לתגובות הקוראות
הכל התחיל הכי טוב שאפשר. לא הרבה זמן אחרי סיום הלימודים התקבלתי לעבודה במשרד חרדי. נפרדתי לשלום מתיק הסמינר, מהמחברות והסיכומים, ובעיקר – מסטטוס ה"תלמידה" שליווה אותי כמעט מיום שאני זוכרת את עצמי. זהו, יצאתי לעבודה.
היה נפלא להיכנס לעולם התעסוקה החדש, כשהסביבה היא המשך ישיר לחממה שבה גדלתי.
הכל היה גלאט – החסימה של האינטרנט, הדיסטנס מול הגברים, אין מפגשי גיבוש שצריך להתחמק מהם באמתלות שונות, לא צריך להסביר את העולם שלנו – הכל מוכר וידוע ומקובל וטוב ויפה.
כל העובדות הן בוגרות של סמינרים מצוינים, פחות או יותר באותה שכבת גיל, כך שמבחינה חברתית המעבר הזה אפילו לא דרש ממני צורך להסתגל. אולי יש כאלו שלא אוהבות את ההמולה הסמינרית הזאת, בעיני זה דווקא מאד מצא חן. לפחות בהתחלה.
עם הזמן גיליתי שיש גם צדדים מעיקים ב'אובר' היכרות הזאת. יותר מידי חיים ביחד, נוצרת אווירה תחרותית, כשמישהי מקבלת קידום זה מוציא את העיניים לעוד כמה עם וותק בדיוק כמוה, בלי לשים לב יש איזו השוואה כמה זמן את בטלפון עם בעלך, וכל בוקר, יחד עם ה"בוקר טוב", בודקים מה המצב רוח שלך או המימדים, ואם זה סימן שאת ב'מצב'… אוף. אני לא סובלת את זה:(
מצד שני – בשקלול נתונים, מדובר במקום חלומי – אני קוראת את סיפורי שמורה ומבינה איזה התמודדויות קשות נחסכות ממני, וכמה טוהר וקדושה נשארים מנת חלקי, כשאני לא נחשפת למראות, מושגים ודיבורים מהעולם המתירני והפרוץ.
אבל אחרי הכל, היה לי ממש קשה ככה. ומאד רציתי שינוי.
ואז הבנתי, שאת הסביבה אי אפשר לשנות. חברה הומוגנית מטבע הדברים מגבשת, מערבת ומעורבת. לטוב ולמוטב. מי שיכולה להשתנות פה זו אני.
אני טיפוס חברותי באופיי, ורגילה לשתף בכל דבר: לספר חוויות, להראות תמונות, ולהשמיע את דעתי בכל נושא שעולה לדיון. התחלתי פשוט להנמיך פרופיל – פחות לשתף, פחות להתערב, פחות לחשוף את החיים האישיים, ויותר לחיות לעצמי ולמשפחתי.
המצב השתפר בהרבה, למדתי להתנתק חלקית מהדבק החברתי הזה, ושמרתי על קשר חברתי במינון שהתאים לי.
דבר אחד הציק לי מאד, שהוא כבר גובל באיסור הלכתי ממש. לשון הרע.
סגנון החיים המשתף והמעורב שנוצר אצלנו בעבודה, גרר בעקבותיו לא פעם ניתוחים ופרשנויות מאחורי הגב. לא מתוך כוונה רעה חלילה, גם לא על בסיס אווירה עכורה, אלא סתם. כדרכם של דיבורים מתגלגלים שחוברים לחוסר תשומת לב ושמירה על הלשון.
ופתאום הגיע המייל שלכם ביום חמישי, וכל כך שמחתי מהיוזמה החדשה! לא עוד מחזור שמירת הלשון שההתלהבות הראשונית דועכת בהמשכו, עכשיו יש לי הזדמנות להתחזק בצורה קבועה ומתזכרת, ועם שאלון נפלא שמדרבן להעמיק בקריאה. ראיתי בזה ממש סימן משמים ומענה ישיר בשבילי.
אז תודה לכם על זיכוי הרבים, שקלע בול לצורך שלי!
זה לא שאין עכשיו על מה לדבר, אבל לשון הרע – אין על מה לדבר:)
**
חייבת להוסיף פה, ברשותכן, עוד משהו שאפיין מאד חברה יקרה שלי. אישה צעירה בת 22 שנקטפה מאיתנו בפתע פתאום לפני כשבועיים – תמי שחטר (בויאר) ע"ה.
היא היתה מיוחדת בכל קנה מידה, אבל אחד הדברים שממש התפעלתי ממנה – היתה המומחיות שלה לנתב את השיחה תמיד לפסים חיוביים. בלי מעטה של 'צדקנית' או 'רבנית', היא היתה כל כך בגובה העיניים וזרמה עם כולם, ואם קרה שדיברו על מישהו בהסתכלות שלילית – תמיד היא מצאה את המשפט המתאים איך 'לחלץ' אותו בטוב, ועל הדרך לרמוז לכולם ש- אופס, עלינו על פסים של לשון הרע. אחד המשפטים האופייניים שלה למצבים כאלו היה – "טוב, כל אחד והסגנון שלו…"
החלטתי לאמץ את ה"סגנון" הזה, ובמצבים שהשיחה גולשת ללשון הרע – לשנות את הכיוון שלה בצורה טבעית וזורמת לפן של זכות. אז לא משנה איך נסגנן את זה, העיקר שנדבר בסגנון חיובי:)
תגובות השמורות לסיפור
ברגע שעלה הקמפיין שלכם על שמירת הלשון חיפשתי איך לשלבו בחיי. וכשמבקשים ומחפשים זה נמצא… שמחה לבשר שחברה חיפאית עלתה על הגל וארגנה 40++ נשים שכל אחת בחצי/שעה/שעתיים שקבעה לעצמה במהלך היום, לא מדברת על אף אחד מישראל בטח לא רע ועדיף גם לא טוב, כי כמה פעמים זה גלש לצד השני…
חשבתי לעצמי שלפעמים גם אם לא מגיבים רע באופן מילולי, יתכן שתתהפך ההסתכלות במחשבות של השומעים… גם כשלא נעים להגיב ולשנות את האווירה עלול להצטבר מחסן מחשבות מזיקות באותו רגע… בקיצור התחברנו והתחלנו היום.
אולי תרצו לעשות גם משהו כזה דרך המייל ניתן להגיע להמון נשים. וכל זה יהיה לע"נ אפרים נחום בן חיים זאב שהצית אש קודש בנושא.
וואו הדבר שהכי התפעלתי מהסיפור שלך, שלא אמרת לעצמך – מקום חרדי, רק נשים, אינטרנט מסונן. הכל טוב…. אלא, עצרת, חשבת, התבוננת והעמקת.
הדבר השני שלמדתי מוסר, זה שהיצר הרע אף פעם לא מרפה, תמיד הוא מחכה בפינה. בתחילת דרכי בעולם התעסוקה עבדתי בהוראה. היו שם מורות שהרגישו מוגנות בזה שהן מורות, אין להן נסיונות של העולם בחוץ. אבל במו עיניי ראיתי איך אפשר בקלות להלבין פנים ברבים, לדבר על אמא של תלמידה ולהיכשל… ועוד אז אמרתי לעצמי מי קבע איזה איסור יותר חמור?
צריך להיזהר ולהישמר מהכל בכל מכל בתפילה שנזכה! אני מודה לה' שרוב שעות העבודה שלי אני לבד, ככה זה חוסך לי מכשולים שונים, אבל כמובן שאני במשמר בנושאים האחרים (משתדלת…)
נהניתי מאוד מהסיפור! הזדהיתי עם המתואר בכל מילה. אני ממש שמחה שהנושא הזה עולה לדיון בשמורה, כי חוץ מהבעיות שיש במשרדים החילונים/מעורבים (ולצערינו לא חסר..) קיימים גם לא מעט קשיים במשרדים החרדיים.
– ואולי זה לאו דווקא קשור למקום העבודה – אלא אלינו כציבור הנשים. זו נקודה שאנו צריכות לחזק. פחות להתערב ולהתערבב, לשמור על ה"מה טובו אהליך יעקב". במיוחד נשים צעירות אחרי חתונה – כמה שיותר להימנע מהשוואות.
עבדתי במקום עם הרבה חרדיות באותו חתך גיל פחות או יותר והיתה תקופה מבורכת שבה הבנות התארסו אחת אחרי השניה, ונהיתה אוירה קלילה כזו של לדבר על הבעלים ולהראות קליפים ותמונות מהחתונה (לא רק המשפחתיות של לפני החופה.. והמבין יבין..)
אני יכולה לשתף בנימה אישית שלבעלי הפריע מאוד הסגנון של הבנות שאיתן עבדתי (הוא הרגיש את ההשפעה עלי!!). בלי ששמים לב רצות ההשוואות בראש, המראה החיצוני תופס מקום רחב יותר וכו'. ועכשיו אני עובדת עם פחות חרדיות ויותר מהבית – מרגישה פנויה יותר, משוחררת יותר – וכמובן שכל אחת ומה שמתאים לה ואיפה שהיא מרגישה שמורה יותר.
לסיכום אפשר לומר שבכל מקום יש את ההתמודדויות שלו ותמיד צריך להיות עם יד על הדופק. תודה לשמורה שפתוחה להעלות לדיון את כל הנושאים שצריכים שמירה! יישר כח גדול!!
שמחה שהעליתן את הנושא של עבודה במקומות חרדיים. אני חושבת שחייבים לדבר על הנושא של שמירת הפרטיות, בין אם זה בין קולגות בעבודה (8-9 שעות אחת ליד השניה) ובין אם זה בין שכנות, גיסות ועוד…
ולא רק פרטיות, אלא לתת כבוד לדעה של מישהו אחר – מותר לאחרים לחשוב שונה ממני, לדעת להבליג על משפטים מטופשים שמישהי בטעות אמרה, לדון לכף זכות אם מישהו במצב רוח פחות מתאים, להיות "עיוורים" ולא לראות דברים (כמו אם עובדת שבועיים במיטה, זה ממש לא מעניין מה הסטטוס שלה אלא איך אפשר להקל ולעזור)
לדעת לפרגן, להבין ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה", ואם היא קיבלה העלאה זה לא קשור למשכורת שלי… ועוד על זו הדרך. ישר כח גדול!
ממש התחברתי, אני בדיוק באותה בעייה לא דווקא בעבודה אלא בכללי עם כולם, חברות, גיסות ואחיות. יש לי אופי מאד משתף ומדבר והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושפת סיפורים קטנים, אמירות, סיטואציות מתוך הבית, שהייתי רוצה לשמור אותם לעצמי ולייקר אותם או דברים סתמיים. אבל זה פשוט גולש לי מהפה.
שמתי לב שלפעמים זה מגיע מתוך רצון לספר משהו עסיסי ולפעמים מתוך רגילות לדבר על עצמי, אני מכניסה גם עוד אנשים בסיפור, אבל זה שלי לא אכפת להיחשף זה לא אומר שלשני גם לא אכפת ואני קצת מתבלבלת.
כ"כ הרבה פעמים ניסיתי להתחזק בעניין הזה, אבל אני נופלת שוב ושוב. אשמח מאד לקבל עצות. תודה רבה!
סיפור מיוחד ומרגש!! כל הכבוד על הערנות והרצון!
ממליצה מאוד כל יום אחרי התפילה להתפלל את התפילה לשמירת הלשון וכן התפילה על השמיעה והראייה שחיבר החפץ חיים, זה מעלה את הדברים למודעות גדולה יותר, וכמובן תפילה לא שבה ריקם, בפרט על רוחניות. ואולי תכניסו אותה בסוף הלימוד (אחרי המבחן)
אני כל כך מבינה על מה את מדברת, מזדהה ומעריכה אותך! אני עובדת במקום כמו שלך, שהכל בדיוק לפי ההלכה והכל ידוע ומוכר.. רק העניין של לשון הרע, שזה לא בא מקטע של להרע חלילה אלא רק: 'שמעתן…???'
וזה קשה, גם בצד החברתי ואפילו בצד המשפחתי לצערי.. קשה כל כך שכולם צריכים לדעת כל דבר.. זו שהעלתה במשקל.. זו שהגיעה עצבנית בבוקר… זה מעצבן וקשה כל כך, אני משתדלת להתרחק ולא להתערבב וזה קשה ממש.
תודה על הסיפור שלך. הוא נתן לי כוח להמשיך הלאה, בנחישות. תודה מעומק הלב!!
אני קוראת את מה שכתבת. מאוד מזדהה ומסכימה וכן יש לי כמה דברים להוסיף.
התחלתי לעבוד תוך כדי לימודים. לפני שנתיים נכנסתי לסביבת עבודה חרדית ומהשמרניות ביותר, שמחתי כי אני מגיעה מרקע לא כ"כ חזק כך שידעתי שהסביבה מאוד תשמור עלי. באמת הרגשתי מוגנת, אבל פתאום שמתי לב שיש נושאי שיחה שעם כל הכבוד- מקומם הוא לא בעבודה, ובמיוחד לא בפורמים חברתיים אלא רק!!! בבית עם בן הזוג.
ענייני הבית והבעל- מה עם הרווקות שבינינו??? מה עם הנשואות שמקשיבות ומקנאות בסתר ליבן? מה זה קשור אלי המתנה שבעלה קנה לה?, זה יכול לתת תחושה רעה לאישה שטוב לה מאד אבל מתנות זה לא התחום של בעלה, ועוד נושאים שלא כאן המקום לפרט… לאן הגענו?? מאורסות שלא גומרות לדבר על החתן…
תעצרו רגע תחשבו על השני, למה להגיד הכל?? לספר? לדבר? גם בלי לרצות ישנן השוואות. שימי לב, תחשבי פעמיים. אם טוב לך באמת, אז את ממש לא צריכה להוכיח את זה לכולם ושכולם ידעו. בואו ננסה להיות חברות בלי לרכל ולשתף יותר מידי, פשוט להיות חברות, לאהוב ולהיות!!! תודה רבה על הבמה המכובדת.
תודה רבה על היוזמה הנפלאה כל כך של שמירת הלשון!!!!! בדיוק התחלתי לשמוע קו בטלפון וכ"כ לא נהניתי, והנה שלחתם לי את האפשרות הנפלאה הזאת, הרבה יותר ברור ונח לקרוא ועוד המבחן – מדהים!! סוף סוף משהו מעשי!!! כל הכבוד!!
אולי כדאי שהשמורה תרים את הכפפה גם בעניין הזה, כמו בעשרות אחרים… השיח במקומות מסויימים מגיע לגבול של ניבול פה, ועובר אותו, מניסיון מר. נכון, רק נשים וכו', אבל עדיין! לא על כל דבר צריך לדבר, ובטח לא בפורום של חברות לעבודה.
***
וואו הסיפור נוגע לליבי כל כך. משתתפת ומזדהה עם הדברים. הלוואי ויהיה לשמורה את הכוח לחזק את נושא שמירת פרטיות הזולת, כל עובד הוא בנאדם ועל כל אחד עוברים דברים, זה שעובדים ביחד לא מחייב שיתוף אוטומטי של החיים….
איזה כיף לך!! הלוואי על כולנו לעבוד בכזה מקום…. כמובן, שאיני מורידה מערך הקושי שצוין, אם כי בכל מקום אין מושלם לחלוטין…
***
מיוחד, חיזקת! כן, גם בתור עצמאית צריך להיזהר…. הרכילויות ה"קטנות" האלו שלפעמים תופסים שהם ממש הרבה.
***
אהבתי את החשיבה שלך… לא לחשוף את חייך האישיים בעבודה…..
***
מי כעמך ישראל. וכל מילה מיותרת!!
***
אשריך! איזו נחת להשם!
***
מחזק מאוד! תודה רבה!!
***
מחזק!!
***
תגובה לסיפור אוויר פסגות: האמת היא שלמרות שהבנתי והערכתי מאד את הויתור על הטיול, התלבטתי עם עצמי – האם זה באמת בעייתי? אם היו מארגנים לי כזה יום גיבוש היה ברור לי שזה לא מתאים?
עד שבימים האחרונים התגלתה לעיניי תיקיה משותפת בארגון, עם תמונות מימי גיבוש… בסקרנותי הצצתי ונפגעתי… ורק אז הבנתי עד כמה שזה לא לעניין. למרות שהבנות החרדיות היו עם עצמן, כמעט תמיד נכנסו לתמונה גורמים נוספים, ובכלל האווירה באמת נראתה לא מתאימה. (אפילו רק לחשוב על זה שהתמונות שלהן מונצחות אצל כולם:( ) ואז החלטתי שאם היו מארגנים לנו כזה יום גיבוש – לא הייתי הולכת… נס שלא מארגנים:)
בנוגע לאחת התגובות לסיפור 'אוויר פסגות' ששאלה מה דעת תורה אומרת בנושא. אז היה לנו פעם סיפור כזה בעבודה גיבוש… הבנות לבד… לא יהיו חייבות להצטרף לתוכניות…
רב פסק לי ש"אי אפשר שלא יצא מכשול" ובאמת אחר כך כשהפיצו תמונות מהאירוע ראו כמה שלא יתכן להיות באמת נפרדות ..
***
הסיפור של ההיא שויתרה על הטיול מדהים!! מחזק כל כך!! אין לי כזה סוג של ניסיונות בעבודה, אבל בחיים כן.. והסיפור הזה, בתוספת ה"עוד משפט" על אפרים ז"ל- טלטלו אותי עמוק… תמיד אני נזהרת, ומאז- כפלי כפליים! אשריכם!!
***
זה ממש יפה לראות בנות שיש להם את הרגישות הזאת…. מביעה את הערכתי אלייך!!!! אהבתי את הסוף…. את לא כותבת מה היה ואם קרה משהו וכו', רק כותבת את החלטתך הברורה ואת הנחישות לתת לנשמה שלך לנשום…. הלוואי ואלמד….
