון חוזרת בגוונים דומים ואת זכית לזכור את האמת האמיתית! במה שווה להשקיע. תודה על השיתוף, זה נותן הרבה כח! תזכי לכל הטוב בזה ובבא! 

***

כל הכבוד!!!!!! בינינו, לכל אחת גם מהסמינר-הבית-הסביבה-החברה-המשפחה הכי שמורים בעולםםם יש נסיונות בעניין…. אז כל הכבוד!!!!!!!!! 

***

אשרייך!!! וזה באמת מאד מאד קשה…. מזדהה עם מה שעברת. המשיכי להיות שמורה!! גם במקום טוב- יכולים להיות נסיונות לא קלים…. 

***

חזק מאד מאד מאד. איזה כיף זה להיות אחרי איפוס! פתאום הכל ברור וטהור, הדרך ברורה ונהירה ויפה מאי פעם… חיזקת מאד!! ‫

***

צריך מדי פעם את הפיקוס הזה… הרי כולנו התחלנו עם אותם שאיפות! דברים משתנים בחיים וצריך מדי פעם את התזכורת הזו. 

חזקק ביותר.. מזדהה כ"כ עם נסיונות התקופה, השיתוף נותן כח!! 

***

סיפור מחזק! ממש מאפס! כל הכבוד לך נערה יקרה 

***

וואי מדהים סוף סוף מתייחסים אלינו גם.. ‫

***

ואוו מרגששש ממש!! כולי צמרמורות 

***

וואו, איזו ערכית את, לקנא!