לתגובות הקוראות
הכל התחיל הכי וורוד שיש – יצאתי משערי הסמינר לעולם הגדול, וב"ה לא היו לי הרבה ימים להכיר את החופש הגדול של החיים. ממש מיד התקבלתי לעבודה טובה ומבטיחה, משכורת מצוינת, תנאים מעולים ובתחום שווה מאד.
הכוכבית הקטנה שבתמונה המרנינה הזאת היא המיקום. זה לא רק ענין של מרחק, כמו שאין תחבורה מסודרת לשם, ובשביל להגיע מנקודת מוצא של כתובת המגורים שלי אל משרד העבודה – עלי לתקף את הרב-קו ב3 אוטובוסים + רכבת, ולא כולם בתדירות גבוהה.
אבל גם זה לא נורא בכלל כשיש את שרותי ההסעות שהחברה מספקת. הטנדר אוסף אותי מדלת לדלת, הנסיעה חלקה ושקטה, ורק אסור לי בשום אופן לפספס את ההסעה:)
בהתחלה היתה עוד אחת שעלתה איתי ונסענו יחד כל הדרך, אחרי כחודש ההיא עזבה והשאירה אותי לבד בהסעה עד לתחנת איסוף הבאה – מרחק של כרבע שעה נסיעה.
הבעיה הגדולה של הזמן-כביש בו הייתי לבד, היתה הנהג, שניסה להיות מאד חביב ונחמד. אני לא זרמתי בכלל והקפדתי לענות ענייני ובקרירות, וכשהתאים – בכלל התעלמתי. אבל אז הגיע משפט אחד מוגזם ואני הבנתי שלא שייך להמשיך כך.
לשאלתי, הורה לי הרב חד משמעית שעם הנהג הזה אסור בשום אופן להמשיך לנסוע!
התלבטתי מה בדיוק לעשות והתייעצתי עם הסביבה, לוותר על ההסעה זה לא דבר שבא ברגל וגם לא ב3 אוטובוסים + רכבת… לעזוב את העבודה בכלל? גם אופציה מאד לא קורצת. נשארה לי רק האפשרות הנועזת, כעובדת חדשה וחסרת ניסיון, לבקש שיחליפו נהג…
אם הייתי צריכה להתנסח בטורקית היה לי יותר קל. פשוט לא מצאתי מילים איך לבקש כזאת בקשה, כשבקושי הספיקו שם להכיר אותי… 'זאתי מהתלונות' יקראו לי? וכמה שבעיני הבקשה לגיטימית ביותר, איך היא תתקבל אצלם?
החששות שלי התבררו כנכונים, והבוס ממש לא הבין את הבקשה המוזרה שלי להחליף נהג. "זו בקשה מאד חריגה" הוא אמר, "לא יודע אם זה אפשרי בכלל. אצטרך לדבר עם הסמנכ"לית, קשה לי להאמין שזה יעבור אצלה". כל מילה שהוא הוסיף הפילה לי אבן על הלב… התנצלתי על הטרחה ואמרתי שאני מבינה שזה מסובך ומורכב, אבל בשבילי זה עקרוני וחשוב. לא אוכל להמשיך לנסוע עם הנהג הזה.
יומיים היטלטלתי בדרכים, ולא ידעתי מי ייגמר קודם: אני או הסיפור הזה.
אחרי יומיים שאלתי את הבוס מה קורה עם זה, והוא אמר לי שהסמנכ"לית צריכה להחליט. "אבל אין הרבה סיכוי", הוא טרח להזכיר לי.
בהמשך היום התקשרתי לסדרן של ההסעות להתעדכן איפה זה אוחז, ולא האמנתי למשמע אוזני: הסמנכ"לית כבר דיברה איתו, והוחלט להחליף נהג!!
לא יאומן!! איזה נס!! איזו סייעתא דשמיא מיוחדת, כשאני כבר חשבתי שזה אבוד!
הנהג החדש הכיר היטב את כללי הנסיעה, בעיקר את זה של "שמור מרחק":)
תגובות השמורות לסיפור
וואי, אני מבינה מאד את הקושי בתור עובדת חדשה. עצוב לי שאני שומעת בנות מתביישות להציב כללים וקוים אדומים. צריך להבין שלפנות לאישה בכינויים מסוימים זה עובר גבול גם אם היית חילוניה.. אנחנו כל כך לא בתחום הזה ב"ה, שאנו חוששות שזה יישמע חריג לבוא ולבקש מהבוס לא לקרוא לי בצורה מסוימת ולא להגיד לי דברים מסוימים. אבל עוזר לדעת שזה מאד מאד מתבקש גם אם לא מדובר בחרדית.
נהג שמרשה לעצמו להגיד לנוסעת משפט אישי מידי או מה שזה לא יהיה, חייב להתחלף והבוס שלה כנראה גם אחד כזה שלא מכבד ולכן הוא לא הבין מה היא מבקשת. אני עבדתי במשרד שבין היתר גם עובדת שהיא חילוניה העמידה את הבוס במקום, ואמרה לו משפטים מאד מפורשים בנושאים של מרחק, וזו הוכחה לכך שגם אישה חילונית רוצה דיסטנס מגברים זרים ולא נעים לה חוסר הגבולות והמכובדות המינימליים.
שתהיה הצלחה לכולנו, אמן!
אשריך צדיקה, שלא ויתרת ולא העלמת עין! מאוד מאוד קשה כחדשה להתחיל לבקש בקשות.
חשוב לדעת שגם בחברה הכללית יש משקל חמור מאוד להטרדה! דענה שבחורה שמתלוננת על נהג שמתנהג לא בצורה ראויה (והיא לא צריכה לפרט לאף אחד מה, אלא מספיק אומרת שהיא הרגישה שלא בנוח) -רוב הסיכויים שלא ידחו את הבקשה שלה ויתייחסו אליה בכבוד.
חשוב לדעת שבכל חברה גדולה/ ממשלתית הם אפילו חייבים למנה מישהו שהתפקיד שלו לטפל בתלונות כאלה. אז אל לאף אחת לחשוש, זו הרבה מעבר לזכות לגיטימית של כל אישה להרגיש בנוח, ואם מישהו מתנהג כלפיה בצורה לא מתאימה – ללכת להתלונן עם גב זקוף ולא כעני בפתח. (ברור שצריך להבחין בין אדם שאומר בוקר טוב לאדם שאומר "משפט אחד מוגזם" לדבריה.)
בהצלחה רבה לכל השמורות הצדיקות והגאות בדרכן.
יישר כוח לך, חזקי ואמצי! בפעם הראשונה זה כנראה תמיד יהיה מסובך לכל אחת.
כדאי לדעת שאין צורך להתלבט כל כך לפני שמבקשים משהו בסיסי כל כך. נהג שאומר משפט מוגזם זה עשוי להיות פלילי מבחינת חוקי המדינה. ויותר משאר עובדי המשק, נהגים הכי מפחדים מזה, כי אם פותחים להם תיקים במשטרה על הסעיף הזה, הם לא יכולים להסיע במערכת החינוך וזה פוגע בפרנסה שלהם.
ואם גם הבהרת שאת לא רוצה לתקשר על כל עניין שלא טכני לחלוטין, אז זה וודאי פלילי על פי החוקים להגנת זכויות האישה…. החילונים מכירים את החוקים האלו יותר טוב ממני וממך.
הדבר הכי משמעותי שקיבלתי מהשמורה בשנים האחרונות, זה לשמור על הזכויות שלי כעובדת וכאישה, אפילו לפני ההגדרה חרדית…. בהצלחה.
יישר כוח לך, חזקי ואמצי! בפעם הראשונה זה כנראה תמיד יהיה מסובך לכל אחת.
כדאי לדעת שאין צורך להתלבט כל כך לפני שמבקשים משהו בסיסי כל כך. נהג שאומר משפט מוגזם זה עשוי להיות פלילי מבחינת חוקי המדינה. ויותר משאר עובדי המשק, נהגים הכי מפחדים מזה, כי אם פותחים להם תיקים במשטרה על הסעיף הזה, הם לא יכולים להסיע במערכת החינוך וזה פוגע בפרנסה שלהם.
ואם גם הבהרת שאת לא רוצה לתקשר על כל עניין שלא טכני לחלוטין, אז זה וודאי פלילי על פי החוקים להגנת זכויות האישה…. החילונים מכירים את החוקים האלו יותר טוב ממני וממך.
הדבר הכי משמעותי שקיבלתי מהשמורה בשנים האחרונות, זה לשמור על הזכויות שלי כעובדת וכאישה, אפילו לפני ההגדרה חרדית…. בהצלחה.
לפעמים כחרדיות יש לנו פחות מודעות לגבול בין הטרדה לבין פטפוט בעלמא
אני חושבת שצריך קצת להעלות את המודעות לגבי הטרדה וכו'… אם הנהג אמר לך משפט שיש לו רמז להטרדה, ואת אמרת לו בצורה ברורה שאת לא רוצה לדבר איתו, חובה לפטר כזה נהג לאלתר. גם בקרב החילונים יש רגישות גבוהה לנושא, יותר מאתנו אפילו.
בעבודה שלי אישית, אמר לי פעם מישהו משפט, ודי נדהמתי אבל המשכתי הלאה. אחר כך סיפרתי את זה לעובדת לא חרדית, והיא כל כך הזדעזעה ואמרה לי מיד שזה נחשב הטרדה, וראתה לנכון לספר את זה לבוס (על דעת עצמה), שראה זאת בחומרה רבה מאד!!!!
לפעמים לחרדיות יש פחות מודעות לגבול המקובלות בין הטרדה לבין פטפוט בעלמא. חשוב שתעלו את הנושא בצורה צנועה ומכובדת, כיאה לשמורה.
וואו כל הכבוד! אמיצה!
רציתי להוסיף שלפעמים דווקא בנושאים האלה בין גברים לנשים, ובמיוחד כמו בסיפור הזה, דווקא כאן – גם אנשים שלא מבינים בד"כ את הצרכים שלנו, מבינים טוב מאד למה אישה מבקשת להחליף את הנהג שהיא נוסעת איתו לבד… כמו שמישהי כתבה בתגובות, עדיף לומר להם בבירור את הסיבה בלי להתחמק, סתם מבזבז אנרגיות!
לי בעבודה היה אחד שכל פעם הציע להסיע אותי. כל פעם הייתי מתחמקת באי-נעימות, עד שפעם אחת העזתי לומר לו (באמת שהייתי נבוכה) שפשוט אני לא נוסעת עם גברים. הוא ממש הבין ומאז- סיימתי עם זה… והעזתי לומר כבר לעוד אנשים…
חייבת לציין ולחזק כאן עניין חשוב. היום בעולם הכללי יש מאוד את העניין של הטרדות…
לכן בכאלה מקרים תמיד עדיף לבוא ולהסביר במונחים שהם מכירים: אני מרגישה שיש כאן הטרדה וכו'. זה לא קשור לזה שאני חרדית אלא זה בעיה אוניברסלית. מחויבות של מקום העבודה מבחינה חוקית לטפל בעניין הטרדות וגם של חברת ההסעות, אם היא חברה רשמית ומתנהלת באופן חוקי.
אז לבוא בביטחון ממקום של צדק ושמירה על חוקי התנהגות מינימליים במקומות עבודה. כמובן שלא כל מילה היא הטרדה, אבל כמו שנשמע כאן זה יכול לשבת על זה ולכן חשוב לדעת איך להציג את הדברים.
מה?! "בקשה מוזרה?! "בקשה חריגה!?" אני רוצה לחזק אותך: זו בקשה ממש לא חריגה, היא מובנת מאוד ואין שום מקום להתנצל על כך.
בלי קשר להיותך חרדית- מבחינת החוק במדינת ישראל, אין לאף גבר ויהיה זה נהג\קולגה\מוכר מכולת שום זכות להעיר לך הערות, או להגיד לך דברים שלא מתאימים לך ואת לא מרגישה בנח איתם. זו זכותך המלאה, ואם מישהו העיר לך משהו שאת לא מרגישה בנח איתו אל תחכי לרגע, תתלונני!
(ברוב מקומות העבודה יש אחראית לעניין, אך גם בלי זה- מחובת המעסיק לוודא שהעובדות מרגישות בנח בעבודה.)
רק חייבת לציין, שאצלם הנושא של "הטרדה" הוא מאוד מוכר, ונכון שאצלם להגיד "היי" בהתלהבות זה מינימום יחס חיובי ואצלנו זה כבר גבולי, אבל אם מסבירים להם שזה הנושא הם מבינים את זה מיד.
אם היא רק הייתה מסבירה לבוס או יותר קל – ישירות לסדרן ההסעות, שהנהג הספציפי מטריד אותה ולכן היא לא יכולה לנסוע איתו הוא היה מוחלף מיד, ולא רק זה – אלא שמכאן והלאה הוא לעולם לא יעז להתחיל עם חרדית…
(בתור אחת שעבדה במקום עם נתונים זהים ממש, אולי אפילו באותו מקום…)
הסיפור שלך הוא לא נדיר ויכול להיות רלוונטי להרבה נשים, את נהגת ממש בחכמה, כל הכבוד לך, זה מאוד לא פשוט להתלונן כשאת עובדת חדשה.
גם לי היה סיפור דומה, ומה שאני עשיתי- פשוט ברגע שעליתי להסעה פתחתי ספר תהילים וקראתי. הנהג ניסה לשאול שאלה, אבל תגובה הוא לא קיבל. לאחר סקירה קצרה הוא קלט שאני מתפללת ופשוט לא ניסה שוב ליזום שיחה. אז אפשר לנסות את זה למי שזה רלוונטי.
הרבה הצלחה במקום החדש, יישר כח.
ב"ה שאנחנו חיות בעולם שמור ולא יודעות מה קורה בעולם הרחב וכמה זה לגיטימי להתלונן על נהג שמדבר בצורה לא מתאימה ולא נעימה לי.
גברים היום חוששים לעבוד בחברת נשים (באופן יחידני) בגלל הקלות שבה מתקבלות תלונות כאלו… (יצא לי לבקש מעובד לעבוד פרטני עם מישהי באופן חד פעמי. כמובן שלא היתה בעית ייחוד והוא סירב 'אני לא מכניס את עצמי לצרות'.
מותר לנו להרגיש הכי בנח עם הרצון להרגיש בנח!!
מדהימה מדהימה!! כל הכבוד שהצלחת לאזור אומץ ולבקש את הבקשה הזאת!!
היה לי סיפור בנושא. תקופה ארוכה הייתי חוזרת מהעבודה הביתה בשעה קבועה. ויש אוטובוס אחד מהעבודה לשכונה עם נהג קבוע. הייתי עולה על האוטובוס בתחנת המוצא עד שמתי לב שאני עולה לאוטובוס לבד, נוסעת 2-3 תחנות עד שמתחילים לעלות עוד אנשים… ואז גם הנהג התחיל לנסות לדבר איתי…. אמנם דיבורים טכניים בהתחלה, אבל אח"כ גם התחיל לנסות גם דברים יותר אישיים, כמו היית חולה אתמול??? כאן כבר ראיתי שזה לא לענין, ואי אפשר להמשיך בצורה כזאת.. הייתי ממש בדילמה ולא ידעתי מה לעשות…. ככה היתה לי תקופה של אילתורים, פעמים שיצאתי מוקדם, פעמים שהצלחתי למצוא דרך אחרת להגיע הביתה ולעיתים נדירות כן עליתי לאוטובוס תוך כדי שיחת טלפון…. אבל הרגשתי שזה לא יכול להמשיך ככה תקופה ארוכה, ואצטרך למצוא פתרון יותר קבוע.
ואז ד' זימן לי את הקורונה והתחלתי לעבוד מהבית. שקעתי במה שדרש השינוי הזה, ושכחתי מהבעיה שהיתה לי עם האוטובוס… עד שיום אחד נסעתי להורים, ובדיוק הוא היה הנהג באוטובוס שלי…. ואז התעוררתי להבין כמה השינוי הזה עזר לי לפתור את הבעיה שנקלעתי אליה…. וכ"כ הודיתי לה' על העזרה עם הבעיה שהיתה לי
למה אני כותבת את הסיפור? אני חושבת שכל אחת צריכה לשים לב עם מי היא נוסעת, לא להיגרר לסיפור לא רצוי. ובנוסף, לשים לב מה קורה עם הילדים… הם גם עלולים לנסוע עם נהג קבוע, ומי יודע מה קורה בזמן הנסיעה, ומה הם שומעים? עלינו לשים לב לנקודה זו .
מקסימה. איזה מרגש. מזכיר לי סיפור משלי. עבדתי בעבודת החלומות עלי אדמות. שעות כרצוני, מהבית או מהמשרד. גיוון, כיף. כל מה שרציתי.
אחת לשבועיים הייתי צריכה להגיע לישיבת צוות במיקום חסר תחבורה ציבורית. או כמו שכתבה ההיא- לתקף- לתקף- לתקף… ובעיקר לחכות. שעתיים ומשהו נסיעה למקום שלוקח ברכב חצי שעה. יום אחד הבוס הציע לי טרמפ, הוא גר קרוב אלי וזה היה מושלם, ככה גם הנסיעה נחשבה כשעת עבודה כי תקתקתי מולו עניינים.
והמצפון? הדחקתי. אבל הוא לא נח ולא שקט ויום אחד, חורפי וקר וגשום וכביש חסום החליט הבוס הנחמד לנסוע בדרך עוקפת. ואני לבושתי, רק כשהגעתי הביתה קלטתי שיש מצב שהיה פה איסור של ייחוד… ואז כבר לא יכולתי להדחיק. התקשרתי לרב, שאלתי. הוא אמר- לא מילים מדויקות אבל קרובות למדוייק- זה אולי מותר, אבל זה לא יפה. (לנסוע עם הבוס, לא לנסוע במקומות חשוכים כמובן ששם זה ממש ייחוד…) כמובן כשמדובר על נסיעה ביום בדרך ראשית.
לא יפה? ואיך מוצאים חן בעיני אלוקים כשעושים משהו 'לא יפה'? אז הפסקתי, בהתחלה התחמקתי כל פעם שהציע טרמפ, אמרתי שאני מגיעה עצמאית, יש לי סידורים לפני ואחרי עד שפעם אחת הוא שאל אותי מה קרה. לא קנה את התירוצים עניתי לו בפשטות ובכבוד. שאלתי רב, הוא אמר שזה לא מתאים.
והוא? חרדי!! שחור לבן… ענה לי: "לא חושב שצריך ככה להחמיר ולדקדק…" הופה! זה כבר היה יותר מידי. לא אלאה אתכן. מפה לשם ומשם לפה… החלטתי לעזוב. לא התאימה לי צורת הדיבור ההיא שהצטרפה לעוד כל מיני יצורים קטנים ומודחקים…
עזבתי. שדכניות הרימו גבה בתמיהה. לקח לי אח"כ המון זמן למצוא עבודה חדשה. המון. אבל אז מה. שבועיים אח"כ מצאתי את בעלי… ומחילה מכל השדכניות שנאמו שלא עוזבים עבודה כשאת בחורה בשידוכים!! ובלי קשר למה שקיבלתי אח"כ, התחושה של קרבת ה' שהייתה לי בקבלת ההחלטה לא משתווה לכלום!! והידיעה שאני שומרת על עצמי ועל הכבוד שלי זו הידיעה שבסופו של דבר נתנה לי את הכח אז וממשיכה ללוות אותי גם היום…
אני רוצה להגיב לסיפור הזה וגם לסיפור הקודם. לחזק את כל האלה שההפי אנד שלהם עוד לא קרה…
בדיוק השבוע אמרה לי מישהי כשספרתי לה שהפסדתי עבודות נחשקות בשביל לא להחזיק סמארטפון. אז היא אומרת לי נו… אז מה עם הסוף הטוב שקורה בדרך כלל בסיפורים? אז זהו, שלפעמים הניסיון קשה, ויש הרבה סיפורים שעוד אין להם סוף והם לא מתפרסמים… וזה לא עבודת תכנות שבמקום לקבל 30,000 מקבלים רק 15,000, זה משכורת חודשית נורמלית להתקיים ותו לא…
רוצה לחזק את כל אלה שעדיין אין להם את הסוף הטוב, בטוחני שיגיע בסוף. בינתיים חיזקו אמצו!!!! וגם אני…. ובינתיים תזכרי (וגם לעצמי…(:) שהסוף הזמני הזה הוא חזק ועוצמתי!!!
סייעתא דשמיא, רציתי גם להוסיף ולהזכיר שהתורה שומרת עלינו. הבעייתיות אולי היתה הלכתית אבל בהחלט יכול להיות שגם הביטחון האישי שלך היה מוטל בספק- זה כל כך מרגיע לדעת שעשית את מה שה' רוצה, ולזכור שהוא דואג לך ורוצה שתהיי שמורה מכל הבחינות!!!
***
אני לא יודעת מה זה ’משפט מוגזם’, אבל כדאי לדעת שכל פניה אישית שלא לרוח האישה ולרצונה נכנסת בהגדרת הטרדה. יתכן מאד שאם נכיר את המינוחים הנכונים, יהיה קל יותר לבקש וגם לקבל את התנאים שמתאימים לנו.
***
וואו! בתור אחת שעשתה הרבה פעמים ליווי להסעות בית ספר, אני יודעת שעם הנהגים הם באמת סיפור מסובך מאוד בלשון עדינה ויש להתרחק מהם מאוד! גם כאלה שנראים דתיים, זקנים ובכלל מאוד עדינים, אבל הצירוף של השעמום יכול להיות גרוע מאוד! כל הכבוד על הזהירות מעריכה מאוד!
***
מיוחד!!! התרגשתי מאוד מהסיפור ובעיקר מהאומץ. התוצאה היא מתנת שמיים וזה כ"כ מרגש לשמוע כאלה הארות שה' שולח, הגבורה של המספרת זה האומץ המיוחד לבקש ולהתעקש למרות אי הנעימות שכרוכה בכך.. אשרייך!! מאמינה שבעוה"ב השכר שלך יהיה עוד פי כמה..
***
וואו!! איזה סיפור עוצמתי! בתור אחת שמכירה מקרוב את ההתמודדות הזאת, אני ממש מעריכה!! כ"כ לא פשוט.. במיוחד שנמצאים לבד והיצר הרע עובד שעות נוספות;) שיהיה המון בהצלחה בעבודה החדשה, ושתצליחי לשמור על עצמך תמיד בכל ההתמודדויות שיזמנו לך החיים…
***
זה כל כך מיוחד, הרגע הדק של הבחירה האם להתעקש, שזה צעד שאת מעדיפה לחמוק ממנו- אבל את יודעת שהוא אמת. או להמשיך בזרימה הפשוטה, אבל עם מועקה ובושה המקננים בשל (אי)בחירה מוטעית.. עם הרבה הערכה, ותודה, זה נותן לי גם כח, אישה שמנסה להישמר.
***
סיפור מיוחד וכל הכבוד לה, אבל כדאי לדעת שאם הוא דיבר דברים אישיים מידי, אז עפ"י חוק זו נקראת 'הטרדה.. ' ולכן היא יכולה בכל מקרה להתלונן על הנהג, ובכל מקרה החברה היתה מחויבת להעביר את הנהג מתפקידו!!
***
וואו, יקרה, הסיפור שלך ריגש אותי!!! ממליצה לך לאחסן אותו במיקום בולט במוח! זהו סיפור של השגחה פרטית והארה שמימית… בעולם ההסתר שלנו, לא הרבה אנחנו זוכים לראות הארות שמימיות עין בעין… בתפילה שנזכה תמיד לשמור ולהישמר!
***
סיפור מהמם, יפה שחשבה על האופציה… סוג של יצירתיות. אצלי למשל זה היה או לנסוע ב3 אוטובוסים או למצוא עבודה אחרת. לא הייתי חושבת בכלל על הכיוון של הנהג… איזה כתיבה מדהימה! ללקק אצבעות
***
כל הכבוד על האומץ ועל זה ששמעת לקול הרב. רציתי לחדד – האם היתה אמירה לנהג להפסיק? יש הרבה אנשים בציבור הכללי שלא מבינים דקויות עד שלא אומרים להם מפורש, וגם אם לא העובדת עצמה, אפשר לסדר שיעבירו להם את המסר. לפעמים זה מספיק וכדאי לנסות
***
יש לך אומץ מיוחד!!!!! וזה בהחלט נס של ממש וסיעתא דישמיא של עבד שרוצה להיות חופשי לה' ורק לו!!!
***
רואים את זה בחוש!!! בת שרוצה להתקרב לה' יתברך כמה שיותר ולהיות דבקה בו! הקב"ה עוזר לה לעשות את זה. הוא חפץ שיהיו קרובים עליו. רק צריך לעשות את הצעד הקטן של ההשתדלות, אשריך!!!
***
אלופה! כ"כ לא פשוט להחליט שחייבים לדבר, ולא משנה מה יהיה המחיר. היצה"ר תמיד מסביר לנו למה זה לא כזה נורא ואולי לא ממש חייבים לעשות צעד, ואת הצלחת!! אלופה שאת- מעריכה!
***
כל הכבוד על האומץ והנחישות! עד כמה שידוע לי גם בעולם הכללי בקשה כזו שמגיעה מסיבות כאלו היא מאוד לגיטימית, רק צריך לקרוא לזה "בשם החוקי המתאים" וזה כבר תמרור אדום גם אצלם.
***
מדהימה!!! עם אומץ יהודי! ותודה על השיתוף.. זה נותן כ"כ המון כח ומחשבות טובות שלא על כל עיקרון צריך לוותר בגלל תנאים קשים.. סיפור מרגש מאד! יש לד' בנות להתגאות בהן!
***
לפי מה שהיא אומרת זה נשמע על גבול ההטרדה, כלומר לא רק בעיה של צניעות אלא קצת מסוכן. אפשר להשתמש בזה, מספיק לרמוז שהוא יותר מידי נחמד…
***
איזו אמיצה! רק אומרת, שכמה שזכור לי, מספיק שהיא הייתה אומרת שהנהג פותח איתה בשיחות שלא לרוחה וזה משהו שמובן גם בציבור החילוני. בהצלחה
***
ואווווווו ריגשת אותי, איזה ס"ד מיוחדת! אמאלה, פשוט שווה להיות גאות בערכים שלנו. אני מאמינה שזה שעמדת במכובדות על דעתך קנה אותם.
***
אין לך מושג כמה הצעד הזה היה קריטי, מכירה מקרוב בחורה הכי שמורה שיש שנתקלה בכזה סיפור בהסעה וזה לא הסתיים טוב בכלל….
***
על זה נאמר "פתחו לי פתח של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". יש חובת השתדלות ואין יאוש בעולם כלל.
***
האם זה לא נכנס לסעיף של הטרדה? אם כן, כדאי לדעת, אין פה בקשת "טובה" ולא צריך להרגיש אי נעימות .
כל הכבוד, זה עוצמה לדרוש את שלך ועוד כחדשה!!!
***
מדהימה שאת!!! סיפור מרגש ומחזק!!
***
ואווו, הסיפור הזה מדהים!!
***
אשרייך, בהחלט אמיצה!
***
גיבורה! כל הכבוד!
***
תגובות לסיפורים קודמים
לעורכות היקרות, רציתי להתנצל, ולהודות.
האמת שהרבה פעמים חושבת לשלוח תגובות, סיפורים רבים נוגעים ללב והייתי רוצה להשתתף במילות חיזוק וצל״ש. אבל אין זמן, תמיד רצה סביב השעון, ולא מספיקה. באותו שבוע הייתי בסערת רגשות כשקראתי את הסיפור, השתכנעתי לשכוח מכל התוכניות האחרות לערב ולנסח תגובה.
אלא מה, סערת רגשות לא תמיד מביאה תוצאות אידיאליות, ומיד למחרת התחרטתי על הניסוח שלי, תכננתי לשלוח לכם התנצלות ותיקון. לצערי פתאום גיליתי שכבר יום שלישי והנה הגיע סיפור נוסף ותגובות לסיפור הקודם, והתגובה שלי מופיעה במקום בולט… כמובן שאתן כבר תיקנתן לבד את הטעות שלי, אבל מאוד לא נעים לי שהייתן צריכות לעשות את זה.
בתקווה שעדיף מאוחר מאף פעם… מתנצלת על המילה ״כעסתי״. אין מקום לכעס אצל השמורה. לא מכירה אתכן אישית אבל כולכן כ״כ מחזקות, מעודדות, מפרגנות ונותנות ללא סוף ותמיד לשם שמים.
וכאן המקום להוסיף ולהודות על החיזוק התמידי ולא פחות על הבמה לשתף, לדון, ולהרגיש מובנת, והקב״ה ישלם שכרכן. מעריכה מאוד.
תגובה לתגובה, מצטטת: "אז באמת כל הכבוד לגיבורת הסיפור על הניסיון שלה, וזה שהיא עמדה בו. אבל זה לא אומר שכל אלו שכן יש להן “משרה שנחשבת ‘קריירה’, כסף, סיפוק” ועובדות במקום חילוני הן לא בגדר “טובה יותר, גבוהה יותר, קרובה יותר לה’.” יכול להיות שדווקא בגלל שהן עובדות בכאלו במקומות – הן הראשונות להיכלל בהגדרה הזו. "
הפריע לי הקטע הזה, מאוד. לא אני שאמדוד מי קרובה יותר לד', שזה סתם ככה ממש לא אפשרי למדוד, הן אדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב, אבל זה בסוגריים.
רציתי להאיר את תשומת הלב- אכן, גם במקום עבודה חרדי רבים המכשולות, גם במקום שמור ומגודר (ומסונן:)) אפשר למצוא את הבורות. אבל! וזה אבל גדול- יש הרבה מאוד סכנות רוחניות שמטבע הדברים עובדת במקום חילוני חשופה אליהם יותר, בין אם תרצה ובין אם לא.
אציין כמה מהם שאני יודעת עליהם בוודאות (חושבת שמי שעובדת במקום כזה תוכל רק להוסיף):
- הנושא של שמירת עיניים, שכידוע לכולנו הוא ממש לא לגברים בלבד, אפשר למצוא את המקורות לכך בספר גן נעול פרק י"ג עמוד קס"ח, ובספר קדושת העינים פרק ט"ו עמוד רצ"א. ולצערי אני יודעת מניסיון אישי שכאשר שמגיעים למקום חילוני לגמרי זה מצב שאין בדרך הטבע כמעט שום סיכוי שלא לראות… ודי למבין.
ואם בת תאמר שבמקום עצמו אין דברים כאלה, אז בדרך, באוטובוס, ברכבת, אלו קווי אוטובוס שבאופן רגיל בת ישראל כשרה לא מכירה אפילו את מספרי הקווים הללו, ובנסיעה לעבודה היא נחשפת, וכמו שכתבתי לעיל.
- דיבורי הבל (במקרה הטוב) ודיבורים אסורים רח"ל שנאלצים להיחשף אליהם מישיבה בישיבות מעורבות. נכון שגם עובדת במקום חרדי שבעצם עובדת עם לקוח שלא שומר תורה ומצוות נאלצת להשתתף לעיתים בכאילו ישיבות. אבל אז יש לה את האפשרות להימנע מהשתתפות בישיבות מסוימות, היות והיא לא עובדת חברה.
וכן יש לה את הזכות והאפשרות הנוחה להביע בתוקף ובכבוד את אי שביעות רצונה משמיעת דיבורים שאינם בנושאי עבודה- האנשים יודעים שהיא עובדת חרדית, והמרחק שבינה לבינם מוחשי להם בזה שהיא עובדת בחברה אחרת. (מתחבר לי גם לצורך בחומה שנכתב במסר שנשלח בעשרה בטבת)
- היחשפות לעולם המקביל, שלצערנו הרבה יהודים נמצאים בו, אבל האטמוספרה בו היא אחרת, המושגים הם אחרים, שפתה דיבור שונה. וכשעובדים איתם- 8- 9 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע זה משפיע, גם אם לא מרגישים. פתאום יש בראש דברים שחבל שהגיעו לשם. וגם אם חלק הימים הם מרחוק, גם יום בשבוע זה מספיק, ואין כאן מקום להאריך.
נכון שיש את ההתייעצות עם דעת תורה שאני מאמינה שהבנות היקרות בשמורה לא ויתרו עליה, אבל גם שאלה- יש שאלות שמראש לא שואלים, ויש גם דרך להציג שאלות.
בקשר למה שהכותבת הזכירה כבעיות שיש גם במקומות "שלנו": שום מקום בעולם הזה הוא לא גן עדן והוא לא מוגן לגמרי. במיוחד לא מקום עבודה שמצטרפות בו כל כך הרבה סגנונות של בנות מכל גווני העולם החרדי על מגזריו ועדותיו השונים. נכון שיש דברים שהיה טוב ומשמח אם לא היו אצלנו כמו המיילים שהוזכרו והקירור למיניו השונים. אבל מה זה קשור?
ניקח לדוגמא סמינר- האם בגלל שיש בסמינר בנות שמגיעות מבתים שמורים פחות מהבית שלנו אשלח את ביתי לסמינר שמיועד לבנות שמגיעות מרקע אחר מאיזה סיבה שלא תהיה? הרי ברור שלא! גם בסמינר מסוג א' א'- בת, כל בת, צריכה לשמור על עצמה לעלות ולא לרדת, ולהבין שגם אם היא במקום מצוין זה לא אומר שהיא יכולה להרפות ולנוח על זרי הדפנה. היא צריכה לשמור על עצמה להיות נגד הזרם בדברים שנוגדים את ההלכה (כן, וגם בדברים שנוגדים 'רק' את התקנון).
הלוואי ונדע את הדרך ללכת בה תמיד. תודה לשמורה על המקום לדיון על הדברים, ועל כל עבודת הקודש שאתם עושים, יהי חלקי עמכם.
ישר כח למי שבוחרת נכון, בשביל רוחניות תמיד מרוויחים ומניסיון
2 נקודות שממש הסכמתי איתם:
- "אין שום קורלציה ברורה בין משכורת גבוהה יותר לבעל שיכול לשבת וללמוד בלי שום הפרעות." -זה ממש נכון, אם את רוצה שהבעל ילמד יותר ברוגע, את צריכה משרה של הרבה ימי חופשה ופחות שעות ביום, ויותר תקחי אחריות על להוציא את הילדים ולהישאר איתם בבית שהם חולים (במקום הבעל). הדברים האלו הרבה יותר עוזרים ללמוד ברוגע מאשר גובה המשכורת.
- "שום דבר לא ניתן בחינם"- גם נכון, מקומות שמשלמים פי 3 מצפים ליותר ואם ילד יהיה חולה יצפו ממך להגיע בכל אופן. וכן אם פרויקט לא הסתיים בתאריך, תצטרכי לעשות שעות נוספות למרות שאת צריכה כבר לחזור הביתה ולאסוף את הילדים וכו. סוג של קונים אותך בפינוקים.
ישר כח למי שבוחרת נכון, בשביל רוחניות תמיד מרוויחים ומניסיון.
האמת שקשה לי עם השיח לאחרונה, ועם התגובות שמדברות על זה שצריך להרוויח המון כסף בשביל בית של תורה.
אני עובדת בחברה חרדית, הראשונה שעולה לכם ברשימה שאתם מדברים על ניצול. כן, אני מרוויחה יפה בעיני, וכך גם כל חברותי מסביבי. אני נשואה חמש שנים, בעלי לא מקבל בכולל מלגה, משלמים משכנתא – ועדיין מרוויחה מספיק ב"ה שלא יחסר על שולחננו לא גבינה צהובה ולהבדיל – לא בשר בקר.
לא ברור לי של מי האינטרס להגיד שלא מרוויחים ושאי אפשר ללמוד ככה. בעלי לומד איפה שטוב לו ללמוד, בלי להסתכל על משכורת – ב"ה בשעות שנוחות לו ובמקום שלבו חפץ. המקסימום שאני שואפת אליו הוא רמה ג' במשרד ממשלתי, והרבה חברות שלי פה כבר עשו את זה. מי שסבורה שרמה ג' זה לא מספיק לבית של תורה, בהצלחה. להרוויח המווון זה תמיד נחמד, אבל יש לזה בד"כ מחירים נוספים.
אני חושבת שיש טעות גדולה לצערנו בנושא של יציאה לעבוד למען המטרה בית של תורה. לפעמים אנחנו ממש מתבלבלים ומתירים לעצמנו דברים למען המטרה – בית של תורה.
השאלה- כל אחת מה היא מציבה לעצמה בהגדרה בית של תורה? האם יש דברים שאנחנו מסכימות לוותר עליהם בשביל בית של תורה? או שרוצים יחד עם זה גם את כל ההנאה הגשמית, וזה ממש סתירה אחד לשני! ריהוט מושלם/ ביגוד מושלם/ יציאות לחופש והכל בשביל הבית של תורה.. אז התבלבלנו לגמרי, והרצון לכסף הוא לעוד דברים ולא רק בשביל בית של תורה.
מי שרוצה לדעת מה זה בית של תורה, יש לנו דוגמאות ללמוד מנשים בדור הזה, מה זה בית של תורה. נשים שחיות מצויין באושר ובשמחה, לפעמים יותר טוב מכאלה שמרוויחות עתק, ועדיין לא טוב להם….
סתם בדיקה לעצמנו האם באמת המטרה היא רק בית של תורה. יש עוד הזדמנויות בחיי יום יום כדי להעניק מעצמנו למען בית של תורה, פחות להפריע בלימוד, יותר לשחרר מעול…., לתת יותר הערכה, כבוד, לשמור על הבעל, לא לקחת את הבעל לכל מקום שמתחשק לנו ללכת, והדוגמאות הם רבות.
בואו נזכור- אנחנו רוצים באמת בית של תורה, הלוואי ונזכה תמיד לעשות את הדברים הנכונים ולהגיע לאמת הפנימית!!
עוד הערה אישית. מרגישה שלהרוויח כסף לא בכשרות, זה לא שווה. הרי פרנסה זה כזה דבר שמיימי, ברגע הקב"ה יכול לקחת את זה מאיתנו, אז בואו נרוויח את הכסף ביושר, נקבל מה שאנחנו צריכים למען חיי תורה ולא מעבר, שלא יצטרך להיות לנו הוצאות ועוגמת נפש מיותרת.
קראתי כמעט את כל התגובות. כל אחת רואה את הנושא מזווית שונה, אבל אני רוצה להעיר על עוד זווית שלצעירות אמנם אסור לחשוב עליה, אבל לי ולחברותי המבוגרות יותר הייתי רוצה לעורר נקודה למחשבה.
זה נכון שרוב הבנות הטובות בכלל לא חושבות על קריירה, הרבה יותר חשוב להם להקים משפחה חמה ולטייל אחר הצהרים בנחת בגינה. מה בכל זאת מושך אותם לקבל משכורת גבוהה? האם רואים אותם כל היום טסים לחו"ל ומחליפים ריהוט כל כמה שנים?
שאלת חכם חצי תשובה. אנחנו ההורים לא מסוגלים להתחייב על דירה במרכז הארץ, אבל כן רוצים לראות את הילדים לידינו ואת הנכדים סביבינו. הפתרון המתבקש הוא להטיל על הזוג משכנתא של מאות אלפי ש"ח, רק כמובן שאם הבנות יהיו גננות או שיעבדו במשרד קטן ושמור – לא נוכל להטיל עליהם סכומים אגדים כאלו, וכך אנחנו מדרבנות את בנותינו ללמוד מקצוע מכניס ולחפש עבודה במקום מכניס.
והביקורת שאתם מחפשות קריירה… מופנות כמובן כלפי הבנות הצעירות. לא לחינם נזעקו הצעירות שהן לא מחפשות קריירה, אבל הגיע הזמן שאנחנו ההורים (של הבנים או של הבנות? של אחת תעשה חשבון הנפש לעצמה) נבין שאנחנו האשמות בכל הגלגל המסחרר הזה. הרבה בנות (בחורות וגם נשואות) המתמודדות האם לקחת עבודה במקום שלא תואם את רוח הסמינר, מקבלות מאחורי הפרגוד מסר של -אל תעשו עסק, העיקר שהנטל הכספי לא יפול עלינו…. תעיד על כך זאת מהתגובה הראשונה שביררו אצלה בשידוכים..
מחכה לתגובות מהורים מזדהים, ומהורים שרואים את המצב מזווית אחרת.
***
אני חוששת שלא העברתי מספיק את המסר. לא באתי לבקר בקשר להתחייבויות הכספיות, אלא לעורר אותנו ההורים לחזק את בנותינו /כלותינו בשעות גורליות של בחירת מקום עבודה. עזרה פיננסית לתקופת המעבר יכולה בהחלט לעזור להם לעבור את הגל הקשה של בחירת מקום עבודה. אם נשכיל שדור העתיד מוכרע על כף המאזנים, נתאמץ מעל ומעבר לתת להם לעבור את הגל הקשה של בחירת מקום עבודה.
אני רוצה להגיב לתגובה משבוע שעבר לסיפור "לבנות עתיד" התגובה היתה- "רוצה להגיב על תגובה, של זו שכתבה על מה מבררים בשידוכים. מסכימה לחלוטין שמסירות לתורה זה מינימום, סבלנות לילדים זה בסיס, מידות ויראת שמים זה א' ב'. אבל מכירה מקרוב משפחה ששאלו את אחד ה'גדולים' באופן אישי מה לחפש בשידוכים, וקיבלו תשובה פרטית (פרטית! נכון!) לחפש בחורה חכמה כדי שהילדים יהיו מוכשרים (בלימוד…) ואגב, זו משפחה שאני חושבת שאין להם נציגות בשמורה כי הם בכלל לא יודעים לפתוח מחשב… "
בגלל (ולא אגב) שמדובר במשפחה שלא יודעים לפתוח מחשב, אז כנראה שהתחומים כמו תורה, קדושה ומידות כ"כ ברורים להם, כך שבתוך זה כדאי לקחת בחורה שתהיה גם חכמה בשביל שהילדים יהיו חכמים.
ועוד משהו חשוב- למה תמיד מקשרים את המקצוע הנלמד לרמת המשכל של הבת. כלומר אם היא למדה משהו נחשב כמו מחשבים או ראיית חשבון וכד' אז כנראה היא ממש חכמה, ואם הלכה ללמוד מקצוע אחר (כי יותר אוהבת או יותר מתאים לה וכו') – אז כנראה שהיא לא מספיק חכמה. כך שהתשובה שקיבלו מאחד 'הגדולים' לא מחייבת לקחת דווקא משהו שעובדת במחשבים בחברת הייטק נחשבת.
(ואני כותבת זאת דווקא בגלל שאני מאלה שכן למדתי ועובדת במקצוע "נחשב", וכשאת אומרת במה את עוסקת אז מסתכלים עליך אחרת- כנראה ממש חכמה… ואם הייתי עובדת במשהו אחר אז רמת המשכל שלי השתנתה?)
לגבי התגובה על כך שמשכורת גבוהה פירושה דרישה ל"עבדות מוחלטת": חבל להטעות את הציבור. זה לא נכון בעליל. המשכורות בהייטק גבוהות כי אלו תנאי השוק. המשכורות בחברות החרדיות נמוכות כי אלו תנאי השוק שלהן. אין כל קשר לתנאי העסקה.
דווקא לעיתים החברות החרדיות הידועות מנצלות ודורשות שעות נוספות בצורה מוגזמת למרות השכר הנמוך (מידיעה). תודה רבה!
בקשר למי שכתבה שיכול להיות שעדיף לעבוד בסביבה מעורבת כי אז הגבולות ברורים, אז אני חושבת, שלא מספיק לי להיות בתיבת נוח, אלא אני רוצה להיות עם האנשים, ולא בקומת הבע"ח. ואני מוכנה לשלם על זה, והרבה!
תגובה לסיפור עניין של בחירה.
ראיתי את הסיפור שלך באיחור, שמחה לשתף אותך ש'טוב מאוחר מלעולם לא':) הרגע ממש אני עוברת למסלול ג'ימייל בלבד בנטפרי, במקום מופחת סיכונים עם נטפרי אישי, וזה אחרי שאני מרגישה כמה אני מזגזגת ומזדהה עם כל התגובות של כולן.
אני לא עובדת הייטק אבל כן משתמשת במחשב לצרכי עבודה, ולא רק…. תודה אסתי על השיתוף, והמון תודה לכל המגיבות המדהימות שנתנו בעקיפין כח גם לי… תמשיכו לחזק! עם הדקויות האלו נביא את הגאולה בקרוב, ונמשיך לשמח את אבינו שבשמים!
בהשפעת הסיפורים היפים והחשובים של ימי שלישי, שמתי לב יותר לעניין חוסר הצניעות בקטלוגים של חנויות של הציבור שלנו.
אני חושבת שבתור ציבור הקונים- ההשפעה שלנו על זה יכולה להיות משמעותית מאוד. אם נבהיר שאנחנו לא מוכנים לכזאת צורה של שיווק- זה לא יקרה. (כי הרי בסופו של דבר הם רוצים למשוך אותנו, הקונים…)
להלן תגובה שהגבתי על קבלת קטלוג שבאמת היה ממש לא מתאים, אם יהיו עוד תגובות כאלה אולי נצליח למגר את התופעה…
"שלום, ראיתי את הקטלוג, חייבת לומר שיש שם בגדים יפים מאוד. אבל היה עצוב לראות כזה קטלוג של חנות שלמיטב ידיעתי פונה בעיקר לציבור הדתי/חרדי, והדוגמנית כ"כ לא צנועה. לצערי למרות שהסחורה נראית טובה- לא אוכל לקנות מקולקציה שמשווקת בכזאת צורה. אשמח מאוד לקנות מכם בעתיד עם קטלוג שמתאים לרוח התורה."
אתמול קיבלתי קטלוג, הבגדים נראו יפים רק ממש קצרים, והפאה לעומת זאת ממש ארוכה. ביקשתי להסיר מרשימת התפוצה מסיבות אלו, ענו לי שאפשר כל בגד להאריך ב-10 ס"מ ושזה לא פאה אלא שיער של בחורה.
עניתי, רק בזכותכן!! שמשמח שזה שיער ועדיין לא ידעתי שמותר בהלכה לבחורה ללכת פזור לכל האורך… ושאם אפשר להאריך, זה עוד יותר תקלה בידם שקיצרו את השמלה, או לא האריכו אותה לפי הצורך בקטלוג. ושאני מזמינה אותם לבדוק – אולי שווה לצלם לפי ההלכה, ואותי אני מזמינה לקטלוגים שהולכים עם ההלכה…
