עניין של הגדרה/  בעריכת נעמי

שלום, יש הרבה שטח אפור, לא כל העבודות נעות בין חברות הייטק בינלאומיות לחברות כח אדם שמעסיקות חרדיות בשכר מינימום. אישה יכולה לעבוד במקום חרדי הכי שמור, לפתח קריירה ולהיות מכורה לעבודה. 

אני גם עבדתי הרבה שנים במקום חרדי מתוך בחירה יומיומית והבנה שתפקידי בעולם להיות אמא ורעיה ולא רק מפרנסת. מסיבות שונות חיפשתי לעבור לעבודה אחרת, התפללתי המון, והקריטריון הראשון בחיפוש אחר עבודה חדשה היה מקום שלא יוריד אותי מבחינה רוחנית. התפללתי הרבה מאוד לד' שהוא זן ומפרנס לכל, חיפשתי רק בכיוון הזה וב"ה מצאתי!! 

מצאתי עבודה במקום חילוני אך רוב דתי, מכבד מאוד מאוד! ותנאים נוחים שמתאימים לאימהות. ועדיין יש לי עבודה יומיומית עם עצמי. על שעות נוספות, על משכורת שתמיד אני יכולה להתקדם ולקבל יותר. ואני צריכה לבחור אם להיות אמא הכי טובה או העובדת הכי טובה, אם לעשות הרבה שעות בבית או שעות נוספות בעבודה, אם להשקיע הכי בילדים או להתקדם בערבים בתחום בו אני עובדת בלמידה עצמית. אם לצאת מוקדם כדי לאסוף את הילדים או לקבל משכורת גבוהה. 

זה הניסיון שלנו, בכל עבודה שלא תהיה, אנחנו יכולות לבחור אם העיקר הוא הבית או העבודה. הבירור העצמי מה העיקר בשבילי ומה טפל יש בכל עבודה, לבחור במה אני מתקדמת. 

כמובן שדברי ח"ו לא מתייחסים לעבודה בחברות הייטק שלא מתאימה לנשים חרדיות בשום אופן. שמעתי מכמה אנשים לא חרדיים שעבדו שם שזה כלוב מזהב שעושה הכל שתישארי בעבודה כל היום. אווירה הכי שונה ממה שמתאים לאישה חרדית. קחנה בחשבון.

תגובה לסיפור של שבוע שעבר.. 'לבנות עתיד'. 

קודם כל – מעריכה מאד בחורה צעירה שבשלב זה מצליחה להפריד, לבחון ולבחור באמת. אני רואה בנות שיוצאות בשנתיים-שלוש האחרונות לשוק. משהו קרה לנו, ההערכה לקריירה, הרדיפה אחרי המקום ה'נחשב' והמקום ה'מכניס', כשזה בפירוש מגיע על חשבון דברים אחרים. מפחיד עד כמה הגבולות הולכים ומיטשטשים. 

הבוקר (ג' טבת) נסעתי עם מונית מהשכונה שלי להר חוצבים, אני עובדת שם למעלה מ10 שנים. הנהג התחיל את הנסיעה בהערה: אני מסיע עוד הרבה חרדיות להר חוצבים, למה אתן לא מתארגנות. ואני עם הסידור פתוח, פחות מעוניינת לפתוח נושא שיחה… 

[במאמר מוסגר, בזכות השמורה אני מקפידה הרבה יותר! אחרי תקופה שהרגשתי "מה הבעיה, לא מכירה.. לא יוצרת שום שיח אישי", לא זוכרת איזה סיפור מהשמורה איפס אותי והיום אני ממש משתדלת לא להמשיך שיחה שמתחילה על ידם] 

ונהג המונית ממשיך (זה נהג שפעם התבטא בפני בצורה מאד לא יפה על התנהלות החרדים בקורונה): רק עוד משהו שאני חייב לומר לך: משהו בציבור החרדי השתנה, הוא לא מה שהיה פעם. תראי כמה נשים היום יוצאות לעבוד במשרדים, ועם תואר אקדמי, אני אומר לך, אני מכיר פה את השכונה הרבה שנים. לפני 20 שנה לא היית רואה נשים חרדיות בקניונים, לא היה כזה דבר! היום הכל השתנה מאד, נשים בקניונים, שומעות רדיו, לומדות אקדמיה, לא יודע מה באישור הרבנים ומה לא אבל אני אומר לך, אני רואה, משהו בציבור החרדי השתנה מאד. 

צ מ ר מ ו ר ת. שתקתי וחשבתי כל הנסיעה וגם אח"כ, איך נשמרים לא להיות 'כמו כולם'? מה יהיה בדור הבא??? כמה עוד אפשר להתערבב איתם?? כולנו יודעים שירידת הדורות לא מדלגת על אף ציבור ואין מי שלא רואה את הירידה הגדולה גם אצלנו החרדים, אבל לקבל את זה ככה חד מנהג מונית היה לי עצוב. 

תודה לשמורה שעוזרת לנו להישמר מהמבול הלא הגיוני הזה, ותודה על העלאת הנושא החשוב. תמשיכו בעבודת הקודש!! והלוואי הלוואי ונזכה להיות מאלו שזוכים לבנות עתיד שמחובר לשורשים באמת .‫

שלום, בקשר לסיפור משבוע שעבר, מעריכה מאד את העמידה שלה בנסיון ובתנאים שלה. אבל רציתי להאיר צדדים נוספים של העבודה בקבוצות 'שמורות'

יש הסתכלות כזו- כאילו הכי הכי מובחר זה לעבוד בצוות חרדי, רק נשים "משלנו", כי ככה יותר שמורים ומוגנים וכו' (ובהערת אגב- עלול להשתמע שאם גם מקבלים פחות שכר- מה טוב! כנראה שזה באמת מקום שהוא "מייבין" גדול ב"רוחניות" של הבנות והוא יודע שלשמור עליהן עולה לו ולכן הוא נותן שכר נמוך….) 

אני לא באה חלילה לסתור את זה / לזלזל בזה… ובטוח שכל אחת צריכה לשאול רב מה נכון לה בנתונים שלה ועם התנאים שלה. ובטוח שעבור נערה שרק עכשיו גמרה לימודים ובאה מקהילה סגורה ומשפחה שמורה וצדיקה – יכול להיות שזו האופציה היחידה. ועדיין… 

לא תמיד זו האופציה הכי טובה לכל אחת, יש כאלו שהרבה יותר קל להן להישמר בסביבה מעורבת, כשהגבולות מאוד ברורים – יש כשר ויש לא כשר, יש שומר תורה ומצוות ויש חילוני, נקודה. ואין כמה סוגי כשרויות שכולן בסדר בגדול, אבל לא כולם בסדר בשבילה… ואין את ההשוואות האלו- מה בעלך עושה? איפה הוא למד? ומה אבא שלך עושה? ואיפה את למדת? ולמה את מרשה לבן שלך ללבוש כאלו מכנסים ומי הרב שלכם ולמה את אוכלת/לא את הכשרות הזו והזו? ולמה את לובשת / לא בגד כזה וכזה?… 

וכל השאלות האלו שאני לא חושבת שאני צריכה להרחיב עליהן, שעלולות לגרום קירור גדול. לפעמים פחות ניסיון לעבוד עם אדם חילוני שפעם ראשונה בחיים רואה אישה עם מטפחת על הראש ויש לה טלפון ישן – הוא ישר מבין שזה משהו אחר לגמרי, ולכן אפילו לא מנסה למצוא שפה משותפת. כמובן כמה שהיא משדרת ריחוק, מיד קולטים את זה ויודעים לשמור מרחק. (ועוד לא הרחבתי על כל הסיפורים על חומרים במדיה ודברים אחרים שרצים בצוותים החרדים כי "מה הבעיה, זה צנוע, ואפילו X ראתה את זה") 

וכן לגבי השכר, בד"כ לעבוד במקומות כאלו מביא גם יותר רווחה הביתה. אם מחליטים לעשות מזה עסק או לא, ואם זה מרכז החיים של האשה או לא – זה תלוי באשה, לא במקצוע ולא בחברה שעובדים בה…..אני מכירה גם מטפלות שעושות עסק מזה שהן מקבלות 200-300 ש"ח יותר בתלוש שכר… ומצד שני מכירה גם נשים שהשכר שלהן מטפס מעל ה 30 בחודש והדבר האחרון שמעניין אותן זה איך להרגיש יותר "סיפוק, הערכה… או במילה אחת- קריירה" בעבודה, אלא הן פשוט מתמקדות בתכלס- לעבוד כי צריך, כשעובדים לעשות הכי טוב שאפשר, וכמובן התורה, הבעל, הילדים והמשפחה הם בראש סדר העדיפויות שלהן. 

(לא ארחיב על זה שיש כאן סוגיית השתדלות שראוי לתת עליה את הדעת. לכל אחת ואחת יש את גדר ההשתדלות האישית שלה. בעל שיש לו יחסית רווחה כלכלית, ואשה שמחה, יתכן שלומד יותר טוב, מאשר אם הוא היה טרוד באיך להחזיר לגמ"ח ההוא ומאיפה אפשר לקבל הלוואה לתשלום הזה… או בלקוות לחזור הביתה ולא לשמוע רק תלונות של אשתו על העבודה, כי לא מעריכים אותה מספיק והיא לא שמחה מספיק וכו….) 

אז באמת כל הכבוד לגיבורת הסיפור על הניסיון שלה, וזה שהיא עמדה בו. אבל זה לא אומר שכל אלו שכן יש להן "משרה שנחשבת 'קריירה', כסף, סיפוק" ועובדות במקום חילוני הן לא בגדר "טובה יותר, גבוהה יותר, קרובה יותר לה’." יכול להיות שדווקא בגלל שהן עובדות בכאלו במקומות – הן הראשונות להיכלל בהגדרה הזו. 

ושוב…כל הכבוד לגיבורה על זה שהיא עמדה בניסיון שמתאים לה ובנתונים שלה.. 

שלום, לגבי הסיפור של שבוע שעבר: חברות, שכחתן מי קהל היעד של השמורה? 

אנחנו – העובדות במקומות פחות שמורים. אז למה להכאיב לנו במקום לחזק ולעודד? בכלל, אני לא מבינה על מה הדיון כאן. יש לנו ב"ה גדולי ישראל ואת אשר יורו לנו נעשה. כבר שמעתי על תשובות של צדיקים בנושא הזה שדווקא היפנו לעבודה הרווחית יותר במקומות כלליים בניגוד למצופה. לגדולי ישראל יש ראיה רחבה משלנו, וכמובן שכל מקרה לגופו, יש השפעה גדולה לצורת הישיבה ואופי העובדים בצוות. 

בנוגע לאידיאל של קריירה: אני כבר מעל 10 שנים בהייטק, במקומות שמורים וגם בכאלו שלא, מכירה מאות מתכנתות חרדיות במגוון רחב של גילאים ומגזרים, ולא נתקלתי (אולי למעט מקרה בודד) בנשים קרייריסטיות. 

גם עובדות שהיה נראה שמתמסרות לעבודה על חשבון הבית, כשמכירים מקרוב מתברר שהמניעים הם כלל לא קריירה. לפעמים זה חוסר באסרטיביות או נטיה מוגזמת לריצוי, שמתבטאים בין היתר בעבודה. 

חסר מורות שמנהלות שיחות עם הורים בלי הגבלת זמן? פאניות שמקבלות עוד ועוד לקוחות? או מוכרות בחנות שלוקחות משמרת נוספת להשלמת הכנסה? לא שמעתי שקוראים להן קרייריסטיות. 

ההגדרה הזאת מאוד שיפוטית ופוגעת, ומשום מה מתקשרת בעיקר לעובדי הייטק, שבסה"כ רוצים להתפרנס בכבוד בדיוק כמו כולם. ייתכן שלבחורות שטרם צריכות להתפרנס יהיו חשובים יותר פרמטרים של חדשנות ומקצועיות במקום העבודה. זה טבעי ומובן, וייתכן שאפילו יכשיר להן את הקרקע לקבל תנאים מתאימים לאימהות בעתיד בעז"ה, עם נסיון מבוקש ומתקדם. תודה רבה! ‫

קראתי את הסיפור וכמובן שהערכתי את הכותבת, אבל קראתי אתמול את התגובות ולא כל כך הסכמתי! 

אני בת לאבא אברך ומעלי יש כמה אחיות נשואות לבעלים שיושבים ולומדים ברוך ד" ורק בגלל זה הלכתי כן לעבוד במקום שונה!! וממש לא בגלל קריירה אלא בגלל המצב! אני רואה מה שהולך בשוק ולצערי ומאמינה שלצערי כולם במקומות החרדיים התנאים נמוכים בהרבה אחוזים (ולא רק במשכורת). 

אני ממש בטוחה שרובן אם לא כולן היו שמחות ללכת לעבוד בסביבה חרדית ושמורה, יותר נח מאשר להיקלע יום יום למצבים שבמקום חרדי לא היו קורים. ובאמת למה זה? למה במקום חרדי צריכים לשלם לעובדת מסורה משכורת ברצפה? (מידיעה…) 

זה לא רק עניין המשכורת, זה בכל התנאים, אישה שעובדת 8-9 שעות ביום לא יכולה לעבוד בלי תנאים, אחרת היא לא תשרוד! אז כן, בנות עובדות במקומות שאינם בסביבה חרדית בתנאים רוחניים הרבה יותר קשים כדי לקבל תנאים נורמלים! כדי שהן באמת תוכלנה לפרנס בית של תורה, ולא בשביל שום דבר אחר. 

אולי יש לכם אפשרות לעזור כמו בעוד ענינים גם בזה? לאפשר לי ללכת באמת למקום שמור כמו שאני רוצה ועוד הרבה רוצות?? אולי בתור גוף גדול כמו שמורה המצב יכול להשתנות??? אני מאמינה שכולן ישמחו אם זה יקרה. תודה רבה על הכל!!!!! 

התגובה היא תגובה לסיפור של השבוע הקודם- לבנות עתיד. 

באופן אישי למדתי בסמינר בו לא היו תוכניות מתוגברות, אבל כן נכנסתי לחברה גדולה (דרך חברת ההשמה) ואני עובדת עם עוד כמה חרדיות, עם אינטרנט מסונן ובחדר נפרד אבל עדיין- חוץ מאיתנו כל הצוות גברים, חילונים, עם עולם מושגים אחר לחלוטין וכן זה קשה. מאוד. 

הרבה פעמים אני צריכה להזכיר לעצמי למה אני עושה את זה, ואיך יכול להיות שנקלעתי לסיטואציה בה אני יושבת בחדר אחד עם כל כך הרבה גברים שאם הייתי רואה אותם ברחוב לא הייתי חושבת להתקרב אליהם, או סתם ככה להעריך אנשים שהם לא באמת אמורים להיות מוערכים בעיניי… ולהרגיש מין אחוות צוות כזאת (שאולי  היא טבעית, אבל איך, איך הגעתי למצב הזה??) ומין תחושת שיתוף עם אותם גברים, חילוניים!!!! כי כן אנחנו עובדים באותו מקצוע, ומוכשרים באותם דברים, ויש לנו תחומי עניין משותפים, הרי כולנו הגענו למקום הזה מרצון… (רק לקרוא את השורה הזאת פשוט מחלחל אותי. איך א-נ-י כותבת דבר כזה??) 

ואז אני צריכה בכוח להזכיר לעצמי שלא, כמה שנראה שיש דמיון- זה חיים אחרים לגמרי. זה עולם אחר לגמרי. הם משהו אחר לגמרי ממני. וכן, המציאות הזאת כואבת לי. כי עשיתי הרבה כדי ללמוד במקום לימודים כשר, והתלבטתי אחרי סיום הלימודים אם לחפש עבודה באחד המרכזים החרדיים שמשלמים מינימום, או כן להיענות להצעות העבודה מחברת ההשמה בחברות הכי גדולות במשק (דרך הסמינר!! באישור הרבנים!!) 

במקרה שלי- זאת היתה תקופת תחילת הקורונה, ועל כל הצעה קפצתי בשתי ידיים- (החברות החרדיות סגרו את ההשמות שלהם- ניסיתי לבדוק לגבי זה) המסקנה שאני הגעתי אליה- לא יודעת אם היא בהכרח נכונה- כנראה שזה רצון ה' ממני עכשיו. 

אבל אני בהחלט לא יודעת אם את הבת שלי אני אשלח לשם. הניסיונות קשים יותר ממה שאני קולטת. והשחיקה. והרצון הטבעי לרצות, להיות מוערכת, ולא להיות 'מוזרה' כל כך כל הזמן- פועל קצת לרעת הנשמה… 

עוד מסקנה חשובה שהגעתי אליה ואולי היא תעזור למישהי- בסמינר חשבתי שהאתגר הגדול יהיה מול האנשים בעבודה- שהם יהיו מדי נחמדים, שהם ינסו לדבר איתי, שהם ינסו לפתות אותי. אבל אז גיליתי- שדווקא הקושי העיקרי שלי היה מול עצמי. מול הרצון להיות נחמדה כשכל כך נחמדים אלי ומכבדים כל כך. מול הרצון להחמיא בחזרה כשמחמיאים ומפרגנים לי. מול הרצון שלי. וזה בהחלט סוויץ במחשבה… ודרך התמודדות שונה:) ממליצה לכל מסיימת סמינר לחשוב על זה ולקחת את זה בחשבון לפני תחילת העבודה… 

תודה ענקית לשמורה המדהימה שבאמת שומרת עלינו נקיות מבלבולים ועוזרת לחזור לדרך הישרה, גם אם קצת גלשנו בלי לשים לב…. ‫

בס"ד רציתי רק להוסיף נקודה שמשום מה לא הופיעה בתגובות, ולדעתי יכולה לעזור למי שקשה לה לעמוד בנסיון. (זו לא הסיבה העיקרית להתנזר מעבודה כזו, אבל יכול קצת לאזן את מי שהיצר הרע שלה לא מסתפק בעובדה שמקומות כאלו לא מוסיפים יראת שמיים בלשון המעטה) 

המשכורת פי שלוש, כפי שהגדירה זאת אחת המגיבות (לא באמת, למיטב ידיעתי מדובר בפחות מאשר פי שניים)- לא מגיעה בחינם! חברות הענק משלמות יותר כדי שתתנו יותר. ובמילים יותר מפורשות: כדי שהעובד יתן את כל כולו ויהיה לא עובד אלא עבד. 

המטרה של המשכורת הגבוהה (שעות נוספות מגולמות בשכר = חייבים לעבוד ככל שידרש וזה כבר שולם לכם) וכל הפינוקים כגון חדר כושר ובריכה וטיולים וארוחות היא אחת: שהעבודה תהווה את חיי העובד ולא יהיו לו חיים אחרים בלתה! 

החברה מקבלת מהעובד את מלא התמורה לתנאים המשופרים. אין כזה דבר חינם!! אז מי שרוצה לחיות, ולא רק לעבוד בחייו, אין מקומו בחברות כאלו. וזה נכון אפילו לרווקות ולא רק לבעלות משפחה. 

רוצה להגיב על תגובה, של זו שכתבה על מה מבררים בשידוכים. מסכימה לחלוטין שמסירות לתורה זה מינימום, סבלנות לילדים זה בסיס, מידות ויראת שמים זה א' ב'. 

אבל מכירה מקרוב משפחה ששאלו את אחד ה'גדולים' באופן אישי מה לחפש בשידוכים, וקיבלו תשובה פרטית (פרטית! נכון!) לחפש בחורה חכמה כדי שהילדים יהיו מוכשרים (בלימוד…) ואגב, זו משפחה שאני חושבת שאין להם נציגות בשמורה כי הם בכלל לא יודעים לפתוח מחשב… 

אז כן, יש ערך לחכמה. לא לעבודה מסוימת, לא למשכורת שלא מראה על כלום, אבל אנחנו מתפללים ברכה שלמה "חננו מאתך דעה בינה והשכל" ואגב, כששואלים במה היא עובדת, לפעמים זה על דרך השלילה… יש היום מספיק אנשים שלא רוצים לשמוע על עובדות מחשבים, לדוגמא… 

תגובה לתגובות של הסיפור הקודם: נראה לי שיש כאן בעיה בהגדרה: בעל אברך לא מספיק בשביל שהבית יהיה בית של תורה, יש צורה של בית של תורה. הסתפקות במועט הוא ערך שלא עבר זמנו, וכדאי לשים לב לאן מגיעים עם משכורות כאלה…. 

לשלם משכנתא ברוגע ולסגור חודש בפלוס זה דבר מבורך בהחלט, אך השאלה מה קורה מעבר לזה, והשאלה היותר גדולה כמה הבעל לומד כשהאישה עובדת בכאלה עבודות דורשות. 

נראה לי שאנחנו הנשים- הנשואות הצעירות והמבוגרות, צריכות לעשות הרבה חשבון נפש איזה שדר אנחנו מעבירות לבחורות בסביבתנו על צורת חיינו, האם הן קולטות מאיתנו שצריך הרבה – הרבה כסף, או שהן מקבלות שדר שטוב לנו גם אם אנחנו מתמודדות. 

משפט שאבא שלי תמיד אמר לנו – מה שיותר עולם הזה פחות עולם הבא. והמשנה באבות מוכרת לכולנו, אז לא אמרנו לחם צר ומים לחץ, אבל אולי אפשר להוריד קצת רמת חיים? מה שפעם היה ברור לנשות אברכים והיום קצת נאבד…. 

רוצה להוסיף לסיפור הקודם של הקריירה, זה הכל כל כך נכון, והרצון והאמת הפנימית ועצת הגדולים צריכה להנחות כל אחת, אבל צריך לזכור שבנ"א צריך גם להנות מעבודה, ולהרגיש בה סיפוק. 

החזו"א כותב את זה בצורה מאוד ברורה כהנחיה לבנ"א שמחפש מקצוע. לשם הדוגמא אני חושבת שאמא עם מוח חזק וראש גדול שתעבוד בניקיון, כי זה בשעות נוחות ובחברה מתאימה= לא תחזור הביתה אישה שמחה, אלא ממורמרת ועצבנית. 

צריך תמיד לשאול דעת תורה ולהכיר את התכונות נפש והכוחות הפנימיים בכל אחד. ‫

תגובה לתגובות…. 

דבר ראשון: תודה לך, השמורה שכתבה כ"כ יפה-אנחנו צריכות כל הזמן את התזכורות האלו- כשהמשיח יגיע, וזה יכול לקרות בעוד רגע, בעוד שעה, אנחנו לא יודעות… איפה נהיה באותה שניה? הוא לא מגיע בהודעה מראש ואומר לנו, תחליפי חצאית, תגזרי מהר את הפאה ותמחקי מהר מהמייל את מה שפחות מתאים…. 

הוא יתפוס כל אחת בדיוק בנקודה האמיתית שהיא נמצאת שם, וזה ממש חידד לי איפה אני רוצה להיות באותה שניה, להשתדל לפחות… הייתי אומרת לשים סטיקר באיזשהו מקום משהו כמו "המשיח מגיע. ואיפה את?":)

ועוד דבר: היתה אחת שהגיבה שהיא שמעה מהרב גואלמן שממש לא כדאי לחפש עבודה באתרים של דרושים. אני ברוך ה' בכלל לא נוגעת באינטרנט, רק דברים מינימליים לצרכי עבודה נטו אבל קיבלתי הוראה מרב שכדאי לי לחפש עבודה חדשה, למרות שיש לי עבודה מסודרת. אז ההרגשה שלי היתה שחיפוש באתרים האלו, שוודאי אין בהם שום דבר גרוע, נחשבת לצרכי עבודה. אשמח מאד לקבל את המקור, באיזה עניין הוא אמר את זה…

אני רוצה להגיב על התגובה הזאת:: "יש לכן מטרה. אתן יכולות להיות לא פחות טובות"

למרות שהכותבת חוזרת כמה פעמים על כך שהיא מעריכה כל אחת וכו', היה קשה לי עם הרוח שנושבת מהתגובה, כביכול המספרת התפנקה וסירבה לצאת מאזור הנוחות הרוחני שלה, ויכול להיות שהיא עוד תתחרט על כך, כי במשכורות יותר נמוכות אי אפשר לפרנס בית ולתת לבעל לשבת וללמוד בלי שום הפרעות. 

כמי שנמצאת בתחום הדברים שונים במציאות. אין שום קורלציה ברורה בין משכורת גבוהה יותר לבעל שיכול לשבת וללמוד בלי שום הפרעות. והדברים פשוטים. (אני לא מדברת על משכורת שבאמת לא מספיקה, שאז אפשר להבין את ההפרעה שזה גורם בלימוד. אני מדברת על ההבדל בין מקומות עבודה רגילים בהייטק למקומות קרייריסטיים שעליהם מדובר בסיפור). 

ייתכן שיש פה נקודה למחשבה עבור חלק מאיתנו אבל חבל להקטין את המעשה. אין ספק שמספרת הסיפור עשתה מעשה גדול מאוד, ונכון לפי כל קנה מידה. 

אם היתה מספרת שהחליטה לעזוב את התכנות למען בית של תורה והיא מרוויחה שכר מינימום, הייתי שואלת את עצמי מי אמר שזה מה שהיא צריכה לעשות. אבל בתנאים שעליהם מדובר בסיפור, היא היתה חיה יפה מאוד גם עם שכר של מקומות פשוטים יותר, ולכן צרמה לי האמירה כביכול הרבה נשים חייבות להרוויח את התקרה גם במחירים רוחניים כי אחרת הבעל לא יוכל ללמוד. חד משמעית – זה לא נכון. אולי במקרי קצה. מקווה שזה רק רושם שלי, ושהובנתי.

תגובה לסיפור "עד האדמה" 

אני לא תמיד יודעת מתי לומר את דעתי בענייני דת או לא, בכללי אני מעדיפה לא להיכנס לזה כדי לא לגרום לתחושה לא נעימה לי או לצד השני שלא מבין ולא בענין וכו'. אלא אם כן אם זה משהו שאני צריכה ואין לי אפשרות לוותר עליו, או שחבל לא לבקש כי אפשר להרוויח מזה דברים נחמדים שמקום העבודה יכול לתת כמו- מארזי אוכל, טיולים וכו'. 

דוגמא שהיתה אצלנו בחברה- אנחנו 2 בנות חרדיות בחברה חילונית, יש לנו עובדת משאבי אנוש מבוגרת ונחמדה מאד מאד, לא מבינה הרבה בענייני דת, אבל מכבדת ממש. בתקופת הקורונה התחילו לשלוח כל מיני מארזים כמו – פירות טו בשבט, קינוחים לשבועות, אוזני המן וכו. חברה שלי החליטה שממש חבל כל פעם לזרוק או לחפש מישהו שאפשר מבחינה הלכתית להביא לו וכדו', אפשר פשוט לנסות לבקש ממנה במייל יפה ומכובד שאנחנו אוכלות רק הכשרים מסוימים (פירטנו לה 'ברחל בתך הקטנה' את הרשימה האפשרית של ההכשרים מבחינתנו), לא בצורה מכבידה וכמובן לומר לה שאם זה אפשרי, ואם לא אז זה בסדר גמור ואנחנו מבינות… 

מה שקרה, שב"ה ממש הרווחנו מהעניין, בפעם הראשונה אמנם היא שלחה לנו מארז בכשרות יותר מהודרת, אך ברמה נמוכה שאנחנו לא אוכלות. אח"כ שוב ביקשנו במייל יפה ומכובד ומאז היא נתנה לנו פעמיים זיכוי כספי של שווי המארז (של מוצרי האוכל) בתוך כרטיס מתנה, זיכוי באתר וכו'. 

תגובה לסיפור עד האדמה 

ראיתי כמה כאלה ששאלו מה העניין לדבר ואני מבינה, כי באמת יש דברים אחרים שהם הרבה יותר חשובים וזה לא כיף לנדנד. אבל לדעתי ככל שמסבירים ומדברים בצורה פשוטה כנה ואמיתית מונעים בעיות בהמשך. 

אני אהבתי גם שהמספרת אמרה לה שהתחלפה הכשרות להיתר מכירה שהיא לא אוכלת בשמיטה, גם אם הבוסית לא מבינה את הפרטים, אני מאד בעד, ככה אח"כ אין בלבולים ואי הבנות לא אוסרים את המותר ולא מגיעים להתיר את האסור. 

בהזדמנות מסוימת הוצע לי לדבר בפני קהל מעורב, הרצאה מקצועית, והתשובה שקיבלתי אז היתה שמותר אם חייבים ועדיף שלא. מכיוון שידעתי שהנושא שנוי במחלוקת, לא אמרתי לבוסית שלי שאסור לי אלא שמכיוון שההרצאה תהיה בפני גברים, לא נח לי עם זה ואני מעדיפה שלא. כדי למנוע אי הבנות אם בנות אחרות כן ירצו למסור. 

וכן לדעתי חשוב להגיד את הנקודה, כמו לדוג במקרה שמציעים לך לאכול איתם ארוחת צהריים, לדעתי לא נכון להתחמק בסגנון אני לא רעבה, אלא לומר במפורש ובנעימות שלא מתאים לך לצאת יחד לאוכל וככה מונעים אי נעימות גם בעתיד. 

תחשבו על הצד שכנגד, איך זה מרגיש התחמקויות מעורפלות וכל מיני דברים שמבינים אחר כך. לפעמים הנכון הוא להגיד בנעימות בפשטות ובכנות בשילוב מחמאה על ההצעה, יחד עם הדגשת הנקודה הבעייתית (אני לא אגיע ליום כיף כי אני לא משתתפת באירועי חברה מעורבים נקודה, לא כי הילד חולה ולא כי זה לא מעניין אותי…) וכך מונעים מקרים דומים בעתיד.

בעניין הכשרויות רציתי לשתף אתכן כבר מזמן באנקדוטה הבאה: אני עובדת במשרד ממשלתי גדול, מהסיפור על האינטרנט והסינון מערב ר"ה. תקופה לא קצרה שמגיעים למטבחונים במשרד חלב של תנובה בקרטוניות ללא מהדרין [שימו לב שחלב מהדרין כתוב בפס כחול לצד הפקק – מהדרין]. תהיתי מה לעשות והאם יקבלו את בקשתי. הרי אני כמעט יחידה מיני מאות, אז בינתיים קנינו במינימרקט למטה חלב והתחלקנו בינינו. 

בסוף שאלתי את האחראי על האחזקה, שהעביר אותי לאחראית על ספקי הקפה והחלב. כתבתי לה במילים פשוטות האם יש אפשרות להתחשב ולהביא חלב מהדרין והיא ענתה שתבקש מהספק להקפיד על כך. ראו זה פלא- יש לכל המשרד חלב מהדרין!! ללמדנו, אני וגם כולן, לא לחשוש לבקש בטוב טעם, ולהתפלל. 

תגובה לתגובות לסיפור עד האדמה 

לתשומת לב! אחת ההערות בתגובה לסיפור הקודם היה: ע‌ל פירו‌ת אי‌ן עדיי‌ן בעי‌ה בשמיט‌ה, הי‌א יכול‌ה לקח‌ת ר‌ק פירו‌ת ולעש‌ר שוב…  

למיטב ידיעתי בפירות שקונים בחנות ללא הכשר ראוי יש בעיות נוספות כמו עורלה ולא מספיק רק לעשר, לעומת ירקות שבשנה רגילה אפשר לקנות בחנות רגילה ולעשר את זה.‫

תודה על הסיפורים!! אני מחכה להם כל השבוע, חבל שאין 2 ימי שלישי בשבוע:) 

תגובה לסיפור מעט ישן, אבל את ההשפעה אני מרגישה משבוע לשבוע יותר ויותר. פורסם לפני כמה שבועות סיפורים עם מסר של הידור בקבלת השבת והפסקה ממלאכה. מאז- משתדלת ביום חמישי בלילה להוציא את כבל הרשת ולסגור את המחשב במקומו- מה שתמיד הייתי עושה רק דקה לפני ההדלקה… 

ראיתי פלאים!! הייתי רגילה תוך כדי ההכנות לשבת כל כמה דקות "רק" לבדוק אם קיבלתי איזה מייל ממש חשוב… וגיליתי כמה זמן נוסף לי!! מכניסה שבת יותר ברוגע ובזמן!! תודה על החיזוק:)