לתגובות הקוראות
לאה,
כתבתי
ובאתי
ועדיין, לא מרגישה ש"יצאתי ידי חובתי"
גם לא רוצה לצאת – רוצה להישאר
מרגישה אבלה, קרובת משפחה
אפילו שלא הכרתי
רק התפללתי, ודאגתי, ובכיתי…
קוראת עכשיו את המייל של "פירותיך מתוקים" ורוצה לומר לך, ולו —
הכי נגע לליבי, הצניעות, הצניעות שסיפרת.
טוב, כנראה נפתח פתח בלב לצניעות חדשה, ואני מתכוונת לתת לה מקום.
לשמור על צניעות יתרה בשיחה ובנוכחות עם גיסים, עם קרובי משפחה וסתם עם אנשים של "קרבת דעת".
לא תכננתי לקבל את זה על עצמי… פשוט גיליתי את עצמי, נזכרת, וצנועה יותר.
ואני ממש מתכוונת להכניס את הקבלה למסגרת משלה – שלא תאבד, שהרגש לא יקהה, שתישאר ירושה לי.
תמיד אומרים שנפטר מישהו גדול, כל המידות שעבד עליהם, נשארות פה בעולם. אז תפסתי לי מידה אחת ממנו, וסליחה אם אני נדחפת — אני פשוט מרגישה קרובה.
מהלב,
ריקי ג.
משתפת לטובת כולן:
ישבת שם, לאה, על כסא האבלים, שבורה כמו שרק אמא שכולה יכולה להיות,
ומחזקת כמו שאת יודעת תמיד כל כך טוב לעשות,
וסיפרת:
אפרים ישב לידי, בזמן שאחד העסקנים שעזרו לנו בקמפיין של שמורה היה על הקו.
שוחחנו כמה דקות והחלפנו מידע טכני וחשוב לגבי המשך הפעילות.
כשסיימנו, סיפרתי לו עוד משהו בכמה משפטים קצרים, שהיה איכשהו קצת קשור
למסע ההתרמה, סוג שיתוף 'על הדרך', שלא ממש היה נצרך לספר אותו…
כשסיימתי את השיחה ראיתי שמשהו לא נח לאפרים.
בעדינותו הרבה הוא לא העיר ולא אמר מילה,
אבל כאמא ידעתי לקרוא אותו היטב, וביקשתי ממנו לשתף אותי.
בסוף הצלחתי להוציא ממנו מסר שמלווה אותי כל הזמן בשיחות עם גברים:
"אמא", כך אמר בנוסח מכבד, "אם צריך לדבר – צריך, אבל למה להוסיף עוד משפט?"
והמשפט החזק שלו, מהדהד לי עד היום…
יהיו הדברים לע"נ של אפרים נחום ז"ל ב"ר חיים זאב שיבלחט"א
תגובות השמורות לסיפור
בתור אחת שממש קשה לי הנושא של ריבוי שיחה, הצלחת לעורר בי משהו חזק.
פעם שמעתי שיחה של ר' אריה שכטר, הוא סיפר שנפטר לו אח בגיל מאוד צעיר ואחד מגדולי הדור (נראה לי החזו"א, לא בטוחה) אמר שנשמתו היתה כל כך גבוהה שהוא פשוט לא התאים לדור.
אני לא אחד מגדולי הדור וגם לא מתיימרת להיות, אך הסיפור הזה עלה לי מייד בראש כשקראתי ושמעתי על אפריים זצ"ל.
כ"כ מרגש לקרוא על הבן הטהור והעדין שלך לאה.. ויותר מכל מחזק באמת לשמוע על מציאות של בחור בן ימינו עם כאלו מידות נדירות!!
בנוגע למשפט שהוא אמר- כ"כ נכון! יכולה רק להוסיף, שבהחלט הגבול שלנו משתנה עם מילה אחת מיותרת! וכ"כ קשה לשים לב בזמן הנכון לא לומר אותה! אבל זאת השליחות שלנו להיות איתנות וחזקות והכי מכל- צנועות! שנזכה להצליח!
פשוט מדהים!!! כל הכבוד!!!! והמשפט "אם צריך לדבר – צריך, אבל למה להוסיף עוד משפט?" כל כך נכון, חזק, וממוקד…
אהבתי גם שהיא כתבה שהיא נזהרת יותר עם אנשים שיש איתם קרבה… זה באמת תחום יחסית פרוץ, שהרבה לא מודעים לכך שעם אנשים קרובים שאינם קרובים הלכתית ההלכות הם רק יותר חמורות… קניתי את זה. תודה!!!!!
אני מרגישה ממש חייבת להגיב, ה"עוד משפט הזה" כל כך כל כך כל כך נכון, אני מרגישה את זה מלא מלא פעמים, העוד משפט הזה הופך את השיחה ליותר קרובה, יותר משתפת, יותר נחמדה ובעייתית בצניעות.
לדוגמא – הייתי השבוע בחנות נעליים, לא היה שם נעליים שהילד מאד רצה והמוכר היה כל כך נחמד, שהתחשק לומר משהו מעבר לתודה ושלום ומעבר למה שהייתי חייבת לומר בקשר להזמנה שהוא לא עשה עדיין. הרגשתי שהעוד משפט הזה, שם צריך לעצור. תודה רבה, שיהיה החיזוק לעילוי נשמת אפרים.
איזה בן צדיק היה לך לאה! אני כל הזמן חושבת שאפשר לקרוא לו מ"קדושי מירון" המקום ינחם אתכם…
רציתי להגיב לנושא של הגיסים. כשאני התחתנתי, גיסי הקטן היה בן 9. הנס שלי היה שהוא היה ביישן וגם אני ולכן עד היום- כ-9 שנים אחרי אין לנו שום שיג ושיח. הגיסים שלי קלטו אותי כנראה מהתחלה, הם ידעו שאיתי לא מדברים נקודה. בעוד שעם גיסות אחרות הן כן מדברים.
חשבתי מה הסיבה לכך, והגעתי למסקנה שזה כנראה הרגל מולד מהבית שלי, מאז שאני קטנה יש לי גיסים ותמיד הבנתי וחונכתי שצריך לשמור מהם מרחק ולא להתנהג איתם כמו אל אחים. בקיצור, מה שתשדרי זה מה שייקלט. אם תשדרי ריחוק, הגיסים שלך יקלטו את זה מהר מאד.
מדהים! גם אני בלי נדר לוקחת את זה, הלוואי שלא יכהה לנו הרגש לתמיד! זה ממש מזעזע, כמה שצריך להיזהר.
אני בזמן האחרון חושבת על זה המון כמה שצריך פחות לדבר, להשתדל שיהיה רק בענייני עבודה ולהרגיש איך הלשון שלנו נהיית כבידה פתאום ולא רוצה לזוז כל כך הרבה.. על הכל יביא האלוקים במשפט, השם יעזור לנו להתמיד ולהילחם במלחמת היצר ולא להתייאש. ולזכור שגם אם נופלים תמיד אפשר לקום ולהתחיל מחדש.
התרגשתי מזה שכתבת שתשימי את זה במסגרת. חשבתי לנסות גם אולי לרשום לי את זה בפתק בארנק – לשם אני ניגשת כמה פעמים ביום..- אולי זה יעזור לי לזכור. תודה על החיזוק!
שמורות יקרות! שמורות אהובות! הרגשתי שכולנו בימים האחרונים היינו כמו משפחה אחת גדולה, מאוחדת ומשותפת. ראיתי עד כמה גדול כח ה"ביחד", השיתוף הזה של כולן באבלה של לאה נתן לי הרגשה שאנחנו משפחה שלא תפרד, משפחה אמיתית אמיתית בלב.
לאה שלנו! לאה הגיבורה והצדיקה! הקב"ה נתן לך ניסיון גדול שמראה עד כמה את גדולה! המשכנה בנות, המשכנה להתחבר, לחבר ולתת כוחות לארגון היקר הזה שמעיד עד כמה אנחנו בדרך הנכונה, היהודית הטהורה, הדרך שבו בוחר אבא שבשמיים. אוהבת אתכן מלא.
מדהים! אפשר לראות את יד ד'! בדיוק אתמול לקוח הביא לי חומר. לקחתי. צילמתי. עבדתי – מה שנקרא באוטומט. ואז הוא אומר לי: איפה מילה טובה? משהו על זה שהבאתי את החומר בצורה מסודרת, הרבה אנשים מביאים בבלאגן וכו'.
בום! הנה גם אלי זה הגיע! התחמקתי באלגנטיות ואמרתי לו משפט פשוט של תודה וזהו.
בתחילה חשבתי שזה לא כ"כ נעים, ככה הוא ציפה אולי למשהו, ואז נזכרתי שאני חלק משמורה ובתור אחת כזאת אני לא מחלקת סופרלטיביים. כן אני עניינית. תודה ולא סליחה.
וואו!! תדעי לך שזה הנושא הכי בעייתי בדור שלנו. נשים עובדות עם גברים ועם הזמן פחות רגישים לזה, ואומרים עוד משפט פה ושם ולאט לאט זה משתחרר. עדיין לא מפטפטים על נושאים פרטיים (הלוואי, לפעמים הר"צ מאד רוצה לשתף אותך בהברקה של בת השנתיים שלו:( ) אבל הגבול הולך ומטשטש.
משפט עוצמתי! אקח זאת לתשומת ליבי ואשתדל להיזהר בכך עוד יותר, בתפילה שלא נכשל ח"ו.
תודה על החיזוק. אני גרפיקאית שמדברת המון עם לקוחות גברים-הרבה נתקלת בזה במסננת הזו, מתי השאלה שלי נצרכת ומתי זה סתם כדי לתת אווירה חביבה ולהשאיר לקוח מרוצה. תודה על ההארה הזו. היא במקום.
***
מצמררר, איך את מסוגלת ככה? ברור לי שאת גם מתפרקת, את בת אדם… אבל מאיפה התעצומות? מה עשית כל יום עד לפטירתו שככה הגבהת? תנוחמי מן השמים .
***
לאה יקרה, אני לא מוצאת את המילים לנחם, קטונתי, אך משפט אחד אני יכולה לומר: ניסיונות גדולים מגיעים לאנשים גדולים! שה' הטוב ימשיך לתת לכם כח להחזיק באמונה וירפא שיברכם, אמן.
***
כמה נכון ומדוייק בדיוק בתקופה זו. אני לוקחת על עצמי חיזוק בצניעות בל"נ. "שחוק מביא לידי קלות ראש". ועלול לגרום להרהורי עבירה ח"ו…
***
משפט חזק ועוצמתי שמחזק מאוד, ומראה כמה חשוב להימנע מדיבורים מיותרים. ישר כח על כל החיזוקים. לקחתי את המשפט צידה לדרך, שהדברים יהיו לעילוי נשמתו
***
כמה נכון… לפעמים עומד משפטים בקצה הלשון ופשוט חייבים לבלוע אותם כי זה לא נצרך, מעריכה מאוד את כל מי שמצליחות לדבר רק עניינים של עבודה….
***
לאה יקרה, את תמיד מחזקת אותנו מאוד ובמיוחד בימים אלה. ה' יתן לך עוד המון כח! ושנזכה תמיד להיזהר בנושא כה חשוב זה של דיבורים עם גברים!
***
לאה, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד. קוראת את המיילים, ומתחזקת מכל אחד בנפרד. יש לך כח מיוחד!
***
"אם צריך לדבר – צריך, אבל למה להוסיף עוד משפט?" כתבתי לי את זה על לוח השנה שתלוי ליידי ועל לוח ליבי!! מדהים שזה היה טבוע בו!!
***
וואו, לקחתי והתחזקתי, כותבת לי את זה פה במשרד, ממש למקום האישי שלי (תרתי משמע). בלנ"ד להשתדל "לא להוסיף עוד משפט"
***
תודה תודה! ממש התחזקתי. הסיפור הזה הגיע ממש בזמן.
***
תגובות ל- ספר תורה לעילוי נשמתו הטהורה
אני כל פעם מחדש דומעת כשאני שומעת סיפורים, וחושבת שוב על גודל האבידה, והכאב, וגדלות הנפש המדהימה, המיוחדת והמחזקת שלך, לאה… ושל כל המשפחה היקרה והנדירה שלכם.
כמה קיוויתי והתפללתי שהסוף לא יהיה כזה… אבל כך רצה השם הטוב. וכל הזמן פועם בלבבי הרצון לעשות משהו לעילוי נשמתו, לזכותו. ובעקבות המילים האחרונות, על קבלתו בעניין הסרטים, אני בל"נ מקבלת על עצמי להתעקש על העמידה שלי על גדרי הצניעות, גם כשקשה…
שהשם יתן לכם כוחות לעמוד בניסיון כמו שכתבתם בזמנו, על הקנקנים החזקים…. וכמה חזקים אתם, וכמה חיזוק נגרם על ידכם. יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה…
לאה יקרה,
מרגישה ממש את הכאב הנורא של האובדן הגדול הזה. גם אני הרגשתי רחוקה וקרובה, בכיתי הרבה והצער שלי היה עצום. המתח והחרדה במשך ימי החיפושים זה יסורים לא פשוטים. לצערי, חוויתי מקרוב סיפור דומה של אחי שגם נקטף בהיותו בחור ישיבה, מזדהה עם הכאב. ומייחלת שבע"ה תצליחו לגייס עבורו את התרומות לספר תורה. גם אנו זכינו לעשות הכנסת ספר תורה לישיבה בו למד אחי. ואז הרגשנו נחמה גדולה, שאני מאחלת שתרגישו את אותה הרגשה עילאית שהרגשנו… חיבוק הספר תורה ישאיר אתכם קרובים אליו, והכנסת ספר התורה זוהי הרגשה של ממש הכנסת בן לחופה.
מאחלת ומנצלת במה זו להגיד לכולן שמלבד הכרת הטובה העצומה שאנחנו חייבות ללאה ולמשפחת ה"שמורה". זו גם זכות עצומה עבור כל מי שתורם את חלקו בספר תורה. עד כמה שזכור לי יש ענין שלכל אדם יהיה אות בספר תורה. אז הנה הזדמנות-עבורו ויותר מכך- עבורנו.
הסיפור שלי הוא בעקבות המייל ששלחה אחותך מוריה על מה שעבר עליכם בשבת ואיך נהגתם בגבורה מלאכית ממש. ושוב- אני ממש מבקשת שתפרסמי את הדברים שלי למרות שבעקיפין הם מחמיאים לכם ואני יודעת שאת סולדת מזה. אבל יש פה זיכוי הרבים גדול.
כאשר קיבלתי את המייל הזה קיבלתי על עצמי לעילוי נשמת אפרים לא להצטער בשבת. זה קשה לי כי כמו שיש יצר הרע של כעס בערב שבת כך יש איזה יצר הרע, לי לפחות, של להכניס אותנו לעצבות בכלל ולפעמים דוקא בחגים ובשבתות. (כאשר יש זמן יותר לחשוב וכו'..) וכבר באותה שבת הזדמן לי ניסיון כדי לראות אם אני עומדת בקבלה שלי.
רציתי לעזור למשפחה שאני מכירה מהשכונה בה אני גרה ולתת להם מעט אוכל ומטעמים לשבת. מכיוון שידעתי שהאמא במצב שאינה יכולה להכין (בשמירה), ובנוסף כל בני הבית היו חולים בשפעת קשה וידעתי שאין לה עזרה. בקיצור, אמרתי לה שתשלח את שני בניה באיזור גילאי ה-8-9 לפני שבת ואעביר להם. הם דפקו כמה דקות אחרי שהדלקתי נרות, וספרו שהם חיפשו שעה את הבית שלי.
מאד נלחצתי כי כבר היתה הדלקת נרות ולא יכולה להודיע לאמא שלהם כלום על העיכוב שלהם והיא ודאי דואגת. העברתי להם במהירות את השקית ואמרתי להם שיזדרזו להגיע הביתה שאמא לא תדאג…
מין עננה של עצב עטפה אותי פתאום, כ"כ רציתי לעשות טוב ולעזור ונראה שיצא ההפך. כי בטוח גרמתי להם דאגה מסוימת בעיכוב הילדים. היה לי קשה, הייתי לחוצה ומתוחה והרגשתי תחושה של מחנק בגרון. עד שנזכרתי בקבלה שקיבלתי על עצמי. הרי קטן לאין ערוך הנסיון שלי לעומת נסיון של אימות פטירה שעה לפני שבת. נזכרתי בסיפור שעברתם ואיזו גבורה על אנושית ממש לומר בשעה כזו- העיקר שלא יהיה חילול שבת…
כמה דקות חשבתי על זה, ניסיתי לגרש את הצער מליבי- כי הרי להצטער בשבת אסור, ואם אחרים הצליחו לעמוד בזה כאשר היה להם צער הרבה יותר אמיתי ולכאורה מוצדק. אז איך אני בכלל מרשה לעצמי על דבר פעוט יחסית. חיזקתי את עצמי באמונה שהכל משמים והכל לטובה בטוח- ואז הצלחתי לומר קבלת שבת בלב שמח. שיהיה לעילוי נשמתו הטהורה של אפרים.
מוסיפה עוד דבר שממש כדאי לאמץ- בעבר החלטתי לא לפתוח מחשב ביום שישי בכלל. כי תמיד התעסקות עם מחשב לוקחת זמן והיא על חשבון ההכנות והכניסה לשבת בזמן… ומאז שהחלטתי ראיתי הרבה יותר ברכה והספק בעמלי- כי שבת מקור הברכה!
שהמקום ינחם אתכם, ונזכה בקרוב ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים!
מדהים, מחזק, טהור וקדוש! רואים על פניו יראת שמים טהורה, עצוב עד מאוד. עד עכשיו לא הייתי אפילו מסוגלת לכתוב מילות נחמה, המקום ינחם אתכם ולא תוסיפו לדאבה עוד.
***
מחזק מחזק מחזק! אשריכם שנבחרתם לגדלו בשנים בהם נקצב לנשמתו להיות בעולם הזה!
***
איזה חיזוק ——- תודה! הלוואי ונזכה להתחזק כל אחת, ולא נצטרך חלילה עוד טלטלות מזעזעות וכואבות כאלו!
***
סיפור מחזק כזה בחיים לא היה כאן!!!!!! א"א להמשיך כרגיל, במותו זוכה לעשות כ"כ הרבה זכויות!!! אשריו!!!
***
מרגש מאד. תודה שככה מהצער והתהום את קוראת אלינו .
***
דמעות בעיניים! יהי זכרו ברוך!
תגובות לסיפורים קודמים
רציתי לעלות נקודה חשובה מאוד.
נקראתי לראיון בחברה חילונית לגמרי לגמרי לגמרי, ז"א אין חרדיות. כשקראו לי לא כל כך ביררתי על המקום וכשבאתי זה מה שגיליתי. ידעתי שעכשיו לברוח אני לא יכולה, את הראיון אקיים, רק לפה אני לא חוזרת. התראיינתי וב"ה התקבלתי, כשהתקשרו לומר לי את התשובה הם הוסיפו שהם מבינים שלא מתאים לי לשבת במשרד, ולכן הם נותנים לי אופציה של 5 ימים בשבוע מהבית. מקום חילוני לגמרי- לא ידעו בכלל מה זה חסימה מה זה פלאפון כשר, לא ידעו בכלל איך להסתכל עלי….
התלבטנו מאוד, לא ידענו מה להחליט וב"ה יש לנו רבנים. יצאנו אני ובעלי לרב יחד, היה חשוב לי לשמוע ולדבר. הרב שמע את כל הצדדים, ואפילו שהייתי במקום עבודה מסודר מאוד, משכורת גבוהה, סביבה חרדית גלאט, חסימת נטפרי – בקיצור כל הדברים הטובים. המעבר היה כי רציתי התקדמות מקצועית. והרב פסק לנו שכן אני אעבור למרות החילוניות!! והחזרתי תשובה חיובית לחברה. עשיתי את זה בשיא הרוגע כי ככה הרב פסק לנו. (כמובן שכל מקרה לגופו, עם הפרטים הרקע והנתונים שלו, ואין ללמוד מהוראה אישית לציבור!!).
תדעו שאין דבר יותר כיף מלדעת שככה הרב אמר לי! זה פשוט מרגיע!!! הייתי בטוחה שאני עכשיו צריכה להתחיל להילחם על זכויותי כחרדית והניסיון יהיה יומיומי, אבל דווקא הכל בא מצדם. הם שאלו אותי אם מפריע לי בוס או שאני מעדיפה בוסית. הם נתנו לי חסימה בכיף ללא בעיות ואפילו חפיפה ראשונית עשו לי בזום.
המסקנה שלי- תשאלו כל דבר רב. אנחנו קטנות להחליט החלטות. הנה קיבלתי כן כשהייתי בטוחה שזה יהיה הכי לא שיש! תשאלו כי הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. בהצלחה
סיפור מחזק- קראתי סיפור באתר דרשו ואני חושבת שזה סיפור שיכול לחזק בנות בשמורה.
הנוכל תכנן הכל בקפידה, אבל רק על זה הוא לא חשב: כך ניצל בעל משרד נדל"ן בארה"ב מעוקץ בסך 70,000 דולר. דווקא שמירת הגדרים והסייגים היא מקור הברכה!
המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, עורר בשיעורו כי בימינו, היצר הרע מתגבר ביותר להכשיל את האדם להורות 'היתר' לפרוץ גדרי קדושה בטענת פרנסה… ואין צורך להאריך ולהרחיב בכל טענות ופיתויי היצר כאשר כל אחד יודע זאת בעצמו… ועל כולנה הוא קללת הדור האחרון, בהחזקת הכלים המשחיתים כל חלקה טובה רח"ל בתירוץ של צורך פרנסה.
ועל כגון דא ייאמר לאיש היהודי, התחזק בבטחון, ואל תפחד שאם אעמוד כחומה בצורה בכל הגדרים והסייגים שקבעו חכמי הדור שמא תינזק פרנסתי, ואל תאמר הנני מוכרח לילך למקום שאינו 'כשר' בתכלית, כדי להשיג דבר בזול ולחסוך מלקנותו בשער היוקר במקום מהודר… וכל מחשבה או טענה כיו"ב. אלא בטח בה', הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים ומכין מזון לכל בריותיו, והוא יכלכלך גם אם תתנהג בקדושה…
ואדרבה, שמירת הגדרים והסייגים היא מקור הברכה, ועל ידם ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים, להשפיע עליו פרנסה בהרחבה מלוא חופניים.
וכה סיפר: מעשה שמענו ממכירי בעל המעשה, איש יהודי הדר בליקווד שנתברך ב'ברכת שמים' מרובה, והוא מנהל משרד גדול העוסק בקנייני נדל"ן, שם עובדות כמה נשים מאנ"ש. ויהי היום, קיבל היהודי שיחת טלפון מאחת העובדות כי ברצונה לברר, היות וקיבלה ממנו הודעת אימייל שבה הוא מורה לה להעביר סכום של 70,000 דולר לחשבון בנק מסוים, היא מבקשת אישור טלפוני לפני שהיא מבצעת את ההעברה.
תמה היהודי ונשתומם, כי מעולם לא שלח הודעה ובקשה כזאת… עד שנתברר שגנב 'נוכל' פרץ לאימייל שלו, והוא שלח את ההודעה בשמו להעביר את הסכום הנ"ל לחשבון בנק שלו… והנוכל כבר בדק אחרי 'בעל הבית' זה זמן רב, ובאותו זמן הוא למד לכתוב כסגנון כתיבתו ככל משפטו וחוקתו, וזאת אשר עשה היום בבקשתו את ה-70,000 דולר.
לאחר שנרגע בעל הבית מה'הלם' והבהלה, ולאידך מהשמחה שניצל מ'עוקץ' לא קטן, שאל את העובדת, על מה ולמה החליטה לברר אצלו אודות ההעברה, "והרי כפי מה שהיה נראה לעיניים, היה נראה שאני בעצמי כתבתי את האימייל ללא כל מקום לספקות!"…
השיבה העובדת: "מכיוון שקבעת חוק בל יעבור, שבמשרד זה אין העובדים פונים לעובדות בשמן הפרטי בשום פנים ואופן – לא בקרי ולא בכתיב, ואילו האימייל הזה נפתח בשמי הפרטי (ה'טעות' היחידה של הנוכל), לכן אמרתי שמשהו לא מריח טוב וכדאי להתקשר אליך ולבדוק"…
(באר הפרשה ויגש תשפ"ב)
שלום רב בקשר להערה שכתבה מישהי לגבי עבודה ביחידת 8200: שמעתי בנות השואלות: יש הרבה חרדיות בשב"ס ובמשטרה (רובן באמצעות מכרזי חשכ"ל), אז מה ההבדל?
רציתי לספר משהו בבחינת "צאי לך בעקבי הצאן", מדובר בסיפור מלפני 30 שנה. אשה יר"ש עבדה לפרויקט כלשהו עבור הצבא באמצעות חברת כח אדם, בשלב מסוים הצבא רצה שתעבור לעבוד אצלו, מה שנקרא "אזרחית עובדת צה"ל". בעלה של אותה אישה, ת"ח וראש כולל בבני ברק פנה למרן הרב שך וקיבל תשובה שלילית. האישה הנ"ל עברה אח"כ לעבוד יחד עם אימי בחברה אחרת כך ששמעתי את הסיפור מכלי שני, מאמינה שיש מבנותיה בשמורה ואם הן רוצות לדייק או להוסיף על הסיפור מוזמנות בשמחה.
בכל מקרה, חשוב להבין ששאלה על עבודה במקומות כאלו אינה הלכתית גרידא, מדובר גם בשאלה השקפתית. לפני כחודשיים התפרסם מכתב מאת הרבנים בחתימת מרן הרה"ג אדלשטיין המתריעים מפני עבודה במקומות אלו וכמובן שהדבר מדבר בעד עצמו. בהצלחה לכולן .
